‫שלום ‪‬‬
‫למיטב הבנתי‪ ,‬המטרה הגאונית היא שננתח לבד את התיאוריות ההזויות האלו‪ ,‬אחרי שינון חסר שחר‬
‫של תולדות הגנטיקה (כן‪ ,‬כי זה מאוד קשור להיבטים ההומניים ברפואה‪.)...‬‬
‫בגדול מדובר ב‪ 3-‬תפיסות או אמונות שמדגישות במידה זו או אחרת את תפקידה של הסביבה (ולא‬
‫התורשה) בקביעת המאפיינים או התכונות של האדם‪ .‬הדילמה בין התורשה והסביבה כקובעות את‬
‫האישיות והמאפיינים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים של האדם מאוד פופולארית בקרב הביולוגיה‪,‬‬
‫הפילוסופיה והפסיכולוגיה על ענפיהן‪.‬‬
‫הפרא האציל – האדם טוב מיסודו והוא מושחת ומדוכא ע"י החברה והתרבות בה אנו חיים‪ .‬בעיני יש פה‬
‫הצהרה סמויה על כך שהגנים הם מושלמים – יהיה פנוטיפ אידיאלי למי שגדל על אי בודד‪ ,‬אבל מן‬
‫הסתם נותנים לסביבה ולתרבות בני האדם השפעה גדולה ביותר על ההתפתחות ועל כן אפשר להתייחס‬
‫לתפיסה הזו כדוגלת בסביבה‪.‬‬
‫לוח חלק (בלטינית "טאבולה ראסה") – האדם נולד כשמוחו הוא לוח חלק‪ ,‬עליו יירשמו כל האירועים‬
‫שיחווה מרגע לידתו ועד למותו ובעצם כל ההשפעות הסביבתיות הן שקובעות מה ייצא ממנו‪ .‬מה‬
‫שמעניין ככל הנראה בהקשר שלנו הוא הגישה ההתנהגותית בפסיכולוגיה – ביהביוריזם‪ ,‬גישה שעוסקת‬
‫בחקר ההתנהגות הגלויה של האדם ובנושא הלמידה‪ .‬היחס למה שמתרחש בתוך הראש הוא כאל‬
‫"קופסא שחורה" שלא ניתן לחקרה בצורה מדעית לעולם ועל כן חובה להתמקד בהתנהגויות הנצפות‬
‫והמדידות של האדם‪ .‬ההגזמה הפרועה של ג'ון ווטסון – "הבו לי תינוק" וכו'‪ ,‬היא תמצית הלוח החלק‪ :‬לא‬
‫משנה מי הוריו ואילו גנים הוא נושא‪ ,‬ע"י התניות נכונות ניתן ללמדו הכל ולעצבו באופן מושלם‪.‬‬
‫הרוח בתוך המכונה – לא מצאתי קישור לתענוג הזה וגם לא מוכר לי‪ .‬אני יכולה לנחש ניחוש מושכל‬
‫שמדובר בהפרדה מוחלטת בין חומר (גוף) ורוח (נפש‪ ,‬נשמה) – דילמת גוף‪-‬נפש היא עוד דילמה‬
‫מרכזית בפסיכולוגיה‪ ,‬בפילוסופיה ובביולוגיה‪ .‬במקרה הזה אולי ניתן לשחק עם הקשר לגנטיקה – האם‬
‫הגוף מורכב מגנים והנפש לא? אם כך – האם לא ניתן להוריש תכונות אישיותיות?‬
‫שיהיה בהצלחה! מצ"ב הרחבות מוויקי‪.‬‬
‫הפרא האציל‬
‫מקטע מציורו של בנג'מין וסט "מותו של ג'נרל וולפה"‪ :‬וסט מציג את דמותו של האינדיאני כאידוליזציה של מסורת‬
‫"הפרא האציל"‪.‬‬
‫בתרבות הפרימיטיביזם של המאה ה‪ 18-‬נחשב הפרא האציל‪ ,‬אשר לא הושחת על ידי הציוויליזציה‬
‫המערבית‪ ,‬לאותנטי ונעלה על אנשי התרבות‪ .‬הכינוי הופיע לראשונה במחזה "כיבוש גרנדה" (‪ )1672‬מאת‬
‫ג'ון דריידן‪ ,‬אך האידאליזציה של "הג'נטלמן הטבעי" היא תוצר הסנטימנטליזם של המאה ה‪.18-‬‬
‫המונח "פרא אציל" מביע השקפה רומנטית על האנושות ללא מטען תרבותי; המהות הטבעית של אדם שלא‬
‫חונך‪ .‬הוא מניח שטבע האדם טוב בבסיסו‪ ,‬בניגוד לתורת החטא הקדמון אשר נוצרה בתקופת ההומניזם של‬
‫הרנסאנס‪ .‬המונח מזוהה עם ז'אן‪-‬ז'אק רוסו‪ .‬בפתח ספרו "אמיל‪ :‬או על החינוך" (‪ )1672‬כתב‪:‬‬
‫"הכל טוב בהשאירנו את הדברים לידיו של הבורא; הכול מתקלקל בידיו של האדם‪".‬‬
‫פרסום יומני מסעותיו של קפטן ג'יימס קוק פתח צוהר נוסף לתרבות גן‪-‬העדן של הים הדרומי‪ ,‬שלא‬
‫התקלקלה בטרם נחשפה לנצרות‪ .‬בנג'מין פרנקלין לעג לחוסר העקביות של תפישה זו בחיבורו "הערות על‬
‫הפראים של צפון אמריקה" (‪ ,)1784‬אך חיבורים שאמצו את התפישה המשיכו להתפרסם גם לאחריו‪ ,‬כמו‬
‫"אטלה" (‪ )1807‬של שטובריו‪.‬‬
‫הפרא האציל מופיע גם בספרות המוקדמת של המאה ה‪ .19-‬דוגמה בולטת לכך הוא פרנקנשטיין של מרי‬
‫שלי‪ .‬קרל מאי משלב מוטיב זה באופן תדיר בספריו על המערב הפרוע; ואף אלדוס האקסלי מספק דוגמה‬
‫מאוחרת לפרא אציל בספרו עולם חדש מופלא (‪.)1932‬‬
‫מקור המושג‬
‫במאה ה‪ 15-‬החלו מדינות אירופיות לשלוח מסעות מעבר לים ולהרחיב את שטחן‪ .‬תחילה באפריקה‪ ,‬ואחר‬
‫כך באסיה ואמריקה (ולבסוף גם באוקיאניה)‪ .‬הם תרו אחר מחצבים‪ ,‬שטחי אדמה וכוח עבודה‪ .‬בחלק‬
‫מהמקרים הרגו הכובשים את התושבים המקומיים‪ ,‬ובמקרים אחרים השתלבו המקומיים במדינות הכובשות‪,‬‬
‫בעיקר ככוח עבודה זול‪.‬‬
‫האירופים הכירו במקומיים כבני אדם‪ ,‬אך לא נטו להעניק להם זכויות פוליטיות וכלכליות שוות‪ ,‬והתייחסו‬
‫אליהם כנחותים מבינה חברתית ופסיכולוגית כ"פרימיטיבים" ו"פראים"‪ ,‬מה שנתן לגיטימציה לרצח עם‬
‫ולעליונות אירופית‪.‬‬
‫יכול להיות שמושג "הפרא האציל" שימש כראקציה לכך‪ ,‬בניסיון לשקם את מעמדם של המקומיים ואורח‬
‫חייהם ולדה‪-‬לגיטימציה של האימפריאליזם האירופי‪ ,‬על ידי העמדת המקומיים כנעלים מוסרית על הכובשים‪.‬‬
‫מאפייני תפישת "הפרא האציל" כללו בדרך כלל‪:‬‬
‫חיים בהרמוניה עם הטבע‬
‫נדיבות‪ ,‬נאמנות וחוסר אנוכיות‬
‫תמימות‬
‫חוסר יכולת לשקר‬
‫בריאות וכושר‪ ,‬רתיעה ממותרות‬
‫אומץ מוסרי‬
‫תבונה טבעית וחוכמת חיים‬
‫ההתנערות המודרנית מהמושג‬
‫במאה העשרים ירד קרנו של מושג הפרא האציל‪ ,‬שנחשב למומצא וסטראוטיפי‪ ,‬ואף לצורה מתנשאת של‬
‫גזענות‪ ,‬למרות שבא להחליף תפישה קודמת של פרא צמא‪-‬דם‪ .‬המושג זכה לביקורת אקדמית‬
‫באנתרופולוגיה‪ ,‬סוציולוגיה ותאולוגיה‪ .‬כך למשל‪ ,‬גם בקרב הנוצרים המאמינים בחטא הקדמון התפתחה‬
‫תפישה לפיה כל בני האדם מושחתים ביסודם בלי קשר לשאלה אם התחנכו על ברכי הציוויליזציה או לאו‪.‬‬
‫בספרות‬
‫הפרא האציל מופיע בספרות כגיבור‪ ,‬אך לרוב כבן לוויתו של הגיבור‪ .‬הדוגמה המוקדמת הבולטת ביותר היא‬
‫דמותו של ששת מרובינזון קרוזו (‪ )1719‬של דניאל דפו‪ .‬דוגמאות נוספות הן דירק פיטרס ב"הרפתקאותיו של‬
‫ארתור גורדון פים" של אדגאר אלן פו (‪ ;)1838‬צ'ינגאצג'וק מספרו של ג'יימס פנימור קופר "פוזמק העור"‬
‫(‪ ;)1823‬קוויקוואג מספרו של הרמן מלוויל מובי דיק (‪ ;)1851‬אומסלפואגאס מהספר "מכרות המלך שלמה"‬
‫(‪ )1885‬ווינטו‪ ,‬גיבור ספריו של קרל מאי‪ .‬טונטו מסדרת התסכיתים (ואחר כך‪ ,‬הטלוויזיה) "הרוכב הבודד"‬
‫(‪ )Lone Ranger‬הוא דוגמה לפרא אציל של המאה העשרים‪ .‬כאלו הם גם טרזן של אדגר רייז בורואוז וקונאן‬
‫הברברי‪ ,‬ואפילו וורף ממסע בין כוכבים‪ :‬הדור הבא וטיאלק מסטארגייט‪ ,‬אם כי הם משקפים נטייה לשלב את‬
‫הדמות בספרות פנטזיה ומדע בדיוני‪ ,‬שבה הפרא האציל הוא לרוב דווקא בן הגזע "הלבן" (שני האחרונים הם‬
‫בני הגזע "השחור")‪ .‬הפרא האציל הוא אחד המוטיבים הנלעגים בקנדיד‪ ,‬יצירתו של וולטייר‪.‬‬
‫‪Tabula rasa‬‬
‫‪From Wikipedia, the free encyclopedia‬‬
‫‪For other uses, see Tabula rasa (disambiguation).‬‬
Tabula rasa (Latin: scraped tablet or clean slate) refers to the epistemological thesis
that individual human beings are born with no innate or built-in mental content, in a
word, "blank", and that their entire resource of knowledge is built up gradually from
their experiences and sensory perceptions of the outside world.
Generally proponents of the tabula rasa thesis favor the "nurture" side of the nature
versus nurture debate, when it comes to aspects of one's personality, social and
emotional behavior, and intelligence.
History
In Western philosophy, traces of the idea that came to be called the tabula rasa
appear as early as the writings of Aristotle:
What the mind thinks must be in it in the same sense as letters are on a tablet
(grammateion) which bears no actual writing (grammenon); this is just what happens in the
case of the mind. (Aristotle, On the Soul, 3.4.430a1).
Aristotle writes of the unscribed tablet in what is probably the first textbook of
psychology in the Western canon, his treatise Περι Ψυχης (De Anima or On the
Soul). However, besides some arguments by the Stoics and Peripatetics, the
Aristotelian notion of the mind as a blank slate went much unnoticed for more than a
1,000 years.
But the human intellect, which is the lowest in the order of intellects and the most removed
from the perfection of the Divine intellect, is in potency with regard to things intelligible, and
is at first "like a clean tablet on which nothing is written", as the Philosopher [Aristotle] says.
(Aquinas, Summa Theologica 1.79.2).
In the 11th century, the concept of tabula rasa was developed more clearly by the
Persian philosopher, Ibn Sina (known as "Avicenna" in the Western world). He
argued that the "human intellect at birth is rather like a tabula rasa, a pure
potentiality that is actualized through education and comes to know" and that
knowledge is attained through "empirical familiarity with objects in this world from
which one abstracts universal concepts" which is developed through a "syllogistic
method of reasoning; observations lead to prepositional statements, which when
compounded lead to further abstract concepts." He further argued that the intellect
itself "possesses levels of development from the material intellect (al-‘aql alhayulani), that potentiality that can acquire knowledge to the active intellect (al-‘aql
al-fa‘il), the state of the human intellect at conjunction with the perfect source of
knowledge."[1]
In the 12th century, the Andalusian-Arabian philosopher and novelist Ibn Tufail
(known as "Abubacer" or "Ebn Tophail" in the West) demonstrated the concept of
tabula rasa as a thought experiment through his Arabic philosophical novel, Hayy
ibn Yaqzan, in which he depicted the development of the mind of a feral child "from
a tabula rasa to that of an adult, in complete isolation from society" on a desert
island, through experience alone. The Latin translation of his philosophical novel,
entitled Philosophus Autodidactus, published by Edward Pococke the Younger in
1671, had an influence on John Locke's formulation of tabula rasa in An Essay
Concerning Human Understanding.[2]
In the 13th century, St. Thomas Aquinas brought the Aristotelian and Avicennian
notions to the forefront of Christian thought. These notions sharply contrasted with
the previously held Platonic notions of the human mind as an entity that pre-existed
somewhere in the heavens, before being sent down to join a body here on Earth
(see Plato's Phaedo and Apology, as well as others). St. Bonaventure (also 13th
century) was one of Aquinas' fiercest intellectual opponents, offering some of the
strongest arguments towards the Platonic idea of the mind.
The writings of Avicenna, Ibn Tufail and Aquinas on the tabula rasa theory stood
unprogressed for several centuries. In fact, our modern idea of the theory is mostly
attributed to John Locke's expression of the idea in An Essay Concerning Human
Understanding in the 17th century. In Locke's philosophy, tabula rasa was the theory
that the (human) mind is at birth a "blank slate" without rules for processing data,
and that data is added and rules for processing are formed solely by one's sensory
experiences. The notion is central to Lockean empiricism. As understood by Locke,
tabula rasa meant that the mind of the individual was born "blank", and it also
emphasized the individual's freedom to author his or her own soul. Each individual
was free to define the content of his or her character - but his or her basic identity as
a member of the human species cannot be so altered. It is from this presumption of
a free, self-authored mind combined with an immutable human nature that the
Lockean doctrine of "natural" rights derives.
Tabula Rasa is also featured in Sigmund Freud's psychoanalysis. Freud depicted
personality traits as being formed by family dynamics (see Oedipus complex, etc.).
Freud's theories show that one can downplay genetic and congenital influences on
human personality without advocating free will. In psychosanalysis, one is largely
determined by one's upbringing.
The tabula rasa concept became popular in social sciences in the 20th century.
Eugenics (mainstream in the late 19th and early 20th centuries) came to be seen not
as a sound policy but as a crime. The idea that genes (or simply "blood") determined
character took on racist overtones. By the 70s, some scientists had come to see
gender identity as socially constructed rather than rooted in genetics (see John
Money), a concept still current (see Anne Fausto-Sterling). This swing of the
pendulum accompanied suspicion of innate differences in general (see racism) and
a propensity to "manage" society, where the real power must be if people are born
blank.[original research?]
In the last few decades, twin studies, studies of adopted children, and the David
Reimer case have demonstrated genetic influence on (if not strict determination of)
personal characteristics, such as IQ, alcoholism, gender identity, and other traits.[3]
Science
Biogeography
In biogeography, particularly phytogeography, the tabula rasa hypothesis about the
origin of a biota in formerly glaciated areas refers to the idea that all species have
immigrated into completely denuded land after the retreat of glaciers. Its antithesis is
the nunatak hypothesis[4].
Computer science
In computer science, tabula rasa refers to the development of autonomous agents
which are provided with a mechanism to reason and plan toward their goal, but no
"built-in" knowledge-base of their environment. They are thus truly a "blank slate".
In reality autonomous agents are provided with an initial data-set or knowledgebase, but this should not be immutable or it will hamper autonomy and heuristic
ability. Even if the data-set is empty, it can usually be argued that there is an in-built
bias in the reasoning and planning mechanisms. Either intentionally or
unintentionally placed there by the human designer, it thus negates the true spirit of
tabula rasa.
Psychology and neurobiology
Main article: Nature versus nurture
Generally scientists now recognize that the entire brain is indeed
preprogrammed and organized in order to process sensory input, motor control,
emotions, and natural responses. These preprogrammed parts of the brain then
learn and refine their ability to perform their tasks.[5][6] For example, Steven
Pinker argues that while the brain is "programmed" to pick up spoken language
easily, it is not programmed to learn to read and write, and a human generally
will not spontaneously learn to do so.[7]