Uploaded by jaxon

Hebrewbooks org 20184

advertisement
‫כ‬
‫ק‬
‫ע‬
‫מי‬
‫ב‬
‫כ‬
‫כו‬
‫חבור יקר ערוך ומסודר על שו״ע יו׳ד ה' דם‪:‬‬
‫ומליחה מהרב הגאון המובהק הצדיק המפורסם‬
‫זצ״ל אבד־ק‬
‫כקש״ת טי״י׳ ד ו ב ט ר‬
‫ק א ו ו ל א♦ ק א מ ע נ י ץ ־ ‪ £‬א ד א ל ם ק תע־א‬
‫הגאון המחבר זצ״ר חוטר מגזע קדוש' ערון עד דוד מלך'שראר‬
‫זי״ע כמבואר מעל״ד ‪.‬‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י היים תשס״ה‬
‫מ‬
‫‪I V -‬‬
•<a • • • •<5 “ ® • • * • • • ® ‫* י • ® • • • * • • ® • • • • • • ® * • • • • י‬
‫בס ד‬
‫ס פ ר ז ה נסר ק ונעבד ע״י‬
."‫"יודאיקה אימג' אוצרות ה תור ה בע"מ‬
"‫ני תנ ת רשות ל״היברא בוקס" שע״י חיים רוזנברג‬
.‫להכניסו ל א ת ר ולהפיצו לצורך שימוש אישי ב ל ב ד‬
‫וזאת למודעי‬
‫אין רשות לאף א הד להדפיסו או להעתיקו‬
‫בכל אופן שהוא או ב כ ל אמצעי שהוא‬
‫בין ב חינ ם בין ב שכר בין ליהיד בין לרבים‬
I
o
4
I
‫ס‬
‫ס‬
0
‫ניתן לה שיג עותק מ ס פ ר ז ה ועוד ספרי ם‬
I
I
‫ה מ שולב ת‬
:‫ו‬
1) 1 1‫ ם‬10
‫וכן ה תוכנ ה‬
( □ ■ ‫)ב שילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק‬
:‫אצל‬
‫בי ת ספריי ת מורגנשטרן‬
‫ א שדוד‬3 6 2 0 .‫ד‬.‫ ת‬1 4 ‫רחוב רבא‬
0 8 -8 6 6 -5 0 5 9 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬
(>
OTZROT HATORAH
THEMORGENSTERNEIBRARY
14 RAVAH STREET
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE
Email- kidosheypolin@bezeqint.net
I
&
This sefer has been provided by
Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH.
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books)
to anyone else even if they don’t sell them.
I
m
a
‫ם‬
■
«
‫ס‬
a
#
4
‫ס‬
‫ס‬
0
o
•0
* • © • ® ‫* יי‬
®
‫תולדות הגה‪-‬צ המחבר זצ״ל‬
‫‪14‬‬
‫בשם ה׳ ובעזרתו יח״ש ‪.‬‬
‫הגאון המובהק הצדיק המפורסם מ׳ דובער עליאש זצ״ל אבד״ק קאוולא ‪,‬‬
‫קאטעניק פ‪ ,‬הי' בן הה״צ הנדיב מ׳ יעקב מווילגא )נפמל בעיר פאלאבי נ‪1‬׳ כאב תקצ״ס( בהה״צ‬
‫הנדיב הג״ט ארי׳ ליב הנקרא ד׳ ליבלי ד׳ בעדם טווילנא )קורות חייו ‪ ,‬בקרי׳ נאמנה צד רנ׳׳ז‬
‫ומובא כס׳ גשמה אדם כלל מ״ז ‪ ,‬נפטר כ״ד תשרי תקצ״א( בהה״ג הצדיק מ׳ דובער )קורות חייו פס צל קע״ם‬
‫נפשי כ״ח אלול תקל״ט( בהה״ג הצדיק הנדיב ר׳ אלי׳ פעסעליס מווילנא )שס צל קע״ו ‪ .‬הוא תמו‬
‫את הגר״א וכל משפחתו ‪ .‬ונפטר עיוה״כ תקל״א( בהה״צ הג׳ ם׳ צבי הירש מווילנא אחי הרה״ג ם׳‬
‫משה םו״צ דקאוונא ‪ .‬והה״ג מ׳ דובער )הוא אבי הרה״ג מ׳ שלמה ולמן אני הגר׳׳א ו״ל מווילנא( המה‬
‫בני חנה״ק ר׳ אלי׳ חסיד )קורות חייו שס צד צ״ט קכ״א קכ״ג ‪ .‬נפטר כ״א אלול ת״ע( בהה״ג הקדוש‬
‫האלקי ר׳ משה קרעטיר אב״ד ור״ט דק׳ ווילנא ‪) .‬המובא בם׳ ראש יוסף הראשון ‪ .‬וכס׳ ורע ישראל‬
‫לי״א ; נפטר י״ב חשוון תמ״ח( בהה״ג הצדיק ר׳ דוד ז‬
‫הג״מ דובער עליאש )הנ״ל באות א( הי׳ חתן הגאון הצדיק מ׳ צבי הירש הכהן‬
‫ראפופארט )בעמח״ס ע‪1‬רת כהניס ותוספת העזרה״על הת‪1‬״כ( בהג״ם נפתלי הירק מלבוב בהג״מ‬
‫משה כ״ץ בהגה״ג ם׳ יקיתיאל זלמן פערילס מבראד בהג״ם מאיר כ״ץ בהג״ט משה כ״ץ‬
‫ראפופארט אגד״ק טארנאפאל בהג״ם משה מאיר כ״ץ פו״ט ב ל מ ב אחי הגאון הרבי ר׳‬
‫שמחה כ״ץ רפ״פ אבד״ק‪ 6‬לובלין והמה בני הג״מ נחמן ליפשעם כ״ץ רפ״פ אנד״ק דובנא‬
‫בהג׳׳ט מאיר כ״ץ אבד״ק“ חעלמא בהג״ט משה ירמי׳ כ״ץ ר״ט בוויען בהג״ט שמחה כ״ץ‬
‫רפא בע״ם קול שמחה בהג״ט גרשון בהן רפא איש פורט בהג״מ אברהם כ״ץ מנהיג‬
‫ישיבה במנטובה ‪ ,‬ולמעלה בקודש עי׳ בם׳ ענף עץ אבות ‪ ,‬והג״ט נחמן ליפשעס )הנ״ל כאות‬
‫זה( הי' חתן הג׳־מ יוסף אבד״ק לבוב חתן הגאון רבינו מאיר בעל מהר״ם לובלין חתן‬
‫הג״מ יצחק שפירא כ׳׳ץ א ב ד ק קראקא ‪ ,‬בעמח״ם כתר תורה ‪ ,‬כתר כהונה ‪ ,‬כתר מלכות ‪,‬‬
‫כהג״ט דוד הכהן שפירא ‪:‬‬
‫ן( הג״ם יעקב )הנ״ל כאות א( והג״ם צבי הירש הכהן רפ״פ )הנ״ל כאות ב( היו חתני‬
‫הה״ג הצדיק הגביר הנדיב מ׳ צדוק מארשאלקאוויטש מדובנא )אשר משפפת בר״צ נקראת על שמו(‬
‫בהגה״צ מ״ה׳ דוד פרגם מ מבנ א בהגה״צ מו״ה משה פרנס דוואהלין בהגה״צ‬
‫א ב ד ק אלוק‬
‫מו״ה דוד פרגם בהג״ם אברהם פרנס בהגאון מו״ה זאב וואלף‬
‫חתן הג״מ שלמה ר׳ לייבושם רבו של השלה״ק )הנקרא מהרש״ל השני( והג״ם אברהם פרנס‬
‫הנ״ל הי׳ חתן הג״מ דוד הלוי בעסח״ם טורי זהב על ד ח שו״ע בהג״ס שמואל הלוי‬
‫מלאדמיר וחתן הג״מ יואל סירקש אבד״ק קראקא בעל הב״ח )ולמעלה כקודש מוכא כס׳ כלילת‬
‫‪,‬‬
‫יופי וכס' עיה׳צ( ;‬
‫ך( הד ם ליבלי ר׳ בעדם )הנ״ל באות א( הי׳ חתן הג״מ חיים הלוי לאנדי א ב ד ק‬
‫פודקאמין ב ה ד ט אברהם הלוי א ב ד ק הד ל אחי ה ד מ יצחק לאנדי א ב ד ק קראקא ו הד ם‬
‫יהודא פו״מ באפטא )שהי׳ אבי רכינו בעל המכ׳׳י( והד ם יחזקאל לאנדי ‪ .‬והמה בניו של‬
‫הה״ג שר וטפסר מ׳ צבי הירש וויטים מאפטא פו״ט ד ד א ‪ .‬ב ה ד ט יחזקאל ריין באפטא‬
‫הנקרא ר׳ יחזקאל פסח ב ה ד ט בנימן וואלף נכד רביגו מ שה לאנדי מגאוני קראקא‬
‫מגזע הד ם יעקב ב הד ם יהורא לאנדי בעל ספר האגור ‪ .‬והדם יחזקאל דיין דאפטא הי׳ חתן‬
‫ה ד ם יצחק חריף א ב ד ק קראקא ‪ ,‬ולמעלה בקודש עי׳ בקו׳ מטה לוי הנספח לס׳ עין הבדולח‪:‬‬
‫ה ד ם אלי׳ חסיד)הנ״ל כאות א( הי׳ חתן ה ד ט פתחי׳ בהגה״ק רבינו משה רבקש‬
‫בעמח״ס באר הגולה ‪) .‬עי׳ אודותיו כס׳ עליות אלי׳ ונפטר שנת תכ׳׳א( ב ה ד ס נפתלי הירש סופר‬
‫מפראג בהג״ם פתחי' סופר מפראג ב ה ד ם יוסף אוד מוצל מגזירת ווינא )קזרות סייהס בקרי׳‬
‫•אמנה מצד פ׳'ט והלאה( ‪:‬‬
‫ן ( ה ד ם נפתלי הירץ‬
‫מלבוב )הנ״ל‬
‫כאות‬
‫כ(‬
‫הי׳ חתן הג״מ‬
‫‪.‬‬
‫שמחה ב׳׳ץ רפ״פ‬
‫מלבוב‬
‫תולדות הגה״צ המחבר זצ״ד‬
‫ח ‪15‬‬
‫מלבוב נהג״ם ליבוש ר׳־מ דלבוב נהגאון רשכבה״ג ד חיים כהן רפ״פ מלגוב ‪ .‬בהג״ם‬
‫ שמחה כ״ץ ראפופארט אבד״ק לובלין ולגוב בהג״מ גחמן ליפשעם )הנ״ל באות ה( ‪J‬‬‫ן( הג״מ משה מאיר כ״ץ רפ״פ )מ״ל כאות כ( הי׳ חתן הג״מ שמואל שמעלקי אבד״ק‬
‫אוסטרהא בהג״ם מאיר דק אבד״ק לבוב וחתן הג״מ חיים איש צבי אבד׳׳ק קרעמניץ בהג״ם שמואל‬
‫בהג״ם העלמאן ) א סי אכיו של ה״הר״ל דפראג( בהג״מ חיים מווירמייזא בן בגו של חג״ט‬
‫יהודא ליוואי הזקן מפראג‪:‬‬
‫ח( הג״מ יקיתיאל זלמן פערילם )הליל כאות כ( הי׳ חתן ה ד ם מנחם מאגיש מרגליות‬
‫מזאלקאווי בהג״ט יצחק מרגליות אבד״ק יאברוב ב ח ד ם אליעזר אבד״ק פאטעק ב ה ד ט‬
‫יהידא אבד׳׳ק פאטעק ב ה ד ס אליעזר אבד״ק לומבלא גהג״מ מנחם מענדיל מרגליות‬
‫שטנגען אבד׳׳ק פרעמיםלא ‪ .‬בהג״ט יואל פייביש שטנגען ‪ .‬והד ם מנחם מאניש ‪.‬מרגליות‬
‫הנ״ל הי׳ חתן הד ם אלכסנדר סענדיר שור בעמח״ם תבואת שור בהג״מ אפרים זלמן שור מ״ם‬
‫בלגוב‪ .‬ולמעלה בקורש עי׳ בם׳ עע״א ‪ ,‬והג״ם יצחק מרגליות הד ל הי׳ חתן ד‪,‬דמ מנחם מאניש‬
‫חיות בהג״ם פנחס חיות ב הד ם מנחם מאניש חיות אבד״ק ווילנא ב ה ד מ יצחק חיות אב״ד בפראג‬
‫בהג״ם אברהם חיות מגזע חסידי פרובינצא ‪ .‬והד ם יהודה מרגליות הד ל הי׳ חתן הג״מ‬
‫אליעזר אכד׳׳ק‪ .‬זלאטשוב אחי ה ד ם יחיאל מיכל הי״ד מנעמרוב ‪ .‬והד ם מנחם מעגריל‬
‫מרגליות הנ״ל הי׳ חתן הג״ם משה מרדכי מרגליות ר״מ בקראקא ‪ .‬ב הד ם שמואל מרגליות אגד״ק‬
‫פוזנא בהג״ם משה מרגליות פו״מ בפוזנא בהג״ם יצחק אייזיק מרגליות אבד״ק פראג‬
‫כהג״ם יעקב מרגליות אבד׳ק נירנבירג ‪ ,‬ולמעלה בקודש עי׳ בם׳ עע״א ובם׳ מעלת‬
‫היוחסין ;‬
‫ט( ה ד ם צדוק מארשאלקאוויטש )הנ״ל כאות ג( הי׳ חתן הגה״ק האמתי ט׳ מרדכי‬
‫צבי ה; וי איש הורוויץ אבד״ק האדחוב ובראד )כעמת״ם לחם תצה( בהגה״ק מופה׳׳ר רשכבה״ג‬
‫מ׳ יצחק הלוי איש הורוויץ הנקרא ר׳ יצחקיל המבורגר )כעמ״ם מטעמי יצסק( ולמעלה בקודש‬
‫גאוני עולם וקדושי■ עליון עד דוד מלך ישראל כמבואר בראש ספר מטעמי יצחק ח״א ‪:‬‬
‫י( הג״ם דוד בד‪.‬דמ משה פרגם )הנ״ל כאות ג( הי׳ חתן הג״מ צדוק הנקרא ד׳ צדוק‬
‫דער רייבער כ הד ם משה פנחס חריף אבד׳׳ק לבוב ב הד ם ישראל חריף אבד״ק אוליינוב‬
‫בהג״ם משה חריף אבר׳׳ק קרעסגיץ ולבוב בהג״ט ישראל ר״ם בלובלין בן רבינו שלום שבנא‬
‫הנקרא רבי ר׳ שכנא אבד״ק לובלין ‪ .‬והד ם ישראל מאולייגוב ה ד ל הי׳ חתן הדט‪ .‬משה‬
‫א ב ד ק פולנא ב ה ד ס שלמה ס ד ל א ב ד ק לבוב חתן הג״מ יוסף כ״ץ אבד׳׳ק קראקא בעמח״ם‬
‫שו״ת שארית יוסף ‪ .‬ולמעלה כקודש מובא בם׳ אנשי שם ובס׳ עע״א ‪ .‬והד ם משה פנחס‬
‫חריף הד ל הי׳ חתן ה ד ם שמעון כ״ץ ראפיפורט א ב ד ק יאזלוויץ ב הד ם אברהם כ״ץ‬
‫שרגצ'ל מלבוב בעמח״ם איתן האזרחי ‪ .‬ולמעלה בקודש מבואר במגלת יוחסין שנדפס בם׳‬
‫כים ישועית דפוס ווארשא תרס׳׳ב ‪:‬‬
‫והגה קירות חייהם של משפחת פרנס מובא בם׳ עיר דובנא ורבניה צד ל״א ‪ .‬וכתוב‬
‫שם גם ‪ .‬כי ה ד ר דוד ב ה ד ר פרגם )מייל כאות ג( הי׳ גידע וטפורםם בצדקתו ובתום לבבו‬
‫והחזיק לת״ח לומדי תורה בביהמ״ד אשר בנה מכספו כחצרו הנקרא כעת ע״ש בנו ר׳‬
‫צדוק ברצי״ס קלויז ‪ .‬ומרוב חיבתי לתורת ה׳ ולומדי׳ ערך שלחן ללומדי תורה מבית‬
‫מדרשו מדי חודש בחדשו ‪ .‬ועשה סעודה כסעודת שלמה בשעתו ‪ .‬וכל אחד מהת׳׳־ח עשה‬
‫סיום על מסכת והוא שמח מאד ‪.‬בסעודת מציה זי ‪ ,‬ועד יום מותו למד בצותא חדא‬
‫עם רב אחד שיעורים תמידים כסדרם מרי יום ביומו ‪ .‬וזכה לראות עולמו בחייו ‪ .‬בנים‬
‫וב׳׳ב עוסקים‪ ,‬בתורה ובחכמה ‪ ,‬ואצלו הי׳ תירה וגדולה במק״א ‪ .‬ומגודל חשיבותו בין‬
‫אצילי ורוזני פולין שבא עמהם בברית המסחר ‪ ,‬קראו אותו בשם ״מארשאלעק״ בשפת‬
‫פולנית שנגזר משם ‪,‬פרנס״ ובשביל זה נתן לו השם ״מארשאלקאוויטש״ ‪ .‬והתחתן עם‬
‫גאוני‬
‫י‬
‫‪16‬‬
‫תולדות הגה״צ המחבר זצ״ל‬
‫גאוני הדור ‪ ,‬ונתן את בתו להג״ט חיים יעקב בהג״ט זאב וואל׳ף אבד״ק דובנא לאשה‬
‫ועם בנו הג״ט צדוק הנ״ל התחתן עם הגה״ק מופה״ר מ׳ מרדכי צבי הלוי איש הורוויץ‬
‫בהגאון מהר״י האמבורגר ‪ .‬ונפטר בשם טוב זקן ושבע ימים ‪ ,‬וזה נוסח מצבתו‪ *.‬״היום•‬
‫נפל שר וגדול בישראל זקן ושבע ימים הגביר המפ׳ כבל הארק מו״ה דוד בהרב מו״ה‬
‫משה פרנס י״ג אדר א׳ תקפ״א תנצב״ה״ ‪:‬‬
‫והג״ט צדוק מארשאלקאוויטש הנ״ל גם הוא הי׳ מצוין בין נכבדי דובגא ‪ .‬ונודע‬
‫בעולם כצדקת פזדונו ‪ .‬וכל מגמתו וחפצו תמיד לדאוג עבור אחיו עניי עמו ‪ .‬והי׳ ראש‬
‫וראשון לכל דבר שבצדקה יהכל הי' לשם שמים בלי שום פני׳ או יהם כבוד מדומה ‪ .‬הוא‬
‫בנה מחדש את בהמ״ד של אביו ונתן שמה כלי הקודש כלי כסף וכל צרכי הבית ברות‬
‫נדיבה ‪ ,‬גם ספרים יקרים למכביר‪ ,‬וגם לכל שאר בתי מדרשות שבעירו נתן מתיה מנודות‬
‫יקרות יקרי המציאות ‪ .‬והתקין הרבה תקנות טובות ומועילות ‪ ,‬גם הניח מעזבונו‬
‫נחלות רבות אשר כסף פרי הבנםתן מיקרש לדברים שבצדקה ‪ .‬עבור מעות חטים‬
‫וכדומה ‪ ,‬גם נתן להדוכם לומבאמירסקי סכום כסף רב בתנאי אשר הדוכס מחויב לתת‬
‫מדי שנה בשנה בחורף סכום עצום מסוים לעניי העיר ‪ ,‬ונמצא חת״י בפנקס חברת‬
‫‪,‬חסד של אמת״ שהוא הי׳ אחד ממוסדי׳ בעת החולי רע בשנת תקצ׳׳א והוא דאש צמדת‬
‫משפחת ״בר״ק״ ‪ ,‬והתחתן עם גאוני דורו ‪ .‬ונפטר בש״ט ביום ג׳ י״ט סיון תקצ״ח‬
‫תנצב״ה ‪:‬‬
‫וחתנו הגה״צ ר׳ צבי הירש רפ״פ חותנו של הגה״צ המחבר זצ״ל הי׳ מצוין בבני‬
‫דודו עד להפליא ‪ .‬כי מלבד שהי׳ גאין וצדיק הי׳ גם חכם גדול בלשונות ומדעים ‪ .‬וקבל‬
‫את כל ארם בספ״י ‪ ,‬והי׳ עניו ושפל ברך מאין כמוהו והי׳ מקיים את התורה מעושר‬
‫וי׳א מש מבהמ״ד יומם ולילה ‪ ,‬והי׳ ר״מ בישיבת גאוני דובנא ‪ .‬מעודו לא כעס על‬
‫ש־ש איש ‪ ,‬והנהיג עצמו לאכול חולין על טהרת הקודש ‪ .‬וכל מלבושיו הי׳ מכסף פדיון‬
‫בכירים כי אמר שזה חלקי עפ״י תוה״ק שיכה לו מצד הכהינה ‪ .‬ביתי הי׳ פתוח לדוחה‬
‫לכל עיבר אורח ועניים היו ב״ב יומם ולילה ‪ ,‬ונפטר ג' אדר תרכ״ח זי״ע ‪:‬‬
‫ובאשר ח כיבים לי דברי הגה״צ המחבר זצ״ל אעתיק מכתבו הטהור שב׳ לי‬
‫■‬
‫בילדותי וז״ל ‪:‬‬
‫ב ״ ה יום ג׳ ט״ז אייר תר״ ם לפ״ק ק אוו ל א יע״א ;‬
‫שז^ום ורב ברכה לב׳ ש״כ היקר מאד נעלה המופלג החריף ושנין מורג חרוק זית‬
‫רענן ערוגת הבושם טיפלא ומהולל בנש״ק מ׳ צבי יחזקאל ג״י מיכאלזאהן ‪ .‬מכתבי הי׳‬
‫השגתי נכונה ונדרשתי לאשר שאלני לשלוח לו הגליון הרשום אצלי סדר יחוסי מני‬
‫דור ויקבל רצוף בזה ‪ ,‬ופן המצא תמצא בו דברים לא כנים אחרי דו״ח בספרים ‪ .‬אבקש‬
‫מאתו לתקן המעוות ולהביאו למכבש הדפוס כהבטחתו אלי במכתבו ‪ .‬על זקני הג״מ זלמן‬
‫פערילס מבראד אמר הבעש״ט וז״ל פז״ר נתן לאביונים פז״ר ד״ת ר׳ זלמן פערילם ‪ .‬וע״ד‬
‫בקשתו מאתי הסכמה על חכורו ‪ ,‬לרעתי למותר הוא כי מי לא יבין התועלת הנצמח‬
‫מזה כמעיד על האור כי טוב ‪ ,‬שהכל יודעים כי שמש צדקה מרפא בכנפ‘׳‪ ,‬ובפרט שראיתי‬
‫הקו׳ ששלח לי ואכין כי עצהיו״ט עושה ‪ .‬ה׳ הטוב יגמוד בעדו לטובה ‪ .‬ואבקש לשלוח‬
‫לי ספדו כשיצא מביה״ד ‪ .‬והי׳ זה שלום מאת ידידו ש׳י׳ב דו״ש החפק בהצלחתו ‪,‬‬
‫’ דו ב ע ר ע לי א ש החופ׳ק ק אוו ל א ■ע׳א ‪:‬‬
‫אלה הרברים רש‪ :‬ת למזכרת נצח לכ״ק הגה״צ המחבר ומפני טררותי המרובים‬
‫קצרתי במקום שיש להאריך ‪ ,‬הכו״ח יום ד׳ ויגש תרס״ה לפ״ק ז‬
‫צבי יחזקאל מיבלזאהן אביפ‪-‬ק פלונסק וועליל‬
‫■‬
‫כו ב כ‬
‫י רי‬
‫מי ע ק ב‬
‫הלכות י ם סיטן ס״ד׳‬
‫דיני חועין האסורין משום דס או חלב או ג״ה ובו פ״ו פעיפיס‬
‫^ א יש חוטץ שאכורין משום דם שבהם ‪ ,‬כ ואף כששחט הוורידין‬
‫שבצואר במו שנתבאר לעיל סי׳ כ״ב אפ״ה אפורץ חוטין אלו‬
‫לפי שאין נגררים דרך הוורידץ ואלו הן ‪ ,‬חוטין שביד ג ושבכתף‬
‫‪ 7‬ושבלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן ה ובלשון ו ובצואר‬
‫'ז וחוטי הלב ק וחוטי העוקץ‪ ,‬אע״ג דלעיל סי׳ ס״ד חשבינן חוטי‬
‫העוקץ בהוטי הלב ולא מועיל להו חתיכה ומליהה‪ ,‬והכא חשבינן‬
‫להו בהדי חוטי דם ומועיל להו חתיכה ומליחה ‪ ,‬י״ל ט דאותן חוטין‬
‫מתחילין תחת החזה בראשי הצלעות בחלק הפנים ומתפצלין ג״כ‬
‫בהלק אחוריים ‪ ,‬והתם מיירי באותן הפיצולים שבחלק אחוריים שאסורין‬
‫משים הלב והכא מיירי כאותן הפיצולים שבחלק הפנים שאסורין‬
‫משום דם ‪ ,‬י וי״א דמספקא לן אי הנך חוטים אסורים משום חלב או‬
‫משום דם ולכך חשבינן לד‪ 1‬בץ בחוטי חלב ובין בחוטי דם לחומרא‬
‫מספיקא ‪ ,‬ולא מועיל להו חתיכה ומליחה שמא אסירין משום חלב ‪,‬‬
‫וצריך לנקר חוטין הללו גם בחי' דחלבו מותר דשמא אסורין משום דם ‪,‬‬
‫וד ם נטי לענין מין במינו ‪ ,‬וכן צריך לנקר חוטי הדקין שהם בתוך‬
‫שומן הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה ‪ ,‬ועי׳ לקמן סי׳ ע״ה‬
‫די״א אותה לקדירה אפילו ע״י חתיכה ומליחה אלא ניקור דוקא‪,‬‬
‫יקרים שעל המוח שבקדקד דאפילו ניקב העצם צריך הקרום חתיכה‬
‫ומליחה‪ ,‬ועי׳ לקמן סי׳ ס׳ח וע״א מזה יא ועל המוח יש שני‬
‫קרומים אחד דבוק במוח וא׳ דבוק בעצם המוח ושניהם אסורים‬
‫משום דם בין בעוף ובין כבהמה‪ ,‬מיהו בדיעבד אם חתכם שתי או‬
‫ערב סגי אפילו לא הסיר הקרום‪ ,‬וכן הקרום שעל ביצי זכר כפי‬
‫שיתבאר לקמן סי׳ זה ‪ ,‬וחוטץ אלו הדם כנוס בתוכם ואין מליחה‬
‫מחני להו כמו בשאר בשר ל^זוציא דמם אם לא שיחתכם תחילה‬
‫ואח׳׳כ ימלחם ויניח החתך לתחת ‪ ,‬משום שאין המלח מוציא דם הכנוס‬
‫רק דם הנבלע באברים ‪ ,‬וכשחותכן ופולחן מותרין אפי׳ לקדירה ‪,‬‬
‫יג אבל לצלי א*צ לא חתיכה‪ ,‬ולא מליחד‪ ,‬רק כדרך שמולחין מעט לצלי‬
‫ע״ג אש ‪ ,‬משים רנירא משאוב שאיב ‪ ,‬יג וי״א דהקא כשפני החיטין‬
‫ע״ג האש אמרי׳ משאוב שאיב אבל אם הן מוכלעין בתוך הבשר‬
‫אין האש שואבם אא״כ יחתכם ‪ ,‬יד והכי קיי״ל דגם לצלי צריך‬
‫התיבה כיון שהן מובלעין‪ ,‬טו ואם לא נטלן ובשלן בלא חתיכה‬
‫צריך ששים נגד כל החוטין ולא נגד הדם לבד ט! משום ‪.‬דלא ידעינן‬
‫כמה דם יש בחללם ‪',‬י! ובחוטי הצואר דלעיל רק לכתחילה‪ ,‬צריך‬
‫ההינה‬
‫מראה מלומיו;‬
‫א ‪ .‬חולין צ״י ‪:‬‬
‫ב‪ .‬ש״ך בשם רפב״א‬
‫וד״ן‪:‬‬
‫נ‪ .‬הן בכלל דדא‬
‫ועיין רש״י בס‬
‫ד׳ה חוטין שביד‪:‬‬
‫ד‪ .‬שם וקל״ג‪:‬‬
‫ה‪ .‬נכלל בכללדלועא‪:‬‬
‫ו‪ .‬שם וכן מזרקי‬
‫וערש״י שס ד״ה‬
‫ודלועא ‪:‬‬
‫ז ‪ .‬מור וש׳פ והא‬
‫דחשוב ביחרא רק‬
‫הני לרבותא שאף‬
‫שהם פמוכין לבית‬
‫צריכין‬
‫השחימה‬
‫חתיכה ‪ .‬הה״מ ‪:‬‬
‫ח‪.‬רמב״ס דלא כפי׳‬
‫רש״י שם ולכך‬
‫פליג לה הש״ס תומי‬
‫שבעוקץ אסורין היינו‬
‫משום דמא בחלק‬
‫הפנים ה' חומי אית‬
‫בי׳ בכפלי וכו׳ היינו‬
‫משום חלב‪:‬‬
‫מ‪.‬כה״נ בשסדמש״א‪:‬‬
‫י ‪ .‬משבצות אות ב׳ ‪:‬‬
‫יא‪ .‬לבוש ‪:‬‬
‫יב‪ .‬שם קל״ג אי במויא‬
‫וכו׳ מכלל דלצלי א״צ ‪.‬‬
‫רא״ש ‪:‬‬
‫יג‪ .‬רשב״א‪:‬‬
‫יד‪.‬רמ״א ובצלי פגי‬
‫בקליפה ‪:‬‬
‫טו ‪ .‬רשב״א ‪■ :‬‬
‫מז ‪ .‬ש״ך פי׳ צ״ב אות‬
‫^ ••‬
‫יז‪.‬ש״ך כאן•‬
‫מראה טלוומות‬
‫יח ‪ .‬רמ״א ש״ך שפתי‬
‫ה׳‪:‬‬
‫מ‪ .‬רמ״א משגכות ה׳ ‪:‬‬
‫כ‪.‬‬
‫‪ p‬בשס הרהב״ד ‪:‬‬
‫כא ‪ .‬ארה וא״ז ‪:‬‬
‫כב ‪ .‬ב״י בשס א״ח ‪:‬‬
‫כג ‪ .‬ד״מ בשס או״ה ‪:‬‬
‫כשס‬
‫ר״ן‬
‫כד ‪.‬‬
‫הראב״ד ‪:‬‬
‫כה ‪ .‬ר״ן בשס י״א ;‬
‫כו ‪ .‬ארה בשס א״ז ‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫כוכב‬
‫ירד מיק ™‬
‫מי;ןקב‬
‫חתיכה אבל בדיעבד שלא חתכם ובשלם כך אין אוסרין כשמנתח‬
‫הבהמה אבר אבר ‪ ,‬אבל כשלא חתך אבר אבר אסור אא״כ יש ס׳ ‪,‬‬
‫יה ואם צלאו או מ ל ת בלא חתיכה פגי כקליפה ואם עבר ולא חתכם‬
‫לצלי׳ או למליחה ואח״ב בשלו בלא קליפה א״צ ס׳ נגד הקליפה‬
‫משום דהקליפה הוא חומרא בעלמא דמדינא שרי דככ׳׳פ ואפי׳ קליפה‬
‫א״צ אחר הבישול כדלקמן פי׳ ע״ג גבי כבד דאם אתה תצטרך לו‬
‫קליפה ולא ס׳ יבואו לומר דאין בישול אוס־* בששים אף במקום‬
‫שהקליפה מדינא אסור ומש׳׳ה א״צ בהא אפי׳ קליפה‪ ,‬ולא דמי‬
‫לוורידין לעיל סי׳ כ׳ב דצריך בצלי נטי■‪ /‬ה שהוא בעובי אצבע יותר‬
‫מקליפה והכא פגי בצלי רק קליפה משום דחוטין אלו )א( עבים‬
‫הם יותר מוורידין ואינן פולטין כ״כ בבשר ומש״ה פני כאן בקליפה‬
‫ועי׳ לעיל סי׳ כ״ב ‪ ,‬יט ונוהגין להסיר ג״ב ג׳ חוטי אורך אצל החזה‬
‫)כ( מיפנים וכן נוטלין חוטין אתרי אזנים לפי שהם מלאים רם‬
‫ואינו אלא חומרא בעלמא דאעפ״י שנראה בהם דם אינו אלא שומנא‬
‫בעלמא ואם לא נטלן ובשלן בלא חתיכה אין צריך ששים ‪:‬‬
‫^ כ הרוצה לצאת ידי חתיכת חוטין אלו לא יסמוך על חתיכת‬
‫הבשר לבד כי פעמים שהחוטין סמוכין אל העצם הרבה‬
‫ונדבקים בו ואם יחתוך הבשר לבד שמא עדיין החוטין קיימים אלא‬
‫יחתוך הגשר והעצם לשנים ואז גם החוטין נחתכים ונעשה פתח ליציאת‬
‫הדם‪ ,‬כא וחוטי הצואר לא מהנילהו אפילו אם חתכן ודאי אלא שיחתוך‬
‫גם המפרקת לשנים ‪ ,‬כב ונם לא יסמוך בכל החוטין על פירוק האברים‬
‫זה מזה כי כשמתפשטין בתוך האבר הם מתרכבים עם לחות הבשר‬
‫ושם הדם רבה ומשם צריך לחתכם ולפתחם ‪ ,‬כג ולכתחילה לא יסמוך‬
‫על החתיכה אלא צריך ליטלם משם לגמרי רק בדיעבד יש לסמוך‬
‫על החתיכה כאלו הוסרו משם לגמרי ;‬
‫^ כד גף העוף כיד הבהמה והלכך צריך לחתוך עצם האגפיים ולמלחם‬
‫וכן עצם הלחיים בעוף ‪ ,‬נה וי״א שא*צ ליטול בעוף חוטין אלו משום‬
‫שרבץ ודקין הם והדם יוצא משם ע״י מליחה בלא נטילה וחתיכה ‪,‬‬
‫כו וכן המנהג שאין נוטלין מן העוף שום חוטץ רק חוטי הצואר ובאותן‬
‫יש ^ יזהר ליטלן משם או יחתכם עם המפרקת לשנים מיהו בדיעבד‬
‫אם הופר רק הראש מן העוף פגי שהרי נחתך גם אותן חוטים ‪,‬‬
‫ובסעוחת‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)א( ערש״י חולין )דף צ״ג פ״א( דידא ודלועא חומין דקין הוא דקא חשיב עכ״ל‪.‬‬
‫ושס ע״ב פירש״י מזרקי חושי הצואר וורידין ‪ .‬ש'מ דוורידין עביס יותר ‪ .‬אולס הב״י‬
‫בסדר הניקור סי׳ זה כתב ומשמע לי שהן חועין אחרים זולת וורידין יערש‪ .‬ועוד הא‬
‫הש״ך כאן ס״ק ד׳ כתב בשס הרא״ש עעס אחר הא דלא חשיב הש״ס מזרקי בין חומין‬
‫דאסורא משום דמא דלא כפירש״י והד^מ שכתב שהס עביס יותר מוורידין הוא אליבי׳‬
‫דהרא״ש ולשיעתי' ניחא ‪:‬‬
‫)ב( הלבוש קא חשיב חומי החזה בין הנך חומי דאסירא מדינא דש״ס ורק על חומי‬
‫אזניס כתב דהוא הומרא וצ״ע ‪:‬‬
‫■‬
‫עיין‬
‫‪-. . . ^ ^ .‬‬
‫כוכי‬
‫‪ rv‬שימן סי׳‬
‫מיעקב ח ‪15‬‬
‫■‬
‫מראה מקימית‬
‫>ז ובסעודות גדולות שעושים העופות שלם עם הראש אף בדיעבד יש כי ‪ .‬שפתי ח׳ ‪:‬‬‫לאסור אם לא הסיר חוטי הצואר ‪ ,‬כח וגוהגין לחתוך מן העוף הארכובה כח‪ .‬מרדכי פרקג׳ה‪:‬‬‫התחתונה משום שלפעמים נמצאים חוטין אדומים ברגלי העוף ואם‬
‫לא עשה בן מותר ■בדיעבד אפי׳ נתבשלו כך אעפ״י שנמצאו חוטין‬
‫אדומים שאינו אלא שומן בעלמא ‪ ,‬כט ויש לאדם להחמיר ע״ע שלא‬
‫•יאב‪ 7‬אותן חוטין שנמצאים בעוף מלאים רם אחר הבישול אלא משליך‬
‫אותן יאוכל השאר אבל לאחרים אין לאסור ;‬
‫‬‫‪,.‬ך• ל ביצי זכר כל זמן שלא היה להם שלשים יום מותרים במליחה‬
‫בלא קליפה ובלא חתיכה אפילו לקדירה אפילו יש בהם כמה‬
‫חוטין אדומים ‪ ,‬מפני שעדיין אין בהם זרע ואין אודם זה אלא שומן‪,‬‬
‫ראם היה להם שלשים יום רואץ אם יש בהם כמו חוטין אדומים אסורים‬
‫לקדירה בלא קליפה ובלא חתיכה לא אבל חתיכה ומליחה מהני‬
‫להו‪ ,‬אבל לצלי מותרין בלא קליפה ובלא חתיכה אפילו לייא‬
‫לב )ג( דלעיל ס״א כיון דמופשטין ועומדים פניהם על האש נורא‬
‫משאוב שאיב ‪ ,‬לג ונהגו לנקר הביצים אפילו כשהם פחותים משלשים‬
‫יום וכן להסיר משום גיד הגדול ולחתוך בהם הרבה חתיכות כדי‬
‫לפתוח שיזוב הרם‪ ,‬משום לא פלוג כדי שלא יטעו בלאחר ל׳ ובפרט‬
‫בביצי בהמה גסה לד די״א דמדינא אף תוך ל׳ יום צריך לנקרם‬
‫דבש״ם איתא ביעי דגדיא עד תלתין יום שריא וי״ל גדיא דוקא‬
‫ולמעט ביצי גסה ‪ ,‬לה מיהו בדיעבד אף בביצי גסה אם נתבשלו תוך‬
‫ל׳ יום ולא נקרם אין לאסור אף באין ס׳ דאין מחזיקין בהם רם כ״כ‬
‫כל שלא היה שלשים יום ‪ ,‬די״ל גדיא דנאמר בש״ם לאו דוקא דבל‬
‫מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע כדאמריגן חולין‬
‫גדף קי״ג ע״ב( ‪ ,‬לו ונהגו ליקח מן הכתף הבשר שקורץ ררי״ז‬
‫ואין בו איסור רק משום מיאוס‪ ,‬עוד ‪ .‬נהגו כלונבי״ל שקורץ‬
‫לעדוויצ״א לצלותו ולא לבשלו ואין שום איסור ‪.‬לבשלו אפילו‬
‫לכתחילה ‪ .‬אלא שאין נוהגין כן ‪ ,‬וכן נוהגין להסיר עינוניתא דוורדא‬
‫ולהשליכו ולא לאכלו ואין בו שום איסור וכן נהנו לחתוך בין‬
‫הפרסית של רגלי הבהמה ולהסיר משם בשר לבן ודק משום מיאוס‬
‫•ואם לא עשה כן אין לחוש שאין בו שום איסור אלא שנהגו רק‬
‫קצתם משום מיאוס וקצתם משום חומרת רם בעלמא ז‬
‫ךן לי גיד הנשה נוהג בין בבהמה בין בחי׳ בין בכוי שד‪1‬א‬
‫לה ברי׳ בפ״ע אבל ב טי מתייש הבא על הצבי׳ פשיטא וא״צ‬
‫לימוד או ראיה דנוהג כיון דבין בבהמה ובין בחיה נודג ‪ ,‬ואינו‬
‫נוהג בעופות דכתיב ע״כ לא יאכלו ב׳׳י את גיד הנשה אשר על כף‬
‫‪..‬הירך וכף פירושו בשר גבוה ועגול ככף והכי קאמר רחמנא לא יאכלו‬
‫ב״י י‬
‫כש ‪ .‬רדב״ז החדשות‬
‫י סי׳ ■יש״ג ‪:‬‬
‫ל‪ .‬חולין צ״ג‪:‬‬
‫לא ‪ .‬ש״ך ‪:‬‬
‫לש ‪ .‬ש״ך ס״ק ירד ‪:‬‬
‫לג ‪ .‬או״ה ורמ״א ‪:‬‬
‫לד ‪ .‬המ״מ ‪:‬‬
‫■‬
‫לה ‪ .‬פר״ח שפתי ש׳‬
‫וי״׳א ‪:‬‬
‫לו ‪ .‬רמ״ח ‪:‬‬
‫לז ‪ .‬חולין דף פ״ה ‪:‬‬
‫לח‪ .‬כריתות דף י״ש‪:‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫>ג( עיץ ש״ך ס״ק ירד מה שהשיג שס מל הב״י‪ .‬ויש ליישב דברי הב״י‪ .‬דמ״ש הכ״י‬
‫לדברי החולקין כוונתו לדעת התוס׳ שהביאם הרא״ש דלצלי בשי חתיכה‬
‫אפי׳ כשפני החושין על האש ודלא כהרשב״א ‪ .‬והשור ג״כ לא הביא כלל דעת הרשב״א יעו״ש ;‬
‫בזה‬
‫’‬
‫מראה ‪10‬‬
‫‪n»pa‬‬
‫לכן ‪ .‬חולין שס במיא‬
‫דלא איפשמא‬
‫זלחומרא ‪:‬‬
‫מ‪ .‬שור‪ .‬דיש לנו‬
‫לילך אחר הרוב ‪:‬‬
‫מא ‪ .‬מרדכי פג״ה ‪:‬‬
‫מב ‪ .‬רדב׳ז ח״ב סי׳‬
‫תר״ע ‪:‬‬
‫■‬
‫מ ג‪ .‬פר״ח ומשבצות‬
‫ד׳ ‪:‬‬
‫מד ‪ .‬חולין ע״ד ב׳ ‪:‬‬
‫מה‪ .‬לכוש‪■ :‬‬
‫מו ‪ .‬רמב״ס ומחבר ‪:‬‬
‫מז ‪ .‬רמ״א וקבלת ר׳י‬
‫בן חביב ‪:‬‬
‫חח‪ .‬פר״ח תן׳ ס״ד‬
‫ס״ק ו׳ כשס‬
‫רשב״א ‪:‬‬
‫כו כ ב‬
‫י ד ד ‪ p^o‬מה‬
‫כי ע ק ב‬
‫ב״י את ג׳׳ה הנכרך סב־בות הבשר הגבוהה והעגול אשר בירך יהוא•'‬
‫עצם הקולית העליונה ומדתלה רהמנא בכף ש״מ כל המינים שיש‬
‫להם כף נוהג בהם איפור ג״ה והעופות אץ להם כף שהבשר שעל'‬
‫הקולית שלהם עב ואינו עגול סביבות העצם ואינו דומה לכף הלכך‬
‫אץ איסור ג״ה נוהג בהם ‪ ,‬לט ואם לפעמים נמצא בהמה או היה אד‬
‫כוי שאץ להם כף עגול או עוף שיש לו כף עגול בכולהו אזלינן לחוטרא■‬
‫ואסרי׳ להו מספיקא דספיקא דאורייתא לחומרא ‪ ,‬בשאר מינים אמריגן‬
‫שמא במין שיש לו כף תלה רחמנא ואעפ״י שזה אין לו ואזלי' בתר‬
‫מינו ואסור ‪ ,‬ובעוף‪ ,‬שיש לו כף אמרי׳ שמא בכף תלה רחמנא והאי‬
‫נמי יש לו ואסור אעפ״י שמינו אץ לו ‪ ,‬מ מיהו א״צ לבדוק אחריו‬
‫אם הוא עגול שם וסומכץ על הדיוב שאינו עגול מא ואין חילוק בין■‬
‫חי' לבהמה בכל דבר שאסור משום גיד או משום דם וכן בעוף שיש‬
‫לו כף ‪ ,‬וכן כל דבר שמנקרין בבהמה צריך לנקר בחיה רק מה‬
‫שמנקרין משום חלב א״צ לנקר בחיה ‪ ,‬מב ושומנו של גיד הוא משום‬
‫ג ‪ T‬ולא משום הלב >'ד( ולכן הלבו של גיד אסור ג״כ בחיה ‪5‬‬
‫ונוהג בשל אדם דג׳׳ה של אדם אסור אף לי׳׳א דס״ל דבשרר‬
‫ן‬
‫של אדם מותר אבל ג״ה שלו אסור משום דאית ליה כף ועוד‬
‫דהמעשה באדם היה ‪ ,‬ואף לדידן דפ״ל לקמן סי׳ ע״ט דבשרו של אדם‬
‫אסור נ״מ באוכל ג״ה של אדם דאי משום איסור בשר ליכא דהא אין‬
‫בגידץ בנ״ט ומשום איסור גיד איכא ‪ ,‬ועוד נ״מ לענין פסול לעדות‪.‬‬
‫באוכל גיד של ארם דלוקה מה״ת ונפסל לעדות משא״כ בבשר אדם‬
‫שאין בו איסור לאו רק א'םור עשה ולא נפכל לעדות‪:‬‬
‫ץ מד אינו נוהג בשליל הנמצא בבהמה שניתר בשחיטת אמו כדלעיל‬
‫סי׳ י״ג דכתיב כל בבהמה תאכלו והכל בכלל ‪ ,‬רה ואס הוא טעון‬
‫שחיטה מדרבנן כגון בן ט׳ חי שהפרים ע״כ קרקע גם איסור ג״ת‬
‫נוהג בו מדרבנן משום מראית עין ‪ ,‬וי״א דנוהג»ו בבן ט׳ חי אפילו‬
‫לא הפרים ע״נ קרקע אלא שכלו לו חדשיו ואסור מה״ת ‪ m ,‬ונהגו‬
‫להחמיר כסברא אחרונה ‪ ,‬מס ואפילו למאן רמתיר חלבו של בן ט׳‬
‫חי בשחיטת אמו לעיל סימן ס״ד אבל גידו אסור משום די״ל דחלבו‬
‫של שליל לא מקרי חלב שאסרה תורה שהתורה לא אסרה אלא‬
‫חלב דשור וכשב ועז כדכתיב כל חלב שור ובשב ועז לא תאכלו‬
‫ואינו‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ד( בזה יש ליישב קו׳ השלשי הגבוריס ' פ״ב דע״ז שהקשה לפי דעת הסוברים‪ ,‬דהילכתא‬
‫דמין במינו במשהו וחלב ובשר הוה מב״מ הא בחולין )ד^ צ׳יו ע״ב( משמע דמתבשל‬
‫שומן ג״ה כששים בירך ‪ .‬ולפ״ז ניחא דשומן הגיד אינו אסור משוס חלב רק משוס גיד‬
‫וגיד הוה אינו מינו עם כשר כדלקמן ביו״ד סי׳ רי״ז ס״ז ועיין בב״י סי׳ צ״ח כשם מ״כ ‪.‬‬
‫ודברי רש״י לכאורה סותרים זא״ז דבחולין)דך ק״ש( ד״ה ותו לא מידי משמע דס״ל דחלב‬
‫ובשר מקרי ב׳ מינים מדכתב ויש בו ליתן שעם הא אין בו שעס מתבשל ולא הוה מב״מ‪.‬‬
‫במשהו ובפסחים )דך ל׳ ע״א( ד ה אמר רבא כתב רש״י אס נפל חלב לקדירה אוסר במשהו‬
‫דמב״מ במשהו ‪ .‬וי״ל דחלב וכשר ס׳׳ל לרש״י דחקרי מב״מ בין בשמא ובין בשעמא ומ״ש רש״י‬
‫ויש‬
‫כוכב‬
‫יו״ד ‪ p^D‬סה‬
‫מיעקב ט ‪ !7‬מראה מקומות‬
‫■ואינו נקרא שור וכשב ועז עד שיולד כדכתיב שור או כשב■ או עז‬
‫כי יולד כלומר משעה שמלד נקרא כן ולא קודם לכן‪ ,‬אבל בג״ה‬
‫דא כתיב שור וכשב ועז ‪ ,‬ולכן חדשים נדמו לאסרו ‪.‬אם הוא בן ט׳‬
‫אפילו במעי אמו ‪ ,‬מט ועוד הא דלא ניתר הגיד בשחיטת אמו כמו‬
‫הולד עצמו לעיל סי׳ י״ג י״ל משום דקי״ל אין בגידין בנ״ט כדלקמן‬
‫סעיף יו״ד והרי הוא כעק ואינו בכלל כל בבהמה תאכלו דלאו אוכל‬
‫הוא ‪ ,‬משא״כ נ בן ה׳ הי או בן ט׳ מת אינו נוהג משום דמתחילה‬
‫■הגיד הוא כבשר והוא בכלל כל בבהמה תאכלו ‪ ,‬ואח״כ כשהוא בן‬
‫ט׳ חי מתקשה ומתלבן ונעשה גיד קשה כעץ ואינו בכלל תאכלו‪,‬‬
‫נא או י״ל קודם שהוא בן ט׳ חי לא הל עדיין איסור גיד אפילו לא‬
‫נשחטה האם ‪:‬‬
‫ךן נב ואינו נוהג בטמאה וגם בטריפה שבא מן הבטן דאיסור ניד‬
‫בא לאחר מכן דמקודם לא נקשרו איברים בגידים או שלא היה‬
‫דג״ה על הכף והוה מקודם רק איסור טמאה ולא טריפה ואח״כ בא‬
‫איסור גיר ואין איסור חע״א ‪ ,‬נג ונ״מ באוכל ג״ה של טמאה אי נוהג‬
‫בטמאה איבא איפור משום ג״ה אעפ״י דקי״ל אין בגידים בנ״ט כדלקמן‬
‫מ״מ עץ הוא והתורה אסרתה ונהי משום איסור טמאה ליכא דהא אין‬
‫בה טעם אבל איסור גיד איכא ‪ ,‬אבל אי אינו נוהג בטמאה ליכא‬
‫איסור כלל דמשום טמאה ליכא דהא אין בה טעם‪ ,‬ימשום גיד נמי‬
‫ליכא דהא אינו נוהג בטמאה‪ ,‬ועוד נ״מ דג״ה הוה ברי׳ ואינו בטל‬
‫כדלקמן סי׳ ק׳ אבל ג״ה של טמאה או טריפה ב ט ל;‬
‫נד ונוהג בין בירך של ימין ובין בירך של שמאל דסתם ירך אמר‬
‫רחמנא ומשמע שניהם ‪ ,‬נה ושני גידים הם בכל ירך א׳ פנימי‬
‫סמוך לעצים יאחד חיצון סמוך לבשר ושניהם אסורים מ וצריך לחטט‬
‫אחריהם מדרבנן ‪ ,‬והפנימי אסור מה״ת דעל כף הירך אמרה תורה‬
‫שהוא הפושט בכל הירך וגם הוא על הכף ממש משא״כ החיצון‬
‫שאינו פושט בכד הירך ואינו על הכף אלא תוך הכף ואינו אס־ר‬
‫אלא מדרבנן ‪ ,‬ס וגם הפנימי אינו אסור מה״ת אלא מה שעל הכף‬
‫בל^ר דאשר על כף הירך אמרה תורה אבל מה שלמעלה ממנו ושל‬
‫סטה ממנו עד סופו אינו אסור אלא■ מדרבנן ‪ ,‬נח וקנוקנות שבהם הם‬
‫יגידים הדקים ההילכים באורך הירך מתהת הבשר מגיד החיצץ לגיד‬
‫הפנימי אסורים מדבריהם דגיד אמרה תורה ולא קנוקנות נט וצריך‬
‫להטט אחריהם ‪ ,‬ס ישומגם ג״כ אינו אסור מה״ת דגיד אמר רחמנא‬‫ולא שומן אלא אסור מדרבנן דישיראל קדושים הם ונהגו בהם איסור ‪,‬‬
‫יהושע‬
‫ממ ‪ .‬פכי‬
‫נ״ב‬
‫פכחיס‬
‫בפוס' ד׳ה והרי דס ‪:‬‬
‫כ ‪ .‬עיין תוס׳ חולין‬
‫צ׳ ע׳א ד״ה אלמ‪6‬‬
‫בשס רית ‪:‬‬
‫נא ‪ .‬עיין תוס׳ חולין‬
‫פ״ט ע״כ ד״ה‬
‫פולדוס קדשים בתירר‬
‫השני א״נ ניחא ליה‬
‫וכו׳ ובזה מיושב קו׳‬
‫ערוגת הבושם יעו״ש‬
‫שהשאיר בצ״ע;‬
‫כב ‪ .‬משבצות ד׳ ‪:‬‬
‫נג‪ .‬ערש״י חולין ק׳‬
‫ואינו נוהג‬
‫ד״ה‬
‫בכומאה ‪:‬‬
‫כד ‪ .‬משנה ריש פרק‬
‫ג״ה ‪:‬‬
‫נה ‪ .‬שם ד!ה צ״ג ב׳ ‪:‬‬
‫נו‪ .‬שם צ״ו כר״מ‪:‬‬
‫נז ‪ .‬הפר׳׳ח בשם‬
‫הרי״ף! ורמב״ם‬
‫כשמואל שם וכ׳כ‬
‫הלבוש ועי׳ רש״ל שם‬
‫בתום׳ ד״ה מכלל ‪:‬‬
‫נח‪ .‬שם צ״ב ב׳ כעולא‪:‬‬
‫נ ת‪ .‬מור ‪ .‬דומיא‬
‫דחמימת הגיד‬
‫דכלדתיקון רבנן כעין‬
‫דאורייתא תיקנו ;‬
‫ס‪ .‬שם וכר״מ ‪:‬‬
‫קונטרס אהרון‬
‫׳■ויש בו ליתן מעם היינו שאין בו ס׳ דכגגדו במין בשא״מ יש בו מעם כמ״ש הרא׳ש בחולין‬
‫)קד ק׳( אוקי רב אמורא וכו' כיון שנתן מעם בחתיכה וכו׳ יעו׳ש ‪ .‬והא דהוצרך רש״י לזה‬
‫־משוס דהתס אמרינן דחנ״נ ואין מועילים שאר החתיכות לבמלה לכך בעינן דוקא דיש בו‬
‫■^ליתן מעם דאל״ע לא אמריגן חנ״נ דדבר הנאסר במשהו מב'מ לא אמרינן חנ״נ כדכתב‬
‫המור בשם ר׳ת בסי׳ צ״ב ועיין במ״ז סי׳ צ״ב ס״ק מ״ז ובנק׳ה שם והבן ‪:‬‬
‫ב‬
‫‪2‬‬
‫עיין‬
‫מראה מקומות‬
‫סא ‪ .‬כ״' ו מ ר א ‪:‬‬
‫סש‪ .‬שם צ״מ ב׳‪:‬‬
‫סג ‪ .‬שם רש״י ד״ה‬
‫והלכתאדלא כתו׳‬
‫שם‪ .‬ושם צ׳ז ע״ב‬
‫הנהו אממתא‪:‬‬
‫סד תוס׳ פסחים כיג‬
‫ב׳ ד״ה בבהמה‪:‬‬
‫םר‪ .s‬תוס׳ חולין צ״מ ג׳‬
‫‪ 7‬״ה והילכתא ןרכי;ן‬
‫יונה הכיאןהךא״ש‬
‫פרק ג״^ ‪ 0‬י׳ י׳ן ‪:‬‬
‫סו ‪ .‬חוס׳ פסחים שס‬
‫ד״ה ומה ;‬
‫‪18‬‬
‫כוכב‬
‫יו׳ד סימן סה‬
‫מיעקב‬
‫סא וראשי הקנוקנות נכנסים בראשי העצמות ע״כ המנקר צריך לשברר־‬
‫ראשי העצמות כדי להסיר הקנוקנות מעיקרן ‪ ,‬ואין ללמוד פויר הניקור‬
‫רק במראית עין מן המומהה הבקי בניקור ועי׳ לקמן סי׳ ק׳ לענין‬
‫הג״ה שנימוח בעי ם׳ כנגדו ובנשפך ולא ידעינן אי היה ם' סגי בידעינן‬
‫שהיה בוודאי רוב אפילו נתערב באינו מינו דהא רבעי ס׳ הוא רק‪,‬‬
‫מדרבנן ‪ ,‬ועיין שם לענין שומן הגיד דאמרינן חענ״נ אע״ג דלא אמרינן‬
‫חענ״נ בחלב של בני ריינום לעיל סימן ס״ד סעיף ט׳ ‪:‬‬
‫ד סב נופו של גיד אינו אלא כעץ שאין בו טעם ואעפי״ב אסרתד‬
‫התורה ע״כ אינו אוסר תערוכתו בפליטתו שאינו נ״ט ובין נמלח‬
‫ובין נצלה או נתבשל עם שאר בשר משליכו והשאר מותר ‪ ,‬סג ודוקא‬
‫הוא אבל שומנו וקנוקנות שלו רכים הם ואוסרים תערובתן‬
‫בנותן טעם ‪:‬‬
‫גיד הנשה )ה( מותר בהנאה דכתיב ע״ב ^״א יאכלו בני ישראל'‬
‫את ג״ה ולא יאכלו איסור אכילה משמע ‪,‬לא איסור הנאה״‬
‫ועוד ק״ו מחלב מה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד שאין ענוש‬
‫כרת לא כ״ש אע״ג דהלב הותר אצל חיה משא״כ בגיד מ״מ גבי■‬
‫בהמה מיהא לא אשכחן היתר באכילה א״כ אתי ג״ה מיניה דשל‬
‫בהמה לא מיתסר בהנאת סד א״כ לא יאכל דכתיב גבי ג״ה באכילה‬
‫דוקא קאמר ומהיכי תיתי לן לאסור של חיה בהנאה‪ ,‬לפיכך שולח‬
‫אדם ירך לעברם שגיד הנשה בתוכו אעפ״י שהירך נראה יותר גדול‬
‫כשהגיד בתוכו והעכו״ם מחזיק לו טובה יותר בסיבת הגיד שיחשבנד‬
‫למתנה מרובה ע״י הגיד מ״מ אינו חושש לזה שהרי ג״ה מותר בהנאה‬
‫סה ויש אוסרים ג״ה כהנאה דס״ל לא יאכלו בין איסור אכילה ובין‬
‫איסור הנאה משמע וק״ו מחלב דלעיל ליכא למימר סו רשור הנסקל‬
‫ושאר איסורי הנאה יוכיחו שאינן בכרת ואפ״ה אםורין בהנאה וליכא‬
‫למימר הק״ו בזה האופן מה חלב שענוש כרת ומותר בהנאה כמו‬
‫נבילה עצמה גיד שאין ענוש כרת לכ״ש שיהא בכלל היתר הנאה‬
‫דנבילה ואם גימא ה קו הכי תו לא שייך לומר שאר איסורי הנאה‬
‫יוכיחו זה ליתא כיון דקי״ל אין בגידין בנ״ט וא״כ ג״ה לא הוה ככלל‬
‫היתר נבילה דלאו מאכל הוא כלל ‪ ,‬וליכא קו ‪ ,‬וא״כ ג״ה אסור בהנאה‬
‫לפיכך אפור לשלוח ירך לעכרם שג״ה בתוכו מפגי שחעכו״ם מחזיק‬
‫לו‬
‫י‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ה( ; זיי ל פסחים )דך! כ״ב( פלויחא דהזקי׳ ור׳א ואליבא דחזקי׳ ודאי דמוחר בהנאה‬
‫י ואך! לר׳״א שם וקי׳׳ל נמי אין בגידין בנ״מ ואינו בכלל היחד נבילה‬
‫להתירו בהנאה ‪ .‬מ׳מ למסקנא שס )דך! כ״ג ע״ב( לא חליא זב״ז ונוכל למילך היחר‬
‫הנאה ק ו מחלב ‪ .‬כ״כ הרשב״א בח׳ה ע״ח כ׳ יעו״ש ‪ .‬וכסתם משנה שולח אדס ירך‬
‫לנכרי וכז׳ משום דמוחר בהנאה דאל״כ אמאי לא קאמר הש״ס שם איכא בינייהו בין‬
‫חזקי' לר״א נ״ה אי מותר בהנאה או לא לפי מאי דקי״ל אין בגידין בנ״מ ‪ .‬ומזוהר‬
‫פ׳ וישלח שמבואר שם דאסור שהנאה אין ראי׳ שהד״מ כחש שד שמעון ס״ל בש״ס‪,‬‬
‫דאסור בהנאה‪ ,‬והוא חיבר את הזוהר ו די פליג עלי׳ וס״ל דמוחר בהנאי‪ :‬והלכה‪.‬‬
‫כר׳ יהודה ;‬
‫כוכב‬
‫יו״ד ס^מן סח‬
‫מיןןקב י‬
‫‪19‬‬
‫מראה מקומית‬
‫לו טובה יותר מפני הגיד ‪ ,‬ס! ומ״מ מותר למכור לעבדם ירך עלימה סז ‪ .‬תום׳ חולין שם ‪:‬‬
‫שג״ה בתוכו שאין העמ״ם נותן מעותיו אלא על דבר שיש בו טעם‬
‫ולא עבור הניד ‪ ,‬סח וטוב ליזהר ולההמיד לאסור ג״כ בהנאה ׳ סח ‪.‬‬
‫) ‪ 0‬ונראה דאפילו להאומדים דאסור בהנאה מ״מ נתערב איפור אחר‬
‫כגון שומן הגיד וכדומה בנ״ט של היתר נם הג״ה מסייע לבטל האיפור‬
‫בששים כדקי״ל לקמן סימן צ״ט דעצמות של איסור מצטרפין עם ההיתר‬
‫לבטל כיון דאין בגידין בנ״ט הוה כמו עצמות‪ ,‬אע״ג דג״ה אסור‬
‫בהנאה ‪ ,‬וא״כ הכא הוא גורם לפנינו לאכול המאכל שנתבטל על ידל‬
‫בם׳ ואיכא הנאה ‪ ,‬מ״מ לא איכפת לן כזה דההנאה הבאה לאדם‬
‫ממילא ואין כונתו לכך שרי ‪ ,‬ויועיל הצירוף כיון דהאיסור אינו נותן‬
‫טעם בהיתר ‪) ,‬ז( ומיהו שומנו של ניד והקנוקנות לכ״ע מותר‬
‫בהנאה ואפילו תימא דהניד עצמו אף מה שלא כננד הכף דאינו אפור‬
‫אלא מדרבנן כדלעיל ט״מ אסור בהנאה התם ה״ט משום לא פליגי‬
‫רבנן ואין לנו לומר שמקצת הגיד יהא אסור בהנאה ומקצתו מותר‬
‫כהנאה וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ‪ ,‬אבל שומנו וקנוקנות‬
‫של‬
‫כ״' מהרש״ל‬
‫פר״ח ‪:‬‬
‫קונטרס ארורון‬
‫)ו( ו ר ^ י ׳ לדין זה ממפני׳ דערלה פ״ב מ״ב הערלה מעלה ‪ 6‬ת החרומה וכד הערלה‬
‫מעלה את הכלאים וכד וכן בפ׳ התערובות )דף ע״ח ע״א( אר״י הפגול‬
‫והנותר והממא שבללן זה בזה ואכלן פעור א״א שלא ירבה מין על חבירו ויבמלנו‬
‫ש״מ איסורין מבעלין זא״ז ועיין לקמן ס״ס צ״ח ‪ .‬ש״מ אע״ג לערלה ופיגול וכדומה‬
‫אסולין בהנאה מ״מ מצערפיס לבכיל ‪ .‬ועעמא כדאמרינן בפסחים )דף כ׳ה ע״ב( ופסקה‬
‫הרמב״ם פי״ד ממא״ס הי״ב דלא אפשר ולא קא מכוין שרי דההנאה באה ממילא‬
‫ולא קא מכוין לה ‪ .‬וראיתי בהגהותיד אברהם מהגאון בעל משכיל לאיתן שנדפס מחדש‬
‫על היו־״ד ריש סי׳ צ״ע שכתב וז״ל ונלע״ד ברור שלא אמרו אלא קלופי איסור שהן‬
‫מעלין את ההיתר כיון שהקליפין הס עצמם אינן איסור אבל איסור בעצמו א״א שיהי׳‬
‫מצמרף לבמל אעפ״י שאין בו מעם כלל תדע שג״ה אין בו מעם כלל ואמר ר״נ‪ .‬גיד‬
‫בס׳ ואין גיד מן המנין )חולין דף צ״ז( וכ״כ הרמב״ס להדיא פמ״ו ממ׳׳א דשומן הגיד‬
‫בס׳ ואין הגיד מן המנין אלא בעינן ס׳ דהיתר עכ״ל ‪ .‬ותמה אקרא ־דז״ל הרמב״ס שם‬
‫שומן של ג״ה שנפל לקדירה של בשר משערין אותו בס׳ ואין שומן הגיד מן המנין וכו׳‬
‫והגיד עצמו אין משערין בו ואינו אוסר שאין בגידים בנ״מ עכ״ל ‪ .‬הרי דלא כתב‬
‫הרמב״ס רק דשומן הגיד אינו מן המנין כיון דיש בו עעס והרי הוא כשאר איסורים ‪,‬‬
‫אבל הגיד עצמו‪.‬דאין בו מעם ודאי הוא כשאר עצמות איסור שמצמרף לבמל את‬
‫האיסור ‪ .‬ומ״ש הרמב״ם והגיד עצמו אין משערין מ הוא דבר אחד ‪ .‬אין משערין‬
‫בו ואינו אוסר וכו׳ פי׳ אין משערין נגדו ואינו אוסר■ דאינו נ״מ ‪ .‬או כונתו הגיד עצמו‬
‫אס הוא שלם ונתערב ואין מכירין אותו אין משערין בו דאינו במל דהוה ברי׳ ואינו‬
‫במל ‪ .‬ואס מכירין אותו ומשליכו אינו אוסר בפלימתו שאינו נ״מ ודפ ‪:‬‬
‫)ז( ל ה א התוס׳ חולין )דף צ״מ( ד״ה והילכתא כתבו שאין העכו״ס נותן מעות אלא‬
‫על דבר שיש בו מעם והא איכא שומן וקנוקנות נמי שיש בהם מעם‬
‫■‬
‫ואיך מותר למכרם ש״מ שמותרים בהנאה ‪ .‬ולא אבין מ״ש בשפתי י״א ומיהו לקנוקנות‪.‬‬
‫אין ראי׳ ‪:‬‬
‫עיין‬
‫מראה מקומות‬
‫סכי ‪ .‬בריי׳ חולין ל״ד‬
‫ע״א ופוס׳ שם ד״ה‬
‫חתיכה וד״ה כירפה‬
‫וע״ב ‪ op‬ד״ה אמר‬
‫אביי שכתבו יודיי‬
‫הייה שמואל״שב^^^^א‬
‫נתן' לו ועיין מה‪.‬ר‪p‬״א‬
‫‪p □p‬״^‪ j‬״\א‬
‫בתור׳ הבית באריכיע‬
‫דת ס״א ע״כ דעוקך‬
‫הגי׳ בש״ש איור ר‪3‬‬
‫אשי ומציעתח שמכרה‬
‫לו בפני ישראיל א^ל‬
‫ק^אל לא‬
‫שלא‬
‫גזרינן‬
‫‪20‬‬
‫כוכב‬
‫ידד סימן מה‬
‫מי;}קב‬
‫על גיד דיעראל קרועים הם י״ל דלא נהגו בו אלא איסור אכילה אבל‬
‫לא איסור ועאה‪:‬‬
‫רד סט שולח אדם במתנה ירך לעבו״ם שגיד הגשה בתוכו בין עלימה‬
‫” ובין חתיכה שלא בפני ישראל אעכ״י שאומר להעכו״ם כשרה היא‬
‫והיא חתיכה יסבור העכרם שהיא מנוקדת ויאמר אחר שטרח בה‬
‫ישראל זה ותקנה עד שראד לו ונתנה לי ויחזיק העכו״ם להישראל‬
‫דג״ד גמי נקרא‬
‫טובה יותר בשביל זה ואיכא גניבת דעת ואסור‬
‫גנב רכתיב)כראסית ל״א( ותגנוב את לבבי ‪ ,‬וכתיב )סמואל כ׳ ט״ו( ויגנוב‬
‫אבשלום את לב אנשי ישראל ‪ ,‬ואפילו לעכרם אסור לג״ר כדלקמן‬
‫סי׳ קי״ז וח״מ סי׳ רכ״ח ‪ ,‬אע״ג דכתיב )ויקרא י״ט( לא תגנובו ולא תכחשו‬
‫ולא תשקרו איש בעמיתו ‪ ,‬לא תגנובו לא קאי אבעמיתו ‪ ,‬דא״כ הו״ל‬
‫לומר במליצת הלשון מעמיתו ‪ ,‬ועוד כי ניגון הטעם מפסיקו רכתיב‬
‫אתנחתא אלא תגנובו ואימרינן בנדרים )ד׳ ל״!( ושום שכל אלו פםוקי‬
‫טעמים משמע שפסוקי טעמים מה״ת לכך אסור לג״ד אפילו לעכו״ם‬
‫מ״ם שרי הכא )ח( כיון דהישראל לא אמר להעכו״ם כלל שהיא‬
‫‪ C‬סמ״ג מצות ל״ת קנ״ה‪:‬‬
‫מנוקרת‬
‫קונטרס אדורון‬
‫)ה( ד י י ל ב״י מה שפי׳ דברי העור דאין במתנה משום גניבת דעת ‪ .‬ונראה מדבריו‬
‫^ ׳ דפי׳ דברי המור דמיירי במפרש להעכרס כשירה היא ומנוקרת היא כמ״ש‬
‫הרא״ש בהדיא ‪ .‬וא״כ שלא בפני ישראל אמאי מותר ש״מ דאין במתנה משוס ג״ד ‪ .‬וכן‬
‫מוכח מהמור שכתב אעפ״י שמחזיק לו מובה דקאי נמי אחתיכה שמתזיק לו שובה‬
‫לקמן‬
‫ומה שכתב המור‬
‫יותר לפי שסובר שהיא מנוקדת ‪ .‬כפי דברי הישראל ‪.‬‬
‫דעת‬
‫במכירה ליכא גניבת‬
‫בסי׳ קי״ז דדעת הרא״שכר״ת היינו דבספס אפי׳‬
‫אעפ״י שסובר העכו״ס מעצמו שהיא מנוקרת ‪ .‬אבל במתנה אפי׳ במפרש ליכא יג״ד ‪.‬‬
‫סובר נמי הרא״ש ‪ .‬וכ״כ נמי הש״ך לקמן סי׳ קי״ז ס^ק י״ג והפר״ח שם ‪ .‬וסותר‬
‫עצמו הפר״ח משס למ״ש כאן יעיי״ש מצ״ע ‪ .‬ועיין לח״מ פ״ח ממ״א הי״ד דמפרש נמי‬
‫דברי הרמב״םכפי׳ הב״י את דברי העור ‪ .‬ובזה מיושב קו׳ הב״ח על הכ״י יעי״ש ‪.‬‬
‫ועיין מה שפי׳הב״ח דברי המור דמיירי בסתם וקשה דא״כ אפי׳ בפני ישראל מותר‬
‫דלא יקנה הישראל מאת העכרס דיחוש שמא אחר שנימל וניקר את הגיד נודע לו‬
‫שהיא עריפה כמ״ש הפוס׳ בחולין )דן^ צ״ד( ד״ה חיתוכא ‪ .‬ומ^ש נמי הב״ח דבמפרש להעכו״ס‬
‫שהיא כשירה אפי׳ שלא בפני הישראל אסור דגזרינן אמו בפני הישראל ליתא כמ״ש‬
‫בפ״ה דף ס׳ באריכות ובתוס׳ ד״ה אמר אכיי שס ‪ .‬דאל׳׳כ מה תידצו שס דשמואל‬
‫בצנעא הוה ‪ .‬הא גזרינן ‪ .‬ולכך איקפיד שמואל ‪ .‬ועיין מהרש״א שס פד״ה מריפה ‪ .‬דלא‬
‫כב׳׳ת בסי׳ קי״ז אות ג׳ ‪ .‬וזה י״ל דלא קשה על הב״ח דהב״ח לשיעתי׳ בסי׳ קי״ז‬
‫אות ג׳ דאפי׳ במפרש להעכו״ס יחוש הישראל ולא יקנה מאתו אם מותר לדד העכו״ס‬
‫דלא כמהרש״א‪ .‬וא״כ צ״ל דהוה שני תירוצים בתוס׳ ד ה ע ריפ ה‪ .‬ותירוץ ר״ת‪.‬ולפי‬
‫תירוצם ב ד ה עריפה אפי׳ בצנעה יש לגזור ושפיר כתב הב״ח דגזרינן שלא בפני‬
‫ישראל אמו בפני ישראל ‪ .‬ומשמע להב״ח כן מדברי העור סי׳ קי״ז דכתכ שמאי דגזרינן ‪ .‬ואני‬
‫פי׳ בפנים כנראה מהה״מ ופר״ח ופלחי כאן כי זה נראה פשוע וברור וא״כ לא מוכח כלל‬
‫מכאן דבמתנה מותר לדד העכרס ודו׳ק ‪ .‬ובזע מיושב קו׳ הלח״מ על הה״מ שס ‪.‬‬
‫ועיין בדברי חמודות פרק ד ה אות פ״א והבן ;‬
‫עיין‬
‫כוכב‬
‫יו״ד פי מן ס ה‬
‫ג‬
‫^־ ע ק‬
‫ר‬
‫י א ‪21‬‬
‫פרא‪.‬ד‪,‬‬
‫מקימות‬
‫מנורית רק שהיא כשדה ע ופן הוא האמת שאינה נפילה או טריפה ע ‪ ,‬כר״ת שס והמ״מ‬
‫רק דהעיר ם הוא דאטעי נפשיה וסופר שהיא מניקרת זה לא הוי ד ד‬
‫פ״לז ממא״ס ר\ י״ ד‬
‫כלל‪ ,‬וישראל אחר ודאי לא יקחנו מהעכו״ם ויאפלנו פגידו ‪ ,‬משום יעו״ש שכפב וכן ר^וא‬
‫דיהוש לנפילה או טריפה כי לא שמע פלל מפי ישראל שהיא כשירה ‪ ,‬היינו שהאמת כן‬
‫אפל כפני ישראל אסור לשלוח לעכו״ם חתיכה כאומר לו שהיא כשירה ‪,‬‬
‫שהיא כשירה‪:‬‬
‫דנדי רדד ליכא מ״מ ישראל אחר כשמעו מפי ישראל המשלח שהוא‬
‫כשירה ודאי יקח ■מן העפו״ם דודאי המשלח קושטא קאמר משים‬
‫דאסור ל ד ד אפילו לעכו״ם וחיישינן שיאכלנו ישראל עם גירו כיון‬
‫שהיא חתיכה יספור הישראל שהיא מנוקדת כראוי רכל ירך היוצא‬
‫מתחת יד ישראל מחותכת כדרך שמחתכין אותה מנקרי הפשר היא‬
‫פהזקת שניטל גידה‪ ,‬עא אע״נ דלקמן סעיף י״ג אמרינן דפהלך המ^קי ע א‪ .‬סלתי ש׳יש זה‪:‬‬
‫פעינן חקא לידע שהשלים ניקורו הא לא״ה חיישינן שמא לא השלים‬
‫ואסור ‪ ,‬שאני הכא כיון רנותגו לו כפני ישראל ואומר לו שהיא כשירה‬
‫נחשפ ■כעיני ישראל כאילו נותנו להכירו ישראל ומסתמא השלים ניקורו ‪,‬‬
‫משא״כ התם שהלך לו המנקר‪ ,‬אולי דעתו היה לחזור ולהשלים‬
‫■ניק‪-‬ירו ‪ ,‬ולא נזרינן שלא כפני ישראל אטו כפני ישראל דאסור ‪ ,‬כיון‬
‫דפשלא כפני ישראל אין חשש כלל ‪ ,‬אפל שלימה מותר לו להישראל‬
‫לשלוח לעכו״ם אעפ״י שנ״ה כתוכו אפי׳ כפני ישראל ששומע שאומר‬
‫להעכרם כשירה היא ואין חוששין שמא יקנה מהעכו״ם ויאכלנה כנידה‬
‫שהרי מקומה ניכר ‪ ,‬וכן כשנותן להעכו״ם סתם שאינו אומר לו שהיא‬
‫כשירה אפי׳ חתיכה ואפי׳ כפני ישראל יכול לשלוח לו ‪ ,‬דישראל ודאי‬
‫לא י‪-‬לןנה מאתו שאסור לקנות כשר מעכו״ם אפי׳ ברואה שישראל‬
‫גותנו לו שמא טריפה היא כדלעיל פי׳ ס״ג ‪) ,‬ט( וליכא למיחש הכא‬
‫שמא ישראל הרואה שישראל נותנו לו הוא יודע שהיא כשירה כאמת‬
‫ויקנה סהעכו״ם ויאכלנה עם גידה כיון שהיא חתיכה יספור שד‪,‬יא‬
‫מנוקרת ‪ ,‬משום די״ל דית ש שמא נודע לו טריפות אחר הניקור ולכך‬
‫נותנו‬
‫קונטרס אהרון‬
‫>ט( ט י י ל לבוש שס בסי׳ ס״ג ס״א שכתב ואפי׳ ראה ישראל וכו׳ אסור וכו׳ ויש‬
‫מתירין בראה והמנהג כן ועיין לקמן סי׳ קי״ס עכ״ל ועיין שס בש״ך‬
‫^‬
‫ס״ק ה׳ מה שהקשה עליו ‪ .‬ועיין במדי כלל ל״ב ס״ק י״ח מה שמיישבו אלא שכתב‬
‫איני יודע מאין יצא לי׳ להלבוש פלוגתא זו דראה וסיים בצ׳׳ע‪ .‬ובאמת דברי הלבוש‬
‫נכונים ‪ .‬דעיין בהה׳מ שס שכתב ובכל מקום ג״כ מותר למכור להס נבילות ומריפות ואומר להס‬
‫שהס נברע׳ ‪ .‬יש מתירין אפי׳ בסתס ואפי׳ בפני ישראל כיון שאינו אומר לו שהיא‬
‫כשירה וזהו דעת הרשב״א עכ״ל ‪ .‬ועיין בת״ה להרשב״א שס באריכות מזה ‪ .‬נמצא לפי דיעה‬
‫א׳ שכתב הה״מ דבסתס אסור למכור לעכו״ס לפי׳ז מותר לישראל לקנות מאת העכדס‬
‫בראה בסתם ‪ .‬ולפי דעת הרשב״א דבסתס מותר למכור לעכו״ם נבו״כי לפי״ז אסור‬
‫לישראל לקנות מאתו בראה בסתס ‪ .‬וזהו הפלוגתא שכתב הלבוש בראה ובסתם ‪ .‬אצא‬
‫מה שכתב והמנהג כן וכו׳ נראה דמ״ס הוא וצ״ל ואין המנהג כן ועיין לקמן סי׳ קי׳׳ז‬
‫יכדל דשס כתב הלבוש כדעת הרשב״א דבסתס מותר למכור לו לפי״ז אסור לישראל‬
‫לקנות מאתו בסתם בראה רק דוקא בשומע שאומר לו הישראל כשירה היא וז״ב ‪:‬‬
‫ה ר מד ס‬
‫מראה מקומות‬
‫‪22‬‬
‫עב‪ .‬הראב״ד מהנ״ל‬
‫דחתיכה אסור‬
‫שמא יאכל ישראל‬
‫וה״ה בכל המלות‬
‫עיין חולין י״ב ע״א‬
‫ותרומה שאני דהרל‬
‫תורם שלא מדעת ‪:‬‬
‫עג‪ .‬רא״ש פרק ג״ה‬
‫סי׳ י״מ ועיין‬
‫במ״ז סי׳ קכ״ז ס״ק‬
‫ו׳ ובנק״ה שס ‪:‬‬
‫עד ‪ .‬פסחים ד׳ ד׳ ע״א‬
‫למנ״מ לישיילי׳ ‪:‬‬
‫עה ‪ .‬חולין ד מ״ו ע״א‬
‫הוה קאימנא קמי׳‬
‫דבן פזי‪:‬‬
‫עו ‪ .‬ב״י וב״ח בשם‬
‫רשב״א ‪ .‬וכתב‬
‫הב״ח שהלשון נראה‬
‫בדברי‬
‫כמסורס‬
‫הרמ״א ‪:‬‬
‫חולין פ״מ‬
‫עז ‪.‬‬
‫כחכמים ‪:‬‬
‫עח‪ .‬כיור וב״י וע״ז‬
‫זלפימ״ש בפנים‬
‫עולה דברי הב״י ומ״ז‬
‫בקנה א׳ וכ״כ הב״ח ‪:‬‬
‫עע ‪ .‬ע״א ד ל״מ אין‬
‫לוקחים בסוריא‬
‫וכו׳ כרמב״ס ולא‬
‫כפירש״י שס שפי׳‬
‫שבסוריא‬
‫חנונים‬
‫חשידי וסוריא ל״ד אלא‬
‫כל ח״ל ולמעומי א״י‬
‫בימיהם אבל לא בזה״ז‬
‫יעיין ׳קען עי' י ר ע‬
‫ס״א ובש״ך שס‪:‬‬
‫פ ‪ ,‬בזה מיושב דהכא‬
‫משמע רמדינא‬
‫אסור ובסימן י״ח‬
‫ןאיין■‬
‫לק‬
‫כוכב‬
‫יי״ד סיסן סד•‬
‫מי;‪ 5‬קב‬
‫נותנו להעכו״ם והוא אינו יודע כיון שאינו שומע מפי ישראל שהיא כשירה ‪4‬‬
‫עב מי שבא מעלמא וניקר כל הירך והשלים ניקורו והלך לו‬
‫ואין אנו יודעים אם הוא בקי בניקור או לא ‪ ,‬ואין כאן מי שהוא‬
‫בקי כניקור להרא־ת לו אם הוא מנוקר יפה או לא מותר שאנו תולין‬
‫לומר שניקור יפה ‪ ,‬עג דהשתא גבי שחיטת בהמה דבחיי׳ בחזקת איסור‬
‫עומדת ואין בה שום היתר לפי שא״א לכזית בשר בלי שחיטה׳‬
‫אמרינן רוב מצייין אצל שחיטה מומחין הן עי׳ לעיל סי׳ א׳ ‪ ,‬ומכ״ש‬
‫ירך שכולה בחזקת היתר חוק מן הגיד מכ״ש שיש לנו לומר דוב‬
‫המצויין אצל ניקור מומחים הן ‪ ,‬מד מיהו אם יש כאן מי שהוא בקי■‬
‫בניקור ואפשר לברר הדבר נכון להחמיר להראות לו כיון שזה שהלך‬
‫לו אין אנו מכירין אוהו אם הוא בקי או לא ודוקא שיודעים שהשלים‬
‫ניקורו הא לא״ה אפור שמא לא השלים ניקורו ודעתו היה לחזור‬
‫מדרכו ולהשלים וכעת עריק לא השלים ‪ ,‬עה ואפשר היה לו איזר‬
‫ענין הכרחי שלא היה לו שהות להודיע זה קודם שהלך ‪ ,‬עו ואפי"‬
‫ידעינן דהשלים ניקודו ונם אין שם בקי להראות לו אפ׳׳ה אם אין אנו‬
‫יודעים זה שהלך אם הוא בקי לא יאכל בעל נפש מטנו ואע״ג דרוב‬
‫מצויץ אצל ניקור מומחים הן משום דניקוד אחודיים דבו הלטתי'‬
‫ובקל יכול לבוא לידי טעות הלכך יש לחחמיר בניקור טפי מבשחיטה ‪:‬‬
‫ד ך עז הטבחים נאמנים על גיד הגשה כדרך עח שנאמנים על החלב‬
‫אע״נ דבזמן הש״ם י״ל דנאמנים על ג״ה משום דליכא טירהה‬
‫דלא בעי בניד אלא נמימה למעלה ולא חטיטה אבל אנן הא קי״ל׳‬
‫רבעי חטיטה כדלעיל ואיכא טירחה יותר מבחלב אפ״ה נאמנים משות‬
‫דאע״ג דלית בחלב טירחה ט לי האי כמו בניד מ״מ אית בי׳ כרת‬
‫ואפ״ה נאמנים ‪ ,‬עש מיהו אין לוקחים בשר מכל טבח ששוחט לעצמו‬
‫ומוכר לאחרים ולומר סתם ישראל בחזקת כשרות אלא א״כ ידעינן‬
‫בוודאי שהוא נאמן ומוחזק בכשרות ‪ ,‬זהו מהדין ‪ ,‬פ והמנהג הוא אעפ״י■‬
‫שהוא מוחזק בכשרות לא ישחוט ויבדוק לעצמו למכור לאחרים מפני‬
‫החשד שלא יאמרו בשביל שלא יפסיד הריוח מה שהכשירה שוה יותר‬
‫מהטריפה לכך הוא מכשיר כדלעיל סי׳ י״ח סי״ח ‪ ,‬פא ורוב הקצבים‪.‬‬
‫שבזה״ז אעפ״י שבכמה דברים מחמירין לחתוך ולנקר גם את ההיתר‬
‫מ״מ בכמה דברים מקיל'ן בחלב ובקנוקטת של איסור מחמת קלות‬
‫ומהירות ע״כ כל אב״ד דמתא יתקן בעירו שאיש אחד ירא ה׳ בקי‬
‫בניקור יהי׳ ממונה על הקצבים הבודקים לעצמן שלא ימכרו את‬
‫הבשר עד שיראו להבקי אם הוא מנוקר יפה ומכ״ש במקום שאוכלים‬
‫בשר אוחריים המנקרין אותו ‪ ,‬דאיכא טירחה טפי ‪:‬‬
‫אם אכל כזית זא״א בכדי אכילת פרם מגיד הנשה יש לומר רלא‬
‫לקי כמו באבר מן החי פכ ח^ל ‪ p‬מבחוץ פטור ולא ממטרפי‬
‫החצאין בכא״פ משום דאין לך בו אלא חידושו דנידיץ ועצמות בעלמא‬
‫לא מצטרפי לחיובא ובאמ״ה מצטרפי בהדי בשר לחיוב מלקות ולכך‬
‫בעינן שיהי׳ האמ״ה כברייתו ולא מצטרפי בכא״ם ‪ ,‬כ״ש בנ״ה דכולו‬
‫עץ הוא ולית בי' בשד כלל דודאי חידוש הוא מה שדתורה אפרתד‬
‫דלא‬
‫י‬
‫מנהנא‪ .‬ועיין שו״פ‬
‫ריב״ש הובא ב״י סי׳ י״ח ‪ :‬פא ‪ .‬עיין ני״ז בשם רש״ל ועיין פלתי ‪ :‬פב ‪ .‬חולין ק״ג ע״ב ‪:‬‬
‫כו כ ב‬
‫ירד סימןסה‬
‫מיעקב יב ‪23‬‬
‫מראה מקומות‬
‫פג דלא מצטרפי בכא׳־פ ואינו לוקה ונ״ם לענץ פסולי עדות‪ ,‬ולפ^״ז פג‪ .‬מפבצות ד‬
‫חצי שיעור דכעלמא אסור מה״ת משום דחד לאיצטרופי ויבוא לידי‬
‫מלקות אבל יג״ה לא שייך חזי לאיצטררפי דאפי׳ מצטרף נכא״פ אינו‬
‫חייב מלקות ‪ ,‬נהי פל דהמשהו בשר באמ״ה חזי לאיצטרופי עם בשר‬
‫אחר וילקה משום בשר מן החי ולבך חצי שיעור אפור באמ״ה ‪ ,‬אבל‬
‫בג״ה ווראי לא אסור ח״ש ‪) ,‬י( ואי נימא חזי לאיצטרופי שיאכל בב״א‬
‫עם עור ח״ש אחר מהאיסור ובכה״ג אפי׳ חלקו מבחוק ונתן בפיו‬
‫שני הח״ש גב״א חייב פה לי״א אפי' באמ״ה לפי׳׳ז ה״ה בג״ה אסור ח״ש‬
‫דשייך להצטרף עם ח״ש אחר לאבלו בב״א‪ ,‬אבל לי״א פו דחלקו‬
‫מבחוץ פטור ואפי׳ אבלו בב״א באט״ה משום כיון דחלקו אין שמו‬
‫עליו רק חתיכת אבר מקרי א״ב ה״ה בג״ה ביון שחלקו אין שמו עליו‬
‫דחתיכת גיד מקרי ועיין לקמן סי׳ ק׳ בש״ך ס״ק ה׳ ולא שייך בג״ה‬
‫הזי לאיצטרופי ‪ ,‬ולא דמי לדבאה באיסורי הנאה דבכ״ש איכא איסורא‬
‫לכ״ע רק לענין מלקות יש פלוגתא )עיין מ״ל בה׳ יסודי התורה( והא‬
‫לא חזי לאיצטרופי דהילכתא בכא״פ לא נאמרה על הגאה כ״א על‬
‫אכילה ‪ ,‬י״ל שאני הנאה דל״צ שיעור דאכילה הוא דבעינן כזית דאכילה‬
‫נחשב‪ ,‬אבל בהנאה אפי׳ בכ״ש נטי נהנה ולאו משום טעמא דחזי‬
‫לאיצטרופי ‪ ,‬משא״כ בג׳׳ה וצ״ע בזה ‪ ,‬פי ורע די״ל דלטאן דס״ל‬
‫אסור‬
‫פד‬
‫■שפתי סי׳ ס״‪3‬‬
‫ס״ה ג׳ ‪:‬‬
‫פה‪ .‬רש״י חזלין שס‬
‫פו ‪ .‬פוס׳ שס ‪:‬‬
‫פז ‪.‬‬
‫שפתי‬
‫י״א ‪:‬‬
‫קונטרס אהרון‬
‫)י( ה ר מ כ ״ ם בפ״א מה׳ חמץ וחצה ה״ז כתב האוכל חמן כל שהוא בפסח ה״ז‬
‫אסור מה׳ת שנאמר לא יאכל וכו׳ והכ״מ שס המה עליו דהרי בכל‬
‫איסורים ח״ש אפור מה״ת מקרא דכל חלב ושעמא דחזי לאיצמרופי ול״ל קרא דלא‬
‫יאכל‪ .‬וכתב הצל״ח דלא קשה דנ״מ מי שאוכל ח״ש חמץ בסון! ז׳ של פסח אין לחייבו‬
‫משוס דחזי לאיצמרופי דאילו יאכל עוד ח״ש אחר הפסח אין ט איסור תורה לכך‬
‫מייתי הרמב׳ס קרא דלא יאכל דילפינן מיני׳ איסור הנאה ולענין הנאה ח״ש אסור דלא‬
‫שייך שיעור בהנאה ‪ .‬ולפימ״ש הפ״מ דפי׳ חזי לאיצכירופי היינו דיאכל שני ח״ש בב״א‬
‫הדרא קו׳ על הרמטס לדוכתי׳ דהא בסוך ז׳ של פסח נמי חזי' לאיצמרופי לאכול שני‬
‫ח״ש בב״א ול׳ל קרא דלא יאכל‪ .‬ולפי הדל דלענין הנאה ח׳ש אסור דלא שייך שיעוד‬
‫בהנאה ‪ .‬למ׳ד ד ה אסור בהנאה ‪ .‬ודאי דח״ש אסור בד ה אך דלא שייך בו חזי‬
‫לאיצערופי ‪ .‬ואפי׳ למ״ד ד ה מותר בהנאה יש לומר דהא דחלקו מבחוץ פעור היינו‬
‫ממלקות אבל איסור מה׳ת יש בו ‪ .‬וא״כ חזי לאיצערופי ויגיבור איסור דאורייתא אך■‬
‫שאין בו מלהות דהא על בל יראה יש כמה פוסקים דס׳ל דעובר על ח׳ש אךדעל‬
‫שיעור שלם חין בו מלקות דהא ניתק לעישה דתשביתו כדעת ר״י בתוס׳ פרק כל שעה‬
‫)דך כ״ע( דהא על ספק איסור דאורייתא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן הף‬
‫דאין בו מלקות נראר^ דאסור מה״ת לאכול ח״ש מאותה חתיכה ‪ .‬והרבה יש לפלפל‪-‬‬
‫בזה אך אין זה כוונת החיבור ודו״ק ‪ .‬ועיין פר״ח בסי׳ ק״י בדיני ס^ס מה שהביא‬
‫ראי׳ מהך דיומא ע׳ד כוי וח״ש לדעת הרמב׳ס דס׳ד רק מדרבנן לחומרא ‪ .‬ויש לפרש‬
‫כוי ות״ש היינו ח׳ש מכוי דאסור וכן הוא בבה״ג ה׳ יו״כ יעו״ש ונדחה ראית הפר״ח«‪.‬‬
‫וראי׳ לדד דאך דאין מלקות על השיעור שלס ‪ .‬מ״מ אסור ח״ש ‪ .‬וממה שלא הזכיר‬
‫נש״ע בסי׳ ס״ב דין דחלקו מבחוץ משמע דאסור מה׳ח ‪ .‬דאי אינו אלא איסור מדרבנן‬
‫הו״ל להש״ע להביאו דד מ לכמה דברים‪ .‬וקצרתי ‪:‬‬
‫עיין‬
‫‪,‬מר<^ה מקומוי^‬
‫‪24‬‬
‫כובי‬
‫ידד סימן סה סי‬
‫מיעקב‬
‫אסור בהנאה אפשר דלדירי׳ לוקה על הנאה לכ״ע דלמאן דם״ל אין‬
‫לוקין על הנאה דרט דכל הראוי לאכילה לא הוה הנאתו דרך הנאה‬
‫אלא אכילה וא״ב נ״ה שאין בו םעם אם על אכילה לקי כ״כ על‬
‫הנאה ‪:‬‬
‫ס י מ ן פ ו דברים האסורים משום דם ו בו י״ד סעיפים ‪J‬‬
‫•א ‪ .‬חולין קי״ז כריתות‬
‫כ׳ ‪:‬‬
‫כ‪ .‬עיין מ״ז וש״ך‬
‫בסי׳ ס״ד ‪:‬‬
‫׳‬
‫‪,‬ג‪ .‬תכ׳ש סי׳ ל״ג ‪:‬‬
‫ד ‪ .‬רמב״ס פ״ג ממ״א‬
‫ה״‪ 1‬ועיי] משבצות‬
‫ושפתי לקמן סי׳ פ״א‬
‫ס׳ק א׳ ‪:‬‬
‫ה‪ .‬כריתות שם ‪:‬‬
‫ז ‪ .‬הרמב׳ן ‪ .‬וכן משמע‬
‫במור ‪:‬‬
‫ז ‪ .‬הרא׳ש ;‬
‫ת ‪ .‬הרשב״א בת״ה ‪:‬‬
‫^ כתוב כתורה וכל דם לא תאכלו ככל מושבותיכם לעוף ולבהמה‬
‫)ויקרא !׳( א ודם חי׳ נמי בכלל ‪ ,‬דחי׳ בכלל בהמה ‪ ,‬ובין טמאים‬
‫ובין טהורים על כולם חייבין עליהם משום דם מלקות וברת‪ ,‬דהא‬
‫כתיב וכל דם ‪ ,‬ונ״ם לדידן במה דבטמאה יש איסור דם אע״ג דבלא״ה‬
‫אסור משום טמאה כדנפקא לן )בכורות דף ר ע״כ( מהטמאים לאפור‬
‫צירן ורוטבן ‪ ,‬ב נ״מ לענין חשוד לד׳א שאינו חשוד לדברים אחרים‬
‫כדלקמן סי׳ קי״ט ס״ד ואם אובל דם של טמאה מקרי חשוד לאיסור‬
‫דם ‪ ,‬א״נ נ״מ לנודר הנאה מכל דבר שאסור משום דם אסור ליהנות‬
‫גם מדם טמאה ‪ ,‬ונ״מ נטי לענין איסורין מבטלין זל״ז ג דאפי׳ אינן שוים‬
‫בטעמא אם אם־ירין משם אחד אין מבטלין זל״ז כדלקמן ס׳׳ם צ״ח ‪,‬‬
‫ולי׳׳א ד דס״ל דעל צירן ורוטבן אינו לוקה רק שאסורין מה״ת ומשום‬
‫דם לוקה נ״ם לענין פסולי ערות ‪ ,‬ועור יש כמה נ״מ)א( ‪ ,‬וכן כוי אע״ג‬
‫שיש בו ג״כ ספק שהוא ברי׳ בפ״ע שאינו לא בהמה ולא חי׳ מ״ט‬
‫חייבין על דמו וילפינן לה ה מכלל ופרט וכלל ‪ ,‬ושליל אע׳׳ג דחלבו‬
‫מותר בדלעיל סי׳ ס״ד ס׳׳ב דמו אסור מה״ת כדם איברים ו אלא שאין‬
‫בו כרת )כ( ז דהא רם השליל כדם של גוף הבהמה דקרינן בי׳ כל‬
‫דם לא תאכלו ה אבל חלבו של שליל לא מקרי חלב שאסרתה‬
‫תורה‬
‫^ נ ט ר ם אחרון‬
‫)א( ע י י ל שפתי ס״ק א׳ מה שהשיג על הב׳ח דכתב נ״מ אס נתערב דם ממאיס‬
‫^ ׳ עם דם דגיס וחגביס יערש ‪ .‬ושפתיו ברור מללו ‪ .‬ודברי הב״ת אינס‬
‫מובנים‪ .‬אולם יש לומר הנ'מ כך‪ .‬אס נתערב דם ממאיס עס דס דגיס ותגביס ויש‬
‫ס׳ אי אמרינן דליכא כממאים איסור דס רק אסור משוס ממאה כמל שפיר ‪ .‬אבל‬
‫אי אמרינן דאיכא נמי איסור דם הוה דשיל׳מ מה״ת ואינו כמל עד שיכשלנו והוה דם‬
‫‪.‬שכשלו דמותר מה״ת דהא מה״מ לכמה פוסקים הוה חמץ דשיל״מ ואינו כמל ‪ .‬אך‪1‬‬
‫דלאחר הפסח נמי אסור מדרכנן משוס חמץ שעכר עליו הפסח ‪ .‬והוי מב״מ דהא‬
‫בתר שמא אזלינן בדשיל״מ אן‪ t‬דאינו שוה במעמא ועיין באחרונים כסי׳ ק'כ ואן‪£‬‬
‫דתלוי במעשה י״ל דהוה דשיל״מ כמו שהוכיח הש״ך מנדרים יערש ואפשר זהו כונת‬
‫הב״ח ולא קשה עליו ‪ .‬אלא שיש מ״ס בדבריו ‪ .‬וכמו כן י׳ל נ״מ לענין חולה דמאכילין‬
‫אותו הקל הקל תחילה ויש כאן דס ממהורה ודם מממאה ‪ .‬אי אינו נוהג איסור דם‬
‫‪.‬בממאה מאכילין אותו דם דממאה דלית בי׳ כרת ‪ .‬אבל דס דמהורה חמור דאית בי׳‬
‫כרת‪ .‬אבל אי נוהג איסור דם בממאה‪ .‬יש בדם דממאה ב׳ איסורין מאכילין אותו דם‬
‫דמהורה דלית בי׳ רק חדא איסורא ‪:‬‬
‫>ב( ב ש ^ ת י א׳ נזדמן ^ ספר שאינו מוגה כש״ך אות א׳ דהי׳ כתוב בו וכן וכו׳‬
‫והי׳‬
‫כוכב‬
‫ייו׳ד ‪ p'D‬סו‬
‫מיעקב יג‬
‫‪25‬‬
‫תורה ‪ ,‬שוצרה לא אסרה אלא חלב דשור וכשב ועז כדפתיב כל חלב‬
‫שור וכשג ועז לא תאכלו )ויקרא ‪ 0‬ואינו נקרא שור וכשב ועז עד‬
‫שיולד כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד )ייקרא כ״נ( ‪ ,‬כלומר משעה‬
‫‪ .‬שיולד נקרא כן רשור בן יומא נקרא שור ולא קודם שנולד ‪ ,‬ולכך אפי׳‬
‫בן ט׳ שחיטת אמו סתירתו ‪ ,‬אע״נ ס דדרשינן בהמה שבבהמה‬
‫תאכלו ד‪-‬רי משמע שקראה חכתוב בהמה אפי׳ בעודה ברחם אמו ‪ ,‬ייל‬
‫ה״ק קרא כשתרצה לאכול בהמה שהיתה בבהגיה כשנשחטה שרי‬
‫ומיירי קרא לאחר שיצאה הולד לאויר העולם בשעה שרוצה לאכלה בלא‬
‫שחיטה ‪ ,‬א״נ טעמא י רדמו אסור שאינו בכלל אוכל אלא בכלל משקה‬
‫ולא ניתר מלשון כל בבהמה תאכלו ׳ ואע״ג דאפקי' קרא גוף איסור‬
‫הדם בלשון אכילה כדבתיב כל הדם לא תאכלו היינו דשם א״א‬
‫לפרשו לקרא בענין אתר דהא לא קאי אלא אדם ‪ ,‬אבל תאכלו דהכא‬
‫כיון שאפשר לפרשו אמידי דמיקרי או©ל מנ״ל לאוקמי איט ׳ יל‬
‫דם דגים וחגבים מותר דהא לעוף ולבהמה כתיב מה עוף ובהמה‬
‫מיוחדין שיש בהם טומאה קלה טומאת אוכלין בכביצה וטומאה‬
‫חמורה כשהיא נבילה מטמא במשא ויש בהם איסור קודם שהיטה‬
‫והיתר לאחר שחיטה ‪ ,‬איציא דם דגים וחגבים שכולו היתר ‪ ,‬יכ ודם‬
‫דגים וחגבים טמאים אסור משום שהוא תמצית גופן ואסור משום‬
‫טמאים ונ״מ כדלעיל ‪:‬‬
‫^ יג דם בצים אם ידוע שהוא במקום שמשם מתחיל האפרוח להתרקם‬
‫כגון בנמצא הדם יל בחלמון אפי׳ שלא על הקשר כל הביצה‬
‫יייע‬
‫אסורה וחייבים עליו מה׳׳ת דכבר חשוב מין בשר אבל אם‬
‫שהוא מרוקם האפרוח כגון שנמצא הרם בחלבון אפי׳ על הק^'י‬
‫ונתפשט חוצה לו אץ חייבים עליו אבל חכמים אסרור! וגוטל את‬
‫הדם עם כדי קליפה מהביצה במקום קדם וזרקו ואוכל שאר הביצי׳ ׳‬
‫ולפי״ז אינו תלוי כלל בקשר או חוץ לקשר ‪ ,‬אלא בחלמון בכל מקום‬
‫שנמצא כל הביצה אסורה מה״ת דאז שדי תכלה ב מ ל ה ובנמצא‬
‫בחלבון בכ״מ מדרבנן אסור הדם והביצה מותרת ‪ ,‬וי״א טו אם נמצא‬
‫קורט דם בקשר הל מן ונתפשט חוצה לו או אפי׳ לא נתפשט חוצה לו‬
‫רק בנמצא על קשר חלמון כל הביצה אסורה מן ד״תורה ‪ ,‬אבל בקשר‬
‫חלבון לבד ולא נתפשט חוצה לו או בחלבון או בחלמון מן הצדדים‬
‫שלא במקום הקשר אין חייבים עליו ורק הדם אסור מדרבנן וזרקו‬
‫ואוכל השאר ‪ tu ,‬וי״א לפי י״א אלו דבקשר חלבון לבד אפי׳ לא נתפשט‬
‫נמי אסור הדם מן התורה רק שאין חייבים עליו דספיקא הוה ושאר‬
‫הביצה מותרת‪ ,‬וי׳־א י‪ 1‬בנמצא הדם בחלבון או בחלמון מן הצדדים‬
‫שלא במקום הקשר אפי׳ הדם עצמו מותר אפי׳ מדרבנן ‪ ,‬רק בקשר‬
‫חלמון‪.‬כל הביצה אסורה ובקשר חלבון רק הדם אסור ילפי י׳א אלי‬
‫'‪ p‬י״א דס״ל דבקשר אף דאסור מה״ת דרם ביצה מה״ת אסור ‪ ,‬מ״ם‬
‫מר«ה םקוסור^‬
‫מ ‪ .‬לכוש סי׳ י״ג‪■:‬‬
‫*‬
‫*‬
‫■‬
‫י ‪ .‬הר״נ‪:‬‬
‫‪.‬־‬
‫‪•,‬‬
‫יא ‪ .‬פריחות שס ‪:‬‬
‫׳‬
‫*‬
‫רמב״ס‬
‫מהמ׳א ‪:‬‬
‫פ״י‬
‫חולין ס*ד ע״כ‬
‫כמו שכתב המ״ז‬
‫דתפסו שר התירוצים‬
‫בתו' שם ‪ .‬ועוד בביצה‬
‫המוזרת דאין אפרוח‬
‫נוצר ממנה ואפ״ה‬
‫הדם אסור מדרבנן‬
‫;דלקמן סי׳ זה ס״ז ‪:‬‬
‫יד‪ .‬הרי׳ך ורמב׳ם‬
‫מור בשם הגאונים ‪:‬‬
‫מו‪ .‬רש״י ‪ 4‬פוס׳‬
‫ורא׳ש ‪:‬‬
‫מז ‪ ,‬הרא׳ש‪ .‬ועיין‬
‫משבצות א׳‪:‬‬
‫מור בשם ר״י ‪:‬‬
‫יח ‪ .‬ש׳ך סי׳ פ׳ו‬
‫^ ק כ״ג נ‬
‫קונטרס אחרון‬
‫והי׳ סובר דקאי על שליל דחייבין עליו ולכך תמה עליו שס ‪ .‬ובאמת הוא תיבת כוי ולא‬
‫כו׳ זקאי על כוי וא״ש‪:‬‬
‫עיי]‬
‫‪.‬‬
‫מראה מקיט^י*‬
‫‪26‬‬
‫כו כ ב‬
‫ירד סימן סי‬
‫םין ^ ק ב‬
‫'ימ ‪ .‬דברי חמודות מן הץדדים מותר הרם אפי׳ מדרבנן דלא מצינו דגזרו רבנן יזה ‪,‬‬
‫״ פרריאלן ‪p‬ךיפןת יע וי״א לפי י״א אלו דס״ל דמן הצדדים אפי׳ מדרבנן מותר הדם‬
‫)ג( ע״כ דס״ל דאף על הקשר רק מדרבנן אסור דאל״ב דעל הקימו*‬
‫׳אות ש״מ ו^״ןן‬
‫מה״ת אסור הו״ל לחז׳׳ל לגזור על הדם שאסור אפי׳ מן הצדדים ‪ ,‬אלא‬
‫ן^סי׳ ע״ן ;‬
‫ע״כ דם״ל דדם ביצים רק מדרבנן אסור ‪ ,‬ומה״ת ליכא איסורא כלל‬
‫*‬
‫׳כ ‪ .‬הרא״ה והרוקח ‪ :‬אפי׳ בנמצא על הקשר דחלבון או חלמון ‪ ,‬וי״א כ דעל החלמון בכל‬
‫מקום שימצא הדם זורק הדם ואוכל השאר דמשם אין יצירת האפרוח‬
‫* ״‬
‫ולא הוה דם ריקום ‪ ,‬רק הדם אסור ‪ ,‬ובחלבון בכ״מ שימצא הדם כל‬
‫הביצה אסורה דמשם עיקר יצירת האפרוח ‪ ,‬ואם מה״ת אסור או רק‬
‫מדרבנן ‪ ,‬זה תלוי בהשיטות דלעיל אי דם ביצים במקום עיקר יצירת‬
‫•כת‪ .‬פרישת ומ״ז‪ :‬האפרוח מה״ת אסור ‪ ,‬או רק מדרבנן ‪ ,‬כא וכ״ז בנמצא בו דם ‪ ,‬אבל‬
‫אם אין בו דם כלל רק ריקום בשר הוה גובלא ועפרא הוא ולית בי׳‬
‫איסור דאורייתא ולא אסור אלא מדרבנן כדלקמן סי׳ פ׳׳ו ‪ ,‬אבל אי יש‬
‫בו דם אף שניכר ג״כ שהתחיל להתרקם אז מה״ת אסור למ״ד דם ביצים‬
‫מה״ת אסור ‪ ,‬כב וי״א כיון שניכר בו התהלת הריקום אף שהוא מלא‬
‫ג ב‪ .‬ש״ך‪:‬‬
‫דם‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ג( מ י י ן ב״ח כאן ובסי׳ פ״ו שכתב דלתירון ב׳ בתוס׳ בחולין )דף ס״ד ע״ב( הדס ‪.‬‬
‫^ י מן הצדדים אסור מדרבנן כיון שבמקום הקשר אסור מה״ת לכך נזרו‬
‫חז״ל גס בהצדדיס ‪ .‬ולתי׳ ג׳ בתום׳ שם דהיינו פי׳ ר״י שהביאו המור דס״ל דהדם מן‬
‫הצדדים אפי׳ מדרבנן מותר משוס דס״ל דבמקוס הקשר אינו אסור אלא מדרבנן דדם‬
‫בציס רק מדרבנן אסור ‪ .‬ולכך לא גזרו חדל אצדדיס ‪) .‬ונראה דזתו שימת הרשב״א‬
‫בחידושיו הביאו ב״י( ולפי״ז המור שכתב בתחילה חייבים עליו היינו כתי׳ ב׳ של התוס׳‬
‫ואח״כ הביא פי׳ ר״י דהדם מהצדדים מותר משום דדם בצים מדרבנן כנ״ל היינו‬
‫כתי׳ ג׳ של התוס׳ ‪ .‬והמור ס״ל כר״י ‪ .‬ולכך ניחא הא דפסק המור בסי׳ פ״ו כדעת‬
‫הרמב״ם דביצי עוף מהור שהתחיל העוף להתרקם בה ואכלה‪ ,‬מכין אותו מכות מרדות‬
‫משוס דהרמב״ס ס׳יל כמי כר״י אבל על המחבר בש״ע שפסק דם בצים מה״ת אסור‬
‫ואפ״ה פסק בסי׳ פ׳ו כדעת הרמב״ס ‪ .‬השאיר הב״ח בקושיא יערש ‪ .‬ולפי״ז הא דכתב המור‬
‫גבי בצים מוזרות זורק את הדס ‪ .‬הא הוה כדם מהצדדים שאינו בא לכלל ריקוס ולדעת‬
‫ר״י מותר גס הדם ‪ .‬צ״ל לדעת הב״ח דבציס מוזרות גרע מפי דאית ב׳ תרתי לריעותא‬
‫מוזרות וגס יש בה דם ‪ .‬ונראה דיש מקום ליישב גס המחבר בש״ע לפי דברי הב״ח‬
‫והא דכתב המחבר אס ידוע שהוא מרוקם אפרוח חייבים עליו היינו שהתחיל להתהווג‬
‫בה צורת אפרוח אז חייבים עליו משום נבילה ועיין בתכ״ש בסי' מ״ו באריכות מזה‬
‫ובסי׳ פ׳ו איירי שלא התחיל עדיין להתהוות בה צורת אפרוח רק יש בה דם מכין‬
‫אותו מכות מרדות‪) .‬ולא כמ״ש המשבצות אות א׳ דאינו יודע מבען מי יצא הג׳ה‬
‫בהמחבר( אבל אם אינו ידוע שהיא מרוקם אפרוח אף שנמצא דם בחלמו! שיש לחוש‬
‫לריקוס לדעת הש״ע בס״ג מ״מ אין חייבים עליו דדם בצים דרבנן ‪ .‬ושינה המחבר מלשון‬
‫המור שכתב■‪,‬אס ידוע שאינו מרוקם אפרוח דהיינו בחלבון אז אין חייבים עליו אבל בחלמון שיש‬
‫לחוש לריקויס חייבים עליו משוס דהמור אזיל תחילה כתירוץ הב׳ של התום׳ דדם בצים‬
‫מה״ת אסור ואח״כ הביא דעת ר״י כנ״ל דרך הב״ח ‪ .‬ומיושב קו' המשבצות שם מפני‬
‫מה שינה המחבר לשון המור ‪ ,‬וכ״ז לא כדרך הפרישה והמ״ז והש״ך דס״ל דהיכי דהוה‬
‫נורת אפרוח הוה גובלא ורק מדרבנן אסור ‪ .‬ובזה מיושב קו׳ הל״ח שס על הרמ״א אמאי‬
‫לח‬
‫כו כ ב‬
‫י־ו״ד ס י ק פי‬
‫‪0‬י ^ ק ב‬
‫י ד ‪27‬‬
‫דם נטי הוד‪ ,‬גוכלא ולא אסור מה״ת רק כעלא נ^כר בי כלל התחלת‬
‫‪:‬ד‪,‬ריקום ‪ ,‬ונמצא בו רק דם במקום יצירת האפרוח לכל אחד לפי שיטתו‬
‫■אז הוה אסור מדדת למ״ד דם ביצים מה״ת‪ ,‬כג ולענין הלכד‪ ,‬יש‬
‫להחמיר דבחלמון בכ״מ שימצא כל הביצה אסורה כדיעד‪ ,‬א׳ ‪ ,‬ובחלבון‬
‫נטי אסורה כל הביצה אם נתפשט הדם מקשר ולחוץ כדיעד‪ ,‬ב׳ ‪ ,‬ואין‬
‫היתר להביצה אלא בחלבון שלא על הקשר או בקשר חלבון ולא‬
‫נתפשט לחוץ ‪ ,‬רזורק הדם ואוכל השאר ‪ ,‬כד ויש מחמירין עוד דבל‬
‫שנמצא על הקשר של חלבון אפי׳ לא נתפשט כלל אסורה כל הביצה‬
‫נזירה שמא ימצא על קשר חלמון רכל הביצה מה״ת אסור לשני‬
‫ריעות הראשונות‪ ,‬וא״ב אין להתיר הכיצד‪ ,‬רק בנמצא על החלבון‬
‫שלא במקום הקשר רק מן הצדדים ‪ ,‬כה וא״כ כיון שי״א סוברים שמקום‬
‫הקשר הוא‪,‬מקום הכד של הביצה וי״א שהוא מקום החד ואין אנו‬
‫בקיאין עד היכן הוא מקום הכד והחד ולכן המנהג לאסור כל הביצה‬
‫‪.‬בכ׳׳ט שימצא ואין מחלקין בין חלמון לחלבון ‪ ,‬כו וי״א דאין טעם‬
‫זה נכון להטנהג דוודאי הכל בקיאין בזה דהא עיניני רואות שהדם‬
‫שבצדדים‬
‫מראדז מדמור‪,‬‬
‫כג‪ .‬ראש ועור ‪:‬‬
‫כד‪ .‬או״ה ומהרא״י ‪:‬‬
‫כיז‪ .‬ת״ח‬
‫דק א׳‪:‬‬
‫ס ב‬
‫כו‪ .‬ב״ח והל״ח ע״ז‬
‫י* •‬
‫וש״‪• 1‬‬
‫’‬
‫סרנטרס אחרון‬
‫לא הגי׳ בס״ב על המחבר די״א דדס בצים מדרכנן דנ״מ לענין תערוכות כמ״ש הרמ״א‬
‫בה״ד ‪ .‬ולפי״ז ניחא דהמחבר גמי הכי ס״ל‪ .‬ומיושב נמי קו׳ המשבצות שס על הכו״ז‬
‫שכתב דהמחבר תפש חומרת שניהם הא המחבר פסק כגאונים כדתני דוסתאי בחולין‬
‫שם והרי זה מפורש בש״ס שם דבחלבון זורק הדס דדם בצים דרבנן כהאי וכריתות‬
‫)דף כ׳( ‪ .‬אבל בחלמון כל הביצה אסורה מה״ת ול״ל להפי״ז לומר דהמחבר תפס חומרת‬
‫שניהם ‪ .‬ולפי״ז ניחא דהמ״ז בא לאפקועי מפי׳ הב״ח הדל וס״ל דאפי׳ אי במקום‬
‫הקשר מה״ת אסור מ״מ י״ל שלא במקום הקשר מותר הדס אפי׳ מדרבנן דלא מצינו‬
‫דגזרו חדל ע״ז כדכתב הב״י והכי ס״ל לתוס׳ בתירוץ הב׳ וזהו דעת ר״י שהביא‬
‫העור ‪ .‬והא דכתב העור תחילה דהדס אסור הוא רק משוס דתפס חומרת שניהם ‪.‬‬
‫ולפי״ז ס״ל לר׳׳י נמי דם בצים דאורייתא ‪ .‬לכך כתב הע״ז דהמחבר ס״ל בעור הא‬
‫דאסור הדס הוא משוס דתפס חומרת שניר‪ s‬ס ‪ .‬אבל בלא״ה הי׳ מתיר גם הדס בצדדים‬
‫כשיעת ר״י אע״ג דדם בצים מה״ת אסור‪ .‬והפי׳ בהמחבר כאן דבחלמון חייבים עליו‬
‫מה״ת ולכן קשה מסי׳ פ״ו ‪ .‬ותירוץ הע״ז דשם הוה גובלא ‪ .‬נמצא לפי״ז מיושב כל קו׳‬
‫המשבצות שס ודו״ק‪ .‬אבל קשיא לפי׳ הע״ז דאיך אפשר לומר דהעור תפס חומרת‬
‫שניהם ‪ .‬הא כתב העור חייבים עליו דהיינו מלקות ואין לוק־ן על הספק דילמא דס‬
‫בצים דרבנן כתירוץ ראשון שבתוס׳ שם ‪ .‬אבל לפי׳ הב״ח דלאו מעעם ספק ניחא דס״ל‬
‫להעור כתי׳ ב׳ דתוס׳ ‪ .‬ובפנים לא רציתי לשנות מדרך הפרישה והע״ז והש״ך ‪ .‬מ״מ‬
‫כתבתי כ״ז להיות סניף לדינים שיתבארו לקמן די״ל דהמחבר נמי ס״ל דם בצים דרבנן‬
‫והבין ‪ .‬גס קשה לפי תירוץ הפרישה והע״ז דבסי׳ פ״ו מיירי בבשר יהוה גובלא עדיין‬
‫יקשה מ״ש הב״י על דברי העור חייבים עליו אבל הרמב״ס כתב ביצי עוף עהור וכו׳‬
‫מכין אותו מכות מרדות ‪ .‬משמע דס״ל די^רמב״ס חולק על העור ‪ .‬ולפי תירוץ הע״ז אינו‬
‫חולק דשם הוה גובלא ‪ .‬וע״כ צ״ל לע״ז דבש״ע חזר ממה שכתב בב״י וסובר דלא‬
‫פליגי ולכך הביא בש״ע בסי׳ פ״ו דין דהרמב״ם ‪ .‬אבל לפי מ״ש ניחא דעל העור דכתב‬
‫ר*חילה דם בצים מה״ת שפיר כתב הב״י אבל הרמב״ס חולק ‪ .‬אבל לפי דמסיק העור‬
‫כדעת ר״י וכן בש״ע כאן ובסי׳ פ״ו סירי דדם בצים מדרבנן כנ״ל ‪:‬‬
‫■‬
‫עי׳‬
‫מראה מקומות‬
‫כז ‪ .‬ש״ך‬
‫כשם הכלבן ;‬
‫’‬
‫כח ‪,‬‬
‫״‬
‫;‬
‫כש ‪ .‬מנ״י כלל‬
‫י אות ה׳ ‪ .‬ושפ^י‬
‫זיין‪ :‬י‬
‫ס״ ‪3‬‬
‫ל‪ .‬שפפי וא״ו‪:‬‬
‫ל א‪ .‬מור בשם אבין‬
‫הרא״ש ולדע^‬
‫והלו״ה‬
‫הגאונים‬
‫ןלעיל ‪*,‬ןה ןןדאי‬
‫איסור דרבנן אך למ״ד‬
‫דס בצים דרבנן אןכןך‬
‫כנן״ש‬
‫פערוכפן‬
‫בב^״‪ ;,‬ל״ח ע״א לא‬
‫פזלזל ובף ;‬
‫לב ‪ .‬כנראה מדבךי‬
‫וכ״ז‬
‫הרמ׳״א‬
‫כשידעינן שהי׳ הדם‬
‫וכו׳ ובד״מ ובפ״ח‬
‫כלל ס״ב סעיך ג׳‬
‫ובמנ׳׳י שס או^‬
‫יען״ב ;‬
‫לג ‪ .‬לבו״ש בחידושי‬
‫דינים סעיף ב״ן‬
‫אופ צ״מ וק׳ ;‬
‫‪28‬‬
‫כוכב‬
‫יר׳ד סלטן סו‬
‫סיעקב‬
‫שבצדדים הוא רחוק מן מקום■ הנד והחד אלא טעם המנה־ג עפ״י הדץ‬
‫שאגו‪-‬חוששין לדיעה אחרונה דלעיל דעיקר יצירת האפרוח הוא‬
‫מהחלבון וא״כ מספיקא אי כריעה הראשונה דחלמון יותר חמור אי‬
‫כדיעה אחרונה דחלבון יותר חמור לכן בב״מ שימצא נין בחלמון‬
‫ובין בחלבון כל הביצה אסורה ‪ ,‬זה הטעם להמנהג ‪ ,‬ס ואעפ״י שהיא‬
‫ביצה בת יומא דוודאי לאו דם ריקום הוא מ״מ אסורה בכל מקום‬
‫שנמצא בה הדם דלא פלוג רבנן ‪ ,‬ולא כס דמי לביצה דספנא מארעא‬
‫דלקמן דזורק הדם ואוכל השאר ולא נזרינן אטו ביצה מזכר ‪ ,‬דשאני‬
‫התם‪ ,‬דאינה נקלטת לעולם ולא‪ ,‬יבוא לכלל ריקוש‪ ,‬משא״ב ביצת בת‬
‫יומא יבוא לכלל ריקום ‪ ,‬כט וי״א דהיכי דנמצא רם בחלמץ אז אפי׳‬
‫ביצת ב״י אסורה משום דהעיקר כדיעה א׳ ‪ ,‬אבל אם נמצא בביצת ב״י‬
‫דם בחלבון אפי׳ על הקשר ולא נתפשט לחוק או מן הצדדים שלא‬
‫אסור מדינא אלא משום גזירה חלבון אטו חלמון או משום דעת י״א‬
‫דחלבון יותר חמור מחלמון כדלעיל ‪ ,‬אבל דעת רוב הפוסקים אינו כן‬
‫רק כדיעה א׳ לכן יש להקל בזה בביצת ב״י ובמקום הפסד יש לצדד‬
‫כן ‪ ,‬ל ואפי׳ בנמצא הדם בחלמון בקשר בביצת ב״י לא הוה אלא‬
‫איסור דרבנן )ד( ובנפל ללח ואינו יודע אם הי׳ ם׳ יש להקל דהו״ל‬
‫ספיקא מיבנן לקולא ‪:‬‬
‫לא אם שבר בצים לתוך הקערה והתחיל לטרפן מעט ולא טרפן‬
‫לגמרי באופן שהחלמונים נראים עדיין שלמים ומצא אז דם על‬
‫חלמון של אחד מהם בכל מקום שהוא אעפ״י שזרק החלמון שעליו‬
‫‪,‬הדם אפ׳׳ה כל הבצים אסורות מפני כיון שהתחיל לטרוף מעט החלבון‬
‫שהוא דק מתערב יחד גם לתוך החלמונים אעפ׳׳י שנראים שלמים ‪,‬‬
‫ואפי׳ נתערב חד בתרי או ביותר דמה״ת מין במינו חד בתרי בטל ‪,‬‬
‫וא״כ איכא ספק שמא כהך דיעה דעיקר האיסור רק בחלבון ולא בחלמון‬
‫והדל ס״ד לקולא ‪ ,‬ומכ״ש בלא נורע האיסור עד אחר שנתערב דיש‬
‫להכשיר ‪ ,‬אפ״ה הכל אסור משום דזה לא נחשב לספק רילבא כדיעה‬
‫אחרונה דלעיל ‪ ,‬דדיעה ראשונה דלעיל דעיקר האיטי־־ רק בחלמון היא‬
‫עיקרית לב ולא נחשב לספק איסור בנמצא על החלמון רק כוודאי‬
‫איסור‪ ,‬ואע״ג שהתחיל לטרוף ויש לומר שמא מהחלבון בא על‬
‫החלמון ‪ ,‬מ״מ כיון שהחלמון שעליו הדם ד\א שלם ‪ ,‬לא נחשב זה‬
‫לספק משום דאמרינן כאן נמצא וכאן הי׳ ולכן אסור כל התערובות‬
‫אא׳׳ב יש ס׳ בכולם נגד החלבון אסורה אז זורק את החלמון עם כל‬
‫מה שנראה לו שהוא מאותו חלבון והשאר מותר ‪ ,‬לג ואם טרפן לגמרי‬
‫שגם כל החלמונים נתבללו ונמצא אפי׳ על החלמון שרי חד בתרי‬
‫כיון שכבר גתבללו החלמונים לא שייך כאן נמצא וכאן הי׳ ואמרינן‬
‫שמא‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ד( ^ י י ! שפפי וא״ו שכפב מה שהקשו מכריפות )דך כ׳( ה״מ לשנויי בביצת ב״י‬
‫^ ׳ או מספנא מארעא אבל ביצה מזכר הוה מה״ת בכל מקום פכ׳׳ל ‪ .‬ופמה‬
‫הא הרשב״א בפ״ה )דך פ״ה ע״א( באמת כתב שם תירוץ זה ‪ .‬ואח״כ כתב א״נ וכד וחילק‬
‫בין מקום שיש לחוש לריקוס או לא יערש ‪:‬‬
‫כוכב‬
‫' ר ד פיס‪,‬ן סר‬
‫מיעקב טו ‪29‬‬
‫מראה מקומות‬
‫שמא ממקום אהר בא לכאן ומ״מ מהיות טוב יזרוק כל חלמון שםניבות‬
‫הדם והשאר שרי ‪ ,‬לד ואם לא התחיל עדיין לטרפן )ה( ונמצא דם בחלמון‬
‫של א׳ מהם בב״ם שהוא יקה כל החלמונים הבשרים מהקערה והם‬
‫מותרים דכיון שלא התחיל לטרוף לא נתערב חלבון האסורה‬
‫שהוא דק לתוך החלמונים ‪ ,‬רק החלמון אשר בה הדם עם כל החלבונים‬
‫ישארם בקערה ויזרקם לה דדבר זה נראה לעינים כששוברים בצים‬
‫מתערבים* החלבונים מיד ביחד‪ ,‬ולא יעשה איפכא שיקה האסורות‬
‫וישאר הכשירות משום שא״א ליקה ביצה מחברתה שלא ישאר בתחתין‬
‫מעליון ע״כ טוב ליקה הכשירות וישאר בקערה מן הכשירה עם‬
‫כשירות ‪ ,‬ולא לקחת שאינן כשירות שישאר משאינה ׳ כשירה עם‬
‫■‬
‫הכשירות ‪ ,‬ואפי׳ הי׳׳ תערובות חד בתרי אינו מועיל להכשיר החלבונים‬
‫י ק לו‪ .‬מ די שם בשם‬
‫איסור כיל עי ל׳‬
‫כיון שנמצא דם על החלמון הוה כוודאי‬
‫הכשרים יש להכשיר • * האגודה ומהרי״ל‬
‫החלבונים העולים והנמשכים אחר החלמונים‬
‫וכתבישאפשרשזה ג״כ‬
‫ך וכ״ז בנמצא על החלמון לי אבל בנם^‘^‬
‫מקים הקשר ונתפשט חוצה לו בין כמקום הכד ובין במקים י י י י כוונת הב״י בש״ננ‬
‫דיקח החלמונים ‪:‬‬
‫ונתפשט בב׳ המקומות חוצה לקשר או שנמצא דם בשני בצים‬
‫במקום הכד וב״א במקום החד ‪ ,‬בין לא התחיל לטרפן ובין בהתחיל לז ‪ ,‬או״ה ות״ח כלל‬
‫לטרפן ויש בתערובות כדי לבטל האיסור חד בתרי זורק החלבון * ס״ב מ״ז וש״ך‬
‫שעליו הדם כל מה שנראה לו שהוא מאותו חלבון ונם החלמון ההוא‬
‫ולברש שם ‪:‬‬
‫יזרוק והשאר מותר כיון שהתערובות חד בתרי או יותר ‪ ,‬דמה״ת מין‬
‫במינו ברובא בטל רק י מדרבנן צריך ם׳ ‪ ,‬וא״ב הוה ספק דרבנן לקולא‬
‫דילמא כריעה א׳ דעיקר האיסור רק בנמצא על החלמון ובפרט שכן‬
‫הוא העיקר כדלעיל‪ ,‬אע״ג היכי שהספק באיסור עצמו ומצד אחר‬
‫בא לו שהוא מדרבנן לא אמרינן ס״ד לקולא כדלקמן סי׳ ק״י רק‬
‫בלא נודע האיסור רק אחד התערובות במקום הפ״מ ‪ ,‬מ״מ הכא מותר‬
‫אפי׳ בנודע תחילה שיש דם בביצה ואח״כ נתערב בשוגג ואפי׳ שלא‬
‫במקום הפסד ‪ ,‬משום דיש כמה פוסקי׳ דס׳׳ל דם בצים רק מדרבנן אסור‬
‫וא״כ אפי׳ בלא תערובות הרל ס״ד לקולא‪ ,‬רק בלא תערובות אנו‬
‫חוששים לדך דיעה דס״ל דם בצים מה״ת אסור‪ ,‬אבל בתערובות הד‬
‫לח ‪ .‬פר״׳ח ומנ״י ‪:‬‬
‫בתרי לכ״ע מותר ‪ ,‬לח אע״ג דהטפת דם בשאר בצים הוה‬
‫*‬
‫בשא״מ כדלקמן סי׳ ק״ז ולא בטל חד בתרי מה״ת ‪ ,‬מ״מ הדם בעצמו‬
‫ש״ך פ״מ‬
‫ל מי‬
‫אין בו כח ליתן טעם בתערובות משום דיש ס׳ והוא‬
‫דק הביצה דאסורה משום דשדי תיכלא בכולא ועם שאר בצים‬
‫ושפתי כאן ס״ק ירד ‪:‬‬
‫דהיתרא שוב הוה מין במינו ‪ ,‬לט ואם נתערב חד בחד אם יריע‬
‫דהביצה‬
‫לד ‪ .‬הגה״ת מ רד ר‬
‫מיימון‬
‫זבהג׳‬
‫ובאו״ה דכן נוהגין‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫לה ‪ .‬אורח מישור דלא‬
‫כ מנ׳י שס אות‬
‫כ׳ וכ״כ הלבו״ש שס‬
‫אות פ״ח ‪:‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫‪'■i‬‬
‫)ח( ד י י ן פרישה ודרישה שפי׳ דברי הגה״ת מרדכי דמיירי בנשברו רק הביצים ועדיין‬
‫ס״ק ‪ P‬׳ הא לא״ה‬
‫י הס בתוך קליפתן אלא שהם שבורים הביאו הש״ך‬
‫כיון שהוציאם מקליפתן אף שלא התחיל למרפן החלבון נתפזר ודין פרופות יש להם ‪.‬‬
‫ועיין משבצות אות ג׳ ושפתי פ׳ ‪ .‬אולם לשון המחבר והת״ח כלל ס״ב סעיף ה׳ לא‬
‫משמע כן אלא כמ״ש בפנים וכ״כ המנ״י שם אות י״מ וכ״נ דעת הלכו״ש בחידושי‬
‫דינים סעיף כ״ז יעו״ש ‪:‬‬
‫עיין‬
‫מראה מקומות‬
‫י)‪ .‬ש״ך‪:‬‬
‫מא ‪ .‬רש״ל ופר״ח‬
‫מב‪.‬‬
‫הרא״ה בבדה‬
‫הכית ‪:‬‬
‫מג ‪ .‬ב״ח‬
‫מד שו״ת‬
‫יןל״ד !שי׳ י״ן ;‬
‫‪ ^ pp‬עיון‬
‫עי׳ על״ע ן^קען‬
‫גיו׳ן עי׳ קי״א^ ‪p‬״}‬
‫>‪/‬ות וא״ו וש״ך שע‬
‫אןע י״ ‪; p‬‬
‫‪30‬‬
‫כוכב‬
‫'דד סיק סו‬
‫מיעקב‬
‫דהביצה של היתר היא גדולה משל איפור אפי׳ לא הוה רוב בכפל‬
‫המיקל במקום הפסד אין לגעור בו ועיין לקמן סי׳ ק״ט‪ ,‬אבל אי‬
‫לא ידעיגן בוודאי דשל היתר גדולה הוח ספק חסרון חכמה ואין‬
‫להתיר ‪:‬‬
‫ךן וי״א מ ראף אם נמצא הדם בחלמון ספיקא הוה כמו בנמצא‬
‫בחלבון ‪ ,‬מא דמסתבר טעמי׳ דהך דיעה דס״ל דעיקר האיסור‬
‫רק בנמצא על החלבון דבל חכמי הטבע נסו וראו עין בעין שעיקר‬
‫יצירת האפרוח הוא מהחלבון מב בי לאחר שיצא לאויר העולם אם‬
‫באת לקרעו כנגר בני מעיו אתה מוצא גשם החלמון בולו שלם כאלו‬
‫מונח בקופסא ‪ ,‬ואע״ג דגדולי הראשונים לא ס״ל כהך דיעה עכ׳׳פ מירי‬
‫מפיקא דדינא לא נפקא ‪ ,‬ולכך יש להתיר גם בנמצא בחלמון בתערובת‬
‫חד בתרי כשנטרפו מעט )‪ 0‬משום דיש נטי לצרף דשמא מן החלבון‬
‫בא על החלמון ‪ ,‬מג וא״כ איכא ס״ם דשמא הלכה כהך דיעה דעיקר‬
‫האיסור הוא בנמצא בחלבון‪ ,‬ואת׳׳ל דעיקר האיסור בנמצא בחלמון‬
‫שמא מן החלבון בא על החלמון‪ ,‬וגם כתערובת חד בתרי דליכא‬
‫איסור תורה לכן יש להכשיר בזה ‪ ,‬אבל בלא התחיל לטרפן דוודאי‬
‫הוא מן החלמון ואין להסתפק שמא מן החלבון בא ‪ ,‬וודאי אין להתיר‬
‫בנמצא בחלמון בתערובת חד בתרי דבוודאי איסור נחשב כדלעיל‬
‫משום דגדולי הראשונים ס״ל הכי ‪ ,‬ולא נחשב לספק איסור ‪ ,‬וכל בעלי‬
‫מד הוראה מורים כדיעה אחרונה ומכ״ש כשלא נודע האיסור עד אחר‬
‫שנתערבו דיש להתיר בכה״ג ‪ ,‬ולפי״ז מה אין וודאי איסור אלא בנמצא על‬
‫קשר חלמון וגם על החלבון שאז אסור לכ״ע אבל בלא״ה הוה ספק‬
‫כדלעיל א״כ אם באו לשאול שלשה ב׳׳א או שאחר מהם שואל עליו‬
‫ועל חבירו‪ ,‬א׳ מהם שואל בנמצא דם על החלמון ונתערב חד בתרי‪,‬‬
‫והשני בנמצא על החלבון ‪ ,‬והשלישי על קשר חלבון ונתפשט חוצה‬
‫לו ‪ ,‬כיון שא׳׳א לומר שכולם מותרים שהרי אצל אחד מהם יש איסור‬
‫א״כ כולם אסורים רהי מנייהו מפקת ‪ ,‬אבל אם באו לשאול זא״ז כולם‬
‫מותרים אע״ג דבאיסור דאורייתא לא מהני אף בזא״ז‪ ,‬מ׳׳ם הבא‬
‫בתערובת אמרינן דם בצים דרבנן וחכמים הקילו בספק דבריהם ואמרו‬
‫בבאו לשאול זא״ז מותר כיון שכל אחד יכול לומר שהאיסור אצל‬
‫חבירו הוא ‪ ,‬ומכ״ש דהכא תרי דרבנן הוא ‪ ,‬דם בצים דרבנן ‪ ,‬ורק מדרבנן‬
‫בעינן ם׳ במב׳׳ט ‪ ,‬אבל לדיעה הראשונה אפי׳ באו לשאול בב״א יש‬
‫לאסור‬
‫•‬
‫הונטרס אחרון‬
‫■‬
‫)ו( ן ז י י ל מדי ולבו״ש מה שכתבו שהש״ך תכ״ד חזר בו ‪ .‬דבתחילה כתב ואפי׳ נמצא‬
‫^ ׳ על החלמון חשוב ספיקא ‪ .‬ואח״כ כתב אבל מה שהקיל הרש״ל בנמצא על‬
‫החלמון לא נראה יערש ועיין שפתי מה שדחק ליישב דברי הש״ך וכן בספר פתחי‬
‫תשובה ‪ .‬ונראה דהש״ך מיירי תחילה בנתערבו דיש לצרף נמי דמהחלבון בא על החלמון‬
‫כמו שהזכיר הש״ך בדבריו את דברי הב״ח והוא איירי בכה׳׳ג יעו״ש ס״ק זיי״ן ‪ .‬אבל‬
‫הרש״ל כתב שאם לא היו מרופות ונמצא על החלמון שהשאר מותר משוס דדעת‬
‫הרא״ה ורש״י עיקר יערש הביאו המ״ז כאן ס״ק ג׳ אף דאין כאן סניף שמא בא על‬
‫החלמון ממקום אחר ‪ .‬ע״ז חולק הש״ך וכתב דזה לא נראה והבן‬
‫עיין‬
‫כו כ ב‬
‫י ד ד סימן סי‬
‫מ י ן‪ 5‬ק ב‬
‫ט ז ‪31‬‬
‫לאסור רק הך דנמצא על החלמון ‪ ,‬ולשאר שני אנשים יש להתיר ;‬
‫ך וכ״ז בשנתערב מב״ם אבל בנתערב הביצה שלא במינו »ו יש‬
‫י לאסיר ‪ (u‬התערובות‪ ,‬והיכי שנתבשלה הביצה חד בתרי ובשאינו‬
‫מינו ונמצא רם בא׳ מהם ‪ ,‬וכן אם לש קמח עם ג׳ בציס ונמצא בא׳‬
‫מהם דם י׳׳א דאפי׳ אינו מינו מותר דאמרינן סלק את שאינו מינו כאלו‬
‫אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סי׳ צ״ח‪ ,‬וי׳׳א מושם רהא‬
‫דאם‪ 1‬יינן סלק וכו׳ היינו להתיר את מינו אבל שאינו מינו אסור‪,‬‬
‫והא דלא אוסר האינו מינו את מינו דהיתרא משום דהא דחתיכה‬
‫עצמו נ״נ בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן וא׳ב הו״ל ס״ר וה״ה‬
‫חכא נמי בנתבשלו הבצים מותרים מח והמים והקדירה אסורים ולאחר‬
‫מעל׳׳ע נוכל לר<תיר הקדירה משום דבספק איסור תורה לא מורין כן‬
‫דהוהס׳׳דע״י גלגול וכאן בכיצד‪ ,‬מתירין בס״ד ע״י גלגול משום דמצטרפין‬
‫גטי די״א דם בצים רק מדרבנן אסור כדלעיל ובמקום הפסד כגון שנתערב‬
‫מהמים הללו או הקדירה תוך מעל״ע בשאר היתר יש להתיר ולסמוך‬
‫אדיעה ראשונה‪ ,‬וכן בלש קמח הנ״ל ג״כ יש להתיר במקום הפסד משום‬
‫רי״ל נמי דם בצים דרבנן ‪ ,‬ואפי׳ הוה מה״ת איכא ס״ם ‪ ,‬א׳ אי הדם‬
‫במקום האוסר‪ ,‬ואת״ל רד׳וה במקום האוסר שמא הלכה דאפי׳‬
‫אינו מינו מותר כדיעה ראשונה ‪ ,‬לי‪ 1‬ואם בבר נתערבו ביצה האסורה‬
‫בתרי דהיתרא ואח״כלשלם אותם בקמח כדרך לערכן תחילה ולממרחן‪,‬‬
‫יידאי לכ״ע מותר לתת בקמח כיון שכבר גתערם מב״ט ונתבטל ונעשה‬
‫היתר גמור כדלקמן סי׳ ק״ט‪ ,‬ג ואם נפלה הביצה שיש בה דם‬
‫לאינו מינו ואינו יודע אם יש ם׳ אפשר לצדד ולהתיר משום דהוה ס״ם‬
‫בשל תורה‪,‬ובן אם יש ספק אם נפל כלל לאינו מינו יש להתיר‪,‬‬
‫נא ואם משרד בו פני החלות כנהוג אם עדיין לא נאפה יגרור ויקנח‬
‫היטב ואם ככר נאפה אע״ג דוודאי ישם׳ כנגד המשיחה מ״ם צריךג״כ‬
‫קליפה את פני החלות‪ ,‬אע״ג דאפוי צריך נטילה שאני נב משיחה דסשייי‬
‫בעלמא עבדי לי׳ כדלקמן סי* צ״ר ס״ז וכפרט שיש ספק שמא לא‬
‫הי׳ הדם במקום האוסר כדלעיל כן נראה לי ‪:‬‬
‫ך נמצא גג דם בביצה על החלבון לדיעה א׳ דלעיל ס״ב דזורק את‬
‫הדם ואוכל השאר ושכח ולא זרק את הדם וטרף את הדם עם‬
‫הביצה ולא נשאר רשומו ניכר אעפ״י גל שאין בביצה רוב כנגדו הרי‬
‫זי מותרת שהרי י״א דאפי׳ הרם עצמו מותר כדלעיל שם ואפי׳ למאן‬
‫מר»ה מקונדת‬
‫מו ‪ .‬מ׳ז וש״ך ‪:‬‬
‫מז ‪ .‬ש״ך סי׳ צ״ח ס״ק‬
‫ח׳ ושפפי שס ‪:‬‬
‫מח‪ .‬לכרש שם‬
‫מס ‪ .‬משבצות ה׳‬
‫נ‪ .‬שפתי ‪ P‬׳ ‪:‬‬
‫נא ‪ .‬עיין חכמת אדס‬
‫כלל _ ^‬
‫כ״ס‬
‫נב‪ .‬פסחים דה ע׳ו‪:‬‬
‫ב״י‬
‫נג‬
‫הרשב״א ‪:‬‬
‫נל‪ .‬שפחי ס׳ז‬
‫בשס‬
‫דאוסר‬
‫)ז( עיין‬
‫קונטרס אחרון‬
‫שפתי ס׳ מה שהשיג על הכ ה'ג וכתב בנפלה לאינו מינו ונתבשלה בה״מ‬
‫_‬
‫מדרבנן מחמת‬
‫יש לצדד בזה אן‪ t‬אי אין ס׳ דכל איסורו לא הוה אלא‬
‫דס שנתבשל לא הוה אלא מדרבנן יעו׳ש ‪ .‬ולענ״ד קשה לומר כן למ׳ד דס ביצה מה״ת‬
‫אסור וכפי סברת אחרונים דהמור והמחבר פסקו כן ‪ .‬והוא משוס דיש בו חשש ריקוס‬
‫דאסור משוס שרן העוף ‪ .‬ומה מהני לזה בישול ‪ .‬ועיין ברא׳ש פרק ג׳ ה סי׳ כ״ח‬
‫שכתב וה״ה נמי אס נמצא בה דס דשדא תיכלא בכולא וחשיב כאלו יש בה אפרוח‬
‫עכ״ל ועיין בר״נ שס ובהג׳ מרדכי פרק אלו מריפות סי׳ תרמ׳א שכתב דס ביצים‬
‫סגנל הקשר אסור מה״ת כיון שהעוף נוצר ממנו הדל מין בשר יערש וצ״ע‬
‫ולכן‬
‫מראת מקומות‬
‫נה ‪.‬‬
‫לבוש‬
‫נו‪ .‬ש ‪ I‬כדמשמע‬
‫מדברי רשב״א ‪:‬‬
‫‪ . 0‬כן נראה כוונת‬
‫הש״ך שלא כתב‬
‫לדעת‬
‫רק‬
‫כן‬
‫הרמ׳׳א דעעם המנהג‬
‫אינו מדינא ‪ .‬אבל‬
‫לפימ״ש הוא עצמו‬
‫לעיל דמדינא הוא‬
‫ליכא ד מ רק בביצה‬
‫רספנא מארעא ‪:‬‬
‫נח‪ .‬הרשב״א בתשו׳‪:‬‬
‫נ ע‪ ,‬ש״ו ‪:‬‬
‫‪32‬‬
‫כוכב‬
‫יר״ד סימן סו‬
‫מיעקב‬
‫דאוסר הדם אינו אלא מדרבנן משום מראית עין כיון שאיגו דס;‬
‫ריקום ‪ ,‬ולכן הקא בעינא אסור אבל כל שנתערב ואינו ניכר מותר‬
‫נה ואין להקשות א״ב אפי׳ בשד^א כעין יהא מותר כיון שהביצה‬
‫מוכחת עליו' רליכא מ״ע כמו גבי דם דגים כשהקשקשים טוכיחים■‬
‫עליו דמותר כמ״ש לקמן סי׳ זה דשאני הכא שלפעמים נמצא בו‬
‫דם שהוא אסור מה״ת הילכך אין הביצה מוכחת על הדם כלל‬
‫ולכן גזרו בכל הדמים שנמצא בהביצה כשהוא בעין משום‬
‫מ״ע אבל בתערובתן דליכא דם נלד ליכא מ״ע ולא גזרו ‪ ,‬והוא■‬
‫שנתערב שלא מדעת אבל נו ערבו במזיד אע״נ שאינו אסור רק‬
‫משום מ״ע אסור לדידי׳ ולמי שנתערב בשבילו משום קנמא )ח( כדלקמן‬
‫סי׳ צ״ט לענין מבטל איסור לכתחלה״ וכ״ז מדינא אבל לפי המנהג‪,‬‬
‫שנתבאר לעיל שם ראסרינן תמיר את הביצה כולה בכ״מ שנמצא■‬
‫הדם אין נ״מ בנתערב הדם עם הביצה עצמה כיון דהביצה‬
‫עצמה אסורה ‪ ,‬אלא נ״מ בנתערב הדם או הביצה בתערובות‬
‫אסור רקי‬
‫אחר אפי׳ שלא במינו וליכא ם׳ דמותר כיון דאינו‬
‫ובתערובות ליכא מנהג לאסור‪ ,‬ני אבל להאי‬
‫משום מנהגא‬
‫טעמא שנתבאר לעיל רהמנהג הוא טרינא רחוששין לדיעה האחרונה‬
‫דלעיל נראה לאסור כאינו מינו היכי דליכא ם׳ כדלעיל ס״ד‬
‫ואין נ״מ בזה רק בביצה דספנא מארעא שאין הדם אסור רק‬
‫משום מ״ע והביצה מותרת כדלקמן סי׳ זה ונזה אם טרף הניצה‬
‫עם הדם מותר דליכא שוב מ״ע ‪:‬‬
‫ךן נמצא ננז דם בביצה ששמוה על החתיכה שחוץ לרוטב‪.‬‬
‫להצטמק כיון שאין במקום הביצה רוטב לא עדיף מצלי‬
‫שאינו אוסר אלא כדי קליפה וקליפת הביצה עצמה לא גרע‬
‫משיעור קליפה וסגי ב הני והכל מותר ‪ ,‬ואפי׳ לדידן דקיי״ל לקמן‬
‫סי׳ ק״ה דבצלי׳ בעינן ס׳ ואפי׳ בכחוש‪ ,‬הא נש נתבאר שם‬
‫דבאיסור בלוע כחוש אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ‪ ,‬וכיון‬
‫שהביצה היא בתיך הקליפה חשיב האיסור בתוך הקליפה איסור‬
‫בלוע‬
‫מונטרם אחרון‬
‫צ״ב‬
‫ולכן לא העתקתי דעת השפתי הדל בפנים ואח״כ מצאתי ביד אפריס בסי׳‬
‫ס״ז שהאריך בזה יעו״ש ‪:‬‬
‫נראה דאע״ג דאינו אסור רק משום מ״ע ואין בו משוס לתא דאיסורא‬
‫)ח(‬
‫מ״מ דמי לאיסורא דאסור לבמלו לכתחילה כדלקמן סי׳ צ׳ע ‪ .‬ומינה דדבר‬
‫סכנה למ״ד דבעל בששים כדלקמן סי׳ קמ״ז דאסור לבעלו לכתחילה ‪ .‬וכן לענין מיס‬
‫שלנו באו״ח סי׳ תד ה יעו׳ש במ״א ס״ק ע״ו ‪ .‬וע״ש בש״ע מהרב הג׳ והק׳ מלאדי‬
‫שהביא שם יש חולקים ואוסרים לערב מים שלנו ולא הראה מראה מקום לדעת‬
‫מי הם החולקין ונראה דהיינו דין רשב״א דהכא ‪ .‬והא דאמרינן בירושלמי הובא בתוי׳׳מ׳‬
‫ייש פ״ב דכלאים לא כן א״ר אבהו בשם ר״י כל אסורים שרבה עליהן שונג מותר‬
‫מזיד אסור ‪ .‬תמן את מרבה לבעלאיסור תורה וכה את מרבה לבעל מפני מראית‬
‫עין‪ .‬משמע דמ״ע מותר לבעל‪ .‬י״ל היינו אם נתערב ממילא ובא להוסיך אבל לערב‪.‬‬
‫לכתחילה אסור ועיין יו״ד סי׳ צ״ע ס״ו ‪:‬‬
‫עיין‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סימן ®■‬
‫׳ ‪°‬‬
‫מיז^קב‬
‫י^יי י׳^‬
‫יז ‪33‬‬
‫ייייו^‘‬
‫ששייך בו שמנונית אז אין אגו בקיאין בין כחוש לשומן אבל‬
‫בדבר שאין שייך בו שמנונית כמו דם בצים דהבא וודא מידי‬
‫דרבנן לכמה כופקים אנו בקיאין בין כחוש לשומן ולכך יש להקל‬
‫הכא אפי׳ לדידן ‪ ,‬ואם הביצה קלונה סא אזאותה חתיכה שהביצה‬
‫מונחת עלי׳ אכור כדי נטילה ואחרות מותרות כמו בנפלה טיפת‬
‫חלב על החתיכה שחוק לרוטב ולא ניער וכיפה דשאר חתיכות‬
‫מותרות כרלקמן פי׳ צ״ב וק״ה ‪ ,‬דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה‬
‫־וכו׳ ‪ ,‬סב ויש חולקין דאפי׳ הביצה אינה קלופה אוסרת עי‬
‫ס׳ לדידן דלא חשיב איפור בלוע מה שהוא תוך הקליפה ‪,‬‬
‫משום די״ל דהקלינה השיב )ט( כמו כלי שאין לו טעם של‬
‫עצמו כלל ״ ובכלי קי״ל לקמן סי׳ ק״ה דבדבר הבלוע יוצא ‪,‬‬
‫סג וכן טעם השני דלעיל לא פ״ל די״ל דם לאו כחוש לגמיי‬
‫דוה ועוד באינו מינו לא סמכינן אדם בצים דרב^ן ׳ טי‬
‫הלכה יש לסמוך אריעה א׳ להקל כשאינה קלופה ובקלופה להתיר‬
‫חתוכות אחרות כיון שאין הדם במקום ש*י‪:‬וםר בוודאי ונם רבים‬
‫פ׳׳ל ר אין חם בחם בלא רוטב אוסר יותר מכדי קליפה לכן‬
‫יש לסמוך להקל בזה ‪:‬‬
‫סה ביצים המוזרות מזכר שנפסדו ונעכרו והם נטוים כחוט‬
‫)מלשון מוזרות בלבנה פ״ק דסוטה ‪ ,‬כלומר טוות( ואין בהם‬
‫דם מותרים באכילה אם אין נפשו קצה בהם לאכלם ‪ ,‬ראם‬
‫נפשו קצה בהם אסור משום בל תשקצו‪ ,‬עיין לקמן סי׳ קט״ז^‬
‫סו ואם שהו הנצים תחת התרנגולת שלשה ימים אסורים לב״ע‬
‫משום דשייך בהו ריקום ‪ ,‬ובצים שאינם מזכר אלא מדספנא‬‫מארעא ואיגם מגדלים אפרוח לעולם ולכך כל דם שימצא ^י׳ם‬
‫בכל מקום שהוא אינו דם ריקום שהרי לא נוצר מחם אפרויז‬
‫לעולם הילכך אפי׳ ישבה עליהם תרנגולות כמה ימים עד שמוזרות‬
‫ואפי׳ נמצא נהם דם בנ״ט שהוא זורק את הדם מררבנן משום‬
‫מ״ע ואוכל את השאר אם אין נפשו קצה בהם ׳ כיי! י^יא‬
‫בהו ריקום ‪ ,‬ם! ואין להתיר אלא בידעינן בוודאי דספנא טאי^א‬
‫אבל סתם בצים אינם דספנא מארעא סס לכך אין מצטרפין זי׳‬
‫לספק‪ ,‬דאיפורא שכיחי טפי ואין הספק שקיל‪ ,‬סט ויייכי יי״'גן‬
‫דהניצה טספנא דארעא כגון שהתרנגולת סגורה בלול זה כ״א יום‬
‫דהוא‬
‫מראה מקוכגות‬
‫ס ‪ .‬מדי כלל ס׳ג‬
‫ס׳ה יו׳ד ‪:‬‬
‫‪/‬‬
‫_‬
‫■'־'־־‬
‫"‬
‫סא‪ .‬ש״ך ‪:‬‬
‫■‬
‫ס ב ^ ר ש׳ל‪:‬‬
‫סג ‪ .‬שפפי‬
‫‪f‬״\״ •‪.‬‬
‫סד ‪ .‬מ״ז ;‬
‫פה ‪ .‬חולין דך ס״ד‬
‫ן^‪,‬״ ‪p‬״ך ‪.‬‬
‫סו ‪ .‬עיין פר״ח‬
‫מפסחים ד ה ע׳׳ב‪.‬‬
‫ועיין כשולח למנחה‬
‫כלל ס״ב דין וא״ו מה‬
‫שהקשה המנ״י על‬
‫הפר״ח ‪ .‬ולפי מ״ש‬
‫בפנים *מיושב הכל‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫סז ‪ .‬בח׳ח שס ‪:‬‬
‫סח י‪ ,‬בס׳ חפל״מ ‪:‬‬
‫סש'‪ ,‬פר׳״ח ועיין‬
‫י ביצה זיין ב׳ ;‬
‫‪ 03‬׳‬
‫קונטרס אחרון‬
‫>ט( ^זיי ל ש׳ך ס״ק י׳ג שכחב כיון שהביצה בתוך הקליפה חשיב איסור בלוע ואינו‬
‫^ י מפעפע מחתיכה לחתיכה ‪ .‬וקשה הא כתב בעצמו סוך ס״ק זה דהקליפה‬
‫מפסקת והוה כשתי קדירות חמות שנגעו זב״ז ‪ .‬משמע דהקליפה חשוב כמו כלי ובכלי‬
‫קי׳ל דהבלוע יוצא נמצא דדברי הש״ך סותרים זא״ז‪ ..‬ואפשר דזהו בכלל מ״ש הש״ך דס״ל‬
‫להארה כדעת מהרש׳ל דחשוב הקליפה כמו כלי וצ״ע ‪ .‬ועוד קשה בדבריו אי ס״ל‬
‫להאו״ה דהוה כשתי קדירות שנגעו זב׳ז א״כ למה אוסר האו״ה החמין כדי קליפה ‪ .‬הא‬
‫בשתי קדרות שנגעו זב׳ז אינו אוסר כלל ‪ .‬כדלקמן סי׳ צ״ב ס״ח ;‬
‫גימל‬
‫‪3‬‬
‫טראה טקוטות‬
‫‪34‬‬
‫כוכב‬
‫ידד סימן סי‬
‫מיעקב‬
‫דד<וא זמן עבורה בלא הטלת כצים ‪ ,‬וזהו סימן שכל הבצים שמטלת‬
‫אה״כ ע״ב לא נוצרו אלא מהמיטות הארץ ״ דאל׳׳ב אף שמטלת‬
‫בצים אח״כ בלא תרנגול זכר י״ל שנתעברה מזכר מקודם ומגדלת‬
‫אפרוחים ‪ ,‬וכן אף ששהתה בלול כ״א יום ונתעברה מחמימות‬
‫הארץ אם אח״כ איכא זכר בהדה כתבו חכמי הטבע שאם אח״כ יתחבר‬
‫הזכר עמה בעיר הבצים באם שלה לפעמים יצא מהם אפרוח ולפיכך‬
‫יש להחמיר בזה ‪ ,‬וכן אפילו מתנדלת התרנגולת בחצר רק ליכא‬
‫תרנגול זכר רחוק עד ם׳ בתים או איכא נהרה מפסיק ואין לו גשר או־‬
‫הבל לעבור עליו וודאי הוא מדספנא מארעא‪,‬הא לא״ה לא״ ט וכן בצים‬
‫ע ‪ .‬בס׳ פפל״מ ‪:‬‬
‫הנמצאים בעופות במעים שנמצא בר‪/‬ם דם י״ל דדמי לבצים דספנא‬
‫עא ‪ .‬ביצה שס ‪:‬‬
‫מארעא דהם ג״ב עא אינם מגדלות אפרוח לעולם וליכא למינזר‬
‫בהו שיבואו לכלל ריקום כמו דגזרינן בביצת כ ת יומא דלעיל ס״ב‬
‫וצ״ע לדינא ‪:‬‬
‫עב ‪.‬‬
‫פוס׳ חולין ד עה מותר לגמוע בצים צלויות אעפ״י שאינו יכול לברקן אם‬
‫יש בהם דם כיון שהן צלויות ‪ ,‬וכן א״צ לבדוק הבצים אעפ״י‬
‫ס״ד ד״ה‬
‫סימנין ‪ .‬והרא״ש שאינן צלויות אם יש כהן דם משום דסומכין על הרוב בצים שאין‬
‫בהם דם ומ״מ נהגו להחמיר כשעושין מאכל מבצים ביום שרואיך‬
‫והרשב׳׳א ‪:‬‬
‫עי ‪ .‬ת״ח ‪:‬‬
‫בהן אם יש בהן דם אבל עג בלילה או בדיעבד אין לחוש ‪:‬‬
‫עד ‪ .‬כריתות כ׳א ‪ :‬ו*^ דם דגים אעפ״י שהוא מותר כדלעיל מ״מ עד אם קבצו בכלי‬
‫אסור משום מראית עין לפיכך אם ניכר שהוא מדגים כגון‬
‫עה ‪ .‬רמ״א לקמן סי׳ שיש בו קשקשים מעצמו או אם עה יגיח אצלן קשקשים מותר ‪,‬‬
‫פ״ז ס״ג ‪:‬‬
‫וכן עו דם חגבים מותרים אם יש בהן היכר ‪:‬‬
‫עו ‪.‬‬
‫פר״ח דלא וי ^ ע! דם אדם נמי מותר מדכתיב אך את זה לא תאכלו וגד‬
‫כתויו״ע וק‬
‫טמא הוא ודרשינן זה טמא ואין דם מהלכי שתים טמא אלא‬
‫מצאתי בתוס׳ חולין טהור ‪ ,‬א״נ מדכתיב גבי דם לעוף ולבהמה ודרשינן מה עוף ובהמה‬
‫שס ד״ה והוא יערש ‪ :‬מיוחדים שיש בהם טומאה קלה וטומאה חמורה אוציא דם אדם‬
‫עז ‪ .‬כריתות שם ‪ :‬שיש בהם טומאה חמורה ולא טומאה קלה ‪ ,‬מ״מ אם פירש ממנו‬
‫אסור משום מראית עין דאתי לאחלופי בדם בהמה שאסור מה״ת‬
‫לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו וניכר הוא בעין ע״ג׳‬
‫עח ‪ .‬רש׳י כתובות ככר צריך לגרח ‪ ,‬אבל שבין השינים מוצצו דהא ליכא עח דחזי לי־ י‬
‫דן! סמ״ך ועיין אע״ג דכל מקום שאסרו חכמים משום מ״ע שעושה איסור דאורייתא‬
‫שעה״מ פ״ה מה׳ אפי׳ בחדרי חדרים אסור י״ל היינו דוקא היכי דכבר חל עליו איסור‬
‫יו״ע ומיושב קו׳ משום מ׳׳ע אז אפי׳ בח״ח אסור משא״כ בדם שבין השינים שלא‬
‫הבאר שבע הביאו חל עליו איסור דמ״ע כ״ז שלא פירש לכך שרי הכא ‪ .‬טעם אחר ‪,‬‬
‫המדי כלל ס^ב יעו״ש‪ :‬אף דחזי לי׳ שרי הכא משום דניכר הוא שהוא בא מאדם כדם‬
‫י דגים שיש בו קשקשים דלעיל ‪ .‬ונ״מ בין הטעמים אם אצבעו‬
‫מטפטף דם לטעם ראשון אסור כיון דמתחזי וי״ל דלא מוכח כלל‬
‫דמאדם קאתי אולי הדם ממקום אחר בא בין שיניו או על אצבעו ‪,‬‬
‫לכך אסור ‪ ,‬ולטעם שני שרי משום דס׳׳ל דניכר הוא דמאדם קאתי ‪,‬‬
‫עע ‪ .‬רשב״א בת״ה עש ‪ .‬וכל דם דגים ודם אדם הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערוכתו‬
‫שאינו ניכר דאין בו משום מ״ע אפי׳ נתערב בפחות מרוב ‪ ,‬דהשתא‬
‫כשהן בעין כל שיש ברט ראי׳ ומוכיח מותרין כ״ש בתערובתן‬
‫שאין‬
‫כוכב‬
‫ירד ם־מן כו סז‬
‫מיעקב יח‬
‫‪35‬‬
‫שאין ניכר ‪ ,‬ולפימ״ש לקמן סימן פ״ז דגם באיסיר דרננן שייך מ״ע‬
‫אך הא דאפי׳ כחדרי חדרים אסור ז״א באיסור דרננן כמ״ש הט״ז‬
‫ס״ם רמ״ד והמ״א ם״ם ש״א בא״ח ‪ ,‬לפי״ז בדם דגים או 'בדם אדם‬
‫שנישלו דהוה דם שבישלו אף אי הוה דם בהמה ליכא איפור דאורייתא ‪,‬‬
‫ולכן מותר בח״ח ואפי׳ הוא בפגי ב״ב י׳׳ל דמקרי בח״ח כמ״ש באדח סי׳‬
‫רמ׳׳ג מפגי שב״ב יודעים הדבר על בדיו ‪ ,‬ס אך י״א רבאיסור אכילה משום‬
‫מ״ע אף באיסור דרבנן אמרינן דאפילו בח״ח אסור כיון דתיקנו רבנן שלא‬
‫לאכלו חתיכה דאיסורא הוא ‪ ,‬ושאני במידי אחרינא שאסרו משום מ״ע‬
‫כמו לעיל בסי׳ ה׳ השוחט לשם קדשים בחיץ דאסרו השחיטה משום מ׳׳ע‬
‫שיסברו שזה שוחט לשם קדשים י״ל דאפי׳ באיסור דאורייתא כמו התם‬
‫לא אסרו רק לשחוט לכתחילה ‪ ,‬אבל לא לאסור המאכל בדיעבד ‪ ,‬אבל‬
‫כשאסרו גוף האכילה משים מ״ע י״ל דאפילו באיסור דרבנן אסור‬
‫אפילו בח״ח;‬
‫המור שקורץ פיז׳׳ם שהיא מדם שמתקבץ בגרון חי׳ ואח״כ נעשה‬
‫המור יש חשש לאכלו משום דם ‪ ,‬ויש מתירין ‪ ,‬דפירשא בעלמא‬
‫הוא‪ ,‬ועיין באו״ח סי׳ רט״ה‬
‫ל ך מקום שמעמידין המלח בדם אסיר לאכלי בעיני׳ כמו לטבל בו‬
‫צנון או ביצה דאף אי יש ם׳ בנגד הדם ם״מ דבר המעמיד אפילו‬
‫באלף לא בטל וליתנו במאכל שרי ולא מקרי מבטל איפור לכתחילה‬
‫והמלח בטל בהתבשיל בם׳ אף דלטעם׳ עבידא מ״מ שרי כיון דאין איסורו‬
‫מחמת עצמו ועיין לקמן סי׳ צ״ח ס׳׳ח ‪ ,‬ובפר״ח ס״ם ק״ה יעו״ש‬
‫באריכות ‪:‬‬
‫םי מן סץ^ נמה דברים האסורים משום דם רבו ר׳ סעיפים ‪:‬‬
‫מראה מקומות‬
‫פ‪ .‬שפתי כאן מ״ז‪.‬‬
‫ועיין משבצות סי׳‬
‫ה׳ אות א׳ מ״ש בשס‬
‫הפרישה ‪ .‬ולפימ״ש‬
‫בפנים מיושב קו׳ יד‬
‫אברהם שכ׳ דהפ״מ‬
‫סותר א״ע מסי׳ ה׳‬
‫לכאן יער ש‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫רפ״ס‬
‫מתני׳‬
‫^ א בדם בהמה וחי׳ ב ועוף נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפיט א ‪.‬‬
‫דכריתות ‪:‬‬
‫שהנשמה יוצאת בו שכן כתוב בפירוש בתורה ונתתי פני בנפיט‬
‫האוכלת את הדם והכרתי אותה וגו׳ כי נפש הבשר בדם ר׳ייא יט' ב ‪ .‬לבוש ‪:‬‬
‫)ויקרא י״ ‪ c‬הרי שלא תלתה התורה איסור כרת אלא בדם הנפש‬
‫אבל שאר דם האיברים לא אסרה בכרת מ״מ כיון שרינתה התורה‬
‫לאוין הרבה בדם מרבינן ג״כ דם האיברים שהם בלאו‪ ,‬ג וה״ט ג ‪ .‬תוס׳ חולין י״ד א׳‬
‫כשפירש מן האבר ויצא לחוץ דומיא דדם הנפש שהנפש יו^^י* ד״ה ונסכין א״נבלא‬
‫וכן׳ ;‬
‫כשהדם יוצאת לחוץ ‪ ,‬אבל בעוד שהדם נבלע עדיין בהאבר ולא‬
‫נעקר ממקומו מותר לפיכך מותר לאבול בשר חי בלא מליחה כיון‬
‫שדמו עודנו נבלע בתוכו ולא פירש ל ובלבד שלא יהא בו מהחוטין ך ‪ ,‬רשב״א בת״ס‬
‫שדם בהם שהדם שבחוטין הוא ככנום ועומד בכלי ‪ ,‬ועיין לקמן‬
‫והר״ן ‪:‬‬
‫סי׳ ע״ו לענין עוף עם הורידין ‪ ,‬ה והוא שידיחנו היטב מן ה _ ב״י בשס הר״נ ;‬
‫הדם שעל פני החתיכה שהוא פירש מן האבר ויצא לחוץ ו ואפי' ן _ שפתי א׳ ‪:‬‬
‫למ׳׳ד לקמן סי׳ ס״ט דטעם הדחה א׳ קודם המליחה משום לרכך הבשר‬
‫שיועיל המליחה ‪ ,‬והכא בבשר חי לא בעי מליחה כלל ‪ ,‬מ״ם בעי‬
‫הדחה הכא דמידה‪ .‬דיש דם על פני הבשר ע״י דוחקא דסכינא ‪/‬‬
‫אלא ס׳׳ל דלא ה!׳ה דם בעין דלא שייך בו כבכ׳׳פ ולא טרוד דיהיה‬
‫נבלע‬
‫מראה פלווטות‬
‫‪36‬‬
‫כוכב‬
‫ידד סיק סז‬
‫מיעקב‬
‫נבלע הדם בהכשר תלך שיעיר מליחה‪ ,‬מש״ה קאפר טעטא פשום‬
‫לרכך ‪ ,‬ולבן בעי הבא הדהה לכ׳׳ע ‪:‬‬
‫^ יצא לחוץ נמי דאמרינן לאו דוקא שיצא להוץ לגמרי אלא אפי׳‬
‫ו נתעורר לצאת ופירש בתוך ההתיכה ממקום אחד וגבלע במקום‬
‫אחר באותה חתיכה עצפה ולא יצא לחוץ נפי פירש קריגן בי׳ ואפור‬
‫מספק ‪ ,‬ח ולי״א לוקין עליו ‪ ,‬ואפי׳ למ״ר לקמן סי׳ ע״ו דפירש ממקום‬
‫למקום שרי ‪ ,‬ס מודה בנתעורר לצאת מחיים או ע״י מעשה שעושה‬
‫שאסור ‪ ,‬משא׳׳ב התם שלא נתעורר לצאת רק ע״י מליחה או צליה‬
‫הילכך השובר מפרקתה של בהמה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה‬
‫אסור לאכול מבשרה חי מפפק אלא א״ב מלחו יפה יפה דחיישיגן‬
‫שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה וכששובר מפרקתה מחמת יבורי‬
‫השבירה אין בה כח לזנק עוד להוציא כל דמה שנתעורר כבר לצאת‬
‫וחזר ונבלע במקום אחר תוך האיברים ‪ ,‬י ורוקא חי אטור לאבלו בלי‬
‫מליחה‪ ,‬אבל ע״י מליחה יוצא הדם ומותר אפי׳ לקדירה ולצלי מותר‬
‫אפי׳ בלי מליחה דנורא משאיב שאיב דמא יא והוא שנצלה כל צרכו‬
‫דהיינו חצי צליתו דאם לא נצלה כל צרכו אע״ג דבצלי דעלמא י״א‬
‫רמהני כדלקמן סי' ע״ו משום דפירש ממקום למקום לאחר שחיטה‬
‫שרי ‪ ,‬הכא אפור שפירש מחיים וכאלו אכלו חי דמי ‪ ,‬יב וי״א דשוב‬
‫אינו יוצא הדם אפי׳ ע״י חתיכה ומליחה ‪ ,‬ולצלי וכ״ש לקדירה ‪ ,‬וכן‬
‫לאכלו חי אסור כיון שפירש הדם ממקום למקום שוב אינו יוצא לעולם ‪,‬‬
‫יג וי״א דבעינן חתיכה ומליחה לקדירה ואפילו לצלי אבל חתיכה‬
‫ומליחה מהני ‪ ,‬ונהנו כדיעה אחרונה לחתכו ולמלחו אף לצלי וכהני‪,‬‬
‫יד והיינו לחתוך כל אבר לשנים ‪ ,‬ובעינן שימלחנו יפה יפה ‪ ,‬עו ובשיעור‬
‫שיהוי כמו לקדירה ‪ ,‬ס! ובדיעבד אם צלאו ' שיעור צלי׳ בלי‬
‫מליחה וחיתוך מקורם יש לסמוך אדיעה ראשונה וכשר ‪ ,‬כיון דרוב‬
‫הפוסקים לא מצרכי מליחה לצליה ‪ ,‬י וכ״כ יש להכשיר בדיעבד‬
‫בנתבשל אם מלחו מקידם בלי חתיכד‪ ,‬ולסמוך אדיעה ראשונה ‪,‬‬
‫יס וה״ה אם חותך בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה צריך‬
‫חתיכה ומליחה אף לצלי וגרע משובר מפרקת משום דע״י השחיטה‬
‫מתעורר הדם ופורש ממקום למקום ואם עד שתצא נפשה חותך‬
‫בשר מביה״ש הדם בלוע בתוכו ביותר כי מתמצה דרך שם ואינו יוצא‬
‫אלא ע״י חתיכה ומליחה אף לצלי ובזה אפילו בדיעבד אם נצלה בלי‬
‫מליחה יש לאסור ‪ ,‬יט ולא דמי לשובר מפרקת דהא בית השחיטה רותח‬
‫קצת לכ״ע וא״כ יש לחוש דחום מבליע קצת הדם ולא שייך איידי‬
‫דטרידי וכו׳ דסימנים טרידי ולא בשר ולכך יש לחוש לחומרא אפי׳‬
‫בדיעבד ‪ ,‬כ אבל בחותך אחר שתצא נפשה א״צ חתיכד‪ ,‬ומליחה‬
‫לצלי אלא מליחה קצת כשאר בשר לצלי אלא לקדירה צריך חתיכה‬
‫ומליחה משום דע״י דוחקא דסכינא בלעה הרבה מדם והוי כמו נצרר‬
‫הדם‬
‫ז ‪ .‬בעיא בחולין דך‬
‫קי״ג ע״א שובר‬
‫מכרקת וכו' ולא‬
‫נפשפיה ולסומרא ‪:‬‬
‫ח ‪ .‬כיור ‪ ,‬ועיין פר״ח‬
‫וי״ל דהבעיא הוה‬
‫אס נבלע הדס במקומו‬
‫ולא פי׳ ממקום למקוס‬
‫וליכא איסור רק דנוזל‬
‫את הבריות או דפי׳‬
‫ממקום זה למקום‬
‫אחר ונבלע שם ואיכא‬
‫אי׳ דם דפי׳ ממקום‬
‫למקום אסור וליתבי׳‬
‫ספיקא כלל ‪:‬‬
‫כ ‪ .‬ב״ח כאן ‪:‬‬
‫י ‪ .‬כפי גירסת הרי״ך‬
‫ורא״ש בבעי׳ הנ״ל;‬
‫יא ‪ .‬ש״ך בשם ר״נ ‪:‬‬
‫יב ‪ .‬כפי גי' רש״י‬
‫ובעה״מ שם‬
‫זכפי׳הפר״חבשיכפס;‬
‫יג‪ .‬כפי׳ הש״ך בשי׳‬
‫רש״י וברמב״ם‬
‫דמ״ש יחתוך וימלח‬
‫קאי גם אצלי ‪ .‬אע״ג‬
‫דגירסתו כגי׳ הרי״ך‬
‫מ״מ פי׳ הרמב״ס‬
‫אומצא בין חי ובין צלי‬
‫עיין ל״ח פ״ב דחולין‬
‫אית כ״א ומ״ש הש^‬
‫דלא גרע מנצרר הדס‬
‫פי׳ בשובר חתיכה‬
‫וצלי לא גרע מנצרר‬
‫צלי לחוד ‪ .‬והבין ‪:‬‬
‫‪ . r‬כרתי ופלתי ‪:‬‬
‫מו ‪ .‬כן משמע פשכות‬
‫הש״ס והשו״ע ‪:‬‬
‫כז ‪ .‬ש״ך ס״ק חי׳ת ‪:‬‬
‫יז ‪ .‬כפי׳ המ״ז ‪ .‬דהאי ונהנו להחמיר וכו׳ קאי אס׳ד נמצא דהלכה כהמחבר בס״ג אפילו‬
‫■לכתחילה בלי חפיכה ומפ״ש בדיעבד יש לסמוך עליו ‪ :‬יח ‪ .‬חולין ל״נ ע״א ומולחו יפה וכו׳‬
‫כפי׳ פוס׳ שס א״נ לצלי ‪ .‬ור״נ שס ‪ :‬יע ‪ .‬כרתי ופלפי ‪ :‬כ ‪ .‬ש״ו ‪:‬‬
‫כוכב‬
‫ידד סיטו סז‬
‫מיעקב יט ‪37‬‬
‫הדם מחמת מכה שיתבאר לקסן‪ ,‬כא י׳א שיש ליזהר‬
‫שלא לשבור מפרקת הבהמה או העיף או לתחוב סכין כלבה כדי‬
‫לקרב מיתתה אפילו ח צ ה לאבלה כדינה משום שמבליע דם באיברים‬
‫וחיי^ינן שמא יאכלנו צלי בלי חתיכה ומליחה ולא יצלנו כל צרכו דהוה‬
‫בחי ויבוא לידי איסור דם< ככ או רחיישינן לכתחילה לדעת י״א‬
‫דלעיל דלא מהני לי׳ חתיכה ומליחה אפילו לצלי ‪ ,‬כג ואע״ג דלעיל‬
‫סימן כ״ג מבואר דמותר להכותה על ראשה כדי לקרב מיתתה ‪ ,‬י״ל‬
‫היאה על הראש לחוד ושבירת מפרקת לחוד״ דבהכאה על הראש‬
‫ליבא הכלעת דם באברים כמו בשבירת מפרקת ותחיבת סכין בלבה‬
‫ושריא ‪ ,‬וכן נוהגין העולם דעוף השוהה למות מכין על ראשה ‪ ,‬ומה‬
‫שגוהגין בעוף איגדי״ק ששוברין המפרקת לשנים בקרדום אף שלא‬
‫בדרך שחיטה אסור והעולם אין נזהרין בזה ואין לעשות כן ‪:‬‬
‫^ כד חתיכת בשר שהוא אדום ביותר וניכר שנצרר בד‪ ,‬הדם מחמת‬
‫מכה אסור לאכלו חי ומבושל ע״י מליחה מפני שאותו הדם כבר‬
‫נתעורר לצאת ע״י הכאה וחזר ונבלע בתוכו ונקרש ונתקשה ואינו‬
‫יוצא ממנו ע״י מליחה עד שיעשה לו פתח לצאת והוא שיחתכנו‬
‫ואח״ב ימלחנו יפה יפה קודם שיבשלנו כקדירה ‪ ,‬מפני שיש הרבה‬
‫דם במקום אחר והו״ל בכנוס בכלי כמו דם שבחוטין דלעיל לכך‬
‫אפי׳ לחנך דס׳־ל בשובר מפרקת לא בעינן חיתוך לבישול הכא צריך‬
‫חיתוך לבישול ‪ ,‬כה וי״א מטעם זה יש להחמיר לקלוף בית השחיטה‬
‫או לחתוך באותו כשר אפי׳ אם חותך את ביה״ש מן הבהמה אחר‬
‫שתצא נפשה ורוצה למלחו לקדירה הואיל ונצרד שם הרם בשעת‬
‫שחיטד‪ ,‬כמבואר לעיל ‪ ,‬כל והעולם אין נזהרין בזד‪ , ,‬ואם חותך את‬
‫׳ביה״ש או סמוך לו מן הבהמה ממילא נעשה לו פתח לדם לצאת‬
‫ושרי אבל אם ביה״ש מחובר לחתיכת בשר ודאי לכתחילה צריך‬
‫לחתכו קודם המליחה ‪ ,‬מ ואם חתכו אפי׳ לא הלך מראה אדמומית‬
‫שבו שרי אחר המליחה דדם שבו הלך והאי שומנא בעלמא הוא ‪,‬‬
‫כ>ז אבל בנצרר הדם ורוצה לצלותו מותר אפי׳ כלא חתיכה‪ ,‬ומליחה‬
‫ועדיף משובר מפרקת דבעינן חתיכה ומליחה אפי׳ לצלי כדלעיל‪,‬‬
‫כט משום דאומצא דאסמיק הדם עומד בפתח החתיכה כאשר ניכר‬
‫לכל ובקל יחול בו חום האש ויפליטו ‪ ,‬משא׳׳ב כשובר מפרקת דאין‬
‫רושם דם ניכר כלל כי הדם טמון בבשר יש לחוש דלא יחול בו‬
‫חום האש ולכך צריך חתיכר‪ , ,‬ל ובין בצלאו בשפוד ובין ע״ג גחלים‬
‫לא בעינן חתיכד‪ ,‬ומליחה דאפי׳ ע״ג גחלים לא דליכא נקובת השפוד‬
‫די׳׳ל דהוה כחתכו< או כיון דאינו תלוי כאויר ולא דאיב דמא וי״ל‬
‫דהדם מצמית צמית ‪ ,‬מ׳׳ם שדי כשאר בשר לצלי דלא בעינן רק‬
‫מליחה קצת משום שד‪,‬אש שאוב הדם‪ ,‬וי״א ל‪ 3‬דנהנו לד‪,‬חמיר‬
‫בנצרר הרם דאפי׳ לצלי בעינן חתיכד‪ ,‬ומליחה וה׳׳ה כחותך מביה״ש‬
‫אפי׳ לאחר שתצא נפשה ‪ ,‬וכן עיקר לג אם נמצא אחר הבישול מקום‬
‫שנצרר הדם ולא נחתך מקודם צריך בחתיכה עצמה ס׳ נגד אותו‬
‫נזקים ואם לאו צריך ם׳ נגד כל החתיכד‪ ,‬משים איסור דביק ‪:‬‬
‫ך לד בשר חי שלא נמלח שנתנוהו ב ת ט ץ כדי להצמית דמו בתוכו‬
‫אם‬
‫מראה‬
‫מקו שת‬
‫לכתחילה כא ‪ .‬ב״י בשס ש׳׳ל ‪:‬‬
‫כב ‪ .‬ככלפעדד ייערזא‪:‬‬
‫כג‪ .‬ש״ך ותכ׳ש סי׳‬
‫כג‪:‬‬
‫כד ‪ .‬חולין נ״ג וכסי‬
‫הרא׳ש שס ‪:‬‬
‫כה ‪ .‬רמ״א בשס ארה‪:‬‬
‫כו ‪ .‬משבצות ב׳ ‪:‬‬
‫כז ‪ .‬רשב״א בת״ה‬
‫ע״ג ע״ב דאי‬
‫כשהלך ירא׳ אדמומית‬
‫היכי מצי רבינא‬
‫למימר מצמית צמית‬
‫הא חזינא דלא צמית‬
‫דהא הלך מראה‬
‫אדמומית ‪:‬‬
‫כח‪ .‬כדל סימן ס״ה‬
‫ס׳א ‪:‬‬
‫כט ‪ .‬כרתי ופלתי ‪:‬‬
‫ל‪ .‬שס בגמרא וכמאן‬
‫דשרי ולקולא‪:‬‬
‫לא ‪ .‬עיין ב״ח ‪:‬‬
‫לב ‪ .‬כפי׳ המ^ז וכדעת‬
‫התוס׳ לעיל סי׳‬
‫דעת‬
‫ס״ה ‪ .‬וכן‬
‫המנ׳י ‪:‬‬
‫לג ‪ ,‬בל׳י בשם ב״ה ‪:‬‬
‫לד ‪ .‬פסחים ע׳ד‬
‫וכפי׳ התוס׳ שס ד׳׳ה‬
‫אסמיק כפי׳ ריב׳א‬
‫שס‪:‬‬
‫‪38‬‬
‫מראה מקומות‬
‫‪-‬לה ‪ .‬מ״ז ‪:‬‬
‫לו‪ .‬שם כמר‬
‫אמימר ‪:‬‬
‫לז ‪ .‬ב״ח ולבוש ‪:‬‬
‫בר‬
‫לח ‪ .‬שם בגמרא ‪:‬‬
‫לש ‪ .‬רמ״א בשם ר״י‬
‫ולבוש ‪:‬‬
‫מ ‪ .‬במירוץ שני בש״ך‬
‫סי׳ ע״ג ס״ק ירד‬
‫וכן דעת המרי שם ‪:‬‬
‫מח ‪ .‬ש״ך ופר״ח דלא‬
‫כב״ח ‪:‬‬
‫מב ‪ .‬עור ורמ״א בסי׳‬
‫ס״ה ‪:‬‬
‫מג ‪ ,‬ח״ס ירד סימן‬
‫ע׳ ‪:‬‬
‫א‪ .‬חולין ל״ג וכלישנא‬
‫קמא ‪ . .‬הרי״ן!‬
‫׳ והרמב״ס והרא״ש ‪.‬‬
‫אעפ״י דדם שבישלו‬
‫הוה דרבנן לכמה‬
‫פוסקים מ״מ לאו‬
‫בכל ספיקותיו אזלינן‬
‫לקולא הרשב״א בת״ה‬
‫דף ע״ה ובמ׳ה שם ‪:‬‬
‫כוכב‬
‫‪r r‬‬
‫ס^מן סז סח‬
‫מי;‪ 5‬קב‬
‫אם נתאדם הבשר זהו סימן שנעקר הדם ממקומו ונתערב בחומץ‬
‫וחזר ונבלע בבשר הילכך החומץ אסור וגם הבשר אסור לאבלו תי‬
‫אלא צלי ואפי׳ בלא חתיכה ומליחה‪ ,‬או לקדירה וצריך חתיכה‬
‫ומליחה ‪ ,‬ובלא נתאדם חבשר אז ודאי נצמת דמו בתוכו ולא נעקר‬
‫ממקומו והבשר מותר לאכלו חי וגם החומץ מותר לה ולקדירה שרי‬
‫מדיגא אפי׳ בלי מליחה אם שהה בחומץ כדי להצמית הדם ועיין‬
‫לקמן כפי ד‪,‬מנהג ז‬
‫ן ק לו חומץ שנתנו בו בשר פעם אחת להצמיתו לא יצמית בו‬
‫בשר פעם אחרת לז שיועיל לקדירה בלי מליחה לפי שכבר תשש‬
‫כח החומץ ע״י הצמתה ראשונה ואין בו כח עוד להצמית ואפי׳ לא‬
‫נתאדם הבשר אסור לאכלו חי כיון שהוחלש כחו של חומץ ולית בי'‬
‫קיוהא דפירי בעיני׳ שבלעו הבשר הראשון לכך אפי׳ לא יתאדם‬
‫כפעם השני חיישיגן שמא נפרש הרם ויוצא וחוזר ונבלע בתוכי‬
‫ונאסר החומץ וגם הבשר רק לפי שהוחלש כחו של ת מ ץ לא נראה‬
‫אדמומית מבחוץ‪ ,‬לח אבל חומץ שלא חלטו בו כלל מותר‬
‫לחלוט בו אעפ״י שאינו חזק דכיון שלא חלטו בו עדיין קיוהא דפירי‬
‫יש בו ויצמית את הדם בתוך הבשר ‪ ,‬לש וי׳׳א בזמה׳׳ז אין אנו‬
‫בקיאים בחליטה זו משום שאין אנו יודעים להבחין אם נתאדם הבשר‬
‫או לא לפיכך נוהגין שאין מצמיתין שום בשר קודם המליחה דשמא‬
‫יתאדם ויאסור הבשר לאכלו חי וגם החומץ‪ ,‬ולקדירה יצטרך חתיכה‬
‫ומליחה דוקא‪ ,‬ובן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות‪ ,‬מ ובדיעבד אם‬
‫חלטו מותר בלא נתאדם לאכלו חי או לקדירה ע״י מליחה בלי‬
‫חתיכה ‪ ,‬דהוה כאלו לא חלטו ‪ ,‬אבל להתירו בדיעבד בבישלו‬
‫בלי מליחה דנימא דנצמת דמו ואין דם יוצא זה לא אמרינן דאין‬
‫אנו בקיאים דילמא לא שהה שיעור חליטה מא ובנתאדם הבשר שרי‬
‫עכ״פ ע״י חתיכה ומליחה כדלעיל ‪ .‬רב כ״ם דאמרינן חתיכה ומליחה‬
‫צריך להניח מקום החתך למטה כדי שיזוב הדם כדלעיל סי׳ ס׳׳ה ‪S‬‬
‫ף מג דם שנקרש ומתמציתו מתמצים מים צלולים הני מים ודאי‬
‫אסורים דדם מעליא הוא כמו מימי החלב דחלב הוא לקמן סי׳‬
‫פ״א וסי' פ״ז ואפי' להך דיעה דס״ל מימי חלב לא הוה כחלב מ״מ‬
‫הכא אסור דה״ל ציר היוצא מרם ורמי לבשר טריפה שיצא ממנו‬
‫ציר שאסור כטריפה עצמה ואם נפלו לקדירה פשיטא שאוסרים ודינו‬
‫כדם שנקרש אך אם אסורים מה׳׳ת תליא בפלוגתת הפוסקים אי איכא‬
‫לאו כדם שבשלו ושמלתו או אינו אסור רק מדרבנן‪ ,‬אכל כשנפל‬
‫לקדירה פשיטא שאוסר ‪5‬‬
‫סי מן ס ח ‪ .‬דיני מלתת הראש והעופות ובו י״ד םעיפים ‪:‬‬
‫^ א הטומן את הראש ברמץ למולנו ג או לצלותו צריך לכוין ש־היי‬
‫ב‪ .‬מ״ז ‪:‬‬
‫בית השחיטה למטה כדי שיזוב הדם דרך שם או יעשה נקב‬
‫ג‪ .‬ב״מ סי׳ ע׳א‬
‫הרשב״א מפולש בעצם המוח ויהפוך הנקב למטה ג ואפי׳ לא ניקב הקרום‬
‫בשם‬
‫‪.‬‬
‫של מוח דרך הוא וא״צ חתיכה לצלי משום דבל שניקב העצם‬
‫בת״ה ס״ע א׳ ‪:‬‬
‫שוב‬
‫כוכב‬
‫ירד םימן ם״ח‬
‫מיעקב כ ‪39‬‬
‫שוי אין הדם מתכנס כתוכו ‪ ,‬משא״ב לענין מליחה לקדירה לקמן‬
‫סי׳ ע״א לא מחני נקובת העצם לבד רכעינן נמי נקובת הקרום ‪ ,‬הניחו‬
‫על הצדדים ולא עשה בו נקב מפולש ד המוח והקדום אסורין לבי‬
‫שהדם מתקבק בתוך הגולגולת דהקרום והמוח מלאים דם ומתבשל‬
‫המוח והקדום עם הדם בתוך הגולגולת דהוה כמו קדירה ‪ ,‬ה הניחו‬
‫על נחיריו ונעץ בו קנה או דבר אחר בתוך הנחירים ומונח ו בהם‬
‫י ל זמן הצלי׳ כדי שיהיו פתוחים לזוב הרם דרך שם מותר ‪ ,‬ואם לא‬
‫נעץ• בהם שום דבר המוח והקדום אסורין ‪ ,‬ואפי׳ לחך דיעה דס״ל‬
‫לעיל סי׳ ם״ה דלצלי א״צ התיכה דנורא משאיב שאיב אפי׳ הם‬
‫מובלעים בתוך הבשר‪ ,‬שאני ! התם דאין דבר המפסיק בין חתיכת‬
‫בשר שהוא על האש ובין החוטין ‪ ,‬משא״ב הכא דמונח בקדירת‬
‫הגלגולת ונתבשל בהדם ‪ ,‬אבל שאר בשר הראש מותר שעצם הקדירה‬
‫אשר המוח והקרום מונח בתוכו מפסיק כין הדם והבשר ח ואפי׳‬
‫קליפה א״צ דאין הדם נפלט לחוץ‪ ,‬ואפי׳ תימא דמפליט קצת רם‬
‫הוץ לעצם י״ל בכשר הראש כבכ״פ ׳ אע״ג ט דהמוח עצמו נאסד‬
‫ונעשה נבילה ויש בו שמנונית ויאסר לבשר הראש דלא שייך גבי‬
‫שמנונית כככ״פ‪ ,‬י״ל דאין הנאסר אוסר יותר מהאוסר כיון שאץ‬
‫הדם יכול לאסור כטעם ככ״פ שוב ■אין השמנונית שנאסר מהדם‬
‫יכול לאסור ‪ ,‬ואפי׳ במקום דלא שייך ככ״פ כגון שאר בשר שפלט‬
‫כל דמו וצירו שנצלה עם הראש דלא שייך גבי‪ ,‬ככ״פ‪ ,‬מ״ם בצלי׳‬
‫מותר כדלקמן םם'י ע״ז בשר שלא נמלח שנצלה עם בשר שנמלח‬
‫והודח דמותר בדיעבד‪ ,‬ולכתחילה י נוהגין להחמיר שלא לצלות‬
‫שום ראש בהמה שלם אפי׳ רוצה להניחו אבית השחיטה או לנקוב‬
‫עצם המוח ולהניחו למטה דמ״ם חיישינן שמא יתהפך אצדדין אלא‬
‫רגילים להסיר המוח ולמלחו תחילה קודם צלי והקדום לזרוק לחוץ•‪,‬‬
‫ובאווזא נהגו להשליך המוח עם הקרום ‪ ,‬ובתרנגול ובתרנגולת נהגו‬
‫לזרוק הראש לגמרי כיון שאינו דבר חשוב ‪:‬‬
‫ו״ י״א יא שלא נאמרו דברים הללו אלא לצלותו אבל למולגו שאין‬
‫מניחי על האש אלא כרי להסיר שערו לבד אפי׳ הניחו על‬
‫הצדדים ולא נקבו מותר דבשיעור מועט כזה אין המוח שכתוכו‬
‫מתבשל בדמו ‪ ,‬יב וי״א שלא נאמרו דברים הללו אלא למולגו אבל‬
‫לצלותו לא מהני אותבי׳יאבית השחיטה או אנחיריו יג והעיקר‬
‫בסברא הראשונה שכתבתי סעיף א׳ דבין למולגו ובין לצלותו‬
‫בעינן דברים הללו ומהני ‪ ,‬ומ״ם נוהגין לחרוך ראש שלם להסיר‬
‫השיער יכן עופות משיורי נוצות שעליהם‪ ,‬דאף דהעיקר הוא‬
‫דגם למולגו בעינן דברים הללו היינו דוקא בהטמנה שמונח‬
‫תמיד במקום אחד ‪ ,‬אבל אם מחריך הראש להסיר השיער שמעביר‬
‫על האש הנה והנה ואינו משהה כמקום אחד הרבה שיתחמם‬
‫ביותר לכך לא חיישינן שנבלע בו הדם ‪ ,‬ונוהגין לחרוך על קש‬
‫ותבן שאין בהם חמימות כ״כ לבשל הדם ‪ ,‬ומ״מ יעבירם על‬
‫האש תמיד שלא ישהנו במק״א הרבה ‪:‬‬
‫ר יד הא דאמרינן שאין אסור ממגו אלא המוח והקדום ה״ם‬
‫בצלי‬
‫מראה מקומות‬
‫ושארי‬
‫ד ‪ .‬בה״ג‬
‫הפוסקים ‪:‬‬
‫ה‪ .‬שם בגמרא‪:‬‬
‫ו ‪ .‬שפתי ד בשם‬
‫כה״ג ‪:‬‬
‫ז ‪ .‬מ״ז ‪:‬‬
‫ח‪ .‬ש״ך‪:‬‬
‫‪ . p‬משבצות ב׳‪■:‬‬
‫י ‪ .‬רמ״א בשם שרת'‬
‫הרא״ש וש״ך ובאר‬
‫הישב ‪:‬‬
‫יא ‪ .‬הר״נ ‪:‬‬
‫יב ‪ .‬רשב״א בה״ה■‬
‫ע״ו בשם י׳״א‪:‬‬
‫יג‪ .‬רמ״א ועיין ש״ך מ‬
‫יד ‪ .‬רמב׳׳ס ורמב״ן‬
‫ור״י וש״פ‪:‬‬
‫מריאה מקום ות‬
‫־מו ‪ .‬ש״ך ושפפי‬
‫וא׳ו ועיין סי׳‬
‫ע״‪ 6‬ס״ק ה׳ בש״ך‬
‫■שס ומשבצות כאן‬
‫אות ב׳ ‪:‬‬
‫גוז ‪ .‬רמ״א וש״ך‬
‫בשם ת׳ח כלל‬
‫כ״( וכלל צ״א ‪:‬‬
‫יז ‪ .‬מ די כלל ש׳ו‬
‫אות ג' ושפתי מ׳ ‪:‬‬
‫יח ‪ .‬שפתי ו׳ ;‬
‫יש ‪ .‬לבוש ‪:‬‬
‫כ ‪ .‬רמ״א וש׳ך עי׳״ש‬
‫ועיין מדי כלל‬
‫ט״ו אות ל״ה מה‬
‫שהניח דברי הש״ך‬
‫בצ״ע דהא בהדיא‬
‫כתב הרמ״א ואפי׳‬
‫בשלו כך ‪ .‬והוליד‬
‫שס דין חדש דבחתכו‬
‫שתי או ערב א״צ‬
‫להניח חיתוכו למטה‪.‬‬
‫ודבריו צ״ע להקל‬
‫בזה דהא חצי הגלמלת‬
‫׳מעכב את הדס ‪.‬‬
‫ונראה דמ״ש הרח״א‬
‫ואס בשלו כך חאי‬
‫וה״פ וחם‬
‫למטה‬
‫בשלו כך שלם אי‬
‫אמרינן חנ״נ עיין‬
‫לקמן סי׳ ע׳א וכו׳ ‪.‬‬
‫־דלא כהמחבר ואפשר‬
‫חסר תיבת שלם‬
‫בהרמ׳״א ודברי הש״ך‬
‫נכונים ;‬
‫ג א‪ .‬שפתי כאן אות‬
‫ו׳ ובסי׳ ע״א‬
‫שפתי ז׳ ‪ .‬ודברי‬
‫הד״מ בסי׳ ס״ה אות‬
‫ג׳ צ״ע יעו״ש ‪:‬‬
‫גב‪ .‬תוס׳ והרא״ש שם‪:‬‬
‫ש״ך ופר״ח כאן‬
‫‪40‬‬
‫כו כ ב‬
‫‪TV‬‬
‫בי ק‬
‫כיי‬
‫ם י ן‪ 5‬ק ב‬
‫הראש שלם ולא הוציא מרוץ אפילו‬
‫בצלי אבל אם בישל‬
‫אחר המליחה תחילה הכל אפור אלא א״כ יש ם׳ ‪ ,‬נגד המוח‬
‫וקרימו ‪ ,‬שבבישול אי אפשר שלא יפלוט הרם שבהמוח וקרימו‬
‫ע״י הרוטב ויכגום בכל הבשר לכן הכל אסור אי ליתא בקרירה‬
‫ם׳ ״ ‪ w‬ואעפ״י שנמלח הראש קורם שבישלו לא מהני כי המלח‬
‫לא הוציא הדם שבתוך קרום המוח וחוטין שכו שהם צריכים חתיכה‬
‫ומליחה כדלעיל סי׳ ם״ה וגם י״א שהדם שבמוח עצמו לא נפלט‬
‫ע״י המלח שעצם הגלגולת מפסיק שלא יכנום כח המלח ולא‬
‫דמי למוח שבשאר עצמות דמהני להו מליחה ע״ג העצמות כדלקמן‬
‫סי׳ ע״א שאני חתם דמוח שבשאר עצמות אין בו כ״כדם מ שא״כ‬
‫הכא דאית בי׳ שורייקי דדמא או דאין נקבים בעצם הגלגולת‬
‫כמו בשאר עצמות דאמרינן חלחולי מחלחלי לכך לא מהני‬
‫המליחה ‪ ,‬ושאר הראש מצטרף עם בשר שבקדירה לבטל בם׳‬
‫למאן דלית לי׳ איסור דבוק נ‪1‬ז ולדידן דקי״ל לקמן סי׳ ע״א‬
‫וע״ב וצ״ב דאמריגן איסור דבוק וחנ״ג צריך ם׳ נגד כל הראש‬
‫ואעפי״ב הראש נשאר באיסורו היכי דהראש נתבשל לבד בלתי‬
‫מחובר להעוף משום דבווראי אין בראש לבד ם׳ נגר המוח‬
‫וקרומו ואם הראש מחובר להעוף כל העוף מצטרף לס׳ נגד המוח‬
‫והקרוס ‪ ,‬יז ואע׳׳ג דטעמא דאיסור דבוק משום דממהר לבלוע וכאן‬
‫העצם מפסיק ואינו ממהר לבלוע ״ ואין לומר כאן טעם השני שמא‬
‫הי׳ פ״א חוק• לרוטב ‪ ,‬דזה דוקא באיסור דאורייתא משא״כ כאן‬
‫לא הוה רק איסור דרבנן דהא דם שנתבשל רוב האחרונים‬
‫מסכימים דלא הוה רק איסור דרבנן וא״כ הוה ספק דרבנן לחוש‬
‫לזה שמא הי׳ פ״א הוק לרוטב< ם״מ יש כאן איסור דבוק משום‬
‫דיוצא הדם דרך הנחירים ודרך בית השחיטה ושם אין העצם‬
‫מפסיק וממהר הראש לבלוע דרך שם ‪ ,‬יה וה״ה אם נצלה בתחילה‬
‫חילוק בין‬
‫שלם ולא אותבי׳ אנחירי׳ ואח׳׳ב בשלו כך ! יט ואין‬
‫עוף לבהמה בדין זה שנם בעוף אעפ׳׳י שאין העצם כ״כ קשה‬
‫כמו בבהמה מ׳׳ט אין נכנם בו כח המלח להפליט דם המוח‬
‫וקרומו ‪ ,‬וכן בצלי ועיין עוד לקמן לענין עוף ‪:‬‬
‫ך כ ולכתחילה נוהנין ליטול המוח קודם המליחה מתוך הנלנולת‬
‫ולחתוך הנלגולת שתי וערב שאז מתחתך הקרום היטב ויש מסירים‬
‫הקרום ‪ ,‬ובדיעבד אם מלחו אפילו לא בשלו עדיין אם חתכו שתי או‬
‫ערב והניח החתך למטה סגי אפילו לא הסיר המוח קודם המליהה‬
‫ולא הסיר הקרום וא״צ מליחה שנית אבל בדיעבד אם בשלו‬
‫שרי אפילו בלא חתיכת שתי או ערב רק אם ניקב העצם ונם‬
‫הקרום קידם המליחה והניח הנקב למטה כדלקמן סי׳ ע״א ‪,‬‬
‫אותבי׳ אנחירי׳ ‪ ,‬המוח‬
‫כא ואם ניקב ‪ .‬העצם ולא הקרום או‬
‫מותר רק הקרום אסור דבעי חתיכה ועיין לקמן סי׳ ע״א ;‬
‫ךן כב הבא למלוג הראש צריך לחתוך חיטים שבלחי קודם מלינה ‪,‬‬
‫כג ואפי׳ להך דיעה רס׳ל לעיל סי׳ ס׳׳ה דלצלי לא בעי‬
‫חתיכה‬
‫כוכב‬
‫ירד סימן םי׳‬
‫מי ע ק ב‬
‫כא‬
‫‪41‬‬
‫חתייכה טורה במליגה רבעי חתיכה משום דליכא‬
‫טונ א כמו בצלי דנימא משאיב שאיב דמא ולא דמי לקרום שעל‬
‫המוח דלא בעי חתיכה דקרום שאגי שהוא רך ודק ואפי׳ בטליגה‬
‫יש כה באש להפליטו בלא חתיכה ‪ ,‬םשא״כ כהגך חוטים ‪ ,‬ואפילו‬
‫בדיעבד צריך נטילה או קליפה כמו שנתבאר לעיל פי׳ ס״ה ‪,‬‬
‫כד וכן צריך להדיח בית השחיטה קידם הטליגה כדי שלא יהא‬
‫שם שום דם בעין שלא יכנס תוך הבשר וכן בעוף ‪ ,‬ואעפ״י שדרך‬
‫האש לשאוב את הדם ה״ט דם הבלוע תוך הכשר אבל דם ביה׳׳ש‬
‫שקרוש על הבשר אין האש שואבו אלא אדרבה טבליעו תוך הבשר‬
‫ואפי׳ במעט חום הוא נבלע ‪ ,‬כה ואם לא הדיח את ביה״ש‬
‫קודם הפליגה מאן דמחמיר צדיך ליטול כדי נטילה וטי שאינו‬
‫רוצה כ״כ להחמיר שידאה באומד הדעת שלא נכנס בו הדם‬
‫בעומק די כקליפה ‪ ,‬אע״נ דקי״ל כדם בעין לא אטרינן ככ״פ‬
‫ואפי׳ בצלי צריך ם׳ כדלקמן סי׳ ע״ו ‪ ,‬כ״ש בהטמנה ‪ ,‬מ״ט רם‬
‫ביה״ש לא חשוב ‪ .‬כ״כ דם בעין ומה״ט קי״ל לקמן שם דבשר‬
‫שנצלה בלא הדחה קמייתא שרי ונהי דהתם לגמרי שרי מ״מ‬
‫הכא כיון רהביה״ש מרובה בדמים וגם בהטמנה דגרע מצלי לכך‬
‫צר ך נטילה או קליפה ״ וכ׳׳ז במלגו היינו שטמנו ברמץ אבל כו אם‬
‫חורך ע״ג עצים להסיר השיער אף דלכתחילה צריך ליזהר ולחתוך‬
‫חוטין שבלחי ולהדיח ביה״ש מ״ם בדיעבד אינו נאסר בחרוך‬
‫בעלמא ‪ ,‬כו ואם חורך ע״ג קש ותבן שאין בהם חמימות כ״כ‬
‫אף לכתחילה אין צריך ליזהר בזה ז‬
‫ן כס כשחורך ראש או רגלים על האש להסיר השיער א״צ למלחם‬
‫תחילה אלא מלחם אח״כ אבל אם רוצה למלחם תהילה קודם‬
‫המלינה סגי להו בהני ׳ כט ואין השערות מעכבות הדם מלפלוט‬
‫וא״צ לחזור ולמלחם אחר המליגה וכן נוהגין ועיין לקמן סי׳‬
‫ע״א ‪ ,‬ואעפ״י דיותר טוב למלחם אחר המליגה ל כשאין שערות‬
‫מפסיק בין המלח לבשר ‪ ,‬לא מ״ט טעם המנהג הוא משום דלפעטים‬
‫מטמין ברמץ חם כמליגה הנזכרת בש״ם ובזה יכול להיות שע״י הרמץ‬
‫שיד סולדת בו יהא נצלה מבחוץ ‪ ,‬אך לא כחצי צליתו דנימא‬
‫נורא משאיב שאיב כל הדם שבתוכו ״ וא״כ מה יועיל בזה המליחה‬
‫אח״כ שלא יוכל להוציא הדם שנשאר בתוכו מאחר דנצלה כבר‬
‫מבחוץ במקצת ‪ ,‬ובזה צריך בוודאי למלוח קודם המליגה ‪ ,‬ולכך‬
‫אף כשחורך רק להסיר השיער שאינו חם כ׳־כ שיס״ב ולא נצלה‬
‫כלל מבחוץ נוהגין ג״כ למלוח קודם החריכה משום לא פלוג ‪ ,‬כן‬
‫נראה טעם המנהג< לב וכן נוהגין למלוח ע״ג הנוצות של עוף‬
‫ומהני המליחה כמו ע״ג שיער ולמולג אח״כ ‪ ,‬ונראה לג דהיינו‬
‫דוקא אלו הנוצות הקטנים הנשארים כגוף העוף אחר מריטת‬
‫הנוצות הגדולים ‪ ,‬שקירין פע״ח או פיינקע״ס בל״א ‪ ,‬משא״כ למלוח‬
‫ע״ג הנוצות הגדולים שהם מופרדים הרבה מהבשר ודאי דהמליחה‬
‫‪.‬‬
‫לא יועיל כלל על גבם ולא דמי כלל לשיער ;‬
‫ץ לד המשימים רגלי הבהמה על האש להסיר הטלפים ולחרוך‬
‫השער‬
‫מראה מקימות‬
‫במליגה נורא וריש‬
‫סי׳ ע״ו ‪::‬‬
‫כד‪ .‬מורכשסרשב״א■‬
‫ורבינו ירוחם‬
‫כה ‪ .‬ש״ך ס״ק כ־״א‪.‬‬
‫וכ״ב ‪:‬‬
‫כו ‪ .‬ארה ורמ״א ‪:‬‬
‫כז ‪ .‬ש״ך כשם ת״ח ‪:‬‬
‫כח ‪ .‬מרדכי רפדה נ‬
‫כמ ‪ .‬מור סי׳ ע״א‬
‫בשס הרשב״א‬
‫ל ‪ .‬רמ״א ‪:‬‬
‫לא ‪ .‬עיין שפתי י״כ‬
‫לכ ‪ .‬עיין בד״מ וכת״ח־‬
‫כלל ל״ג ‪:‬‬
‫לג ‪ .‬עיין בס׳ כנפי‬
‫יונה מהגאון בעל‬
‫מעיל לדקה ובשרת‬
‫ח״ס חלק ששי סי׳•‬
‫ס״א ולפימ״ש בפניס‪:‬‬
‫מיושב ‪:‬‬
‫לד‪ .‬ספר התרומה‪.‬‬
‫והר״ן ‪:‬‬
‫מראה מקומות‬
‫ושאר‬
‫■לה ‪ .‬הרא״ש‬
‫פוסקים ‪' :‬‬
‫ד‬
‫לו ‪ .‬משבצות‬
‫בשם בל״י ‪:‬‬
‫לז ‪ .‬רמ׳א ‪:‬‬
‫לח ‪ .‬תוס׳והרא׳ש ‪:‬‬
‫■לס ‪ .‬לכוש סי׳ ע׳ א‬
‫עיין מש״כ שם ‪:‬‬
‫‪ .‬הג״מ כשם‬
‫סמ״ק והג׳ה ש׳׳ד‬
‫ואו׳ה ‪:‬‬
‫^מא ‪ .‬רמ׳א ‪:‬‬
‫•מכ‪ .‬ש״ך ‪:‬‬
‫וש״ך‬
‫■^מג ‪ .‬רמ׳א‬
‫ושפתי ‪:‬‬
‫מד ‪ .‬מג׳י כלל מ׳ו‬
‫ס׳ק ל״ד ‪:‬‬
‫‪1‬וה‪ .‬תוס׳ ורא״ש‬
‫אהא דרישא‬
‫ככיכשא דלעיל ‪:‬‬
‫מו ‪ .‬משבצות ה׳‬
‫מיהו מל׳ הרמ׳א‬
‫^שכתב אס עבר וכו׳‬
‫הראש כולו אסור‬
‫‪.‬משמע כפי׳ הע׳ז‬
‫שמלגו עם הראש‬
‫ודו״ק והמחבר ס׳ל‬
‫כאורחת חיים ‪:‬‬
‫מז ‪ .‬רבינו ירוחם‬
‫וש״ך ‪:‬‬
‫;מח ‪ .‬הר״נ ‪:‬‬
‫‪42‬‬
‫כלכב‬
‫יו״ד‬
‫סימן סח‬
‫מיעקב‬
‫השער בלא מליחה תחילה מותר ‪ ,‬לה ויש מחמירץ וחותכין ראשי־‬
‫דוטלפים מעט נקב מפולש ממש לו ולא מהני מה שחותכין מקצת‬
‫הצפורן דאין זה נקב כלל והוה כמולח בכלי שא״מ ויניח החתך‬
‫למתה כדי שחוב הרם ‪ ,‬ל והכי נהוג > לח ואם פרסות ה ת ל נמלחו‬
‫בקליפתן ולא חתך ראשן לא נאסרו משום דהמלח מוציא הדם‬
‫אפי׳ כשעידן בקליפתן כמו בשאר עצמות דאמרינן שא״צ לשברן‬
‫ולפותחן משום דאץ העצם מעכב את הדם מלצאת ‪ ,‬וי״א לם ש^ו׳ני‬
‫שאר עצמות טטלפים דבשאר עצמות המוח שבתוכן ממלא את‬
‫בל דהלל ואץ שם מקום שיתכנם הדם וישאר שם אבל הטלפים‬
‫הם חלולים מבפנים ואין הבשר דבוק בכולן ואם לא יפתח אותן‬
‫יש לחוש שמא יתכנס שם דם הפליטה מבפנים למקום א׳ והוד‪.‬‬
‫כמולח בכשא״ם ולכך הבשר שבתיך הטלפים אסיר » אבל שאר‬
‫הרגל מה שחוץ לטלפים מותר מא והבי נהוג ‪ ,‬מ‪ 3‬ולא דמי לטולח‬
‫בכשא״מ שאוסרין לקמן סי׳ ס״ט אפילו מה שחוץ לציר רהתם‬
‫המקום דחוק לדם מלצאת אבל סתם רגלים מונחין בחריכתן‬
‫לאורכן ויש להם ר‪#‬ח בכל הרגל מה שחוץ לטלפים לצאת‬
‫הדם דרך שם ולמה נאמר שהיא זב ותלך דרך הטלפים כי אין‬
‫דרך הדם אלא להתפשט לצרדין ‪ ,‬ולפי״ז אם אין הרגלים מונחץ‬
‫לאורכן אלא עומדין על טלפיהון אזי יש לאסור טלו דיזוב הדם‬
‫למטה בטלפיתן ו ת ה כנמלח בכשא״ם ״ וי״א דאפילו עומדין על‬
‫מלפיהון מה שתץ לטלפים מותר דלא דמי ממש לכשאים משום‬
‫דדבר מועט שבטלפין איגו מעכב הרגל מלפלוט ויש לסמוך זלז‬
‫כיון דבלא״ה רוב הפוסקים מתירין אף מה שבתוך הטלפין כרלעל‬
‫ו ת ה אם הטמינה ״ג ברמץ‪ ,‬אבל בחתך שער בעלמא כשאין‬
‫שוהה אותם על האש אלא מעבירים אותן על האש ומשנה מקוטן‬
‫תמיד הכל מותר מ״מ טוב להחמיר גם בזה להסיר ראשי הטלפים‬
‫והיינו כשמהבהב ע׳ג עצים באש אבל ע״ג קש אפילו לכתחילה‬
‫אין קפידא להסירן מקודם ‪ ,‬מד ואם נתבשל ולא הסיר מה שבתוך‬
‫הטלפים לא מחמירינן גבי׳ לומר איטר דבוק מה״ט דלעיל כיון‬
‫דרוב הפוסקים מתירין מה שבתוך הטלפים ‪ ,‬ולכך אף שאין ברגל‬
‫עצמו ם׳ נגד הטלפים שנאסר מ״מ מצטרפין גם שאר דברים שבקדירה‬
‫לבטל הטלפים בם׳ ‪:‬‬
‫ףן מותר למלוג מה תרנגולת שלימה מו בלא הראש ברמץ היינו‬
‫אפר חם להסיר הנוצה או להבהבה משיורי הנוצר‪ ,‬שיעלי׳‬
‫משום שאין בה מקום שיתקבץ שם הרם כמו בראש שיש בו‬
‫עצמות הרבד‪ ,‬ודברים המעכבים את הדם מלצאת‪ ,‬מו וד‪.‬וא שידיח‬
‫בית השחיטה יפה יפה תחילה שלא יתבשל שם דם ביה״ש שהוא‬
‫בעין ודם בעין שנבלע אינו יוצא אפילו ע׳׳י צלי אח״כ כדלקמן‬
‫סי׳ ע״ו ‪ ,‬מח ו מ ת ט נטי אם הוציא בני מעי׳ תחילה צריך שידיחנו‬
‫מבפנים יפה יפה קודם שיהבהבנו לפי שהגוף מלא רם ואין כח‬
‫באש להפליטז לחוץ שאין האש מיציא אלא דם הבלוע אבל דם‬
‫שהוא בעין אין האש מפליטו אדרבה מצמית צמית לי׳ ואסור ‪,‬‬
‫ואפילו‬
‫‪-‬‬
‫מ כ ב‬
‫יו״ ד‬
‫‪ p 'D‬ס ח‬
‫טי ע ק ב‬
‫מראה מקומות‬
‫כ ב ‪43‬‬
‫ואפילו הדיחו היטב מכל הדם כעין יזהר שלא י ש ת ה כאש ביי‬‫״ש שיוכל הלב והבנד להתחמם ולהפליט שמה שנבלע עיי האש‬
‫מסתריך בו הרבה ואינו יוצא אח׳׳כ בכח מלח אם רוצה לבשלה‬
‫׳‬
‫כ״א ע״י צלי דנל שבליעתו ע״י האש פליטתו ע׳י‬
‫זהכא לא שהה כיב באש שנאמר דאפשר לפלוט לו עיי האש אבל ‪.‬‬
‫״ נולא נהגו עכשיו למלוג כלל ‪5‬‬
‫עיי צלי אחיב שרי משום כב״פ‬
‫ברמץ אפילו התרנגולת בלא הראש משום דאיכא למיחש שמא‬
‫•לא י פ ת ת ה להוציא בני מעי׳ מפני שיחוש שרטק ואפר יכנסו‬
‫•לתוכה וילכלכו אותה ‪ ,‬ואם יטמין אותה שלימה וודאי אסור מחמת‬
‫הכבד שהיא בתוכה דקי״ל לקמן סי׳ ע״נ כבדא עלי׳בשרא לכתחילה‬
‫אסור אפי׳ בצלי כ״ש בהטמנה ‪ ,‬נא מיהו אם עכר ועשאו ומלג‬
‫העוף שלם עם הראש ‪ ,‬הראש בולו אסור והשאר מותר ‪ ,‬ולא דמי‬
‫לבהמה רלא נאסר הראש כולו רק הקרום והמוח אם לא הניחו‬
‫על ביה׳׳ש או אנחירי׳ ולא דק בי׳ מירי משום דבעיף ע״י הצלי׳‬
‫■אין להבחין בקרום המוח שלו< אכל אם נמלח ראש של עוף שלם‬
‫משום דאחר המליחה עדיין‬
‫שאר הראש מותר כדלקמן סי׳ ע״א‬
‫נכ‬
‫את ביה״שאו שאר י ם‬
‫ניכר הקרום ״ נכ ואם לא הדיח‬
‫להאשינזים דמשערין בצלי בם׳ הכא בהטמנה דקילא טפי מ^לי‬
‫משום דליכא נורא טיכא ואין בליעתו כ״כ בעומק סני לי׳ בנטילה‬
‫אע״נ דליכא ס׳ ואע׳׳ג דלדם זה שיש ע״ פ הבשר חמירא טפי הטמנה‬
‫מצלי כמ״ש לעיל סעיף ה׳ משום דליכא נורא טובא דנימא מ שאיג‬
‫שאיב רמא מיהו מהך טעמא נופי׳ הוא דלא משערינן הכא בם׳‬
‫יפני ליה בנטילה ‪ ,‬אבל להספרדים דלצלי בעלמא מצריכינן נטילה‬
‫הכא נחתינן דרגא וסגי ליה בקליפה משום דקי״ל דדם זה לא‬
‫מיחשב כ״כ דם בעין כדלעיל סעיף ה׳ וסמכינן ע״ז בדיעבד ;‬
‫^‬
‫ך‪{,‬‬
‫׳' שס ;‬
‫י‬
‫ן‪2‬ןן׳*‪,‬ן‬
‫תר״ה סי׳ קמ״ח ;‬
‫מרדכי ואו״ה‬
‫ש׳ו ‪:‬‬
‫‪ .‬רמ״א‬
‫וכפי׳‬
‫הפר״ח כאן וכסי׳‬
‫ע״ו א׳ ‪:‬‬
‫ע אין מולגין גדיים וטלאים ועופות בכלי ראשון אפי׳ גד אחר‬
‫שהעבירה מעל האש כל זמן שהיד סולדת כו אלא א״כ ניקר‬
‫החלב מהם וגם מלחם משום דם מפני שכלי ראשון מבשל וד״חלב‬
‫יהרם מתבשלים עם הבשר ‪ ,‬נה ואפילו בדיעבד אסור כדין בשר‬
‫שנתבשל בלי מליחה לקמן סי׳ ס״ט ‪ ,‬ט ובאין היד סולדת בו‬
‫בדיעבד בעי קליפה ודינו כדין עירוי דלקמן ‪ ,‬ט וכן לא יערה‬
‫עליהם מכלי ראשון שהעירוי מבשל כדי קליפה ננז ואם עירה עליהם‬
‫די להם כקליפת העור בין שהי׳ רגלי העוף למעלה בעת העירוי‬
‫או שהיה מונח על הצדדים‪ ,‬אבל אם היה ראש העוף למעלה‬
‫בשעירה עליו אז א״צ קליפה ש תוצה מנינה עליו לפי שמקום‬
‫הבור הנוצות כעוף הוא צד מעלה וכשמערה על העוף מלמעלה‬
‫הרותחין נזחלים על חיצוני הנוצות ואינן עוברים לעור כלל ‪ ,‬נש ‪ .‬ת״ח כלל ל״ג‬
‫נע ומ״ם צריך לראות שלא יערה עלי׳ פעם שני דאז הנוצות‬
‫דין ג׳ ‪:‬‬
‫נושרות מעירה הראשון וצריך קליפה ‪ ,‬ס ולא מקרי עירוי אלא ס ‪ .‬עיין ש״ך סי׳‬
‫כשלא פסק הקילוח מהכלי ראשון 'כשנוגע למטה דאז מבשל‬
‫ק״ה שס ובמנ״י‬
‫כ״ק אבל אם פסק הקילוח אינו מבשל ואע׳׳ג שמבליע ב״ק כיון כלל נ״ו ס״ק ש״ו ‪:‬‬
‫שאינו‬
‫נג ‪ .‬שור ורשכ״א‬
‫והר״ג ‪:‬‬
‫גד ‪ .‬ר״נ בפרק כירה‬
‫ועיין סר״ח ‪:‬‬
‫נה ‪ .‬ש׳ך ‪:‬‬
‫מ ‪ .‬עיין ש״ך סי׳‬
‫ק״ה ס״ק ה׳ ‪:‬‬
‫גז ‪ .‬שור כשס ר״פ ‪:‬‬
‫נח ‪ .‬רא׳ש ומרדכי‬
‫בפרק כירה ‪:‬‬
‫מראה מקומות‬
‫סא ‪ .‬מ׳ז סי׳ צ״ה‬
‫ס״ק י׳יב ‪3‬שס‬
‫או׳ה ושפתי כאן‬
‫אות כ״ז‪:‬‬
‫סב ‪ .‬רבינו ירוחם ‪:‬‬
‫סג ‪ .‬משבצות אות‬
‫‪p‬׳ בסופו‪:‬‬
‫סד ‪ .‬רשב״ח בת״ה‬
‫ועיין ש״ך ‪:‬‬
‫הרמב״ם‬
‫סה ‪.‬‬
‫מדהתיר כפלי‬
‫עלוי בשרא בדיעבד ‪:‬‬
‫סו ‪ .‬רמ״א ‪:‬‬
‫בפרק‬
‫סז ‪ .‬הג״א‬
‫כירה ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫סח‪ .‬מרדכי בסון!‬
‫ע״ז בשם ר״י‬
‫וע״פ ‪:‬‬
‫ס ע‪ .‬מרי כלל ל״ג‬
‫ס״ק ג׳ יעו״ש ‪:‬‬
‫ע ‪ .‬מרדכי בפ״ג‬
‫בשם‬
‫לשבת‬
‫ראבי׳ ‪:‬‬
‫עא ‪ .‬הגהות מרדכי‬
‫וש״ד וארה‪:‬‬
‫עב ‪ .‬הג״מ וספר‬
‫התרומה ‪:‬‬
‫*עג ‪ .‬דרישה ‪.‬‬
‫^‪4‬‬
‫סכב‬
‫ירד סיק סח‬
‫מיעקב‬
‫שאינו מבשל יוצא הרם׳ ע״י מליחה ‪ ,‬וע־ד שאין ד רוי ?‪6‬נפסק הקילוה‬
‫יבול להפליט ולהבליע יאחר ובגדיים‪.‬וטלאים דאינא נמי משום איסור‬
‫חלב בעין דלא שייך טעמא דיוצא ע״י מליחה מ״מ שרי משים טעמא‬
‫דאינו מפליט ומבליע כלל ‪ ,‬וי״א סא דד‪,‬א דעירו* אינו‬
‫דחוה בכ״ש‬
‫מבשל רק כ״ק ה״מ בעירה רק פעם אחד אבל בעירה כמה פעמים‬
‫בולע ב מלו רע״י עיראית הרבה בולע יותר ולפי״ז אסור להגעיל‬
‫קערה לפי שע״י עיראות הרבה בלע בכולו והגעלה ‪ .‬של פ״א אינו‬
‫מפליט רק בדי קליפה ויש להחמיר בזה ‪ 3d ,‬וי״א רכלי נחושת אינו‬
‫בולע אא״ב האור מהלך תחתיו אבל לא בהיפר מעל האור ונ״ש‬
‫בעירוי שאינו בולע‪ ,‬ויש סג להחמיר בזה אפי׳ בהפ״ם אי בישל בלא‬
‫הכלינחושת שנאסרה אפי׳ ע״י עירוי כשאין ם׳ נגד‬
‫הגעלה בתוך‬
‫הקליפה כמו קערה רחבה‪ ,‬ומיהו אם עמד איפור לה מעל״ע בבלי נהישת‬
‫ואח״ב בישל בו בלא הגעלה בזה יש לצדד להתיר התבשיל דבלא״ה‬
‫י״א דכבוש בכלי אינו אסור רק‪ ,‬כ״ק יאף דלא קי״ל כן מ״מ בכלי‬
‫נחושת יש גמי לצטרף הך דיעה דכלי נחושת אינו בולע כלל‬
‫וא״כ יש להתיר דמסתמא יש ם׳ נגד הקליפה בתיך הכלי ‪:‬‬
‫בכלי שגי י״א סד דמבליע ומפליט ואוסרים לטלו‪ :‬ואפי׳ בדיעבד‬
‫אסור ביד סולדת בו דאינו יוצא שוב ע״י מליחה ואף דלא קי׳׳ל‬
‫כן מ״מ לכתחילה לא ימלוג ובדיעבד אם מלג מותר דכ״ש סה אינו‬
‫מפליט ומבליע כלל ‪ ,‬ובדם אפי׳ מבליע יוצא שוב ע״י מליחה ולכן‬
‫נהגו סו באלו המדינות שלא למלוג כלל רק אחר המליחה מיהו‬
‫לכבוד אורחים או לצורך שבת מותר אפי׳ לכתחילה למלוג בי״ ש‬
‫אפי׳ היד סולדת בו חתיכה מלאה קרח וכפור כדי למהר מליחתו‬
‫משום דאסור למלוח עד שירפה ממנה הקרח כדלקמן סי׳ ס״ט ‪ ,‬ובאם‬
‫יש שהות לפשר ממנה הקרח אפי׳ במים שאין היד סולדת טוב ליזהר‬
‫לכתחילה שלא להניחה רק במים שאין היד סולדת ‪ ,‬ואין חילוק בץ‬
‫בלי חרם או כלי נחושת או שאר כלים לענין כלי שני דלא סז כי״א‬
‫דס״ל דכלי חרם בולע אפי׳ בכ״ש הילכך תרנגולות הרבה ספ שנמלגו‬
‫יחד בכ׳׳ש ונמצאת אחת מהם טריפה לא נאסרו האחרות וכן אם‬
‫לא הדיחו בית השחיטה ומלגו בכ״ש מותר בדיעבד אפי׳ ביד סולדת‬
‫דכ׳׳ש אינו מפליט ומבליע מ״מ סט לענין כלים שאפשר להם בהגעלה‬
‫כלכתחילה דמי וצריכין הגעלה בכ״ש בפי תשימישן ‪ ,‬ולא סגי להו‬
‫בהדחה בעלמא ‪:‬‬
‫מים שמלגו בהם יש ליזהר לכתחילה ע שלא לחזור ולחרתיחס‬
‫^ כדי למלוג בהם פעם שגי או להדיח בהם קערות דלכתחילה‬
‫צריבים אנו לחוש להי״א דכ״ש מפליט ומבליע נמצא שכבר נאסרו‬
‫המים מן הדם שנפלט בהם ממליגה הראשינה כדלעיל ‪ ,‬כא ונהגו‬
‫שלא להשתמש במי מליגה כלל אפי׳ א*נם רק ציננים ‪, :‬‬
‫ך ו* עה עכו״ם או שפחה' שבבית ישראל שמלנו עופות ולא ראה‬
‫הישדאל אם בכ׳׳ר או בכלי שני אם העט״ם יודע בטיב יחידים‬
‫ויש שם נער או נערה שיודעים ב מ ב הענין או אפי׳ באים כשנים‬
‫עג וראוץ לידע בטיב הענין אע״ג שלא ראוהו שרי משים דהעיו״ם‬
‫מירתת‬
‫)י‬
‫;•‬
‫‪Ir‬‬
‫ר‬
‫‪i‬‬
‫כוכב‬
‫ירד סימן‬
‫סח‪.‬סט מיעקב כג‬
‫‪45‬‬
‫מראה מקומות‬
‫מירתת מינייהו ועושה כהוגן ועיין לקמן סי׳ ם״ט ‪ ,‬עד אבל םםל״ת עד‪.‬ש״ךושפפי ל״ד;‬
‫לא מהני הכא משום דאפי׳ במלתא דרבנן במו הכא בדם שבישלו‬
‫לא מחני מסל״ת במקום דאיתחזק איסורא כדלקמן ם״ם קל״ז והנא‬
‫נמי מקרי איתחזק איסורא משום דעדיין לא מלחו ‪ ,‬ובסי׳ ם״ט דפהני‬
‫מסל״ת אף דאיתחזק שם איסירא דדם קודם שהדיחו משום דאיכא‬
‫התם טעמא דעבו״ם אנקיותא קפידי ‪ ,‬ועוד דמש״ה לא מהני הנ א‬
‫מסל׳׳ת משום דאיכא לטימר דעדיף לי׳ לעכו״ם למלוג בכ״ר דמעביר‬
‫הנוצות במהרה ובקל‪ ,‬ועוד י״ל בדם עה בתחילת בישלו או בתחילת‬
‫מליחתו הוה ד״ת ומש״ה במליגה דהוה תחילת בישול לא מחני‬
‫מסל״ת משום דהוה ד״ת‪ ,‬וי״א עו דבל פליטה ע״י כ״ר או ע״י‬
‫מליחה■ •מיד הוה דרבנן אף בתחילה ‪ ,‬ומש״ה הכא במליגה הוה‬
‫דרבנן‪ ,‬עו וגם לא מקרי כלל איתחזק איסורא דאע״ג דהי׳ החתיכה‬
‫בחזקת איסור דם מ״מ הי׳ לו היתר לאכלו ע׳׳י פליחה וצלי׳ או‬
‫לאבלו חי רק שאגו רוצץ לאפור ולימד שמא העבי ם מלג בכ״ר‬
‫ושוב נאסר ע״י מליחה וצלי׳ לזה מהני נאמנות ה עני ם במסל״ת‬
‫שהיא בחזקתו הראשונה וניתרת ע״י מליחה וצלי׳ לכן מהני‬
‫במלינה מסל״ת כמו באיסור דרבנן דלא איתחזק איסורא ‪ ,‬ויש להקל‬
‫בזה ‪:‬‬
‫עח תרנגולת שנמלגה קודם המליחה בכ״ש בקערה חולבת אפי׳‬
‫הקערה היא בת יומא הקערה והתרנגולת מותר דהא כ״ש אינו‬
‫מבשל ואינו מבליע כדלעיל‪ ,‬ודוקא שעירה המים תחילה בכלי‬
‫ואח׳׳ב שמו התרנגולת בתוכה שכבר נצטנגו המים בכלי או שהי׳‬
‫ראש התרנגולת למעלה ועירו עלי׳ בכלי שהנוצה מגינה שלא בלעו‬
‫המים מן התרנגולת ולא אסרו הכלי‪ ,‬אבל אם לא הי׳ ראש העוף‬
‫למעלה ועירו עלי׳ ועל הכלי בעירוי שלא נפסק הקילוח יש אוסרים‬
‫הכלי שהמים בלעו מן העוף ונבלע בהכלי חולבת דעירוי מפליט‬
‫ומבליע כאחד אפי׳ בכלי שהוא קשה‪ ,‬ויש מתירין אפי׳ בלא נפסק‬
‫הקילוח שאינו מפליט ומבליע כאחד בכלי שהוא קשה ועיין לקמן‬
‫סי׳ צ״ה לענין אם עירה מים רותחים על כלי בשר וחלב יחד‪,‬‬
‫א בי התרנגולת ודאי צריך קליפה אפי׳ עט בלא כלי חולבת דהא‬
‫נמלגה בעירוי שלא נפסק הקילוח דצריך קליפה משום דם כדלעיל‪,‬‬
‫ויש מתירין אפי׳ התרנגולת דס״ל דעירוי אפי׳ לא נפסק הקילוח דינו‬
‫ככ׳׳ש ואין הלכה כן ‪ ,‬ועיין לקמן סי׳ ק״ה מדינים אלו ושם נתבאר‬
‫דעת האחרונים דאפי׳ כ״ש ביד סולדת בו מפליט ונם מבליע ‪ ,‬רק‬
‫במקיס הפ״מ יש להקל ‪:‬‬
‫פ תרנגולת שאכלה חלב ושחטוה ונמצא בזפק חלב יש לחוש‬
‫למלגו כי יהי׳ נבלע החלב שהוא בעין בבשר התרנגולת‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫אבל בנמצא בקורקבן י׳־ל דהוה כפירשא ועיין לקמן סי׳‬
‫רך‬
‫סי סן פ ט ‪ .‬דיני מליחה והדחה ובר ס״ד סעיפים‪:‬‬
‫^ אעפ״י שדם האיכרים שלא פירש‬
‫מותר ולכן‬
‫מותר לאבול‬
‫^שר‬
‫עה ‪ .‬בית יעקב סי׳‬
‫קע״א ‪■ :‬‬
‫עו‪ .‬פמ״נ בפפיתמו‬
‫מליחה‬
‫לה׳‬
‫יעו״ש ;‬
‫עז‪ .‬ת׳ח כלל ל״ב‬
‫ס׳א ובמדי שם‬
‫ס״ק א׳ ‪:‬‬
‫עת‪ .‬עיין ש״ך ס״ק‬
‫ל״ה והבן ‪:‬‬
‫עע ‪ .‬ישב׳׳ס ‪:‬‬
‫פ‪ ,‬ב״י בשם הרוקח‬
‫ועיין באר הגולה ‪:‬‬
‫מראה מקומות‬
‫‪46‬‬
‫מ כ ב‬
‫ידד סיק סט‬
‫מיז ^ ק ב‬
‫בשר חי עם דמו שכתובו כתולדתו כמו שנתבאר לעיל סימן‬
‫ס״ז ‪ ,‬ם״מ כשמבשלין הבשר בקדירה ‪ ,‬ע״י הבישול יוצא הדם שכתובו‬
‫לחוץ וחוזר ונבלע בתוכו ע״י הבישול או פורש עצמו הדם ממקום‬
‫למקום תוך החתיכה ע״י הבישול ומיד שיתפרד ויזדעזע ממקום‬
‫תולדתו הוי דם שפירש שאסור ‪ ,‬והילכך אסור לאכול בשר בבישול‬
‫עד שימלחנו היטב קודם הבישול כי הבי קי״ל לחז״ל שטבע המלח‬
‫א‪ .‬רשב״א במ״ה ס״ז הוא להוציא כל הדם שבחתיכה ‪ ,‬א ומה שנשאר בתוכו אחר השיעור‬
‫מליחה לאו דם הוא ואעפ״י שהוא אדום מוהל בעלמא הוא ‪:‬‬
‫ב׳‪ .‬וס״ט‪ .‬וש״ך‬
‫סי׳ זה ס״ק ע׳ח ‪:‬‬
‫ב‪ .‬ש״ך סי׳ י׳ ס״ק‬
‫כ׳ בשם רשב״א‬
‫ור״נ ‪:‬‬
‫ג‪ .‬הר״נ פרל( כ״ה‪:‬‬
‫ד‪ .‬י״א שבמרדכי‪:‬‬
‫ה ‪ .‬דעת המרדני ‪:‬‬
‫ו‪ .‬דעתהסמ״ק ועיין‬
‫ש״ך ‪:‬‬
‫ז ‪ .‬מ״ה ד;‪ t‬ע׳ ע״א ‪:‬‬
‫ח ‪ .‬הרא״ה ‪ .‬ועיין‬
‫ד״מ אות ד‬
‫ולבו׳ש בחי׳ דינים‬
‫שלו ה׳ מליחה ‪:‬‬
‫‪ . p‬הרא׳ש‪:‬‬
‫י ‪ ,‬ב״י ;‬
‫יא ‪ .‬הגהות מהג׳ ר״ע‬
‫איגר ‪:‬‬
‫^ וזהו סדר המליחה מדיח הבשר תחילה קודם המליחה כ ע!‬
‫שיצא המים בלא מראית ‪.‬דם‪ ,‬וכמה טעמים יש להדחה זו‪,‬‬
‫א׳( ג מפני שנתיבש הדם שעל פני החתיכה ואין המלח מפליט אלא‬
‫דם לח לא מה שנתיבש לכך צריך להריח תחילה לרכך יובש הדם‬
‫שעליו ולשפשף היטב‪ ,‬ב׳( ד שיתרכך טף החתיכה בכדי שיוכל‬
‫מבלי הדחה המלח יתמלא מדם שעליו‬
‫לצאת כל הדם ‪ ,‬ג׳( ה‬
‫ולא יוכל לפעול פעולתו לפתוח נקבי הפליטה להוציא הדם שבתוכו ‪,‬‬
‫משא״ב המליחה לאחר ההדחה אע״ג דהמ^ח יתמלא ג״כ מדם פליטתו ‪,‬‬
‫ם״מ כיון שפתח מתחילה נקבי הפליטה שוב יוצא הדם מעצמו‬
‫מחמת כח הרתיחה של המלח ‪ ,‬ד׳( ו המלח יבליע דם נעיץ שע״ג‬
‫הבשר ולא יהי׳ אז כח בהמלח לחזור ולהוציאו שאין טבע המלח‬
‫אלא להוציא הדם הנולד ונוצר תוך החתיכה אבל דם בעין שנבלע‬
‫בו אין טבעו להוציא ‪ ,‬ולגבי דם בעין לא שייך לומר מישרק שריק‬
‫ולא כבולעו כ״פ ולא איידי דטרוד למיפלט לא בלעי ‪ ,‬ה׳( ‪ ,‬כדי‬
‫? שיתלחלח הבשר ע״י הדחת המים ויהי׳ המלח נדבק יפה בהכשר‬
‫ויוציא הדם יפה ‪ ,‬ו׳( ‪ ,‬ס מפני הדם שנתיבש ע״פ הבשר ואע״ג דלאו‬
‫דם בעין הוא מ״מ יש לחוש לאחר שיניח לפלוט דם וציר לאחר‬
‫י״ב שעות יהי׳ ניתך הדם שעליו ובצירוף הדם פליטה שעליו יהי'‬
‫נבלע בבשר ונגד שניהם ליכא ם׳ ואסור ‪ ,‬ולהך דיעה דס״ל לקמן סי׳‬
‫ע׳ דלא אמדנן בציר איירי דטריד וכו׳ יש לחוש לכך לאחר שיעור‬
‫מליחה‪ ,‬ז׳(‪ ,‬ט כיון שלא הודח בראשונה אין כח במלח להפליט‬
‫כ״ב בשפע את הדם ופירש מקצת לחוץ ונבלע תוך החתיכה ולא‬
‫שייך לומר איידי דטריד כיון שאינו מפליט בשפע‪ ,‬וכן לא שייך‬
‫לומר כנב״פ כיון שכבר פירש וחזר לתוכו ‪ ,‬ונ״ם לרינא בין הנך טעמי‬
‫‪.‬‬
‫יתבאר לפנינו אי״ה לקמן ‪:‬‬
‫^ י במקומות הקרים בזמן הקור גדול ישימו המים אצל האור‬
‫להפיג צינתן ואח״כ ידיחו בו את הבשר דאל״ב המים קרים‬
‫מטרשי לי׳ יא ובדיעבד אם הריחו במים קרים ביותר מחני הדחה‬
‫בפושרין שנית‪ ,‬ואם לא הדיחו בפושרין ומלחו ובישלו כך נראה דאין‬
‫להקל בזה אע״ג דלא חיישינן לטעמא רריכוך הבשר בדיעבד כדלקמן ‪,‬‬
‫מ״מ י״ל דס״ל דסתם בשר א״צ ריכוך וסמכינן ע״ז בדיעבד ‪ ,‬אבל‬
‫בהריחו במים קרים דמטרשי להכשר דמי לבשר שנקרש ולכ״ע צריך‬
‫ריכוך ‪ ,‬ועור רהרם שע״פ הגשר ג׳׳ב נקרש ואינו עובר ע״י הדחה‬
‫כדלקמן‬
‫כוכב‬
‫ירד ‪ p'D‬סט‬
‫טי^קב כד ‪: 47‬ןראה מל‪,‬וםות‬
‫כדלקמן ‪ ,‬ולפימ״ש לקמן סי״ד דגם נהדיחו מעט צריך הדחה ומליחה‬
‫שנית משום טעמא רדכוך וודאי דאין להקל בזה ‪:‬‬
‫אם הדיה הטבח את הבשר היטב א״צ להדיחו עור הפעם‬
‫כעה״ב בביתו ‪ ,‬יג אעפ״י שלא הי׳ ההדחה סמוך להמליחה ולא‬
‫חיישינן שיתיבש הבשר קודם המליחה‪ ,,‬ומה שרגילים הטבחים לשפוך‬
‫על הבשר מים בדרך העברה בעלמא יל אינו מועיל אפי׳ דיעבד ‪,‬‬
‫דזה לא דמי להדיחו מעט רמקילינן בדיעבד כדלקמן דהתם מיירי‬
‫שניתן הבשר בכלי עם מים ומדיחו בידיו אבל אינו משפשף אכל‬
‫אם שופך עליו מים בהעברה בעלמא זה אינו מעביר כלל הדם‬
‫שעליו‪ ,‬טו ובמקום שהמנהג שהטבחים שורין הבשר בכלי כדי‬
‫לנאותו ואין בו משום אונאה דהרי הכל יודעים מזה כמבואר בחו״מ‬
‫סי׳ רכ״ח ם״ט‪ ,‬אמרינן מסתמא הדיחו הטבח יפה‪ ,‬כדי שיהי׳ הבשר‬
‫נראה יפה ולא בהעברה בעלמא ‪ ,‬וי״א טי אם הטבח הדיחו כשעה‬
‫‪),‬א( שהדם חם אפי׳ לכתחילה מגי לה בהדחה מועטת וא״צ‬
‫שפשוף ;‬
‫ואם יי אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים או לשלשה אע״ג‬
‫דלטעטא ייז דלעיל משום ריכוך הבשר א״צ לחזור ולהדיח כיון‬
‫שכבר נתרכך הבשר ולא איכפת לן מה שחתכו אח״כ לשנים ‪ ,‬אבל‬
‫לדידן רקי״ל דטעם ההדחה משום דם שע״פ החתיכה כדלקמן לכן‬
‫צריך לחזור ולהריח במקום החתך ‪ ,‬ואם שהה ער שהדם יכיל להתיבש‬
‫ע׳׳ג לכתחילה יש לשרותי ולהדיחו היטב כדלקמן דאגב דוחקא דסכינא‬
‫מפליט דם‪ ,‬יט ואע״ג דדוחקא אפי׳ באוכל שהוא רך אינו מבליע‬
‫ומפליט בצונן רק גם ע״י חום קצת כבית השחיטה לעי׳ סי׳ קי״ד‬
‫או דוחקא עם חורפא כדלקמן סי׳ צ״ו ה״מ כ היכא שצריך להפליט‬
‫דבר הבלוע משא׳׳ב הכא דאין הדם בלוע בבשר רק כנוס ועומד‬
‫בתוכו כמו המוהל בזיתים וענבים ולכן ע״י דוחקא לחוד בצונן ג״י‬
‫הרם יוצא ‪ ,‬ולפי׳׳ז)כ( דוחקא ל״ד רק כיון שנעשה חתך ופתח להדם‬
‫■ך‬
‫יב ‪ .‬חולין קי״ג ‪:‬‬
‫יג‪ .‬פרישה ומ״ז ‪:‬‬
‫•‬
‫יר‪ .‬ש״ך כשם אדה‬
‫ריש כלל ד׳‬
‫אעפ״י שכתב ארה‬
‫שם דין ח׳ דהדחה‬
‫מועמת מהכי דיעבד‬
‫אע״כ כמ״ש בפנים ‪:‬‬
‫מו ‪ .‬נ״צ ופ׳ת ‪:‬‬
‫מז ‪ .‬חרד בשם‬
‫רשב״א ‪:‬‬
‫יז ‪ .‬מרדכי חולין שם ‪:‬‬
‫יח ‪ .‬ש״ך ‪:‬‬
‫י ע‪ .‬קו׳ הפר״ח‪:‬‬
‫כ ‪ .‬תירוץ האחרונים ‪:‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫נראה ראי׳ לדין זה מחולין )דף קי״ג( אמר שמואל אין הבשר יוצא מדי‬
‫)א(‬
‫דמו אא׳כ מלחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה אתמר ר׳׳ה אמר מולח‬
‫ומדיח במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח ולא פליגי הא דחללי בי׳ מיחא וכו׳ ‪ .‬וקשה הא‬
‫משמואל עצמו הי׳ יכול להקשות מברייתא ולמה הביא מימרא דר׳ הונא‪ .‬ולפמ״ש החו״ד‬
‫בשם הרשב״א ניחא דהמקשה יודע דשמואל מיירי בחללי ב״מ דהא קאמר מלחו יפה‬
‫יפה ומדיחו יפה יפה אבל הדחה ראשונה לא הזכיר שמואל משוס דמיירי בחללי ב״מ‬
‫בשעה שהדס חם ובהדחה מועמת סגי ולא בעינן יפה יפה ‪ .‬אבל מר״ה ללא הזכיר‬
‫בדבריו יפה יפה מקשה ‪ .‬אולם אין מזה ראי׳ רק דהדחה מועמת סגי בדיעבד כמו שאומר‬
‫שמואל אין הכשר יוצא מדי דמו ‪ .‬אבל בהדחה מועמת בקמייתא יוצא מדי דמו בדיעבד ‪.‬‬
‫■זזה מצאתי בארה כלל ד׳ דין ח׳ בשם מהר״י מרושין רמי׳ דהדחה מועעת מהני‬
‫בדיעבד כנ״ל אבל מנ״ל לומר בשעה שהדס חס אפי׳ לכתחילה רשאי בהדחה מועמת‪:‬‬
‫■)ב( ך| י ף ן“ ץ האחרונים על קו׳ הפר״ח דהמרדכי עצמו סותר דבריו דחוק דא״כ למה‬
‫י הזכיר המרדני דוחקא דסכינא‪ .‬ולולא דבריהם י״ל בדברי המרדכי צמה‬
‫הזכיר‬
‫מראה מקומות‬
‫‪48‬‬
‫כו כ ב‬
‫ידד סימן סט‬
‫מי ע ק ב‬
‫לצאת ואפי׳ כא קרע ביד ובפרט ברם דאיכא למימר דרמא משרק‬
‫;‬
‫שריק ונופל למקום החתך‪ .‬וכן כב באיל חתול קצת מהחתיכה נמי‬
‫כב ‪ .‬בס׳ כנפי‬
‫צריך להדיח במקום האכילה־ ‪) ,‬ג( ויש כג מקילין בקרע ביד ‪ ,‬וכן‬
‫כג ‪ .‬ש״ך ‪:‬‬
‫מ מקילין באבל חתול אע״ג דאינא דוחקא דשינים דאין טבע של‬
‫כד ‪ .‬חז״ד ‪:‬‬
‫הדם לגרור רק בתר חתך של םכין ויש להחמיר כריעה ראשונה‪,‬‬
‫י‬
‫ו״ץ כה וכן בטלפי הרגלים שהסירן אפי׳ ביר לאחר ההדחה אע״ג דאה‬
‫כה ‪ .‬או״ה‬
‫לא הי׳ מסירן הי׳ נחשב הכל כחתיכת בשר אחת ונתרכך הבשר‬
‫ךין״א ן‪p‬״ך ;‬
‫שתחת הטלפים ג״כ ודם בעין ליכא כל זמן שלא הסירן ‪ ,‬מ״מ עכשיר‬
‫אחר שהסירן משום דם בעין הנראה לעינים צריך לחזיר ולהדיח אותו‬
‫מקום‪ ,‬וא״צ שרי׳^ כו ואם מלח ולא הדיח מקום הטלפים צריך ם׳‬
‫כו‪ .‬משמעוה‬
‫‪ ppp‬בכל הרגל נגד הדם אף אם בעת המליחה מקום הטלפים למטה ‪,‬‬
‫‪ppp‬‬
‫משוםדי״א דברם בעין לא אטרינן אין מפעפע למעלה‪) ,‬ד( א״ב׳‬
‫הג' מהור״ר‬
‫שור זללה״היעו״‪ ; p‬המלח מבליע הדם בכל הרגל ‪ ,‬אך אפי׳ ישם׳ מ״מ מקום הטלפים‬
‫כז ‪ .‬משמעות אן״ה אסור משום די׳׳א מ דאף דם בעין אינו מפעפע למעלה ואין שאר‬
‫כלל ף דין י״ך ; הרגל מצטרף לבטל ‪ ,‬ובמונה על צידן ויש ם׳ בכל הרגל אף מקום‬
‫הטלפים מותר‪ ,‬כח ומסתמא יש ם׳ בכל הרגל נגד הדם‪ ,‬אך אם הי׳‬
‫כח‪ .‬חרד;‬
‫רק חתיכת רגל חוץ לטלפים וליכא ס׳ אסור ‪:‬‬
‫; ן אם כט אהד החיתוך החתיכה לשנים לא הדיח מקים ההתך ‪ ,‬או‬
‫כש ‪ .‬שפתיג׳‬
‫חתיכה שלא הודחה רק מצד א' ומלחו כך ‪ ,‬או שומן אווז שלא‬
‫הודח בראשונה ומלחו כך דמבחוץ על העור אין בו דם בעין כנראה­‬
‫לעין‬
‫קונטרס אחרון‬
‫לי המבח ומה לי הכע״ב‬
‫אס חתך המבח כל נתח לשנים למה הזכיר מבת מה‬
‫הזכיר‬
‫בביתו ‪ .‬לכן י״לדהמרדכי נמי ס״ל כהרשב״א שהביא החו״ד דבהדיחו הכיבח די בהדחה‬
‫מועעת משוס שהבשר והדס חם עדיין ‪ .‬ולכן קאמר המרדכי אם חתך המבח כל נתח‬
‫לשנים ‪ .‬דאיכא דוחקא וחס קצת צריך לחזור ולהדיח ‪ .‬וכן י״ל כוונת הרמ״א שכתב ואם‬
‫הדיחו הטבח וכו׳ קודם דברי המחבר ואס אחר שהדיח חתך וכו׳ להורות דעל הטבח‬
‫קאי דחתך בשעה שהוא חס קצת ‪ .‬ולפי״ז אס חתך הבע״ב בביתו בשעה שאינו חס א״צ‬
‫להדיח ‪ .‬וזה קולא גדולה ‪ .‬ובפרט שבארה כלל ד׳ דין א׳ לא כתב כן יערש לכן לא העתקתי‬
‫בפנים ועיין חולין )‪1‬ך קי״ב ע״ב(אגב דוחקא דסכינא פליט משמע אפי׳ הבשר צונן משוס‬
‫דדמא מפקיד פקיד ולא מיבלע בלוע‪:‬‬
‫־‬
‫)ג( ה ד‪ 1‬ר ד כתב דבאכל חתול א״צ להדיח דאל״ה בשר חי דמותר לאכול היכי משכחת‬
‫לה לאכול בלא מליחה הא פירש הדם ע״י דוחקא דשינים ‪ .‬ש״מ דאין‬
‫טבע של דם לגרור רק ע׳י חתך הסכין לא ע״י דוחקא דשינים ‪ .‬וזהו דבר שהחוש‬
‫מכחישו‪ .‬ולפי דבריו איך מותר לאכול פירות שהתליעו בתלוש כ״ז שלא פירשו כמבואר‬
‫לקמן סי׳ פ״ד ‪ .‬הא כשיאכלס יהי׳ פירש בפנים ‪ .‬ש״מ דזה לא מקרי פירש כיון שדרך‬
‫אכילה בכך כדאמרינן בחולין )דף ח״ג ע״ב( באמ״ה דפטור כשחלקו מבחוץ ובחלקו‬
‫בפנים חייב כמ״ש התום׳ שם דדרך אכילה בכך ‪ .‬ועיין בס' כנפי יונה בדין זה ובפרט‬
‫שהחו״ד בעצמו סיים בצ‪,‬״ע בזה לכן יש להחמיר ‪ .‬וחח״כ מצאתי בס׳ ערוגת הבושס׳‬
‫בסי׳ פ״ד שכתב נמי כמ״ש ‪:‬‬
‫• )ד( ‪ p‬נראה משמעות הב׳ח דהא פי׳ שם דהארה ריש כלל י״ז קאי רק היכא שהודח­‬
‫׳ ונמלח זלא הסיר הטלפים אז מה שלמעלה מהן מותר‪ .‬אבל בהשיר הטלפיס‪-‬‬
‫בין‬
‫כו כ ^‬
‫יו׳ד ס^טן סט‬
‫מיעקב כה ‪49‬‬
‫מדאה‬
‫מקומות‬
‫לעין ובפנים דדני שהוא מ*פשמ מהבשר אפי׳ נימא דע״י דוחקא‬
‫׳דשכינא פולט דם מ״מ הוה כחתיכה שלא הודח רק מצד א׳ ‪ ,‬בכ״ז‬
‫' ש להתיר בהפ״ט משום דסתם חתיכה יש בה )ה( שלשים נגד הדם‬
‫שעלי׳ כדלקמן ממילא נגד צד א׳ יש ששים ולכך ליכא למיחש‬
‫לטעמא משום דם בעין שנבלע ב ה‪ ,‬ואי משום טעמא דהמלח לא‬
‫יובל לפעול פעולתו דנתמלא מדם וא״כ הוה כנמלה מצד א׳ ‪ .‬עכ״פ‬
‫י‬
‫בהפ״ם יש להתיר כדין נמלח מצ״א דלקמן ‪ ,‬ומיהו אם חתך רק קצת‬
‫כההתיכה יש להתיר אפי׳ בלא הפ״מ משום דיש ס׳ ואי משום דלא‬
‫‪.‬נמלח בכל מקום דהמלח לא עשה שם פעולתו משום דלא הודח הא‬
‫‪.‬‬
‫מבואר לקמן דאין העולם מדקדקין אם לא נמלח בכל מקום ‪J‬‬
‫־ץ ל הדחת הבשר לכתחילה יזהר לשרותו בבדי חצי שעה משום ל‪ .‬רמ״א נ‬
‫■‬
‫טעמא שיתרכך גוף הבשר ואחר השרי׳ ישפשפגו בידים היטב‬
‫■ וידיחגו יפה במי השרי׳ ‪ ,‬אבל אם לא שראו רק הדיחו בידים היטב‬
‫^ ‪.‬ן״ך ‪.‬‬
‫אפי׳ לא לא נמלח עדיין פגי לי׳ וא״צ לחזור ולשרותו משום דאנו‬
‫‪ ,‬סומכין אטעמא משום ריכוך הדם שעלי׳ ‪ ,‬ולרחצו יפה מעל פני‬
‫החתיכה והדחה יפה סגי לזה ‪ ,‬לג ולצורך שבת כליכא שהות מותר לב ‪ .‬גליון רש״א ‪:‬‬
‫’ לכתחילה רק להדיחו היטב וכני לי' בלא שרי׳ דכ׳׳ש הוא מלא שהה‬
‫במליחה שיעיר שעה דלא מקילינן לקמן רק כא׳׳א למלחו שנית‬
‫■ואפ״ה מקילינן התם לכתחילה לצורך שבת‪ ,‬וכ״ש הכא דמקילינן‬
‫בהריחו‬
‫קונטרס אחרון‬
‫י בין הדחה קמייתא למליחה אז צריך ס׳ יעו׳ש ‪ .‬משמע דס״ל דדם בעין מפעפע למעלה‬
‫דהא האו״ה קאי שם בעומדים זקופים יעו״ש ‪ .‬אולם מ״מ קשה על הב״ח דלפמ״ש הארה‬
‫בעצמו כלל וא״ו דין י״ד דאפי׳ בדם בעין אמרינן אינו מפעפע למעלה א״כ נוכל‬
‫לפרש מ״ש האו״ה ריש כלל י׳ז דמה שלמעלה מותר קאי נמי בהסיר הטפלים בין‬
‫הדחה למליחה מ״מ מותר מה שלמעלה משום דאינו מפעפע למעלה ‪ .‬ואפשר מפני‬
‫שכתב הארה שם אפי׳ עומדים זקופים מותר מה שלמעלה משמע כ״ש במונחים על‬
‫צידן‪ .‬ובהסיר בין הדחה למליחהאינו מותר מה שלמעלה דוקא בעומדים זקופים‪ .‬דמונחיס‬
‫על צידן ודאי צריך ס׳ וא״כ בעומדים זקופים א״צ ס׳ משוס דאינו מפעפע למעלה‬
‫והב״ח מיירי רק במונחין רק זה מילתא דפשיטא ולא הי׳ לו לר‪s‬ביא זה בשם מורו‪.‬‬
‫לכן נראה כמ״ש בפנים ‪:‬‬
‫)ה( ט י י ל בארה כלל ב׳ דין ה׳ גבי דין בשר ששהה מעל״ע בשריית מים ראשונים‬
‫שכתב שם ואין לחוש כאן רק לדם בעין שעליו ואם יש שלש חלקים מיס‬
‫^‬
‫עכ״ל משמע דסתס חתיכהאין בה רק ט״ו נגד הדס שעלי׳‪.‬ובכלל‬
‫ואחד בשר מותר‬
‫שבקדירה כ'כ כמו הבשרעצמו‬
‫הארה עצמו אס יש במיםותבשיל‬
‫י׳א דין ד׳ ‪»0‬ב‬
‫הוה שפיר ס׳ עס הבשר נגד לחלוחית דס ומלח שהי' עלי׳ ומותר עכ״ל ‪ .‬ומכ״ש דנגד‬
‫דם לחוד בלא מלח ודאי דאיכא ל׳ בחתיכה עצמה נמצא דברי האו״ה סותרים זא״ז ‪.‬‬
‫ואפשר כמ״ש האו״ה בכלל י״א דין א׳ דנמצא לפעמים חתיכה רחבה וקלושה שאין בה‬
‫אפי׳ ל׳ יעו״ש ‪ .‬או אפשר אך שהקיל האו״ה בכלל ב׳ שם דא״צ ס׳ נגד כל החתיכה‬
‫רק נגד הדס בעץ שעלי׳ מ״מ חשש דהכבישה מהני עכ״פ להפליט כדי קליפה מהחתיכה‬
‫׳■את הדם כמ״ש הארה בכלל ל׳ דין ירד בשם המרדכי וסמ״ג ‪ .‬לכך כתב דאין בה‬
‫רק חלק ט״ו נגד הדס ‪ .‬ועדיין צ^ע ‪:‬‬
‫ד‬
‫‪4‬‬
‫מראה מקומות‬
‫‪50‬‬
‫לג ‪ .‬מדי כלל ה׳ אות‬
‫גימ״ל ‪:‬‬
‫לד‪.‬‬
‫ארה כלל א׳‬
‫דין ר\‪:‬‬
‫לה‪ .‬מרי כלל‬
‫אותג׳‪ .‬וחרד‪:‬‬
‫‪rp‬‬
‫לו ‪ .‬ארה רמ״א מ״ז‬
‫וש״ך‪:‬‬
‫לז ‪ .‬חדושי ר״ע איגר ‪:‬‬
‫לח ‪ .‬ב״ח משבצות ה׳ ‪:‬‬
‫למ ‪ .‬חכמת אדם‬
‫כלל ל׳‪:‬‬
‫מ ‪ .‬הכמת‬
‫כלל דו ‪:‬‬
‫אדם‬
‫מא‪ .‬ארה ורמ״ת‪:‬‬
‫מב ‪ .‬רמ״א סעי׳ מ״ו‬
‫וש״ך כאן ‪:‬‬
‫כו כ ב‬
‫יו״ד סימן םט‬
‫מי ע ק ב‬
‫בהדיחו היטב דא״צ לשרותו אף נאפשר לשרותו ‪ ,‬דיש להקל לצורך‬
‫שבת אפי׳ לכתחילה ‪ ,‬ואם הדיהו מעט היינו שלא שפשף בידים רק‪.‬‬
‫הדיחו בכלי עם מים מעט קודם שמלחו ומלחו כך אפי׳ לא בשלו‬
‫עדיין שרי אפי׳ בלא שרי׳ ומליחה שנית דסמכינן אטעמא משום דם‬
‫שע״נ חתיכה‪ ,‬ובדיעבד בנמלח אמרינן דהדחה מעט נמי מעביר‬
‫הדם אבל בלא נמלח עדיין צריך שרי׳ ‪ ,‬לג וי״א דבהודח מעט ליי;;‬
‫שרי בדיעבד ננמלח ולא נתבשל אלא מחויב לחזור ולשרותו ולמלחד‬
‫משום טעמא דריכוך גוף החתיכה ‪ ,‬ובהדיחו היטב אפשר דמתרכך גוף‬
‫החתיכה ג״כ‪ ,‬אבל לא בהריחו מעט ‪ ,‬אלא בנמלה ונתבשל ג״כ ‪m‬‬
‫שרי דוקא בהדיחו מעט ‪:‬‬
‫ךן לד אחר השרי׳ יניח הבשר לטפטף היטב מן המים קודם שימלח‬
‫בדי שלא ימם המלח מן המים והוה מי מלח ולא יוציא דם‬
‫ובפרט אם ימלח במלח דק קרוב דנמם תיכף ‪ ,‬גם לא ימתין ער שיתנגב‬
‫המים לגמרי מן הבשר דאז לא ימס המלח כלל ולא יהי׳ נדבק‬
‫בנ שר ולא יוציא דם דלכתחילה חוששין גם לטעם זה דעיקר ההדחה‪,‬‬
‫הוא כדי שיתלחלח הבשר מהמים אלא ימתין מעט וימלח‪ ,‬ובדיעבד‬
‫בנמלח מותר ‪ ,‬לה וי״א דלא מקרי נזה בדיעבד רק לאחר הבישול‬
‫אבל אם לא בישלו עדיין‪ .‬רק נמלח כיון דאית לי׳ מיד תקנה ע׳׳י'‬
‫הדחה ומליחה שנית לא מקרי דיעבד ‪ ,‬אבל כשהוא גגוב לגמרי אפי׳‬
‫בדיעבד אסור ‪:‬‬
‫לו אף דמדינא שרי להשתמש בכלי ששורין בי כשר קודם‪:‬‬
‫המליחה דלא נאסר הכלי כיון דאין שורין בו בשר טעל״ע‬
‫וצונן הוא ולא בלע מ״מ נהגו שלא להשתמש בו לכתחילה דבר‬
‫לח צונן או יבש רותח משום דחיישינן שמא לא הדיחו יפה ונדבק‬
‫רם בעין בהכלי‪ ,‬ובדיעבד אם הודח הכלי והשתמש בו אפילו‬
‫רותח לח שרי ולא חיישינן שמא לא הדיח את הכלי יפה יפה‪.,‬‬
‫לו אבל צונן יבש מותר לכתחילה ע׳׳י הדחת האוכל אח׳׳ב ואפילו‬
‫מידי דלאו אורחי׳ בהדחה ולא חיישינן דילמא משתלי ותכול בלא‬
‫הדחה כיון דבדיעבד שרי ואמרינן דהכלי היתה מודחת יפה כנ״ל'‬
‫ובמקום דבדיעבד שרי לא חיישינן דילמא משתלי כדלקמן סימן‬
‫צ״א ‪ ,‬לס ואסור לכתחילה לשרות בכלי כשר וראוי לגעור כמי‬
‫שעושה כן ‪ ,‬ואם שכח ושרה בכלי כשר לט או בשע!ז הדחק שהוא‬
‫דחיק לשרות באקראי ככלי כשר אז מותר רק שידיחנו אח״כ יפה‬
‫וישתמש בו כיון שאינו מייחד להבלי לשרות בי‪ ,‬וכן כלי‬
‫מ שהוא מיוחד לשרות בו בשר אם הוא שעת הדחק שאין לד‬
‫כלי אחר ירחנו יפה יפה וישתמש נ ו היתר באקראי ‪ ,‬אבל אם‬
‫דעתו להשתמש בו היתר להבא בקביעות אסור‪ ,‬אף שדעתו שלא‬
‫לשרות בו נ שר עוד לעולם ‪ ,‬דהא מתחילה ייחדו להכלי לשרי׳‬
‫ולא להשתמש• בו היתר ‪ ,‬מא אבל כשר ששהה במי השרי׳ קורם‬
‫שנמלח מעל״ע הבשר וגם הכלי אםורין דכבוש הוה כמבושל מב ולא‬
‫מהני להבשר צלי וכ״ש מליחה ‪ ,‬ואם יש במים ששים כנגד הבשר‬
‫אע״ג דכבוש כמבושל ובמבושל מחטירינן לקמן לאסור אותה חתיכמ<‬
‫אף‪,‬‬
‫מ כ ב‬
‫' ר ד סלמן‬
‫״‪j‬‬
‫סט‬
‫כי ע ק ב‬
‫ט‬
‫‪51‬‬
‫אף בדאיכא ם׳ אפי׳ לצלי<‬
‫כבוש כמבושל לכל דבר רק שמבליע ומפלים אבל אינו מבלבל‬
‫טעם החתיכה כמו ברוטב ״ ונם שם אינו אלא מנהג לאסור אותה‬
‫חתיכה לכן י״א רבשרי׳ אף ד י מליחה לקדירה שרי אבל עב״ פ‬
‫לצלי יש להתיר ביש ם׳ ‪ ,‬אבל אם נשרה בו פחות מעל׳׳ע אין להקפיד‬
‫״ד אבל אם שהה בו מי הדחה לחוד אין איסור מאחר שהוא‬
‫" מערים במים ‪ ,‬ומיהו אם אין ם׳ כנגד הדם ושהה בי מעל״ע אין‬
‫להתיר רק כהפ״ם ‪ ,‬מה ואף במקום שנאסר הכלי מותר לחייי‬
‫ולשרות בו דהא אין שורין הבשר השני מעל׳׳ע ואינו בולע ‪ ,‬מו אבל‬
‫לכתחילה מותר לשרות בו מעל׳׳ע כשר כשר שכבר נמלח והודח ‪,‬‬
‫מיהו בדיעבד אם נחנו בשר השני אחר סילוק הבשר הראשון‬
‫שרי דהא לא נעשה כבוש עד אחר מעל״ע ואז הוה נט״ל אבל‬
‫אם קודם שהוסר הבשר הראשון הניחו הבשר השני אסור דבסוף‬
‫מעל״ע שהניחו הבשר השני נעשה כמבושל ואז יש בו עדיין טעם‬
‫' לשבח ‪» ,‬ו ואם שרה אותו במים ונקרש ונעשה קרח ושהה‬
‫כך מעל״ע יש להסתפק אי קרח חשוב כמים והוד‪ ,‬כבוש או‬
‫לא ולכן אינו להתירו רק לצלי כיון דבלא׳׳ה יש מתירין בכבוש‬
‫לצלי וכאן י״ל נטי דקרח לא הוה כבוש למש׳׳ה עכ״פ שרי‬
‫לצלי ועיין לקמן בסימן ז ה‪ ,‬מ ס ואם שרד‪ ,‬בכלי חרם חדש פ ת ח‬
‫מעל״ע ולא השתמש בהכלי מקודם שני פעמים שלא שנ ע עדיין‬
‫לבלוע באין הפ״ם יש להחמיר אפילו אם שרה רק חצי מעל״ע‬
‫לאסור הכלי ‪ ,‬ומפעם שני ואילך דהיינו אם שרה נפע ם השלישי‬
‫יש להתיר הכלי אף באין הפ״מ ;‬
‫ד חט אם הבשר נשרד‪ ,‬במים וחצי חתיכה היה בולט למעלה מן‬
‫המים משום ריכוך שרי )ו( דהא המים נכנסים בבשר ונתר כך‬
‫כל החתיכה ולאינך טעמי דלעיל לא צריך שרי׳ חצי שעה ודיו‬
‫אם מדיח עתה הצד שהי׳ בולט למעלה מהמים ‪ ,‬ולדידי דין זה צ״ע ‪:‬‬
‫נ נ שר שנקרש אין מועיל לו הדחה כיון שנקרש וקשה כאבן‬
‫וראי דלא נתרכך לנ״ע ועוד דהרם שעל פני החתיכד‪,‬‬
‫נ״כ נקרש ואין מועיל לו הדחד‪ ,‬ואפי׳ בדיעבד אסור ‪ ,‬וכן המליחה‬
‫אינו פו ע לנו כלום ‪ ,‬נא ולכן אחר הד‪,‬פשר ידיחנו וימלחנו שנית*‬
‫ואפילו שהה מתחילה במלחו שיעור סליחד‪ ,‬לא אמרינן דהשתא‬
‫מראה‬
‫מקומית‬
‫ט״ם כשרי׳ יש להקל דלא אמרינן מג ‪ .‬ש״ך ס״ק ס״א‪f :‬‬
‫מד ‪ .‬כא״ה ‪:‬‬
‫מה ‪ .‬רמ׳׳א ‪:‬‬
‫מו‬
‫ש״ך ופר׳יח סי״‬
‫ק״ה אות א׳‪:‬‬
‫מז ‪ .‬שפתי אות ס׳ ‪:‬‬
‫מח‪,‬מ שכצופ סי׳ צ״ג‬
‫' אות ב׳‪:‬‬
‫מע‬
‫פמ״ג בפתיחה‬
‫לה׳ מליחה ‪:‬‬
‫חרד דלא כשפתי‬
‫י׳ א ‪:‬‬
‫נא ‪ .‬ש״ך ‪3‬שס רש״ל ‪:‬‬
‫כשכדיחו‬
‫קונטרס אחרון‬
‫הסמ״ג בפתיחה לה׳ מליחה ‪ .‬ואיני יודע מנין לו דנתרכך כל החתיכה אף‬
‫)‪0‬‬
‫החצי שבולע מן המים ‪ .‬דלא למי למ״ש הש״ך דלמעם ריכוך אס נתח‬
‫לשנים א״צ הדחה דהתס נשרה החתיכה מכל צדדיו במים ונכנס המיס בכל עובי‬
‫החתיכה משא״כ אס חציו בולע מהמים ‪ .‬וראי׳ ממליחה עצמה אס מלח מכל הצדדים אף‬
‫דהחתיכה עבה שרי ‪ .‬משא׳כ בנמלח מצד אחד ‪ .‬ואפי׳ למאן דמתיר בנמלח מצ״א היינו‬
‫דדרך המלח להפליע הדס מכל הצדדים דעבעו להוציא הדם אפי בנמלח מצ״א ‪ .‬אבל‬
‫הכא מנ׳ל‪ .‬ועיין לקמן סי׳ ק׳ד נראה להלכה מהאחרונים שם דמה שחון לכבישה מותר־‬
‫ועיין חו״ד שם ביאורים אות ג׳ וצ״ע ‪:‬‬
‫עיין ■‬
‫‪52‬‬
‫מראה מקומות‬
‫נב‪ ,‬מדי כלל וא״ו‬
‫אופי״ד ו ד ד מ‪:‬‬
‫נג י שפתי י״א וחרד ‪:‬‬
‫נד ‪ .‬כ״נ מדברי‬
‫מ^ ש״ל־ וכ״כ‬
‫בהדיא בס׳ אפי רברבי‬
‫וכ״כ ה פ ר ח ‪:‬‬
‫נה ‪ .‬שפתי שס ‪:‬‬
‫כוכב‬
‫ירד סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫כשמדיחו נסתמים נקבי הפליטה כדלקמן סי׳ ע׳ ולא יועיל לו‬
‫המליחה מחרש ‪ ,‬נב אמנם כיון דאמרינן דמחמת הקרישה לא‬
‫פעל ׳בו המליחה הראשונה כלום א״כ הוה ככשר שלא נמלח מעולם ‪,‬‬
‫ואפילו תיך שיעור מליחה אם הודח כל שקצת דמו בתוכו לא‬
‫אמרינן נסתמין נקבי הפליטה וכ״ש הכא רכל דמו בתוכו ‪,‬‬
‫ומה״ט נמי בבשר שלא הודח ונמלח דמהני בהפ״ט הדחה ומליחה‬
‫שנית כדלקמן ‪ ,‬כמ״כ הכא יכול להדיחו ולמלחו שנית ‪ ,‬ואם נקרש■‬
‫תוך שיעור המליחה אחר ההפשר ידיחנו וימלחנו שנית וישהנר ‪:‬‬
‫שיעור מליחה ‪ ,‬ואם לא עשה כך ‪ ,‬רק עם המלח הראשון שהה שיעור‬
‫מליחה אחר ההפשר ונתבשל מותר בדיעכד ‪ ,‬אבל עת הקרישה לא ^‬
‫מצטרף לשיעור מליחה לכ״ע ‪ ,‬ועת ההפשר קודם שנקרש ועת‬
‫מצטרף כי כבר נתבטל רתיחה‬
‫ההפשד שאח׳׳כ‪ ,‬נג י״א דאינו‬
‫הראשינה בעת שנקרש יצריך לשהות שיעור מליחה אח״כ רצוף ־‬
‫יחד ״;ד וי״א דמצטרף לפי שאין כח בהקרישה לבטל כח המלה ‪i‬‬
‫שפלט דם מקודם לכן ‪ ,‬ונראה להקל כסברא אחרונה ‪ ,‬נה ואם ’‬
‫היה ספק אם הכשר הי׳ קרוש אם הקור נדול שיכול ‪ .‬לקרוש‬
‫אסור מספק אע״ג דדם שבשלו מדרבנן אסור לא אמרינן ספיקא ‪:‬‬
‫דרבנן לקולא כיון שנולד הספק קודם הבישול אך אם ע״א מעיר ‪I‬‬
‫שלא הי׳ קרוש נאמן ‪ ,‬ואף דבמקום דאיתחזק איסורא אין ע״א נאמן ‪:‬‬
‫באינו בידו ‪ ,‬הכא לא מקרי איתחזק איסורא כיון שע״י המליחה‬
‫עומד הדם לצאת ואנחנו עשינו המליחה ‪ ,‬אלא דהספק ‪.‬הוא שמא‬
‫המליחה אינו מועיל דאתילד ריעותא שנקרש ‪ ,‬לכך נאמן ‪ ,‬ואם‬
‫הקור אינו גדול כ״כ שרי בלא ע״א‪ ,‬ועיין לעיל סימן ס״ח ס״י ‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫עוד מדינים אלו ‪:‬‬
‫אם לאחר המליחה וההדחה אחרונה נמצא מקצת הד‪ 1‬תיכה ‪1‬‬
‫שהיה נקרש אסור למלחו החתיכה יחד אחר ההפשר ‪ ,‬ט דאותו ;‬
‫מקים שלא הי׳ נקרש בתחילה פלט כל דמו ואחר ההדחה נסתמו‬
‫נקבי הפליטה וכשיחזור וימלחנו יבלע מקים שלא נקרש ממקום‬
‫שהי' נקרש ‪ ,‬ואם נמצא תוך עובי החתיכה מקום שנקרש ‪ ,‬אם‬
‫ימלחנו מחרש כל החתיכה כשלימות יש עוד ״ חשש כיון שבשר‬
‫שאין בו דם מקיפו דהיינו כל סביבות החתיכה שלא נקרש בתחילה‬
‫לכן אף בהגיע דבר המלח אל חלק הקרוש אינו פועל בו לעורר‬
‫דם לצאת ולמשכו משם כי כבר נתנרר ‪ ,‬ולא דמי לחתיכה עבה‬
‫די״ל כיון שטבע המלח לעורר הדם שמתחילת החתיכה שמבחוץ‬
‫לכן מעורר ג״כ אף מה שבעובי החתיכה מבפנים ‪ ,‬משא״כ כאן ‪,‬‬
‫ודמי לחלחולת דלקמן סי׳ ע״ה דאם מלחו מבפנים ולא מבחוץ‬
‫דהוה כאלו לא נמלח כלל אפילו בהפ״מ > כיצד יעשה נח יחתוך‬
‫בצמצום מקום הקרוש ולשרותו היטב ולמלחו אחר ההפשר ‪ ,‬ושאר‬
‫החתיכה לא יסלח כלל כיון שכל צדדיו שהיו מגולים לאויר‬
‫ואין לחוש שמא הי׳‬
‫נמלחי< והקרוש נמצא תוך עובי החתיכה ‪,‬‬
‫ק'־וש יותר ונתרפה מעט מעט תוך שיעור מליחה הראשונה ועכשיו אינו‬
‫חוזר ומולח כלל שאר דחתיכה ״ רי״ל כיון שהיה מונח בראשונה שיעור‬
‫שעה‬
‫י‬
‫י‬
‫נד שדת הר הכרמל‪:‬‬
‫נז‪.‬שרת גבפת שאול ‪:‬‬
‫נ ח‪ .‬חי״ד ‪:‬‬
‫נש‪ .‬יד אפרים‪:‬‬
‫■ל׳‬
‫כלכב‬
‫ץ ״ ד ‪ p^D‬ס ט‬
‫מי ^ ק ב‬
‫כ ז ‪53‬‬
‫ישעה גמליחה כמנו ‪ ,‬לנתחילה אין לחוש לזה מון דבדיעבד מ מ עי ר‬
‫מיל םגי־ ‪ ,‬א״כ אף אם אירע שנתרפה מעט מעט מ״מ גם מה‬
‫במלח שיעור‬
‫‪ i‬שנפלט באחרונה יצא מדי דמו ע״י שהי׳ מוגח‬
‫‪) I‬ז( מיל ‪ ,‬ואם נמצא מקצת חתיכה מצ״א שנקרש אזי צריך למלות‬
‫שאר החתיכה נ״ב כיון שבתחילה נמלח רק מצ״א ועכישיו כשמולח‬
‫‪ I‬צד הנקרש נחתך הוא מהשאר‪ ,‬ולא דמי לנמלח מצ׳׳א כ שמלת‬
‫ויותר טוב‬
‫מחובר הוא לחצר שנמלח ‪ ,‬מכבר ‪,‬‬
‫| צ ד השני‬
‫יצאנו מדי‬
‫משאיב שאיב יאז‬
‫‪ i‬לצלותו כלו כאחדדנורא‬
‫| כל החששות ‪ ,‬ובדיעבד אם נמלח מחדש אחר ההדחה כל החתיכה‬
‫^ יחד בהפ״ם יש לסמך על דעת כמה פוסקים דלא ס׳׳ל דהדחה‬
‫סותמים נקבי הפליטה ‪ ,‬ום״מ אין להתיר אלא תוך י״ב שעות שאז‬
‫כיון שפולט ציר פולט ג״כ מה שבולע מבפנים אבל לאחר י״ב‬
‫שעות משנטלח בראשונה לא ‪ ,‬ואע״ג רמקיליין לקמן סי׳ ע׳‬
‫‪.‬בהפ״מ במעל״ע ‪ ,‬מ״ם כיון שבלא״ה צריך כאן הפ״מ מחמת‬
‫הדחק וצורך‬
‫ההדחה תרי קולי בהפ״מ לא מקילינן רק בשעת‬
‫נדול יש להקל ‪ ,‬ואע׳׳ג דהפ״ם ם לא שייך בזה כיון שיש היתר‬
‫בצלי כדלקמן ‪ ,‬מ״מ קצת הפסד איכא כשאינו יכול לכשל כדרך‬
‫■רוב העולם שהעיקר אצלם הרוטב ‪ ,‬ומכ׳׳ש בשיש לו בשר‬
‫מרובה*‪.‬‬
‫סא אם מלח ולא הדיח תהילה ידיחנו ויטלחנו שנית ׳ יאע״ג‬
‫דהמליחה הראשונה הבליע הדם בעין שעליו ובדם בעין לא‬
‫אמרינן כבכ״פ ‪ ,‬סכ מ״ט בדיעבד סבירא להו דחשבינן לדם שעליו‬
‫‪ ,‬לדם פליטה רק המלח הראשון לא יכול להפליט נ שפע כיון‬
‫{ שלא הודח תחילה ולא שייך לומר גבי׳ כבנ״פ אבל אם ידיחנו‬
‫■' וימלחגו שנית אזי יפליט את הדם בשפע ויפליט נמי את ‪.‬הדם‬
‫שהי׳ עליו מה שבלע דכבכ״פ ‪ .‬ויש אוסרין סג דלא מהני הדחה‬
‫ומליחה‬
‫‪.‬‬
‫כי א ה‬
‫מ קו מ ת‬
‫‪. .‬‬
‫■‬
‫■‬
‫י‬
‫■ '‬
‫ס‪.‬‬
‫ערוגת הבושם‪:‬‬
‫סא‪ .‬מור בשם י״א‬
‫והרא״ש ‪:‬‬
‫סב ‪ .‬משבצות זיי״ן ‪:‬‬
‫סג‪ .‬שם בשם י״א‬
‫וסמ״ק ‪:‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ז( עייל חרד בחידושים ס״ק ירד שכתב ואם נמצא מקצת החתיכה קרוש צריך‬
‫י לחתכו ולמלחו בפ״ע ושאר החתיכה יש לו דין נמלח מצ״א עכ״ל ‪ .‬ולא אבין‬
‫ילכאו׳ אמאי יש לו דין נמלח מצ״א ‪ .‬והחרד בעצמו כתב לקמןבנמלח מצ״א ולא הודח דא״צ‬
‫למלוח רק הצד־שלא נמלח בתחילה רק בר^ודח לרעת המ״ז שס צריך למלוח משני הצדדים ‪.‬‬
‫והכא אס הצד שנקרש חתכו ומלחו בפ״ע ‪ .‬למה צריך תו למלוח שאר החתיכה ‪ .‬ולכאורה‬
‫נראה דמ״ס יש בדבריו וכצ״ל צריך לחתכו ולמלחו בפ״ע דאם ימלחנו עם שאר החתיכה‬
‫יש לו די; נמלח מצ״א ועיין ביאורים ס״ק ה׳ עכ״ל ‪ .‬ובשם מס־אר כך להדיא‪ .‬אמנם‬
‫י״׳ל דוקא בנמלח מצ״א כשמולח תו צד השני ומחובר הוא לצד שנמלח בתחילה ועדיין‬
‫המלח עליי אך שפסק כחו עכשיומ״מ בתחילת המליחה הי׳ המלח בתקפו ועדיין מוציא ציר‬
‫והוה כנמלח מכל הצדדים בב״א ‪ ,‬אבל הכא אם חותך הצד שנקרש ומלחו בפ״ע א״כ י״ל‬
‫דשאר החתיכה הוה כנמלח מצ׳א די״ל כל שאין החתיכה מכוסה במלח מכל הצדדים‬
‫אינו כרותח ואינו מוציא הדם בשלימות רק כ״ק או כ׳נ ‪ .‬אם לא כשמולח צד הב׳ ג״כ‬
‫אח״כ כשמחובר לצד שנמלח מכבר והמלח עדיין עליו ומוציא ציר אזי מהני אך שאינו‬
‫מולח עכשיו עוד הפעם הצד שנמלח בתחילה ‪ .‬ועיין לקמן בק״א אית ירד ‪:‬‬
‫י‬
‫מראה ממוטות‬
‫&ד ‪.‬‬
‫ת״ח ורש״ל‬
‫ומשבצות שם ‪:‬‬
‫סה ‪ .‬רמ״א ומשבצות‬
‫ח׳ ‪:‬‬
‫סו‪ .‬חדד‪:‬‬
‫סז ‪ .‬ש״ך כשם רמ״א‬
‫סי' ע״ו ס״ב ‪.‬‬
‫ושפתי י׳ג ‪:‬‬
‫סח ‪ .‬שס ‪:‬‬
‫סט ‪ .‬סי ורמ״א וש״ך‬
‫י׳׳ב ‪:‬‬
‫ע ‪ .‬שפתי ס א ;‬
‫עא ‪ .‬רמ״א וש״ך י״ד ‪:‬‬
‫‪54‬‬
‫כו כ ב‬
‫י־דד סי מן ס ט‬
‫מי ^ ק ב‬
‫ומליחה שנית משום דס״ל דחשבינן הדם שעליו שבלע כדם בעין‬
‫ולא אמרינן גבי׳ ככ״פ סד וא‪3‬ילו לצלי אסור ׳ יאע״ג דלקמן סימן‬
‫ע״ו שרי דיעבד צלי בלי הדחה הראשונה‪ ,‬הכא כיון שנבלע‬
‫הדם כעין ע״י המ‪/‬יחה תו אין הצלי מוציא אותו ‪ ,‬משא״ב התם‬
‫נורא מישב שייב לדם בזה דלאו כעין ממש הוא ואין מבליע‬
‫כלל ‪ ,‬וכן נוהנין סה ‪ ,‬ואפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין‬
‫לצלי וגם אפילו לא שהה במלחו שיעור מליחה דהוח תרתי למעליותא‬
‫מ״מ אסוד לקדידה משום דאין אנו בקיאין בין מליחה מועטת‬
‫למרובה ‪ ,‬ועוד רטבע המלח להבליע הדם ואפי׳ לא סו הוה כרותח‬
‫רק במליחה מרובה ושהה מ״מ לא תלוי כלל ברתיהת המליחה‬
‫וא״ב אפילו במליחה מעט ולא שהה אמרינן דמבליע כל שהו ‪,‬‬
‫מיהו בלא שהה שיעור מליחה ‪ ,‬סו י״א דמותר לצלי אפילו במליחה‬
‫מרובה‪ ,‬ובשהה אסור לצלי אפילו במליחה מועטת‪ ,‬משום דאין‬
‫אנו בקיאין בין מועטת למרובה ואפשר הוא מליחה מרובה‬
‫משא״ב בלא שהה מותר לצלי דבזה לא שייך בקיאות ‪ ,‬ויש‬
‫אוסרין סח לצלי אפילו בלא שהה ‪ ,‬אבל בתרתי למעליותא מליהת‬
‫מועטת וגם לא שהה י׳׳ל דלכ״ע מותר לצלי ‪ ,‬סט מיהו במקום הפ״מ■‬
‫או נע״ש דא״א להכין אחר ‪ ,‬אפילו במליחה מריבה ושהה יש להתיר‬
‫אפי׳ לקדירה ע״י הדחה ומליחה שנית או לצלי בלא הדחה ומליחה־‬
‫שנית משום דבהפ״מ או בע״ש סמכינן אדיעה ראשונה דלא הוה דם‬
‫בעין ‪ ,‬ואם נתבשל בלא חדחה ומליחה שנית אפי׳ בהפ׳׳מ אסור ‪,‬‬
‫ואפילו ע בלא שהח ‪ ,‬דלי״א מותר לצלי אפילו בלא הפ״מ כדלעיל‬
‫מ״מ בהפ״מ שרי לבשל ע״י הדחה ומליחה אף שיש היתר לצלי‬
‫בלא הפ׳׳ם כיון שנחוץ לו הבישול שעיקר אצלו הרוטב וכדומה ‪,‬‬
‫ויש חולקין ע׳׳ז כיון דיש היתר לצלי כלא הפ״מ לא מקרי הפ״כו‪:‬‬
‫לענין בישול ‪ ,‬ולהך דיעה דס״ל לעיל בלא שהה נמי אסור לצלי‬
‫פשיטא דבהפ״ם בלא שהה מותר לקדירה ‪ ,‬דהא אין לו היתר לצלי‬
‫בלא הפ״מ ‪1‬‬
‫עא אם לא הודח רק מעט קודם שמלחו ‪ ,‬וה׳׳ה אי ידעינן‬
‫בוודאי דיש ם׳ בהחתיכה נגד דם שעלי׳ מותר בדיעבד )ח( אפי'‬
‫לא בשלו עדיין רק שנמלח מותר אפילו בלא הדחה ומליחה שנית‪,‬‬
‫רק‬
‫קונ ט ר ס אחרון ‪.‬‬
‫רך‬
‫)ח( כ ת ב הש״ך ס״ק י׳ד ומשמע דכיון שנמלח אן! שלא בשלו עדיין חשיב דיעבד‬
‫ע'כ ‪ .‬ועיין שפתי שם שכתב דמשמע לי׳ להש״ך רק מדכלל הרמ״א הודח‬
‫מעע עם הי׳ ס׳ בחתיכה‪ .‬וערבא ערבא צריך‪ .‬דלהמדי גס ביש ס׳ בעינן נתבש ‪3‬‬
‫דוקא דבלא״ה בעינן הדחה ומליחה שנית כדי לצאת מעמא דר*כוך ‪ .‬אולס י״ל דכונת‪,‬‬
‫הש״ך דכיון דברישא דמיקל הרמ״א כהפ״מ היינו דוקא בלא נתבשל עדיין דהא צריך‬
‫הדחה ומליחה שנית דאי נתבשל בלא הדחה ומליחה אפי׳ בהפ״מ אסור כדמשמע מש״ך‬
‫ס״ק י״ב וכמ״ש בפנים דומיא דהכי מיירי הרמ^א בסיפא בהדיחו מעט או יש ס׳‪.‬‬
‫ועיין בת״ח בהקדמתו שם שכתב וז״ל לפעמים כתבתי להקל בהפ״מ או לעני בדבר‬
‫תשוב אן לכבוד שבת והוא מהטעם כי באותן מקומות הי׳ רל כי היתר גמור הוא‬
‫אליבא‬
‫‪- .. ,‬‬
‫‪.‬‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סימן סט‬
‫י^ר עקב כח‬
‫‪55‬‬
‫מראה מקומות‬
‫רק ביש ם׳ בעי עב נמי קליפה מכל צד ‪ ,‬כדין מליחה לקמן סי׳‬
‫ק״ה ‪ ,‬משום דעיקר טעמא משום דם שעל הבשר לכך בהודה מעט‬
‫או ביש ס' דליכא חשש משום דם שעל החתיכה שרי אפי׳ בלא‬
‫הדחה ומליחה שנית ‪ ,‬ולא חיישינן לטעמא דדיכוך ‪ ,‬דק עג בהפ״מ‬
‫סמכינן על שאר טעמים דאינו דינו כדם בעין רק הדחה ראשונה‬
‫הוא מטעם דריכוך לכך בעינן עכ״פ הדחה ומליחה שנית דכיון‬
‫דבהפ״ם סמכינן דאינו דינו כדם בעין א״כ צריכין אנו לומר שאר טעמים‬
‫על ההדחה לכן וודאי צריך מליחה משא״כ בהודח מעט או יש ם' ‪,‬‬
‫ולפי״ז עד אי לא הודח ונמלח ואח״כ הודח מעט ונמלח עוד הפעם‬
‫יש לאסור אפי׳ בהפ״ם ממ׳׳ג אי לרכך הדחה מעט לא מהני ואי‬
‫משום דם בעין שעל הבשר אין להבשר תקנה ‪ ,‬וי״א עה דבה רחו‬
‫מעט או אם יש ם׳ לא שרי דיעבד רק בנתבשל‪ ,‬אבל נמלח לחור‬
‫לא מקרי דיעבד כמ׳׳ש לעיל סעיף ז׳ ‪ ,‬וי״א עו דביש ם' אפי׳‬
‫בדיעבד כשנתבשל בלא הדחה ומליחה שנית אף בהפ״ם אסור דעיקר‬
‫טעמא משום שלא יתמלא המלח מן הדם ולא יכול לעשות פעולתו‬
‫ולא מחני לזה ם׳ רק עכ״פ הדחה מועטת בעינן לזה‪ ,‬ולדינא‬
‫נראה דבין בהדיחו מעט ובין ביש ם׳ הדחה היטב ומליחה שנית‬
‫בעינן משום טעמא דריבוך ואז שרי אפי׳ בלא הפ״מ ובלא זה אסור אפי׳‬
‫כנתכשל ‪ ,‬ואם נמלח חתיכה בלא הדחה עם שאר חתיכות שאר החתיכות‬
‫מותרות והיא אסורה משום עי דנבי אותה חתיכה כשהדם עב וגוש עז ‪ .‬רמ״א ומשבצות‪.‬‬
‫ונבלע בה י״ל דהוה כדם בעין אבל לגבי שאר חתיכות כיון דהדם‬
‫י״ א ;‬
‫נסם תחילה ואח׳׳כ נופל על אחרות תו לא חוה כדם בעין רק כרם‬
‫פליטה ואטרינן איידי דטריד וכו׳ או כבכ״פ ‪:‬‬
‫חתיכת‬
‫י‬
‫'‬
‫עב ‪ .‬רש״ל‬
‫חולין פ״ב סי׳‬
‫י״ח וכרס ונראה דזה‬
‫הי׳ בהעלם עין‬
‫בביאורים‬
‫להחו״ד‬
‫אוח א׳ יעו״ש ‪:‬‬
‫עג‪ .‬עיין לברש בחי׳‬
‫דינים שלו לה׳ מליחה‬
‫באריכות ‪:‬‬
‫עד משבצות ירד;‬
‫עה מדי כלל ה׳‬
‫אות גימ״ל ‪:‬‬
‫עו‪ .‬משבצות שם‪:‬‬
‫ג‪V ^ .‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫אליבא דהילכתא רק שהאחרונים ז״ל החמירו בדבר ולכן כפבתי שבמקום דלא אסשד‬
‫יש להעמיד הדבר על דינו כו׳ עכ״ל ‪ .‬נמצא אם מיקל הרמ״א כאן בהפ״מ ש״מ‬
‫דעעמא דדם בעין אינו עיקר אצלו רק אינך מעמא ‪ .‬ואי נימא כדעת המשבצות דעיקר־‬
‫טעמא משום שלא יתמלא המלח מדם ולא מהני לזה ס׳ ‪ .‬רק הדחה מועמת‪ .‬א״כ איך■‬
‫כלל הרמ״א הדיחו מעט עם יש ס׳ הא יש חילוק ביניהם ‪ .‬לכן נראה לדינא דאנו חיישינן‬
‫גם משום טעטא משום ריכוך הבשר נמי ובין בהדיחו מעט ובין ביש ס' צריך הדחה־‬
‫ומליחה שנית ומהני אפילו בלא הפ״מ ובהדיחו היטב א״צ לחזור ולשרותו כמ״ש הש״ך‬
‫ס״ק ה׳ ‪ .‬וכן משמע לשון הרמ״א אף שבת״ח לא משמע כו ‪ .‬והלבו״ש בחי׳ דינים שלו‬
‫משמע כן ‪ .‬וכןהחוו״ד‬
‫ליישבקו׳ המשבצות יעו״ש ‪ .‬ומדברי הת״ח בהקדמתו לח‬
‫כתב‬
‫כתבעל המשבצות וכן עיקר‪ .‬אולם לדינא נראה דגם בהדיחו מעט בעינן הדחה ומליחה■‬
‫שנית כמ׳׳ש בפנים ‪ .‬וכן בחתך הנתח לשנים אם לא הדיחו שכתב הרמ״א לעיל דהוה‪-‬‬
‫הדיחו כלל ‪ .‬אף דבלא הדיחו כלל ומלחו ובשלו בלא הדיחו שנית אף בהפ״מ‬
‫כלא‬
‫אסור ‪ .‬ואם הדיחו ואח׳כ חתכו ולא הדיח מקום החתך ומלחו לטעמא משום ריכור מותר‬
‫דהא כבר נתרכך כמ״ש הש״ך ס״ק ג׳ ‪ .‬מ״מ אנו חיישינן גס לטעמא שלא יתמלא המלה‬
‫מדם והוה כלא הדיחו כלל ועיין בפנים סעיף ו׳ דהוה כנמלח מצד א׳ דבלא״ה‪:‬‬
‫בהפ״מ מותר ‪:‬‬
‫לכאורה‬
‫מראה מקומות‬
‫‪56‬‬
‫כוכב‬
‫ידד םימןסט‬
‫מיעקב‬
‫עס חתיכת בשר תפל שלא הודחה הדחה ראשונה שנוגעת‬
‫׳עח ‪ .‬ש״ך שי׳ ע׳‬
‫לחתיכה מליחה הוה לי׳ אותה חתיכה טפילה כנמלה בלא הדחה‬
‫ס״ק כ״מ ‪:‬‬
‫ק‬
‫ויש לומר שהמלח מבליע דם בעין בתוכה ‪ ,‬אבל אם ‪.‬חתיכת תפילה‬
‫נפלה לציר קודם שהודחה אין הציר מבליע הדם בעין שעל החתיכה‬
‫ושרי שאין כה בציר להבליע רם בעין משא״ב המלח עצמו ‪ ,‬וכן‬
‫בשר עט שנשרה במי הים שהם מלוחים קודם הטליהה י״ל דלא נרע‬
‫־עט ‪ .‬יד אפרים ‪:‬‬
‫מנפל לציר שאין מבליע דם בעין שעליו ‪ ,‬ונם י״ל דמי הים שאינם‬
‫ראוים לשתי׳ לאו מחמת מלחן הוא אלא שהם מרים דכשירתחם על‬
‫האש מתמעט מרירותם והם ראוים לשתי׳ ‪ ,‬וכן הרין במים מבארות‬
‫של מלח ששואבין מהם ומרתיחין אותין ועושים מלח‪ ,‬אף שי״ל‬
‫דמים אלו חריפים מציר רעלמא מ״מ יש להתיר בלא שהה שיעור‬
‫כבישה ואם שהה שיעור כבישה יש לאסור באין הפ״ם ובהפ״ם‬
‫יש להתיר לצלי׳ ‪:‬‬
‫אם פ נמלח הלב בלא הדחה ראשונה יש להתיר אפי׳ בלא‬
‫פ‪ .‬שפתי סי׳ ע׳ ב‬
‫הפ״מ‪ ,‬אע״ג כדם בעין ממש שנפל על הלב ונמלח אין‬
‫ס״ה ד׳ ‪:‬‬
‫להקל מ״מ הכא דמקילינן בלא״ה בהפ׳׳ם דאין דינו כדם בעין‬
‫וגם שאני לב דשי ע חלק ולא בלע כדלקמן סי׳ ע״ב לכן יש להקל‬
‫והיינו שלא הודח מבפנים דמבחוץ בלא״ה אין בו דם בעין וכן‬
‫פא ‪ .‬מנ״י כלל כ״ד תרנגולת מבחוץ אין בו דם בעין‪ ,‬פא אם נמלח הכבד ושהה‬
‫כשיעור בלא הדחה תחילה י״א דיש להתיר לצלותו משום די״א‬
‫ס״ק כ׳ ‪:‬‬
‫פב‪ .‬תוס׳ חולין ק״י פב דם הכבד דרבנן ונם יש לצרף בכבד דפולטת ואינה בולעת‬
‫ד״ה כבדא וש״ך אפי׳ בבישול ומכ״ש במליחה‪ ,‬וי״א פג דדינו כשאר בשר ואפור‪,‬‬
‫ואפי׳ דיעה ראשונה כתבה ‪ ,‬וצ׳׳ע למעשה ‪:‬‬
‫סי׳ ע״ג ס״ק י״ח ‪:‬‬
‫פג ‪ .‬שפתי ע״ג ס״ק לץ פו לא ימלח במלח דקה' כקמח שהוא נבלע בבשר ואינו פולט‬
‫ובדיעבד אם מלח בו אין סטריחין פה אותו לחזור ולמלוח במלח‬
‫י״ט ‪:‬‬
‫פד‪ .‬מחבר ורמ״א ‪ :‬בינוני וכן אם אין לו מלח אחר רק טלה דקה מותר למלוח בו רק‬
‫לכתחילה צריך לדקדק בזה שימלחנו בהרבה מלח שיהי׳ עב קצת‬
‫פה‪ .‬חמודי דניאל‪:‬‬
‫דכיון דא׳׳א בענין אחר הוה בדיעבד רק בזה צריך לדקדק שידיחנו‬
‫פו היטב היטב אחר המליחה ולא פגי לי׳ כהדחת שאר בשר משום‬
‫פו ‪ .‬פר״ח ‪:‬‬
‫שהמלח נדבקת מאד בבשר ואם יתנהו אח״כ לבשא׳׳ט ויריחנו יש‬
‫לחוש שיפול מן המלח במים וכיון שעבר כח המלח מעל הבשר לא‬
‫יפליט עוד הבשר כלום והרי הוא חוזר ובולע מן המים שנבלע בהם‬
‫הדם שבתוך המלח‪ ,‬אבל שאר בשר יוכל להדיחו אפי׳ בכשא׳ם‬
‫לאחר הניפץ או ההדחה באויר שלא נשאר על הבשר רק טיחת‬
‫הדם משהו ובטל הוא בהמים וצריך ליזהר שע׳׳י טחינת המלח‬
‫המלחפו ביחד יש‬
‫כקמח וכשמולח בכל‬
‫דניאל‪.:‬צחק הרבה מלח היטב‬
‫ג‬
‫■פז‪ .‬חמודי‬
‫^‪.‬סח ‪ .‬מחבר ורמ״א ‪ :‬הרבה מן הבשר שנא עלי׳ מן המלח הרק ‪ ,‬פס וכן לא ימלח במלח‬
‫שהוא גפה יותר מטלה שעושין ממי הים ‪ ,‬רק צריך להדקו מפני‬
‫שנופלת מעל הבשר כשהופך הבשר לפלחו מצד השני ‪ ,‬ובדיעבד‬
‫אם מלח בו או אם הוא קשה כאבן וא״א להדקו ומלח אהר אין לו‬
‫מולח בו ומותר כיון שהבשר לח ממי השרי׳ מסתמא אינה נופלת‬
‫כל המלח מהנשר והכל כפי ראות עינים ;‬
‫מעשה‬
‫כוכב‬
‫יו״ ד ס^מן ס ט‬
‫מיעקב כט‬
‫‪57‬‬
‫מראה מלץטות‬
‫חסד‬
‫פמ ‪ .‬שו״ת‬
‫ויףן ‪ w‬מעשה הי׳ שמלחו בשר עם האליי״ן בטעות שטביי‬
‫לאכרהס חלק‬
‫מלח ונתבשל הבשר וכשטעמו התבשיל הרגישו בו טעם‬
‫האלי״ן ‪ ,‬ונמצא בספרי הרפואות שהאלי״ן הוא מין מלח ועושה פעולתי יור׳׳ד סי׳ ל״ג ובס׳‬
‫להמשיך הדם ‪ ,‬וכן הציקער קורין אותו הקדמונים בשם מלת ערוגת הכושס יעו״ש‬
‫אינדייאנ״ו ונחי שוה למלח להוציא דם‪ ,‬ואין מקים לסמיך על‬
‫דבריהם כי הוא רק עפ״י אומרנא אבל לא בהכרח שהדבר כן ‪,‬‬
‫ועוד דברור הי' לחז״ל טבע המלח דהוא מפליט כל הדם שאפשר‬
‫לצאת ומה שלא יצא ד י המלח אין מזיז ממקום למקום בתוך‬
‫החתיכה‪ ,‬וגם איידי דטרוד לפלוט לא בלע מן הדם שיצא‪ ,‬וכן‬
‫קים להו בטבע הצלי‪ ,‬משא״ב בשאר מינים אולי מוציא מקצת‬
‫הרם והשאר פורש ממקום למקום ‪ ,‬או נבלע הדם שיצא בהחתיכה ‪,‬‬
‫לכן הבשר שלא נתבשל עדיין צריך מליחה שנית ‪ ,‬והבשר שנתבשל‬
‫טריפה וגם הכלים אסורים‪ ,‬ואפי׳ לקולא כגון שנמלח במינים אלו‬
‫בלא הרחה קמייתא או בכלי שא״מ אין לחוש כלל לדונו כדין מלח‬
‫כי אין כחם ככח מלח בשום ענין ‪:‬‬
‫צ ‪ .‬ש׳׳ז ומשבצות ‪:‬‬
‫צ אסור להניח בשר שלא הודח תחילה על םלי‬
‫מיוחד לכך כי שמא יש שם מלח והוד‪ .‬כמולח בלא הדחה‬
‫וה׳׳ה דאסור להניח מלח על מקום המיוחד לבשר שלא ד\דח וה״ה‬
‫דאסור להניח בשר בסלים שנותנים בהם ירקות שאין דרכן להדיח‬
‫כי שמא יהי׳ נסרך בהם דם ואפי׳ בשר כשר שכבר נמלח אסור‬
‫להניח בהסלים משום בו״ח כי הירקות מבשלים לפעמים עם חלב ‪,‬‬
‫ואם קצת מלח נמצא בהבשר קודם הדחה ראשונה יש להתיר דנגד‬
‫מעט מלח שמבליע קצת דם בוודאי יש ם׳ צא בד״א שהדף חלק צא ‪ .‬חוו״ד ‪:‬‬
‫ברהיטני שאין בו חשש משום מולח בכשא״מ אבל אם הדף אינו‬
‫חלק ברהיטני דהוה ככשא׳׳ם בזה לא מהני ס׳ דמי יודע במה דם‬
‫הפריש המלח בהחתיכה ממקום למקום לכן אם נראה ציר בכלי‬
‫אסור ואם לאו מותר כדלקמן ;‬
‫צב‪ .‬הרא״ש משמואל‬
‫מבלי‬
‫פנוי‬
‫מקום‬
‫^ צב יפזר עליו מלח מכל צדדיו שלא ישאר בו‬
‫חולין קי״ג מלחו‬
‫מלח צג גם ימלחנו עד כדי שלא יהא ראוי לאכלו עם אותו‬
‫יפה יפה‬
‫מלח וא״צ צל להרבות עליו סלח הרבד‪ .‬שיהי׳ עב כבנין צה יאף צג ‪ .‬שס קי׳ב כי אמר־‬
‫קי‪ °‬שמואל מלוח כו׳ באינו‬
‫שהחתיכה עבה א״צ לבקעהלשנים קודם שימלחנו‬
‫להו לחדל דכל חתיכה שמולחין אותה מכל צדדי׳ יש בה בהמלח נאכל מחמת מלחו ‪:‬‬
‫להפליט כל דם שבתוכה אפי׳ היא עבה הרבה ‪ ,‬ובדיעבד אם לא צד ‪ .‬מנחות כ״א יכול‪,‬‬
‫תבינהו וכו׳ ‪:‬‬
‫נתפשט המלח בכל מקום ונשאר בו מקום פנוי קצת י׳א צי ראייני‬
‫מיתר רק בד‪,‬פ״מ או לצורך שבת או אורחים‪ ,‬וי׳׳א צ! דמותר א^י' צה‪ .‬רשב׳א ‪:‬‬
‫שלא במקום הפ״ם בדיעבד אם הודח אחר המליחהוא״צ לחזיי צו ‪ .‬ת״ח ‪:‬‬
‫ולמלוח וכן נוהגין העולם שאין מדקדקין בכך בדיעבד)ט( ולכתחי׳ נ טן צז ‪ .‬ב׳ ח ומ״ז וש״ך ‪:‬‬
‫ליזהר בזה ‪ ,‬צש ומעשה הי׳ שמלחו בשר במלח שהי׳ מעורב בגרובין צח ‪ .‬חמודי דניאל ‪:‬‬
‫שליש‬
‫‪,‬‬
‫)ט( לכאורה‬
‫קונטרס אחרון‬
‫נראה אס מלח רק מצד א׳ והשאיר מקום פנוי מבלי מלח אפינו‬
‫בדיעבד אסור ‪ .‬אפילו לדעת הרשב״א והמחבר דמתירין בדיעבד בנמלנג‬
‫מצד‬
‫מראה טקוסית‬
‫*צש ‪ .‬מנחות שס וכן‬
‫לקדירה‬
‫דמ״ש שם‬
‫י?‬
‫הוא‬
‫לקדירה‬
‫רק לכתחילה'רש^״א‬
‫ובפג״ה ל״ז ע״כ‬
‫אממתא דאחליקן ן^ן‪/‬‬
‫והלא‬
‫א׳ ;‬
‫ךק‬
‫לא‬
‫קא ‪ .‬מהרי״א‬
‫*שפי׳ וכן לקדרה‬
‫לעיכוב והנהו אכ{מהא‬
‫ניחא דהא ה‪_5‬יך‬
‫לא ה‪,‬׳‪,‬ן^ןליס לאןין■ ;‬
‫ע״א‬
‫קכ ‪ .‬ען״ק ‪,‬‬
‫;‬
‫* ומשבצות‬
‫׳ קג‪ .‬השואל מהךש^״א‬
‫בתשובה ה^יאן‬
‫ה‪3‬״י ;‬
‫*‬
‫‪58‬‬
‫כוכב‬
‫סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫שליש או רביע ובזה יהי׳ הרבה מקום פנוי מבלי מלח ויהי׳ נאכל‬
‫אותו מקום מחמת מלחו וזה מעכב בריעבד לכן אם לא שהה עריין‬
‫שיעור מליחה יש להריחו יפה ויחזור וימלחנו במלח נקי ‪ ,‬ואם ככר‬
‫שהה שיעיר מליחה אם ידיחנו יש חשש דיסתמו נקבי הפליטה‬
‫ויבלע המקום שנמלח בראשונה כהוגן מהמקום שלא נמלח כהוגן‬
‫כתחילה אחר המליחה שנית לכן ידיחנו רק מעט וימלחני משום‬
‫דאסור למלוח מחדש בעוד שהדם והמלח עליו ‪ ,‬גם ימלחנו על מקום‬
‫נקי לא על אותו כלי שמלח בראשונה ‪:‬‬
‫כבר נתבאר שצריך למלוח החתיכה צש משני הצדדים לכתחילה ‪,‬‬
‫גם העופית שפתחן להוציא מהן הבני מעיים צריך למלחן גם‬
‫מבפנים ‪ ,‬ואם לא מלחן אלא מבפנים או מבחוץ וכן חתיכה שלא‬
‫נמלחה אלא מצד אחד מותר בדיעבד‪ ,‬ין מידי דהוה כחתיכה עבה‬
‫דא״צ לבקעה לשנים ולמלחה אלמא דהמלח מוציא כל הדם כל מה‬
‫שבעובי החתיכה אף מה שמבפנים שלא נמלחה שם ‪ ,‬וה״ר בנמלה‬
‫רק מצד א׳ שמותר‪ ,‬ויש קא אוסרין כזה אפי׳ בדיעבד‪ ,‬דלא דמי‬
‫לחתיכה עבה ‪ ,‬משים דצד השני שלא נמלח מגולה הוא לאויר‬
‫קכ וטבע האויר לקרר החתיכה ומונע כח החום שבמלה שבצד השני‬
‫שנמלח שיפליט הדם מהצד שלא נמלח‪ ,‬משא״כ בחתיכה עבה שהוא‬
‫שלם ואינו מגולה לאויר ‪ ,‬וכל סביבי׳ המגולים לאויר נמלחו שפיר ‪,‬‬
‫וגם בחתיכה נמי אי נמלחה מכל צד ובתוך שיעור מליחה נחתכה‬
‫לשנים צריך למלוח שם רהא מגולה לאויר ‪ ,‬ועוד קג שטבע‬
‫האויר לקרר ואפי׳ הצד שנמלח אינו כרותח כיון שלא נמלח משני‬
‫הצדדים ואינו מפליט הדם שפיר אפי׳ מצד שנמלח ואפי׳ חותך צר‬
‫שלא נמלח ומלחו בפ״ע הוה החתיכה )י( שכבר נמלח עדיין בדמו‬
‫כיון שלא הי׳ כרותח בעת מליחה ראשונה ובעינן דימלח צד שלא‬
‫נמלח כשהוא מחובר לצד הגמלח תחילה ועדיין מלחו עלי׳ כדלקמן ‪,‬‬
‫אבל‬
‫קונטרם אחרון‬
‫מצד א׳ ‪ .‬ונ״מ לדידן במקום הפ״מ משוס דבחולין )דף קי״ג( קאמר שמואל אין הבשר‬
‫יוצא מדי דמו עד שימלחנו יפה יפה ‪ .‬ומשמע דאפי' בדיעבד אסור ‪ .‬ולדעת הרשב״א לא‬
‫קאי שמואל על מליחה משני צדדיס דס״ל להרשב״א בנמלה מצד א׳ מותר בדיעבד ‪ .‬אלא‬
‫ע״כ שמואל קאי על מליחה מצד א׳ שלא ישאיר בו מקום פנוי וכן מסתבר דהא אהאי‬
‫מקום פנוי אין מלח משוס צד משני הצדדים שימשוך הדס משס ‪ .‬אולם דין זה לא מצאתי‬
‫בפוסקים‪ .‬ש״מ דאמרינן דהמלח שמצד מקוס פנוי בכל סביביו מושך הדס ומותר בדיעבד‪,‬‬
‫ושמואל בא למעומי לדעת הרשב״א אס לא מלחו יפה דהיינו שהוא נאכל מחמת מלחו‬
‫דזה אפילו בדיעבד אסור ‪ .‬ויש מקום לומר דהא דאמר רב חנינא ברי׳ דרבא חולין )דף‬
‫■קי״ב( כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח ה״מ היכא דאינו נאכל מחמת מלחו וכו׳ ‪.‬‬
‫דמנ״ל לר״ח זאת ‪ .‬י״ל משום דשמואל לשימתי׳ דקאמר שימלחנו יפה יפה למעומי בנאכל‬
‫מחמת מלחי ש״מ דאינו כרותח ;‬
‫המשבצות מ״ו שכתב ויש תקנה שיבחר בתיך עד מקוס שנמלח וחצי‬
‫)‪0‬‬
‫השני ימלח עכ״ל ‪ .‬נראה לכאורה דכה״ג מהני אך משוס דא״א לצמצם‬
‫אין לסמוך ע״ז‬
‫ולפימ״ש בשרת הרשב״א הביאו הכ״י משוס דלא הוה כרותח נראה‬
‫דכה״ג‬
‫מדברי‬
‫כוכב‬
‫ידד סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫ל‬
‫‪59‬‬
‫מראה‬
‫‪W‬׳ ת‬
‫^^בל כל שאינו מגולה לאויר אף שיש חלל מבפנים כגון הלב‬
‫׳והראש בל זמן שלא נפתחו א״צ לפתחם ולמלחם גם בפנים‪ ,‬אלא‬
‫משום דם בעין שיש בהם צריך לפתחם כדלקמן סי׳ ע״א וסי׳ ע׳ ב ‪,‬‬
‫קר וכן הריאח צריך לפתות הקנוקנות שבה קודם המליחה מ׳טים קד‪ .‬הריכ׳ש סימן‬
‫‪.‬‬
‫דם כעין שבתוכן הא לא״ה חוי כחתיכה עבה ‪ ,‬והבי נהוג ‪ ,‬קה דאפי ׳‬
‫בדיעבד אסור אם לא לצורך הפ״מ וכה״ג יש לסמוך אדיעה קמייתא ׳ קה ‪ .‬רמ״א ;‬
‫׳ רדוקא אם כבר נתבשל כך אז יש להקל בהפ״מ כיון דאין לו תקנה‬
‫אבל אם לא נתבשל עדיין אף קו שהודח אחר כליחתו יש לו תקנה קו ‪ .‬מ״ז ‪:‬‬
‫אם הוא תוך י״ב שעות שנמלח שיחזור וימלח צד חשני שלא נמלח‬
‫עדיין ויבשלנו אח״כ‪ ,‬קז אבל הצד שנמלח תחילה‪ ,‬א״צ לחזור קז‬
‫משכצות מ״ו‬
‫ולמלחו כיין שהמלח עדיין עליו אף שפסק כחו עכשיו ם״מ בתחילת‬
‫וחו״ד ‪:‬‬
‫המליחה הי' המלח בתקפו ופתח נקבי הפליטה והיה כנמלח משני‬
‫הצדדים בב״א שנעשה עכשיו ברותח שעדיין פולט ציר ועכ״פ המלח‬
‫אינו מניח את האויר לקרדו אם לא שהודח אתר מליחתו אז צריך‬
‫למלוח עכשיו משני הצדדים‪ ,‬ואף דמחסירינן לקמן סי׳ ע׳ דבהודח‬
‫אחר שיעיר טליחתו מיד נסתמין נקבי הפליטה ולא מהני מליחה‬
‫אח״ב ‪ ,‬יש לומר דהכא שרי משום ס״ם שמא כדיעה א׳ דמצר א׳‬
‫שנמלח פולט בל הדם דהא אנו מקילינן בנתבשל כך בהפ״מ ושט^‘ קח ‪ .‬ש״ך ואף להש׳ז‬
‫דלא חשיב לי׳‬
‫כהך דיעה דלא ם״ל בסי׳ ע׳ דנסתמין נקבי הפליטה ‪ ,‬וא״כ כ שמלת‬
‫עכשיו משני הצדדים ויפליט ציר ואגב דטרור ולא יבלע מהדם מ ה ^י להפ״מ כיון דאפשר‬
‫־שלא נמלח תחילה וכן קה אם היא אחר י״ב שעות משנמלח ולא הודח בצלי מ״מ להלכה‬
‫מסיק כך ואף דקו׳‬
‫עדיין יחזור ויסלח צד השני משים ס׳׳ם דפלוגתא דרבוותא שמא‬
‫&ולט כל הדם ושמא כהך דיעח דפולט ציר כל מעל״ע דהא בהפ״מ מקילי״נן מחלחולת יש ליישב‬
‫■לקמן סי׳ ע׳ ‪ ,‬קט אבל אם הוא אחרי׳׳ב שעות והודח ג״כ‪) ,‬יא(תרי קילי כמבואר בק״א מ״מ‬
‫הוה ס״ס כמ״ש ה מ׳ז‬
‫לומר דפולט ציר יום שלם ‪ ,‬וגם לומר דלא נסתמין נקבי הפליטה‬
‫מקילינן רק יצלנו דנורא משאיב שאיי יאין הצד שנמלח כבר בולע מ צי בהודח ודו״ק בלשון‬
‫היי״ז ‪:‬‬
‫שלא נמלח ואפי׳ בולע כבכ״פ אפי׳ אין לו ציר של עצמו דצלי' עדיף‬
‫ממליחה‪ ,‬קי ואף שבשר שפלט כל דמו וצירו ובלע דם אי! לי ק ת‪ .‬חגורת שמואל‬
‫סביב הלכוש ‪:‬‬
‫תקנה אף בצלי׳ מ״מ מה שבילע ע״י צלי׳ מיתר דהגליעה והפליטה‬
‫באים כאחד< ואע״ג דמבואר לקמן סי׳ ע״ז דלכתחילה אסור לצלוח קי ‪ .‬שפחי כ״ג ‪:‬‬
‫בשר‬
‫קונטרס אהרון‬
‫דכה״ג לא מהני כמ״ש בפנים באורך ‪ .‬וכן נראה מדברי החרד שהבאתי לעיל סי׳ זה‬
‫אות זיי״ן יעו״ש ‪ .‬אולם באמת המשבצות שם מיירי דצלע א׳ כמלח שכיר בין בפנים‬
‫ובין בחו‪ ,‬דהוה כרותח גמור לכך קאמר שיבתר בתוך ‪ .‬מישא״כ בחתיכה שלא נמלח‬
‫רק צד א׳ י״ל דאינו כרותח ולא מהני מה שיבתר בתוך ‪ .‬ומש״ה לא מהני נמי האי תקנה‬
‫שכתבו כל האחרונים לאחר יכ״ש יניח צד הנמלח מחדש למטה וא״צ צלי ‪ .‬וזה קו׳ על הרמ״א‬
‫כמ״ש בשפתי כ״ג‪.‬ולפמ״ש בפנים ניחאדצריכין אנו לחוש גם לטעם הכתוב ברשב״א וא״ז תקנה ‪:‬‬
‫‪') ,‬א( ע י י ל ט״ז ט״ו מה שהקשה מחלחולת‪ .‬ולכאורה לק״מ דהתם לכ״ע יש רק מעט דם‬
‫׳ בשומן והמלח מושך כל מעט הדם אליו ולא כשאר עוד דם לאסור גוף החלחולת‪.‬‬
‫משא״כ הכא באין הפ״מ דחיישינן דצשאר דם הרבה בהצד שלא נמלח ‪ .‬א״כ אס מלחו‬
‫כעת אף אס המלח מושך אליו דם מ״מ נשאר עוד דם להבליע ג״כ בהצד שנמלח תחילה‬
‫ונא סר‬
‫מראה מקומות‬
‫‪60‬‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח שאני הנא דא״א בעגץ אחר‬
‫דאל״ב יהי׳ הבשר אסור והוה כריעבר‪ ,‬ויש מחמירינן יןיא בהודח‬
‫קיא‪ .‬ש׳׳ו *•‬
‫אף תוך י״ב שעות רלא מהגי אלא צלי ‪ ,‬ונראה ריש להקל כסברא‬
‫היג ‪ .‬משבצות ‪p‬״ן ; ראשונה ‪ ,‬קיב ואין חילוק בין עוף לבהמה בשיעור י״ב שעות ‪ ,‬דאפי׳י‬
‫עוף פולט ציר כל י״ב שעות‪ ,‬ודלא כי״א דעוף אינו פולט ציר רק‬
‫’‬
‫ןון• שעה א׳ או ב׳ ‪ ,‬תיג ואין חילוק נמי בהפ״ט דמקילינן בגמלה מצד‬
‫א׳ בין אם מצד הנמלה למעלה או למטה ‪ ,‬דאע״ג דרם אינו מפעפע׳‬
‫;‬
‫י‬
‫למעלה היינו דאין כה בדם לילך מחמת רתיחת המליחה מלמטה‬
‫למעלה ‪ ,‬דהיינו ללכת מהמלח ולהלאה ‪ ,‬אבל להביא את הדם למקום‬
‫המלח וודאי המלח מוצץ הרם ומושכו אל המקום אשר הוא שם בין■‬
‫ק״א אןק מלמטה למעלה או להיפך ‪ ,‬קיד ולאחר יב״ש והודח דאמרינן דלא‬
‫מהני לי׳ מליחה שנית נראה דאין לו תקנה שימלח שנית ויניח צד‬
‫;‬
‫’‬
‫שלא נמלח תחילה למטה ודם אינו מפעפע למעלה כדאמרינן לקמן‬
‫‪.‬‬
‫גבי כשא׳׳ט וגבי דגים ועופות ואין הצד שנמלח כבר יהי׳ בולע מ ה צ ד‬
‫שלא נמלח תחילה משום דלפי טעם שגי שכתבתי למעלה דאפי׳‬
‫הצד שנמלח כבר לא הי׳ כראוי משום דלא הוה כרותח רק אם‬
‫‪.‬‬
‫מלחו שנית בעוד שהמלח על צד שנמלח כבר או מולח שנית ב׳‬
‫הצדדים כדלעיל והמלח בצד שנמלח כבר פולט עדיין ציר והוה׳‬
‫רותח קצת ומש״ה עכשיו אינו מניח את האויר לקרקרו ‪ ,‬משא׳׳ב‬
‫כשאינו פולט ציר כלל הוה לריק המליחה שנית דהוה כנמלח‬
‫מצד א׳ ‪:‬‬
‫עוף קשו שלא נמלח רק צלע א׳ בפנים ובחוץ ‪ ,‬והצלע השני'‬
‫^״ק‬
‫^‬
‫לא נמלח כלל ונתבשל כך לכ״ע אף דיעבד אסור משום דאין‬
‫י כ״א ובקו״א‬
‫שלו סי׳ ע״ז ומשכצות הצלע שלא נמלח פולט כלום לכ״ע משום דהחלל מפסיק ולא רמי־‬
‫לחתיכה עבה ‪ ,‬רק אם נזכר קודם הבישול וקודם שתרח תוך יב״ש‬
‫אן^ > ‪ y‬ן ‪p‬״ן ;‬
‫שרי במליחת צלע השנית‪ ,‬אבל לאחר יב״ש או לאהד שהודח אם׳ ד‬
‫למלוח דהכא ליכא ספק ספיקא כדלעיל משום דלכולי עלמא אסור‬
‫ואין תקנה לבתר את העוף בתוך עד מקום שנמלח וצד השני‬
‫שלא נמלח ימלח משום דא״א לצמצם‪ ,‬וכן אותן הנשים שמפרידין‬
‫‪^ pp‬‬
‫למנחה מהמ;״י עור העוף מהכשר ומפחין אותו שהעור נשאר מופרד מהבשר וחלל'‬
‫בכלל ‪ p‬׳ ס״ק ‪ p‬׳ ‪ :‬ביניהם ומולחין ע״ג העור ג״כ דיעבד אסור דהמליחה לא מהני לכשר־‬
‫העוף משום דחלל מפסיק כדלעיל ‪ ,‬ואם מעבירין אח״כ הנפוח עד‬
‫קיז ‪ 3‬ימ מלל ;‬
‫שהעור חוזר למקומו הראשון על בשר העוף יש להתיר למלוח‬
‫יעכ׳׳ן‬
‫תיח‬
‫‪p‬לן ; קט! אפי׳ לכתחילה ‪ ,‬קי! ויש אוסרין לכתחילה ‪ ,‬קיח ויש אוסרין אפי׳׳‬
‫מ^דל‬
‫ב ד עבד‬
‫י‬
‫קונטרס אחרון‬
‫■'‬
‫ונאסר כיון שהוא לאחר יב״ש ‪ .‬רק התם אס מלח צד ■פנימי לחוד דאסור אם נתבשל‬
‫בלי מליחה אפילו בהפ״מ‪ .‬היינו מעמא דלא מלח השומן כלל אפילו מצד א׳ שהרי בחלחולת‪.‬‬
‫טצמו אין דם והוא מפסיק בין המלח להשומן ולכן מעש דם שנמצא בהשומן בתולדתו‬
‫נשאר בו כבתחילה ואוסר בנתבשל ‪ .‬משא׳כ הכא בהפ׳מ סמכינן על דעת רשב״א שיצא‬
‫כל הדם ‪ .‬ונראה דזהו כונת הנק״ה שהשיג על הע״ז ובחנם נתקשה בו המשבצות ‪.. r p‬‬
‫ועוד י״ל דלכך מחמירינן הכא ־לאחר יב״ש כיון דיש היתר בצלי כמ״ש הט^ז‪ .‬עצמו ‪,,‬‬
‫משא״כ‬
‫סימן סט‬
‫כ ו כ ב ץ״ד ‪,‬‬
‫מיעקב‬
‫לא ‪61‬‬
‫שנתפרדה‬
‫‪1‬‬
‫\‬
‫בדיעבד שאין כה גהמלח להוציא הדם מהבשר מאחר‬
‫החבילה ‪:‬‬
‫תרנגולת שלא נפתחה כלל וגמלוזה מבחוץ קיסמכל עברים‬
‫מסביב התרנגולת מותרת לכ״ע כיון שאין חללה מגולה לאויר‬
‫הוה כחתיכה עבה כמו שנתבאר לעיל ‪ ,‬אבל האיברים שבתוכה הווין‬
‫כלא נמלחו כלל אף שהם דבוקים להעוף ם״מ הם איברים אחרים ‪,‬‬
‫־וכשמולחין עופות ראוי לכתחילה לבקעה היטב לשנים בכדי שיוכל‬
‫למלחה בפנים בכל מקום ‪ ,‬והריאה והכליות צריך לכתחילה להוציאם‬
‫ממקומם למלחם משני הצדדים‪ ,‬דשמא לא יגיע להם המלח דהם‬
‫נחבאים במקומות כושבותם וגם לפעמים גצרר בהריאה דם הרבה‬
‫יותר מהכבד ואין המלח מוציאו בנקל ‪ ,‬ובדיעבד שלא הוציאם‬
‫ממקומם יש להכשיר אם מלח העוף■ גם מבפנים כיון שהם דבוקים‬
‫היטב להעוף ואינם ’ מגולים לאויר הרי הם כחתיכה א׳ ואין להחזיק‬
‫ריעותא שמא לא הניע המלה לשם ‪ ,‬או שמא נצרר בדהיאה דם‬
‫הרבה ‪:‬‬
‫קג זפק שנשאר עם המאכל תוך העוף ומלחו ובשלו כך ‪,‬‬
‫וכן הקורקבן ושאר דקין שנמלחו עם הפירשא שבתוכם ונתבשל‬
‫כך וליכא ם׳ בעוף גופי׳ נגד המאכל ‪ ,‬יש אוסרין *( משום דהמאכל בולע‬
‫דם ואינו פולט דם שבלע כיון שאין לו דם של עצמו לפלוט‪ ,‬ואין‬
‫לומר דהזפק עצמו מפסיק בין דם העוף למאכל ולא בלע ‪ ,‬חדא דלא‬
‫קי״ל כן לקמן סי׳ ק״ה גבי כוליא שצלאו בחלבו ‪ ,‬שנית קכא דבזפק‬
‫עצמו יש דם ואינו בכלל אין מחזיקין דם בבני מעים ובלע המאכל דם‬
‫שבזפק‪ ,‬ואין להתיר בזפק מטעם פירשא בעלמא הוא כדלקמן סי׳‬
‫פ״ז גבי קיבה שנמלחה עם חלבה ‪ ,‬דכזפק עדיין המאכל לא נטחן‬
‫ולא הוה כפירשא ‪ ,‬ואפי׳ ’ בקורקבן ושאר דקין דהטאכל כבר נטחן‬
‫י״ל דלא דמי לקיבה לענין בו״ח ‪ ,‬קכב דהתם אמרינן דפירשא הוא‬
‫ותוה טעם קלוש ואינו חל עליו איסור דבו״ח כמו נ״ט בר נ״ט דשרי‬
‫כבו״ח ‪ ,‬משא׳׳ב גבי איסור דם דנ״ט בר ג״ט נמי אסור ולא שייך בי׳‬
‫טעם קלוש ‪ ,‬קכג ויש מתירין בקורקבן משום נ״ט לפגם דככר נפגם‬
‫בפרש הקורקבן ‪ ,‬קכד ובמקום הפסד או לכבוד אורחים יש להקל ‪,‬‬
‫ברם די״ל ראפי׳ בזפק קרמא מפסיק כמו בוורידין לעיל סי׳ כ״ב דקשין‬
‫הן ולא דמי לכוליא ‪ ,‬וא״כ אין לחוש רק לרם שבזפק דנראה שאין‬
‫בו דם הרבה ואיכא ס׳ בהמאכל נגדו קכה ומכ״ש דלא אמרינן בזה‬
‫איסור דבוק דיצטרך בעוף גופי׳ ם׳ אלא כל הקדירה מצטרף לבטל‬
‫את המאכל יקרמא מפסיק ואינו ממהר לבלוע ‪ ,‬ומשום טעמא דשמא‬
‫הי׳ חוץ לרוטב אין לחוש דהוה דם שנתבשל דהוה ספיקא דרבנן ז‬
‫שומן‬
‫___________________‬
‫מראה‬
‫מקומות‬
‫קיט‪ .‬משכצוה שס‪.‬‬
‫ושרת בשמים ראש‬
‫סי׳ ס״ז ‪:‬‬
‫ט׳‬
‫קכ‪ .‬מ די כלל‬
‫אות‬
‫שרת כ די סי׳ ס׳׳ז‪:‬‬
‫ע׳ ועדין‬
‫קכא ‪ .‬משבצות ע״ה‬
‫ס״ק א׳ ;‬
‫קכב ‪ .‬הג׳ ר״ע איגד‬
‫הפ״מ‬
‫על‬
‫והקדימו המ״י עצמו‬
‫שס‪:‬‬
‫קכג ‪ .‬משבצות י״ג‪:‬‬
‫קכד‪ .‬לברש בחי׳‬
‫דינים סי׳ ל׳״ו;‬
‫קכה ‪ .‬פ״ת סי' ע״ה‬
‫ס״ק ד׳ ועיין‬
‫שפתי סי׳ ד ב סק״ח ‪:‬‬
‫‪ C‬ל כ ת ב המ״י שם דיש קצת להחמיר מטעם נמלח מצד א׳ שלא נמלח בפנים במקום‬
‫המאכלעכ״ל‪.‬וכוונתו למ׳שהט״ז בשםרש״ל סימןע׳ז ס״ק ד׳ יעו״ש ‪ .‬ובחנם‬
‫השיג המשבצות אות י״ג על המ״י וכתב הנה בנמלח מצ״א עכ״פ בהפ״מ תותר ‪ .‬זה שמעתי‬
‫מבני החרי^ן מ׳ ארי׳ ליב די ;‬
‫מראה מקומות‬
‫הכו ‪.‬‬
‫משבצות‬
‫;‬
‫פ כז‪ .‬ערוגת הנושם‪:‬‬
‫*‬
‫קכח‪ .‬הרשב״א בת״ה‬
‫ד ס״ז ע״‪3‬‬
‫ס״מ ‪:‬‬
‫קכמ ‪ .‬תורד ‪:‬‬
‫קל‪ .‬הרא״ה שס‬
‫קלא ‪ .‬מ״ז וש״ך ‪:‬‬
‫‪p‬־״‪; j‬‬
‫^ עיין‬
‫קלג ‪ .‬תרומת סדשן‬
‫ותב״ש כככןך‬
‫שור בססחיס וצל״ח‬
‫ריש פרק תמיד נשקש‬
‫ובס׳ ערוגת הבושס‬
‫ובתוס׳ יו׳ ע פסחיס‬
‫ךיש סך‪.‬ק תעיל ; ‪ppp‬‬
‫יעו׳׳ש ובכו״פ ומיושב‬
‫קושית שפתי סי׳ ע״ן‬
‫אןע י״ל ;‬
‫‪62‬‬
‫כוכב‬
‫י ר ד סימן ס ט‬
‫טיעקב‬
‫‪,?p‬־ שומן של בשר לכתחילה יש למלחו משני הצדדים ‪ ,‬ולא‬
‫* דמי לחלחולת דלקמן סי׳ ע״ה דמולחין השומן רק בצר החיצון‬
‫לבד ‪ ,‬אחר מפני שיש מירח להפריד השומן לכן די בזה ‪ ,‬שנית רצר‬
‫השני מהשומן אינו מנולה לאויר משא״כ שומן בפ״ע יש למלחו‬
‫משני הצדדים אך בדיעבד כשנמלח מצד א׳ אפי׳ לאתר יב״ש והודח‬
‫יחזור וימלחנו משני הצדדים ומותר דאין שומן מוחזק כ״כ בדם ‪ ,‬אך‬
‫בעור קכל שומן אווז אין להקל דנם באווז כחושה יש דם בעור‬
‫וכן כשמינה ודינו כשאר בשר ז‬
‫קכח אחר שנמלחה החתיכה ושהה במלחו שיעור מליחה ולא‬
‫הודח עדיין הדחה בתרייתא אם חתך ממנה בסכין צריך קכס הרחה‬
‫במקום החתך וא״צ לחזור ולמלוח שם דקי״ל רע״י המליחה נפלט בל‬
‫הדם אפי׳ מה שמבפנים בעובי החתיכה‪ ,‬ואע״ג שאנו רואים שהרוטב‬
‫שיצא ממנה מאדים מ׳׳ם זה אינו דם אלא מוהל בעלמא וחמר בשר‬
‫מקרי ואינו דם ‪ ,‬ואם חתך ממנה אחר הדחה בתרייתא אפי׳ הדחה‬
‫א״צ מקים החתך ‪ ,‬ודלא כי״א קל דהמלח אפי׳ בשהה שיעור מליחה‪.‬‬
‫אינו מוציא הדם רק מה שבשטח פני החתיכה שמבחוץ ולא‬
‫להפליט מה שבתוכה ודי לנו בזה דשוב לא יפליט דם בקדירה‬
‫בעוד שהמים פושרין וכשיבואו לכלל רותחין שוב אין אנו חוששים‬
‫לדם שהמים הרותחין צומתים וחולטים אותו ולפי״ז חתיכה ששהה‬
‫שיעור מליחה והוכשרה לקדירה אסור ‪/‬חתוך אותה כשנותנה לקדירה‪,‬‬
‫אבל קלא אם חתך ‪ ,‬ממנה קודם שיעור מליחה לכ״ע יוצא דם על‬
‫הבשר מחמת דוחק הסכין וצריך להדיח שם ולחזור ולמלחו כמו‬
‫שיתבאר זה לקמן ‪ ,‬אבל לאחר שיעור מליחה שוב אין בה דם כלל‬
‫כנ״ל וא״צ מליחה ‪ ,‬ואפי׳ לט״ד לקמן קלנ דלכתחילה צריך לחלוט‬
‫הבשר ברותחין לאחר ששהה שיעור מליחתו משום דס״ל כי״א דלעיל‬
‫דאית בי׳ עדיין דם ‪ ,‬מ״ם הכא מודה דא״צ לחזור ולמלוח ולהפסיד‬
‫מלח ובדיעבד דמי ‪:‬‬
‫קלג שיעור שהייתו במלחו המנהג להשהותו שיעור שעה ואין‬
‫לשנות שהוא ששים מינוטי״ן‪,‬ויש לזה סמך מריש פרק תמיר‬
‫נשחט דאמרינן התם דמקדימינן זמן שחיטת הפסח כשתל ער״פ‬
‫בע״ש שעה אחת קודם משום צליית הפסח דאין צלייתו דוחה שבת ‪,‬‬
‫ש״ם דצריך שעה אחת לצלותו ‪ ,‬וה״ה למליחה דהוה כרותח דצלי ‪,‬‬
‫ואע״ג דהפסח גוף שלם מ״ם אין חילוק בין גוף שלם ובין חתיכות‬
‫קטנות או גדולות בדי שלא ליתן דבריגו לשיעורין ‪ ,‬ואע״ג דאמרינן‬
‫סוף‬
‫כו‬
‫קונטרס אחרון‬
‫משא׳כ התס בשומן דחלהולת דא״א בצלי דהשומן יכלה ויאבד מפני האש מקיליק אפי״‬
‫לאחר יב״ש ‪ .‬ועוד י״ל דהתס דהחלחולת אבר אחר הוא שייך בו מישריק שריק ובפרת‬
‫בבני מעיס דחלקיס הס כמ״ש הש״ך סי׳ ע״ה ס׳ ק י״ג ‪ .‬משא״כ הכא בבשר דאיכא‬
‫גומות ובפרת בתוך החתיכה עצמה דנוף א׳ הוא דלא שייך בי׳ חישריק שריק כמ״ש‬
‫מהרי״א בהגהת ש״דשער ח׳ וע׳ במדי סי׳ ת״ו אות‪.‬י״ב‪ .‬אבל לדינא יש להתיר לאחר יב״ש‬
‫מעעס ס״ס דרבוותא כמ״ש הת׳ז גבי הדחה ונמ״ש בפנים וכן נראה מלשון הרמ״א דאפי׳‬
‫בהודח‬
‫י‬
‫כו כ ב‬
‫יו״ד‬
‫ס' מן ס ט‬
‫ל ב ‪gg‬‬
‫מראה מקומות‬
‫יכוף פ״ק דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשייכה ולא גזרינן‬
‫^שמא יחתה בגחלים משום רבני חבורה זריזין הן ‪ ,‬מ״ם לכתחילה‬
‫‪.‬‬
‫קבעו זמן מוקרם כדי שלא יצטרך לסמוך על מה רבני חבורה זריזים‬
‫■הם ולצלות סמוך לחשיכה ‪ ,‬רק שיצלה הפסח כמאכל ב״ד קודם תשיבה‬
‫'‬
‫■■‬
‫‪,‬דתו ליכא למיחש דאתי לחתויי בגחלים כמו דאמרינן התם אין‬
‫‪,‬‬
‫צולין בשר בצל וביצה כדי שיצלנו מבע״י כמב״ד‪ ,‬וא״ב מוכח‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫מפסח רשיעור צלי׳ כמב״ד היא שיעור שעה ‪ ,‬ושיעור מליחה ג״כ‬
‫‪, ,‬־‬
‫כשיעור צלי׳ כמכ׳׳ד שאז יצא בל הדם כדלקמןסי׳ ע״ו ‪ ,‬מ״ט בדיעבד‬
‫ששהה במלחו רק שיעור מיל שהוא ח״י מיגוטי״ן לפי חשבון מהלך‬
‫י‬
‫’‬
‫אדם בינוני עשרה פרסאות שהם מ״ס מילין ביום דהיינו י״ב שעות‬
‫׳‬
‫שהם שבע מאות ועשרים מינוטי״ן ‪ ,‬וחלק ארבעים מזה עולה ת״י‬
‫'מיגוטי״ן למיל והודח ונתבשל או לכבוד שבת או אורחים אפי׳‬
‫לכתחילה יש לסמוך להקל די״א דרמי יצא בשיעור מיל ‪ ,‬ויש סמך‬
‫לשיעור מיל נמי מהאי דפסח דס״ל דחי׳ נצלה כל צרכו קודם הלילה‬
‫■ולא לבד כמב״ד בשיעור שעה‪ ,‬וא״ב בשיעור כמב״ד רנפלט כל‬
‫הדם הוא שליש בישולו היינו שליש שעה ערך ח״י מינוטי״ן‪ ,‬ועוד‬
‫קלד סמך לזה מדאמרינן כפ׳ כלל גדול דהמולח חייב משום מ ע בי הלד ‪ .‬כ״ס ‪:‬‬
‫ושיעור עיבוד עור כדי הילוך מיל ‪ ,‬אבל אם לא שהה במלחו אפי׳‬
‫זה אסור שנתבשל בדמו‪ ,‬וי״א דשיעור‬
‫■שיעור מיל ובישלו הרי‬
‫מיל הוא קלה כ״ד מינוטי״ן דחשבינן הי״ב שעות רק מהנץ החמי׳ קלה ‪ .‬רמכ׳ ם תו׳י‬
‫פ׳ נ דפסחים ‪:‬‬
‫פרסאות עשרה מיל יייי^י יי'‬
‫עד שקיעתה וצריך לנכות מהעשרה‬
‫מיל מעלות השחר עד הנה״ח וה׳ מיל משקה׳׳ח עד צה״כ ‪ ,‬פשו‬
‫להו תלתין מיל לא^יו הי״ב שעות‪ ,‬שהם שבע מאות ועשרים‬
‫מינוטי״ן וחלק שלשים מזה עולה כ״ד מינוטי״ן למיל ונמצא שצריך‬
‫להשהות ב טלוז כ״ד מינוטי״ן דוקא ‪ ,‬ויש סמך לזה נ״כ מפסח כנ״ל‬
‫רק דס״ל כמב״ד הוא חצי בישולו וכל צליתו עולה שעה וחצי‬
‫צליתי הוא ערך חצי שעה כ״ד מינוטי״ן קלו ויש לחוש לדבריי ׳ קלו ‪ .‬חיי אדם ערוגת‬
‫המשס ‪:‬‬
‫קל! ואם שהה כשיעור מיל והודח ולא נתבשל יחזור וימלחנו ^^י^‬
‫מם״נ א ס פ ל ט כל דמי בשיעור זה שפיר‪ ,‬ואם לא פלט הרי עדיין קלז ‪ .‬שפתי כ״ו ודברי‬
‫דמו בתוכו ולא שייך בזר‪ ,‬לומר דנסתסין נקבי הפליטה יל א שייר הפ ר׳ ח תמוהים אס‬
‫לונזר זה רק כשפלט כל דמו ‪ ,‬ומ׳׳ם אין ל מ ל ת בשאר בשר שטלד׳י לא שיש ע״ס בדבריו ;‬
‫להפליט דמו משים דהעיקר כהך דיעה דבשיעור מיל נפלט כל‬
‫הדם דהא סמכינן ע״ז בדיעבד או בשעת הדחק וא״כ נבלע בו הדם‬
‫ואינו‬
‫קונטרס אחרון‬
‫בהודח מותר תוך יב״ש שכתב ודוקא אס כבר נתבשל הא נתבשל ע״כ כבר הודח מקודם‬
‫ואפילו בלי בישול אסור למלוח אלא ע״כ דלא אמרינן הכא נסתמין נקבי הפלימס‬
‫ולכך אס )א נתבשל אפי׳ הודח יחזור וימלח תוך יב״ש ‪ .‬אבל אחר יב״ש בהודח יצלנו‪.‬‬
‫דמרי קולי לא אמרינן כמ״ש בפנים ‪ .‬וא״כ גס הרמ״א אינו אוסר לאחר יב״ש רק‬
‫בהודח ג״כ ‪ .‬אבל בלא הודח יש להתיר ממעם ס״ס ועיין בחגורת שמואל סביב הלבוש ‪.‬‬
‫■נמצא דבין הודח תוך יב״ש ‪ .‬ובין לאחר יב״ש ולא הודח ס״ל להרמ״א ג׳״כ דמותר למלות‬
‫וכ^כ בפנים ;‬
‫המנ״י‬
‫מראה מהומות‬
‫נזלח‪ .‬דגול מרכבה ‪:‬‬
‫קלמ‪ .‬הג׳מהגאון ד‬
‫ברוך פדינקיל‪:‬‬
‫קמ‪ .‬מהא דרב דימי‬
‫חולין)דן‪ £‬קי״ב(‪:‬‬
‫במם‬
‫קמא ‪ .‬ש״ך‬
‫רשב״א ‪:‬‬
‫קמב‪.‬שפתי כ״ז‪:‬‬
‫קמג ‪ .‬מחבר ‪:‬‬
‫קמד‪.‬ש״ךכפי פירושו‪:‬‬
‫קמה‪.‬רמ״אמהאדמס׳‬
‫תמיד הקרביי׳‬
‫מדיחן‪ ,‬ג״פ ‪:‬‬
‫קמו‪.‬מ״ז כפי פירושו‪:‬‬
‫קמז ‪ .‬שרת מקום‬
‫שמואל ‪:‬‬
‫קמח ‪ .‬רמ״א וכפי פי׳‬
‫הש״ז‪ .‬והש״ך נמי‬
‫חשבו לדוחק;‬
‫קמט ‪ .‬תחבר ;‬
‫קג ‪ .‬רמ״א ‪:‬‬
‫קנא‪.‬ש״ךועייןדג'מ‪:‬‬
‫קנב‪.‬ש״ךושפתיכ״ט‪:‬‬
‫קנג‪.‬רמ״א רש״ל‪rp‬‬
‫ש״ך‪:‬‬
‫‪64‬‬
‫כוכב‬
‫סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫ואינו רצא נרו דהודח‪,‬ולא שייך בזה לומר ם״ם דילמא בשיעור‬
‫מיל איגו פולט ואת״ל פולט דילטא כהך דיעה דלא ם״ל כלל‬
‫דנםתמין נקבי הפליטה משום והעיקר כהך דיעה דפולט בשיעור‬
‫מיל כדלעיל ‪ ,‬ומ״ט אם קלח שהה במלחו יותר מחצי שעה שהוא‬
‫מפי משיעור מיל יש להקל אחר שהודח אפי׳ לא נתבשל וא״צ‬
‫להפסיד מלח ולמלחו שנית שהרי המחמירין שכתבו שיעור שעה‬
‫הוא משום רשעה וודאי פגי אפי׳ לגוף שלם רק משום לא פלוג‪,‬‬
‫החמירו גם בחתיכה כדלעיל ולכן יש להקל ‪ ,‬קלס ובשהה שיעור מליחה‬
‫וחתך מהחתיכה אם ידיחנו במקום החתך ומולח שם כדלעיל יש‬
‫לחוש דנסתמין נקבי הפליטה דעיקר כריעה זח דכבר יצא דמו‬
‫ונבלע דם זה שעל פני החתיכה במקום החתך‪ ,‬ואע׳׳ג רבדיעכד אין‬
‫לחוש די״ל לאחר שיעור מליחה לא חשיב הדם עוד כרותח כדלקמן‬
‫סי׳ ע׳‪ ,‬מ״מ יש לחוש לכתחילה מפני לחלוחית הרם שעל הכשר‬
‫ולכן לכתחילה ידיח כל החתיכה ולמלחו כולו להשהות שיעור שעה ‪-1‬‬
‫ואחר ששהתה שיעור מליחה קח ינפק המלח שעל הבשר היטב‬
‫או ישטפנו במים היטב קודם שישים אותו בכלי להדיחו משוכ‪;£‬‬
‫ק»א שאם יניחנו בכלי בעור כל המלח עליו אע״ג ששהה שיעור‬
‫מליחה מ״ם הבשר עדיין חם מחמת כח המלח שעליו ויש לחוש‬
‫שמא יחממו גם המים שבכלי ויחזור הדם ויבלע בבשר ‪ ,‬ולא שייך‬
‫איידי דטרוד וכו׳‪.‬כי המיס שוברים כח פליטת הבשר ‪ ,‬ואם ק״כ אץ‬
‫בכלי מים מ״מ בכשא״ט לא שייך איידי דטרוד ‪ ,‬ואחר הגיפוץ או‬
‫השטיפה יתן הבשר בכלי שמדיחין בו קמג וידיחנו שני פעמים וישטוף‬
‫הכלי בין רחיצה לרחיצה ‪ ,‬ולפי״ז אם ק״ד ידיחנו ביד באויר ואינו‬
‫מניחו בכלי א״צ ניפוץ דהא אין לחוש שיבלע בבשר ודי בהדחת‬
‫הכשר שני פעמים ‪ ,‬וי״א אפי׳ כשמריחו קמה באויר צריך הדחה ג״פ ולכן‬
‫אפי׳ כשמדיחו באויר ינפץ או ישטפנו קורם רזה נחשב כהדחה א״'‬
‫ואח״ב ידיחנו ב״פ ‪ ,‬וי״א דניפוץ ושטיפה קמו תחייהו דוקא נחשב להדחה‬
‫א׳ אבל ניפוץ לחוד לא ובעינן נ״פ ואפי׳ קמו במלח דק שא״צ ניפוץ‪,‬‬
‫אפ״ה צריך הדחה ג״פ ‪ ,‬ולכתחילה קמח יתן מים הרבה בהדחה ראשונה‬
‫כדי שיבטלו כח המלח שבציר ואפ׳יה צריך ניפוץ ‪ ,‬וכ״ז לכתחילה‬
‫אבל בדיעבד קמס אם הניחו ככלי עם מים ולא ניפוץ המלח אין לאסרו‬
‫כי המים שבכלים אף שהם מועטים מחלישים כח המלח ולא חשיב עור‬
‫כרותח לאפור ‪ ,‬קג ועכ״פ יזהר לשום המים תחילה בכלי קודם שיניח הכשר‬
‫לתוכו כדי שמיד שיניח הבשר בכלי יתישו המים כח המלח שעליו‪,‬‬
‫ולא יניח הבשר תחילה בכלי בלא מים משום שלא יחזור הדת‬
‫ויבלע בבשר ‪ ,‬מיהו בדיעבד אם נתן הבשר תחילה ואח׳׳כ המים אין‬
‫נאסר בכך שכיון שהבשר כבר שהה במלחו שיעור מליחה ואין שם‬
‫אלא מעט דם שבמלח וגם לא שהה הרבה בכלי עד שנתן המים‬
‫לתוכו לכך אין לו שהות לבלוע ‪ ,‬מיהו אם נמצא קנא ציר ממ ש‬
‫בכלי נאסר מיד כדי קליפה כמו שיתבאר לקמן‪ ,‬וכן קנכ בדיעבד‬
‫אם לא הודח רק הדחה א׳ ונתבשל כך מותר‪ ,‬ומיהו ניפוץ לחור‬
‫בלא הדחה לא מהני ‪ ,‬קנג ואין חילוק בין אם הדיחו בכלי כשר או׳‬
‫טריפה‬
‫כוכב‬
‫יר״ד‬
‫סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫לג‬
‫‪g5‬‬
‫‪.‬׳טריפה או ת ל כ ת אפי׳ הכלי מלוכלך עדיין כאיסור מותר משום‬
‫דאפי׳ מעם מים אם יש בכלי מבטלץ כח המלח ואינו חשיב עור‬
‫כרותח וצונן דיוא ואינו כלוע ‪ ,‬אבל אם אין מים כלל ככלי והיא‬
‫מלוכלך כאיסור או בחלב כעין נאסר הגשר כולו ‪ ,‬דדוקא כאיסור‬
‫דם מקילינן בכ״ק ולא כאיסור אחר אלא כהפ׳׳ט כדלקמן‪ ,‬אכל אם‬
‫הכלי מלוכלך בד־ורי מאכל הבלוע מחלב אינו אוסר דלשעה מועטת‬
‫■לא חיישינן שיפליט ממאכל אכל אם הכלי אינו מלוכלך כאיסור‬
‫אפי׳ אין מים ככלי מותר אפי׳ הי׳ הכלי בן יומא דאין מליחה‬
‫לכלים להפליט ‪:‬‬
‫קנד מותר להריח הכשר אחר המליחה במי פירות וא״צ מים‬
‫דוקא ‪ ,‬אכל הדחה ראשונה קודם המליחה לא שרי במי פירות‬
‫דשאר משקין י׳׳ל דמטרשי להכשר ולא יועיל המליחה אח״כ ‪ ,‬קנה ואפי׳‬
‫למאן דלא ס׳׳ל לעיל טעמא דה דחה ראשונה משום ריכיך י״ל דמודה‬
‫הכא דאסורי משום די״ל דם״ל לא בעינן ריטך כלל ‪ ,‬אכל הכא לא‬
‫;־די שאינו מרכך אלא עוד מטרשי ומקשה את הכשר ‪ ,‬וי״א קנו דאפי׳‬
‫הדחה ראשינה שרי כמי פי ח ת ולא ס״ל טעמא רמטרשי להכשר ‪,‬‬
‫■וי״א ק» דאפי' הדחה אחרונה לא ידיח לכתחילה במי פי ח ת ובדיעבד‬
‫שרי אפי׳ בהדחה הראשונה ובן ראוי להורות ‪:‬‬
‫^ קנח כשר שהודח ונמלח כתיקונו ושהה שיעור מליחה ואח״כ הניחו‬
‫בקדירה לבשלו בלא הדחה אחרונה אם יש כהחתיכה וככל מה‬
‫■שבקדירה ששים ננד לחלוחית דם והמלח שע״ג מותר אפי׳ החתיכה‬
‫עצמה ובאם לא אסור בל מה שרקדירה‪ ,‬קנט ולא אכרינן דהמלח שורף‬
‫את כל הדם ואינו בולע אלא אמרינן דהמלח הוה כמו דם והמלח‬
‫יאסור ולא אמריגן דיהי׳ סני בם׳ נגד הרם שבתוך המלח לבד ‪,‬‬
‫משום דקי״ל לקמן סי׳ צ״ב אף כשאר איסורים חנ״נ ולכך המלח‬
‫■עצמו נ״נ‪ ,‬ואפי׳ לדעת הפיסקיס שם דלא אמרינן חנ״נ רק בבו״ח‬
‫לא בשאר איסורי׳ מ״מ הבא בעינן ם׳ נגד כל המלח מטעם אחר‬
‫ימשום דלא ידעינן כמה דם נבלע כמלח ‪ ,‬ואף דהמלח לטעטא‬
‫עבידא ואפי׳ באלף לא בטיל כדלקמן סי׳ צ״ח רק ז״א אלא כאיסור‬
‫מחמת עצמו כגון תבלין של עכו״ם אכל לא כאיסור אחר הנבלע‬
‫בו ואין איסדו מחטת עצמו כדלקמן ס״ם־ק״ה‪ ,‬והא דמצרפין כל מה‬
‫שבקדירה לבטל הדם והמלח ילא בעינן ס׳ כחתיכה עצמה נגד דמה‬
‫והמלח שע״ג מבחוץ כבל איסיר דבוק ‪ ,‬ובאם לאו ‪ ,‬נצריך ס׳ ננד‬
‫כל החתיכה וחןי‪1‬יכה עצמה יהי׳ אסור ‪ ,‬משום דהכא לאו איסור דבוק‬
‫הוא כי מיד שבאה החתיכה כמים שבקדירה נמס המלח וכן הדם‬
‫שע״ג נופל לקדירה‪ ,‬ולכן כל מה שבקדירה מצטרף לבטל‪ ,‬אבל‬
‫כחתיכה עצמה סתמא ליכא ם' נגד הדם ומלח שעלי׳ בין בחתיכה‬
‫עבה ובין בקלישתא רק היכי דידעינן כוודאי דאיבא ם׳ כחתיכה ‪,‬‬
‫ואם יש בקרירה כ״כ במו החתיכה הבל שרי דוודאי איכא ם׳ משום‬
‫דבהחתיבה עצמה בוודאי איכא שלשים נגד הרם והמלח שע״ג‬
‫וע״כ אם יש בקדירה במו החתיכה נמצא דאיכא ם׳ ‪:‬‬
‫קס עיבדא הוה באחד שד״תך בסכין של חלב אינו ב״י מלח‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫מראה‬
‫מקומות‬
‫קנד‪ .‬רמ׳א ונס בשו׳ן!‬
‫רמ״א ‪:‬‬
‫קנה ‪ .‬משכצות ‪: r‬‬
‫ק>ז ‪ r p .‬וש״ך ‪:‬‬
‫קנז ‪ .‬פר׳ח וכו״פ ‪:‬‬
‫קנח ‪ ,‬מחבר ‪ .‬ורמ׳״א‬
‫‪ t'p‬וש״ך ‪:‬‬
‫קנמ‪.‬מ״חכלל ‪ p‬׳ו דין‬
‫י' מ;‬
‫קס ‪ .‬משבצות כ״א ‪:‬‬
‫מראה מקומות‬
‫י המשבצוק‬
‫לד‪-,3‬ץן‬
‫'‬
‫^‬
‫הבנה ‪:‬‬
‫קסב ‪ .‬רשב״א בחי׳‬
‫חולין בשמעתתא‬
‫דטיפת חלב יערש ‪:‬‬
‫קשג‪ .‬ש״ך סי׳ ‪ro‬‬
‫ס״ק י״ד יובס׳‬
‫הבושם סי׳ ק״ה ס״ז‬
‫בשם הגאון‪.‬הרב ר׳‬
‫סענרר מרגליות ע״ש‬
‫ובס׳ עלי לבונה‪:‬‬
‫הסד ‪ .‬ארה ורמ׳א ‪:‬‬‫חסה מנ״י כלל א׳‬
‫אות חי״ת ‪:‬‬
‫קסו ‪ .‬רש״ל וש׳׳ז ‪:‬‬
‫קסז ‪ .‬שפתי ל״ז ול׳ח ‪:‬‬
‫‪66‬‬
‫כוכב‬
‫ש'מן מט‬
‫מי;} קמ ד‬
‫קשה שקורין טאלפי״ן ומלח במלח זה בשר והי׳ הפ״מ וע״ש והותר כיון די״א;‬
‫דדבר חריף לא הוה רק קורט של האתית ולא מלח וכדומה ושייך‬
‫גבי׳ היתר משום אב״י'ונ״ט בר נ״ט דמלח לא הוה דבר חריף וגם‬
‫י״א דיש ם׳ בהתיכה נגד המלח שעלי׳ קסא אפי׳ באא שהה עד־ין‬
‫שיעור מליחה דכא המאח והדם עדיין על החתיכה ולא נמס המאה‬
‫כאל וכן לאירד הדם עדיין כלל לארץ כדלעיל מעיף י׳־ג וי״ר״‪.‬‬
‫לכך בצירוף כא הנך טעמי יש להתיר בבו״ח בהפ״ט דהוה כעין‬
‫ס״ם שמא יש ם׳ בחתיכה ושמא בנט״ל עם נ״ט בר נ״ט עכ״פ‬
‫איסור דלא שייך גבי׳ נ״ט בר נ״ט אין אהתיר‪,‬‬
‫שרי‪ ,‬אבל בסכין‬
‫וראוי לגעור במה שעושין קאות שחותכין בסכין בשר הטאלפי״ן ומשימין‬
‫המאה באש לאבן אותה ואח׳׳כ נותנין למאכלי חלב והוא מנהג בורית‪,,‬‬
‫כי ליבון קסכ מה יפעא באוכאין רק בכלים ואפי׳ בכלים בעינן‬
‫שיהי׳ ניצוצית נתזין הימנו ובהיתרא בלע עכ״פ בעינן שיהי׳ קש‪.‬‬
‫נשרף עליו והם מניחין רק להתחמם מעט ‪ ,‬קסג ונראה דדוקא חתך‬
‫המלח הוה דוחקא דסכינא אבא אם מגרר המלח בסכין אמעאה על‬
‫דכנורר לא הוה כ״כ דוחקא דסכינא ויש להתיר‬
‫הטאלפי״ן י״ל‬
‫בדיעבד וצ״ע למעשרו‪:‬‬
‫^ קסד ואפי׳ לא הושם הבשר בלא הרחה אחרונה רק בכאי שני‬
‫שהיד סוארת בו וליכא ששים בקרירה נגד המאח והדם שע״ג‪.‬‬
‫הכא אסיר דמאחר שיש שם מלח וציר אפי׳ בכ״ש מבשל דהמלח‬
‫שהוא רותח מחמת המליחה גורם יותר הבישול ואפי׳ בכ״ש בקא'‬
‫מתנשא ‪ ,‬אע״ג דקי״ל בא״ח סי׳ שי״ח דמלחא בעי בישולא כבשרא‬
‫דתורא ואפי׳ בכ״ר לאחר שהוסר מהאש לא מתבשל בקל ‪ ,‬קסה היינו‬
‫המלח שלא נמאח בו כאל שלא נחלש כחו וצריך בישול רב משא*כ‬
‫בשכבר נמלח בו בשר שנחלט כחו מחמת שהפליט הדם מהכשר‬
‫אבא מ״מ חריף הוא י״ל דנורם למהר הבישול אפי׳ בכ״ש ‪ ,‬ושוב‬
‫אינו מועיל לו מליחה וצלי'‪ ,‬ולפ״ז אם הבשר לא שהה עדיין שיעור‬
‫מליחה שהמלח עדיין בתקפו והושם בכ״ש י״א דאינו מבשל משום‬
‫דמלחא כעי בישולא כבשרא דתורא ‪) ,‬יב( אבל י״א דאע׳׳ג דהמלח עצמו‬
‫אינו מתבשל מ״מ גורם להדם או אדבר אחר למהר בישולו מחמת‪,‬‬
‫חריפותו ‪ ,‬ולפי״ז גם אם הבשר לא שהה עדיין ש^עור מאיחה והושם‬
‫בכ׳׳ש נמי מתבשל ‪ ,‬ואא מועיא לו מאיחה וצלי׳ ‪ ,‬קסו וי״א ד שכיר‬
‫שהה שיעור מליחה והמלח בבר פסק כתו לא מיחשב כרותח ואינו‬
‫גורם הבישול בכ״ש רק בלא קם! שהה שיעור מליחה א• אם יש‪.‬‬
‫שם חומץ או שאר דבר חריף כיון שלא פסק כחן אכך גורם הבישוא‬
‫ואעדן‬
‫י‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)יב( ה מ נ ״ י כלל א׳ אות ח׳ כ״כ ‪ .‬וא׳כ אס לא שהה שיעור מליחתו אינו מבשל‬
‫כמ׳׳ש בפנים ‪ .‬ובאמת אין עעס המדי מוכרח די״ל אע״ג דהמלח עצמו‬
‫אינו מתבשל מ״מ גורס הבישול לדבר אחר מפני שהוא חרין! ‪.‬אדרבא השפתי אות ל״‪1‬‬
‫זצ״ח כתב דבלא שהה גס הרש׳ל מודה דמתבשל ולא הביא כלל את ה מ די כדרכוהמיד‬
‫להביאו ש״מ דלא ס״ל כוותי׳ אלא כמ״ש ‪:‬‬
‫י‬
‫■‬
‫‪.‬‬
‫עיי]‬
‫כוכב‬
‫ידד סימן םט‬
‫מיעקב לד ‪67‬‬
‫מראה‬
‫מהוסות‬
‫ולענין הלכה בשהה שיעור מליחה בהפ״ט קס>ז יש להתיר ולסמוך קסח‪ .‬ש״ךוח ‪: r n‬‬
‫אי׳א דהמלח אינו מרם הבישול ‪ ,‬קסט ואע״ג דכ״ש לבד בלא דבר קסס ‪ .‬משבצות כ׳ג‬
‫חריף יש דם״ל דמפליט ומבליע א ד ג דאינו מתבשל וא״כ הכא‬
‫ושפתי שס‪:‬‬
‫דהמלח נמס וא״צ להפליט מהמלח ולהבליע הדם בהבשר דהיינו‬
‫להפליט ולהבליע כאחד רק להבליע הדם לחוד ושוב אינו‬
‫יוצא ע״י מליחה להנך דס״ל לקמן סי׳ ע׳ דלא אמרינן אגב דפולט‬
‫ציר פולט דם ‪ ,‬והבא ליכא דם כיון שכבר שהה שיעור מליחה ‪ ,‬ואפי׳‬
‫למאי דקי״ל שם ראמרינן אגב דפולט ציר פולט דם ‪ ,‬מ״מ כאן כיון‬
‫שהושם הבשר אחר שיעור סליחתו במים נסתמו נקבי הפליטה‬
‫ואינו פול ט‪ ,‬מ״מ בהפ״מ קי׳׳ל לקמן סי׳ ק״ה דכ״ש אינו מפליט‬
‫ומבליע לכן יש להתיר ‪ ,‬קע ובשאר דבר חריף אם ד^א כבר מעורב‬
‫בתבשיל שבבר נחלש כחו וודאי דאינו מבשל כשנפל דבר אחר‬
‫לתום )יג( אבל אם הוא כולו דבר חריף או כשנופל ביחד עם הדבר‬
‫חריף כמן בשר שלא שהה שיעור סליחתו שנפל לכ״ש אפי׳ בהפ״ם‬
‫אסור דמבשל אפי׳ בכ״ש ומכ״ש קעא במלוח ישן וודאי מבשל אפי׳‬
‫בכ״ש אבל בשר קעג שלא הודח באחרונה אחר מליחתו ונתייבש‬
‫אח״כ והושם אפי' בכ״ר שהיס״ב יש להתיר דוודאי יש ם׳ נגד המלח‬
‫שעליו מאחר שכבר נתייבש אבל לכתחילה יש ליזר‪-‬ר אפי׳ בבשר‬
‫יבש שלא לבשלו או להריחו במים שהיס״ב בלא הדחה אחרונה‪,‬‬
‫אבל אם הודח אחר סליחתו והוכשר כדינו ואח׳׳ב מולחין מחדש הרי‬
‫הוא כשאר בשר דאין שם דם כלל וא״צ זהירות אפי׳ לכתחילה‪,‬‬
‫וכל הנך דינים מיירי שלא הודח באחרונה כלל אבל אם הודח‬
‫אפי׳ רק פעם א׳ ונתבשל כך מוהר דבדיעבד סגי לי׳ בהדחה א׳‬
‫באחרונה כמ׳׳ש לעיל ;‬
‫קעג מלח שמלחו בו פעם אחת אסור למלוח בו פעם שנית משום‬
‫דהמלח לאחר שהפליט הבשר פסק כחו ואין לו עוד כח‬
‫להפליט שאר בשר מדמו‪ ,‬ועוד 'יש לאסיר כטעם אחר למלוח בו לכתחילה‬
‫לפי מה דקי״ל דהמלח אסיר כמו דם ולא אמרינן דהדם נשרף בתוכו‬
‫א״כ נבלע הדם בבשר האחר‪ ,‬ובדיעבד אם מלח בו ולא נתבשל עדיין‬
‫לא נאסר הבשר אלא ידיחנו ויחזור וימלחנו ‪ ,‬כיון שהבשר מונח בכלי‬
‫מנוקב לא חיישינן בדיעבד לאסור הבשר משום מעט דם וציר‬
‫שבמלח‬
‫קע ‪ .‬פסחים )‪ tj7‬מ״ב‬
‫ע״ב( וכת״ק‬
‫דפליג על ר״י‪ .‬כו׳״פ‬
‫וחוו׳ד ‪:‬‬
‫קעא ‪ .‬שבת ) ד׳ מ״ב( ‪:‬‬
‫ק ע ב‪ .‬ר מ' או ש״ ך‪:‬‬
‫קעג ‪ .‬ת״ח ורמ״א‬
‫כהפר׳ח ומנ״י‬
‫כלל ע״ו אות מ״גודלא‬
‫כש׳ך יעו׳ש ומהתימה‬
‫מה שהשפתי דעת לא‬
‫הביאם כלל באות‬
‫מ״ ס‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)יג( ע י י ן פסחים )ד^ מ׳( גבי אין מוכלין קדירות בפסח ובפירש״י ז׳ל שם ‪ .‬אע״נ‬
‫^ ׳ דבשבת )דף מ״ב( מסיק הש״ס דר׳י אכלי ראשון פליג יעו׳ש וכן הקשה‬
‫הכדש ‪ .‬י׳ל דמשמע לי׳ לרש״י דל דר׳י בין אכלי ראשון ובין אכ׳ש פליג‪ .‬מדקאמר‬
‫לכל קדירות הוא נותן ולכל אילפסין הוא וכו׳ ויש קדירות שהם כ״ר זיש קדירה שהיא‬
‫כ״ש כדמוכח בפסחים שס אין מוללין קדירות והיינו כ״ש ‪ .‬דאס היא כ״ר בלאו חומץ‬
‫מתבשל ונחלנו לת״ק דר׳ יהודה שס וכן יש אילפס שהיא כ׳׳׳ר ויש אילפס שהיא כ״ש כדמוכח‬
‫בחולין)דף ק׳ד ע״ב( גזירה שמא יעלה באילפס רותח ס״ס כ׳ש הוא וכו׳ אלא גזירה‬
‫שמא יעלה באילפס ראשון ‪ .‬ומדקאמר לכל קדימת ולכל אילפסין משמע דפליג א ת׳ ק‬
‫בין בכ׳ר ובין בכ״ש ‪:‬‬
‫עיין‬
‫‪68‬‬
‫מראה מקומות‬
‫קעד ‪ .‬שפתי מ״ס ‪:‬‬
‫קעה ‪ .‬ש״ך ‪:‬‬
‫קעו ‪ .‬רבינו ירוחם‬
‫רש״ל ומ״ז ‪:‬‬
‫קמז ‪ .‬ת״ח מי׳ ‪ 3‬׳‬
‫ומג׳י שם‬
‫בהס^מ ;‬
‫’‬
‫המח^‬
‫‪yp‬‬
‫;‬
‫סי׳‬
‫קממ ‪ .‬משכצות‬
‫‪:‬‬
‫ס״ח ס״ק‬
‫ס כ ב‬
‫ירד‬
‫□ימן ס ט‬
‫מי ע ק ב‬
‫שבמלח דסמכינן אטעמא דמישרק שריק כמו בשחה הבשר במלחי‬
‫לאחר שיעור פליטתו דשרי מה״ט כדלקמן סי׳ ע׳ וכ״ש הבא דדימו‬
‫עדיין בתוכו וחוזר ומלת די״ל כבכ״פ ‪ ,‬ובאם נתבשל בלא הדחה‬
‫ומליחה שנית אסור דחוה כלא נמלח הבשר כלל משום דהמלח פסק‬
‫כ ת ולא הוציא את הרם ‪ ,‬ואפי׳ להפוסקים דס״ל דהמלח לאחר שיעור‬
‫מליחתו עדיין ב כ ת ומחשב רותח כדלקמן היינו משום דחוששץ‬
‫להחמיר ולאסור אם נפל מן הציר לאחר שיעור סליחתו על דבר‬
‫אחר אבל להקל אפשר נם הם מורים דיש לחוש שמא כבר פסק‬
‫כ ת ואינו מוציא הרם היטב וא״כ קעד אסור למלחו יחד עם בשר‬
‫אחר שלא נמלח עדיין כלל דשמא יצא כל הדם במליחה הראשונה ‪,‬‬
‫וכיון שאסרינן לכתחילה למלוח בו גם משום טעמא דהמלח יבליע‬
‫בהבשר דם שבתוכו כ״ש שאסור לאכול המלח אחר שמלת בו‪,‬‬
‫ואפי׳ כבר נתייבש קעה המלח היטב לא אמרינן דדם שבתוכו כבר‬
‫כלה והלך לו דהא בבשר יבש נתבאר לעיל דאין אנו מתירין רק‬
‫מטעמא מאחר שכבר נתייבש מסתמא יש ם׳ ש״מ דיש בו עדיין דם ;‬
‫קעו בשרא דתורא שלא נמלח כלל ונתנוהו חי בכ״ר שהוסר‬
‫מעל האור י״א דמהני לי׳ מליחה אח״כ מדקי׳ל בא׳׳ח סי׳‬
‫שי״ח דטילחא צריכה בישולא כבשרא דתורא ש״מ דבשרא דתורא‬
‫אינו מתבשל בקל בכ׳׳ר שהוסר מהאש ‪ ,‬אע״פ שלחלוחית )יי( הרם‬
‫שמבתץ מתבשל מ״ם אין בו בה להבליע כ״כ שלא יצא עוד ע״י‬
‫מליחה כיון שהבשר אינו מתבשל ‪ ,‬קעי וי״א דאין להקל בזה ראף‬
‫רהבשר אינו מתבשל מ״ם כיון דהלחלוחית מתבשל ונבלע בהחתיכה‬
‫אינו יוצא עור ע״י מליחה ‪ ,‬מיהו אי איכא ס׳ בקרירה כננד החתיכה‬
‫יש להקל ולסמוך אדיעה א׳ דאין החתיכה עצמה נאסר וםותר‬
‫לאכלה כך חי ‪ ,‬או אם רוצה לבשלה למלחה תהילה מאת* דגם‬
‫בנתבשלה ממש רבו המתירים אותה רחיכה עצמה ביש ס׳ כדל ק ק‬
‫לכן מותר לסמוך עליהם בכה״ג ‪ ,‬אכל ?כשלה בלי מליחה פשיטא‬
‫דאסור משום דעכשיו מבשלה בלי מליחה ‪ ,‬ודוקא בכשרא דתורא‬
‫יש להקל בכה״ג משום די״א דלא מבשלה כלל משא׳׳ב בשאר בשר‬
‫דלכ״ע מבשל אפי׳ בכ״ר שהוסר מהאור ולכן אפי׳ אותה חתיכה‬
‫נאסרה אפי׳ בדאיכא ם׳ ‪ ,‬ולענין דינא י׳׳א רבהפ״ם וע״ש ואורחים‬
‫יש לסמוך לגמרי אסברא ראשונה ‪ ,‬קעס וי׳א דח״ו להורות כך אפי׳‬
‫בהפ״מ וכה״ג אלא שאין גורעין בנזיפה על המורה שפסק כך ‪,‬‬
‫ועיין בא״ח סי׳ שי״ח בט״ז ובמ״א שם ‪:‬‬
‫^ ך ן קעס הרי שהיו כאן שלש קרירות רותחין כ*ר‪ ,‬מאחת‪ .‬עירו על‬
‫רבע עוף שנמלחה וקודם הדחה אחרונה ביחד עם רבע עוף‬
‫‪.‬‬
‫שכבר‬
‫קונטרס אחרון‬
‫) ‪ (T‬ע י י ל משבצות אות כ״גמה שהאריך‪,‬בדברי הרא״ששבת יעו״ש‪ .‬ובאמת נראה פשוט‬
‫^ י מ״ש הרא״ש הלחלוחית ומלח ודם שבתוכו מתבשל פירושו הדם שבתוך‬
‫המלח מבחוץ אבל לא הדס שבתוך החתיכה וא׳ש הכל‪ .‬ואח״כ מצאתי כך במדי סי׳‬
‫א׳ אות ירד יע־ו׳ש ;‬
‫‪,‬‬
‫*‬
‫עיין‬
‫■ד ם־מן פט‬
‫מי ע ק ב‬
‫ל ה‬
‫‪gg‬‬
‫שבבר הורחה והוכשרה מרמה ‪ ,‬ובקרירה שני' תחבו רבע עוף קורם‬
‫הדחה אחרונה ביחד עם רבע עוף שהודחה ממלחה ‪ ,‬ובקרירה שלישית‬
‫תחבו רבע עוף ‪.‬שלא הירחה ממלחה ביחד עם בשר שור שהיתה‬
‫כשיעור ד״רבע עוף ‪ ,‬הנה מה שעירו מקדירה הא׳ גרע מקרירות‬
‫שתחבו לתוכן דכתוך כ״ר רמבליע בכולו יש ם׳ דהא יש בתוכו‬
‫כשיעור רבע העוף והוה ם׳ כנגד דם ומלח שעליו כדלעיל ‪ ,‬משא״כ‬
‫ע׳׳י עירוי דאין מבליע רק כ״ק א״כ אין הרבע שהודחה מצטרף‬
‫לס׳ אע״נ דהרבע שיש מלח עליו נאסר כולו משום דנתבשל ע״י‬
‫העירוי והמלח דבעירוי עם מלח י״ל דהכל מודים דמבשל בכולו‬
‫ורק בכ״ש יש מקילין כדלעיל ‪ ,‬מ״מ אין מצטרף לם׳ הרבע שהידחה‬
‫משום דאין להמלח שום שייכות להרבע שהודחה‪ ,‬ואין נבלע בו רק‬
‫כ״ק )טו( כיון שעבר המים עליו רק דרך עירוי ולא הי׳ הרבע שהודח‬
‫עם הרבע שלא הודח בכלי אחר שנאמר דהמלח עושה פעולת‬
‫הבישול גם ברבע שהודח‪ ,‬ובקדירה שיש שם בשר שור אף להך‬
‫דיעה דלעיל דאין בשר שור מתבשל מ״מ מבליע בכולו ומצטרף‬
‫שפיר לששים ומותר ‪t‬‬
‫‪^:‬ך קפ מלח של הערינ׳׳ג שנתייבש אסור למלוח בו בשר ואפי׳‬
‫בדיעבד יש לאסור דגרע ממלח שמלחו בו בשר כיון שנכבש מעל״ע‬
‫בציר ‪ ,‬ומים שהדיחו בהם בשר קורם המליחה שנתאדמו ולא הי׳‬
‫בהם ם׳ נגד הדם שבתוכו ונשפכו על המלח יניחו להתייבש ומותר‬
‫למלוח בו בשר להוציא רמו‪ ,‬דרוקא אם מלח במלח שכבר פסק‬
‫כתו דהיינו ‪,‬שהוציא דם אסור משא׳׳ב במלח שלא עשה עדיין שום‬
‫פעולה ועדיין בכחו עומד וודאי דיפליט דם ולא יבליע דם בחתיכה‬
‫משום איירי דטרוד וכו׳ ‪ ,‬אבל ליתן המלח לתוך המאכל אםור דהוה‬
‫כמבטל איסור ל כ ת ה‪ /‬ה ‪ ,‬אע״ג דבדיעבד אם נתנו לתוך המאכל אינו‬
‫אוסר משום שנתבטל המעט דם שבתוך המלח כהמאכל ‪ ,‬ומ״מ לכתחילה‬
‫אסור ואם הוא מלח מרובה יש ליזהר שלא ישהה בביתו שלא יבוא לירי‬
‫תקלה ליתנו למאכל ‪:‬‬
‫עכו״ם משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדירה כדי לבשלו‬
‫קפא אעפ״י שעדיין לא בשלו ואינו ידוע אם הדיחו העכו״ם אחר‬
‫המליחה או לא אין להקל בזה מטעם ספק דרבנן לקולא )דד‪,‬א דם‬
‫שמלחו אינו עובר עליו מטעם מליח כרותח( ‪ ,‬משום דספיקא דרבנן‬
‫כמקום דאיתחזק איסורא לא אמרינן לקולא‪ ,‬ובפרט כדדג שיש לו‬
‫עיקר בדאורייתא ‪ ,‬קפכ ועוד דאין זה ספק השקול דלמה לי׳ לעכרם‬
‫לטרוח‬
‫מראה מקימות‬
‫קפ ‪ .‬תמו די דניאל ‪.‬‬
‫ושרת שבות‬
‫יעפב ח״ג סי׳ ס״ו‪:‬‬
‫קפא ‪ .‬מנ״י כלל א׳‬
‫ס׳ק י״ב‪:‬‬
‫קפב ‪ .‬משבצות כ״ר ‪:‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)טו( ע י י ן משבצות סי׳ ס׳ח אות כ״ו שכתב שם ומיהו מלת אין לו שייכות עם רבע‬
‫שהודח והא דמבואר ברמ״א סי' ס״מ אם יש במים מלח הייגו רוב מלח‬
‫■עכ״ל ‪ .‬ואין הבכה לדבריו דהא בחתיכה עצמה יש שלשים נגד המלח שעלי׳ ואיך יהי׳‬
‫רוב מלח במים ‪ .‬והרמ״א כתב חס אין ס׳ אסור ‪ .‬אבל רוב ננד המלח ודאי יש ‪ .‬ובודאי‬
‫מ׳ ס יש בדבריו וכונתו כמ׳ש בפנים דהיינו אם המיס בכלי ויש בהמיס הרבה מלח ‪ .‬משא״כ‬
‫ע״י עירוי דהמיס אינו בכלי ואין לו שייכות להרבע שהודחה כנ׳ל ‪:‬‬
‫השער‬
‫מראה מקומות‬
‫קפג ‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫ןךיכ״א‬
‫וש״ך‪:‬‬
‫קפד‪ .‬פ״ח‪:‬‬
‫קפה ‪ .‬סמ״ק‬
‫קפו ‪ .‬מ די שס‬
‫;‬
‫ק׳ ה‬
‫‪:rp‬‬
‫קפז‪.‬‬
‫עיין‬
‫כרתי‬
‫ופלפי ‪:‬‬
‫קפח ‪ .‬מ׳״ז סי׳‬
‫ס״ק ו א׳וו חו״ד;‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫>‬
‫לטרוח להדיח את הבשר ‪ ,‬ומשום הנך טעמי אפי׳ אם העכרם מסל״ח‬
‫שהדיחו יפה קפג אינו נאמן ‪ ,‬דבמקום דאיתחזק איסורא אפי׳ בם״ד‬
‫אין מסל״ת נאמן כדלקמן ס״ם קל״ז דאין עט׳׳ם נאמן כהכשר‬
‫כלים האסורים מדרבנן משום דאיתחזק איסורא ‪ ,‬ועוד י״א קפד דאי(‬
‫עכו״ם נאמן במסל״ת אפי׳ בדרבנן רלא איתחזק איסורא רק פסולי‬
‫עדות כגון אשה עבד קטן יש לחלק בהו בין איסור דאורייתא א‪1‬‬
‫דרבנן ‪ ,‬אבל לא בעכו״ם ‪ ,‬ויש חולקין דאם עכדם מסל״ת שהדיחו‬
‫נאמן ‪ ,‬קפה דלא דמי להאי דינא דס׳׳ם קל״ז ‪ ,‬דהכא איכא נמי טעמא‬
‫ל׳ ע״א( דנקיותא הוא להדיח את‬
‫דעכו״ם אנקיותא קפדי )ע״ז‬
‫הבשר אחר המליחה טרם שנתנו בקדירה לבשל‪ ,‬אך מה״ט לחוד‬
‫בלא מםל״ת א״א להתיר כאן ‪ ,‬קפו משום דלא קי״ל בע׳׳ז שם להלכה‬
‫כן ‪ ,‬רק סניף להתיר משום מסל״ת הכא שפיר אמרינן ‪ ,‬קפז ועוד‬
‫י״ל דנאמן הכא במסל״ת‪ ,‬דבמילתא דעבידא לגלויי אף בדאורייתא‬
‫נאמן עכו״ם במסל״ת כדלקמן ר״ם צ״ח דמהני שם טעימא לעכו״ם‬
‫משום דיכול להטעימו לאחר ‪ ,‬כס״כ הכא אם לא הדיתו יטעמו‬
‫בהתבשיל טעם מלח הרבה ‪ ,‬ונהי דמשום טעם דם דיטעמו בו לא;‬
‫עבידא לגלויי ‪ ,‬משום דהמוהל הנשאר אחר שיעור המליחה טעמו‬
‫כטעם דם ‪ ,‬אבל משים המלח עצמו וידאי ירגישו בהתבשיל יותר ‪,‬‬
‫ועוד י׳׳א קפה דלא מקרי כאן איתחזק איסורא כיון דגוף הבשר הוחזק‬
‫בהיתר שאין בתוכו דם‪,‬רק שהדם דבוק עליו ומועיל נאמנות העכו״ם‬
‫םשא״כ טבל דלא נתקן דכל הכרי אסור מקרי איתחזק איסורא ‪ ,‬מיל ה״ט‬
‫נאמן הכא העכו״ם במסל״ת ‪ ,‬וכן הסכימו כל האחרונים דנאמן ‪,‬‬
‫אבל בעכרם מסל״ת ששהה הבשר שיעור מליחה קודם שהדיחו‬
‫בוודאי דליכא הני טעמי להתיר אינו נאמן ‪:‬‬
‫ומשום האי טעמא י״א באשה שספק לה אם מלחה הבשר‬
‫תחילה או לא דכשר ‪ ,‬קסנ‪ 1‬דכמו בדינא דלעיל סמכינן אטעמא‬
‫דרוב עכו״ם אנקיותא קפדי ה״נ איכא דוב דרוב פעמים מולחין‬
‫תחילה ‪) ,‬טז( ובאיסור דאורייתא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו״ל׳‬
‫פלגא ואסור ‪ ,‬ובאיסור דרבנן כמו הכא הרל ס׳׳ד לקולא ולא שייך‬
‫הכא למימר מצד אחר בא לו שהוא איסור דרבנן ‪ ,‬דהא עדיין הוא^‬
‫קודם‬
‫לח‬
‫קפש ‪ .‬מ״ז פ״ח פ״מ‬
‫חרד ‪:‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫■‬
‫המלך סון! ה׳ מקואות הקשה על דינא דהמ״ז מתוס׳ פסחים)דן! ‪p‬׳( ד״ה שתהא‬
‫)טז(‬
‫^ בהמתו ‪ .‬שכתבו שם כשס ר׳י דחבר שמת והניח פירות דחזו לאדס כיוך‬
‫דהוה מבל ודאי מדרבנן אין ספק דשמא עישרן מוציא מידי חזקת ודאי מבל אה דרוב‪,‬‬
‫חעשרין הן כמ״ש רש״י ז״ל שס יעו״ש ‪ .‬ונראה ליישב דיש לחלק דהיכי דיש‬
‫חזקה מובה ומבוררת ורובא כנגדה כהאי דחזקת שבל שהפירות אסורין באכילה ויש‬
‫רוב כנגדה דרוב מעשרין ‪ .‬בזה אמרינן חזקה עדיף ‪ .‬משא״כ בדינא דהמ״ז דהחזקה‬
‫לא נתבררה עדיין דהא הבשר חי והוה דס שלא פירש דמופר באומצא ‪ .‬מאי אמרת שהבשר‬
‫בחזקת כשיגשלנה תהא אסורה לבסוף ע״ז אמרינן כיון דרוב מולחין תחילה לא היתה‬
‫בחזקת איסור מעולם ‪ .‬ות׳ל שחפשתי ומצאתי חילוק זה בפני יהושע קידושין)דף פ׳<‬
‫ובכתובות ס״פ המדיר יעו״ש באריכות ‪.‬‬
‫כו כ ב‬
‫י ד ד פי ק‬
‫סט‬
‫מ י ;‪ 5‬ק ב‬
‫ל ו ‪71‬‬
‫רץדם הבישול ואנו מסופקים אם נמלח‪ ,‬מ״ם השתא הוה דם שלא‬
‫פירש שמותר ‪ ,‬ואימתי הוה פירש בבישול ‪ ,‬תו הוה איסור דרבנן ‪,‬‬
‫והא דבעינן בעט״ם טסל׳ת נ״ב‪ ,‬היינו משום דבלא״ה לא סמכינן‬
‫אטעמא דאנקיותא קפדי לחוד כדלעיל ‪ ,‬ועוד דלא הוה ספק השקול‬
‫דל״ל לעט״ם לטרוח להדיח כדלעיל ‪ ,‬ועוד יש טעם להתיר דוודאי‬
‫עשתה האשה כדרכה ומלחה דסירכה נקט ואתי כמו דאמרינן גבי‬
‫ק״ש טעה בוכתבתם והתחיל למען ירבו וכו׳ ‪ ,‬ובהפ״ט וע״ש יש‬
‫לסמוך אדיעה זו להקל ‪ ,‬ומכיש אם שכחה אם מלחה צד השני‬
‫מהבשר אפי' אחר הדחה קודם הבישול דיש להתיר כיון שמלחה‬
‫בוודאי צד א׳ דסירכה נקט ואתי משום די״א דנסלח צד א׳ בדיעבד‬
‫בשר כדלעיל ‪ ,‬והא דאמרינן רוב מולחין תחילה ‪ ,‬אע״ג דרובא דתליא‬
‫במעשה הוא רלא אמרינן )עיין בכורות דף כ״א( ‪ ,‬י״ל רהכי אמרינן רוב נשים‬
‫צדקניות הן ומולחין‪ ,‬ובהכי ניחא נמי הא ראמרינן רוב מעשרין‬
‫הם ורוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם וכדומה ‪:‬‬
‫אף שיודע העכו״ם קצ מנהג הישראל נאמן במטלית ולא‬
‫אטרינן האיך שייך מסל״ת כיון שיודע שאו״ה תלוי בזה‬
‫מ״מ כיון שלא שאלוהו אם הדיחו ומעצמו הסל״ת שהדיחו נאמן‬
‫דהא קי״ל בא״ע סי׳ ייז דמומר לעכו״ם נאמן לעדות אשה במסלית‬
‫אף שיודע בוודאי שאו״ה תלוי בזה ‪ ,‬קצא ויש חולקין דביודע מ״י‬
‫בעינן דוקא קישור דברים היינו שיאמר העיו״ם או המומר לעבו״ם הרבה‬
‫דברים שלא מענין זה ובתוך הדברים מסל״ת גם מענין זה אבל‬
‫בלא״ה לא הוה מסל״ת ‪ ,‬אבל באיגו יודע מגהג ישראל א״צ קישור‬
‫דברים ונאמן ‪ ,‬ויש להחמיר כדיעה אחרונה קצב קטן שאומר שהדיח‬
‫הבשר ושם בקדירה אף דנימא דזה מקרי איתחזק איסורא מ״מ באיסור‬
‫דרבנן במה שבידו לעשות נראה דנאמן‪ ,‬ויש חולקין וצ״ע נ‬
‫קצג וה״ה אם אינו ידוע אם הדיח העכו״ם את הכשר וישראל‬
‫אפי׳ קטן יוצא ונכנס‪ .‬נמי הבשר מותר אפי׳ העבו״ם שותק‬
‫ואינו אומר כלום משום דמירתת העכו״ם שמא יראה הקטן הואיל‬
‫ויודע העכרם מנהג ישראל הא ‪ .‬לא״ה לא מירתת כיון שא״י מנהג‬
‫ישראל א״י כלל שזה חטא אצלינו לבלי לעשות כן‪ ,‬אבל ישראל‬
‫הקטן לא בעינן יורע מ״י אלא כיון שראוי להיות יודע מירתת‬
‫עכרם משום דחושש דילמא הקטן יורע‪,‬קצד וי״א דבעבדו ושפחתו‬
‫המשרתים בביתו שייך טירתת לעולם אפי׳ כאין ישראל יוצא ונכנס‪,‬‬
‫ואינו נראה כן להלכה למעשה ‪ ,‬אלא אפי׳ בעבדו ושפחתו בעינן יוצא‬
‫ונכנס ‪ ,‬ואפי׳ באינו עבדו ושפחתו מהני יוצא ונכנס קצה ובמומר לעכו״ם‬
‫לא שייך מירתת דהוא סבור שמחזיקיןאותו כישראל ולא יבדקו אחריו‬
‫דהא אפי׳ באיסור דאורייתא הוא כבור שלא יבדקו אחריו כדלעיל‬
‫נבי שחיטה סי׳ ב׳ כ״ש גבי איסור דרבנן דקיל‪,‬קצו ואם מיתה הישראל‬
‫להעכו׳־ם שלא ידיח את הכשר כלתי רשותו ‪ ,‬והוא עבר על דבריו‬
‫אסור ‪ ,‬דהא חזינן דאינו מירתת ולא מהני יוצא ונכנס ‪ ,‬ואפי׳ אומר העכו״ם‬
‫שהדיחו ‪ ,‬רק במסל״תאפי׳ בבה״גנאמן ‪ ,‬קצז וי״א דמסל״ת נמי לא מהני‬
‫בכה״ג משום דטסל״ת ל״ם רק ביודע מנהג ישראל ומסתמא מכוין העכו״ם‬
‫לעשית‬
‫מראה טקומות‪-‬‬
‫קצ ‪ .‬ש״ך‪:‬‬
‫קצא ‪ .‬מ״ז ‪:‬‬
‫קצב ‪ .‬עיין לקמן סי״‬
‫קכ״ז ש׳ך ס״ק‬
‫ל׳א ומ״א סי׳ תל״ז‬
‫ס׳ק ל״ח ‪ .‬ולקמן סי׳‬
‫ק׳כ במ״ז ס׳ק י״ד‬
‫ושפתי כאן ס״ק מ״ב‬
‫ובא׳ח שס ובסי׳ תנ״א‬
‫בא׳ח ומשבצות וא״ו‬
‫וצ״ע לדינא‪:‬‬
‫קצג ‪ .‬רמ׳א וש׳ך‬
‫ופ״מ ‪:‬‬
‫קצד‪.‬יד אברהם בשם■‬
‫לחם הפנים ודלא‬
‫כחו׳׳ד והמחבר שכתב‬
‫עכו׳׳ם המשמש בבית‪.‬‬
‫ישראל משמע דבעבדו‬
‫נמי בעינן יוצא ונכנס‬
‫דלא כאפי רברבי ד‬
‫קצה ‪ .‬יד אברהם ‪:‬‬
‫קצו ‪ .‬רמ״א וחו״ד ‪:‬‬
‫קצז‪ .‬חי׳ רע״א‪:‬‬
‫טדמה ט קו מ ת‬
‫קצח ‪ .‬צ״צ וכו״׳פ שפתי‬
‫;‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫קצמ‪.‬שרפשכו״י פ״ב‬
‫סי׳ ‪D‬״ ‪: p‬‬
‫ר ‪ .‬מחבר ‪ .‬כמ״ש‬
‫אין יוצא מידי‬
‫דמו‪ .‬ןכר‪:‬‬
‫רא ‪ .‬ש״ך ^י‪ /‬ע״ן‬
‫ס״ק ב׳ וי״ג‪:‬‬
‫■רב ‪ .‬ש״ז ועיין פלחי‬
‫טיין‬
‫‪72‬‬
‫כוכב‬
‫יו״ד‬
‫סי מן ס ט‬
‫מיעקב‬
‫לעשות רצון הישראל ואינו משנה מנהגו ‪ ,‬אבל כיון דחזינן דמשנה‬
‫רצון הישראל אזדא לי׳ להך סניף ולא מהני היתרא דממל״ת‬
‫כמו בלא הי׳ יודע מנהג ישראל דלא מהני מסל״ת להך ריעה ג‬
‫קצפ חתיכת בשד וחתיכת חלב מונחים יחד וספק ‪,‬אם נמלחו‬
‫יחד וחלב ובשיר הוה מין בשא״ם בהפ״ם יש להקל ע״י קליפת‬
‫הבשר משום ס׳׳ם שמא לא נטלחו יחר ואת״ל שנמלחי שמא‬
‫הלכה כהנך פוסקיט דס״ל דאין מליחה אוסר רק כדי קליפה< אבל‬
‫חלב ושומן או חלב ובשר שמן דחוה טין במינו מונחים יחד‬
‫עם בשר שאינו שמן וספק אם נמלחו ״ אם יורע כבירור שהי׳ רוב‬
‫בהיתר המינו אמרינן סלק את שאינו‪ .‬מינו כאלו אינו ומה״ת בטל‬
‫כרוב אלא מדרבנן צריך ם׳ ‪ ,‬וכיון שמסופק שמא לא נטלחו יחר‬
‫הוה ספק דרבנן לקולא ;‬
‫אחד שלח לחבירו בשר בע׳׳ש ובישלו ונפל ספק אם נמלח‬
‫יש לאסור קצט עד שיתברר שנמלח ‪ ,‬די״ל דהמשלח סמך שחבירו‬
‫יתברר הדבר ע״י לחיכת הבשר בלשון אחר שיריחו מעט מדם‬
‫כעין ‪ ,‬ולכך לא הודיעו ‪ ,‬ואין להקל בזה ע׳׳י אומדנות ‪:‬‬
‫ר בשר שהודח הדחה ראשונה ולא נמלח ונתבשל בלא‬
‫מליחה צריך שיהי׳ בתבשיל ששים כננד אותו כשר ואז מותר‬
‫הכל אפי׳ אותה חתיכה עצמה ‪ ,‬אע׳׳ג דהרוטב מבלבל טעם החתיכה‬
‫ונורם שחרם שבתוכו פורש ממקום לם ‪p‬ם בחתיכה עצמה‪ ,‬רא מ״ט‬
‫דם שפורש כאותה חתיכה ממקום למקום לאחר שחיטה לא חשיב‬
‫פירש ‪ ,‬ולא דמי לשובר מפרקתה של בהמה בסי׳ ס״ז לעיל ‪ ,‬דאסור‬
‫לאכול מבשרה חי אא״כ מלחו יפה משום דם שפירש ממקום‬
‫למקום‪ ,‬התם מחיים נתעורר הרם לצאת‪ ,‬רנ ועור י״ל טעמא דהכא‬
‫בבישול אמרינן כל מה שפירש יוצא לחוץ ומתבטל כששים דמוקמינן‬
‫הבשר בחזקת היתר ותלינן דלא נאסרה כלל מהדם רמה שפי׳‬
‫יצא לחוץ אף שהרם נאסר מעת שפירש מ״ם החתיכה לא נאסרה‬
‫כיון שפי׳ ויצא לחוץ וכל שלא יוצא לחוץ אינו פורש כלל אפי׳‬
‫מ מ ^ ם למקום‪ ,‬אדרבא )יס הבישול עצמו חולטו במקומו‪ ,‬ואפ״ה‬
‫כ דנן‬
‫■‬
‫קונטרס אחרון‬
‫בדרכי משה אוח כ׳ג מ״ש רדמ דל שיש ללמוד מכאן וכו׳ יעו״ש דכוונחו דיש‬
‫>יז(‬
‫^ ׳ לצרך האי טעמא דהרותחין מחלימין הדם ולכך יש לסמוך על המפירין אותה‬
‫חתיכה בע׳ש או בהפ״מ דאל׳כ אין הבנה שם לדבריו וזהו שכתב המ״ז דהכא בבישול‬
‫ודו״ק ‪ .‬ועיין בהגהות יעב״ץ ‪ .‬ובפתחי תשובה אות י״ח בהוספות בשם בר״י ‪ .‬מ״»‬
‫עיקר היתר החתיכה אינה דוקא משום ה״ט דהריתחיס מחליטין ‪ .‬אלא דמוקמינן אחזקת‬
‫היתר כמ״ש בפנים וטעמא דרותחין מחליטין הוא לסניך ‪ ,‬ומש׳ה כמי 'בנמלח ולא שהה‬
‫שיעור מליחה ‪ .‬או בשהה די בל'מ ונמלח אח'כ ‪ .‬נמי מת־רין אותה חתיכה לדידן עכ״פ‬
‫בהפ״מ אך דאיכא למיחש דהדס סי' מחמת המליחה מל'מ ולא יצא לחון‪ .‬דליכא הכאטעמא‬
‫דנחלט הדס ‪ .‬ובשעת הבישול נחלט דם דאסורא דכבר פי׳ מל^מ ‪ .‬אלא אפ״ה מתירין אנו‬
‫י^משום דמוקמינן אחזקת היתר לחוד ואמרינן מחמת המליחה נמי מה שפירש יוצא לחון‬
‫ומה שלא יצא נחון לא פי׳ כלל ‪:‬‬
‫עיין‬
‫כוכב‬
‫יו׳ד סיטן סט‬
‫מיעקב‬
‫לז‬
‫‪73‬‬
‫מראה םקוםות‬
‫בעינן ם׳ כנגד כל החתיכה ולא סגי כס׳ כנגד הדם שבו‪ ,‬רג משום רג‪ .‬כמ״ש בפ׳ ג״ה‬
‫דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיני׳ ‪ ,‬ואם נפלה החתיכה אח״כ לתבשיל‬
‫'פשיטא דבדידי׳;‬
‫אחד שאין בו ס׳ ‪ ,‬אע׳ג דלטעח שני י״ל דאינו אוסר משום דשוב‬
‫לא יצא דם דנחלט הדם מחמת הבישול דקדירה דאשו‪:‬ה‪ ,‬מ״מ‬
‫לפי מעם הראשון אוסר קדידה שני' דאיכא למיחש דילמא לא פלט‬
‫כל הדם לחוץ בקדירה ראשונה ויפליט בשני׳ ׳ אע׳׳ג דלדא* טעמא‬
‫דם שפירש מל״ם אחר שחיטה מותר וחוח כאפשר לסחטו דהיתרא‬
‫דטותר כדלקמן סי׳ צ״ד גבי בצלים ‪ ,‬רד דלא נאמר וה רק לענין‬
‫בליעת מעם דאז כיון שנסחט קליש לי׳ ואין עליו טעם כעיקר‬
‫להיות הל עליו שם איסור‪ ,‬משא״ב באן אין זה טעם רק דם ממ ש‪,‬‬
‫וממש אינו נסחט ע״י ם׳ ‪ ,‬וכיון שעתה פירש ואין גו ס׳ אסור ‪,‬‬
‫וה״ה בלא הודח ולא נמלח ונתבשל ‪ ,‬אע״ג דדם שעל פני החתיכה‬
‫מבחוץ וודאי הוה דם שפירש ולא שייך נבי׳ טעמי דלעיל ונבלע‬
‫בחתיכה ע״י הבישול ואף גדאיכא ם׳ יש לאפור דהוה איפור דבוק‬
‫דממהר לבלוע ‪ ,‬מ״מ מותר רה אי איכא ס׳ נם נגד הדם שע״פ‬
‫החתיכה דאמרינן דהדם נמס תיכף בבואו להקדירה ‪ ,‬ודמי לבשר‬
‫שנתבשל בלא הדחה אחרונה דלעיל דאמרינן דהמלח נמם ולא חוה‬
‫איסור דבוק וה״ה הכא ‪:‬‬
‫^ ן ף ויש חולקין ע״ז רו ואוסרים אותה חתיכה אפי׳ בדאיכא‬
‫ששים דס׳׳ל דם שפי׳ מל״מ בחתיכה עצמה אפי׳ לאחר‬
‫שחיטה נמי הוה פירש ‪ ,‬ונם אין להתיר מטעם שני דלעיל ‪ ,‬רו דיש‬
‫לחוש שמא קודם שנעשה התבשיל רותח גמור התעורר הדם לצאת‬
‫מל״ם בחתיכה עצמה מחמת חמימות התבשיל‪ ,‬ואח״ב כשנעשה‬
‫רותח גמור נחלט הדם ולא יצא‪ ,‬רס ונם דם מעלמא שנפל על‬
‫חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב יש לאסור אותה חתיכה אף ביש ס׳‬
‫משום דנדלט הדם באותה מקצת שלא לצאת עוד דררך הרותחין‬
‫להחליט הדם ‪ ,‬ולדיעה זי ודאי אין החתיכה עצמה מצטרפת‬
‫לששים‪ ,‬ואם נפלה לקדירה אחרת ודאי בעינן ג״ס ס'‪ ,‬רס ואפי׳‬
‫לדיעה ראשונה דהחתיכה מותרת מ״ם אינה מצטרפת לס׳ ‪ ,‬ולא דמי‬
‫לכחל לקמן סי׳ צ׳ דשאני כחל דחלב שחיטה דרבנן‪ ,‬משא׳׳ב דם‬
‫שנתבשל קידם שבשלו הוה ד״ת‪ ,‬רי והכי נהוג כריעה שני׳ אם לא‬
‫לצורך כגון לכביד שגת או במקום הפ״מ או לכבוד אורחים אז יש‬
‫לסמוך אדיעה קטייתא להקל ׳ אע״ג דבמולח ככלי שא׳ם אנו אוסרים‬
‫אף לצלי אפי׳ בהפ״ם כטעם דדם שפי׳ מל״ם בחתיבה גופי׳ נמי‬
‫הוה פירש ‪ ,‬מ״מ דכא טקילינן בהפ״ם וכדומה דיש כאן טעם ב׳‬
‫שכתבתי רעיל דכל שלא יוצא לחוץ אינו פורש כלל ‪ ,‬אדרבא נחלט‬
‫ע״י הבישול ‪ ,‬משא״ב התם בכשא״ם דהמעכב את הדם הוא מבחוץ ‪,‬‬
‫אבל לא מבפנים ‪ ,‬ושפיר פירש מל״ם ‪ ,‬ע״י המלח שעושה פעולתו ‪,‬‬
‫ריא ובתרנגולת שלימה שנתבשלה עם הבני מעים שבתוכה יש‬
‫להחמיר אפי׳ בשעת הרחק והפ״מ ‪ ,‬דדם פירש ויוצא מן הכני מעים‬
‫ונבלע בהתרננולת ‪ ,‬ואפי׳ איכא ששים יש לאסור ‪ ,‬כי לא יכלו המים‬
‫לבוא לפגים שיתבטל הדם במים ואפי׳ בתרנגולת חלולה ואין במ״ע‬
‫בתוכה‬
‫רד‪ .‬משבצות אות‬
‫כ״׳ט ויד אפרים‬
‫דלא כחרד ‪:‬‬
‫רה ‪ .‬משבצות שם‬
‫ושפתי אות מ״ו ‪:‬‬
‫רו ‪ .‬רמ״א ‪:‬‬
‫רז‪ .‬הג׳ יעב״ן‬
‫רח ‪ .‬חו״ד ‪:‬‬
‫רש‪ .‬משבצות שס‬
‫ועיין פר׳ת‬
‫ובש״ז סי׳ צ׳ ס׳ק ב׳‬
‫ומשבצות שס‪:‬‬
‫רי ‪ .‬רמ׳א ומשבצות‪.‬‬
‫שס ‪:‬‬
‫ריא ‪ .‬תשובת מיימוכי‪:‬‬
‫מראה‬
‫םקיטוי'‬
‫‪:‬ריג ‪ .‬ת״ח ומ״ז ‪:‬‬
‫״דיג‪ .‬פר׳ח ונק״ה‪:‬‬
‫ריד ‪ .‬או״ה ומ׳׳ז ‪:‬‬
‫רמו‪ .‬רמ׳א‪:‬‬
‫רמז ‪ .‬יד אפרים ‪:‬‬
‫ריז‪ .‬משבצות אות ל׳‪:‬‬
‫ריח ‪ ,‬ת״ח וש״ך ‪:‬‬
‫רימ‪ .‬מנ״י כלל ב׳‬
‫ד״ב‪:‬‬
‫רכ ‪ .‬שפתי אות מ׳ד ‪:‬‬
‫רכא ‪ .‬פ״ת בשם‬
‫אגודה‪ .‬ועיין‬
‫פ״ח לקמן סי׳ פ״ז‬
‫ס״ק ב׳ וג׳ ומ׳א‬
‫סי׳ שי״ח ס״ק ירד ‪:‬‬
‫דכב ‪ .‬משבצות סי׳‬
‫ע״ה ס״ק ה׳ ‪:‬‬
‫רכג‪ .‬מחבר ת׳׳ח‬
‫ש״ך שפתי ‪:‬‬
‫‪74‬‬
‫כוכב‬
‫יו׳ד □יק סט‬
‫מי^קב‬
‫בתוכה יש לאסור ריב אפי׳ בהפ״ם משום דפירש הדם מדופן לדופן‬
‫והוד! פי‪ /‬וטכ״ש רם בעלמא שנפל על החתיכה שמקצתה חוץ‬
‫לרוטב‪ ,‬דיש לאסור אותה חתיכה אפי' בהפ׳׳ם כדלעיל‪ ,‬ריג ויש‬
‫חולקין באין במ״ע בתוכה ‪ .‬וכן ריד בדם שנפל על חתיכה שמקצתה‬
‫חוץ לרוטב ‪ ,‬דיש להתיר בהפ״מ ‪ ,‬דלא גרע כלל מחתיכת בשר דמיד‬
‫שנפרש הדם נחלק לכל הקדירה ולא הוה איסור דבוק‪ ,‬לטו ואם‬
‫נמלחה ולא שהה שיעור מליחה ונתבשלה דינה כאלו לא נמלחה‬
‫כלל ‪ .‬וכן בשר ששהה נ׳ ימים בלא מליחה אף אם נמלחה אח׳־כ‬
‫דינה כאלו לא גמלחה ואם נתבשלו צריך ששים כנגדם להתיר‬
‫התבשיל והחתיכה אסורה אם לא במקום הפ׳מ דיש להתיר גם‬
‫החתיכה ‪ ,‬רט! ויש אוסרין אותה חתיכה אפי׳ בהפ״מ בבשר ששהה‬
‫ג״י בלא מליחה‪ ,‬דכיון שנתקשה דמו בתוכו יש לו טי דהבישול‬
‫מרככו קצת ופי׳ מל״מ ומ״ם אינו יוצא לחוץ‪ ,‬ועל טעם א׳ דלעיל‬
‫סי׳ מ״ב לחוד לא סמכינן להתיר ‪ ,‬ונראה כיון דבשר ששהה ג״י‬
‫בל״מ חוה רק חומרת הגאונים אין להחמיר בו כ״ב ומותרת נם‬
‫החתיכה בהפ״מ כדאיכא ם׳ ‪ ,‬ליי וחתיכה שנמלחד‪ ,‬רק מצר א׳‬
‫ונתבשלה ואיכא ס׳ יש להתיר גם החתיכה אפי׳ כלא הפ״מ כיון‬
‫דבנמלח מצר א׳ יש מתירין כדלעיל‪ ,‬וכן הכא יש מתירין גם‬
‫החתיכה בדאיכא ם׳‪ ,‬יש לצרף שניהם להתיר אפי׳ כלא הפ״ם‪,‬‬
‫ליח ואף אם לא נתבשל הבשר לגמרי רק שמוה בקדירה כ״ר‬
‫שהוסר מעל האור והיד סולדת בו נמי דינא הכי דכ״ר מב של‪,‬‬
‫ובבשרא דתורא כבר נתבאר לעיל‪ ,‬אבל שמוה בכ״ש אף דנימא‬
‫דמפליט ם״מ אינו מבשל ויש להבשר תקנה ע״י מליחה ‪ ,‬ליט ויש‬
‫מקילין דאף שהיד סולדת בהקדירה כל שאין היד סולדת כהחתיכה‬
‫אינו מתבשל ומהני מליחה אח״כ ‪ ,‬לכ ואין להקל בזה ‪ ,‬ואי מותר‬
‫לכא לבשל בשר בלי מליחה בחמי מבריא צ״ע למעשה ‪:‬‬
‫לכל אם נתבשל הלב בלא מליחה אף שקרעה תחילה ואף‬
‫‪ .‬בדאיכא ם׳ ט״מ הלב אסורה אם לא בהפ״ט ולא אמריגן‬
‫שאני לב דשיע ונפלט כל הדם לחוץ ולא פי׳ כלל מל״מ ‪ ,‬ועיין‬
‫לקמן סי׳ ע״ה מדין שומן‪ .‬שנתבשל בלא מליחה בדאיכא ס׳ אף‬
‫השומן מותר ;‬
‫^ןן לכג בשר ששהה ג׳ ימים מעת לעת בלא מליחה נתייבש דמו‬
‫כתוכו ולא יצא עוד ע״י מליחה ואין לאכלו מבושל לאחר‬
‫המליחה כי אעפ״י שלא יצא הדם ע״י מליחה אבל ע״י בישול יצא‪,‬‬
‫ואפי׳ אם יתנו במים פושרין קודם המליחה כדי שיתעורר דמו לצאת‬
‫ע״י מליחה לא מהני ואין לאכלו כ״א צלי אפי׳ בלא מליחה‪ ,‬אלא‬
‫דלכתחילה יש לטלחו קצת כשאר צלי כדלקמן סי׳ ע״ו ‪ ,‬אע״ג רטליחה‬
‫לא מהני הכא מירי ‪ ,‬מ״ם כל מה דאפשר למיעבד עבדינן ‪ ,‬ואפי׳‬
‫לא נקרו אותו מגידי הדם שבו עד אתר ג׳ ימים מותר לצלי ‪ ,‬ואחר‬
‫שצלאו לא יבשלנו אח״כ דשמא לא יצא כל רמו ע״י צלי׳ אלא‬
‫נתקשה הדם בתוכו ולא פי׳ ממקום למקום ע״י צלי׳ רק מה שפי׳‬
‫יצא לחוץ ‪ ,‬ואוז״ב ע״י הבישול יצא לגמרי שהמים רותחים מרככים‬
‫מה‬
‫הרם‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סיק סט‬
‫מיעקב לח ‪75‬‬
‫הדם טפי מצלי‪ ,‬ובדיעבד אם כשלו אחר צלי מותר דאניתולץ‬
‫לאמר שיצא הכל ע״י הצלי'‪ ,‬ואפי אי נימא שלא יצא הכל ע״י‬
‫■צלי׳ ‪ ,‬בדיעבד אנו אומרים דגם ע״י בישול לא יצא הדם משום‬
‫דנתקשה בתוכו ע״י הצלי ‪ ,‬רכד וגם צלי בקדירה ביובש בלי מים נמי‬
‫‪.‬מקרי בישול לעגין זה ‪ ,‬ואחר צלי בשפוד אסור לכתחילה לצלאו בקדירה‬
‫ביובש‪ ,‬ואחר מליחה אם צלאו בקדירח ביובש אסור אפי׳ דיעבר‪,‬‬
‫רכס ואין להשהות בשר נ׳ ימים בלא מליחה אדעתא לצלותו אח״כ‬
‫דחיישינן שיבוא לידי תקלה שמא יבשלגו ע״י מליחה‪ ,‬ולא דמי‬
‫לעוף שהיא ספק טריפה וממנה יש בצים דמשהין אותה והבצים‬
‫כ״א ימים עד אהר גמר טעינה הראשינה ולא חיישינן לתקלה בזמן‬
‫•מועט כדלקמן סי׳ נ״ז וסי׳ פ״ו‪ ,‬דשאני הכא כיון דשרי לצלי לא‬
‫‪.‬בדיל מני׳ חיישיגן לתקלה אפי׳ בזמן מועט ‪ ,‬משא״ב התם בס״ט‬
‫דבדיל מגי׳ לגמרי לא חיישינן לתקלה בזמן מועט ‪ ,‬ולפי׳׳ז בשר שכבר‬
‫שהה ג״י דג״כ לא בדיל מני׳ אסור להשהותו רק יצלגו מיד ‪ ,‬אולם יש‬
‫לחלק באופן אחר דשאגי בס״ט כדי שלא להפסיד ממון בחגם‬
‫מתירין להשהותו כיון שכבר נולד הס״ט ואולי מותר הוא ‪ ,‬משא־׳ב‬
‫כאן מי יכריחו להכניס עצמו בענין שיכול לבוא לידי איפורא‪,‬‬
‫ימלחנו או ישרנו במים תוך ג״י ‪ ,‬או יש לחלק דשאני הכא שבתוך‬
‫הג׳׳י אימתי שרוצה מותר לו למלחו ולבשלו חיישינן לתקלה שמא‬
‫אף כשיעברו הג׳׳י ישכח שעברו ויבוא לבשלו כבתחילה‪ ,‬משא׳ב‬
‫התם מיד שנולד הס״ט באיסורא קיימא עד אחר גמר טעינה ראשונה‬
‫לכך ל׳׳ח לתקלה ‪ ,‬לפי׳׳ז בשר שכבר שהה נ״י אם יש לו איזו‬
‫הפסד אם יצלנו מיד כגון שנחוץ לו הבשר לשבת וכדומה ‪ ,‬מותר‬
‫■לו להשהותו כיון שכבר נודע לו שחל עליו איסורא‪ ,‬וגם שלא‬
‫להפסיד ממון בחנם ‪ ,‬ודמיא לס״ט ‪ ,‬ולדינא יש להקל ‪:‬‬
‫רכו בשר ששהה נ״י בלא מליחה ואח״כ מלחו אותו בכלי מניק^‬
‫כשיעור מליחה והדיחוהו וחזרו ומלחו אותו בכשא״ם ולא שהה‬
‫■שם כשיעור כבישה ומצאו בתוכו ציר מותר לצלי דאמרינן ממ״נ‬
‫אם לא יצא הדם במליחה הראשונה מחמת היובש שוב אינו יוצא‬
‫גם במליחה שני׳ ‪ ,‬ואם יצא הדם מחמת המליחה א׳־כ כבר יצא כל‬
‫דמו במליחה ראשונה ‪ ,‬יכז ויש חולקין בזה דהסברא ניתנת דהבשר‬
‫פולט הדם מעט במליחה ראשונה ומעט בשני׳ בכשא״ם ודינו‬
‫כמלחו בכשא״מ דאסור אפי׳ לצלי כדלקמן ‪ ,‬רכס ואם שהה בכשא״ם‬
‫כשיעור כבוש בציר דהיינו כשיעור שיתנו על האש ויתחיל להרתיח‬
‫אז לכ״ע אסור לצלי משום דאז ליכא ממ״נ דדילמא במליחה ראשונה‬
‫לא יצא הדם וע״י כבוש בשני׳ יצא דכבוש פועל יותר מסליחה‪,‬‬
‫■לכך אסור גם בצלי‪ ,‬וכן אם מלחו בכשא״ם ולא מלחו בתחילה‬
‫בכ״מ ג״כ אסור בצלי לכ׳׳ע כמו שאר בשר שמלחו בבשא׳׳ם דשמא‬
‫יצא דם ע״י המליחה דליכא הכא םם״נ ‪ ,‬רכס ואם מלח בשר ששהה‬
‫נ״י עם שאר בשר שנמלח להוציא דם בכ״מ אסור זה הבשר ששהה‬
‫ג״י אפי׳ לצלי‪ ,‬דאין כאן היתר לומר כמו שיפליט דם שלו יפליט‬
‫נ״כ דם שבולע מבשר אחר‪ ,‬דהא אמרינן לחומרא דדם שלו לא‬
‫יצא‬
‫מראה מקומות‬
‫רכד‪ .‬חמודי מיאל‪:‬‬
‫רכה ‪ .‬רמ״א ‪ .‬מג״'‬
‫סולת למנחה‬
‫כו״פ ושפתי נ ע ;‬
‫רכז ‪ .‬רש״ל ומ׳ז ‪:‬‬
‫רכז ‪ .‬נה״ק ‪:‬‬
‫רכח‪ .‬משבצות לע‪:‬‬
‫רכע‪ .‬מ״ז משבצות‬
‫שם וחו׳ד ושפתי;‬
‫םראד׳ מקיטים‬
‫‪75‬‬
‫כו כ ב‬
‫יר׳ד סימן סט‬
‫מי ^ ק ב‬
‫יצא ע״י מליחה כיון שנתקשה ‪ ,‬ואפי׳ ציר אינו פולט בשפע ‪ ,‬מ״מ‬
‫הבשר עצמו אינו מתקשה ובולע הדם משאר הכשר ; יאע״ג דאמרינן‬
‫אם בישל אחר צלי שרי בדיעבד כדלעיל משום דיצא כל הרם‬
‫■־ ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ע״י צלי ‪ ,‬א״ב ה״נ נתיר בדיעבד ע״י צלי׳ ‪ ,‬משום דמוציא כל הדם‬
‫וכבכ״פ‪ ,‬משום די״ל דהא דמתירין בדיעבד בישול אחר צלי משום‬
‫‪,‬‬
‫דאמרינן מה שלא יצא ע״י צלי גם ע׳׳י הבישול לא יצא ולא פי׳‬
‫י‬
‫כלל ממקום למקום משא״כ הדם שבלע ממקום אחר דהוה פי׳ ולא‬
‫יצא בשלימות לכך אסור ‪ ,‬ועוד י״ל כיון דבשעת מליחה לא הי׳‬
‫כח במלח לעשות פעולת פליטה רק פעולת בליעה שוב אינו‬
‫יוצא ע״י צלי וזה דמי למולח בשר שנמלח כבר ויצא מדמו‬
‫י‬
‫וצירו עם שאר בשר שנמלח להוציאו מדמודוודאי הבשר שנמלח‬
‫‪.‬‬
‫כבר בולע מהאיסור ואסור אפי׳ לצלי כדלקמן סי׳ ע׳ וה״נ אמרינן‬
‫■‬
‫לחומרא שמא נתקשה ואינו פולט אפי׳ ציר בשפע רק עושה בליעה‬
‫רל ‪ .‬נה״ק ואחרונים ‪ :‬ואסור אפי׳ לצלי‪ ,‬רל ויש חולקין ע״ז ואמרינן כיון דהך דשהה ג״י‬
‫בלא מליחה הוא רק חומרת הגאונים ולא נזכר רמז מזה בש׳־ם‬
‫אלא שראוי לחוש לדבריהם הלכך הבו דלא להוםיף עלה ואין לך‬
‫אלא מה שהחמירו בפירוש שאין המליחה מועיל להוציא כל הדם‪,‬‬
‫אבל מעט דם מוציא ולכך נוכל לומר לגבי דם שבלע כבכ״פ ‪ ,‬ועוד‬
‫מי יגיד שחומרת הגאונים הוא שנתייבש גם צירו נמי בתוכו דמן‬
‫הסברא י״ל אלא על תמצית דם שהוא דבר הקרוש ולא על צירו‬
‫‪,‬‬
‫וא״כ שוב י״ל כבכ״פ ‪ ,‬ועוד מנ״ל דצלי גמי לא יוציא כל הדם נד\‬
‫־‬
‫דאפי׳ נאמר בדם שנתייבש ג׳׳י 'בלא מליחה שאינו יוצא בשלימות‬
‫ע״י צלי וע׳׳י בישול כדלעיל ‪ ,‬אבל בדם מעלמא שנבלע בו שלא‬
‫נתייבש שפיר יוצא בשלימות ע״י צלי‪ ,‬לכן נראה להלכה דעכ״פ‬
‫רלא‪ .‬ט״ז ומשבצות ע״י מליחה כדינו ואח׳׳כ צלי שרי כדלקמן ‪ ,‬רלא ואם מלח בשר ששהה‬
‫ג״י בלא מליחה עם שאר בשר שכבר נמלח והודח בכשא״ט אף‬
‫ויזז״ד‪:‬‬
‫שאין ציר בכלי אסור גם שאר הבשר דבזה אטרינן להיפך לחומרא‬
‫שמא יצא הדם שנתקשה ע״י המליחה ואוסר שאר הבשר כיון שמונח‬
‫בכשא״מ ‪ ,‬ואפי׳ להך דיעה דס׳׳ל לקמן סי׳ ע׳ דלא אמרינן ‪ .‬ע״י'‬
‫הדהד‪ .‬נסתמו נקבי הפליטה וא״כ י״ל איידי דיפלוט ציר מ״ם‬
‫ככשא׳׳מ אסור כיון דהמקום דחוק מלפלוט אין המלח עושה פעולת‬
‫פליטה ועושה פעולת בליעה מדם אחר ואינו יוצא שוב ע״י מליחה‬
‫וצלי כמו חתיכה שנמלחה בדם של עצמו בכשא״מ דאסורה מה״ט‬
‫כיון דד‪.‬מקום דחוק ופי׳ ממקום למקום ומחמת שנבלע במקום השני‬
‫ע׳׳י מליחה שוב אינו יוצא ע״י צלי אף שהחתיכה מלאה ־ים וציר‬
‫ולא אמרינן איידי דיפלוט ומכ׳׳ש בדם אחר דאמרינן הכי‪ ,‬ואם‬
‫החתיבת בשר שנמלח והודח מונח על חתיכת בשר אחר דאז אינו‬
‫דחוק מלפלוט כמבואר לקמן לא נאסר הבשר ומכ״ש כשנמלח‬
‫ככלי מנוקב דשרי אפי׳ להך דיעה רס׳׳ל דע״י הדחה נסתמו נקבי‬
‫הפליטה משום דאיכא נטי טעמא דטשריק שריק אע״ג דאנן לא‬
‫קיימא לן לקמן בהאי טעמא מכל מקום כנ׳ד איכא כמה מפיקי‬
‫להכשיר ;‬
‫י״א‬
‫כו כ ב‬
‫י ד ד סי מן ס ט‬
‫פיז ^ ק ב‬
‫ל ט ‪77‬‬
‫מראה מקומרת‬
‫^ ך ן י״א רלב בשר ששהה ג״י בלא מליחה מותר לכתחילה למלחו רלב‪ .‬שם‪:‬‬
‫כשיעור מליחה ולצלותו אח״ב עכ״פ כחצי צליתו שאז זב כל‬
‫י*‬
‫דמו מתוכו ואח״ב מותר לבשלו לכתחילה ‪ ,‬ויש רלג אוסרין בזה ‪,‬‬
‫ובהפ״מ או לכבוד שבת שאין פנאי או כמעורה גדולה ■רבעי כמה‬
‫מטעמים וודאי הוה הפ״מ אי אסרינן לבשל אז נוכל לסמוך בזה‬
‫אמקילין ‪ ,‬אבל בהפסד מועט אין להקל בזה ‪ ,‬וכיון דבשר ששהה‬
‫נ״י בל״מ הוא רק חומרת הנאונים יש לסמוך אמקילין במקום‬
‫הפ״מ ‪:‬‬
‫ילד כבד ששהה ג״י אין להתירו אחר הצלי׳ לבשלו לכתחילה ‪,‬‬
‫אע״ג דכבד קיל ולא המיר כשאר דם‪ ,‬ועוד י״ל סברא כיון‬
‫*‬
‫דכבד מרובה בדמים אינו מתייבש ומתקשה הרם בתוכו כלל ‪ ,‬מ״מ‬
‫אין לחלק בזה ודינו כשאר בשר‪ ,‬אך ילה בכבד וכחל מותר‬
‫להשהותם ג״י דוודאי יצלנו כדרכו תמיד‪ ,‬אע׳־נ דהכבד מבשלים‬
‫תמיד אחר צלי׳ ובשהה ג׳׳י אסור לבשלו אחר צלי׳ ‪.‬כנ״ל וניחוש‬
‫שמא יבשלנו אחר צלי׳ ‪ ,‬מ״מ כל מידי דבדיעבד מותר לא חיישינן‬
‫שמא ישכח‪:‬‬
‫^ רלו כשר שנמלח והודח ונתבשל ואחר ששהו הכלים מעל״ע‬
‫נודע ששהה הבשר נ״י בל״ם‪ ,‬הנה הכלים שיש להם תל^ה‬
‫בהגעלה ינעלם דהו ה דשיל״מ ‪ ,‬אולם הכלי חרס שאין תקנה בהנעלה‬
‫במקום הפסד יש להתיר הכלים ‪ ,‬כיון דלא נודע עד אחר מעל״ע‬
‫ודם שנתבשל דרבנן‪ ,‬ובפרט דאיסור זה הוא רק חומרת הגאונים‬
‫כדלעיל ‪:‬‬
‫רלז שומן אווזא שנשתהה נ״י בלא מליחה דאסור למלוח‬
‫ולבשל ‪ ,‬גם בצלי א׳׳א כיון דנימוח וכלה באש וההפסד רב ‪,‬‬
‫אם יש לערב השומן בשומן אחר שנמלח כדינו כיון דעכשיו עדיין‬
‫היתר דהוי דם אברים שלא פירש י״ל דאין זה בכלל אין מבטלים‬
‫איסור לכתחילה ‪ ,‬ודמי להאי דלקמן סי׳ ק״ט ס״ב יבש ביבש שנתערב‬
‫במינו כיון שלאכול כל או׳׳א בפני עצמו מותר אם בא לבשלן‬
‫כולן כאחד מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחילה‪ ,‬ומשום‬
‫מבטל איסור לכתחילה ליכא כיון שכל אחד כפ״ע מותר אין כאן‬
‫איסור ‪ ,‬אולם לא דמי לסי׳ ק״ט דהתם במה דמוסיף עתה ם׳‬
‫לאכלו מבושל יחד אין זה ביטול חדש דהא השתא נמי כבר‬
‫נתבטל ומותר לאכול כל ארא בפ״ע ע׳׳י בישול אלא הפעולה הוא‬
‫שיוטשך הביטול גם אחר הבישול ולא יורגש טעם האיסור ‪ ,‬וכן אין‬
‫לדמותו למה שמבואר בא״ח סי׳ תמ״ז בחמץ קודם זמן איסורי‬
‫שנתערב לח בלח יכול להוסיף עליו ולבטלו ‪ ,‬דעדיין היתר ‪ ,‬ה״נ‬
‫הכא דעדיין היתר ומקרי רק הוספת ביטול דהא הדם כבר מעורב‬
‫בשומן ‪ ,‬דלא דמי דהתם קודם זמנו אין שום איסור כלל בשום‬
‫ענין ומה שרוצה לאכלו אחר זמנו ע״י ביצול מותר עתה האכילה‬
‫כמותו ממש בלא ביטול ‪ ,‬משא׳־כ הכא דעתה ג״כ חל האיסיר דאסור‬
‫לאסל דם פרוש‪ ,‬וכיון שהוא רוצה לאכול דם פרוש ע״י ביטול‬
‫מבטל איסור ד‪ 1‬א‪ ,‬דהא אסור לכתחילה לערב חלב במים בששים‬
‫לאבלו‬
‫רלג‪ .‬מנ״י כלל ד ‪:‬‬
‫רלד ‪ .‬צ״צ סי׳ קכ״ב‬
‫ומנ״י שם ס״ק ג׳ ‪:‬‬
‫רלה ‪ .‬חמודי דניאל סי׳‬
‫ל״ד‪:‬‬
‫רלו‪.‬שו״ת תפארת צבי‬
‫חיו׳ד סי׳ ע״ה‬
‫ועיין לברש בליקומיו‬
‫סי׳ י״ב ופ״ת סי׳‬
‫קכ״ב סוף ס״ק ב׳‪:‬‬
‫רלז‪.‬שו׳תרעק״א סי׳‬
‫ל״ח ;‬
‫מראה מקומות‬
‫רלח‪ .‬עיין חרד דד‬
‫אפרים ונוב״י‬
‫קמא ירד סי׳ כ״ו‬
‫בהג״ה וחניינא סי׳נ״ו‬
‫וכ״ז ופ״תסי׳פ״דס״ק‬
‫יו״ד ונחלת צני שם ‪:‬‬
‫רלט‪ .‬לקמן סי׳ צ״מ‬
‫ס״ו ‪:‬‬
‫רמ ‪ .‬ערונת הנושם ‪:‬‬
‫רמא ‪ .‬רדב״ז ח״א סי׳‬
‫קל״ח‪:‬‬
‫רמנ ‪ .‬שכו״י סי׳ נ״ח‬
‫ועיין נוכ״י שס‬
‫ושרת רע״א סי׳ מ״ד‬
‫דפלעי על השכו״י‬
‫ואסור להורות כך ‪:‬‬
‫עייל‬
‫‪78‬‬
‫כוכב‬
‫?״ד סיק □ט‬
‫מיעקב‬
‫לאבלו עם בשר כדאיתא לקמן סי׳ צ״ט‪ ,‬אלא אם כבר נתערב‬
‫במים בם׳ מותר לערבו עם בשר הא לערב לכתחילה במים לא ‪,‬‬
‫אף רעדיין הלב היתר הוא ‪ ,‬אמנם יש רלס להתיר בנ״ד לבטלו בם׳‬
‫בשומן אהר כשר שאינו מהותך ולהתיכו אח׳׳ב יחד משום דאין‬
‫כוונתו לבטל הדם אלא להתוך השומן ביחד ולא מיחזי כמבטל‬
‫איסור ודמיא דלקמן סי׳ פ״ד סי״ג‪ ,‬ויש הרבה פוסקים דס״ל דבמקום‬
‫שאין כיונתו לבטל וא״א בענין אחר כנ״ד אף לערב לכתחילה שרי‬
‫ויש לצרף לזה דעת י״א רלנ‪ 1‬דבאיסור דרבנן אף שיש לו עיקר מה״ת‬
‫מותר להוסיף עליו ולבטלו וה״נ דם שנתבשל דהוא דרבנן שמעורב‬
‫בהשומן מותר להוסיף עליו ולמלת תחילה ולר‪-‬תיכו יחד ‪ ,‬או יש‬
‫להתיר באופן אחר שאהד מליהת השומן כדינו יבשל השומן‬
‫במים שיש בהם ששים כיון דבהפ׳׳ט קי״ל ראותה התיכה נמי מותרת‬
‫)יח( ובפרט בשומן דאפי׳ בלא הפ״מ רתתיכה מותרת כדלקמן סי׳‬
‫ע״ה ואין זה מבטל איסור כיון דהמים ישפוך ולא יהנה מהם והרי‬
‫זה דומה להגעלה דשריא שאין הכוונה לבטל האיסור רק להפליטו ‪,‬‬
‫ומה שיהזור השומן ויבלע מהמים אין זה ביטול איסור דהבליעה‬
‫באה אהר הביטול‪ ,‬רם וי״א היתר אחר שאחר שיהי׳ נמלח השומן‬
‫כדינו לחלטו ברותחים רצומת הרם דמש״ה מהני חליטה לשיטת‬
‫הרמב״ם אחר המליחת בשר משום דאין בו רק מעט דם ‪ ,‬א׳׳ב‬
‫בשומן נטי אין בו רק מעט דם ובפרט אחר המליחה כדינו אף‬
‫דלא מהני לשיטת הגאונים מ״מ היא רק חומרא ויש פוסקים דפליגי‬
‫ע״ז לכך יש פנים להקל בזה ‪ ,‬אך עב״פ באופן שיהיו המים רותח‬
‫היטב עומד אצל האש ומעלה רתיחה יפה יפה‪ ,‬ולא סני שיהי׳‬
‫כ״ר ויס״ב ‪ ,‬רמא ומה״ט יש מקילין בבשר ששהה נ׳׳י בל״מ להלטו‬
‫ברותחים לצמות דמו אחר צליתו ררוב הרם יצא ולבשלו לכתחילה‬
‫אף דאין אנו בקיאים בחליטה בהפ״ט יש להקל ‪ ,‬ולבל זה יש‬
‫לצרף דעת י״א למכ דבשומן דרכיך לא‪ ,‬נתקשה הדם ובשהה ג״י‬
‫בל״ ם‬
‫■‬
‫קונטרס אחרון‬
‫יד אפרים כאן שעיקר היתר שלו דבהפ״מ ביש ששים החתיכה נמי'מותרת ‪.‬‬
‫)יח(‬
‫^ י ואיני מבין למה צריך לזה הא בשומן אך בלא הפ״מ ביש ס׳ החתיכה‬
‫מותרת כמ״ש הש׳׳ך סי׳ ע״ה ס״ק ח׳ ‪ .‬ועיין ביד אפרים לקחן סי׳ ע״ו שכתב שס‬
‫היתר אחר לשומן ששהה נ״י בל״מ שילבן אוננים שיש לר^ס שפה קצרה סביב שעושין בהם‬
‫מעשה אופה ליבון היטב ‪ .‬כדין ליבון המבואר באו׳ח סי׳ תנ׳ א‪.‬ו א ח״כ ישים השומן‬
‫אחר מליחתו כרינו בתוך האוננים המלובנים מפוזר על פני כל האונניס בענין שכל‬
‫חתיכה וחתיכה שומן ישלוט בה תולדת האור שהיא כאור דמשאיב‪ .‬שאיב הדם לתוך‬
‫הא;‪.‬ן ‪ .‬וכת האור מוליך הדם אצלו ואינו מבליע ‪ .‬ולרוחא דמילתא יערב השומן חד בתרי‬
‫והכל מותר ואין כאן בית מיחוש עכ״ל בקצרה יעו״ש באריכות ‪ .‬ותמוה לי מבי דוניא‬
‫בחולין )דף קי״ב( דקאמר ר״א אין לו תקנה יעו״ש ואנן קי״ל בזה ס״ס ע״ו דאין אנו‬
‫בקיאין ‪ .‬ואם איתא להאי היתרא שכתב היד אפרים ‪ .‬הא אית לי׳ בבי דוניא האי תקנתא‬
‫שילבן הכלי דלמטה ויוליך הדם אצלו ואינו מבליע‪ .‬ולכן דברי היד אפרים צריכים לי עיון‪.‬‬
‫ולא העתקתים בפנים ‪:‬‬
‫*‬
‫‪,-..Sfes‬‬
‫כוכב‬
‫ירד סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫‪D 79‬‬
‫;• י ‪5‬״מ מותר למלחי ‪ ,‬אף דלא קי״ל כן ‪ ,‬ואכור להורות כך ‪ ,‬מ״מ‬
‫לסניף לכל הני היתרים מותר לצרפו במקום הפ״ט ‪:‬‬
‫רמגעוף השוהה למות אהר השחיטה כמה שעות‪ ,‬ואח״כ נשתהה‬
‫הבשר ג״י בלא מליחה‪ ,‬אין להחמיר בזה למנות הג״י משעת‬
‫שחיטה אלא מינין הג״י משעה שיצאה נפשה‪ ,‬כדאמרינן לעיל כסי׳‬
‫כ״ב גבי וורירין דצריך לנקוב אותם בשעה שהיא מפרכס שעדיין‬
‫הדם חש ‪ ,‬אלמא דחם הדם בשער‪ ,‬שהיא מפרכס וא״כ אין לחוש‬
‫^־דמתייבש הדם בתוכו‪ ,‬ואף לענין הכני מעים דכמאן דמנחי בדיקולא‬
‫דמיא מ״מ יש לחשוב הג״י משעה שיצאה נפשה ‪:‬‬
‫ר״ד אם שרה אותו במים עכ״פ חצי שעה תוך הג״י יכול‬
‫* להשהותו עוד ג״י אחרים פחות מעט דכיון שאין הדם מתייבש‬
‫■־■רק בג״י מעל״ע שלטים א״כ אם נתנו במים רגע אחת קודם שמלאו‬
‫־‪.‬הג״י אז המים אינם מנחים את הי שר לייבש עוד׳ אע״ג דאינו‬
‫מתרכך רק עד חצי שעה ונמשך עד אחר ג׳ מעל״ע מ״מ כיון‬
‫‪.‬דהתחלת השרי' הי׳ קורם גי מעל״ע לא ננמר התייבשות הבשר‪,‬‬‫■ וכיון דלא היציאו מן המים עד חצי שעה נתרכך היטב ‪ ,‬ימה וכן‬
‫־‬
‫מותר לחזור ולעכב הבשר ג״י שלישים ע׳׳י שרי׳ אחרת ‪ ,‬ואם נקרו‬
‫מחוטי הדם בדיעבד סגי אפי׳ בהעברת מים שלא יחשב כשהה‬
‫נ״י וכן בשעת הדחק או במקום הפ״מ ‪ ,‬אבל לכתחילה בעינן■ נם‬
‫‪.‬בנקרו שרי׳ חצי שעה‪ ,‬ובלא נקרו אין די בלא שרי' ח׳׳ש אפי׳‬
‫בדיעבד רמו דדם הגידים מתקשה מאוד ונכבש תוך הגידים ונבלע‬
‫בבשר ומתקשה ‪ ,‬רמ‪ 1‬וי׳׳א דאף בלא נקרו מותר בדיעבד בלי שרי׳‬
‫ח״ש ‪ ,‬ונראה דאף לדיעה ראשינה דאוסר בדיעבד היינו אם לא הודח‬
‫רק מעט אינו מתיר לבשל לכתחילה רק צלי אבל היכי דהודח‬
‫‪.‬מעט תוך נ׳׳י וכבר נתבשל אף לריעה ראשונה מותר בדיעבד‪,‬‬
‫רמת ואף אם שראו אותי היטב בדינו מ״ם לכתחילה יש לנקר‬
‫הבשר מחלב שלו תוך ג״י רהשרי׳ במים אינו מועיל כלל להחלב‬
‫אדרבא מתקשה יותר כנראה מצד הסברא‪ ,‬ומ״ט אם לא נקרו‬
‫תוך ג״י אין לאסור בדיעבד אלא מנלןרו אח״כ ושרי אם שראו‬
‫‪ .‬היטב תוך ג״י ‪ ,‬רמש ואם הי׳ הבשר מלא קרח ושראו תוך ג״י יש‬
‫לאסור אפי׳ בדיעבד כי ידוע דהשרי׳ תוך נ׳׳י היא לרכך הבשר‬
‫ובזמן שהוא נקרש קשה הוא ואינו פועל בו השרי׳ כלום ‪ ,‬וכן שרי׳‬
‫■במי פיח ת אי מיעיל יש להסתפק ויש להחמיר‪ ,‬ורע המעשה כי‬
‫בבית ישראל נמצא שערורי׳ שהקצבים אינם נזהרים כלל בזה ושורים את‬
‫‪ .‬הבשר והויז דלא קרח וקשה כאבן ‪ ,‬ועוד שהם מעבירים על הבשר‬
‫שאינו מניקר מים בהעברה בעלמא ‪ ,‬ולכתחילה לכ״ע בעינן עכ״פ‬
‫שרי׳ ח״ש אפי׳ במנוקר כדלעיל‪ ,‬ולכן יש להעמיד ע״ז משגיח‬
‫שיעיין על הקצבים היטב שלא יזלזלו בזה ולהשומעים יונעם ‪ ,‬בשר‬
‫מ קרוש שנפשר ועברו ג״י בלא שרי׳ אך מה שנפשר הי׳ תוך‬
‫‪..‬נ״י והי׳ מלוחלח ממי הקרח שנפשר טופח משקה על פני׳ בהפ׳׳ט‬
‫יש להתיר דהו׳־ל כהדיח דרך העברה דמותר בדיעבד ‪ ,‬אכן אעפ״י‬
‫'שנסמוך על מי ההפשר מ׳׳ם טוב לכתחילה לרככו עתה בשרי׳‬
‫היטב‬
‫מראה‬
‫מקיפות‬
‫רמג ‪ .‬שרת ברית‬
‫אכרהם חיו״ר‬
‫ובס׳ ערוגת‬
‫סי׳‬
‫הנושם ‪:‬‬
‫רמד‪ .‬מחבר ות״ח‬
‫וש״ך והגהות‬
‫מהרב״ס דלא כשפתי‬
‫דד‪:‬‬
‫רמה‪ .‬משובת דבד‬
‫שמואל אבוהב‬
‫ני׳ ש׳ ‪:‬‬
‫ד׳‬
‫רמו ‪ .‬מ די כלל‬
‫אות ר‪:‬‬
‫רמז‪ .‬משאת בנימין‬
‫סי׳ ק׳ח ו מ ד׳‬
‫שס ‪:‬‬
‫רמח ‪ .‬פ׳ ת לעיל סי׳‬
‫‪ 1' 0‬סי״ח ונחלת‬
‫צבי שס‪:‬‬
‫רמש‪ .‬שפ תיחותדג‪:‬‬
‫ר; ‪ .‬יד אפרים ופ״ת‬
‫אות כ״ב‪:‬‬
‫\‬
‫טראה טקוסות‬
‫רנא‪ .‬מדי כלל ד‬
‫סק״ה ‪ .‬ושפתי‬
‫ש״ק ג׳‪ .‬ועיין בשו״ת‬
‫חסד לאברהם חידד‬
‫סי׳ ל״ג מגיס■־ הגאון‬
‫זלה״ה‪ .‬ופ״ת ס״ק‬
‫כ״ח ;‬
‫רנב ‪ .‬שדת ח״ס חלק‬
‫ששי סי׳ ס״א ‪.‬‬
‫ועיין מ״ש ע״ז לעיל‬
‫סי׳ ס״ח ס״ו דלא‬
‫תקשהעלידועייןרש״י‬
‫שבת )ד^ רןח( דהדק‬
‫נקרא נוצה ועיין ב׳ייי‬
‫י ד ד׳ ס ״ ס כ ״ ע בשם‬
‫הרז״ה ועיין בתויו״ט‬
‫פ״א דטהרות בשם‬
‫הרמב״ס ;‬
‫רנג ‪ .‬מ׳א סי׳ שכ״א‬
‫ושו״ת שבו׳י‬
‫ח״ג סי׳ כ״ב ונוב״י‬
‫תניינא א״ח סי׳ כ״ז ‪:‬‬
‫‪80‬‬
‫כוכב‬
‫ידד סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫היטב כשיעור ח״ש בי מעת שבלה לחליחית מי ההפשר מעל הייגיר‬
‫עדיין הוא תוך ג״י ‪:‬‬
‫* ך מא אווזות שהודחו תוך ג״י לשחיטתם קידם שנפתהו ואח״כ‪.‬‬
‫שהו עד די בלי הדחה ‪ ,‬הנה אפי׳ אי גימא דעיר אית בי׳‬
‫נקבים וחלחולי מחלהלי מעבר לעבר ועולה ג״ב לבשד מ״מ גבי‬
‫הדחת העוד חשייב כהודה מב׳ צדדים כיון דחלחולי מחלחלי וכשר לבישול‪,‬‬
‫אך הבשר נהי דחשבינן ע״י הנקבים שבעוד כהודה צד העליון של‬
‫הבשר ‪ ,‬מ״מ צד השני לא הודח ‪ ,‬ובשר ששהה ג״י בעינן‬
‫שרי׳ לרככו ואינו מותר רק בשרי׳ מב׳ צדדים ‪ ,‬ולכן יש להתיר‬
‫העור והשומן לבישול ‪ ,‬והבשר יצלה כדין בשר ששהה נ״י בלא‬
‫מליחה והדחה‪ ,‬רק בהפ״מ יש להתיר נם הבשר לבישול כמר‬
‫בנמלה מצד אחד רמקילינן בהפ״ם כדלעיל ‪ ,‬אבל השומן הפנימי'‬
‫ואיברים הפנימיים וודאי דינם כבשר ששהה די בלא מליחה והדחה■‬
‫ואסור לבשלם ואינם מותרים רק לצלי ‪ ,‬ובהפ׳׳ם יעשה לשומן‬
‫הפנימי התקנות שנתבארו לעיל ׳‪.‬‬
‫^ך^מב עופות בנוצתן צריך להסירן לפני שריתן דמעכבי להמים‬
‫שלא יבואו להכשר ולא דמי לטלפי רגלי הבהמה ; ואם עבר‬
‫ושראם בנוצתם ואח״כ שהה ולא נמלח די מעל״ע משעת שחיטה‪,‬‬
‫אם היו מונחים באופן שראשי העופות היו למעלה א״כ הנוצות מכסין גוף‬
‫הבשר‪ ,‬לכן אפי' מונחים בנחל שוטף פשיטא שהנוצית עכבו להמים לנגוע‬
‫בגופם ונאסרו שהרי אפי׳ להקל קי״ל לעיל סי׳ ס״ח ס״ט אם גמלנו ברותחין‬
‫הניצות הן בכדי קליפה‪ ,‬אמנם אם היו בשבולת הנהר ועברו המים למקום‬
‫רגלי העופות יש להסתפק ולומר שמועיל שא״א שלא נגעו המים אל'‬
‫גוף העופות ונתרכך הבשר ע״י המים ‪ ,‬ולדיגא צריך תלמוד ‪:‬‬
‫לנג אסור להדיח בשר שלא נמלח שחל יום שלישי להיות‬
‫בשבת כדי שלא יאסר בבישול לפי שהיא אסור בטלטול‬
‫אם הוא בשר בהמה שהוא קשה שאין ראוי לכוס אותו כמ״ש‬
‫בא״ח סי׳ ש״ח ‪ ,‬ואפי׳ בשר עוף שהוא רך שראוי לכוס אין להקל‬
‫שכיון שאין רוצה לאבלו היום יש איפור בהדחתו משום שטורח‬
‫משבת לחול ואינו דומה לירקות שמותר להשקות ירקות תלושים‬
‫בא״ח סי׳ שכ״א שראוים היום לאכילת כל אדם ואינו ניכר כלל■‬
‫שטורח משבת לחול כי שמא יאכלם היום משא״כ בשר חי שאינו‬
‫ראוי לבום אלא למי שדעתו יפה וגם אין ררנו לכופפו חי אלא‬
‫לבשלו וניכר הדבר שטורח משבת לחול ואפי׳ ע״י עבדם אין להקל‬
‫שאף שהתירו במקום הפ״מ לעשית ע״י עכו״ם כל דבר שאינו אלא‬
‫משום שבות כמ״ש שם בסי׳ ש״ז מ״מ כאן אין הפסד כ״כ אם לא‬
‫ידיחנו שיוכל לאכלו צלי‪ ,‬ולפי״ז באווזות פטומות שעיקרם הוא‬
‫בשביל השומן ובצלי השומן כלה ואין לך פסירא יותר מזה בוודאי‬
‫מותר להדיח ע״י עמ״ם ‪ ,‬ואפי׳ בבשר דוקא בנעשה כן ליחיד בביתו ‪,‬‬
‫משא״כ בקצב חנווני שנשאר לו בשר הרבה שאם ישהה די כלי‬
‫מליחה צריך לזלזל במכירה ביון שהקונה מאתו צריך לאבלו צלי‬
‫דוקא ואינו יכול לאבלו מבושל כרצונו וודאי פסידא נטור הוא ומותר׳‬
‫כו כ ב‬
‫ידד סימן סט‬
‫מיז ^ ק ב‬
‫מ א ‪81‬‬
‫־ע׳׳י ענו״ם‪ ,‬ויש מקילין להדיח ע״י עבו״ם בכל ענין‪ ,‬והרוצה להחמיר‬
‫ע״ע עב״פ יש להתיר ע״י שבות דשבות שיצוה לעכו״ם לאמר לעכו״ם‬
‫אחר לעשית כן ‪ ,‬וביו״ט כיון שראוי לבשל בו ביום מותר להדיחו בעצמו ‪:‬‬
‫רכדי״א דאין להשהות רק ג״י פחות שתי שעות ראדם טועה‬
‫בזה כדקי׳״ל בא״ח סי׳ תמ״ג וברמב״ם ה׳ עדות ספ״ב‪ ,‬ובא״ח‬
‫שם מחמרינן בזה אפי' בחמץ נוקשה )יט( דרבנן ‪ ,‬וה״ה הכא ‪ ,‬ומכ״ש‬
‫דיש להחמיר בזה באיסור דאורייתא כגון גבי כבוש מעל״ע או‬
‫בקרירה שכיר עבר מעל״ע מעת שנשתמש דיש לחוש דאדם טועה‬
‫ב׳ שעות וראוי להחמיר‪ ,‬וצ״ע ’ בז ה ‪:‬‬
‫תה ספק אם נמלח תוך ג״י או לא מותר דספיקא דרבנן להקל‬
‫וכ׳׳ש כה״ג שרדא רק חומרת הגאונים ‪ ,‬ובן ספק אימתי נשחטה‬
‫הבהמה מעמידין הבהמה על חזקת חיים כל שעה שנוכל ואמרינן‬
‫עכשיו נשחטה ומותר למלחו לנו ולבשלו לכתחילה‪ ,‬אע״ג דיכול‬
‫לצלותו ובדבר שיל״ם לא אמרינן ם״ר לקולא כמבואר לקמן סי׳‬
‫ק״ב ‪ ,‬מ״מ כ־ון שאין לו מתירין לבישול לדבר שנאסר לא חוה‬
‫דשיל״מ‪ ,‬ואפילו להחולקין ע״ז ום"ל דגם בכה״ג חוה דשיל״ם ‪ ,‬מ״ם‬
‫בזה שהוא רק חימרת הגאונים יש לסמוך אהנך פוסקים דלא היה‬
‫די ר שיל״ם ‪ ,‬לנז וכן אם מסופק אם שרה את הבשר תוך‬
‫ד י או לא ‪ ,‬דמותר למלחו ולבשלו ‪ ,‬דאע״ג דהוא מסופק אם עשה‬
‫■כלל דבר המתירו ‪ ,‬מ׳׳ם גם בכה״ג ס״ד לקולא כדלקמן סי׳ קי״ג סי״א בהדר;‬
‫לענין בשולי עכי״ם במסופק אם חתה ישראל באור או לא דשרי ‪:‬‬
‫רנח בשר ששהה די בלא מליחה ונתערבה אותה חתיכה בחתיכות‬
‫אחרות שלא שהו די ולא נמלחו עדיין בטלה ברוב ומותי‬
‫לבשלן כשימלח כולן רק לכתחילה אין למלחן כולן יחד לב״ע‬
‫כרלעיל‪ ,‬או אם כבר נם־חו כולן רק חתיכה א׳ נמלחה שכבר‬
‫שהה נ״י בטלה בריב ומותר לבשלן בלא מליחה ‪ ,‬ולא אמרינן‬
‫דחוה דשיל״מ לצלי אף בבשר כחוש דאין לו הפסד שיזוב השומן‬
‫מ״ם הוא בטלה ברוב כיון דאין היתר למה שאסור עכשיו דהיינו לקדירה ׳‬
‫‪.‬דלצלי לא נאסר מעולם ‪ ,‬וא״צ להחמיר לצלותם ולבשלם אח״כ דמייני‬
‫מדינא עב״פ בדיעבד אפי' בלי תערובת ‪ ,‬או להחמיר למלחם ולצלותם‬
‫ולבשלם אה״כ דמהני אפי׳ לכההי^ה לי״א כדלעיל סמ״ו ‪ ,‬משום‬
‫דצריך הוצאות מלח ועצים לצלי׳ ואח״ב בישול ‪ ,‬אע״ג דקי״ל לקמן‬
‫ס'׳‬
‫‪.‬‬
‫־‬
‫מראה מקומות‬
‫רנד ‪ .‬טיין פ״פ ובם'‬
‫טרוגת הבושם‬
‫סי'‬
‫‪:‬‬
‫רנה ‪ .‬רמ״א ‪ .‬כו'פ ‪.‬‬
‫ועיין ד״מ אות‬
‫ל׳ בשם ארה ‪:‬‬
‫רנו‪ .‬עיין פ׳ח כלל‬
‫ר ס״ו וח׳ ומדי‬
‫שם ם״ק ז׳ וי״ב ‪:‬‬
‫רנז‪.‬עיין פתחי תשובה‬
‫לקמן סי׳ ק״י‬
‫ס״ק כ׳ יערש ‪:‬‬
‫רנח ‪ .‬יבמות פ״ב א׳‪.‬‬
‫מחבר והאחרונים‬
‫ועיין שפתי סי׳ ק׳ב‬
‫אות י״א ‪ .‬ושפתי סי'‬
‫ה״א אות ח׳ ‪ .‬ומיושב‬
‫קושית השפתי סי'‬
‫קי״ג אות י׳א על‬
‫המחבר יעו״ש ;‬
‫ק־נטרם אחרון‬
‫■)יט( ^ ר י ן בפתחי תשובה שרוצה לחצק בין איסור דאורייתא לדרבנן ‪ .‬ותמוה דהא בא׳ח‬
‫סי׳ תמ״ג ס״א מחמרינן אפילו בחמץ דרבנן עיין ח״י שס ‪ .‬ומעדות ו ^ י*־יר^‬
‫דשאני התס דע״א אומר בדש וע״א בד׳ בכדי להשוות עדותן אמרינן אדס עועה ‪ .‬כיון‬
‫שיש כאן ע״א שאומר שנעשה המעשה בשעה אחרת ‪ .‬אבל בעלמא לא אמרינן אדם טועה‬
‫כיון שאין לנו מי שיאמר שנעשה באופן אחר ועיין מהרש״א סנהדרין ריש פרק היו בודקין ‪.‬‬
‫אבל דבריו צ״ע דא״כ מאי מדמה הש״ס בפסחים בפ״ק )דף י״ב( חמץ לעדות הא אפשר‬
‫לחלק כדל ‪ .‬ש״מ דאין לחלק בזה ‪ .‬ואפשר משוס חומרת חמץ דאסור בהנאה ולא בדילי‬
‫מני׳ החנוירו ‪ .‬וצ״ע בזה ‪:‬‬
‫עיק‬
‫‪6‬‬
‫‪82‬‬
‫‪,‬טראה‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫^‬
‫‪,‬״‬
‫י'‬
‫י‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫‪;1 . ,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫^‬
‫;‬
‫; י‪.‬‬
‫' יי‬
‫‪.‬‬
‫‘‬
‫^‬
‫׳‘ ‪,‬‬
‫'‬
‫׳' י‬
‫'‪.‬‬
‫'׳‬‫_‬
‫י‬
‫' •‬
‫_‬
‫'‬
‫רנמ‪ .‬כו״פ וחו׳ד‪:‬‬
‫רס‪ .‬שרת סוף המרי‬
‫סי׳ י״דושפתי ‪ p‬׳ ‪:‬‬
‫כו כי‬
‫י ר ד סי ק ס ט‬
‫מי ע ק ב‬
‫סי׳ צ״ז וק״ח דפת שאפאה עם הצלי אסור לאכלה עם חלב ‪ ,‬אעע‪:‬‬
‫דלבשר לא נאסר מעולם ‪ ,‬התם לכתחילה ‪ ,‬אבל הכא להחמיר עליו‬
‫ריעבר לא ‪ ,‬ואפי׳ החתיכה היא ראוי׳ להתבגר היא בטלה משום‪,‬‬
‫דאין האיסור מחמת עצמו אלא מחמת רם הבלוע בה ‪ ,‬והרם אינו ראוי‬
‫להתכבר ‪ ,‬ואפי׳ לי״א לקמן סי׳ ק״א רחתיכה חי׳ אינה ראוי׳ להתבבר ‪ ,‬נ״מ‬
‫בלא גורע האיסור מקורם אלא לאחר הבישול רלא נתבטלה מקורם רהידיעה‬
‫גורם הביטול ‪ ,‬מ״מ אינה ראוי׳ להתכבר כיון ראין האיסור מחמת עצמו ‪,‬‬
‫ורוקא לבשל כל חתיכה בפ״ע מ־תר או אפי׳ כולן בקרירה אחת‪,‬‬
‫כשירבה עליהן היתר ער ששים הא לאו הכי לא כרלקמן סי׳‬
‫ק״ט ס״ב ‪ ,‬ואפי' למאן רס״ל לקמן סי׳ ק״ט יבש ביבש באינו מיגר‬
‫אפי׳ באיסור ררבנן צריך ם׳ ואפי׳ לבשל כארא בפ״ע אסור משום׳‬
‫דנזרינן אולי יבשלם מלן כאחר ויהן טעם א״כ ה״נ אמאי פגי‬
‫כרוב הא הרם יתן טעם כשיבשלם ‪ ,‬אע״ג רהוה רם שמלחו ושבשלו‬
‫רהוה ררבנן)כ( מ״ם כיון רלא הוה רק חומרת הגאונים ראיסורא■‬
‫קל לא מחמרינן כולי האי וסגי ברוב ‪ ,‬ומה״ט נסי לא מחמרינן הכא להשליך‬
‫חתיכה א׳ או ליתן לעכו״ם כמו רמחמרינן לקמן סי׳ ק״ט כיון רלא הו ה­‬
‫רק חומרת הגאונים ‪ ,‬ולפי״ז בשר שנתבשלה בלא מליחה ונתערבה­‬
‫אח׳־כ באחרות שנמלחו אע״ג ראפי׳ היתה חר״ל מ׳׳ם בטילה כיון׳‬
‫ראין איסורא מחמת עצמו ‪ ,‬מ״מ ששים בעינן ריגש ביבש באינו מינו‬
‫אפי׳ בררבנן צריך ם׳ משום ריבשלם ויתן טעם רהכא מרינא‪.‬‬
‫אסורא ‪ ,‬וכן כאן צריך להשליך א׳ מהם מה״ט ‪ ,‬וכן חתיכה שלא נמלחה‬
‫שנתערבה בחתיכות שנמלחו אע״ג רלא הוה רשיל״ם במקום שאין•‬
‫כ״כ ואם ימתין יהי׳ גפסרים או שאינו רוצה לפגום‬
‫מלח מצוי‬
‫שאר החתיכות למלחם פעם שנית וכן לא הוה חר״ל כרלעיל ‪ ,‬מ״ט‬
‫ם׳ בעינן מה״ט רלעיל רמרינא אמורא‪ ,‬אבל בנתבשל תחילה בלא‪,‬‬
‫מליחה והי׳ פ׳ בקרירה ‪ ,‬ואח״כ נתערבה כיון רבהפ׳׳ם מקילינן לעיל‬
‫רהחתיכה עצמה נטי מותרת לכן אפי׳ שלא בהפ׳׳ם בטילה ברוב״‬
‫ורמי לבשר ששהה ג״י׳ רג ם זה רק חומרא ‪ ,‬מט וי״א רבכל הני‬
‫בטילים ברוב כיון שהמוהל הנשאר אחר שיעור מליחה נמי טעמו‬
‫כטעם הרם ‪ ,‬לכן רם רגפלט אינו מורגש כלל והוה כמין במינו ולא■‬
‫בעינן ם׳ ‪ ,‬ויש להחמיר בזה כריעה א׳ ז‬
‫^ רם בשר ששהה במים ונקרש ונעשו עם המים קרח ושהה כך‬
‫ג׳׳י בלא מליחה יש לאסור הבשר לבישול מם״נ‪ ,‬אי חשבינן‬
‫הקרח כמים הוי כבשר ששהה במים מעל*ע שמבליע בו הר ם‪,‬‬
‫ואי‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)כ( ן^יין שפתי רז שכתב לפי מה שטהגין לערות מים מקודם בישול יבוא לידי איסוד‬
‫דאורייתא דהא עירוי אינו מבשל רק מבליע ומפלימ ‪ .‬ולא ירדתי לסוף‬
‫דעתו הא מלחו מקודם והוה דם שמלחו דרבנן ‪ .‬ואין לומר דס״ל בחתיכה ששהה רי בלי‬
‫מליחה כיון דהמליחה לא פעל בה‪,‬להפליע דם משום שנתקשה לא הוה דם שמלחו ‪ .‬דהא‪.‬‬
‫הוא בעצמו כתב בתחילת אות זה א״נ דם שמלחו דרבנן יעו׳׳ש וצ״ע ‪:‬‬
‫‘‬
‫כוכב‬
‫י ר ד םיק סט‬
‫מי^קב מב ‪ §3‬מראד‪ .‬מקומנת‬
‫ואי לא חשוב נמים הוי בבשר ששהה ג״י בל״ט‪ ,‬אבל לצלי מותר‬
‫דמדינא קרח לא השוב במים לענין כבוש שאינו צלול ואינו מתנענ?נ‬
‫בו ממקום למקים‪ ,‬אע״ג דלשאר מ^לי חשוב■ במים‪ ,‬אבל לא לענין‬
‫כבויש ‪ ,‬ולכך אם הי׳ קרוש כך רק מעל״ע יש להתירו אפי׳ לבישול‬
‫מדינא ‪ ,‬אך להלכה למעשה אין להתירו רק לצלי כיון דבלא״ה י ^‬
‫מתירין כבוש לצלי כדלקמן‪ ,‬וכאן י״ל ג״כ רקרח לא חשוב נמים‬
‫ולא חוה כבוש ומש״ה שרי לצלי לכ״ע ‪:‬‬
‫רסא בשר שלא נפלט דמו עדיין עיי מליחה נין הדיחו תחילה‬
‫או לא ‪ ,‬אם נשרה נמים מעל״ע יש אוסרים לאכלו ע״י מליחה‬
‫ונישול נדליכא במים ס׳ כנגר הנשר דכבוש כמבושל בכלי ראשון‬
‫ושמא יצא כל הדם וחזר ונבלע ולא מחני מליחה היכי דלא שייך‬
‫איידי דיפלוט דם דידי׳ ובו׳ ‪ ,‬אבל צלי מהני לי׳ ‪ ,‬אע׳׳ג דבלא הדיו ‪v‬‬
‫תחילה הכשר מלוכלך בדם בעין שע״ג ואפי׳ נימא דבנמלח בלא‬
‫הדחה לא חשוב כדם בעין ומהני לי׳ מליחה כדלעיל‪ ,‬אבל הכא‬
‫דנבלע ע״י כבוש גרע והוה נד ם בעין ממש שנבלע ע״י נבוש דאינו‬
‫יוצא אפי׳ ע״י צלי'‪ ,‬מ׳־מ ס״ל כיון שנשרה ונתערב הדם במים‬
‫ונכבש לא חשוב תו דם בעין ומהני לי׳ צלי ‪ ,‬ויש אוסרין הבשר‬
‫אפי׳ לצלי ואפי׳ הודח מקודם דס״ל דכגוש הו״ל כמבושל ממש לכל‬
‫מילי ואינו יוצא ע׳־י צלי׳ ‪ ,‬והכי נהוג ‪ ,‬ואם יש במים ם׳ כנגדו אז הבשר‬
‫מותר ע״י מליחה ובישול דמה שיצא נתבטל בם׳ ומה שלא יצא יוצא‬
‫ע״י מליחה דבלוע ע״י כבישה יוצא ע״י מליחה בדם שלא יצא‬
‫מעולם לחוץ וחזר ונכלע ואפי׳ הוא מלוכלך נדמים שרי דכיון שיש‬
‫במים ס׳ כנגדו נתבטל בם'‪ ,‬יסב ויש אוסרים אותו בשר אפי׳ לצלי‬
‫אפי׳ בראיכא ם׳ דהוה כמבושל ממש ‪ ,‬ועכ׳־פ יש לסג להתיר אותו‬
‫בשד לצלי כיון דגם בבישול ממש בדא״כא ס׳ אינו אלא מנהג לאסור‬
‫אותה‪ ,‬חתיכה ולכן אין להחמיר בכבוש ובפרט דגם בליכא ם׳ יש‬
‫טתידין בכבוש לצלי כדלעיל‪ ,‬אבל לקדירה שידבה עד ם׳ אסור‬
‫דזה הוה כמבטל איסור לכתחילה אע״ג דלצלי שדי מ׳׳ם כיון דלקדירה‬
‫בתוך‬
‫אסור בלא ם׳ ‪,‬ועוד ע״י הבישול חיישינן שמא יפרוש הדם‬
‫למקום ‪ ,‬לסל ואם יש ספק אם הי׳ ם׳ נגד הנ ש‪T‬‬
‫החתיכה ממקום‬
‫כגון שנשפך י״א דמותר משום דמעורב הדם במים ואינו ראוי לדקריב‬
‫ע״ג המזבח והוה דדבנן כדם שמלחו א״כ הוה ספיקא דרבנן לקולא ‪,‬‬
‫וצ״ע לדינא‪ ,‬לפה ונ״ז בבשר שנשרה במים אחדים כ״ד שעות‬
‫רצופים ‪ ,‬אבל אם עירה ממנו תוך טעל״ע המים ושפך עלי׳ מיד‬
‫מים אחרים יש להתיר אפי לקדירה בכה״ג כל שלא שהה באותן‬
‫המים מעל׳׳ע בלי ד‪,‬פסק כלל‪ ,‬ולפי״ז אם נפל בשר שלא נמלח‬
‫לנהר ונשתהה שם כ׳׳ד שעות וד‪.‬וא באופן דלית בי׳ משום בשר‬
‫שנתעלם מן העין דשרי ‪ ,‬דנהר ת ה כטימות מחולפים דקמא קמא‬
‫אזדי׳ לי׳ ‪ ,‬ובהפ״ם ודאי ראוי לסמוך על כ״ז ‪:‬‬
‫^ ^' ל ס י כבד שנכבש במים מעל״ע או בציר כדי שירתיח‪ ,‬אע״ג‬
‫דהכבד פולטת ואינה בולעת ובבישול אסרינן משום דאין‬
‫אנו כקיאין בין בישול לשלוק‪ ,‬ובשלוק דבבד נאסרת אבל בכבוש‬
‫לכאורה‬
‫פא‬
‫י‬
‫רסא‪ .‬מחכר ורמ״א‬
‫מ״ז וש״ךושפהי‪:‬‬
‫רסב ‪ .‬מהרש״ל ‪:‬‬
‫רסג‪ .‬ש״ך ושפתי‪:‬‬
‫רסד ‪ .‬יד א‪3‬רהם‬
‫בשם ארה כלל‪.‬‬
‫ר דין כ׳‪:‬‬
‫רסה ‪ .‬מנ׳י כלל כ״ד‬
‫אות ב' ומשבצות‬
‫סי׳ ק״ה א׳‪ .‬ופ׳ת‪.‬‬
‫כאן אות ל״ב‪:‬‬
‫רסו‪ .‬מדי שם‪:‬‬
‫מראה טקוטות‬
‫רסז ‪ .‬מחכר ורמ״א ‪:‬‬
‫רסח ‪ .‬ד׳נ מדקאמר‬
‫כש״ס אין מניחין‬
‫הכשר אלא ע״; כ״מ‬
‫ולא אין מולחין‪:‬‬
‫רסש ‪ .‬מדי כלל י״א‬
‫וח״א כלל ל׳‬
‫ודא אות כ״ה וכר‪:‬‬
‫ער ‪ .‬מחכר ורמ״א‬
‫ושפתי‬
‫ש״ך‬
‫ס״ק ס״ד ועיין ש״ך‬
‫סי׳ צ״א ס״ק ח׳ וסי׳‬
‫ק״ה ס״ק כ״ג וחדושי‬
‫רע״א ‪ .‬ועיין מ״א‬
‫סי' תס״ז אות ל״ג‪:‬‬
‫)‪5‬א( דבריהש״ו‬
‫‪84‬‬
‫כוכב‬
‫ידד סימן סט‬
‫מיעקב‬
‫לכאורה לא שייך למיגזר אטו שלוק‪ ,‬מ״ט אסור דאפשר כבוש עדיף‬
‫משלוק ‪ ,‬וכן ככד שנמלח ככלי שאינו מנוקב אע״ג שאינה בולעת‬
‫מ״מ נאסרה מטעם שהדם שבתוכה פי' ממקום למקום ואסור אה‬
‫לצלי כמו בשר שנמלח בכשא״ט ‪ ,‬אף די״א דדם הכבד אף שפי׳ כל‬
‫שאינו כעין לפנינו אינו אוסר ‪ ,‬לא קיי״ל הכי ‪:‬‬
‫רם! אין מולחין אלא ככלי מנוקב או על נכי קשין וקיסמין‬
‫או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יצא מיד‪ ,‬ואף‬
‫רסס אם שהה שיעור מליחה בכלי מנוקב אין להניחו תוך כלי שא״ט‬
‫ובדיעבד יבואר לקמן‪ ,‬ורף חלק ברהטני שמים זבים ממנו א״צ‬
‫להניחו במדרון ‪ ,‬ובאינו חלק ברהטני צריך להניחו במדרון ‪ ,‬אבל כל‬
‫שאין המים יורדין אלא מתכנסין למקום אחד אפי׳ בדיעבד אסור ‪,‬‬
‫ואפי׳ בכלי מנוקב יזהר לכתחילה שיהי׳ הנקבים פתוחים ולכן לא‬
‫יעמוד הכלי שמילחין בו ע״ג קרקע כי זהו ככלי שא״ם‪ ,‬אלא יעמוד‬
‫הכלי ע״נ עצים ‪ ,‬וכן מהמירין קצת לשום תוך הכ״מ קש או קיסמין‬
‫כדי שיהי׳ מפסיק בין הבשר ובין הנקבים ‪ ,‬כי הכשר עצמו סותם‬
‫הנקבים ‪ ,‬ובדיעבד אין לחוש ‪ ,‬לכל זה ‪ ,‬רסט ואסור• לעוברי דרכים‬
‫למלוח הבשר ולכרוך הבשר בבגד פשתן או בנייר שיוכל לכתוב‬
‫עליו דידוע שלא יצא ממנו אפי' טיפה ואפי׳ בנייר פשוט שמסננין‬
‫עליו משקה מ״ם ידוע שמעכב מאוד לצאת ומכ״ש דם דסמוך ואפי'‬
‫בדיעבד אסור ‪ ,‬ער ואם מלח בכלי שא״מ אפי׳ אחר שהודח מ״מ אסור‬
‫הכלי להשתמש בה בדבר רותח משום דהכלי נאסרה במליחה דיש‬
‫כה במליחה להבליע ככלי שא״מ כדי קליפה דלא שייך הכא‬
‫מישריק שריק כיון שיש לו תוך ‪ ,‬ואם נשתמש בו רותח יבש בין‬
‫נגוב לגמרי ובין יבש שיש בו רטיבת קצת כגון בשר רותח צריך הדבר‬
‫שנשתמש בו קליפה וסגי בהכי כיון דהכלי קרה כדין תתאי גבר ‪,‬‬
‫ואם נשתמש בו רותח לח כגון רוטב בעינן ם׳ נגד קליפת הכלי רק‬
‫במקום שנשתמש בו ‪ ,‬אבל לא בעינן ם׳ כנגד קליפת כל הכלי אפי׳‬
‫במקום שלא הגיעה הרוטב כיון שהכלי קרה ‪ ,‬ואף דמבואר לקמן סי׳‬
‫צ״א דהיכי דא״א להכיר לא בעינן ם׳ נגד הקליפה ‪ ,‬י״ל כיון דבלא״ה‬
‫י״א כאן דהכלי מתוך שנבלע בה ע״י מלח נחשבת תמיר כרותח‬
‫ולדידהו כיון דהכלי נחשבת חם תמיר דמדינא צריך ס׳ נגד הקליפה‬
‫אפי׳ במקום שלא נגע הרוטב‪ ,‬לכך אף שנבלל בענין שאינו מכירו‬
‫נמי בעינן ם'‪ ,‬משא׳׳ב בסי׳ צ״א דהקליפה )כא( היא רק חומרא‬
‫בעלמא דהא התתאי קר ‪ ,‬רק משום דאדמיקר לא בלע החמירו להצריך‬
‫קליפה רק במקום שנגע ‪ ,‬לכך במקום שנבלל ואינו מכירו ד״צ ם׳ ‪,‬‬
‫לכך מחמרינן כאן כדעת הי״א דלקמן סי׳ צ״א דס״ל דאף בתתאי גבר‬
‫ואינו מכירו צריך נמי ם׳ ‪ ,‬והא דלא בעינן הכא ם׳ נגד קליפת התבשיל‬
‫לחומרא כגון אם נאסר מהרוטב כרי קליפה דהוה כזית והבליעה אינה‬
‫הולכת‬
‫‪.‬‬
‫קינטרס אחרון‬
‫כאן ובסי׳ צ״א ס״ק ח׳ איני מבין ‪ .‬דמה היכי דגוף הקליפה נתערבה‬
‫בלח א״צ ס׳ מכ״ש היכי שאינו משליך ומסיר גוה הקליפה ‪ .‬רק שעמו‬
‫נבלל‬
‫כוכב יו״ד‬
‫סט מיעקב סג ‪85‬‬
‫■הולכת להלן יותר מכזית דהא הכלי קר ותתאי גבר ‪ ,‬נגעי הנא ם׳‬
‫זיתים כדי לבטל אותו זית ‪ ,‬וא״כ בעינן ס״א זיתים ברוטב ‪ ,‬אבל‬
‫אי נימא נגד קליפת הקערה בם׳ זיתים סגי‪ ,‬י״ל ביון דלהרבה‬
‫פוסקים ל״א חנ״ג בשאר איסורים וגם בלח קי״ל דבהפ״ט בשאר איסורים‬
‫ל״א חג״ג ‪ ,‬והכא ראיכא גמי סניף דבא׳׳א לקלפי לא בעינן ם׳ לכך ל׳׳א בי׳‬
‫חנ״נ וסגי בס׳ נגד קליפת הקערה‪ ,‬ועוד דהכא בממ׳׳ג מותר בשיש‬
‫ס' בנגד קליפת הקערה‪ ,‬ראם הקערה נחשבת חם ממילא נכנם‬
‫קליפת הכלי בכולו ולא נאסר כלל הקליפה מהתבשיל ‪ ,‬ואם הכלי‬
‫נחשבת קר ונאסר תחילה הקליפה מהתבשיל מותר מדין א׳׳א לקלפו‬
‫דלא בעי כלל ם׳‪ ,‬יעא וי׳א דאפי׳ הבלי קר מ״מ צריך ם׳ נגר קליפת‬
‫כל הכלי דא״א שלא יתנענע הרוטב בתוכו ונגיע הרוטב ככל הכלי‪,‬‬
‫והכלי כיון שמכיר בי מקום הקליפה‪ ,‬לכך צריך הכא ם׳ ברוטב אף‬
‫שלא ניכר ברוטב ‪ ,‬כד״א שהכלי היא קר בעצם ‪ ,‬אבל אם היא חם‬
‫בעצם אם נשתמש בו דבר נגיב רותח כעי קליפה ‪ ,‬ואם הוא דבר לרז‬
‫קצת צריך נטילה שהוא כעובי אצבע ברחבי‪ ,‬ולדידן דלא בקיאינן‬
‫בין כחוש לשמן בדבר לח קצת בעינן ס׳ נגד כל קליפת הכלי כיון‬
‫דמדינא צריך נטילה ‪ ,‬והיתר מפטם לאיסור ‪ ,‬ואם הוא לח גמור כריטב‬
‫צריך ם׳ נגד כל קליפת הכלי אפיי• במקום שלא נגע הרוטב‪ ,‬כיון‬
‫דהכלי עצמה לא נאסרה יותר מכדי קליפה ‪ ,‬אע״ג דקי״ל לקמן סי׳‬
‫צי׳ד דא״צ ס׳ רק מד‪ ,‬שנתחב מהכף‪ ,‬שאני התם דהנף עצמו קר‬
‫ולא אמרינן חם מקצתו חם כולו ‪ ,‬אבל הכא הכלי חם מלו בעצם‬
‫לכך בעינן ם׳ נגד כל קליפת הכלי‪ ,‬ובפוסקים יש דיעות אם יש‬
‫במד‪ ,‬שבתוך הכלי ס׳ נגד קליפת הכלי ונראה דהיל תלוי לפי‬
‫■מהות הכלי‪ ,‬לעב ובקערות שלנו אין ספק שיש ם׳ נגד הקליפה‪,‬‬
‫לעג וי״א הא דאמרינן בכלי חם דסגי כס׳ ננד הקליפד‪ ,‬היינו בכלי‬
‫חדשה שלא בישלו בה מעולם דאין בה בלוע או דאינה ב״י‪ ,‬אבל‬
‫בכלי ישן ב״י ועמדה ריקן על האש מפליט ומבליע ככל הכלי ויהי׳‬
‫צריך אח״כ ם׳ נגד כל הכלי דנעשה בל הבלוע נבילה ‪ ,‬אמנם יש‬
‫להקל אפי׳ בכלי ישן ב״י דיש כמד‪ ,‬סניפים לד׳תיר‪ ,‬א׳‪ ,‬דעיקר‬
‫איסורא הוא מדרבנן דדם שמלחו ‪ ,‬וי״ל דבאיסור דרבנן לעל לא אמרינן‬
‫חנ״נ ‪ ,‬ב׳ ‪ ,‬דלא אמרינן לעה חנ״ג בקליפד‪ . ,‬נ׳ ‪ ,‬דלא אמרינן חנ״נ‬
‫במליחד‪ ,,‬דלא גזרו אלא רומיא דבשר וחלב דדרך בישיל אסרד‪,‬‬
‫ות־רה ולא במליחד‪ ,,‬ד'‪ ,‬דבבלוע לא אמרינן לעוחנ״ג‪ ,‬וכ׳׳ש בשאר‬
‫איסורים בלח כלח ‪ ,‬ולכן יש להתיר בזה ‪ ,‬כן נראה לי ‪:‬‬
‫ל־;ז כד״א להשתמש בו רותח ‪ .‬אבל להשתמש בו צונן שרי‬
‫אפי׳ בלא הדחת הכלי תחילה‪ ,‬רק בקינוח הכלי מקודם פגי‬
‫דלא‬
‫סד‬
‫מראה מקומות‬
‫רעא ‪ .‬מנ׳י כלל י״א‬
‫אות י׳ ;‬
‫רעב ‪ ,‬חכמת אדם‬
‫ודא סוף כלל‬
‫מ״ה ‪:‬‬
‫רעג‪ .‬שפתי סי׳ צ׳ח‬
‫אות י״ד ‪:‬‬
‫רעד‪ .‬פ״ח סי׳ צ״ב‬
‫ס״ק י׳ז וש׳ך‬
‫סי׳ קל״ד ס״ק כו״ז‪:‬‬
‫רעה‪ .‬ש״ך סי׳ כ״ב‬
‫ס״ק י׳ ‪:‬‬
‫רעו‪ .‬ש״ך סי׳ צ׳ב‬
‫ס״ד וסי׳ צ״ח ס״ה‪:‬‬
‫רעז‪ .‬הרשב״א ‪:‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫גכלל וא״א להסירו דא״צ ס׳ ‪ .‬לכן כתבתי כפניס כדעתהמ״א סי׳ תס״ז‪.‬ואפשר נס לכוונת‬
‫רוש״ך כאן כן ‪ .‬ועיין ש״ך סי׳ ע״ב ס״ק ת׳ יבת״ח כלל כ״ז ה״ו שכתבו דאין הקליפה אוסרת‬
‫דאינו אלא מומרת ‪ .‬וכ״כ בהר בית מאיר;‬
‫משמעות‬
‫‪.‬‬
‫מראה ממוטות‬
‫רעח‪ .‬הרשכ״א כשם‬
‫י״א‪:‬‬
‫רעמ ‪ .‬חולין)דף רךז‬
‫פ״כ( נהי וכו׳‬
‫הדחה בעי ‪:‬‬
‫רפ ‪ .‬מרי סי׳ י״א‬
‫אות ו׳ ושפתי‬
‫סי׳ ר א אות ג׳ ‪:‬‬
‫רפא‪ .‬רמ״א מרי‬
‫שס ס״ק י״א‬
‫וי״ב ‪:‬‬
‫רפב‪ .‬עיין ש״ז סי׳‬
‫ע׳ ס״ק ז׳ וסי׳‬
‫ק׳׳ה ס״ק כ״ח ‪ .‬ועיין‬
‫ק״א סי׳ כ״ב ‪:‬‬
‫‪S6‬‬
‫כוכי‬
‫ידד ם^מן סנג‬
‫מיעקב‬
‫דלא הצריכו הדחה אלא לסבין ששחט בה ‪ ,‬דשאני התם דאייא דוחקא‬
‫דםכינא דפולט קצת‪ ,‬אבל בבלי צוננת דליכא דוחקא מותר להשתמש‬
‫צונן בלא הדחה ‪ ,‬רעח וי״א דהכלי נחשבת רותח קצת מחמת המליחה‬
‫ולכך הוה כמו דוחקא דסכינא‪ ,‬דרתיחת המליחה שקיל כדוחקא‬
‫דסכין ‪ ,‬ואפוד להשתמש צונן בלי הרחת הכלי מקודם ‪ ,‬ואם נשתמש‬
‫בלי הדחת הכלי ‪ ,‬לעש ידיח מה שנשתמש בו ‪ ,‬ודוקא ים בדרך עראי‬
‫מותר להשתמש צונן לכתחילה בהדחת הכלי תחילה אבל להשתמש‬
‫בו בקביעות צונן אסור שמא אתי לאשתמושי בו בחמין‪ ,‬ובד״א‬
‫בכלים דאית להו תקנתא בהגעלה‪ ,‬משא״ב בבלי חרם או כלי‬
‫הנעשה מעצם הקרן שאין לו תקנה בהגעלה במבואר בא״ח סי׳‬
‫תג״א ‪ ,‬או בלי עין שנבלע בו איפורא ע״י אור דלא מועיל לה‬
‫הגעלה ‪ ,‬בכל אלה אף דרך עראי אפור להשתמש לכתחילה דשמא‬
‫אתי לאשתמושי בו בחמין ‪ ,‬ואפי׳ להשתמש בו מידי דאורחי׳ בהדחר‪.‬‬
‫ואפי׳ בדרך עראי אפור לכתחילה אפי׳ אם רוצה להדיח הכלי‬
‫תחילה‪ ,‬דאיסירא הוא לאו משום נגיעה דבהדחה פגי‪ ,‬רק משום‬
‫נזירה‪ ,‬ומיהו להניח הכלי איפור בביתו ואינו רוצה להשתמש בו‬
‫שרי ולא חיישינן דילמא אתי לידי תקלה רבדיל מני׳ ולא דמי‬
‫לכלי חמץ דצריך לפגרה בחדר מיוחד כל ימי פסח‪ ,‬דשאגי חמץ‬
‫דלא בדיל מני׳ כל השנה ‪ ,‬גם לאחר הפסח יחזרו להיתרן הראשון ‪,‬‬
‫ואם הדיח תחילה הכלי כי׳׳א דלעיל לפא >מותר לחזור ולמלוח בה‪:‬‬
‫בשר מדמו לאחר שנקבוהו‪ ,‬דאין מליחה לכלים להפליט מה שבתוכו‬
‫ע״י מליחה ‪ ,‬ולא דמי לרותח דמפליט מה שבתוך הכלי ‪ ,‬ועוד כיון‬
‫דטרוד הבשר לפלוט דמו לא בלע ואפי׳ בכלי חרם ג״כ מותר למלוח‬
‫בו לכתחילה ולא חיישינן דאתי לידי תקלה כדלעיל‪ ,:‬דהכא שאני‬
‫ביון דמנקב את הכלי זהו היכר גדול ולא חיישינן דאתי להשתמש‬
‫בו חמין‪ ,‬וגם אין דרך לאכול רותח בכלי מנוקב‪ ,‬וכן בשאר כלים‬
‫מותר למלוח בהם אפי׳ בקביעות מה״ט ‪ ,‬וכן אפי׳ בלא נקובה מותר‬
‫למלוח בתוכו בשר כשר לאחר ששהה שיעור מליחה והדיחו במים‬
‫כהלכתו‪ ,‬משום דאין מליחר‪ ,‬לכלים להפליט‪ ,‬רק זה רוקא בשאר בלים‬
‫בדרך עראי‪ ,‬אבל בכ״ח אפי׳ עראי ובשאר כלים בקביעות אפור‬
‫כדלעיל דאתי לידי תקלה‪ ,‬כיון שלא נקבוהו ואין היכר‪ ,‬אע״ג‬
‫דלקמן סי׳ ק״ה אפור לכתחילה למלוח גבינות בדפוסי העכו׳ ם ‪,,‬‬
‫והבא מותר אפי׳ לכתחילה למלוח ‪ ,‬שאני התם ביון שמולחים העכו״ם‬
‫הרבה פעמים בדפופיהם ומרוב המלח אף הדפום חשוב ח ת ח קצת‬
‫לכך אשור התם לכתחילה בלא הגעלת הדפוסים‪ ,‬משא״כ החא דלא‪.‬‬
‫מלח בהבלי רק פעם אחת את הבשר מדמו בכשא׳׳ם 'לכך מותר‬
‫אפי׳ לכתחילה‪ ,‬ועוד יש לחלק די״א ר&כ דדוקא לגבי דם אמרינן אין‬
‫מליהה לכלים להפליט אבל לגבי שאר איסורים לא ‪ ,‬לפי שפליטת‬
‫שאד איסורים מסתרכת יותר‪ ,‬אף דלא קי״ל כן בדיעבד מ״מ‬
‫לכתחילה גבי גבינות אנו חוששיז לי״א אלו ואפור לכתחילה לפי‬
‫דשאר איסורים הוא ‪ ,‬אכל דיכא לגבי איפור דם מותר אפי׳ לכתחילה ‪..‬‬
‫אבל‬
‫כו כ ב‬
‫ידד סימן סט‬
‫‪2pp12‬‬
‫ס ל ‪g7‬‬
‫מראה מקובית‬
‫)הב( אבל כלא הדחת הבלי תחילה טרם שנמלח בו אפור ‪ ,‬דנהי‬
‫דבשר אורחי׳ בהדחה ‪ ,‬מ׳׳ם הדחה לא מחני לי׳ רק קליפה דוקא ‪,‬‬
‫דהא המלח מבליע תוך הבשר‪ ,‬כיון שלא הריח את הבלי מקודם‪,‬‬
‫דמליח ברותח ‪ ,‬ודמי לםכץ ששחט בו טריפה ששחט בו בלא הדחה‬
‫לעיל בי׳ י׳ ס״ג דגהי למלוח בו בשר להוציאו מדמו י״ל טעמא‬
‫דטרוד ונו׳ כרלעיל‪ ,‬אבל למלוח מ בשר כשר אסור בלא הדחת‬
‫הבלי תחילה ‪ ,‬לכג והא דמולהין הבשר כשר בלא נקובה היינו בלא רפי ‪ .‬מ״ז ש״ך ומדי■‬
‫שהה שם שיעור כבישה דהיינו מעל׳׳ע ‪ ,‬אבל בשהה שם מעל״ע אסור‬
‫שס אות י״ד‪..:‬‬
‫אע״נ דבשעת פליטה חוה נטל״פ כיון דאינו פולט רק אחר מעל״ע ‪,‬‬
‫מ״מ כיון דהציר מהבשר שנמלח לקיום הוה דבר חריף ומחלי׳ לי׳‬
‫להטעם לשבח לכך נאסר בכבוש מעל״ע ‪ ,‬אבל אם לא נמלח רק‬
‫מעט דאין הציר חריף כ״כ הוה נטל״פ ומותר ‪ ,‬מיהו לכתחילה אפי׳‬
‫בנמלח מעט אסור להשהותו מעל׳׳ע דנטל״פ לכתחילה אסור מדלקמן‬
‫דס״י קב״ב‪ ,‬אע״ג דלקמן סי׳ ק״ה קי״ל דשיעור כבישה בציר הוה‬
‫כדי שיתנו על האור ‪ ,‬ולא בעינן טעל״ע ‪ ,‬היינו דוקא באוכל כמו‬
‫בשר שנכבש בציר‪ ,‬אבל ציר או חומץ אינו מפליט מכלי בשיעור‬
‫נדי שיתנו על האור ‪ ,‬אלא בשיעור מעל״ע דוקא ‪ ,‬ואע״ג דטעמא‬
‫דאין מליחה לכלים להפליט הוה משום דהוה בטהור מלוח וטמא‬
‫תפל כמ״ש בסי׳ ק״ה ‪ ,‬אבל אם הטהור צלול אף דהוא תפל קי״ל‬
‫בסי׳ צ״א דמפליט‪) ,‬כג( מ״מ הכא אמרינן אע׳׳ג דהכלי נמלח‬
‫נ״ב ‪ ,‬מ״מ אץ המלח פועל בהכלי כלום להפליט והוה כטמא תפל ‪.‬‬
‫רפד ‪ .‬דרישה מ״א פי׳'‬
‫שלא נמלח כלל ‪ ,‬רפד וי״א דציר מפליט מכלי בשיהה ב כיי כדיי‬
‫המ״ז ס״ק ט״ז‬
‫על האור וכו׳ דכבישה לא דמי למליחה לכן נם בצלול מי תי ׳ י ^ ף‬
‫דהצלול עושה הטמא מלוח‪ ,‬ם״מ בכלי אף דדרא מלוח הוה כת^ל ר פ ה‪ .‬מחכר ררו״א‬
‫מ״ז ש״׳ך‪ .‬ועיין‪.‬‬
‫והא רפה דאמרינן שאסור לאכול בה רותח היינו בכלי שאינו מנוקב‪,‬‬
‫י‬
‫כ״ח ;‬
‫אבל אם מלח בכלי מנוקב מותר לאכול בה אפי׳ רותח משים‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫רגבי‬
‫קונטרס אחרון‬
‫) נ ב ( מ ש ס ע ו ת הש״ך ס״ק ‪ r o‬דאפילו בלא הדחת הכלי תחילה מופר למלוח בשר‬
‫כיון דאורחי׳ בהדחה ‪ .‬וע״ז קשה הא בעינן הדחה לצונן ש״מ‬
‫דמפליע קצת א״כ יהי׳ נבלע ע׳י המלח לתוך הבשר ובעי קליפה דמליח כרותח ודמי לסכין‬
‫ששחע בה מריפה לעיל סי׳ יו״ד ‪ ,‬ומה מהני דהבשר אורחי׳ בהדחה‪ .‬הא לא מהני'‬
‫הדחה ‪ .‬וגס לפי דברי הש״ך שם סגי בדפוסי עכרם הדחה לכתחילה ובת״ח מבואר בשס‬
‫השערים דמנדיק לכתחילה וכבר עמד ע״ז הדגול מרבבה יעו״ש ‪ .‬ועוד הרל להש״עי‬
‫לבאר בסי ק״ה גבי גבינות אס מלח בדפוסי עכו״ס דצריכין הגבינות הדחה ‪ .‬ולכן בארתי‬
‫בפנים דלא כש״ך דהר״ב אחר הדחת הכלי קא מיירי והר״ב אדלעיל קאי דוקא רותגז‬
‫אסור אפי׳ בהדחה ‪ .‬אבל למלוח בו מופר בהדחה וכן משמע בת״ח סי׳ י״א ס״ט יעו׳ש ‪.‬‬
‫ואפשר דהש״ך סובר דהדחת הכלי אינו אלא חומרא לכתחילה ומיירי שהכלי נקי ‪ .‬ולכך‬
‫אינו אוסר את הבשר כדי קליפה ‪ .‬ועיין חוות דעת סי׳ צ״א ביאורים אות ג' ‪:‬‬
‫)נג( ד י י ן חידושי רע״א שתמה הא קי״ל בעהור צלול ומלוח ועמא תפל דאסור כמ׳ש׳‬
‫׳ הש״ך סי׳ צ״א ס׳ק מ׳ז ‪ .‬ולפמ״ש בפנים מיושב זה ‪ .‬ועיין משבצות לקמן‬
‫סי׳ ק״ה ס״ק מ״ב שכתב נחי כמ״ש והבין ‪ .‬וכן מצאתי בפ״ת סי׳ ק׳״ה שם ‪:‬‬
‫עיין‬
‫‪.‬טר^‪ w‬ה טהופות‬
‫לפו‪ .‬מחבר וש״ך‪.‬‬
‫ועיין ח״ד סעיס‬
‫זה כולו ‪:‬‬
‫רפז‪ .‬מנ״י כלל‬
‫ס״ק כ״כ יען״ש‪:‬‬
‫רפח ‪ .‬חו״ד וזכן‬
‫כוונת הכ״י‬
‫שהובא לקמן‬
‫ין״ך‬
‫סי׳ ‪ p‬״ ‪p‬‬
‫דס מישריק סכיק‪.‬‬
‫‪pp‬״}‬
‫ומיושכ‬
‫ייליו יעו״ס ;‬
‫‪ ^ppp‬״״ך סי׳ ע׳‬
‫^״ן ‪:‬‬
‫רל ^ ד״י ‪p p -‬‬
‫הרא״ש ופ״ח ‪:‬‬
‫רצה‪ .‬רכדא ט״ז‬
‫וש״ך ועיין ח״ד ‪:‬‬
‫‪88‬‬
‫כו כ ב‬
‫יו״ד סימן ‪DG‬‬
‫סי ע ק ב‬
‫רגבי כלי מנוקב אמרינן דדם מישריק שריק ולא בלע מיידי טשא״ב‬
‫באוכל לקמן סי׳ ע׳ בבשר שפלט כל דמו דציר שנמלח עם בשר‬
‫להוציא דמו שאכור‪ ,‬ויש אופרין להשתמש בה רותה דס״ל דוקא‬
‫מבשר לבשר אמרינן מישריק שריק דכיון דטרוד לפלוט האי בשר‬
‫שריק מיני׳ האי דמא דפליט אידך בשר דנפיל עלי׳ דהאי ‪ ,‬אבל קערה‬
‫מנוקבת דאינו פולטת מיבלע בלע לעולם ואסורה אפי׳ בכלי של‬
‫עץ‪ ,‬ולדינא בשאר כלים יש ליזהר לכתחילה ומותר בדיעבד אם‬
‫השתמש בה ‪ ,‬אבל בכלי חרם דבלעי טפי אסור אפי׳ בדיעבד ‪ ,‬דלא‬
‫שייך גבי כ״ח מישרק שריק‪ ,‬מיהו צונן מותר להשתמש אפי׳ בכ״ח‬
‫לכתחילה כשהוא מנוקב רק בקנוח היטב בלא הרחה ‪ ,‬ולא חיישינן‬
‫דאתי לידי תקלה דאתי להשתמש ברותח כיון דהכלי מנוקב כמ״ש‬
‫לעיל ‪:‬‬
‫רפו בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב )גי( כעין מליחה לקדירה‬
‫שאין נאכל מחמת מלחו ושהה בו כשיעור שיתנו מים על האש‬
‫ויתהיל להרתיח כל ‪ ,‬מה שממנו בציר אסור לאכלו אפי׳ צלי דכבוש‬
‫הוה כמבושל ‪ ,‬והכא דאיכא רותח דמליחה וציר דנרע ממים ‪ ,‬לכך‬
‫לא בעינן מעל׳׳ע‪ ,‬אלא כהאי שיעורא הוה כבוש‪ ,‬ומה״ט אפור הכא‬
‫לאכלו צלי לכ״ע אפי׳ למאן רס״ל לעיל סעיף נ״ח במים דמותר‬
‫לצלי‪ ,‬משום דהכא בכבוש בציר נרע‪ ,‬אבל חלק החתיכה שחוץ‬
‫לציר אינו אסור ממנו אלא כדי קליפה במקום שננע בחלק החתיכה‬
‫שבציר‪ ,‬משום דדם אינו מפעפע למעלה במליחה ובצלי‪ ,‬אע״ג‬
‫דבכבוש דהוה כמבושל וודאי דם מפעפע למעלה ‪ ,‬מ״מ חלק החתיכה‬
‫שחוץ לציר לא הוה ככבוש כלל‪ ,‬דכבוש אינו מועיל למה שחוץ‬
‫לכבושה כדעת היש טקילין דלקמן ריש סי׳ ק״ה‪ ,‬אבל כדי קליפה‬
‫מ״מ מפעפע דם למעלה ‪ ,‬רפז הוא משום דא״א לצמצם במקום התך ‪,‬‬
‫לכך צריך לקלוף במקום חתך‪ ,‬ואפי׳ יש בה שומן לא אמרינן שמוליך‬
‫הדם למעלה כדקי״ל לקמן סי׳ ק״ה דאזיל ההיתר ומפטם להאיכור ‪,‬‬
‫רסס דשאני התם דהא דאין האיפור יכול לילך הוא מצד שהוא כחוש‬
‫לכך אמרינן פיטום‪ ,‬משא״ב בדם דטבעו דאיני מפעפע למע^ה רק‬
‫מישרק שריק לא אטרינן פיטום להיות הולך למעלה נגד טבעו‪,‬‬
‫אבל אם לא שהר‪ ,‬שם כשיעור שיתן מים על האש וכו׳ ‪ ,‬אינו אוסר‬
‫אפי׳ חלק החתיכה שבציר רק כדי קליפה דאין בו דין כבוש רק‬
‫מדין מליח כרותח שאינו אוסר רק כדי קליפה ‪ ,‬ולדידן דקי״ל כל‬
‫יפע מליחה בששים נאסר מיד כל החתיכה ‪ ,‬ואי מהני בזה תקנה רמליחה‬
‫שנית עיין לקמן פי׳ ע׳ בפרטות ‪ ,‬ואם הי׳ כבוש כשיעור והוציא‬
‫ההתיכד‪ ,‬מהציר ולא ניכר איזו חלק מהחתיכה הי׳ מונח בהצ'ר אז‬
‫אסור לצ כל החתיכה ‪ ,‬לצא ויש אוסרין נכבוש כשיעור שיתן מים‬
‫על‬
‫קונטרס אחרון‬
‫>כר( ע י י ן תיות דעת כיאורים כאן ס״׳ק כ״ה שכתב תמוה לי הא מבואר בסי' צ״א‬
‫ה׳׳ה בהג״ה לציר היוצא מבשר אפי׳ ע״י מליחה מועעת חשיב כרותח יעו״ש ‪.‬‬
‫•‬
‫^ולק^׳מ דהח להמחבר שס משמע דאס נאכל מחמת מלחו אפי׳ הציר אינו נח־ב רופס‬
‫דאל״כ‬
‫בוכב ^ו״ד ס^מן סט מיעקב מה ‪ gg‬מראה מקימות‬
‫על האש ו כי‪ ,‬כל החתירה א‪£‬י׳ מה שחיץ לציר‪ ,‬משום דכנוש מועיל‬
‫אפי׳ לחלק ההתיכה מה שחוק לציר כריעה הראשונה דלקמן סי׳ ק״ה ‪,‬‬
‫וכיון דכבוש הוה כמבושל ובמבושל גם דם מי»עפע למעלה ולא‬
‫?גמרינן מישרק שריק ‪ ,‬ואגן מחמרינן אפי׳ לא נמלת בכשא״מ רק‬
‫מעט בדרך שמולחין לצלי ואפי׳ לא שהה שיעור מליחה רק מעט‬
‫עד שנראה ציר בכלי כל החתיכה אם־רה לפי שהמקום דחוק כיון‬
‫שהכלי אינו מנוקב יצב והחתיכה נוגעת בשולי הכלי ‪ ,‬והדם שבתוכה‬
‫פירש ממקום למקום ע׳׳י המליחה ואינו יוצא לגמרי כיון שהכלי אינו‬
‫מנוקב ‪ ,‬ושוב אינו יוצא הדם לא ע״י מליחה ולא ע״י צלי ‪ ,‬ואפי׳ רוצה‬
‫לאכלו חי ג״כ אסור מה׳׳ט‪ ,‬ואע״ג דבשובר מפרקתה של בהמה‬
‫שאסור נמי לאכלה באומצא משום שהדם פי׳ ממקום למקום ואפ׳׳ה‬
‫שרי ע׳׳י מליחה וצלי כדלעיל סי׳ ם״ז‪ ,‬הכא אסור לכ״ע כיון שפי׳‬
‫ממקום למקום ע׳׳י מליחה שהוא כרותח נרע טפי מפירש ממקום‬
‫למקום שלא ע״י מליחה אפי׳ נתעורר הרם לצאת מחיים כמו התם ‪,‬‬
‫משום לצג דהכא י״ל אף דיוצא אח״כ ם״מ כ בי נבלע הרם במקוט‬
‫ש'צא לשם ע״י המלח ואפשר לסחטו אסור משא״כ בשובר מפרקתה‬
‫דלא נבלע הדם ‪ ,‬ומכ׳׳ש כשפירש ממקום למקום ונבלע בשיעור‬
‫כבישה כדלעיל ודאי אסור וכן נוהנין ואין לשנות אפי׳ בהפ״ט‪,‬‬
‫אע״נ דלקמן סי׳ צ״א מקילינן בהפ״מ במליחה מועטת ‪ ,‬הכא דאיכא‬
‫ציר הנפלט ע׳׳י המלח ‪ ,‬וציר אפי׳ בסליחת צלי חשוב רותח כדלקמץ‬
‫שם לכך אפי׳ בהפ׳׳ם אסור‪ ..‬ואפי׳ יש ם׳ החתיכה עצמה אסורה ‪,‬‬
‫ולא דמי לחתיכה שנתבשלה ברמה דבהפ״ם ביש ם׳ אף החתיכה‬
‫מותר כדלעיל סמ״ג‪ ,‬ואפי' נמלח תחילה בכלי מנוקב וקודם ששהה‬
‫שיעיר מליחה נפלה לציר בכשא׳׳מ ולא שהה שם רק מעט נמי‬
‫אסור אפי׳ מה שחוץ לציר כיון דעדיין לא פלטה כל דמה הוה ממש‬
‫כמולח בכשא״ם ‪ ,‬ואם נפלה אחר ששהה שיעור מליחה מותר מה‬
‫שחוץ לציר ‪ ,‬ואם יש ספק אם נפלה קודם שיעור מליחה או אח״כ ‪,‬‬
‫יש להתיר מה שחוץ לציר מטעם ס״׳ם דילמא כריעה א׳ דמה שחוץ‬
‫לציר מותר ודילמא הוא נפלה אחר ששהה שיעור מליחה ‪ ,‬ובפרט‬
‫דהוה דם שמלחו דאסור רק מדרבנן ‪ ,‬לצד וי״א דעיקר טעמא דמה‬
‫שחוץ לציר אסור הוא משום קנם דעבר על דברי רדל דמלח‬
‫בכשא״מ‪ ,‬ולכן דוקא במלח בכשא״ם שייך למקנסי׳ אבל אם מלח‬
‫בכ׳׳ם ונפל לכשא״ט אפי׳ תוך שיעור מליחה ולא נשתהה שם רק‬
‫מעט אינו אסור רק מה שבתוך הציר שזה נאסר תיכף אבל מה‬
‫שלמעלה מהציר יש להתיר דבזה לא שייך למקנסי׳ ‪ ,‬וכ״ז הוא‬
‫נהחתיכה ‪.‬זמונחת בישא״ם הנוגעת בציר‪ ,‬אבל אם נ מל ת שאר‬
‫חתיכות על חתיכה זו והם אינם נוגעים בציר שלמטה מותרים דאין‬
‫חתיכה‪.‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫הש״ך סי׳ ע׳׳‬
‫ס״ק מ׳;‬
‫‪.‬‬
‫רצג ‪ .‬גליון‬
‫הרש׳׳א כ‪:‬‬
‫'‬
‫רצד‪ .‬מנ״י כלל י׳א‬
‫ס׳ק מ״ז בשם‬
‫מהרי״א בהנ״ה ש״ד‬
‫ועיין חכמת ובינת‬
‫אדס‪:‬‬
‫׳‬
‫דאל״כ נאסר מחמה הציר ‪ .‬ודוחק לומר דהמחבר מיירי דלית בי׳ ציר רק לח קצת ‪.‬‬
‫עיין שפתי שס ס״ק מ׳ו ‪ .‬ומצאתי בדרישה שם שכתב ג״כ כמ״ש דהמור והמחבר חולקים‬
‫ע׳ז יעו״ש וא״כ הש״ך דאזיל בשישת המחבר שפיר כתב שאינו נאכל מחמת מלחו‪:‬ג‬
‫כל‬
‫יטר«ה מקומות‬
‫׳דצה ‪ .‬עיי! שפתי ע״ו ‪:‬‬
‫•רצו ‪ r p .‬ומשכצות‬
‫ומיושב קר דלכך‬
‫)־אומן‬
‫לא הגיא‬
‫מסי׳ ע׳ ה״י ‪ .‬דהתס‬
‫מיירי בלא שהה שיעול‬
‫פבישה ‪ .‬אבל בשהה‬
‫;ו^א למן^ גן^י^ןל‬
‫דס‬
‫גס‬
‫ובבישול‬
‫מפעפע למעלה‪ .‬לכך‬
‫הביא מסי׳ ק״ה‬
‫דהכבישה אינו פועל‬
‫למעלה‪ .‬ועיין ח״ד‪:‬‬
‫ידצז‪ .‬מחר‪.‬ר ורמ״א‬
‫ועיין ש״ך‪:‬‬
‫״רצח ‪ ,‬עיין ב״ח ‪:‬‬
‫^ירצמ‪ .‬מחבר ב״ח‬
‫וש״ך ועיין ‪r p‬‬
‫וח״ד ‪:‬‬
‫)כה( כל‬
‫‪90‬‬
‫כוכב‬
‫ידד סימן סט‬
‫סי^קב‬
‫חתיכח אחת דחוקה ב״ב על גבי חברתה שנימא שהתחתונה מעכבת‬
‫העליונה מלפלוט ואפי׳ קליפה א״צ אע״פ שהתחתי׳ שמינה דלא החמירו‬
‫בכה״ג ‪ ,‬והכי נהוג ‪ ,‬ואף לרירן דנהיגינן לאםור מה שחוץ לגיר ‪ ,‬אם‬
‫חלק דתתיכה שחוץ לציר נתערב מין במינו חר בתרי ונתבשל כך‬
‫בטל ברוב דמה״ת מין במינו אפי׳ בנתבשל ברובא בטל ‪ ,‬אדא מדרבנן‬
‫צריך ם׳ ״ כדאי הם הפוסקים המתירין מה שחוץ לציר לכמוך עליהם‬
‫בכה׳׳ג ‪ ,‬ואפי׳ שהה שס שיעור מליחה ואפי׳ נמלחה כשיעור מליחה‬
‫לקדירה יש להתיר בבה״ג ‪ ,‬לצה ואע״ג דהכא האיסור משום דם והרם‬
‫לגבי בשר הוה מין בשא״מ דצריך מה״ת ם׳ מ״ט כיון דדם שמלת‬
‫ושבשלו ת ה מדרבנן )כה( יש לצרף נמי האי פברא שכתבתי לעיל‬
‫סנ״ו שהמוהל הנשאר אחר המליחה טעמו כטעם דם והוה מין‬
‫במינו‪ ,‬והרוטב נמי מותר דאמרינן סלק וכו׳ כדלקמן פי׳ צ״ח‪,‬‬
‫לצו מעשה שהניחה אשה אווז שנמלח ותרח על אווז שלא נמלח‬
‫כלל ושכחה ומלחה את האווז העליונה ונשרה קצת מהאווז התחתונה‬
‫בציר שהי׳ זב מהעליונה ושהה שם כדי שירתיח ‪ ,‬אינו נאסר רק מה‬
‫שתוך הציר ולא מועיל לה מליחה כמו בשר שלא נמלח שהי׳ כבוש‬
‫במים מעל׳׳ע דהוה כבוש כמבושל‪ ,‬ומה שלמעלה מהציר מותר דלא‬
‫הוה כמונח בבשא׳׳מ דאין כאן מליחה כלל ולא פי׳ ממקום למקום‪,‬‬
‫רק כבישה בציר וכבישה אינו מועיל למה שלמעלה מהציר דנימא‬
‫דהדם מפעפע למעלה‪ ,‬כי״א דלעיל משום דקי״ל לקמן סי׳ ק״ה כיש‬
‫תלקין דכבישה אינו פיעל למה שלמעלה ז‬
‫לצו אחר שנמלח הבשר ו תד ח מותר ליתנו אפי׳ כמים שאינן‬
‫רותחין וא״צ ליתנו במים רותחין כדי לחלוט ולצמת הדם‪,‬‬
‫דהואיל ששהה שיעור מליחד‪ ,‬כבירא לן דיבר יצא בל דמו ומה שיוצא‬
‫אח״ב אע״ג שהוא אדום איני אלא מוהל בעלמא‪ ,‬ויש מי שמצריך ליתנו‬
‫במים רותחין דס״ל דהמלח אינו מוציא רק הדם שעל פני החתיכה‬
‫מ ב ת ץ ולא מה שבתוך החתיכה בפנים וצריך לחלוט כדי שיצמת‬
‫הדם שבתוכו‪ ,‬ולמלךמות הםמוכים ל&ני החתיכה צריך מליחה ולא‬
‫מהני חליטה משום שיצא הדם קידם שיתחמם הבשר ‪ ,‬ולכתחילה יש‬
‫לחוש לדבריו ליתנו ברותחין ‪ ,‬וי״א דאפי׳ לכתחילה א״צ לחוש לזה‬
‫ובן עיקר ‪ ,‬רצח ומה שנהגו הנשים שנותנין הבשר במים רותחין קודם‬
‫הבישול אין עושין כן משום איסור דם רק משום נקיות ‪:‬‬
‫רצג! בשר שנמלח ושהה כרי שיעור מליחה ונתנוהו אח״ב בכלי‬
‫בלי הדחה ונתמלא מציר מותר‪ ,‬משום דהציר היוצא‬
‫מהבשר‬
‫קונטרס אהרון‬
‫האחרונים ממהו על הרש״ל דהא הדס הוה אינו מינו עם הבשר ‪ .‬ולכאורה‬
‫הי׳ נראה ליישב דהש״ך דהביא האי דינא דרש״ל לשימתי׳ לקמן סי׳ ק״מ‬
‫ס״ק ‪ p‬׳ דס״ל דדבר שאינו אסור אלא מדרבנן אך שלא במינו א״צ ס׳ יעו״ש וא׳כ‬
‫הכא דהוה דס שבישלו דאין אסור רק מדרבנן א״צ ס׳ ובשל ברוב וזה הוא כוונת הש׳ך‬
‫כאן שכתב על הרש״ל וצ״ע לדינא היינו משוס דהדם הוה איט מינו עס הי־‪-‬חר זהאיך‬
‫־יבשל ברוג ‪ .‬ואולי יש לסמוך עליו בזה כיון דבלא״ה דם שנישלו אינו אנא מדרבנן ‪.‬‬
‫טונתו‬
‫‪i‬‬
‫כוכב‬
‫?•י סי״ן סט‬
‫מי?‪ 5‬קב מו‬
‫‪91‬‬
‫מראה מפומוה‬
‫מהבשר לאחר ששהה שיעור מליחה איני אלא מוהל בעלמא ולא‬
‫דם ואעפ״י שהמלח שעל הנשר אסור שהדם מעורב בו והמלח נתמחה‬
‫■‬
‫בציר ‪ ,‬והציר דותח הוא אף אחר שיעור מליחה ויבלענו בתוך הבשר ‪,‬‬
‫'‬
‫מ״מ מותר דאמרינן דהציר מבטל את איסור המלח כמו שמים‬
‫מבטלין את כהו דמה לי מים ומ״ל הציר שהוא מוהל בעלמא‪,‬‬
‫■‬
‫‪V‬‬
‫ועור י״א דאין כאן איסור כלל ולא צריך'לביטול‪ ,‬דאעפ״י שהמלח‬
‫י'‬
‫המליחה‪,‬‬
‫אסור משים דם שבתוכי ומש״ה צריך הדחה אחרונה אחר‬
‫‪.‬‬
‫ייפ״ם אין לו בה לאסיר את הבשר כיון דאותו דם נדבק הוא במלח‬
‫י‬
‫״‬
‫ונתייבש בתיכי ואין המוהל ממחה הדם לאסור כמו שאין המים ממחה‬
‫'‬
‫\‬
‫הרם משום דהדם מתייבש במלח ואינו מועיל לו מיחוי‪ ,‬א״נ הטעם‬
‫‪■;I‬‬
‫משום דפסק כהו של המלח מחמת דכבר עשה פעולתו שהפליט‬
‫‪_,‬‬
‫״‬
‫את הדם ואין לו י ח להבליע את הדם לתוך הבשר ‪ ,‬וגם הציר אינו‬
‫'י‬
‫השייב כרותח אחר שיעור מליחתו ולבן מותר ‪ ,‬ומה״ט בשר כשר‬
‫שנפל לתוך הציר היוצא מהבשר אחר שיעור מליחתו גמי מותר ‪,‬‬
‫'‬
‫ויש מי שאוסר בזה ובזה משום רס״ל דהציר היוצא אחר שיעור‬
‫י •‬
‫למעלה‬
‫מליחה ר‪ 1‬א דם וגם רותח הוא ונבלע בבשר ‪ ,‬ולפי״ז אף‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מהציר נ״כנאסר משום דהציר שעדיין תיך הבשר נחשב כדם ופירש‬
‫׳‬
‫ממקום למקום‪ ,‬אלא אחר הרחה אחרונה דוקא שאז נסתמו נקבי‬
‫’ ‪,‬‬
‫הפליטה ושוב אינו פירש ממקום למקים ‪ ,‬וגם ישנתבשל בלא הדחה‬
‫■’‬
‫אחרונה אחר שיעור מליחה יצטרך ששים נגד כל החתיכה דלא‬
‫ירעינן כמה דמא נפיק מני׳ ‪ ,‬וכן אסור לאכול עד שידיחנו יפה מיד‬
‫קודם פליטת כל צירו דאל*כ יחזור ויבלע נב שר ‪ ,‬וכן כשחתכו‬
‫מכל הצדדים דאז ליכא לחלוחית והמלח שעליו ‪ ,‬מ״מ דחשבינן הציר‬
‫קידם הדחה לדם לא מהגי זה כי דם עדיין יוצא ‪ ,‬אלא צריך הדחה‬
‫דוקא לסתים נקבי הפליטה ‪ ,‬וכן אם חתך מטנו בסכין צריך להגעילו‬
‫דוקא ‪ ,‬ויש לחוש לכתחילה לריעה זו ‪ ,‬ש ויש אוסרין אפי׳ בדיעבד ש ‪ .‬רמ״א ש״ך ות״ל ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫כרי קליפה ורוקא מה שמונח בתוך הציר אבל מה שחוץ לציר שרי‬
‫משום דס״ל להך דיעה דציר היוצא מהבשר אחר שיעור מליחה לאו‬
‫דם הוא רק מוהל ‪ ,‬ואפ״ה רותח הוא ומבליע דם ומלח שעל הבשר ‪,‬‬
‫ואפי' שהה שיעור כבישה סגי בקליפה‪ ,‬ואפי׳ לא שהה שיעור‬
‫כני שה רק אם נראה ציר ככלי בעינן קליפה ‪ .‬ואפי׳ יש בהכשר‬
‫שבתיך‬
‫קונטרס אחרון‬
‫כוונתו כמ״ש דאזיל לשיטתי׳ לקמן סי׳ ק״כן ‪ .‬וכן מצאתי בנקודת הכסן‪ £‬שכתב לעיל סי׳‬
‫זה ס״ק כ״ז וז״ל וכ״כ הוא עצמו סי׳ זה ס״ק ע׳׳ו על דברי מהרש״ל דיש לסמוך עליו‬
‫כיון דכלא‪ ./‬דס שבישלו הוה מדרבנן עכ׳ל יעו׳ש ‪ .‬רק זה תמוה דהש׳ך לקמן סי׳ רךכי‬
‫'לא כתב רק כשהוא יבש ביבש בטל ברוב ולא חיישינן שמא יבשלם ויתן טעס משוס דאפילו‬
‫אס יעשה כן לא יבוא לידי איסור מה״ת לכך אין לט לגזור ‪ .‬אבל לבשל בביטול ברוב‬
‫בלח וצריך ס׳‬
‫באיסור דרבנן אסור דהא יש כאן תערובת לח‬
‫אפי׳‬
‫במין בשאינו מינו‪ .‬ולכך לעיל ס׳ק נ״ז שפיר כתב הנק׳׳ה על דברי הש״ך שם שכתב‬
‫ס״ק ד ח ומותר לבשל כולן דוקא כאו״א בפני עצמו יעו״ש והא דכתבהמחבר שס‬
‫בטלה ברוב היינו ביבש ‪ .‬א״כ שפיר מתרץ הנרףה שם קז׳ הש״ך ס״ק ‪ n‬דלשיעתי׳‬
‫לק״מ‬
‫)־■>‬
‫מראה מהומות‬
‫י‬
‫‪f,p‬‬
‫‪^pp‬‬
‫שג ‪.‬‬
‫’‬
‫לש ‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫ירד סימו סט‬
‫מיעקב‬
‫שבתוך הציר ם׳ כנגד הציר לא מהני לבטל משום דכל מקום שצריך­‬
‫קליפה אין מבטלין בס׳ כרן דאמרינן דאין האיסור מתפימט בכולו רק‬
‫׳‬
‫כ״ק ‪ ,‬אע״ג דהכא כבר שהה שיעור מליהה וליכא טעמא דפי׳ ממקום‬
‫למקום ‪ ,‬מ״מ לא אמרינן איידי דפליט ציר לא בלע אפי׳ כ״ק ‪ ,‬כיון ‪.‬‬
‫שהוא בכשא״ט לא אמרינן איידי דטרוד ולא כבכ׳־פ ‪ ,‬ואם הדיח הכשר‬
‫אחר שיעור המליחה אפי׳ רק פעם א׳ ונתנוהו בכשא״מ ונתמלא מציר‬
‫מותר ‪ ,‬יי״א דבשהה שיעור כבישה לא פגי בקליפה ‪ ,‬אלא מה שכתוך‬
‫״ ׳‬
‫הציר כולו אסור ולמעלה נ״כ כ״ק ‪ ,‬ומה שחוק לציר שרי אם לא■‬
‫שיש ם׳ במה שבתיך הציר נגד הציר ‪ ,‬ומה שחוק לציר אינו מצטרף■‬
‫לס׳ דדם אינו מפעפע למעלה ‪ ,‬ואפי׳ הכ״ק שלמעלה מהציר שאסרנו‬
‫נמי אינו מצטרף לם׳ דהא דהכ״ק אפור אינו רק חומרא בעלמא אבל‬
‫מריגא שרי דדם אינו מפעפע למעלה‪ ,‬ואפי׳ לדעה זו דבככוש‬
‫נתפשט הבליעה בכל מה שבתיך הציר‪ ,‬מ״מ אף דאיכא ס׳ בע־נן‬
‫גסי קליפה‪ ,‬משום דקורם ששהה שיעור כבישה נאסר כדי קליפה‬
‫מטעם מלוח ברותח די״א דאינו מבליע יותר מכ״ק‪ ,‬ואח׳׳כ אפי׳‬
‫כששהה שיעור כבישה ונבלע בכולו ‪ ,‬ם״מ הקליפה לא הותר דאפשר‬
‫לסחטו אסור ‪ ,‬וגן יש לנהוג למעשה ‪ ,‬שא ואם נתערבה אותה התיכה׳‬
‫‪:‬‬
‫_‬
‫שנפלה לציר אחר שיעור מליחה באחרות חד בתרי אפי׳ בבישול‬
‫בטילה וא״צ ם׳ דבזה יש לסמיך אדיעה הראשונה ' דמיקל בכל‬
‫ענין ‪ ,‬שב והכלי שנפל בו א'תו הציר אסור אם הוא בענין שאי‬
‫;‬
‫אפשר לקלפו כגון שנפל ציר הרבה על כל הכלי דיפסיד הכלי א״ג‬
‫טורח גדול הוא לו לקלפו ‪ ,‬א״ג שנפל בכלי הרס דלא מהני קליפה‬
‫שנבלע הרבה בכל הכלי ‪) ,‬בס אבל בלא״ה כבוש בציר כדי שירתיח‬
‫אינו פועל בכלי להבליע יותר מה שהמליחה פועל רק כדי קליפה ‪,‬‬
‫מ רי שפתי ‪p‬״‪: p‬שג וי׳׳א דאף בכלי חרם אינו מבליע בכדי שירתיח רק כ״ק לא‪.‬‬
‫יותר ‪ ,‬ולצורך ע״ש שא״א להכין אחר וגם נפל על הכלי מבחוק די״ל‬
‫ש״ת פרי תבואה מישרק שריק יש להתיר בכ״ח ע״י גרידה היטב‪ ,‬דש וציר מליח‬
‫שנפל על כלי של פורצעלאיי מבחוק אצל אוזן הכלי יש להתיר‬
‫;‬
‫סי׳‬
‫מכמה טעמים‪ ,‬א׳ כיון שנפל במקום גבוה וכשיגיע החמין לשם אזי‬
‫יהי׳ ששים כסו כלי שדרכו להשתמש בשפע דלקמן סי׳ צ׳׳ט ולכ׳׳ע‬
‫שם אחר מעל׳׳ע מותר‪ ,‬ב׳ מטעם דכלי זה אין דרכו להשתמש בו‬
‫אצל האש רק ע״י עירוי ובליעת האיסור הי׳ בהכלי מבחוק ומחמת‪.‬‬
‫העירוי לא יפליט דרך דופן הכלי מעבר השני ‪ ,‬ג׳ די״ל פורצלאיי‬
‫טוב דומה לכלי זכוכית שאינו בולע ‪ ,‬ובפרט כשהציר הוא אז!ר שיעור‬
‫מליחה‬
‫קונטרס אחרון‬
‫ליףמ דבאיסור דרבנן ביבש אין־ לנו לגזור ‪ .‬אבל מה שסיים הנק״ה שם וכ״כ הוא פצמו‬
‫על דברי הרש׳לכנ״ל‪ .‬ז״א דהא הרש״ל בבישול כולן כאחד מפיר‪ .‬וזה אפי׳ באיסור‬
‫דרבנן צריך ס׳ כדל ‪ .‬והדרא קו׳ לדוכתי׳ ‪ .‬וע״כ צריך ליישב כמ״ש בפנים וכמ״ש הפלתי‬
‫בש״ע לפיל ספיך י׳׳ד יפרש ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫יש להביא ראי׳ מהרמב״ם פ״ו מה׳ מ״א הובא בב״י כאן סי׳ זה שכתב‬
‫)ני(‬
‫ודל קערה שמלח בה בשר אפי׳ הי׳ שוע באבר אסור לאכול בה‬
‫*‬
‫רופח‬
‫לכאורה‬
‫*זי‬
‫כוכב‬
‫ידד סימן סט‬
‫מיעקב מז‬
‫‪93‬‬
‫מראה מקומות‬
‫מליחה דיש לצרף גם דיעה א׳ הלעיל דגחשב כצונן ‪ ,‬ע״כ יש להתיר‬
‫■גזה ואפי׳ בלא קליפה‪ ,‬שה וכן אם הונח הנשר לאחר שיעור שה ‪ .‬רמ״א וש״ך‬
‫מליחתו לכלי חולבת שמלוכלך קצת דהוה כרותח ואסור הבשר אם‬
‫דלא כש״ז ועיין‬
‫ז‪.‬ין שם ששים נגד הלכלוך ‪ ,‬ואף דאיכא ם׳ צריך קליפה כדלעיל ‪,‬‬
‫משבצות מ׳׳ג‪:‬‬
‫משום דהציר ברותח מיחשב אפי׳ לאחר שיעור מליחה‪ ,‬אבל אם‬
‫הכלי אינו מלוכלך לא נאסר הנשר אע״ג שהכלי בן יומא דאין מליחה‬
‫לכלי להפליט אפי׳ הכלי אינו מנוקב‪ ,‬ואפי׳ נשאר איסורים‪ ,‬ואפי׳‬
‫באיסור שמן נמי אמרינן אין מליחה לכלי ולא דוקא באיפור דם‪,‬‬
‫ואפי׳ שהה כשיעור שירתיח בדלעיל‪ ,‬ובמקום הפ״מ ואית בי׳ ג״כ‬
‫צורך סעודת מצור‪ ,‬יש להקל בכ״ז וסמכינן לומר דלאחר שיעור‬
‫מליחה לא נחשב ציר ברותח אפי׳ לענין בו״ח ועיין לקמן סי׳ צ׳ א‪,‬‬
‫ויש מתירין לחתוך בסכין לאחר ששהה הבשר שיעור מל'חה משום‬
‫דדם מישרק שריק ואינו נבלע בסכין שחותך בו ואפי׳ איכא גימות‬
‫בסכין דלא שייך מישרק שריק אפ׳׳ה ע״י הולכת הסכין והבאתו‬
‫בבשר מתקנה הלכלוך מן הגומות ‪ ,‬אבל הסכין צריך הדחה אח״כ‬
‫או נעיצה בקרקע אם נתייבש עליו הציר ואין לאסור לכתחילה לחתוך‬
‫דילמא ישכח להדיח כדלקמן סי׳ צ״א‪ ,‬דסכין שאגי דאם ירצה‬
‫להשתמש בו יראד‪ ,‬לעינים הדם שע״ג וידיחו ‪ ,‬א״נ הכא שאני כיון‬
‫דמדינא ליכא איפורא לאחר ששהה שיעור מליחה לרוב הפוסקים ‪,‬‬
‫אבל בסכין של איסור אסור לכתחילה לחתוך בו הבשר במלחו‬
‫לאחר שיעור מליחה ‪ ,‬דלכתחילה אין לסמוך על סברת אין מליחה‬
‫לכלים להפליט‪ ,‬ובדיעבד מותר כדלקמן סי׳ ק״ה סי׳׳ב ב ה ד ה‪,‬‬
‫ואפי׳ תוך שיעור מליחה אם חתכו בסכין‪ ,‬הסכין כשר מטעם דם‬
‫מישרק שריק ‪ ,‬ובר‪,‬דהה סגי ‪ ,‬ולא דמי לכלי מנוקב דלעיל סס״א דאסור‬
‫שם לכתחילה להשתמש בה רותח ‪ ,‬דהתם נמלח ממש בהכלי ושהה‬
‫שם ‪ ,‬משא׳׳כ כאן דחתך לפי שעה דרך עראי ‪ ,‬שו ועוד רהתם חיישינן שו‪ .‬מנ׳י סי׳ ‪P‬‬
‫לבקעים שיש בהבלי דלא שייך מישרק שריק ‪ ,‬משא״ב כאן אפי׳ יש‬
‫אות ע״ו;‬
‫נוטות מתקנה הלכלוך מן הגומות ע״י ההולכד‪ ,‬והכאת הסכין כדלעיל ‪,‬‬
‫ולכך אין האיסור משום הסכין אלא משום שיצא דם בעין על הבשר ‪,‬‬
‫והמלח יתמלא מדם ולא יוכל להוציא דם ‪ ,‬ואם רוצה להדיח שם‬
‫היטב ולחזור ולמלוח שם מותר ‪ ,‬ש! דאינו דם בעין ממש דאל״ב מה שז‪ .‬עיין חו״ד ריש‬
‫טהני שמריהו דהא דם בעין שנפל על החתיכה תוך שיעור מליחה‬
‫ה׳ מליחה ;‬
‫נאסר מיד כדלקמן סי׳ ע׳‪ pc ,‬וי״א דלכתחילה יש להנעיל הסכין שח ‪ .‬רש״ל ‪:‬‬
‫ובדיעבד אם קנחו בדבר קשר‪ ,‬מותר ‪ ,‬והמחמיר לעצמי לאסור בלא‬
‫הגעלה תע׳׳ב‪ ,‬אבל לאחרים יש להורות דמותר בדיעבד אף אם‬
‫הודח ואן• «‪.‬ח לא קנחו בדבר קשר‪ ,‬וחתך בו רותח‪ ,‬וכל הדינים‬
‫לעשות‬
‫הללו שייכים גם נצלי שלא נצלה כל צרכו‪ ,‬וכשרוצים‬
‫מלוח להתקיים לאחר ששהר‪ ,‬במלחו בכלי מנוקב כשיעור הראוי‪,‬‬
‫ידיח‬
‫קונטרס אחרון‬
‫רותח לעולס שכבר נבלע הדס בחרסית עכ״ל ‪ .‬משמפ דככלי חרס נבלע בכולו‪ .‬דאל״ה‬
‫ניחא דחה ששוע באבר הוה כדי קליפה‪ .‬והבליעה אינו הולך יותר ויהני הגעלה‪ .‬אגלס‬
‫^ עיין‬
‫‪1,‬‬
‫»״‪ nK‬פק עו ת‬
‫‪94‬‬
‫כלבב‬
‫יו‪-‬ד ם־טן סט ע‬
‫מיעקב‬
‫יריח את הבשר יפה יפה כרי לחוש לדיעה ‪ 1‬דם״ל דלאחר שיעור‬
‫מליחה ג״כ חשיב רותח ‪ ,‬ואח״ב חוזרים וטולחים אותו כרי להתקיים‬
‫ואפי׳ ככשא״ט ‪ ,‬ואפי' לפי סברא זו אם רוצה למלוח ולאכלו צלי‬
‫בלא הדחה עושה ואינו ת ש ש לרם שעל המלח שהאש שואכו ומונע‬
‫המלח מלבלוע הדם ‪ ,‬וה׳׳ם כ מ ל ת ומעלהי לצלי ‪ ,‬אבל אם שהה‬
‫במלחו המלח בולע דם ונאסר ולפיכך מדיחו יפה יפה וצולה ואוכל‪,‬‬
‫ועיין לקמן סי׳ ע״ו ‪ ,‬וכמקום שאין מלח מצוי יצלו הכשר עד שיזו־כ‬
‫דמו ’ היינו כמאכל כן דרוסאי שהוא חצי צליתו ‪ ,‬ואח״ב יכשלהו ‪,‬‬
‫ומפני שאין הנשים בקיאות כזה נוהגין לצלותו עד שיתייבש מבחוץ‬
‫ואח״כ מכשלין‪ ,‬וכן ראוי לנהוג לצאת כל הדיעות רי״א דכעינן‬
‫שיהי׳ ראוי לאכילה לרוב כני אדם ז‬
‫ס י מ ן ע ‪ .‬דין מלי ח ת ה ר ב ה ב שר ב^חד ‪ .‬ובר י״ג סע^פ^ם ‪:‬‬
‫^ א מולחין דהבה חתיכות זו על גב זו ‪ ,‬אע״פ שהתחתונה‬
‫מח‪•^5‬‬
‫גומרת פליטתה קורם לעליונה לא אמרינן שחוזרת ובולעת‬
‫א׳ ןןןן״‪7‬־ ;‬
‫מדם העליונה‪ ,‬לפי שהיא פולטת ציר י״כ שעות ואגב דפולטת ציר‬
‫דידי׳ תפלוט נטי הדם שבולעת טעליונה ‪ ,‬ולפי טעם זה צריך להשהות‬
‫התחתונה כשיעור מליחה של העליונה ‪ ,‬דהא אמרינן דכולעת מהעליונה‬
‫רק שפולטת ‪ ,‬א״כ צריך להשהות כדי שתפלוט ‪ ,‬ואין מדקדקין כזה‬
‫'‬
‫להשהות התחתונה משום דםמכיגן אטעם אחר דכל זמן שפולטת ציר‬
‫אינה כולעת כלל‪ ,‬ואפי'מתקבץ הרכה‪ ,‬ציר ועומד בגומא שכין‬
‫החתיכות דלא שייך מישרק שריק‪ ,‬מ״ם מותר מה׳׳ט דאינה בולעת‬
‫כלל ‪ ,‬ובין מולח כשר שור עם כשר שור ‪ ,‬וכין בשר שור עם כשר‬
‫‪,‬‬
‫גדים וטלאים ואפי׳ עם עופות מותר ‪ ,‬דאפי׳ עופות נמי פולטין ציר‬
‫י'‬
‫יב״ש ועד שיפלוט כשר שור את דמו שוהה אפי׳ העוף לפלוט דמו‬
‫וצירו ‪ ,‬ומ'מ ניהגין לכתחילה להחמיר שכל חתיכה שיש לה כית‬
‫קיכו; כגון דופן שלימה שמניחין אותה כאופן שלא יהא בית קכולה‬
‫למעלה אלא מהפכין אותה כדי שיזוב הדם ‪ ,‬דלכתחילה אנו חוששין‬
‫דהיכי דלא שייך מישרק שריק אסור‪ ,‬אכל בדיעבד אין לחוש‬
‫׳‬
‫כנ״ל ‪:‬‬
‫כבר נתבאר דאם רוצה למלוח כשר שני פעמים‪ ,‬צריך להדיח‬
‫רמ׳א וש״ך‪ .‬ונו״ז‬
‫את הבשר מסליחה ראשונה כמו שנתבאר לעיל פ׳׳ס ם״ט‪,‬‬
‫ומשבצותב׳‪ .‬ושפתי‬
‫ובדיעבד אם מלח חתיכה א׳ כ׳ פעמים כלא הדחה כנתים מותרת‬
‫ג׳ וחרר ‪:‬‬
‫ולא חיישינן שמלח השני מבליע הדם הנשאר ממליחה הראשונה כיון‬
‫דעדיין הוא פולט ציר אינו בולע כדלעיל ‪ ,‬ולא דמי לכשר שנמלח‬
‫כלא הדחה קמייתא דאסרינן בר״ם ס״ט מטעם שהמלח מבליע הדם‬
‫שעליו‪ ,‬דשאני התם דקודם ה מליחה' אין ציר שיעכב מלבלוע‪,‬‬
‫ולפי״ז‬
‫‪,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫קונטרם אחרון‬
‫עיין מ״א סי׳ תנ״א ס׳ק מ״ה דלא מהני הנעלה דאין בו ממשות אלא צבע בעלמא וכ״כ‬
‫הרמכ״ם כלים המשוחים וכו׳ עכ״ל יערש‪ .‬וא׳׳יכ הרמב״ס לשיעתי׳ ולק״מ‪:.‬‬
‫׳‬
‫‪.‬‬
‫ראיתי‬
‫כוכב יו״ד ‪ p'D‬ע מיעקב ^ץךן ‪ 05‬מראה‬
‫־ילפי״ן אם נטלת שנית חתיכה א׳ אחר פליטת צירו אסור ‪ ,‬דהיינו‬
‫'»חר טעל״ע ‪ ,‬אבל לאחר יכ״ש אע״ג די״א לקטן דאינו פולט עוד‬
‫ציר‪ ,‬מ״ם הכא יש להקל משום דאיכא טעמא אחרינא הכא דאין‬
‫י‬
‫דרך מלח להבליע דם פליטה ‪ ,‬ולא דמי לבשר שנמלח בלא הדחה‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫קמייתא דשאני ד‪.‬תם דאיכא דם בעין ולפי״ז אפי׳ לאחר מעל״ע אם ■‬
‫־‬
‫‪.‬מלחו נ מי ש רי‪ ,‬ולכן עכ״פ לאחר יב״ש די״א דפולט ציר דיש להקל‪^■,‬‬
‫;■ ' ■ ?‬
‫זכן אם הונח בבלי שא״מ אפי׳ קודם מעל״ע ומלחה ב׳ פעמים דאסור‬
‫‪:‬‬
‫דלא שייך לומר איידי דטרוד ‪ ,‬דכיון שסתום מלפלוט ואין לו פעולת‬
‫׳‬
‫פ־׳יטה מבליע להד ם‪ ,‬והמיקל מ ה אפי׳ לאחר מעל״ע‪ ,‬וסומך‬
‫אמעמא בתרא דלעיל לא הפסיד ‪ ,‬ולא דמי לחתיכה שפלטה כל צירה‬
‫שנפל עלי׳ ציר שאסור כדלקמן דשאני התם שיש שפע דם וציר‪,‬‬
‫משא״ב כאן דהלחלוחית שעל פני׳ מעט הוא ואין כח במלח הב׳‬‫להבליע ‪ ,‬ואמריגן מישרק שריק ;‬
‫אבל ג בשר עם דנ ם אפי׳ בשר עופות עם דנים אסור למלוח ג ‪ .‬ממגר ‪:‬‬
‫לפי שהדגים בשרן רך ופולטין בל צירן קודם שיפלוט העוף את *‬
‫דמו וחוזר ובולע דם העוף‪ ,‬ואפי' לטעמא דדם מישרק שריק אסור‬
‫הכא דשאני דגים דרכיכי ורפו קרמייהו ובקל הן בולעין ‪ ,‬ל אבל ך ^‬‫העיפות מותרים ‪ ,‬אע״ג דס׳׳ל חנ״ג גם בשאר איסורין א״כ יי^ייי יג׳ים * הי״ב וב״ח וש״ך‬
‫ך‪.‬‬
‫נעשה נבילה משום מעט דם העופות שיש בהציר דאף שהדגים אינן‬
‫*‬
‫פולטין כל דם העופות שבלעו להיות מותרין עי״ז ‪ ,‬מ״ם מקצת דם‬
‫׳יפולטץ ומעורב הוא בהציר ונעשה נבילה‪ ,‬ובציר לא שייך לומר‬
‫‪:‬אגב דטריד ל א ב ל עו‪ ,‬וגם לא שייך בציר לומר מישרק שריק‪ ,‬משום‬
‫■‬
‫׳דציר ורוטב מסרך סריבי ‪ ,‬וא״כ אמאי העופות מותרין הא בלעו ציר‬
‫‪.‬‬
‫הדגים‪ ,‬מ״ם אין סברא לאסור העופות משום זה דלא אמרינן חנ״ג‬
‫■י‬
‫^‬
‫אלא במקים שהאיסור עצמו יכול לילך‪ ,‬והכא גבי מקצת הדם‬
‫;‬
‫‪•.‬׳המעורב בהציר אמרינן איידי דטרוד וכו׳ או משריק שריק ואין‬
‫־;‬
‫‪,‬‬
‫אבל‬
‫■הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך‪,‬‬
‫'‬
‫לאחר י״ב שעות ועכ״פ אחר מעל״ע דלא שייך לומר איידי דטרוד‬
‫‪.‬‬
‫’‬
‫יש לאפור העיפית באין הפ״ם ‪ ,‬ובהפ״מ יש לד‪,‬קל כמו לעיל במעשה‬
‫‪, V‬‬
‫דרש׳׳י וצ״ע‪ ,‬אבל הדגים צריך ליטול מהם כדי קליפה דמליחה אינה‬
‫‪hh‬‬
‫אוסר אלא כדי קליפה ‪ ,‬ובעידנא דפלטו עופות בולעים דנים מהם‬
‫’‬
‫מיד ינאסרים כ״ק ‪ ,‬ה ואפי׳ אם הדגים מונחים למעלה מן העופות ה‪ .‬ש״ך ‪:‬‬
‫'‬
‫ודם אינו מפעפע למעלה היינו לאסור את כולו משא״כ כ״ק מפעפע‬
‫‪.‬‬
‫כדלעיל בכשא״ם לריעה הראשונה דמה שחוץ לציר חותך כדי‬
‫׳■ ״‬
‫קליפה‪) ,‬א( אע״ג דלעיל סי׳ ס׳׳ט םם;כ בכשא׳׳ט בגמלחו שאר‬
‫‪: .‬‬
‫־‬
‫חתיכות על חתיכה זו המונחת ■בכשא״מ אפי׳ קליפד‪ ,‬א'צ ‪ ,‬שאני‬
‫;‬
‫התם דאין עיקר האיסור שם רק דהחתיכה התחתונה דחוקה מלפלוט ‪,‬‬
‫‪ .‬אבל‬
‫י‬
‫קונטרט אחרון‬
‫בהג׳ יד אכרהס לעיל סי׳ ס״מ על המ״ז כשם או״ה ס״ק מ״ה‬
‫)א(‬
‫קליפה לא בעי ו‪ ' 1‬ל לפערד דא׳א להפיר אופן בלא קליפה וראי׳ כרויה‬
‫‪-‬מהש״ס חולין)דף קי׳ב( דפריך הש׳ס שס ה׳׳ד אילימא בכשא״מ מאי איריא דגיס ועופות‬
‫אפי׳‬
‫»ר«ה סקוסות‬
‫אןת‬
‫‪^,‬‬
‫* כ״‪3‬‬
‫ז‪ ,‬רשב״א וכ״י‬
‫ן ‪p‬ן‪,,‬‬
‫ופ״ח כלל כ׳‬
‫‪ .‬רמ״א‪:‬‬
‫אךי׳‬
‫י‪,‬‬
‫‪p‬וו ‪3p‬‬
‫י‬
‫שינה המור מד‪!5‬ךי‬
‫א ‪3‬ין ‪pppp p'fjpp‬‬
‫מעמא‬
‫הרא׳ש‬
‫דקמימי ‪:‬‬
‫יא ‪ .‬שפתי ה׳ וחו׳יד ‪:‬‬
‫יב‪ .‬מנ׳יכלל כ׳ אות‬
‫כ״ד ושפתי שם‬
‫ומשבצות ג׳‬
‫מ)‪pJ‬ןן ה ‪ p‬ןן‘ ‪pppp‬‬
‫ך ‪p‬רו ןסןא‬
‫נמי‬
‫דקמי ‪p‬י ל‪ p‬מ״ ‪ p‬לעיל ;‬
‫יג ‪ .‬ש״ך ושפתי ‪; pp‬‬
‫’‬
‫*‬
‫‪96‬‬
‫כוכב‬
‫ירד פימן ע‬
‫מיעקב‬
‫אבל העליונה שפיר פלטה דאינה דחוקה‪ ,‬פשא״כ הי א דהאיסור‬
‫הוא ־הדגים בולעין דם העופות לכך נאסרין כ״ק ‪ ,‬ו ויש מחלקין‬
‫בין חתיכה א׳ וב'ן ב׳ חתיכות דאינו מפעפע למעלה אפי׳ כ״ק ולא‪:‬‬
‫רמי להאי דגטלח בכשא״מ שם‪ ,‬רק הדחה בעי‪ ,‬ויש להקל לצורך‬
‫ע״ש וכרומד‪ ,‬ולסמוך אדיעה שני׳ דאם נתבשל בלא קליפה דשרי‬
‫אפי׳ אין ם׳ כנגד הקליפה ‪ ,‬ואין להקשות אעיקר דינא מ״ט הדנים‬
‫אסורים יחזור וימלחם ויצא דם הבלוע מהם מהעופות ‪ ,‬משום שאין‬
‫המלח מוציא אלא דם המובלע בתולדה‪ ,‬או אפי׳ רם שבא מעלמא‬
‫משום אגב דפליט דם דידי' וכו׳ ‪ ,‬אבל דם הבא מעלמא ואין בר‬
‫דם של עצמו כלל כמו בדגים שכבר פלטו כל דמן בכה״ג אין המלה‬
‫מפליטו ‪ ,‬ז ואפי׳ להך דיעה דס״ל לקמן סי׳ זה בבשר שכבר נמלת‬
‫ונבלע בו דם מעלמא' נמי אמרינן ככ״פ ‪ ,‬י״ל דשאני דגים כיון ררפו‬
‫קרמייהו בלעו טובא והדם הבא להם מעלמא נסרך בהם ביותר ולא‬
‫מהני להו מליחה ואסורי׳ כ״ק‪ ,‬ואם מ לא נטלו הקשקשים מהדגים‬
‫מותרים לפי שהקשקשים הם במקום קליפה‪ ,‬ודוקא אם הדג שלם^‬
‫אבל אם הוא חתוך צריך לקלפו במקום חתך דשם ליכא קשקשים‪,‬‬
‫ויש ט אוסרין כל הדגים אם אין בהם ששים נגר העופות משום דאנן‬
‫משערין במליחה בם׳ ואפי׳ איכא ם׳ מ׳־מ בעינן נכי קליפה כדלקמן‬
‫סי׳ ק״ה ‪ ,‬בד״א כשנטלו קשקשיהם וקרומן של הדגים הוא רך וממהרים‬
‫לפלוט‪ ,‬אבל אם הדגים הם שלמים ועודם בקשקשיהם גם הדגים‬
‫מותרים כי בעוד הקשקשים עליהם והם שלמים ‪ ,‬קשים הם לפלוט‬
‫ולא בלעו מהבשר של עופות משום איידי דטרידי וכו׳ ‪ ,‬מידי דהוה‬
‫כשני חתיכות של בשר שגמלחו יחד ‪ ,‬י והש׳׳ם דקאמר דרפו קרמייהד‬
‫ע״כ מיירי בנטלו קשקשיהם דאל״ה אמאי הדגים אסורים הא הקשקשים‬
‫הם במקום קליפה דמדינא א*צ יותר ‪ ,‬וא״כ כיון דע״כ מיירי הש״ם‬
‫בנטלו קשקשיהם לכך נוכל לסמוך אסברא דידן ואראות עין שלגו‬
‫דבעודן בקשקשיהם הם קמיטי ולא פלטו את דמם מהר משאר בשר‬
‫יא ום״מ אפי׳ להאי‪/‬טעמא רקמיטי אם בשלו הדגים עם הקשקשים‬
‫צריך ם׳ נגדן דהקשקשים אסורים ‪ ,‬דמאן לימא לן דהדגים פולטים‬
‫דרך הקשקשים ולומר איידי דטרידי וכו'‪ ,‬דילמא פולטים בין הדבקים ‪,‬‬
‫וג״מ מטעטא דקמיטי‪ ,‬לדידן דמשערין במליחה בם׳ וליכא להכשיר‬
‫מטעמא דהקשקשים הם במקום קליפה ‪ ,‬י״ל דמותרים מטעמא‬
‫רקמיטי ‪ ,‬יב וי״א דלטעמא רקמיטי גם הקשקשים מותרים משום איידי‬
‫דטרידי וכו׳ ‪ ,‬וגם י״ל טעמא דשיען והם ככלי עצם מ‪.‬וקב רלא בלעו‬
‫כלום ‪ ,‬וכן נראה ‪ ,‬וג״ם יג מטעמא דהקשקשים הם ^״מקום קליפה ‪ ,‬אם‬
‫גמלחו הדגים עם שאר איסור שאינו דם דלא שייך איידי דטרוד וכר‬
‫ובעינן‬
‫קונטרס אחרון‬
‫אפי׳ עופות ועופות נמי אסורי ‪ .‬והשתא מאי קושיא הא לא דמיא דאילו עופות ועופות אותן‬
‫שלמעלה אפי׳ קליפה א׳צ ‪ .‬ואילו דגים ועופות אפי׳ הדגים למעלה בעי קליפה כמ׳ש הש׳ך‬
‫כאן ‪.‬י אלא מוכרח דאפי׳ עופות ועופות נחי בעי קליפה עכ׳ל‪ .‬ולפענ׳ד דלק״מ כמ׳נן'‬
‫בפנים דשני איסורין ה ס‪ .‬איסור דכשא״מ הוה דהחתיכה התחתונה דחוקל; מלפלוש ‪.‬‬
‫משא״כ‬
‫־‬
‫כוכב‬
‫?״ד םימן ע‬
‫מיעקב‬
‫פט‬
‫מראה מקימות‬
‫‪97‬‬
‫ובעינן ס' וקליפה לדידן ‪ ,‬או באיסור שאין שייך בו שמנונית רגם‬
‫■לדידן סגי בקליפה ‪ ,‬או בחם לצונן דתתאה גנ ר ודי בקליפה ‪ ,‬כל‬
‫כה״ג אמרינן דהקשקשים הס במקום קליפה ‪:‬‬
‫‪,‬ך• יד הא דאמרינן דהדגים אסורים היינו כשנמלחו העופות והדגים^‬
‫או שהעוף הוא מלוח והדג תפל שלא נמלח עדיין כלל ‪,‬‬
‫יטו משום דט״ל דמעיקר הדין בשר שפלט כל דמי יטנט’‘ ״ ״ ‪°‬‬
‫■אהד שמלחו להוציא דם״ שבדיעבד מותר משום כגכ״פ אפי׳ בלא‬
‫דם של עצמו ‪ ,‬והא דהדגים אסורין ע״כ דשאני דגים דרפו קרםייר^‬
‫והדם נסרך בהם ביותר‪ ,‬וא״כ מה״ט אפי' הדג תפל אסור ולא שייך‬
‫לומר איידי דיפלוט דם דידי׳ וכי׳ משום דנסרך הדם ביותר ‪ ,‬אבל‬
‫טז אם הדג מלוח והעוף תפל ונתנם זה אצל זה או זה ע״ג זר׳ אף‬
‫ד׳רגים מותרין בלא קליפה ‪ ,‬דהמלוח מבליע בתפל ‪ ,‬אבל אינו מפליט‬
‫מהתפל ‪ ,‬וא״ב אין העוף פולט כלום ולבך הדגים מותרין ‪ ,‬ועור אפי׳‬
‫גיסא דהמלוח מפליט מהתפל מ״מ אין כח באותו המועט להתבלע‬
‫בהמלוח משום איידי דטריד‪ ,‬ונ״מ מהאי טעמא בבו״ח שנוגעין זכ״ז‬
‫והחלב מלוח והבשר תפל הבשר ודאי אסור משום דהוה טמא מלוח‬
‫וטהור תפל כדלקמן סי׳ צ״א ‪ ,‬אבל החלב לטעם ראשון שרי דהא‬
‫אבל לטעם שני דפולט קצת רק עיקר‬
‫■אינו פולט כלום מהבשר‪,‬‬
‫•זזיתרא משום איידי דטריד וא׳׳ב בחלב שהוא לח לא שייך טרור‬
‫ה ח לי‪ ,‬ולרינא יש להחמיר‬
‫ומתערב טעם הבשר בחלבונאסר גם‬
‫גבי בשר טריפה תפל ובשר שחוטה‬
‫בזה ‪ ,‬אע״ג דלקמן סי׳ זה‬
‫מלוח א ^ינן בדי קליפה כשנוגעין זב״ז שלא במקום הפ״מ‪ ,‬והכא‬
‫שרי הדגים אפי׳ בלא קליפה ‪ ,‬היינו מש־ם דאטרינן דהמלוח מפליט‬
‫מהטריפה תפל ציר‪ ,‬יז וציר טריפה ג׳׳ב אסור‪ ,‬דהא איסורא מחמת‬
‫עצמו ‪ ,‬אבל הכא אין האיסור רק משום דם הבלוע ולא מחמת עצמו‬
‫‪ 1‬לא מיחשב רותח כ״כ שיפלוט דם שהוא דבר הבלוע‪ ,‬ועוד אפי׳‬
‫בימא הכא דמפליט דם ‪ ,‬מ״ם אינו מפליט כ״ב רם הרבה אפי׳ אחר‬
‫פליטת דם וציר של הדגים‪ ,‬ונ״ם בין הני ט ע מי בדגים שחזר ומלחן‬
‫לאחר פליטת צירן והניחן אצל עופות תפילים‪ ,‬וכן חתיבת בשר‬
‫שפלטה כבד כל דמה וצירה והודחה דנסתמין נקבי הפליטה או לאחר‬
‫י׳ב שעות וחזר ומלחה והניחה אצל חתיכה תפילה ‪ ,‬לטעם ראשון שרי‬
‫דאינו מפליט דם כלל ‪ ,‬אבל לטעם שני דמפליט רם רק משום‬
‫דהדנים טרירי לא בלעו‪ ,‬אבל בבה״ג דלא שייך טרוד דהא כבר‬
‫פלטו במליחה ראשונה אסור באין הפ״ם בשנוגעין זב״ז ׳ יי׳ ילדידן‬
‫דאסרינן‬
‫‪,‬ך ^‬
‫■‬
‫‪.‬‬
‫כיו ‪ .‬ש״ך רשכ״א בשם‬
‫‪.‬‬
‫’‬
‫_‬
‫מז ‪ .‬רשב״א משבצות‬
‫ד׳ ‪:‬‬
‫■‬
‫ש״ך וזה כוונתו‬
‫ושפתי ‪ I‬׳ ‪:‬‬
‫יה ‪ .‬ר מ׳ א שץ* שפתי ‪:‬‬
‫קונטרס אחרון‬
‫;משא״כ העליונה ‪ .‬ואיסורא דדגים הוה אפי' בכלי מנוקב משוס דרפו קרמייהו משוס דבלעו‬
‫דס העופות ואפי׳ אס מונחים הדגיס למעלה בלעו כדי קליפה ‪ .‬וא״כ כי פריך הש״ס‬
‫■אילימא בכשא״מ היינו דאיסורא הוא משוס כשא״מ אפי׳ עופות ועופות כמי ‪ .‬ואי במונח‬
‫למעלה גס הדגיס לא בעו קליפה משוס איסורא דכשא׳מ ‪ .‬רק אפי׳ מכלי מנוקב בעו‬
‫להדגים קליפה משוס דרפו קרמייהו וגו׳‪ .‬ואכתי לא אסיק הש״ס אדמתי׳ האי סברא‬
‫דרפו קרמייהו ‪ .‬ימו״ש ‪ .‬ועיין ברא״ש פ׳ כ״ה סימן מ״ש וצ״ע ודו״ק ‪:‬‬
‫זיין‬
‫‪7‬‬
‫עיין‬
‫מראה מקומית‬
‫‪98‬‬
‫כוכב‬
‫יירד סימן ע‬
‫מיעקב‬
‫דאסריגן הדגים ער ששים ‪ ,‬אם הדגים מונחים על ‪.‬העופות מותרימ‬
‫דדם אינו מפעפע מלמטה למעלה לאמור כולו עד ששים ‪ ,‬מיהי‬
‫קליפה בעי כדלעיל ם״ם ס״ט בחתיכה • המונחת חצי׳ בציר ‪ ,‬ומ־הר‬
‫היינו כשידוע בבירור שלא נשרקו הרגים מלמעלה‪ ,‬אבל אם '‪..‬ינר‬
‫ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ‪ 1 ,‬י ש‬
‫חולקין ע״ז דאפי׳ קליפה לא בעי כדלעיל סעיף ג׳ ‪ ,‬ואם מונחים זה;‬
‫־‬
‫בצד זה אם חתיכות■ הדגים נדילים וגבוהים יותר ועולים למעלה מן‬
‫\‬
‫י‬
‫הבשר מה שלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפי׳ באיתה‬
‫‪T‬‬
‫חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חצי׳ לציר ‪ ,‬אבל הכא גם להי״ח בעי­‬
‫׳‬
‫קליפה דהא בחרא חתיכה כולי עלמא סבירא להו דלא םגיי‬
‫'‬
‫בהדחה רק קליפה בעי כדלעיל סעיף ג׳ ‪ ,‬ואם הניח הדגים אצל'‬
‫״'‬
‫״‬
‫העופות אלא לאחר ששהו העופות במלחן שיעור מליחה שפלט כל‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫דמו‪ ,‬ואפי׳ הדנים עדיין תוך שיעור פליטתן דחשיבי רותחין הרגים‬
‫י‬
‫'‬
‫■‬
‫מותרין ‪ ,‬ולא דמי לדלעיל סי׳ ם״ט במעשה דרש״י דקי״ל שם בטוהל‬
‫'‬
‫^‬
‫היוצא לאחר שיעור מליחה דאוסר כ״ק בלא הפ״מ‪ ,‬שאני התם­‬
‫'‪,‬‬
‫‬‫דהמוהל הוא בעין והבשר הוא מונח בתוכו ‪ ,‬אבל הכא משום ■‬
‫‪,‬‬
‫לחלוחית לחור שעל הבשר לא נהגינן לאסור וסגי לדגים רק הדחה‬
‫ואפי׳ שהו הדגים ג״כ מתחילה שיעור מליחה דליכא טעמא דטרוד ‪,‬‬
‫‪r‬‬
‫ואפי׳ נמלחו מחדש העופות והדגים אח״כ אפ׳׳ה הדגים מותרין‪,.,‬‬
‫״‬
‫דחלוחית לחוד אינו אוםר‪,‬וצ״ע בנמלחו מ חד ש‪,‬ו א ם נמלחי הדגים‬
‫בכלי שמלחו בו בשר מותרין ולא אמרינן בתר דנייחי דגים פולטים‪.‬‬
‫‬‫מהכלי ובלעו משום דאין מליחה לכלים להפליט ‪ ,‬אבל הדהה בעי‬
‫ומש׳׳ה אסור לכתחילה למלוח בו דחיישינן דילמא ישבח ל הדי ח‪,‬‬
‫ורק בדיעבד מותר ‪ ,‬בד׳׳א בשמולחין הדגים לבשל מיד דאין דרכן‬
‫להדיחן רךדם הבישול ‪ ,‬אבל כשמלהן לקיום שדרכן להדיחן קודם‬
‫הבישול מותר אפי׳ לכתחילה משום דאורחי׳ בהרחה ולא חיישינן‬
‫^ ‪.‬‬
‫ימ‪.‬ר שכ״א ש״ז שפתי דילמא אישתלי‪ ,‬יט וי״א דוקא לענין דם אמדינן אין מליחה לכלים‬
‫ס״מ פ׳ ג ומשבצזת להפליט ‪ ,‬אבל לא לענין שאר איסורים הבלוע בכלי משום דמסתרכת‪.‬‬
‫יותר מדם ואפי׳ בדיעבד יש לאסרו ‪ ,‬ולא קי״ל הכי אלא אפי׳ בשאר‬
‫סי׳ ק״ה כ״ת ;‬
‫איסורי דאורייתא ואפי׳ ברגים ררפו קרמייהו ומסתרכת בהם ביותר‬
‫ם״מ אמרינן אין מליחה לכלים להפליט ועייין לקמן סי׳ צ״א‬
‫כ‪ .‬רמ׳א וכשישתי׳ דאם קינח הכלי יפה א״צ אפי׳ להדיח אח״כ ‪ ,‬כ וי׳׳א הא דאמרינן■‬
‫שאם הדג תפל והעופות מלוחים דהרגים אסורין היינו רוקא א ם‬
‫ןא״ן ;‬
‫וש^ך‬
‫הדגים פלטו כבר דמן וצירן ואפי׳ לא הודחו עדיין שלא גסתמו‬
‫נקבי הפליטה מ״מ יפלטו צירן קודם שיפלטו העופות דמן ‪ ,‬אבל'‬
‫אם הדגים לא סמלחו עדיין ולא פלטו דמן כלל ‪* ,‬נגעו בעופות‪,‬‬
‫המלוחים ‪ ,‬אז הדנים מותרין האגב שיפלטו דם דידהו וכו׳ כמו‬
‫חתיכה תפילה שלא גמלחה שנפלה לציר דמותרת מה״ט כמו שיתבאר‬
‫לקמן דאזלי לשיטתייהו דס״ל דבשר שפלט כל דמו שנבלע בו דם‬
‫מעלמא דאסור אפי׳ בדיעבד דלא אמרינן כככ״פ רק אי אית כי׳‬
‫יי'י‬
‫דם של עצמו‪ ,‬ולפי״ז ניחא בפשיטות הא דהדגים אסורים כיון‬
‫‪ ,‬״‪.‬‬
‫שפולטים דמן מקודם ונבלע בדם דם העופות וא״צ לומר כלל האר‬
‫׳‬
‫‪.‬‬
‫סברא‬
‫כוכב‬
‫ידד ‪V p'D‬‬
‫מיעקב‬
‫נ ‪ 99‬מראה מקומות‬
‫סברא דהדם נסרך בהדגים יותר ‪ ,‬ולכך היכי שלא נמלחו בלל אז‬
‫הדגים מותרין ‪ ,‬כא ולדינא הסכימו כסברא הראשונה דלא דמי לחתיכה כ ‪ 6‬מ ״‪ . 1‬ש״ ך‬
‫ושפתי ;‬
‫תפילה שנפלה לציר רשאני דגים שאץ צורך כלל למלהו י^ייז‬
‫שנאסרו ע״י דם העופות שכלעו אף דלא שייך חנ״ג כיין שאפשר‬
‫להפריד האיסור ‪ ,‬מ״מ חל שם איסור עליהם ואיך יחזרו להיתרן ‪,‬‬
‫משא״ב בחתיכה תפילה לא חל שם איסור עלי׳ כיון דבלא״ה‬
‫צריך למלחה מחמת דם של עצמה ‪ ,‬שגית ‪ ,‬דדם דגים הוה כציר ולא‬
‫אמרינן בציר אגב דפליט ציר דידהו פליט דם דאחריגא ‪ ,‬שלישית ‪,‬‬
‫כיון דדם והציר של הדגים מועטים ופולטים בזמן קצר א״כ יכלה‬
‫פליטת דמן וצירן קודם לפליטת הדם שבלעו ולכך אין שייך לומד‬
‫’‬
‫אגב דיפלוט וכו׳ ‪) ,‬ג( משא״ב בחתיכת כשר שיש בו דם וציר‬
‫הרבה להפליט זמן מרובה שייך לומר אגב דיפלוט וכו׳ ‪ ,‬רביעית ‪,‬‬
‫■‬
‫משום טעמא דלעיל דרגים רפו קרמייהו ונסרך בהן כיותר ‪ ,‬והא‬
‫‪..‬לי'‬
‫דאמריגן רפו קרמייהו וקדמו ופלטו הא אפי׳ לא קדמו ופלטו נטי‬
‫‪:,‬‬
‫■‬‫אסורים משום רפו קרמייהו ונסרך הדם בהם לחוד ‪ ,‬דא דאי לאו‬
‫’‪.‬‬
‫דאמר קדמו ופלטו הוה אמרינן דלא בלעו כלל כיון דהדגים גטי‬
‫נמלחו אמרינן איירי דטרידי לא בלעה‪ ,‬אבל כשהדגים תפילים שפיר‬
‫'‬
‫אטריגן האי סברא דגפרך הדם ביותר ‪ ,‬ובמקום הפ״מ יש להתיר‬
‫דהא לקמן מתירין חתיכה שפלטה כל דמה ונפלה לציר שיחזור‬
‫וימלחגה במקום הפ״מ ‪ ,‬והא שם היתר על החתיכה לאחר פליטת‬
‫דמה‪ ,‬וכן מוכח משם דאמרינן אגב דפולטת ציר פולטת דם‬
‫׳ י‬
‫דאחרינא ‪ ,‬וכן לטעם שלישית דדמן מועט נמי יש לדהיר ‪ ,‬רהא‬
‫אפי׳ למאן דס״ל דלא אמריגן אגב דפליט ציר פולט דם‪ ,‬מ״ט‬
‫בשר תוך שיעור סליחתו שנפל לציר מותר אע״ג דדמה מועט דככר‬
‫פלט מקצת דמה אמרינן כבכ״פ ‪ ,‬אלמא אמרינן כיון דיש בה דם‬
‫של עצמה המועט פולטת נטי דם דאחריגא המרובה‪ ,‬וכן מטעם‬
‫רביעית משום דנסרך ‪ ,‬נמי יש להתיר דהא אגן קי״ל דבשר שפליט כל‬
‫דמה וצירה ובלע דם מעלמא דאסורה וראי׳ מדגים שנמלחו עם העופות‬
‫דאסורים א״כ לא ס״ל טעמא דנסרך כהן ביותר כמ״ש לעיל ‪ ,‬ויש‬
‫כב אוסרין אפי׳ במקום הפ׳׳ט אם לא כשהדגים הטה בקשקשיהם ככ‪ .‬שפפי ש ס‪.‬ו ב ס׳‬
‫ארוך מש^ך מפיר‬
‫מותרי!‬
‫בהפ״מ אפי׳ נמלו קשקשיהם ואפשר שהי׳ בהעלם‬
‫עין מהשפפי ‪::‬‬
‫קונטרס אהרון‬
‫)ב( ע י י ל שפתי אות ז׳ מה שדחק ליישב את הארה יעו״ש באריכות‪ .‬ונראה ליישב‪,‬‬
‫^ דאפי׳ לסברת הר״י מאורליינש הובא בתום׳ וב״י דס״ל שכ״ז שהתחתונה‬
‫פתוחה ולא נסתמו נקבי פלימתה אפי׳ רגע אן‪ 1‬שכבר גמרה פלימת דם של עצמה מ'מ‬
‫פולמת נמי מה שבולעת מהעליונה ‪ .‬י׳״ל דהיינו דוקא בעת שבלעה התחתונה דס של‬
‫העליונה כבר נקבי הפלימה חהתחתונה פתוחים ולכך לא נבלעה בה כלל דם של‬
‫העליונה דכבכ״פ תיכןג ומיד משא״כ בדג תפל שלא נמלח מעולם דבעתשב^לע עדיין נקבי‬
‫הפליטה סתומים ובולע הדג בליעה גמורה רק נקבי הפלימה נפתחים אח״כ ‪.‬בזס‬
‫שפיר יש לחוש כיון דדם של הדג מועט ויכלה זמן פליטתו קודם לפלימת ד®•‬
‫שבלע‬
‫‪100‬‬
‫מראה מקומות‬
‫כג ‪ .‬מ״ז שפתי ‪:‬‬
‫כד ‪ .‬שפתי י״א ‪:‬‬
‫כה‪ .‬ארה מ״ז ש״ך‬
‫מדי כלל כ׳ אות‬
‫כ״ז;‬
‫כו ‪ ,‬מחבר ס״ג מ״ז‬
‫ושץ ושפתי שס ‪:‬‬
‫כז ‪ .‬או׳ה כלל למ״ד‬
‫ד״א ושפתי סי׳‬
‫ק״ה אות ב׳ ‪:‬‬
‫כח ‪ .‬או״ה כלל וא״ו‬
‫ד״כ ודברי חוו״ד‬
‫ביאורים ד׳ ובסי׳ רךה‬
‫ה׳ צ״ע יעו׳׳ש ‪:‬‬
‫וש״ך‬
‫כע ‪ .‬מרזכי‬
‫ושפתי ‪:‬‬
‫■‬
‫'‬
‫כוכב‬
‫י ר ד סימן ע‬
‫מין^קב‬
‫מותרין אפי׳ שלא במקום הפ״מ‪ ,‬ונראה דיש להקל בהפ״מ אפי׳‬
‫בשנטלו הקשקשים פדיעה א׳ ‪ ,‬כג ועיין לקמן סי׳ צ״א נתבאר דציר‬
‫מבשר שנמלח אפי׳ לא נמלח רק לצלי מליחה מועטת חשובה רותה‬
‫וה״ה הבא ‪ ,‬ושם נתבאר נמי רכל שלא נמלח מליחה הראוי׳ נוכל‬
‫לומר בהפ״ט דהבשר עצמו לא חשוב רותח ‪ ,‬רק אפשר לומר ח ה‬
‫דוקא לענין בשר וגבינה שם ‪ ,‬משא״ב הכא לענין איסור דם אפי׳‬
‫בנאכל מחמת מלחו ונוגעים זב״ז אפי׳ בלא נטיפת ציר נמי אסור‬
‫משום דהדם מרותה הוא ‪ ,‬כד ואם לא שהו הדגים שנמלחו עם העופות‬
‫שיהי׳ נראה ציר בכלי אסורין ממ״ג דאי לא פלטו הדגים בלל‬
‫בלעו והוה כמו עוף מלוח ודג תפל דאסור שלא בהפ׳׳ט כדלעיל‪,‬‬
‫ואי התחילו הדגים לפלוט אין שיעור לדבר דממהרין לפלוט ואסורין‬
‫כל שראינו שהעופות עכ״פ פלטו קצת כה ואין לאסור הדגים שנמלחו‬
‫עם העופות בלא״ה משום סכנה כמ״ש לקמן סי׳ קט״ז משום דאין‬
‫סכנה במליחה ‪ ,‬ואף דמבשלו אח״ב ויתן טעם דרך בישול י״ל‬
‫דהטעם שבולע ע״י מליחה קליש טפי ואינו אוסר אח״כ אפי׳ דרך‬
‫בישול ‪ ,‬ובכבוש דגים עם בשר אי שייך סכנה צ״ע ‪:‬‬
‫ךן כו בשר שחיטה שמלחו עם בשר טריפה וכן דגים טהורים עם‬
‫דגים טמאים שנמלחו י יחד אפי׳ בכלי מנוקב הכשרים אסורים‬
‫אעפ׳׳י שהכשרים נטי מלוחים וטרידי לפלוט ולא בלעו דם משום‬
‫איידי דטדירי לפלוט מ״מ בלעו ציר של הנבילה או טריפה אפי׳‬
‫בשעת טרידתם לפלוט דשאני ציר ורוטב דמיסרך סריכי ובספק אם‬
‫נמלחו יחד הוה ספק דאורייתא ולחומרא רציר נבילה וטריפה אסור‬
‫מה״ת דילפינן מקרא דהטמאים לרבות צירן ורוטבן‪ ,‬וציר דגים‬
‫טמאים אסור רק מדרבנן דזיעה בעלמא הוא באין שמנונית כדלקמן‬
‫סי׳ פ״ג מש״ה בספק מליחה מותר וע״י כבישה ובישול הוה ציר‬
‫דגים טמאים ר׳ת ויבואר לקמן שם ‪ ,‬ודם שבשלו או שמלחו הוה‬
‫דרבנן ומותר כספק ‪ ,‬כו אבל דם שנפל בתוכו בשר כשר ושהה שם‬
‫מעל׳׳ע מה׳׳ת אסור אע״ג דכבוש כמבושל מ׳ ם לאו מבושל ממש‬
‫הוא אלא שמפליט ומבליע ‪ ,‬ולא דמי למלוח משום דמלח משנה את‬
‫הדם מכמו שהי׳ משא׳׳כ בכבוש ‪ ,‬ובספק כבוש אסור ‪ ,‬כס אבל דם‬
‫המעורב במים שאיט ראוי ׳להקריב ע״ג המזבח כדאיתא ברמב״ם‬
‫פ״ב מה׳ פסולי המוקדשין הכ״ב‪ ,‬ומה״ת אין דם אסור רק בראוי‬
‫להקריב ‪ ,‬ומדרבנן אסור ‪ ,‬לכן בדם כזה ספק כבוש מותר !‬
‫ן ‪ w‬אפי׳ נגעו זב׳׳ז כשעת המליחה אינה אוסר רק כדי קליפה‬
‫שאין ח ת ח רמליחה אוסר יותר מכרי קליפה ‪ ,‬ואפ'׳ לא נגעו‬
‫זב״ז אלא שמונחים סמוכים זל״ז בכדי שפליטה של זה נוגע בזה‬
‫ג״כ אסור כדי קליפה כיון דעכ״פ הציר נוטף על הכשירה מה‬
‫לי דגע או לא ‪ ,‬וב״ש אם טריפה מלוח והכשירה אינה מלוחה ראםורה‬
‫משים‬
‫'‬
‫קונטרס אחרון‬
‫שבלע מקודם בליעה גמורה ולא שייך גבי׳ ככ׳פ ‪ .‬רק זה דלא כהמ׳ז אות ח׳ ‪ .‬ומיישב‬
‫קו׳ השפתי על או״ה ודרק ;‬
‫־‬
‫לכאורה‬
‫כיכב‬
‫ירדמ^מן ע‬
‫כ‪1‬יעקב נא ‪101‬‬
‫‪.‬משום דהכשירה אינה פולטת כלום ולא רזייך איידי דטרוד וכו׳‬
‫יאפי׳ הטריפה ל לא נמלחה באותו צד שהוא נוגע בטהור א‪°‬יר‬
‫ו^ין לקמן פי׳ צ״א ס׳׳ה דנמלה מצד א׳ חשיב כרותח ‪ ,‬אבל אם‬
‫הטהור מלוח אפי׳ מכל הצדדים והטמא תפל ונוגעים זב״ז מותרים‬
‫בלא קליפה מטעמים שנתבארו לעיל פעיף ד׳ רק בהדחה סגי‪,‬‬
‫אכל אין ניגעים זב״ז אפי' הדחה א״צ ‪ ,‬ואין חילוק בכל דינים אלו‬
‫כין המליחה מונחת למטה או למעלה דאפי׳ הטהור התפל מונחת‬
‫למטה קליפה מיהו בעי ואפי' הטמא המלוח מינחת למטה יותר‬
‫מכדי קליפה ל״צ כששתיהן כחושות‪ ,‬ובטהור מלוח אף שהוא מונח‬
‫למטה אינו מחמם לתפל הטמא להיות מפליט ומבליע בטהור ‪ ,‬מיהו‬
‫לא יש נ״מ בזה אם הטמא מלוח למטה אז מן הדין צריך קליפה‬
‫ואם נתבשל בלא קליפה צריך ם׳ נגד הקליפה‪ ,‬ואם התפילה למטה‬
‫דהקליפה הוא רק חומרא מדרבנן מחמת אדמיקר לא בלע‬
‫אז בנתבשל בלא קליפה אין צריך ם׳ ‪ ,‬לל ויש אומרים‬
‫הכשירה מלוחה והטמא הפל בעי הכשירה קליפה בנוגעים זב״ז‬
‫שרתיחת הכשירה מלוחה מחמם הטמא תפל ונעשה מלוח ‪ ,‬עד‬
‫שיפליט ויבליע בטהור ‪ ,‬ולא הותר כשירה מלוח וטמא תפל אלא‬
‫כעומדים בפמוך בכדי שפליטה של זו נוגעת בזו אז א״צ אפי׳‬
‫הדחה כנ״ל ‪ ,‬והעיקר בסברא ראשונה ‪ ,‬רק יש אומרים דאין‬
‫להתיר בנוגעים זב״ז רק במקום הפ״מ וי׳א לג דאפי׳ בהפסד קצם‬
‫‪°‬עיף י' •‬
‫יש להקל ‪ ,‬ועמ״ש‬
‫ץ לד הא דאמרינן דאינו אוסר אלא כדי קליפה היינו כששתיהן‬
‫כחושות אבל אם אחת מהן שמינה אפי׳ אם הטריפה כחושה‬
‫■והכשירה שמינה אז מפעפע האיסור בכולה משום דאזיל הכשירה‬
‫ומפטם להטריפה אם היתה' הטריפה המלוחה למטה משום דתתאה‬
‫נבר ונאסר בולה‪ ,‬ולא דמי לטהור מלוח וטמא תפל אפי׳ הטחור מלוח‬
‫למטה איני מחמם לטמא התפל להפליט ומ״ש הכא אמרינן לעגין‬
‫שמן דיש כח להטריפה הכת שה שמלוחה והיא למטה להפליט‬
‫השומן מרבשירה התפילה דאמרינן דאזיל הכשירה ומפטם להטריפה‬
‫לאסור בולה ‪ ,‬משום די״ל דשאני הכא דלא אמרינן כלל דמפליט‬
‫השומן מהכשירה שיהי׳ נעשה חתיכת הטריפה שמינה בעצם ראם‬
‫•אח״כ נמלח או נצלה עם חתיכת היתר כחושה דתאסר בכולו כחתיכת‬
‫איסור שמינה‪ ,‬רק הכי אמרינן דהבלועהנכנס בהיתר השמן דלכאורה‬
‫הבלוע הוא מאיסור כחוש ולא נכנס רק כדי קליפה ‪ ,‬מ*מ אמרינן‬
‫^דכיון שגכעם הבלוע הכחושה לתוך השטן מפטם את הבלוע הכחושה‬
‫ומבליעו בכולו ‪ ,‬אם הטריפה מלוחה וכחושה למטה והכשירה תפילה‬
‫ושטינה ל מ ע ל ה‪ ,‬א ב ל אם הכשירה תפילה למטה והטריפה מלוחה‬
‫^ושטינה למעלה י^ינו אסור אלא כדי קליפה דתתאה גג ר והא אין‬
‫מלוח טכר ומצנן להעליון ‪ ,‬לה ובמונחים זה בצד זה אם הטריב “׳‬
‫׳מלוחה ושטינה אוסרת היתר התפל וכחוש בכולו ‪■ ,‬אבל אם הטריפה‬
‫‪.‬המלוחה כחושה אעפ״י שהכשירה תפילה שמינה איע אוסר אלא‬
‫כדי קליפה דכיון שהוא תפל אין בו כח לפטם האיסור אם י א‬
‫מראה מממות‬
‫ל ‪ .‬ת״ח סוף כלל כ׳‬
‫ועיין ר״א שהביאו‬
‫‪3‬״ו ;‬
‫‪.‬‬
‫לב ‪ ,‬הד״ן עיין ש׳׳ך‬
‫‪5‬ן>ק ‪:‬‬
‫לג‪ .‬ככה׳ג סי׳ צ״א‬
‫בב׳י׳י אות כו׳ז ‪:‬‬
‫לד ‪ .‬מחבר ופר״ח סי׳‬
‫ק״ה אות ל״ה ול׳ו‬
‫זש״ך סי' ק׳ ה סוף‬
‫ס״ק כ״ח וכ״ע ‪:‬‬
‫לה ‪ .‬בהכי מיושב ק ד‬
‫ושאר‬
‫הגק״ה‬
‫אחרונים כאן ובסי‪/‬‬
‫ק״ה על הש״ך סי'‬
‫ק״ה סס׳ק כ׳ח יערש ובשפתי שם ‪:‬‬
‫מראה מ קו פ ״‬
‫לו ‪ .‬משכצות כאן‬
‫ולבוש ‪:‬‬
‫לז ‪ .‬רשב״א וספר‬
‫החינוך מצוה קמ״ח ‪:‬‬
‫לח ‪ .‬הרא״ש והמחבר‬
‫ופ״ח כלל י״ד‬
‫ומנ״י שם אות ח׳‬
‫וכד״ת ופרישה וש׳ך ‪:‬‬
‫צס מתבר ‪:‬‬
‫‪102‬‬
‫כוכב‬
‫י ד ד ס^מן ע‬
‫טי;‪ 5‬קב‬
‫‪.‬‬
‫כשהטריפה המלוחה למטה אעפ״י ש תא כחוש אברינן פיטום מש״&‬
‫דהוה כשניהם מלוחים דתתאה גבר ועיין לקמן סי׳ ק״ה מבואר‬
‫דלדידן בשמן אין חילוק ואף הכשירה תפילה למטה אוסר בכולי‬
‫ובעינן ס׳ דלא אמרינן במליחה תתאה גבר ‪ ,‬וגם מבואר שם דאי[‬
‫אנו בקיאים בין כחוש לשמן ומשערים כל מליחה בם' ‪ ,‬לו ובל פ ה‬
‫שכתבנו כאן ה״ה אם הניח בשר כשר עם בשר נבילה או טריפה‬
‫יחד אפי׳ לאחר יב״ש או מעל׳׳ע לאחר שנמלחו אפ״ה נאסר דאע״ג‬
‫שאין פולטין בשפע ולא שייך טרוד ולא כבכ׳׳פ מ״מ פולטין מעט‬
‫כמו שהחוש יגיד לנו ‪ ,‬אם לא בהפ״ם וסעודת מציה יחד יש להקל‬
‫כמו שנתבאר לעיל שיש לסמוך על הי״א דס׳׳ל דלאחר שעשה‬
‫המלח פעולתו כבר פסק כחו ואינו חשוב עוד רותח‪:‬‬
‫ךן ל‪ 1‬יש אומרים שבשר שנמלח אסור להשהותו ב מ ל ת לאחר פליטת כל‬
‫צירו דהיינו י״ב שעות לפי שחוזר ובולע מלחלוחית דם שעל הבשר‬
‫והמלח ‪ ,‬ואם עבר ושהה צריך קליפה‪ ,‬ולצלי מותר בלא קליפה‪,‬‬
‫לח ויש מתירים להשהותו במלחו ואפי׳ כמה *מים ‪ ,‬כי דם מועט‬
‫הוא ובלוע במלח ואינו יכול לצאת משם ‪ ,‬שאין המלח מפליטתו‬
‫מ מנו‪,‬אדרב א דרך המלח להפליט הרם מן הבשר ולמושבו אליו‬
‫ונשאר בתוכו ואינו תזר לבשר ‪ ,‬ולכתחילה יש לחוש לדברי האוסרים‬
‫לכלי להשהותו ‪ ,‬ובדיעבד אם שהה מותר ‪ ,‬אע״ג דלעיל ס״ם ס״ט‬
‫במעשה דרש׳׳י אסרינן כדי קליפה ‪ ,‬התם מחמת הציר נתרכך דם‬
‫ומלח שעליו ואוסר ואע״ג שיש ציר הרבה ומבטלו מ״מ קורם‬
‫שנתרבה הציר כ״כ בהיותו מעט לא הי׳ בו כדי לבטל הדם והמלח‬
‫שעליו ואז נאסר הבשר אבל כאן דם ומלח שעליו מתייבש ואין‬
‫בו כח לאסור ‪ ,‬ועוד דהתם דוקא שהציר בעין בכלי ושאינו‬
‫מנוקב אז מחמרינן‪ ,‬אבל הכא שהבשר מונח בכלי מנוקב לא‬
‫חיישינן שהבשר יבליע מן המלח שעליו‪ ,‬דאף אם יפליט המלח‪,‬‬
‫דם משריק שריק ‪ ,‬יאע״ג ראם נפל בשר שכבר פלט דמו וצירו‬
‫אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה אסור אפי׳ בכ״מ כדלקמן‬
‫ולא אטרינן מישרק שריק שאני הבא דמה שיצא אחר שיעור מליחתר‬
‫לדעת הרבה פוסקים אינו דם אלא מוהל בעלמא וכן המלה שעליו‬
‫ס״ל להרבה פוםקים דלאחר שפלט המלח דם אין לו שום כת‬
‫הלכך סמכינן הכא אטעמא דשריק משא׳־כ לקמן‪ ,‬ועוד דכאן אין‬
‫לחוש אלא למעט דם וציר שבמלח סמכינן אטעמא דשריק ‪ ,‬משא״‪-‬פ‬
‫לקמן שיש שפיר דם וציר מהחתיכות המלוחות לא סמכינן־אטעמא‬
‫דשריק ‪ ,‬דשמא לא נשרק כולו ונבלע מעט ‪ ,‬ולכל הגי טעמי הי׳ נ׳ לאסור‬
‫אם נמצא ציר בגומות שבבשר לאחר שיעור מליחה ד־‪‘/ 1.‬א שייך‬
‫דשריק כיון שיש ציר בעין בגומות וגם נתלחלח הדם והמלח מחמת‬
‫הציר ונם לא שייך איירי דיפלוט ציר לא בלע כיון דהוא אחר‬
‫שיעור פליטת דמו וצירו ‪ .‬אמנם אפילו המיקל בכה״ג בכלי מנוקב‬
‫לא הפסיד כי בלא׳׳ה דעת הרבה פיסקים להקל במעשה דרש״י‬
‫אפי׳ בכשא׳׳מ והבו דלא לוסיף עלה;‬
‫יש לש או ^ין ליתן בשר שלא נמלח כלל עם בשר שנמלח‬
‫ל‪,‬ו דם‬
‫כוכב ירד סימן ע‬
‫מיעקב‬
‫נב ‪ !03‬מראה מקומות‬
‫קודם פליטת כל דמו לפי שהבשר שלא נמלח אינו פולט כלום‬
‫ולכן בולע מה שחבירו פולט ‪ ,‬ולא אמרינן ככ״פ אגב דם של עצמו‬
‫משום דאין המלה מפליט אלא דם המובלע באיברים מעצמן ‪ ,‬אבל‬
‫דם הנ א ממקום אחר אין המלח מפליטו וכ״ש שיש לאסור ליתן‬
‫בשר שפלט כ־‘ דמו וצירו‪ ,‬או שפלט רק דמו אלא הודח אחר שיעור‬
‫מליחתו דגסתמין נקבי הפליטה ע״י הדחה‪ ,‬עם בשר שנמלח קודם‬
‫פליטת דמו‪ ,‬דכיון דאין בו דם וציר של עצמו להפליט לא שייך‬
‫לומר ככ״פ ‪ ,‬מ ויש מתירין בבשר שלא נמלח כלל כיון דבלא״ד׳ מ ‪ .‬כפי פי׳ ה מ׳ד‬
‫‪.‬‬
‫ימלחגו משום דם דידי׳ אז ממילא יפליט גם הרם שבלע במקום י *‬
‫אחר דככ״פ אגב דם דידי׳ ‪ ,‬אבל בשר שנמלח כבר ופלט כל דמו‬
‫וצירו או שהודח אסור )ג( ואינו מועיל לו מליחה שיוציא את הרם‬
‫■‬
‫שבולע עכשיו כיון דאין בו דם של עצמו לא שייך ככ״פ כמו‬
‫‪,‬‬
‫דגים שמלחן עם עופות שנתבאר לעיל שאסורים‪ ,‬ואילו הי׳ להם‬
‫‪S‬‬
‫היתר במליחה לא היו אומרים אסורים ולא היו שותקין מללמד‬
‫■‬
‫ ’‬‫עליהם את ההיתר‪,‬ויש מתירין אפי׳ בבשר שנמלח ופלט כל דמו‬
‫׳‬
‫וצירו דלית בי׳ דש״ע אפ״ה מותר ע״י מליחה שימלחנו דאמרינן‬
‫י ‪•-.‬׳•‬
‫ככ״פ אף דאין בו רש״ע ‪ ,‬ודגים שנמלחו עם עופות שאני דרפי‬
‫קרמייהי והדם נסרך בהם ביותר ולכך לא יצאו ע״י מליחה ‪ ,‬ולכתחילה‬
‫יש ליזהר בכ״ז שלא לעשותו‪ ,‬אבל בדיעבד אם עשאו יש לפסוק‬
‫בכ״ז דמותר כ״ה דעת המחבר ‪ ,‬ואנן מא נוהגין לאסור אפי׳ בדיעבד מא ‪ .‬רמ׳א וש״ך ס״ין‬
‫ל׳ ול״א ןל״כ ;‬
‫אם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו ‪ ,‬או אם שהה שיעור מליחה‬
‫והודח ‪ .‬אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה ‪ ,‬ולא מהני לי׳‬
‫הדחה ומליחה אח״כ ואפי׳ לצלי אסור דכיון שאינו טרוד לפלוט‬
‫ובולע שוב אינו יוצא לא ע״י מליחה ולא ע״י צלי׳ כיון דלא פליט‬
‫דש״ע וגם לא אמרינן דמישרק שריק והלכך כולו אסור דאגן‬
‫■‬
‫משערינן במליחה בששים ‪ ,‬ונאסר מיד^ שנפל ‪ ,‬ואפי׳ לדעת י״א דס״ל‬
‫דבשר שפלט דמו ועדיין המלח עליו שנפל לציר אינו אסור אלא‬
‫י ‪.‬‬
‫בשהה כשיעור שיתנו על האש ויתחיל להרתיח ‪ ,‬שאני דתם דהציר‬
‫‪.‬‬
‫נתקרר קצת בנפלו תחילה בקרקע ואח׳׳כ נפל שם הבשר משא׳־כ‬
‫‬‫כאן דהטפת ציר בעודו רותח גופל מיד על החתיכה לכך נאסר‬
‫‬‫‬‫סי ד‪ ,‬א״נ הכא איכא תרתי רתיחת המלח והציר‪ ,‬דהמלח הוא‬
‫י ־‪.‬־׳‪":‬‬
‫עדיין‬
‫‘‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ג( ל כ א ו ר ה פי׳ הש״ך והמ׳ז בדברי המחבר דחוק ועיין באר הגולה שהגי׳ בדכרי‬
‫המחבר ועיין שפתי ס״ק כ״ז‪ .‬ויוחר הי׳ נראה לפרש היש מתירין‬
‫הראשון היינו דעת רבותיו של הרשב״א דאפי׳ לכשר שנמלח ופלש כל דמו וצירו נמי שרי'‬
‫ע׳י מליחה שנית דוקא ‪ .‬והי׳מ בתראי היינו פי׳ ר״ת דאפי׳ מליחה שנית לא צריך ‪. .‬‬
‫משום דאמרינן מישרק שריק ‪ .‬עיין ב״י ‪ ,‬אולם הש׳״ך לא רצה לפרש כן דעת המחבר ‪.‬‬
‫דא״כ איך הכריע המחבר בדיעבד לסמוך על פברת מישרק שריק‪.‬דעיין בב׳י‪ ,‬דלא‬
‫סמכינן במליחה אסברת מישרק שריק משוס דמסתמא איכא גומות בכשר ולא שריק^‬
‫וכן נראה מדברי המחבר ריש סי׳ ע׳ ‪ .‬ועי‪-‬ין לקמן סי׳ ע׳י׳ה בש״ך ס״ק י׳ב ‪:‬‬
‫השפתי‬
‫מראה מקומות‬
‫‪104‬‬
‫כוכב‬
‫יו״דסימןע‬
‫מיעקב‬
‫עדיין תוך שיעור סליחתו ‪ .‬משא״כ התם דהמלח שעליו הוא ‪fw‬ר‬
‫שיעור סליחתו דלא מיחשב כרותח‪:‬‬
‫ר ואימתי חוא נפלט כל דסו וצירו ‪ ,‬י״א שכל מעל״ע לאחר שנמלח‬
‫פולט ציר ואם נגע תוך זמן זה לכשר שנמלח ולא שהה עריץ‬
‫שיעור מליחה אינו נאסר וכן נוהגין ‪ ,‬וא״צ לחזור ולמלחו אח״כ דכיץ‬
‫שפולט ציר אינו בולע ‪ ,‬וי״א »כ רצריך מליחה שנית דלא אמרינן‬
‫^ ‪p‬״? אן‪/fj {,‬‬
‫בציר איידי דטרוד לא בלע רק כדם אמרינן הכי ‪ ,‬רק כציר אמרינן‬
‫ומשבצות ו״לן ;‬
‫דכלע אלא ככ״פ מחמת ציר דידי' ולכך צריך מליחה שנית ולא‬
‫־‬
‫אמרינן ככ*פ מחטת מליחה הראשונה כיון שהוא לאחר שיעור‬
‫מליחה ותשש כהו של המלח ועיין לעיל סי׳ ס״ט במעשה ררש״י ‪,‬‬
‫ותוך שיעור מליחה אם נפלה לציר צריך מליחה שנית כיון שנפלה‬
‫לציר נמס המלח ואין כח עוד להפליט משא״כ אם נגעה תוך‬
‫^‬
‫שיעור מליהה כחתיכה שנמלחה עתה א״צ מליחה שנית כיון דכדם‬
‫;־‬
‫אמרינן טרוד לא בלע כלל ‪ ,‬אך כמקום שאין הפ״מ יש לאוסרו לאחו­‬
‫־‬
‫י״כ שעות וקודם לזה אין להחמיר כלל ‪:‬‬
‫חתיכה שלא הודחה מקודם מג ולא נמלחה אם הגיחה אצל‬
‫^ ‪jp‬״ ‪p‬‬
‫‪5,‬‬
‫חתיכה שהיא תוך שיעור מליחה מותר אפי׳ כלא הפ״ם‬
‫* ן^ן״ך ;‬
‫דלא הוה כטולח כלא הדחה‪ ,‬אבל אם נתערבה כין הרבה חתיכות‬
‫מלוחות ונשתהה שם קצת הוה כנמלחה בלא הדחה הראש־נה ואסור‬
‫כאין הפ״ט כדלעיל סי׳ ם״ט והיינו משום שקיבלה טעם מהמלח‬
‫עצמו והוה כשניהם מלוחים‪ ,‬ואם נפלה לציר אפי׳ נשתהה שם‬
‫■ •י‬
‫קצת מותר דאין כח כרתיחת הציר אלא להתכלע היא עצמה ולא‬
‫להכליע הדם כעין שעליו והוה כמו טהור מלוח וטמא תפל ‪ ,‬א״נ‬
‫י•‪.:.‬‬
‫הדם בעין אחר שכא להציר שוב הוה כדם פליטה דדם שנטף‬
‫מחתיכה לחתיכה אחרת מיחשב דם פליטה ראמרינן איירי דיפלוט ‪,‬‬
‫לפי״ז אם נפל חתיכה מלוכלך כאיסור לציר אסור כיון דהציר‬
‫ף בולע מהאיסור המלוכלך חוזר ומבליע להחתיכה‪ ,‬וי״א מל דאפי׳‬
‫שם נמי שרי‪ ,‬ונראה‬
‫בנתערבה בין החתיכות מלוחות ונשתהה‬
‫* אן‪ ;,‬ך ‪:‬‬
‫דסברתו דהוה בטהור מלוח וטמא תפל דשרי אפי׳ בנוגעים במקום‬
‫הפסד כדלקמן סי׳ ק״ה ‪ ,‬ובנמלח כלא הרחה קמייתא נמי שרי במקום‬
‫הפ״מ כדלעיל סי׳ ס״ט ‪ ,‬לכן המיקל לא הפסיד אפי׳ שלא במרךם‬
‫הפ״מ‪ ,‬ואע״ג דהדם בעין שעל החתיכה הוא דבר צלול ו ל ח‪,‬‬
‫׳‬
‫ובכה״נ אפי׳ בטהור מלוח וטמא תפל אסור כדלקמן סי׳ צ״א ‪ ,‬לא‬
‫דמי לרהתם דאמרינן דטהור מלוח עצמו בולע מאיסור הלח שאצלו‬
‫משא״ב הכא דטהור מלוח יבליע לחתיכה אחרת שאינד‪ .‬דלוחה‬
‫׳‬
‫הדבר לח ‪ ,‬זה לא אמרינן ‪ ,‬ולנכי חתיכה המלוחה עצמה ודאי מיחשב‬
‫׳‬
‫דם פליטה‪ ,‬ואם שהה בציר שיעור כבישה כדי שיתן על הי^ר‬
‫ויתחיל להרתיח מה אסור ‪ ,‬וכהפ״ט יש לסמוך אי״א מו דמותר משום‬
‫‪ ^ pp j^p.‬י״ץ ;‬
‫כני שה )ד( בציר ומכ״ש‬
‫‪p ,‬ן ^ ש״ך ל׳ץן‪*,‬ש״ל דנהי דבולע אבל המליחה מועיל אחר שיעור‬
‫כשיש‬
‫;‬
‫ושפתי וחו״ד בסוף הסימן כ‪7‬ין א׳‬
‫>ד(‬
‫ק‪-‬נפזרם אחרון‬
‫•‬
‫ה ש ^ ת י בפרמי הדינים‬
‫ס״ס ע׳ סותר עצמו‬
‫מדין‬
‫א׳ לדין‬
‫ב׳‪ .‬בדין ב׳ כתג‬
‫דאפילו‬
‫כו כ ב‬
‫יו״ד סימן ע‬
‫מי ע ק ב‬
‫נג ‪5‬ט‪1‬‬
‫כשיש להציר מקום לזוב דטותד משום דככה״ג לא הוד‪ .‬כבוש אלא‬
‫במעל״ע דוקא> ואע״ג דקודם הדחה ראשונה נפל לציר באין לציר‬
‫מקום לזוב דבכדדג הוד‪ .‬כבוש ‪ ,‬והמליחה לא יועיל לרם בעין‬
‫שנבלע‪ ,‬מ״מ לצורך הפ״מ וסעודת מצוד‪ .‬המיקל כד‪,‬״ג אין לגעור בו‬
‫בדיעבד דאמדינן דלאו כעין ממש הוא אלא דם פליטה ‪ ,‬וכל הדינים‬
‫הללו נוהגים גם בחתיכד‪ .‬שהודחד‪ .‬בראשונה ולא נמלחד‪ .‬אם הונחה‬
‫אצל חתיכד‪ .‬במלחה שאינו אוסר דככ״פ וכן בנפלה לציר בפחות‬
‫משיעור כבישה שרי ככ״פ ומדיח אח״כ היטב ואין חשש דנסתמין‬
‫נקבי הפליטה משום דכ״ז דדמו בתוכו אין נסתמין ‪ ,‬ובשהד‪ .‬כשיעור‬
‫כבישה כנ״ל ‪ ,‬דלצורך הפ״מ אפי׳ בכשא״ם שרי דיוצא‪ -‬ע״י מליחה‬
‫אלא כשהה מעל״ע אסור ‪:‬‬
‫»! חתיכד‪ .‬שד‪.‬יא בתוך שיעור מליחד‪ .‬קודם פליטתד‪ .‬כל דטה מז‪ .‬משכצום ו״ח •‬
‫והונחד‪ .‬אצל חתיכד‪ .‬בתחילת שיעור מליחתד‪ .‬מותר בלא חזרת‬
‫מליחה ראיידי רטרוד לפלוט דם לא בלע כלל ‪ ,‬ואם הודח תוך שיעור‬
‫מהחתיכר‪ .‬או נפל לציר אפי׳‬
‫מליחה דשוב אינו פולט דם ובלע‬
‫בלא הודח שנמם המלח ואינו פולט ובולע מותר ע״י שידיח ויטלחנו‬
‫‪.‬משום ככ״פ‪ ,‬ואם ללס נפל לציר בכשא״ט ונוגע לשולי הכלי אסור מיד מח ‪ .‬ש׳ך ס׳״ק מ׳ ‪,‬‬
‫אפי׳ מה שחוץ לציר כיון דהחתיכד‪ .‬מלוחד‪ .‬היא הוד‪ .‬כמולח בבלי‬
‫‪..........‬‬
‫הסימן‬
‫עד סון!‬
‫שא״מ ‪ ,‬ואם אינו נוגע בשולי הכלי כגון שמלח ע׳׳ג עצים על הניניס ב ט׳ז ובש׳ך ובשפתי‬
‫ונשרה מקצת החתיכד‪ .‬בציר ואינו נוגע בשוליו אסור מי׳ יטתיד וחו״ד סוה ה סי מן‪:‬‬
‫הציר מיד כיון שאין לציר מקום לזוב ומה שחוץ לציר שרי ‪ ,‬ואם‬
‫הציר בכלי מנוקב שיש להציר מקום לזוב ‪ ,‬ידיחנו ויחזור וימלחנו ‪,‬‬
‫ואם שהה בשם שיעור כבישה ויש להציר מקום לזוב הרין כמו שנזכר‬
‫לעיל דבהפ׳׳ם שרי ;‬
‫רן^ כשר ששהה שיעור מליחד‪ .‬תוך י״ב שעות והונחד‪ .‬אצל חתיכד‪.‬‬
‫במלחה שהיא עדיין תוך שיעור מליחה לי״א לא אטרינן טרוד רק‬
‫י‬
‫ככ״פ וצריך הדחה ימליחד‪ .‬שנית ‪ ,‬ולי׳א דטרוד אטרינן נמי כציר‬
‫ול״צ‬
‫קינטרם אחרון‬
‫לאפי׳ בהורת הבשר בראשונה ונפל לציר בכלי שאינו מנוקב אן‪ 1‬להש״ך אסר‬
‫אפי׳ בהפ״מ כתירוץ השני דהש״ך ס׳ק ל״ו דהוא עיקר ולא סמכינן אתירוץ א׳ דיוצא‬
‫ע׳י מליחה דהש״ך עצמו כתב שהוא דוחק ‪ .‬ובדין א' כתב דאפילו בלא הודח בראשונה‬
‫ונפל לציר בכשא״מ בצורך הפ״מ וסעודת מצוה יחד יש מקום להתיר דחשבינן לי׳ לדס■‬
‫פלישה ‪ .‬מה בכך הא לא סמכינן אתירוצא קמא דהש״ך ואינו יוצא ע״י מליחה ‪.‬‬
‫אמנס לדינא מסתבר כמ״ש המרי כלל ו׳ אות ה׳ שנעלם מהש״ך דברי היש״ש בר״ה סי׳ ע״ז‬
‫שכתב בפירוש דאף אם נכבש כשיעור על האש דשרי דמפליש ע״י מליחה אלא אס נכבש‬
‫מעל״ע אסור ‪ .‬והיינו ממש כתירוץ א׳ דהש״ך ‪ .‬ואס הש״ך הי׳ רואה דברי היש״ש הרל‪.‬‬
‫לא הי׳ כותב שהוא דוחק ‪ .‬וכ״מ מהש״ך כאן ס״ק מ״ז שכתב מיהו פשימא דלא איירי בבשר‬
‫שלא נמלח כלל דזה שרי אפי׳ בכשא״מ ע״י מליחה ‪ .‬ואס איתא הא יש נ״מ אם שהה שיעור‬
‫כבישה דבכ״מלא הוה כבוש ובכשא״מ הוה כבוש ולא מהני מליחה ‪ .‬או אפי׳ בכשא׳מ יש‬
‫לו תקנה ע״י מליחה ‪ .‬ולכך שפיר נוכל לסמוך להקל אתי׳ קמא ‪ .‬וכן העתקתו‬
‫בפנים ‪:‬‬
‫‪. . .‬‬
‫המ״ז‬
‫‪.‬מראה מיזמים‬
‫כ״נ להשכיר כוונת‬
‫ל״ן‬
‫‪,‬ןק״ך'‬
‫ולא "יהשת עלץ קן׳‬
‫■החוייד ככיאוריס אןע‬
‫יז׳‪ .‬ומשום זה חולק‬
‫בדינא על הש״ך וזהו‬
‫>הי״ח שכפכתי כפנים ‪:‬‬
‫■ג ‪ .‬צ״צ סי׳ ח׳‬
‫‪106‬‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סימן ע‬
‫מיעקב‬
‫ול״צ הדחה ומליחה שנית כמבואר לעיל ‪ ,‬ואם נפל לדם שנטף מן‬
‫הבשר בתוך שיעור מליחה בכ״מ ויש מקום לזוב או שנטף דם עליו‬
‫כיון שהוא נוח לבלוע ולכן י״א דלא אמרינן איידי ריפלוט ציר יפלוט‬
‫ג״ב דם ולא מהני לי׳ הדחה ומליחה שנית ‪ ,‬ובהפ״ם שרי תוך יב״ש‬
‫שידיחנו הרחה מועטת להעביר הלכלוך ולא כהדחת הבשר דאז יסתמו‬
‫נקבי הפליטה ויחזור וימלחנו ואמרינן איירי דיפלוט ציר יפלוט נ״כ‬
‫דם ‪ ,‬ואם מלחו בלא הדחה שרי דדם זה לא הוד‪ .‬דם בעין אלא‬
‫דם פליטה‪ ,‬ובמקום צורך גדול יש להתיר אף כשלא חזר ומלחו‬
‫ובשלו כך משום דאמרינן גם בזה איידי דטריד למיפלט ציר לא בלע‬
‫כלל ‪ ,‬כיון מט דהמלח עשה פעולתו בד‪.‬בשר כדי שיעיר מליחה מקודם‬
‫שנפל להדם‪ ,‬לכן אפי׳ אחר שנפל בהדם ג״כ פולט ציר‪ ,‬אע״ג‬
‫דהשתא נמס המלח בהדם מ״מ כיון ששהה על הבשר כדי שיעור‬
‫מליחה מקודם ‪ ,‬א״צ עור להטלח ‪ ,‬ופולט ציר מבלערו ‪ ,‬לפי״ז אם‬
‫נכבש בהציר יותר מיב׳׳ש נפלט הציר דידי׳ ובולע ונאסר‪ ,‬כיון‬
‫דאמרינן דאחר ששהה שיעור מליחה ונפל לציר ג״כ פולט ציר דירי׳‬
‫אף בתוך הדם שנפל לתוכו ‪ ,‬משא״כ כשנפל לדם קודם ששהה‬
‫המלח עליו כדי שיעור מליחה ‪ ,‬והשתא כשנפל נמס המלח בתוך‬
‫הדם ‪ ,‬שוב אינו פולט צירו כשמונח בהדם ‪ ,‬כיון שהמלח לא עשה‬
‫פעולתו כשלימות ‪ ,‬ולכן אף ששד‪,‬ד‪ .‬בהדם כדי שיעור מליחה ויותר‬
‫מותר אף שלא בהפ׳׳ט כיון שלא פלט דמו וצירו עדיין ‪ ,‬ואף שנכבש‬
‫בשם יותר מיב״ש ולא מעל״ע נטי שרי בר‪.‬פ״מ כדלעיל ע״י דיחזור‬
‫וידיחנו וימלחנו דוקא‪ ,‬ואם בשלו בלי מליחה אסור‪ ,‬וי״ח ע״»‬
‫ואומרים דתמיד אמרינן דכשמונח בתוך הדם אין לו אז שום פליטה‬
‫ולכך יש להחמיר כשלא חזר ומלחו ובשלו כך אפי׳ לצורך גדול‬
‫כיון דלא שייך לומר איירי דטריד ‪ ,‬ואם שהה שיעור כבישה אסור ‪,‬‬
‫ובד‪.‬פ״מ לבד יש להחמיר דתרי קולי בד‪,‬פ״מ לא אמרינן ‪ ,‬רק בהפ״ם‬
‫וסעודת מצור‪ .‬יחד יש להתיר דככ״פ אגב ציר דידי׳‪ ,‬ואם הודחה‬
‫קורם ואח״ב נגעה בחתיכה במלחה אמרינן דנסתמין נקבי הפליטה‬
‫ושוב אינו מועיל לו מליחה שנית ואסור‪ ,‬נ ובהפ״ט נוכל לסמוך‬
‫אי״א דלא ס״ל האי סברא דנסתמין דלא יועיל לו מליחה אח״כ‪,‬‬
‫אלא בלא הודח דפולט ציר אמרינן איידי דטרוד לפלוט ציר לא‬
‫בלע רם ‪ ,‬משא״כ כשהודח דעתה אינו טרוד לפלוט בולע ואינו מועיל‬
‫תו מליחד‪ ,‬דפליטת ציר לא מחני לרם שבלע ‪ ,‬אבל להנך דה״ל‬
‫רמהני יש לו תקנה במליחה אפי׳ בד‪.‬ודח‪) ,‬ה( אבל הודחה מפל‬
‫לציר‬
‫קונטרס אחרון‬
‫ס׳ל דהרמ״א כש״ע שכתב ידיחנו וימלחכו שנית הדר כי׳ ממ״ש כפ׳ח דע״י‬
‫>ד<(‬
‫הדחה נסתמי הנקבים‪.‬והש״ך מיישבו דכוונתהרמ׳אנש״ע הדחה מועטת שאינו‬
‫׳סותם יעו׳ש ‪ .‬ולכאורה לק״מ על הרמ״א דהא בת״ח מיירי שלא במקום הפ׳מ לכך החמיר‬
‫בהודח וגש״ע אינו מיקל בכפל לציר אחר שיעור מליחה רק בהפ״מ וא״כ אפי' כהודח שרי‬
‫כי^פ״מ׳כמ״ש הצ״צ סי׳ ח׳ ‪ .‬אלא וודאי כמ״ש בפנים דבהודח בנפל לציר אפי׳ בהפ׳מ אסור‬
‫דתרי קולי בהפ׳מ לא מקילינן לכך לא תירצו ה;י״ז והש׳ך דברי הרמ״א כך ;‬
‫י‬
‫מראה סקומות‬
‫‪108‬‬
‫כוכב‬
‫ירד סימן‬
‫עא‬
‫מיעקב‬
‫ה ‪ .‬ש׳ו סי׳ ס״פ הגלגולת קודם המליחה ומלחו כך סגי ‪ ,‬ה ואפי׳ לא בשלו עדיין‬
‫א״צ מליחח שנית ואם בשלו ’שרי אפי* בלא חתיכת שתי או ערב‪.‬‬
‫ס״ק ח׳ ‪:‬‬
‫רק אם ניקב העצם כנגד הקרום וגם ניקב הקרום קודם המליחה‬
‫ו‪ .‬ש״ך כאן ס״ת והניח הנקב למטה ‪ ,‬אבל ו לא טהני כשיניחו על בית השחיטה או‬
‫אנהיריו ודץ בי׳ מידי כדמהני בצלי לעיל סי׳ ם״ח‪ ,‬דשאגי צלי‬
‫ה׳ ‪:‬‬
‫דהאש שואב הדם אעפ״י שלא נקרע הקרום משום דרך הוא ‪ ,‬וגם‬
‫במליהה אם ז ניקב הקרום נגד נחיריו מהני דשם אין העצם מקיף‬
‫ז‪ .‬כו״פ פרל‪:‬‬
‫והוד‪ .‬כניקב העצם והקדום ‪) ,‬א( והא דבעי לכתהילה לקרוע את‬
‫הראש לשתים ה״ט ס דד‪.‬א י״א דאין למלוח על השער דהשער‬
‫פ‪ .‬ט ״ פ‪:‬‬
‫מעכב כח המלח )עיין בטור( ואגן לא ס״ל כן‪ ,‬א״ב בעינן עב״פ‬
‫שיחתך וימלח צר הפנימי ג״כ ‪ ,‬א״כ אף דנימא דמליחת צד הוץ לא‬
‫הי׳ מן המובחר דהשער מעכב ‪ ,‬הא נמלח צד פנימי ג״כ ולדעת‬
‫הרבה פוסקים מהני נמלח מצד אחד היינו צד הפנימי ‪ ,‬אבל אי לא‬
‫ימלח צד חפנימי יש לחוש לכתחילה להך י״א דס״ל דד‪.‬שער מעכב ‪ ,‬י‬
‫ולפי״ז היכי דליכא שער אין כאן בית מיחוש ‪ ,‬וצ״ע לדינא ;‬
‫^ ט אם נמלח חראש שלם בלא נקיבת חעצם בין בעוף ובין‬
‫מ‪ .‬רמ״א וש״ך‬
‫בבד׳מה הקרום והמוח אסורים לפי שבקרום יש חוט מדם ‪ ,‬והמות‬
‫עצמו יש בו דם ואינו יוצא מדי דמו בטליחת הראש לפי שעצם‬
‫הראש מקיפו ועומד לפניו ואין מקום לדם לזוב ‪ ,‬והוד‪ .‬כנמלה‬
‫בכשא״ם‪ ,‬ושאר הראש מותר לפי שעצם הגלגולת מפסיק בין דם‬
‫שבתוכו להבשר ‪ ,‬וכ״ש אם נמלח עמו שאר בשר ‪ ,‬ועוד דככ״פ ‪,‬‬
‫ואפי■ אם ג ם| « ‪8‬ו‪ ® 4 ,‬שגטלח כנר ופלט נל דםו וציוו בענין‬
‫דלא שייך ככ״פ‪ ,‬ובשר הראש עצמו שעל הגלגולת כבר הוסר‬
‫נדאל'כ נאסר שאר הבשר מבשר הראש( או אם הוסר בשר הגלגולת‬
‫ונמלח ופלט כל דמו וצירו ‪ ,‬ואח׳׳ב נמלח מחרש עם הגלנולת אפ״ה‬
‫מותר בכ״ז דסמכינן אטעמא קמא שהעצם מפסיק ואינו יכול להבי־יע‬
‫י ‪ .‬עיין שפתי ח׳ הדם ‪ ,‬ולפי׳׳ז י בפשיטות נראה בעצם הקולית וכשאר עצמות שיש‬
‫בהם מוח והם שלמים מכל צד שנמלחו עם שאר בשר שכבר פלט‬
‫כל דמו וצירו נטי שרי הבשר מד‪,‬״ט דעצם מפסיק‪ ,‬ויש 'יא חולקין‬
‫יא ‪ .‬חרד ‪:‬‬
‫ע׳׳ז ואומרים דשאר עצמות שיש בהם מוח וראי אוסרין את הבשר‬
‫שכבר פלט כל דמו וצירו ‪ ,‬וכמו כן הכא הדם שבמוח והקדום וודאי‬
‫מתמצה‬
‫סונטרס אחרון‬
‫)א( ב מ ש ב צ ו ת ס״ק א׳ כתב דמש״ה איכא מצוה מן המובחר לקרוס‬
‫הראש לשנים ולא סגי בנקיבת העצם והקרוס רשוש דבעינן‬
‫שיהי׳ מונח הנקב למשה ופיישינן שמא יתהפך הנקב לצדדים במליחה ע״כ ‪ .‬ובאמת שכן‬
‫דעת מהרש״ל הובא בש״ך סי׳ ע׳ ס״ק ח׳ ‪ .‬וכ״כ הד״מ סי׳ ע״ג ס״ז בשם האו׳ה ‪ .‬אבל כאן סי׳‬
‫זה אות ד׳ כתב בד״מ בהדיא לחלק בין מליחה לצלי ‪ .‬דבמליפה אין דרך להתהפך יעו״ש‬
‫וכן בסי׳ ע״ג ס״ה צאהעתיק דברי ארה הדל להלכה רק כתב שם ונהגו שלא למלוח‬
‫הכבד כלל אפי׳ לבדה ‪ .‬והעעס משוס היכרא כמ״ש הש״ך שם ‪ .‬אבללא כתב להלכה דאפי׳‬
‫מותי בישרא אסור במליחה משום דדרך להתהפך כמ״ש הארה הדל‪ .‬משמע דלא ס״ללהרמ׳א‬
‫כן לכלכה אלא כמ״ש בד״מ כאן ‪ .‬לכן לא העתקתי מעם זה בפנים ‪:‬‬
‫םכב‬
‫יו״ד‬
‫פי ק‪ V‬עא מיעקב נל‬
‫‪! 07‬‬
‫מר^ז מקומות‬
‫לציר נראה דאפי׳ בהפ״ם אסור דתרי קולי גד׳פ״ם וכי׳ נדלעיל ‪• ,‬‬
‫ובכשא״ם אין איפור מחמת מולח בכשא״גז דכבר עבר שיעור מליחה‬
‫ו‪4‬וינו אוסר מה שחוץ לציר ‪ ,‬ואם הוא אחר יב״ש ותוך מעל״ע אפי׳‬
‫‪.‬‬
‫הונחה אצל חתיכה‪ ,‬במלחה אסור ובהפ״ט מותר‪ ,‬ואם נפל לציר‬
‫י‬
‫אפי׳ בהפ״ם אסור מיד מה״ט דלעיל ‪ ,‬ואם הודח אפי׳ הונחה בהפ״ם‬
‫יי‬
‫נטי אסור ‪ ,‬ואם שהה שיעור כבישה אפי׳בכ״מ אסור ‪ ,‬ואם הוא לאחר מעל״ע‬
‫והונחה אצל חתיכה במלחה או נפל לדם אסור מיד אפי׳ בהפ״ם‬
‫וכל החתיכה שמונח כציר אטור במקום שנאסר ‪ ,‬אע״ג דלקמן סי׳‬
‫ק״ה כהג״ה ס״ט כתב דכהפ״ם אף כדבר שיש בו סרך שמנונית‬
‫^ינו אוםר במליחה רק כ״ק ודם כחוש הוא ועכ״פ כהפ״מ יש להתיר‬
‫‪ ,‬מטעם מליחה כקליפה ‪ ,‬נא מ״מ הואיל והדם מעורב כציר שמן אף גא ‪ .‬שפפי סי׳ ק׳ה‬
‫הואי חשוב כשמן ולא מהני לי׳ הפ״מ ‪ ,‬נפלה לציר שעל גבי קרקע‬
‫ס״ק ל״ח ‪ p‬ב׳‪:‬‬
‫אם הקרקע מכוסה כנסרי׳ שאינם חלקים הוה ככשא״ט ונוגע בשולי‬
‫הכלי דאם הוא תוך שיעור מליחה אפי׳ מה שחוץ לציר אסור‪,‬‬
‫! ואם הקרקע אינו מכוסה בנסרים לא נאסר רק מה שבתוך הציר‬
‫; ולמעלה ממנו כקליפה אפי׳ הוא תוך שיעור מליחה ‪ ,‬דמםפקא ‪.‬לן‬
‫אי הוה ככשא״ם או הוה ככ״מ ‪ ,‬לכן משוינן לה ככ״מ ואין מקום לזוב כדלעיל ‪,‬‬
‫ספק ציר ספק מים מותר דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן ‪ ,‬ולא דמי‬
‫לנפל ע״ג קרקע דמספיקא נתנו עליו דין בלי עכ״פ ולא נימא ם״ד‬
‫! לקולא ולא יצטרך קליפה שאני התם דיש ציר אלא קרקע הוה ספק‬
‫משא״ב הכא הספק אי יש כאן‪ .‬דם כלל‪ ,‬ועוד י״ל דכקרקע הוה‬
‫ספק חסרון חכמה דלא אמרינן ס׳׳ד לקולא‪ ,‬ציר מעורב עם מים‬
‫אם יש רוב מים שמבטל כח הציר ואף דאין רוב כפל אינו אוסרת‬
‫וכספק אי יש רוב במים מותר דס״ד לקולא ‪ ,‬ננ ויש מתירין אפי׳ גב ‪ .‬פ״ה כשס מג״א‬
‫אין הרוב מים ועיין לקמן סי׳ קב״ב ם״ג ב ה ד ה לא משמע כן וכסי׳‬
‫סי׳ תמ׳׳ז סקל׳מ_‪:‬‬
‫קי״ד ש״ך י״ג וכן לקמן סי׳ צ״ה ס׳׳ב כ ה ד ה יער׳ט׳ יג יק ץ נג‪.‬משבצות כאן ס׳ ק‬
‫כ׳ ובס״ס ע״ה ‪:‬‬
‫או כרם שנפלו לציר תוך שיעור מליחה כיון שאין להם דם ׳®ל‬
‫אלא ציר ‪ ,‬דינן בכל הדברים ככשר שנפל לציר אחר שיעור מליחה‬
‫דלא שרי אלא בהפ״ט ‪ ,‬וכהו לא שייך הפ״ט דאוכליהן לא בר אינש ‪i‬‬
‫סי ס ל‬
‫*‬
‫^ דין מליחת הראש והמוח והטלפים‪.‬ובו‬
‫ג׳ מעיפים‪:‬‬
‫^ א הראש אם לא יקרענו וימלחנו שלם מכל צדדיו מנחי^ז סג‪-‬י א‪ .‬מו׳ כ ש ס ה ר ש כ״ א‪:‬‬
‫דלא יהי׳ אלא כמו חתיכה א׳ עכה אך ב המוח והקרוס שבפנים ב ‪ .‬מ״ז וש״ך ‪:‬‬
‫נאסרים שה! י עצם הגלגולת מקיפו וכיון שיש כקרום שורייקא דדמא‬
‫וגם במוח עצמו יש דם הוה כמולח ככשא״ט ‪ ,‬ג ולכן נוהגין לכתחילה ג ‪ .‬סי׳ ס״ח ס״ד ‪:‬‬
‫לקרעו לשנים ולהסיר המוח ולקרוע הקרום ולמלחו כפ״ע ‪ ,‬וכיון‬
‫שנחתך הראש לשנים וצד הפנימי רואה את האויר צריך למלוח‬
‫יפה צד הפנימי וחוזר ומולח גם מבחוץ ע״ג השיער דכעינן מליחה‬
‫מב׳ צדדים ואפי׳ בדיעבד מעכב אם לא כהפ״ם כדלעיל סי׳ ס״ט‪,‬‬
‫‪........‬‬
‫ד ואין השיער מעכב את המלח להפליט דם ‪ ,‬ובדיעבד אם חתכו ‪..............‬‬
‫כמו ‪.‬שמועיל‬
‫שתי או ערב שנקרע גם הקרום אפי׳ לא הסיר המוח והקרוס מתיר מליחת •העצם"למוח^‬
‫ר שנ ״ א;‬
‫הנלניל״‬
‫■‬
‫כ ו כ ב יו׳ד סימן עא עב מ י ע ק ב‬
‫נ ה ‪ ! 09‬מראה מקומות‬
‫מתמצה דרך עצם הגלטלת ואוסר את הבשר שכבר פלט כ‪ h‬דמו‬
‫וציח דלא שייך ככ״פ‪ ,‬רק בשר הראש או שאר כשר שלא גלט‬
‫עדיין דמו וצירו ‪ ,‬אמרינן שלא נאסרו משום שורייקי סומקי שבטוח‬
‫דהוה בדם בעין כנוס בתוכו דלא שייך בי׳ כנ״פ ‪ ,‬משום דעצם‬
‫מפסיק ‪ ,‬ושוב הוד‪ .‬רק כדם פליטה דאמרינן בי׳ בכ״פ גועיין בש״ך‬
‫סי׳ ב״ב ס״ק ח׳( ‪ ,‬ואע״ג יב דהמוח נאסר ונעשה נבילה ויש בו שמנינית‬
‫עיין שפתי י״א‬
‫כדלקמן‬
‫ולא שייך בי׳ ככ״פ מ״ם אין הנאסר אוסר יותר מהאוסר‬
‫מ״ש על הכי׳פ ‪:‬‬
‫בהג״ה ס״ס ק״ה וכמ״ש לעיל סי׳ ס״ח ס״א ‪ ,‬ואם ניקב העצם או‬
‫איתבי׳ אנהיריו רק שלא ניקב הקרום ונמלח כך ‪ ,‬המוח שרי ‪ ,‬דוודאי‬
‫המלח מפליט הדם מהמוח ‪ ,‬רק הקרום אסור דבעינן חתיכה למליחה ‪,‬‬
‫ומש״ה בעינן לנקנו דהוה כחתיכה ‪ ,‬וה״ה אם הוציא המוח עם קרומו‬
‫שלם ונמלח כך בלא קריע דהמוח לא נאסר ‪ ,‬ואם בישל הראש‬
‫שלם אחר המליחה עיין לעיל סי׳ ס״ח ס״ג מ״ש בזה‪ ,‬גם ד ן‬
‫הטלפים נתבאר לעיל סי׳ ס׳׳ח ס״ז עיין מ״ש שם ‪:‬‬
‫^ הקולית יג ושאר עצמות שיש בהם מוח צריכין מליחה כשאר יג ‪ .‬רמ״א ש״ך ושפתי ‪.‬‬
‫’‬
‫בשר ואם נתבשל בלי מליחה המוח אסור משום דמחזיקין דם‬
‫במוח‪ ,‬ואם יש ששים בקדירה ננד המוח שבעצמות אף המוח‬
‫עצמו מו תי ׳ אע״ג דבשר שנתבשל כלי מליחה נהגינן לאסור אותה‬
‫■‬
‫חתיכה אף בדאיבא ס׳ מ״מ במוח שבעצמות כיון שאינו מוחזק■ כ״כ‬
‫בדם דמי לשומן דלקמן סי׳ ע״ה דאותה חתיכה נטי מותר ‪ ,‬ונגר‬
‫העצם לא בעינן ם׳ ‪ ,‬אבל במוח שבראש אם נתבשל בלא מליחה‬
‫ואיכא ם׳ המוח עצמו אסור כמו בשר כיון דאיכא בי׳ הרבה דם‪. ,‬‬
‫ומליחת העצמות מועיל למוח שבקרבו וא״צ לנקוב העצם ‪ ,‬ולא דמי‬
‫למוח שבראש דהתם שורייקי דדמא ש בקרום המוח הו ה בדם כעין‬
‫כנוס בתוכו אבל דם שבשאר עצמות שיש במוח במעט טליחד‪ .‬נפלט‬
‫ומתמצה‪ ,‬ולכתחילה לא ימלח עצם כשאין עליו בשר עם שאר בשר‬
‫רק לבד‪ ,‬דשמא אין בו דם ובולע משאר בשר ובדיעבד מותר‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫דעכ״פ יש בו ציר ואגב רפולט ובו׳ ‪ ,‬אבל כשיש בשר על העצם‬
‫נוהגין אפי׳ לכתחילה למלחו עם בשר ושפיר דמי ‪ ,‬וי״א יד שאר יד‪ .‬מדי כלל מ״ו‬
‫עצמות אם נתבשלו בלי מליחה ומכ׳ש עצם הקולית אפי׳ בליבא‬
‫אות כ״א ‪:‬‬
‫ם׳ יש להתיר ‪ ,‬ויש לצרף דיעה זו לסניף עם שאר היתרים לעת‬
‫הצורך ‪:‬‬
‫סי מן ע ב ‪ .‬דין מליחת הלב והריאה ‪ .‬ובר ח׳ סעיפים •‬
‫^ הלב מלבד הדם המובלע בבשרו דהוה כדם האיברים שהוא‬
‫בל״ת ודם זה יוצא ע״י מליחה יש בתוך חללו א ג״כ דם א ‪ .‬כריתות דן{ כ׳ ‪:‬‬
‫מה שנאסף בשם בשעת שחיטה שהוא מושך את הדם בנשמתו‬
‫תוך הלב שד׳וא בי ר ת ‪ ,‬ודם זה אינו יוצא ע״י מליחה שאין לו‬
‫מקום לצאת ביון שהוא סטר מכל צד ‪ ,‬וי״א נ דגם דם הנמשך אליו‬
‫לפי גי׳ הרי״ן{‬
‫׳בשעת שחיטה הוא בל״ת כשאר רם האיברים אלא הדם הכטם‬
‫והרא״ש בפכ״ה‬
‫תמיד בחלל הלב זהו ככרת וניכר הוא שדם הכנוס בלב הוא‬
‫ו הר מד ס ‪:‬‬
‫צלול‬
‫‪:1‬‬
‫מראה מקופות‬
‫‪i .10‬‬
‫כו כ ב‬
‫יו״ד סימן‬
‫עג‬
‫טי ^ ק ב‬
‫צ־׳יל וסר‪ .‬שנמשך אליו הוא קרוש ‪ ,‬וא״ב אף בלב השליל שנמצא‬
‫בבהמד‪ .‬שאינו טעון שחיטד‪ , .‬ג מ״ם לי״א יש דם של עצמו הכנוס‬
‫‪j ,,‬״‪^ ,‬׳ן‬
‫^‬
‫בלב ה שליל‪,‬ועוד אפי׳ לדיעה א׳ י״ל דלאו דוקא שנמשך אליו‬
‫*א׳ משבצות א׳ ‪:‬‬
‫כשעת שחיטה‪ ,‬י ק מה שנמשך תוך החלל בעת יציאת הנפש‪..‬‬
‫■‬
‫י‬
‫לפיכך כל לב ד צריך לקרעו קורם מליחה ולהוציא דמו ולמלחו‬
‫;‬
‫ך ^ חןליי‬
‫אח׳׳כואז הוה כשאר בשר ומותר לבשלו אח״ב אפי׳ עם שאר בשר ‪,‬‬
‫י י *‬
‫*‬
‫ויש ה מחמירין לבשלו אפי׳ ‪,‬שלא עם בשר ואפי׳ ע״י קריעה‬
‫ן‪,‬ן‪#‬ך‬
‫^‬
‫ומליחה גזירה שישכח ויבשלנו בלא קריעה אלא צולין אותו ד י‬
‫ושפתי­‬
‫קריעה ומליחה קצת כשאר בשר ואח״ב מבשלין אותו ‪ ,‬דבולי האי‬
‫שישכח לקרוע אחר צלי׳ לא חיישינן ‪ ,‬ואין לשנות במקום שנהגו‬
‫להחמיר ‪ .‬מיהו בדיעבד אם כשלוהו אחר קריעה ומליחה אף להיש‬
‫מחמירין מותר ‪ ,‬ומיהו בינינו המנהג פשוט לבשלו אחר קריעה‬
‫ומליחד‪ , .‬אף לב עוף דדבר מועט הוא וכ״ש לב בהמה‪ ,‬ו רק הזכרים‬
‫י‪ .‬ש״ך בשם תשב״ז‬
‫אינם אוכלים אף לב עיף אף דהש״ם סוף הוריות אינו מזכיר שלא‬
‫לאכול רק לב בהמה שקשה לשכחה מ״ם יש למנוע מלאכול אף‬
‫לב עוף ‪ ,‬וכן נוהגין ‪ ,‬י ונוהגין לכתחילה לחתוך ערלת הלב ולהתיך נידין‬
‫ז‪.‬ש״ד או״ה ‪:‬‬
‫שבפנים כדי שיצא הדם דרך החתך ואינו אלא חומרא וזהירת בעלמא ‪,‬‬
‫לך ; וי״א ס הטעם כי הברית הוא חג מ ת הלב לכך חותכין להעביר משם‬
‫ת‪ .‬רקנמ^א‬
‫כחות הטומאה וזהו ומלתם את ערלת לבבכם ‪:‬‬
‫*‬
‫^ מ ל ת או צלאו ולא קרעו אחר סליחתו או צליתו ומיתר אעפ״י‬
‫שנמלח או נצלה עם הרם שבתוכו משום ט דככ״פ אע״ג דבעינן‪,‬‬
‫כן‪ .‬ראב״ד ור״ת‪:‬‬
‫י מליחה מב׳ צדרין והכא לא נמלח בפנים מ״ט כיון שהלב אינו‬
‫י‪.‬ש״ך ה׳‪:‬‬
‫ק ח ע הוי כחתיכה עבה ‪ ,‬במו גבי ראש ריש סי׳ ע״א ‪ ,‬ואע״ג‬
‫יא ‪ .‬ש״ו ד ושפתי דלגבי יא רם בעין לא אמרינן ככ״פ כדלעיל סי׳ ם״ט ום״ם ע׳ ‪,‬‬
‫שאני לב דשיע )פי׳ חלק כמו ובמים לא רחצת למשעי )ימוקאל‬
‫שם‬
‫ט׳׳ס וחלקת צואריו )כראשית כ׳׳ו( ת״א שעיעות צוארהי( ‪ ,‬ולענין זה‬
‫מהני עכ״פ שיעתו דאינו בולע הרבה אלא מעט ולגבי דירי׳ מיחשב‬
‫דם פליטה ‪ ,‬ולפי׳׳ז אף דם בעין מעלמא שנפל עליו מבחוץ במליחה‬
‫או בצלי׳ מותר דמהני שיעתו רמקרי דם פליטה ואמרינן ככ״פ אגב‬
‫דם דידי׳ ‪ ,‬אבל נפל לציר אחר שפלט בל דמו וצירו אסור כיון‬
‫דאין בו דם וציר של עצמו לא שייך לומר ככ״פ ומעט דם הוא‬
‫בולע‪ ,‬ריש עוד טעם שאינו בולע אפי׳ מעט משום דשיע הן‬
‫מבפנים והן מבחוץ‪) ,‬א( ונהי דבבישול לא מתירין משום טעמא‬
‫דשיע דכח הרתיחה עם הרוטב גורם שטלחלח ומחלחל דרך שעיתו ‪,‬‬
‫אבל‬
‫קונטרס אחרון‬
‫\‬
‫ך‬
‫) א( ה ד ן בשם הרמב״ן כחב בפכ״ה דלב שיע בפנים ולא מבחוץ ‪ .‬א״כ בצלי‬
‫מומר דבפניס אינו בולע ‪ .‬ומה שיצא לחוץ נורא משאיב שאיב ‪ .‬וכן‬
‫במליחה משא״כ בבישול כיון שהדס הוא בתוך הקדירה בולע מצד החיצון ‪ .‬א'כ אס נפל‬
‫הלב לציר אחר שפלש דמו וצירו על צד החיצון וודאי בולע ואסור ‪ .‬והש״ך ס״ק ג׳‬
‫כתב סתם שמותר ‪ .‬וכבר עמד ע״ז בהגהות ממה יהונתן ובחידושי בית מאיר ‪ .‬אמנם האמת‬
‫פד לעצמו רהש״ך הסכים לסברת הרמב״ן דבצלי אמרינן שיע ולא בבישול ‪ .‬אבל לא ממעמי׳‬
‫כדל‬
‫‘‪5‬י‬
‫כו כ ב‬
‫?״ד ם'מן‬
‫עב‬
‫מי ע ק ב‬
‫‪-‬ך‬
‫^‬
‫מראה מקומות‬
‫‪ tf‬נ ל לצלי ומליחה מהגי טעמא דשיע רלא בלע כלל‪ ,‬ולפי טעם‬
‫זה אפי׳ נפל לציר אחר שפלט כל דמו וצירו מותר כיון ראינו‬
‫בולע כלל ‪ ,‬ולהני ב׳ טעמים בשר שנמלח עמו או נצלה עמו‬
‫אסור משום רהוה רם בעין ולא שייך כככ״פ ‪) ,‬כ( רנהי דהלב שיע‬
‫זאיגו נהי^ע‪ ,‬היינו שלא נשאר הרם בשם רק מיר פולט דרך בשר‬
‫הלב לחוץ או דרך פי הקנה ‪ ,‬ויש עוד טעם ג׳ דהדם שבלב מתייבש‬
‫בתוכו ע^י הצלי׳ או ע׳ י המליחה ונשאר בחלל הלב ומה שזב מהרם‬
‫הוה דם פליטה ‪ ,‬וטעם דשיע לית לן כלל הן בבישול והן בצלי׳‬
‫ומליחה ‪ ,‬ולטעם זה בשר שנמלח עמו מותר ‪ ,‬ואם נפל לציר אחר‬
‫שפלט דמו וצירו ‪ ,‬או דם בעין שנפל עליו אסור כמו בשאר בשר ‪,‬‬
‫כדם בעין כשיעור שיתן על האור לטעם א׳‬
‫ואם נכבש הלב‬
‫רם פליטה שרי ‪ ,‬ולטעם ב׳ אסור כיון‬
‫דמהני שעיתו למיחשב‬
‫דכבוש הוה כמבושל ובבישול לא אמרינן שיע‪ ,‬ולטעם ג׳ וודאי‬
‫אסיר כנ״ל ‪ ,‬ולרינא טעם נ׳ עיקר ‪) ,‬ג( וכ״ז באיסור רם אבל בשמנונית‬
‫רשאר איסורים וודאי לא אמרינן סברא דשיע אף במליחה ובצלי׳ ‪,‬‬
‫דשמנונית וודאי בולע ‪J‬‬
‫בולע‬
‫הבישול‬
‫דע״י‬
‫אסור‬
‫^ כבר כתבנו יב ראם בשלו בלי קריעה‬
‫יב ‪ .‬המחכר דלא‬
‫ולא אמריגן דשיע וגם לא שייך לומר בבישול כבכ״פ דהא מה כרש׳י והרמב^ס ‪:‬‬
‫שנפלט ממנו הוא נשאר בקדירה עד שיהי׳ בקדירה ם׳ כננד הלב‬
‫הדם יג ‪ .‬ט״ז וש׳ך ‪:‬‬
‫רק הדם‬
‫ולא טהני ס׳ כנגד רם שבלב ‪ ,‬ואפי׳ נמלח הלב דליכא ן‬
‫הכנוס בחלל הלב ם״מ לא ידעינן כמה דם יש דבחללו נמי א׳׳א‬
‫לשער כמה הוא ‪ ,‬וי״א יד דאם אין הלב דבוק בחתיכה אלא הוא יל‪ .‬מדי שס אות‬
‫בפ״ע אז אפי׳ נמלח הלב בעינן ם׳ נגד כל הלב כ ד ל משום דנ״נ‬
‫י״ב ;‬
‫דממהר‬
‫קונטרס אחרון‬
‫כדל אלא דהלב שיע הן בפניס והן מבחוץ ‪ .‬אלא בנישול לא מהני מעמא דשיע משוס‬
‫דכח הרתיחה עס הרוטב גורם שבולע אף דרך שיטתו ‪ .‬וכן כתב מהרש״ל ביש״ש סי׳‬
‫מ״ח והארוך מש״ך יעו״ש ‪ ,‬ועיין תוס׳ פסחיס)לף ע״ל( ל״ה שאני לב לשיט ‪ .‬לבאו שס לאפוקי‬
‫מסברת הרמדן הדל ועיין במהרש׳א שם ‪ .‬וזה פשוט וברור ‪:‬‬
‫)ב( ב ש כ ת י אות ג׳ כתב ללטעס לשיט ולא בלע כלל קולא לשאר בשר שמותר ‪.‬‬
‫ואיני מבין להא לשיטת רש״י והרמב־יס דל לס׳ל לאפי׳ בבישול אמרינן‬
‫שיע ולא בלע מ׳מ כתב הטור לשיטתם לוקא הלב לא נאסר אבל בשר שנתבשל עמו נאסר ‪.‬‬
‫אלמא אע״ג ללא נבלע בבשר הלב להשאר בתוכו ‪ .‬מ״מ פולט הלס לרך שס מיל ואין‬
‫מתעכב ‪ .‬או לרך פי הקנה כמ׳ש היש׳ש שס ועיין משבצות כאן אות ה׳ ‪ .‬ובחו״ל כתב‬
‫כמ״ש בפנים ‪:‬‬
‫)ג( נ ר א ה דכן מוכח בש׳ס פסחיס שס לשיטת ר״ת לקי״ל כוותי׳ לס״ל לתירוץ הש״ס‬
‫שאני לב לשיע לא קאי לפי המסקנא לקי״ל כבכ״פ יעו״ש ובחולין)לף ק״ט‬
‫ע׳א( תול׳ה הלב ‪ ,‬הא קשה הא ע״כ אנו צריכין לומר שאני לב לשיע לאל״כ הוה לס בעין‬
‫ולא שייך לומר כבדפ כמ״ש בפנים טעס א׳ ‪ .‬ומהיכי תיתי לחלק ולומר ללא מהני שיעתו‬
‫רק למיחשבה לס פליטה ‪ .‬נימא דמהני שיטתו למעכב הבליעה לגמרי כיון לע״כ צריכין אנו‬
‫לומר הך סברא לשיע ‪ .‬אלא ע׳כ לטעם ג׳ עיקר להדם שבלב מתייבש ומה שזב ממנו הוה‬
‫לס פליטה ‪ .‬וא״כ שיטת ר״ת ניחא דאין אנו צריכין לומר כלל הך סברא לשיע וא״ש ‪:‬‬
‫כ״כ‬
‫•‪yu-u‬‬
‫;‪'■'Oc‬‬
‫®■אה מקומית‬
‫>‬
‫‪.‬‬
‫*‬
‫‪. ip‬‬
‫*‬
‫‪y p _jp‬‬
‫״‬
‫‪.‬‬
‫שפתי‪:‬‬
‫ן׳‬
‫‪112‬‬
‫כו כ ב‪,‬‬
‫‪ r v‬סי מן ע ב‬
‫מי ע ק ב‬
‫דממהר לבלוע‪ ,‬וכן אם הלב דבוק בחתיכה אלא אין בחתיכה■‬
‫ס׳ נגד הדם אז בעינן ם׳ נגד כל החתיכה דהחתיכה נופה ממהר‬
‫לבלוע ‪ ,‬אבל אם הלב דבוק בחתיכה ויש בה ם׳ אפי׳ רק ננד‬
‫דם שבלב אזי בנמלה הלב קודם סגי‪ ,‬דנוכל לשער כמה דם זש‬
‫בחללו ‪ ,‬ולא אמרינן דהלב ממהר לבלוע קודם החתיכה משום‬
‫דיש סברא לומר משום דשיע אינו ממהר לבלוע‪ ,‬ויש לסמוך ‪r v‬‬
‫בהפ״ט או בע״ש ‪ ,‬ואפי׳ לדיעה ראשונה י״ל טו דבלב עוף )ד( אם‬
‫בשלו בלי קריעה ונמלח מקודם דנוכל לשער הדם שבחללו דאין‬
‫בו יותר מכזיח שהוא לכ״ע לא יותר מכחצי ביצה כמבואר בא׳־ח‬
‫סי׳ תפ״ו ‪ ,‬ובשלשים בצים לכל היותר יש ם׳ נגד דם שבחללו‬
‫דאמרינן בכריתות )דף כ״נ ע״א( דאין דם בלב עוף ככזית ‪ ,‬וסתמא‬
‫קתני יהי׳ איזה מין שיהי׳ בין עוף גדול ובין קטן קים להו לחדל'‬
‫דאין בלבו דם ככזית וצ״ע לרינא ‪ ,‬ואפי׳ ט! איכא ס׳ נגד הלב‬
‫מ״ם הלב עצמו אסור ‪ ,‬לא מיבעי׳ באין בחתיכה גופה ס׳ דאסור‬
‫משום דהלב נ״נ כמ״ש לי״א דלעיל ‪ ,‬אלא אפי׳ יש בחתיכה גופה‬
‫ם׳ דלא אמרינן דהלב נ״נ משום דשיע כנ״ל מ״מ הלב עצמו אסור‬
‫מטעם‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ד( כ״ ^ הכו״פ ‪ .‬וראיתי ברמב״ם ז״ל פ׳ו ממא״א ה״ו שכתב בלכ עוך! שאין בד‬
‫כזית דם אינו חייב עליו כרת וכ׳ עליו הלח״נז שם כשם הרב מהר״ר לוי חביב‬
‫דבלב איכא ב׳ מיני דמים דם הכנוס בלב וע״ז חייב כרת ודם דמתכנס אליו כשעת‬
‫שחימה דאינו אלא בל״ת כמ״ש בפנים ובודאי אם יהי' בלב עו^ כזית משני המיני דמים‬
‫ביחד דוקא כרת אינו חייב אבל מלקות חייב לכך כתב הרמב׳״ם כרת דוקא ע״כ תוכן‬
‫דבריו ‪ .‬וא״כ ליתא להאי דינא דהכדפ דבכריתות שם דאמרינן דאין בלב עון! כזית לענין‬
‫כרת איתמר ‪ .‬אבל לענין איסור דם שהוא בל״ת שמסך אליו בשעת שחימה יש יותר‬
‫מכזית ולא ידעינן כמה ‪ .‬וכן מצאתי בחו״ד שהשיג על הכו״פ ומהתימא שלא הביא כלל‬
‫דברי הלח״מ הנ״ל ‪ .‬אמנם בחולין )דן! רךע ע״א( אמרינן מיעבר הוא דלא עבר הא‬
‫איסורא איכא פירש״י דצא עבר ללקות דאין בו כזית הא איסורא איכא דח״ש אסור מה״ת‪,‬‬
‫משמע דלא כמ״ש הלת־״מ אלא דאפי׳ מלקות נמי ליכא אלא איסורא ‪ .‬משום דאין חלל הלב‬
‫של עוף יוכל להכיל בו כזית אפי׳ מהשני מיני למים הנ״ל ‪ .‬ומ״ש הרמב״ם אינו חייב כרת‬
‫לאו דוקא אלא ה״ה דאפי׳ מלקות ליכא כיון דאין בו כזית אלא משום דבבהמה צ״ל שחייב‬
‫כרת נקע נמי כרת בעוך ‪ ,‬כמ״ש הלח״מ תחילה שם ‪ .‬אע״ג די״ל דרש׳י ז׳ל בחולין שם‬
‫לשיעתי׳ בכריתות שם לפי גירסתו דאין בהלל הלב רק דם דמעלמא שהוא בכרת ‪ .‬א׳כ‬
‫כיון שבלב עוף אין כזית שפיר י׳ל דאפי' מלקות ליכא משא׳כ לרמב״ם לפי גירסתו‬
‫בכריתות דיש ב׳ מיני דמים י״ל כלח״מ ומפרש בחולין שם מיעבר הוא דלא עבר היינו כרת‬
‫הא איסורא היינו איסור מלקות איכא ‪ .‬מלבד שזה דוחק דאיסורא משמע ^סורא בעלמא‬
‫לא מלקות ‪ .‬יקשה מה פריך הש״ס בכריתות שם ארב מדתני דם הלב בל״ת ‪ .‬הא מצי‬
‫לאוקמי הך ברייתא בלב עוה דאיכא מלקות כמ״ש הלח״מ וכמו שכתבו התוס׳ שם ד״ה כי‬
‫קתני יערש ודרק ‪ .‬אלא ודחי מוכח דדברי הכו׳׳פ נכונים ‪ .‬ועיין בשרת מהר׳י מינן סי'‬
‫כו״ו שכתב דבעוף יש לסמוך על האומד שיש בי ס׳ כיון שאין בו כזית בדמו והוא מדרבנן‬
‫משמע נמי כמ׳ש הכו״פ ועיין בס׳ ערוגת הבושם מזה ‪ .‬ומ״ש להצדיק דברי הכו׳פ נראה‬
‫בעיני ‪ .‬ולדינא צ׳ע ‪:‬‬
‫•‬
‫כוכב‬
‫‪rr‬סימן עב‬
‫מיעקב נז ‪113‬‬
‫■מטעם דדם שבלב מתבשל ונתייבש בתוכו ואינו יוצא לחוץ ולא‬
‫מהני לי׳ קריעה ‪ ,‬ויקלוף נ״ב יי מעט סביב הלב ביון דכבר נמלח‬
‫עמו ונאסר כג־׳יחה כדי קליפה במ״ש לקמץ‪ ,‬והיינו אם נמלח‬
‫בפנים אכל אם נמלח רק מבחוץ אז הלב לא נמלח כלל וא״צ‬
‫קליפה ובבישול הטעם מתחלק בשיה בכל החתיכה ולא שייך קליפה‬
‫■ימכ״ש בלא נמלח כלל לא מ כ ת ץ ולא בפנים דא״צ קליפה ‪ ,‬ואם‬
‫בצלה קורם הבישול בעינן כרי נטילה כעובי אצבע שנאסר בשעת‬
‫הצלי׳ קורם הבישול כמ״ש לק ‪9‬ן ‪ ,‬יה יאם נקרע הלב קודם הבישול‬
‫ד ק נתבשל בלי מליחה דינו כשאר כשר שנתבשל בלי מליחה‬
‫לעיל סי' ס״ט דבלא הפ״ם אף באיכא ם׳ הלב עצמו אסור ולא‬
‫אמרינן לב שיע ולא פי׳ ממקום למקום‪ ,‬ובהפ״ט או לצורך ע״ש‬
‫מותר'‪ ,‬וכבוד אורחים כדלעיל סי׳ס״ט להתיר משום זה ‪ ,‬לא שייך‬
‫כאן ‪ ,‬דכעינן אורחים בני תורה ו«‪--‬י‪:‬ם אוכלים את הלב במש״ל ז‬
‫ך י״א יט ראם נמלח הלב בלא קריעה עם שאר בשר ‪ ,‬דשאר כשר נאסר‪,‬‬
‫דסבירא להו דרק הלב עצמו מותר דשיע ואינו בולע רק מעט‬
‫ומיחשב דם פליטה כדלעיל‪ ,‬אבל לגבי שאר בשר הוה דם בעין‬
‫דלא אמרינן כככ״פ ומה׳׳ט נמי אוסרין שאר בשר שנצלה עמו ‪,‬‬
‫‪■ ..‬והמנהג להקל וכן עיקר דע״י מליחה וצלי' הדם נתייבש ומה שזב‬
‫ממנו הוה דם פליטה בדלעיל מידי דהוה בדם שבחוטין כמ״ש‬
‫לעיל סי׳ כ״ב‪ ,‬ויש מחמירין לקלוף קצת הבשר שנמלח עמו אפי׳‬
‫אין הלב דבוק בו דסבירא להו דמליחה אינה אוסרת רק בדי‬
‫קליפה ‪ ,‬ובצלי צריך נטילה ‪ ,‬וטוב לחוש לדבריהם ולקלוף קצת‬
‫במקום שנגע הלב ואז הכל מותר ‪ ,‬ואין חילוק בין הבשר שנמלח‬
‫עם הלב או הלב עצמו דאפי׳ הלב מותר במליחה ולא קרעה‪,‬‬
‫משום דבטליחה לא נתייבש הדם כ״כ כמו בבישול וכשקולף יוצאין‬
‫מב׳ צדדין א׳ שהוא דם פליטה ואף לפי הסברא דהוה דם כעין‬
‫הא מדינא מליחה אינו אוסר רק כ״ק‪ ,‬רק שאנו מחמירין בם׳ ובכה״ג‬
‫דהא לי״א אפי׳ קליפה לא כעי ובצלי פגי בנטילה‬
‫פגי כקליפה‬
‫דהא רוב הפוסקים ס״ל דצלי סגי בנטילה ‪ ,‬כ וי״א דאין להחמיר‬
‫;במליחה לקלוף ובצלי נטילה רק כשהלב דבוק בחתיכה ‪ ,‬אבל כשאינו‬
‫דבוק אפי׳ קליפה א״ צ דלגבי שאר חתיכות שאין הלב דבוק‬
‫פשיטא דהוה דם דירי׳ דם פליטה ובבכ׳׳פ ‪ ,‬כא ומיהו לכתחילה אץ‬
‫למלוח הלב בלא קריעה אפי׳ לבדו בפ״ע ומכ״ש עם שאר בשר‬
‫דבדיעבד אטרינן דהוה דם פליטה ולא לכתחילה ‪ ,‬ועוד שמא ישבח‬
‫ויבשלט כך ‪ ,‬ועוד דלדיעה א׳ אפי׳ כאינו דבוק צריך קליפה ‪ ,‬כג ולא‬
‫מחמיינן בבישול להצריך ם׳ גם נגד הקליפה ‪ , ,‬אלא כנגד הלב‬
‫■לבד‪,‬משום דהקליפהעצמו אינו אלא חומרא בעלמא‪ ,‬כג ואין להקשות‬
‫לדיעה זו דהלב עצמו מותר משום דשיע רק שאר בשר צריך קליפה‬
‫גיסא דבשר הלב עצמו הוא במקום קליפה‪ ,‬י׳ל כדלעיל דנתי‬
‫דאמרינן דשיע היינו שלא נבלע בו להיות נשאר בו רק מיד דרך‬
‫בשר הלב פולט לחיץ ולכך שאר הבשר שהדם נבלע בו צריך קליפה ‪,‬‬
‫יאץ חילוק בין אם הלב סגור או פתוח למעלה כד דאפי׳ סגור למעלה‬
‫מהני‬
‫‪g‬‬
‫חי ף;‬
‫מדאה מקומות‬
‫יז ‪ .‬רמי׳א ושפחי ח׳ ‪:‬‬
‫יח‪ .‬משבצות‬
‫ושפתי ז׳ ;‬
‫ה׳‬
‫ימ ‪ .‬רמ״א וש״ך ‪:‬‬
‫כ ‪ .‬מנ״י שם אוח ף ‪:‬‬
‫כא ‪.‬ש״ך חו״ד ושפתי‬
‫שם ‪:‬‬
‫כב‪.‬ת׳יח שס‪:‬‬
‫כג‪ .‬יד אפרים וכ״כ‬
‫המשבצות ה׳‬
‫ומיושב קז׳ הדג״מ ‪:‬‬
‫כד‪.‬רמ״א וש״ך‪:‬‬
‫מד™ מקומות ‪114‬‬
‫כה‪ .‬ת״ח שם‪:‬‬
‫כו‪ .‬מור בשם א טו‬
‫הרא״ש והש״ך‬
‫ומ׳׳׳ז ומדי שם אות‬
‫מ״ו‪:‬‬
‫כז‪ .‬שרת עבודת‬
‫הצרשוני סימן‬
‫פ״מי ובהכי ניחא‬
‫דלא סתר המ״ז מאות‬
‫ד לאות מ׳ ומשבצות‬
‫כח‪ .‬מ״ז שם ומשבצות‪:‬‬
‫כיי ‪ .‬כפי פי׳ המדי‬
‫שם ‪:‬‬
‫ל ‪ .‬ש״ו ־•‬
‫לא ‪ .‬חו״ד ונב״י סי׳‬
‫ד ה ויד אפרים ‪:‬‬
‫\‬
‫כו כ ב‬
‫ידד סימן עב‬
‫מי ^ ^ ק ב‬
‫מהני לי׳ קריעה אהד מליחה וצלי׳ ‪ ,‬ואפי׳ אינו סגור למעלה אלא‬
‫פתוח צריך לקרעו הימי רמח שפתוח למעלה לא מקרי' קרוע ‪ ,‬ונן‬
‫אם נתבשל כך אסור ‪ ,‬מיהו כה אם הניחו על פי׳ דאיכא^ לדם‬
‫מקום לזוב איכא למימי* ד מ ^ י קרוע כראמרינן לענין רישא בכב שא‪:‬‬
‫ם' כנגד כל לכו ולא נגד דם שנחללו‬
‫ךן כי אין עוף שלא יהא‬
‫לבד אלא אפי׳ לא נמלח כלל ואפי׳ הלב טריפה ונתבשל עם‬
‫העוף מותר אפי׳ הוא דבוק בעוף בתולדה ואפי׳ אין בו הראש‬
‫והרגלים התחתונים כדרך שנוהגין להסירן עד ארכובה התחתונה‬
‫ואף שאין הבני מעים תוך העוף רק הלב עצמו אסור אם לא‬
‫נקרע כמ״ש לעיל ‪ ,‬אבל אם גטל עצם הקולית ובשר שעליהם ולא‬
‫נשאר ב׳׳א הגוף לבד אין להקל ‪ ,‬וכשנטלו הכנפים ‪ ,‬או באווז שהופשט‬
‫עורה כ! יש להקל כשיש עוד צד להקל דהיינו אם מלאוה‪ ,‬בבשר‬
‫דמצטרף לם׳ דהא דאין המילוי מצטרף חומרא בעלמא הוא ‪ ,‬וכן כשיש‬
‫עוד שאר דברים בקדירה שיש ם׳ כנגד הלב רק שאנו מצריכין ס׳ נגד‬
‫החתיכה שהלב דבוק כיון שאיסור רבוקןחומרא הוא לכך אין להחמיר בנה׳׳ב‬
‫ובפרט לפימ״ש לעילדעת המקיליןאם יש באותה חתיכה שהלב דבוק‬
‫רק ם׳ נגר דמו בנמלח ולא נקרע וודאי נראה דיש להקל בכה״ג‪,‬‬
‫אבל להקל משום חנ״נ בשאר איסורין דיש מקילין בזה ‪ ,‬ע״ד משל‬
‫אם הסירו הבנפים ואח״ב הוסיפו בקדירה ולומר גם בכה״ג דחומרא‬
‫הוא ‪ ,‬זה לא אמרינן כי רוב הפוסקים ס״ל חנ״נ בשאר איסורין לכן‬
‫אין מקילין בכה*ג ‪ ,‬כח ואם אין העוף שלם ואין בהחתיכה ם׳ נגד הלב‬
‫הדבוק בו החתיכה עצמה נעשית נבילה משום איסור דבוק ובעינן‬
‫ם׳ בקדירה נגד כל החתיכה ‪ ,‬אע״ג דאין לאסור הכא משום טעמא•‬
‫דשמא היתה החתיכה פעם אחת חוץ לרוטב משום דהוה ספיקא‬
‫דרבנן דלקולא דדם שנתבשלה איסור דרבנן הוא ‪ ,‬מ״מ אסרינן הכא‬
‫משום טעמא דהחתיכה ממהר לבלוע ואף באיסור דרבנן יש לאסור‬
‫משום האי טעמא ‪ ,‬וכן גוהגין ‪ ,‬ואפי׳ איכא ס׳ בקדירה החתיכה אסורה‬
‫תאיל ואין בו ם׳ נגד הלב הדבוק ‪ ,‬ואם אין הלב דבוק בעוף ‪ :‬אזי‬
‫מצטרף כל מה שבקדירה לבטל הלב בם׳ ועיין לקמן סי׳ צ״ב בדין‬
‫חתיכה עצמה ג״נ ‪ ,‬ואין לך בהמה שיהיה כט בוודאי ס׳ נגד לבה‬
‫רק מחויב לשער אם יש ם׳ או לא ‪ ,‬וכן אפי׳ בחתיכה אם משער‬
‫שיש בו ם׳ שרי ‪ ,‬ובאם ל אין הלב נדבק להחתיכה בתולדה רק‬
‫נדבק בה ע״י הבישול שנצטמק להחתיכה לא מקרי איסור דבוק‬
‫ראין ממהר לבלוע משום זה ‪ ,‬והלב עצמו אסור לעולם אפי׳ איכא‬
‫ס׳ כמ׳׳ש לעיל משום דהדם נתייבש בתוכו< לא ו*‪'::‬ף 'שנצלה באגן‬
‫ומקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב ונמצא הלב רבוק במקצתה‬
‫שבתוך הרוטב אין להחמיר ולומר שהרוטב לא הגיע למעלה ובעינן‬
‫ס׳ באותו חלק שבתיך הרוטב וליכא ‪ ,‬אין להחמיר בזה ‪ ,‬חדא דקי״ל‬
‫כר״י לקמן סי׳ צ׳׳ב בשאר איסורים רמפעפע בכולו והכל מצטרף ‪,‬‬
‫שגית די׳ל דאף רש״י מורה באותה חתיכה דמפעפע בכולו רק‪,‬‬
‫לשאר חתיכות שבקרירה אינה מפעפע במקצתה חוץ לרוטב ‪,‬‬
‫שלישית אולי לא הגיע הרוטב לחלב ונשאר הלב טלו למעלה‬
‫מהרוטב‬
‫כוכב יו״ד‬
‫סימן‬
‫עב מיעקב נח ‪11s‬‬
‫מראה מקיבות‬
‫מהרוטב או אולי לא כסה הרוטב רק הלק מהלב ונגד חלק‬
‫זה יש ם׳ והוה ספיקא דרבנן דדם שבשלו להקל כמו בג־טפך‬
‫לקמן סי׳ צ״ה ‪ ,‬ולכן די להצריך נטילת מקום במקום שהלב דבוק ‪,‬‬
‫והעוף מותר ‪:‬‬
‫ן לב אם העוף הי׳ שלם בשעת בישול והוציאוהו מהקדירה יעי"! לב ‪ .‬חו״ד וי׳א ‪:‬‬
‫*‬
‫רותה שהיס״ב וחתכוהו נאסר כיון דשוב ליכא ם׳ ודבר נוש דינו‬
‫ככ״ר ואין לומר דבר הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב‬
‫כיון דדם הלב נתייבש בתוכו ואיכא דם בעין וכיון שהוא דבוק‬
‫נחשב הכל כחתיכה אחת ‪ ,‬מיהו במקום הפסד יש להקל כיון רהרבה‬
‫פוסקים ם״ל דאף הלב עצמו מותר אלא שאנו חוששים שנתייבש‬
‫דמו בתוכו ולא יצא משם א״כ פשיטא שגם עתה לא יצא בלא‬
‫רוטב והלב לא נ״נ במ׳׳ש לעיל‪ ,‬ופשיטא שאע׳׳פ שנתייבש הרם‬
‫בתוך הלב אינו גוש אחד עם החתיכה מהעוף שנחוש שהוא נבלע‬
‫בהעוף בכולו בלא רוטב ‪ ,‬ומכ״ש אם לפי אומד הדעת יש בחתיכה‬
‫׳‬
‫י‬
‫שהלב דבוק בעת ס׳ כנגד הרם שבחללו דלהרבה פוסקים די בזה ‪,‬‬
‫ואף דקי״ל לחומרא ‪ ,‬מ״מ בזה שבשעת הבישול הי׳ ם׳ ואינו רק‬
‫חששא שמא נתייבש ולא נפלט לחיץ ‪ ,‬ובאמת עתה אין כאן רוטב‬
‫שיפליט טעמו לכן יש לסמוך בפשיטות על הך דיעה דס״ל דסגי‬
‫שבאומד הדעת יש ם׳ נגד הדם ‪' ,‬ומ״מ צריך המורה ליזהר אף‬
‫בנמצא הלב על הטעליר אצל העוף ואין דבוק בו ויש בכל הקדירה‬
‫ס׳ שצריך לחקור ולדעת אם עירו הקדירה בבת אחת לתוך הקערה‬
‫או ■מתחילה שפכו המרק שאז יש להטריף דמיד שמתחיל לשפוך‬
‫‬‫המרק ולא נשאר ס׳ בקדירה נאסר עיין סי׳ ק״ז ‪ ,‬ומ״מ נראה לצדד‬
‫להתיר הקערה שהי׳ בה הרוטב כיון שבתחילת העירוי הי׳ בה רוטב‬
‫היתר שוב הרוטב שבא אחרי׳ שנאסרה אינה אוסרת את הקערה כיון‬
‫שאין העירוי אוסר רק כדי קליפה ‪ ,‬וכאן שרוטב שהי׳ בקערה מתחילה‬
‫מפסקת ביניהם ואעפ׳׳י שלפעמים ע״י קילוח העירוי האחרון ‪,‬‬
‫מתפשט לצדדין הרוטב אשר הי׳ שם תחילה מחמת הקילוח שלמעלה‬
‫והקילוח נוגע בשולי הקערה כדלקמן סי׳ ק׳׳ד בעכבר ‪ ,‬אפשר לחלק‬
‫שבשומן מחמת הקילוח החם הוא נתך ונמס מפניו לכן שפיר י״ל‬
‫שנוגע בעכבר ממש עי״ז משא״ב כאן אפשר ראינו יכול ליגע בשולי‬
‫קערה ונם אין להחמיר כולי האי בדם שבשלו דרבנן ‪:‬‬
‫ן לג עופות שהיו סגורים ולא נטלו מהם הכבד ובני מעים ונמלחי לג ‪ .‬שפתי אות כ׳ ;‬
‫כך ‪ ,‬אין העופות אסורים בבישול ולא הוה כנמלחו מצד אחד‬
‫כיון דלא נקרעו היה כחתיכה עבה כמ״ש בסי׳ ס״ט ‪ ,‬והלב יקרע‬
‫וימלח דלא נמלח עדיין כלל ‪ .‬והדם שבלע מהעוף יפלוט אגב דירי'‬
‫דכבכ״פ ‪ ,‬אבל הבני מעים ישליך לחוץ דלא נמלחו כלל ולא טרידי‬
‫ולא נוכל לומר אגב דטרוד למיפלט ציר לא בלע ‪ ,‬אלא אנו צריכין‬
‫לומר כבכ״פ אגב ציר דירי' דלא שרי אלא בהפ״ם כמ׳׳ש לעיל בסי׳‬
‫ע׳ והכא לא שייך הפ״מ דאוכליהן לאו בר אינש ‪ ,‬ודם לא שייך בבני‬
‫מעים דאין מחזיקין בהם דם כדלקמן סי׳ ע״ה‪:‬‬
‫ךן לד הריאה איגה צריכה חיתוך דלא אמרו אלא בלב שמתקבץ לד ‪ .‬הריב״ש ‪:‬‬
‫הדם‬
‫סראה טקוסוח‬
‫‪116‬‬
‫כלבב‬
‫י ר׳ד סי מן ע ב עג‬
‫מי ע ק ב‬
‫הדם בתוכו‪ ,‬אבל נהגו לקרעה ולפתוח הקנוקנות הגדולים של ה‪,‬‬
‫ומנהג יפה הוא ‪ ,‬אבל בדיעבד מותר אם בשלו בלי קדיעה ‪ ,‬דהוה‬
‫כחתיכה עבה כדלעיל סי׳ ם״ט ‪ ,‬דין עוף שמלאוהו ונמצא בתוכו לב‬
‫או ככד עיין לקמן סי׳ ע״ג ;‬
‫סי מן‬
‫א ‪ .‬למש*‬
‫רשב״א‬
‫ב ‪ .‬תוס׳‬
‫ור״נ‪:‬‬
‫ג ‪ .‬או״ה ת״ח כלל‬
‫כ״ד ד״מ ש״ך‬
‫סקי״ח ‪:‬‬
‫ד‪ .‬שער אפרים סי׳‬
‫ופ״מ‬
‫נ״מ‬
‫בפתיחה ‪:‬‬
‫ה ‪ .‬רש״י ור״נ חולין‬
‫קי״א‪:‬‬
‫> ‪ .‬משבצות ג׳ ‪:‬‬
‫ע ג ‪ ,‬ד ע י כ ב ד ‪ .‬ו ב ו י׳ ם ע' ‪ '£‬ם ‪J‬‬
‫^ הכבר כולו דם ‪ ,‬א והתורה התירו דעל הארץ תשפכנו כמים‬
‫דם הנשפך כמים אסרה תורה לא דם הכבד שהוא קרוש ועומד‬
‫אבל מה שפירש ממנו דם חי מה״ת נ אסור‪ ,‬וי״ח ג דמה״ת אף מה‬
‫שפי׳ מותר ‪ ,‬רק מדרבנן אסור ‪ ,‬ד אבל הדם שבסמפונות ‪,‬הכבד‬
‫דמשאר איברים בא וכנים בתוכם לכ״ע הוה מה״ת ואסור ‪ ,‬ונ״מ‬
‫לענין ספק כדלקמן ‪ ,‬והכבד יש בו ריבוי דם לפיכך לכתחילה אין‬
‫ה מליחה מועיל לו ואין לו תקנה לבשלו ע״י מליחה בין הכבד‬
‫לבדו ובין עם בשר אחר ‪ ,‬אע״ג דכבד אוסר לאחרים ואינה נאסרת‬
‫בעצמו משום איידי דטרוד למיפלט לא בלע ‪ ,‬מ״ט ו היינו בדיעבד ‪,‬‬
‫ולא לכתחילה להתיר מה״ט ‪ ,‬או י״ל דה״ט דאסור לכתחילה כיון‬
‫שהקדירה שמבשל בו נאסר שבולע דם ‪ ,‬ויטעו הרואין שמבשלין‬
‫בו לכתחילה ‪ ,‬ויאמרו שנם הקדירה כשר ‪ ,‬או הטעם משום דהרוטב‬
‫נאסר שבולע דם ‪,‬ואע״ג דהכבד לא נאסר מ״מ הדחה עכ״פ בעי‬
‫ודלמא אשתלי ולא ידיחנו דצלי אורחי׳ בהדחה אח״ב אבל לא‬
‫מבושל ‪ ,‬ואף אי יש ם׳ ברוטב נגד הכבד אפ״ה הרוטב אסור משום‬
‫דאין מבטלין איסור לכתחילה ‪ ,‬וא״כ נטי הכבד בעי הדחה ‪ ,‬ודילמא‬
‫א שתלי ‪ ,‬ולפיכך אם רוצה לבשלו ‪ 1‬קרעו שתי וערב ומניח חיתוכו‬
‫למטה וצולהו עכ״פ פ כחצי צלייתו ‪ ,‬ואח׳׳ב ט מותר לבשלו ‪ ,‬וראוי‬
‫ליזהר לכתחילה שיצלנו כ״כ שיהי׳ ראוי לאכילה ממש דאף בשאר‬
‫בשר ראוי ליזהר בזה כמ״ש ס״ם ס״ט ומכ״ש ככבד דמרובה‬
‫בדמים ‪ ,‬ואפי׳ י כבד מלובנת של אווזא יש בה ריבוי רם ולא מהני‬
‫לה מליחה אלא כנ״ל ‪ ,‬יא ובדיעבד אם צלאו אחר שנקבו הרבה‬
‫פעמים בסכין הוה כקריעה שו״ע ומיתר לבשלו אבל לכתחילה אינו‬
‫מועיל נקיבה בסכין הרבה פעמים אם רוצה לבשלו אח״כ ‪ ,‬ואם‬
‫ניטל משם המרה והקנוקנות שבצר המרה ומעט בשר הכבד עמהם‬
‫אפי׳ לכתחילה מותר לצלותו ע״מ לבשלו ככבד של עוף‪ ,‬יב משא״ב‬
‫בכבד של בהמה שיש שיעור גדול בין חתיכת המרה לשאר הכבד‬
‫לכך אין די בנטילת המרה כנ״ל אלא בעינן קריעת שו״ע הקא ככבד‬
‫שלימה ‪ ,‬ומ״ם אם לא עשה כן נוטל הסמפונות לאחר צל׳ ' ומכשלה ‪,‬‬
‫וכ״ז יג בכבד שלימה אבל כשהיא חתוכה א״צ כלום ‪ ,‬וכשבא‬
‫לבשלה אחר צלי׳ סדיגא ידיחנו תחילה אחר צלי׳ קודם הבישול ג״כ‬
‫דאיכא למיחש משום מ״ע שיתאדם התבשיל ‪ ,‬מיהו אם לא הדיחה‬
‫ובישלה כך מותר ‪ ,‬ומצד המנהג כל צלי אפי׳ בשר אחר ואפי׳ אינו‬
‫רוצה לבשלו אח״כ צריך להדיחו משום רם הדביק בוג‬
‫ובדיעבד‬
‫שם‬
‫ז ‪ .‬כפירש״׳י‬
‫דבצלי׳ מיירי‬
‫ודלא כרי׳ף ורמב׳ם‬
‫דבחלימה מיירי ‪:‬‬
‫ח ‪ .‬ש״ך ‪3‬׳ ושפתי שם ‪:‬‬
‫‪ . p‬לבוש ח׳ תוס׳‬
‫שם ד״ה וחפו כו׳‬
‫לבה״ג שם‬
‫ואף‬
‫דמיירי לצלי לבד מ״מ‬
‫גם לקדירה מיירי‬
‫כמ״ש שם וה'מ כבדא‬
‫אבל מחלא וכו׳‬
‫ובמחול אף לקדירה‬
‫מותר כמ״ש שם כי‬
‫הא וכו׳ ‪:‬‬
‫י ‪ .‬ת״ח וש״ך ס״ק‬
‫ג׳ וד׳ ‪:‬‬
‫יא ‪ .‬ט״ז ב׳ ‪:‬‬
‫יב‪ •.‬רמ״א וש״ך ‪:‬‬
‫‪ .‬רמב״ס דהלכה כת״ק במתני׳ דלא התיר אלא כבישה ‪:‬‬
‫כו ב ב‬
‫יו׳ד סימן עג‬
‫מי ע ק ב נ ט ‪ !! 7‬מראה מקיפות‬
‫^ ובדיעבד מותר אם נתבשל לבדו בקדירה אפי׳ בלא מליחה ובלא‬
‫י״* צלי׳ דהכבר אינה נאסרת דאינה בולעת כנ״ל ‪ ,‬רק הבשר שנתבשל‬
‫‪7‬פה אסיר וכן הקדירה עצמו שהם בולעים דם שהבכד פולטת‪,‬‬
‫יד ‪ .‬רמב״ס דהלכה‬
‫ויש יד אוסרין אפי׳ הכבד משוס דאיכא מ״ד בש״ם דהכבד‬
‫*כת״ק במפני׳ דלא‬
‫‪.‬בולעת ונאסרת וכויתי׳ קיי״ל ‪ ,‬א״נ איכא מ״ד טו בש״ם יס״ל יי^*‬
‫חילוק בין מבושל ובין שלוק דהיינו מבושל הרבה דבולע ונאסר ׳יאקלא הפיר אלא כבישה ‪:‬‬
‫עו ‪.‬כר׳ ישמעאל בנו‬
‫בקיאין בין מבושל לבין שלוק וכן עז נוהגין לאסור הכל אפי׳ נמלחה הכבי‬
‫*של ריב״ב‪:‬‬
‫קודם בישולה כשיעור מליחה לקדירה ונקרעה ש״ו וחתוכה‬
‫שפפי‬
‫מז ‪.‬רמ״א ש״ך‬
‫והודחה כדין קודם הבישול לפי שהכבד מרובה בדמים כנ״ל יאפי'‬
‫* רן׳ ;‬
‫נתבשלה לבדה בלי דברים אחרים נאסרת ולא אמרינן ם״ס להתיר‬
‫הכבד דילמא כהך ריעה דס״ל דלאחר מלירה הכבד הוא ב^אי יז ‪ .‬ש״ך סי׳ פ׳יה ס״ק‬
‫בשר ‪ ,‬דהמליחה מועיל נמי להכבד ‪ ,‬ואת״ל דאינו מועיל דילמא י״ח ומשבצופ שס ע׳ז‬
‫•היא מבושל דאינו בולע ולא שלוק ‪ ,‬משום דהוה כספק חסיון יייעד׳ ועיין חוו׳׳׳ד כאן ‪:‬‬
‫דלא הוה ספק‪ ,‬יז אבל הקערה ששמו בה הכבד חם אפי׳ ע״י עירוי‬
‫ואפי׳ בלא נטלחה תחילה יש להתיר ‪ ,‬משום )א( דהו״ל דבר הבלוע‬
‫ידאינו יוצא מחתיכה בלא רוטב ואפי׳ גבי דם של עצמה הו״ל דבר‬
‫‪:‬הבלוע דאינו יוצא חם רק ע״י מליחה וצלי׳ דפעולתם להוציא דם‬
‫של עצמו בשעת מליחה וצלי ולא הדל דבר הבלוע‪ ,‬משא׳׳כ ע״י‬
‫חום והבלוע הוא כחוש דדם איסור כחוש הוא ובבלוע אנו בקיאין‬
‫בין כחוש לשמן ‪ ,‬ובעירוי הכבד להקערה עם רוטב יש לאסור הקערה ‪,‬‬‫רק בכלי שני יש להתיר אף שהוא דבר גוש ‪ ,‬ואם יל! הורה ירן ש״ך מ׳ ועיין‬
‫המורה להתיר בכבד שנמלחה ע״י קריעת ש״ו וחתוכה לתחת‬
‫משבצות א׳ ‪:‬‬
‫■ונתבשלה אפי׳ עם בשר אחר והתיר הכל לא מהדרינן עובדא דסמכינן‬
‫אמאן דס״ל דאחר מליחת הכבד הרי הוא בשאר בשר ‪ ,‬אבל בלא‬
‫חתיכת ש״ו וחתוכה לתחת ‪ ,‬מהדרינן עובדא ואסור אפי׳ הכבד‬
‫נתבשלה לבדה ומכ״ש בלא נמלהה כלל ‪ ,‬דאמאן דס״ל דהכבד‬
‫אינה בולעת ונאסרת לא סמכינן ‪:‬‬
‫הכבד שנכבש במים מעל״ע דהוה כבוש כמבושל וכן כבוש בציר‬
‫כדי שירתיח יש יט מתירין דלא שייך למגזר אטו שלוק דהרי ‪pi‬‬
‫פר״ח כו״פ ‪:‬‬
‫כבוש גרע מבישול ומכ״ש דלא הוה כשלוק ולכן אמרינן דהכבד‬
‫אינה בולעת ‪ ,‬ועוד יש לצדד להקל כיון דדם הכבד דרבנן לא‬
‫גזרו בכבד ‪ ,‬ויש כ אוסרין ככבוש משום דאיכא דס״ל דמאן דאמי כ ‪ .‬צ״צ סי׳ קכ״א‬
‫ומנ׳י שס אופ ב׳‬
‫דהכבד בולעת ונאסרת כדלעיל ס׳׳ב ‪ ,‬ולא משום דאין אני כקיא'ן‬
‫בין מבושל לשלוק‪ ,‬וגם אפי׳ למאן דס״ל טעמא משום יאין אני ומשבצופ י' ושספי‬
‫‪P‬׳ ;‬
‫בקיאים ‪ ,‬מ״מ כבוש הוה כמבושל גמור ‪ ,‬ובכבוש יותר טמעל״ע‬
‫הוה כשלוק‪ ,‬ודם הכבד שפי׳ י״א דהוה דאורייתא כדלעיל ס״א‪,‬‬
‫ייש להקל לעת הצורך ‪ ,‬אבל הכלי שנכבשה בו אסור אם אין ס­‬
‫במים‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)א( מ י י ן משבצות סי׳ ק״ה אות ע״ז ובש״ך שס ס״ק י״ח ‪ .‬שכפבו שס כמ״ש בפנים ‪.‬‬
‫^ ׳ ועיין שפתי כאן אות ח׳ ‪ .‬ולכאורה דבריו סותרים זא״ז ‪ .‬אלא ע״כ מיירי '‪4‬‬
‫י‬
‫כאן בעירוי הכבד עם רומב על הקערה ‪ .‬ועמ״ש בחורד כאן ‪:‬‬
‫עיין‬
‫מראה מקומות‬
‫‪! 18‬‬
‫כוכב‬
‫י ו׳ ד ם^מן עג‬
‫מין ^ ק ב‬
‫במים נגד הכבד ‪ ,‬מפני שהכלי וודאי בולעת‪ ,‬אבל אם שפך המים‬
‫תוך מעל״ע ומלא עלי׳ מיד מים אחרים הכל מותד לב״ע כל שלא‬
‫שהה במים הראשונים מעל׳׳ע כלי הפסק כלל ‪ ,‬כ ‪ t‬ובספק אם נכבש‬
‫כא ‪ .‬שפתי י״ד‬
‫מעל״ע יש ם״ם להתיר הכבד שמא כי״א דאפי׳ בוודאי כבוש אינה‬
‫בולעת כדלעיל ‪ ,‬ושמא לא שהתה מעל׳׳ע ‪ ,‬ואפי׳ הכלי שנכבש בו‬
‫נמי יש להתיר בספק כביש‪ ,‬דאע״ג דדם שנכבש מה״ת אסור ולא‬
‫דמי לדם שמלחו או שבישלו דנשתנו מכמו שהיו ‪ ,‬מ״מ דם הכבר‬
‫י׳׳א רלא הוה רק איסור דרבנן וא״כ בספק כבוש הוד‪ .‬ספיקא דרבנן‬
‫ואף אי נימא דדם הכבד ספיקא הוה אי מה׳׳ת אסור או מדרבנן‬
‫הא בשל תורה איכא ס״ם ובדרבנן חדא ספיקא לקולא ועיין ש״ך‬
‫בדיני ם״ם אות ט״ז ‪ ,‬ומיהו דם שבסמפונות הכבד שמשאר איברים‬
‫בא הוה ד״ת כדלעיל לכך בעינן ם׳ כנגד דם הסמפונות ‪:‬‬
‫כבד שנפלה לציר אפי׳ נמלחה מקורם אינה אסורה ‪ ,‬אע״ג דמעיקר‬
‫הדין הכבד אחר מליחתה הרי היא כשאר כשר שנמלח שנפלט‬
‫כב מנ״י שם ואות כל הדם שבה ואינה פולטת ובולעת הציר‪ ,‬ככ מ״מ י״ל דאף אחר‬
‫שיצא כל דמה טרודה היא בפליטת ציר לעולם וחמר בשרא הוא‬
‫כ״ב ‪:‬‬
‫ואינה בולעת ‪ ,‬כמו בישול דמוציא כל הדם מהכבד ‪ ,‬וא״כ אחד‬
‫שיצאה כל דמה אינה טרודה ותחזור ותבלע ואמאי אינה נאסרת ‪ ,‬א״ו‬
‫דטרודה בפליטת ציר לעולם ‪ ,‬ואפי׳ הדיח הכבד אחר המליחה ואח״ב‬
‫נפלה לציר גמי יש להתיר משום דכמה פוסקים ס׳׳ל דמליחה לא‬
‫מהני לכבד מידי להוציא דמה ‪ ,‬ופולטת ואינה בולעת ‪ ,‬ואפי׳ גימא‬
‫דהמליחה מהני ‪ ,‬הא כמה פוסקים ס״ל דלא אמרינן דהדחה אחרונה‬
‫סותמת נקבי הפליטה וא״כ פולטת ולא בלעה ‪ ,‬ויש כג חולקין על‬
‫כג ‪ .‬משבצות א׳‬
‫כ״ז ואמרינן כיון דאם הורה המורה להתיר בכבד שנמלחה ונתבשל‬
‫לא מהדרינן עובדא ‪ ,‬ש״מ דמעיקר הדין כבד אחר המליחה כשאר‬
‫כשר היא ואינה טרודה לפלוט ושפיר בולעת ואסורה‪ ,‬ולומר )ב( דטרורה‬
‫לפלוט‬
‫ך‬
‫קונ ט ר ס א ח רון‬
‫)ב( ע י י ל בפוו״ד כאן ם״ק ה׳ שכתב ודל ולפנ״ד אין כאן הפחלת קו׳ דהא הפוס׳‬
‫׳ בחולין )דף קי״א( ד ה כבדא כפבו בהפי׳ השני דהאיבעיא קאי לאחר מליחה‬
‫אם יצא כל דמה במליחה או לא ודחי ה ד ס דילמא בכבדא דאיסורא פי׳ דלעולס שאינה‬
‫אוסרת שכבר יצא כל דמה במליחה ואוסרת היינו בכבדא דאיסורא וא״כ קשה כיון‬
‫דהשתא קיימינן בסברא דיוצא כל דמה במליחה א״כ אמאי אינה נאסרת הא שוב אינה‬
‫מרודה ‪ .‬וע״כ צ״ל דאף אחר שיצא כבר כל דמה שרודה היא בפלישת ציר ‪ .‬ואף לר״ת‬
‫דס׳׳ל דהאיבעיא קאי קודם מליחה נמי ע״כ צ׳׳ל ק דהרי בישול מוציא כל הדם כמו‬
‫מליחה ‪ .‬וא״כ אמאי אינה נאסרת אימר אחר שיצא כל דמה תחזור ותבלע ‪ .‬א״ו אף‬
‫שפלשה כל דמה שרודה בפלישת ציר לעולם ע ד ד ‪ .‬וכדי ליישב את הדרישה והש״ו‬
‫ו ה ד ך איך נעלם מאתם פששות הסוגיא דחולין הנ״ל י״ל דהא הקשו התו׳ שס אמאי‬
‫לא מוקי לה הכבד אוסרת בלא נמלחה ‪ .‬ותירצו דמשמע לי׳ דמיירי אחר מליחה כמו‬
‫שדרך לבשל בשר ע ד ד ‪ .‬א״כ י״ל דהיינו אי מיירי בכבדא דכשירה דדרך למלתו כמו‬
‫שאר בשר כשר שמבשלין עמו אס רוצה לבשלו לאכלו ‪ .‬אבל אי מוקי לה בכבדא דאיסורא‬
‫ואינה נאסרת אס של היתר היא ובישלה עם שריפה אינה נאסרת כפירדי ז״ל ל ד‬
‫^‬
‫ששרודה‬
‫כו כ ב‬
‫‪ p 'D TV‬עג‬
‫מי ע ק ב‬
‫‪!!9 0‬‬
‫מראה מקומות‬
‫לפלוט ציר לעולם כדלעיל ‪ ,‬סברא זו לא מצינו ‪ ,‬ולכן אם נפל לציר‬
‫אחר מליחה והדחה אחרונה אסורה ולא מהני לי־ צלי׳ ‪ ,‬וכן אפי׳‬
‫קודם מליחה אי נפל דם בעין על הכבד בעורה על האש י״ל נהי דאינה‬
‫בולעת דם פליטה מ״מ דם בעץ בולעת כדלעיל סי׳ ע׳ דלגבי דם‬
‫בעין לא אמרינן איידי דטרוד לפלוט לא בלע ‪ ,‬רק בלא נמלתה‬
‫ונפלה לציר וודאי לא גרע משאר בשר דשרי משום דכבכ״פ ‪ ,‬כד כבד כד ‪ .‬משבצות‬
‫אי בולעת שמנונית פלונתא בין הפוסקים י״א כיון דטרורה לפלוט‬
‫דמרובה בדמים אפי׳ שמנונית אינה בולעת ‪ ,‬וי״א דשמנונית בולעת‬
‫דמסרך יותר מדם‪ ,‬והסכמת אחרונים לחומרא דבולעת‪ ,‬ולכן אפי׳‬
‫‪.‬‬
‫נסתפק אי נפל איסור על הכבד אצל האש אין להתיר מטעם ס״ם ‪,‬‬
‫ומ׳־מ בנפל כזית חלב לתוך נ״ט זיתים של היתר וגם כזית כבד חי‬
‫שלא נמלח אף דקי״ל איסורין מבטלין זא״ז‪ ,‬ט״מ הכא התבשיל אסור‬
‫מספיקא‬
‫א׳;•‬
‫קונטרס אחרון‬
‫שערודה לפלוט איכה בולעת‪ .‬א״כ י״ל דשל היתר היא ולא גמלחה כלל כיון שמבשלו עס־‬
‫העריפד‪ s‬לא מלחו כלל דאינו דומה לשאר בשר כשר דמבשלו עמו לאכלו שדרך למלתו‬
‫ולכך הוא טרוד לפלוט משא״כ אחר המליחה דיצא כל דמה מרל דערודה לפלוע ‪ .‬דלא‬
‫פליגי הר״ת ופי׳ השני בתום׳ רק בלא כמלחה הכבד אי הכבד אוסרת אחרים‪ .‬אבל‬
‫הכבד עצמה אינה נאסרת בלא נמלחה אפי׳ לפי׳ השני ‪ .‬וכן לפמ״ש הר״נ ז״ל שם בהלכות‬
‫ליישב קו׳ התוס׳ דהכבד אוסרת ע״כ אחר מליחה דאי לפני מליחה פשיטא דוודאי אוסרת‬
‫ומה קמ״ל דמי גרע מבשר דעלמא שלא נמלח ‪ .‬נמי י״ל דהיינו בס״ד דמיירי בכבדא‬
‫דהיתרא ‪ .‬אבל למאי דמוקי לה בכבדא דאיסורא ואינה נאסרת היינו בבשלה עם הטריפה‬
‫י׳׳ל דמיירי בלא נמלחה הכבד ‪ .‬ולא קשיא פשיטא דקמ״ל דאינה נאסרת דאיידי דטרוד‬
‫למיפלט לא בלעה אפי׳ שמנונית דחיסורא כמ״ש הר״נ דל יעו״ש ‪ .‬ומ״ש החוו״ד דע״כ‬
‫צ״ל כן דהרי נישול מוציא כל הדם‪ .‬ואמאי אינה נאסרת שתחזור ותבלע כנ״ל‪ .‬נמי י׳ל‬
‫לפי מה שכתוב במדרש רבה פ׳ בא בפסוק כי אני הכבדתי את לבו ככבד הזה שהיא■‬
‫מתבשלת שני' ושלישית וארטסיס נכנס בתוכה ופי׳ המפרשים שם ארטיס לשון קושיא‬
‫דהכבד משונה מכל מיני בשר שהם מתרככים מן האור משא״כ הכבד מתקשה ע״י הבישול‬
‫ומתכויץ עכ״ד ‪ .‬וא״כ י״ל כיון דע״י הבישול מתקשה ומתכרן לכך איכה בולעת אפי׳‬
‫באינה טרודה ‪ .‬משא״כ במליחה כיון דלאחר המליחה שוב איכה טרודה ‪ .‬שפיר בולעת ‪.‬‬
‫ולכן נראה לפענ״ד להחמיר בכבד שנמלחה שנפלה לציר כדעת המשבצות ‪ .‬ובספר ערוגות‬
‫הרושם בסי׳ ע״ו ראיתי שכתב דטבע הכבד שאינה בולעת משוס דשיע ‪ .‬והא דקאמר‬
‫הש״ס דפולטת ואיכה בולעת לאו משום פליטתה אינה בולעת רק ה״פ הכבד אוסרת‬
‫ואיכה נאסרת דפולטת מש״ה אוסרת ואינה נאסרת משוס דאינר‪ s‬בולעת בטבע ומילי‬
‫מיצי קתני ‪ .‬ובזה מצדיק דברי המנ״י דכבד שנמלחה ונפלה לציר דיש להכשיר‪ .‬עכ״ד‪.‬‬
‫ודבריו תמוהים דהא אמריכן בחולין שם אי חלא אסור כבדא נמי אסורה כי היכי‬
‫דפלט הדר בלעה מאותו חומץ עצמו דכיון שנצמת ואינו טרוד לפלוט חוזר ובולע כפירש״י‬
‫שם ‪ .‬ולפי דבריו נימא דחלא אסור ומ״מ כבדא שרי דאינה בולעת משוס דשיע ואח״כ‬
‫מצאתי ראי׳ זה בפ״ח ‪ .‬אבל לפימ״ש מהמדרש רבה הדל י״ל דדוקא ע״י בישול מתקשה‬
‫ואינה בולעת אפי' אחר שפלטה כל דמה ‪ .‬אבל לא משוס טעמא דשיע ‪ .‬ובזה מיושב דברי‬
‫הדרישה וט״ז וש״ך מקו׳ החודר‪:‬‬
‫עיין‬
‫מראה טקומות‬
‫■כה ‪ .‬פולין שס‪:‬‬
‫כו ‪ .‬הרשב״א ‪:‬‬
‫■ס ‪ .‬כמו שאמרו שם‬
‫‪......................‬כו׳‬
‫‪.‬א״נ מוחלט‬
‫־והפס ' ב קד ^ ה ה^וה‬
‫■כש״ש ודלמ‪,p ;:,‬‬
‫;‬
‫כ ח‪ .‬הר‪-‬״ה ‪:‬‬
‫יןסף ;‬
‫‪/ pp‬‬
‫״ל‪ .‬הרשב״א דגאוניס‬‫אלא‬
‫’ לא‬
‫לכתחילה ;‬
‫לא ‪ .‬פ״ח שם‬
‫ןעיין ק׳ך‬
‫‪/pp‬‬
‫כ»ץירןץ‬
‫וכ׳כ המנ״י שס ‪:‬‬
‫‪120‬‬
‫כרכב‬
‫יו׳ד סימן עג‬
‫מי^קב‬
‫מספיקא דשמא הכבד אינה בולעת אף שמנונית וליכא ם׳ דתים לבטל‬
‫החלב דלהקל לא אמרינן רבולעת ‪:‬‬
‫ךן‪.‬א ם כה חלטו בחומץ או בדותהין וגם נקב והוציא מזדקי הדם‬
‫כו שבתוכו שאין החליטה מועלת לדם המכונס בעין תוך המזדקים‬
‫מדינא דגמרא הי׳ מותר כז לבשלו אח״כ אפי׳ עם בשד אחד בלא‬
‫מליחה וצלי׳ משום דנחלט הרם ואינו יוצא ‪ ,‬אלא כח שהגאונים כתבו‬
‫שאין לעשות כן משום שאין אנו בקיאין בהחלטה שמא לא יהי׳ המים‬
‫רותחים יפה יפה ‪ ,‬ובחליטת כט חומץ אע״ג דליכא למיחש שמא‬
‫יבוא לחלוט בחומץ שאינו חזק משום דאעפ״י שאינו חזק הוי חליטה‬
‫כדלעיל סי׳ ס״ז‪ ,‬מ״מ כיון ששתי החליטות מתירות הכבד כיון‬
‫שבאו לגזור באחת מהם לא חלקו בגזירתם‪ ,‬ל ובדיעבד אפי׳‬
‫נתבשלה אחר החליטה עם בשר אחר מותר הכל‪ ,‬וישלאאוסרץ‬
‫אפי׳ בדיעבד משום דאין אנו בקיאים בחליטה והוה כאילו לא נחלטה‬
‫ולכן אפי׳ בנתבשלה הכבד לבדה נמי אסור כדלעיל ם״ב ‪ ,‬הא לצלי‬
‫ואח״ב לבשלה שרי‪ ,‬כמו קודם חליטה‪ ,‬ולא אמרינן דהחליטה יגרע‬
‫דגם צלי לא מ הני‪ ,‬ולדינא )ג( נראה בנחלטה ונתבשלה לבדה‬
‫בדיעבד‬
‫קונטרס אחרון‬
‫>ג( ן ו י י ל ט״ז ס״ק א׳ מה שהקשה על הטור הא כתג אח״כ דבדיעכד שריוכי‪.‬‬
‫ועיין ש״ך ס״קירד מה שהקשה ארמ״א ופ״ח שספרו אהדדי והשאיר כקושיא‬
‫^‬
‫■שדוחק לומר שחזר בו הרמ״א‪ .‬וגס מלבד זה הקשי^ הש״ך שם אפ״ח מפי׳ יערש באריכות‪.‬‬
‫זנראה ליישב הכל דהטור ס׳״ל אס נתבשל הכבד לבדו בלא מליחה דשרי לפי שאינו‬
‫בולע‪ .‬והא דאיתא כש״ס חולין שם דר״ה ור״נ חלטי לי׳ היינו לכשלו עם כשר אחר‬
‫אבל לבדו לא בעי חליטה כלל ‪ .‬וא״כ לדידן‪.‬דעכ^פ בדיעבד שרי בחליטה היינו אפי'‬
‫לכשלו עס כשר אחר ‪ .‬לכן כתב הטור אבל אס נעשה החליטה בדיעבד וכשלו )אפי׳‬
‫■עם כשר אחר דשרי כמו שכתב הטור מקודם מדינא דגמרא הי׳ מופר לכשלו אפי׳ עס‬
‫גשר אחר( או אפי׳• נתכשל לבדו בקדירה שרי בדיעבד שפולטת ואינה בולעת עכ״ד ‪.‬‬
‫גלל הטור שניהם יחד אם נעשה החליטה בדיעבד ‪ .‬או נתבשל לבדו בקדירה דשרי ‪.‬‬
‫■לומר לך כיון דנפבשל לבדו שרי בלא חליטה‪ .‬ע״כ חליטה דש״ס היינו לבשלו עם בשר‬
‫אחר לפיכך לדידן בדיעבד שרי עס בישלו אפי׳ עם בשר אחר‪ .‬ומיושב קו׳ הט״ז הדל‪.‬‬
‫אבל להרמב״ס דס״ל דהכבד בולע ואם נתבשל הכבד לבדו דאסור וקי׳י׳ל כותי׳ ‪ .‬והחליטה‬
‫דר״ה ור״נ בש״ס היינו אפי׳ לבשלו לבדו כמ״ש הב״י ולדידן בדיעבד שרי בנתבשל לכדו ‪.‬‬
‫כיון די״א דהכבד אינו בולע לכן ע ד פ סמכינן אחליטה בדיעבד ‪ .‬אבל בנפבשל הכבד‬
‫כונת‬
‫אפי׳ בדיעבד אסור כיון דליכא סניך! להתיר וזהו‬
‫אחר‬
‫עם בשר‬
‫הת׳ח כלל כ״ד ד״ה כתב הטור וכו׳ אבל אס נעשה בדיעבד וכו׳ שרי דפולטת‬
‫■ ואינה בולעת כל״ל וכונתו כמ״ש בדעת הטור ‪ .‬ולכן סיים הת׳׳ח ולפימ״ש לעיל דלא נוהגין‬
‫כן ‪ .‬רק כדעת הרמב״ם דאפי׳ בישל הכבד לבדה אסור והחליטה דש״ס הוא לבשל הכבד‬
‫חלטה מעיקרא ונתבשלה עס בשר אחר)דהא על הטור קאי והטור‬
‫לבדה ‪ .‬א״כ ה״ה‬
‫דבת״ח קאי על הטור‬
‫״הזכיר בשר אחר( דאסור ‪ .‬לפי״ז הת״ח והרמ״א לא סתריאהדדי ‪.‬‬
‫גנ ״ ל‪ .‬ולכך כתב דאפי׳ בדיעבד אסור‪ .‬אבל המחברבש״ע סעיף ב׳ כתב סתס אס‬
‫‪■ .‬חלטו‪.‬וכי מותר לבשלו‪ .‬ולא כתב עם בשר אחר‪ .‬ולכך בדיעבד מותר ‪ .‬דלבדו גס הרמ״א‬
‫דס״ל‬
‫כו כי‬
‫‪ TV‬סייץ עג‬
‫מי ע ק ב‬
‫ס א ‪ 121‬מראה מקומות;‬
‫בדיעבד יש להכשיר כיון רכסה פוסקים ם׳ל ואפי׳ בלא נחלטה שרי‬
‫דהכבד אינה בולעת‪ ,‬ולכן בנחלטה די״ל דלא יצא דם כלל עכ״פ‬
‫בדיעבד כשר ‪ ,‬אבל בנחלטה ונתבשלה עם בשר אחר אפי׳ בדיעבד‬
‫יש לאסור דאין כאן עוד סניף להתיר דהכבד פולטת לכ״ע ‪ ,‬רק הכבד‬
‫עצמה יש להתיר בנחלטה בדיעבד ;‬
‫ך לב אם רוצה לצלותו לבד ‪ ,‬ולא לבשלו אח״כ ‪ ,‬צריך חתיכה משום‬
‫דם בעין שנמצא בסמפונות‪ ,‬אע״ג דכל הדם הנמצא ב כ בי‬
‫נורא מישאב שאיב ‪ ,‬ואפי׳ אי נשאר נו מקצת דם‪ ,‬הוה ד‪ °‬׳“ לא‬
‫פירש ‪ ,‬מ״ם משום דם בעין שנמצא בסמפונות דהוה בכנוס כבלי ^ייו‬
‫חתיכה שלא יהי׳ נשאר בשם ‪ ,‬ואם לא קרעו קודם צלי׳ יקרעו אח״ב‬
‫ולא חיישינן שמא נבלע דם הסמפונות בבשרו משום דכנכ״ פ‪ ,‬וי״א‬
‫לג דלצלי לבד ואין ברצונו לנ שלו אח״כ א״צ שום חתיכה כלל׳‬
‫שאין אנו חוששין שיש דם בעין בסמפונות ‪ ,‬לד אבל החשש יייא‬
‫משום דם הנבלע בעור הסמפונות שאין כח האש מגיע שם להוציאי‬
‫לגמרי ולכך רק כשרצונו לנשלנו אח״ב יפליט הדם ע׳׳י הבישול וידיי‬
‫דם שפירש ואסור ולבך צריך לקרעו ש״ו קודם הצלי ואם לא עשר׳ כן‬
‫נוטל הסמפונות לאחר הצלי׳ ומבשלו כמ׳׳ש ם״א ‪ ,‬ואין די בחתיכת‬
‫הסמפונות לאחר הצלי׳ קודם הבישול שיצא הדם כעין משם ‪ ,‬משום‬
‫דאין חשש משום דם בעין‪ ,‬אלא משום דם הנבלע בהסמפונות‬
‫ולכך צריך לנטלם לגמרי ‪ ,‬אבל לצלי לבד א״צ שום חתיכה משום‬
‫דהוה האי דם שנבלע בהם ‪ ,‬דם שלא פירש שמותר וכן נוהגין אפי׳‬
‫לכתחילה ‪ ,‬לה וצריך ליזהר לצלותו אגחלים דוקא ‪ ,‬כדי שידי׳ טקים‬
‫לזוב הדם ‪ ,‬אבל לא על חרסו של תנור חם במקום שאם ישפך שם‬
‫לא יצאו מיד דאסור כסליחה אסור נטי בצלי׳ כי אין מקום לדם‬
‫לזוב ושוב נבלע ככבד דהוד‪ .‬כנתבשלה בדמה ‪ ,‬ואין לומר שהאש‬
‫מכלהו ומייבש הדם ואינו מניחו להבליעו ‪ ,‬דלא שייך זה אלא בדבר‬
‫מועט כמו טיפה אחת לקמן סי׳ צ״ב‪ ,‬םשא״כ הכא שפולט דם הרבה‪,‬‬
‫ויש לו חולקין ע׳׳ז דנודא משאיב שאיב שטבע האש למשוך הדם‬
‫אליו ולא להבליע‪ ,‬רק להבליע שאר דברים יש לחלק בין מעט‬
‫להרבה ‪ ,‬נסי׳ צ״ב לקמן ‪ ,‬סשא״כ לענין דם אין לחלק בזה ‪ ,‬ובמלךם‬
‫הפסד‬
‫לב ‪ .‬כפירש״י וכה״ב‬
‫*דה ‪ 6‬דרכה ב״ר‬
‫הונא לצלי לחודא‬
‫נמי קאמר ‪:‬‬
‫י‬
‫תוס׳ שם‬
‫ד״ה■‬
‫לג ‪,‬‬
‫' וחתוכי׳ ‪:‬‬
‫לד ‪ .‬נכ״י מה״ת סי׳‬
‫*מ׳ וכ״מ כש׳׳ס‬
‫סמפונא דבליעא דמא‪.‬‬
‫ולא כנוס בי׳ דמא ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫לה ‪.‬‬
‫פ^‬
‫צל״ח‬
‫ןח׳ד ‪ p‬י׳ ע״ן ‪:‬‬
‫לו ‪ .‬יד אפרים סי^'‬
‫ע״ויטו׳ששהאריך‬
‫בזה ;‬
‫קונטרס אחרון‬
‫דס״ל כהרמב״ס נמי מודה דשרי ולכך לא הני׳ על המחבר כלל‪ .‬ולכך כתבתי בפנים דלדינא‬
‫נראה דעם בשר אחר אפי׳ בדיעבד' אסור ‪ .‬ולבדו שרי ;‬
‫ו ב ה א י דס״ס ס״ז שכתב הרמ׳א שם בשאר בשר בחלעו בחומץ בדיעבד להתיר נמי‬
‫י״ל דאיכא סניך להכשיר דשם לא מצינו חליעת מיס רותחין רק חליעת חומן‬
‫ובחומץ לא שייך אין אנו בקיאים כמ״ש הב״י הבאתיו בפנים ‪ .‬רק מחמת שלא חלקו‬
‫בגזירתם לכן שם בדיעבד מותר ‪ .‬ולפי״ז יש להכשיר שם בדיעבד אפי׳ בלא מליחה ‪ .‬מ׳״מ‬
‫כתבתי בס״ס ס״ז בפנים דאפי׳ דיעבד מליחה בעי ‪ .‬כמ׳ש הש׳יך בתירוץ השני ‪ .‬מפני‬
‫שראיתי בב״ח כאן שכתב דלא כב״י דגם בחליעת חומץ אין אנו בקיאים'כמה שיעור‬
‫החומץ אס הרבה או מעע ושיעור הזמן שיניחהו בחומן■ ואס יהי׳ החומץ חס ע״י האש‬
‫או קר וכיוצא בזה מן הספיקות עכ׳׳ל ‪ .‬וא״כ ליכא שם סניך להתיר ‪ .‬וזהו נכון ואמת כ‬
‫עיין‬
‫מראה' מקומות‬
‫‪ !22‬כוכב‬
‫ילז ‪ .‬חרד סי׳ ע״ו‬
‫באורים ב׳ ושרת‬
‫■הר הכרמל חירד סי׳‬
‫■י״ד ומשבצות סי׳ רףה‬
‫אות ש״ז ויד אפריס ‪:‬‬
‫לח ‪ .‬ש״ז סי׳ ס״ה‬
‫ס״ק ב׳ ‪:‬‬
‫־לש ‪ .‬בס׳ אהע״ז‬
‫בש׳ע הקמניס‬
‫ובינת אדס שער ארה‬
‫סי׳ כ״ו ‪:‬‬
‫■מ ‪ .‬שס בגמרא‬
‫כדדרש מרימר‬
‫ובתוס׳ שס ‪:‬‬
‫■מא ‪ .‬שפתי י״ב ‪:‬‬
‫■■מב ‪ .‬רש״י שס ;‬
‫■מג ‪ .‬ל״ח פרק כ״ה‬
‫אות קל׳ז ;‬
‫מד ‪ .‬תוס׳ ר״פ כיצד‬‫צולין ‪:‬‬
‫•מה ‪ .‬דרישה וש״ז ‪:‬‬
‫זמו‪.‬‬
‫מנ׳י כ׳ ד‬
‫כ״ב ‪:‬‬
‫אות‬
‫‪ . m‬שס ‪ .‬ובש״ז לא‬‫* משמע כן ‪:‬‬
‫•דד םיק עג‬
‫מיעקב‬
‫הפסד יש לסמוך ע״ז להיתר ‪ ,‬ואם לו בשעת הצלי׳ נגע הכבר לכלי‬
‫בין ב״ם או כ״ח העומר שם אצל האש עם תבשיל ואין ם׳ בהקדירה‬
‫נגד הכבד יש לאסור התבשיל עם הקדירה כיון שמבשל בהקרירה‬
‫אף מה שנבלע מבחוץ הוה כבישול וטסתרך בהמאכל ואין כח לאש‬
‫לשרפה ‪ ,‬ואפי׳ אם הקדירה ריקנית צ״ע אם יש להתיר הקדירה משום‬
‫דמשאיב שאיב ‪ ,‬וכ׳׳ז בצלי אצל האש שאז יוצא דם של עצמו אבל‬
‫אם נגע בשר שלא נמלח חם בחם שלא אצל האש או כלי הם בכשר‬
‫שלא נמלח אפי׳ הקדירה מותר דאין בלוע יוצא בלי רוטב בכחוש‬
‫אך באופן שהודח הבשר מהדם בעין וכמ״ש סימן זה ס״ב ‪ ,‬ויש‬
‫לס מתירין לצלות הכבד על הנייר מדמותר לצלות המוח סקרוטו על‬
‫האש ‪ ,‬לט ולא דמי כלל להטוח פולט דרך הקרום שהוא מחובר לו‬
‫בתולדה משא״כ בנייר שכותבים שנעשה בדבק אסור אפי׳ בדיעבי*‪,‬‬
‫ואפי׳ בנייר פשוט דאגו רואין שמסננין עליו יין מ׳׳ם ידוע שמעכב‬
‫מאוד לצאת ומכ״ש דם דסמוך ‪:‬‬
‫ץ בתנורים מ שבימי חכמי הגמרא שפיהם הי׳ למעלה אם רוצה‬
‫לצלותו עם בשר על השפוד יהי׳ הכבד למטה והבשר למעלה‬
‫ולא להיפך משום דבכבד יש שפע דם ולא סמכיגן לכתחילה אטעמא‬
‫דמישריק שריק ‪ ,‬דלא שריק שפיר ‪ ,‬וכן אטעמא דכבכ׳׳פ ‪ ,‬ובדיעבד‬
‫מותר דדם מישריק שריק בצלי ולא נבלע כלל מהעליון לתחתון ‪,‬‬
‫ולכך א״צ אפי׳ מא לשהות התחתון שנצלה כבר כמו העליון שעדיין‬
‫לא נצלה כדי שיפליט מה שבילע ‪ ,‬אבל אי הוה אמרינן טעמא‬
‫דשרי בדיעבד משום כבכ״פ הוה צריך להשהות התחתון כמו העליון‬
‫בכדי שיפליט ‪» ,‬כ ובתנירים שלנו שצולין על השפוד אצל האש‬
‫אסור לצלותו עם הבשר לכתחילה אפי׳ כבד למטה שמגביהין השפוד‬
‫ככל פעם ונהפך העליון לתחתון ‪ ,‬אע״ג בדיעבד מותר מ״מ רגיל בכך‬
‫להגביה השפוד ומתהפך‪ ,‬ואותן מג שפודין העשוין בענין שמתנלגלים‬
‫מעצמן מותר לכתחילה לצלות בהם כבד עם בשר דלא שייך בהו‬
‫עלוי בשרא כלל דתמיד מונחים בשיה לארכן ‪ ,‬ואם מל נמלח הכבר‬
‫כבר מותר לצלותו ע״ג בשר שלא נמלח ‪ ,‬דאפי׳ לפי מנהגינו שאין‬
‫מבשלין כבד ע״י שום מליחה כמ״ש לעיל מ״מ כיון דנמלח בסליחת‬
‫קדירה נתמעט דמו ולא אסר טפי משאר בשר שלא נמלח ‪ ,‬ובשרא‬
‫ע״ג בשרא שרי לכתחילה משום דשריק או כבכ׳׳פ‪ ,‬וכבד שנמלח‬
‫לצלותו תתת בשר שלא נמלח יש »ה אוסרין אפי׳ הכבד לא הודח‬
‫דעדיין פולט ציר דלא מהני זה אלא במליחה לא בצלי ‪ ,‬משום‬
‫דעיקר להלכה דכבד שנמלח הוה כשאר בשר שנמלח כמ״ש לעיל‬
‫סעיף ב׳ ‪ ,‬אע״ג דלעיל אנו מחמירין ‪ ,‬אכל כאן להקל לא ‪ ,‬וא״כ הא‬
‫קי״ל לקמן ס״ס ע״ז דלכתחילה אמר לצלותבשר שנמלח עם בשר‬
‫שלא נמלח‪ ,‬מו והיכי דנמלחו שניהם הנכד והבשר ג״כ אין לצלות‬
‫הכבד ע״ג בשר לכתחילה כמו בשר שלא נמלח ע״ג בשר שנמלח‬
‫משום דחיישינן לעיל לחומרא דכבד לא מהני לי׳ מליחה אע״ג דנתמעט‬
‫היה כבשר שלא נמלח‪ ,‬ילפי״ז מי בשפודין שלנו אין‬
‫דמו מ״מ‬
‫חילוק בין ע״ג בשר לתחת הבשר‪ ,‬ואע״ג דצולין את הפסח עם‬
‫הכבד‬
‫כו כ ב‬
‫ידד ס^מן עג‬
‫מי ע ק ב‬
‫‪ ! 23 1 0‬טראהפקימות‬
‫הכבד דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו אפי׳ לכתחילה וא״ב אף שנסלחה‬
‫הכבד והיתה למטה שרי לכתחילה שחרי היתה מונחת תוך הפסח‪,‬‬
‫י י״ל כיון דמדינא אין אנו מחמירין דק לכתחילה ולא בדיעבד ‪ ,‬לכך‬
‫»מ כפסח לא החמירו ושרי אפי׳ לכתחילה ‪ ,‬משום דכת'^‬
‫ועל כרעיו ועל קרני ‪ ,‬ויש מע מתירין בכבד שנמלחה אפי׳ תחת בשף‬
‫שלא נמלח משוס כבכ״פ ומניאים ראי׳ מפסח‪ ,‬ואע׳׳ג דלקמן ס״ם ע״ז‬
‫אוסר לכתחילה אינו אלא חומרא בעלמא דמדינא שרי משום כנכ״פ‬
‫ובאן דאיבא נמי סברת הפוסקים דס״ל דאפי׳ אחר מליחת הכבד יש‬
‫ב ה דם לכך אוקסא אדינא וכן חיכי דנמלחו שניהם מותר לצלות‬
‫■הכבד ע״ג בשר מטעם כבכ״פ בצירוף דעת הסובר דאין שום דם בכבד‬
‫אחר המליחה ‪ ,‬ולדיגא צ״ע בכל זה ‪ ,‬נ ומנהג העולם‬
‫הכבד עם בשר לא תחת בשר ולא ע״ג נ שר לא בנמלה ולא בלא‬
‫נמלח ‪ ,‬מ״ם מדינא נראה דכל זמן פליטת ציר אף שנמלח והודח‬
‫אין להחמיר בזה לכתחילה כיון דיש כמה פוסקים דס״ל דאף לאחר‬
‫שהודח אמרינן דפולט ציר בדלעיל סי׳ ע׳ ‪ ,‬וראוי לסמוך עלייהו בכיוצא‬
‫נז ה ;‬
‫יי^^י‬
‫‪ pj‬אם נא מולח בשרא ונברא לא ימלחנו לכתחילה‬
‫אלא תחתיו כמו בצלי׳ וכן אם הבשר תפל ‪ ,‬ובדיעבד מותר‬
‫דכבכ׳׳פ ‪ ,‬אבל אם הבשר כבר נמלח והודח אסור אפי׳ דיעבד אם‬
‫־הכבד למעלה ‪ ,‬ולא תימא כבד קיל משאר בשר ' דהוא רק מדרבנן‬
‫כדלעיל ס״א או דל״ת דהמליחה אינה פועלת כלל בכבד אלא לא‬
‫גרע משאר בשר שלא נמלח מקודם ונמלח ע׳׳ג בשר שנמלח כבד‬
‫והודח דנתבאר לעיל סי׳ ע׳ שאסור ‪ ,‬וכן בנמלחו שניהם ושהה‬
‫הבשר כשיעור והודח ראח״כ מלח הכבד פעם שני אצל הבשר שכבר‬
‫הודח נטי י״ל כמ״ש לעיל נצלי׳ דלר״ת לאחר מליחת הכבד הוה‬
‫כשאר בשר וגם י״א דלא אמרינן דנסתמין נקבי הפליטה לכן יש‬
‫להקל ‪ ,‬ולמעשה צ״ע ‪ ,‬אבל אי לא מלח הכבד פעם שני רק נשאר‬
‫עליו המלח לאחר שיעור מליחה והניחו אצל בשר שכבר נמלח והודח‬
‫^ש להתיר אפי׳ בלא הפ״ם כיון די״א דלאחר שיעור מליחה לא מיחשב‬
‫עוד כרותח ולעיל סי׳ ס״ט מקילינן בזה בהפ״ם ‪ ,‬וי״א דלא אמרינן‬
‫דנסתמין נקבי הפליטה לכך בצירוף שניהם יש להקל אפי׳ בלא‬
‫הפ״מ ‪ ,‬נב ונהגו שלא למלוח כבד כלל אפי׳ לבדו משום היכרא להכיר‬
‫דאינו‪ ,‬דומה לשאר בשר שלא יבואו לבשלו עם בשר א״נ משום‬
‫דהאור בשעת צלי׳ חוזר ומבליע לתוכו הדם שפלט המליחה ואם‬
‫אירע שדלחו ידיחנו קידם הצלי׳ ואין לשנות ‪ ,‬רק יש לטלחו קצת‬
‫כשהוא תחוב בשפוד או כשמונה על האש לצלות ‪ ,‬ומיוד אם נמלח‬
‫הכבד כין לבדו או אפי ע״נ בשר מותר כדלעיל ‪ ,‬וי״א אם נמלח‬
‫הכבד כשהוא דבוק בעוף שיש לקלוף מעט סביב הכבד ואינו אלא‬
‫חומרא בעלמא ‪ ,‬אבל נמצא בתוך העוף ואינו דבוק לא בעי קליפה‬
‫זלכך כבהמה שאין דרך להיות כבד דבוק בשעת מליחה א״צ קליפה ‪,‬‬
‫משא״כ בלב בסי׳ ע׳׳ב דאפי׳ אינו דבוק כעי קליפה משום דדם‬
‫הלב הוה דם בעין ‪ ,‬ובבר נתבאר דנהגו להדיח כל כנ ר אחר צליתו‬
‫משום‬
‫פוס׳ שם ‪:‬‬
‫מח ‪.‬‬
‫‪ p ’ pp‬״ך‬
‫‪. QP‬‬
‫נ ‪ .‬כאר הי ‪: 3p‬‬
‫’‬
‫נא ‪ .‬מחכר וש״ך ושפתי‬
‫; ‪op‬‬
‫‪-‬‬
‫‪3J‬‬
‫‪.‬‬
‫רמ^א ט׳׳ז ש״ך‬
‫ושפתי ‪:‬‬
‫מראה מקומות‬
‫נג ‪ .‬שפתי י״ח וכעי׳‬
‫;‬
‫*ע״ו ש^^ו‬
‫נד ‪ .‬ת״ח וש״ך‬
‫נה‬
‫הרדב״ז ח״‪3‬‬
‫;‬
‫מחבל למ״א‬
‫נו‬
‫ש״ך ושפתי ‪; pp‬‬
‫חןלוי צ״ן‬
‫‪5‬ן ^‬
‫פ״ב ירך שנתכשל‬
‫כה ג״ה אם יש ‪p3‬‬
‫וכו׳ דווקא כה ו‪^5‬ן‬
‫מצערה ד״א עמה •‬
‫נח ‪ .‬מנ׳י כלל פ״ה‬
‫אןם א׳ ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫נע ‪ .‬שם כלל‬
‫אות ו׳ ועיין ש׳ך‬
‫עייל‬
‫‪124‬‬
‫כוכב‬
‫'י״ד פימן עג‬
‫מיעקב‬
‫משום דם הדבוק בו אפי׳ רוצה לאבלו כך כלא בישול ‪ ,‬ובאם רוצת‬
‫לבשלו אחר הצלי׳ נג מדינא צדיך הדחה ‪ ,‬מיהו אם לא הדיחו‬
‫ובישלו כך מותר ‪ ,‬ואם לא הדיחו קודם הצלי׳ ובישלו כך נמי מותר‬
‫בדיעבד דלא גרע משאר בשר דהוה דמו מה״ת אסור ‪ ,‬ומותר כה״ג‬
‫כמ״ש לקמן סי׳ ע״ו ‪ ,‬כ*ש דם כבד דרבנן ‪ ,‬אבל בנמלה בלא הדחה‬
‫ראשונה ושהה שיעור מליחה דבשאר בשר אסיר כה״נ ‪ ,‬ה״ה בכבד ‪,‬‬
‫ולא אמרינן שאני כבד דפולטת ואינה בולעת ‪ ,‬דאפשר דם בעין‬
‫בולעת ‪ ,‬ועוד כיון דבלא הדחה ראשונה לא יוכל המלח לפעול פעולתו‬
‫להוציא דם שוב אין הכבד ט ה ד ובולעת הדם בעין ‪ ,‬נד והמנהג‬
‫להדיחו קודם הצלי׳ ואפי׳ רוצה לאכלו כך בלא בישול 'אח״כ‪,‬‬
‫נה כבד שנמלח עם בני מעים דאיכא ב׳ לריעותא ‪ ,‬חדא דכבד‬
‫מחפה בדמים ‪ ,‬שנית דאין מחזיקין דם בבני מעים יש לחוש ולאסור‬
‫הבני מעים ‪ ,‬נו נמצא כבד בעוף צלוי מותר בדיעבד משום כבכ״פ ‪,‬‬
‫וי״א לקלוף מעט סביב הכבד אפי׳ אינו דבוק וחמור צלי ממליחה‬
‫דבעינן דבוק רוקא כדלעיל‪ ,‬ואף בצלי אינה אלא חומרא בעלמא‬
‫ומש״ה אם לא קלפוהו ונתבשל כך אין לחוש ואפי׳ קליפה א״צ אחר‬
‫הבישול משום‪ .‬שלא יבואו להתיר אף במקום שצריך קליפה מדינא‬
‫וליכא ם׳ נגד הקליפה משא״ב גני לב לעיל סי׳ ע״ב צריך קליפה‬
‫‪.‬‬
‫אחר הבישול משום דהוה דם בעין ‪:‬‬
‫^ אם נז הכבד נמצא בעוף מבושל דבודאי נמלח מקודם מ״מ‬
‫צריך באותו עיף עצמו ם׳ נגד הכבד כמו בשר שנתבשל בלא‬
‫מליחה לעיל סי׳ ס׳׳ט ‪ ,‬ואין מה שבקרירה מסייע לבטל משום איסור‬
‫דבוק ‪ ,‬ואין לך עוף שיהי׳ בו ם׳ כנגד הכבד כשהוא שלם לכן אם‬
‫הכבד שלם ודבוק בעוף נעשה העוף נבילה דקי״ל בכל האיסורים‬
‫חתיכה עצמה נ״נ ובעינן ם׳ משאר הדברים שבקדירה נגד כל העוף‬
‫וה״ה אם דבוק חתיכת כבד בחתיכת עוף ואין ם׳ בחתיכת עוף כנגדו ‪,‬‬
‫ואם נח חתיכת )ד( הכבד אינו אלא גדול רק כמו הלב של אותו‬
‫עוף מסתמא יש ם׳ באותו עוף משום דאין לך עוף שאין בו ם׳ כנגר‬
‫לבו כדלעיל סי׳ ע״ב ‪ ,‬ואם אין הכבד דבוק להעוף אז מצטרף כל‬
‫מה שבקדירה לבטל הכבד ואם יש ם׳ בכל מה שבקדירה לבטל‬
‫הכבד מותר ‪ ,‬מיהו הכבד עצמה אפי׳ נמלחה מקודם‪ .‬אסורה ‪ ,‬דמליחה‬
‫בכבד לא מהני והוד‪ .‬כבשר שלא נמלח בנתבשל דהחתיכה עצמה‬
‫אסורה אפי׳ בדאיכא ס׳ אם לא בהפ״ט כדלעיל סי׳ ס״ט ‪ ,‬ועיין לעיל‬
‫סי׳ ע״ב גבי לב ‪ ,‬ובנכבש הכבד נט במים ויש ם׳ במים יש להתיר‬
‫או*‬
‫ופר״ח ג‬
‫הונטרם אחרון‬
‫שפתי כאן אות כ״כ שכתב על דין זה דהמדי ולא ידענא מנא לי׳ הא‪.‬‬
‫)ד(‬
‫’ דכלכ כא הקכלה דשיערו חדל דיש ס׳ נגד דם הכנוס והמוכלע ככשר‬
‫משא״כ ככד דכולה דם אימא דליכא ס׳ ולמעשה צ״ע עכ״ל ‪ .‬ודכריו צ״ע הא הוא עצמו‬
‫כתב בשפתי ע״ז דלב עריפה שבישלו עס התרנגולת כשירה דמסתמא יש ס׳ נגד הלב‬
‫יעדש ‪ .‬דכ׳מ מש״ך שם ‪ .‬ש״מ דנגד כל בשר הלב יש ס׳ ולא נגד דם לבד ‪ .‬ודברי‬
‫‬‫המנ״י נכונים ולכן העתקתים בפנים ‪:‬‬
‫■‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סיג*‪;V •<> I‬ד‬
‫טי ע ק ב‬
‫‪ ! D : .2 5‬מראה מקומות‬
‫אף הכבד דהא אפי' בשר שנבבש באי מליחה ויש פ׳ יש מתירין‬
‫אפי׳ אותה חתיכה בדלעיל סי׳ ס״ט ‪ ,‬וכ״ש גבי בבד די״ל דאינו בולע‬
‫ולא שייך גבי׳ פירש ממקום למקים אחר ונבלע שם רק מה שפירש‬
‫גפלט לחוק* ולכך אפשר להתיר בכבד בכה׳׳ג בישול אחר הצלי׳ ג״כ ‪,‬‬
‫ומה״ט יש מתירין הכבד ביש ם' אפי׳ בגתבשל ‪ ,‬ועכ״פ בכבוש יש‬
‫להתיר ‪ ,‬עוף ס שהכבד דבוק בו ונתבשל כך דבעינן ם׳ כנגד העוף ס‬
‫עיין פ״ז כ־׳■‬
‫אף דאיכא כ׳ נראה דעוף עצמו אסור אף בהפ״ט ‪ ,‬דלא דמי לחתיכה‬
‫ס״ע אות כ״ט‬
‫וכקה״כ‬
‫שנתבשלה בלא מליחה בדאינא ם׳ גם החתיכה מותרת בהפ״ם‪,‬‬
‫שם דלא‬
‫דהתם סמכינן אהגך פוסקים דס״ל דפי׳ ממקום למקום בחתיכה כמ״ש כהג׳ יד אכרהס‬
‫כאן ‪:‬‬
‫עצמה ולא יצא לחוץ מותר משא״ב הכא דחיישיגן דיצא לחוץ‬
‫מהכבד ונבלע בהעוף דלכ״ע הוה פי'‪ ,‬וכבר נזכר לעיל סי׳ ס״ט‬
‫מזה ‪:‬‬
‫וי' עוף סא שמלאוהו בבצים בתיך החלל וצלאוהו ונמצא בתוכו לב או סא ‪ .‬רמ״א ומ^ז ס׳ ס‬
‫ע״כ וש״ך כאן ‪:‬‬
‫כבד דביק בהעוף דינו כמבושל ולא כצלי כיון שהבצים נקרשים‬
‫בתוכו מעכבי את הדם לצאת ולא אמרינן גבי׳ כבכ׳־פ ובעינן ם׳ מן‬
‫העוף בלא המילוי כגון כשהכבד אינו שלם ‪ ,‬ולא אמרינן דמצטרף‬
‫המילוי כיון דהמילוי גורם דהוה כבישול א״כ נבלע מתחילה במלוי‪,‬‬
‫ואם אין בעוף עצמו ם׳ כגון אם אין העוף שלם דאז אפשר ‪,‬דאין בו‬
‫ס׳ כנגד לבו כמ״ש בס״ם ע״ב הכל אסור ‪ ,‬ודוקא אם הלב או הכבד‬
‫דבוק בעוף אז בעינן בעוף גופי׳ ם׳ אבל אם אינו דבוק אף המילוי‬
‫מצטרף להעיף לבטלו בם׳ כיון דיש לה דין בישול בקדירה הוה ‪.‬‬
‫בין לחומרא ובין לקולא ומצטרף המילוי ג״כ לבטל ‪ ,‬ואז אפי׳ המילוי‬
‫מותר ולא אמרינן ביון שהבצים הם בתוך החלל והלב או הכבד ■‬
‫נחבא בתוכם דהוה איסור דבוק ‪ ,‬ואם מלאוהו בבצים ובשר יחד הוה‬
‫דינו כמלאוהו בבצים לבד כיון שהבצים נקרשים ומעכבין הדם לצאת‬
‫אבל אם סלאוהו כבשר לבד ואין שם בצים הנקרשים אז דינו כצלי‬
‫דאמרינן כבכ״פ ‪ ,‬ומי שלבו נוקפו להחמיר יחמיר במילוי בצים אף‬
‫בדאיכא ם׳ לאסור המילוי לחוד מטעם שנחבא בתוך המילוי אבל‬
‫לא בעינן בגוף העוף ם׳ כנגד המילוי לאסור את העיף בי די לנו‬
‫׳ בהומרא זו ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫סי ט ! ע ד ‪ .‬דיני הטחול וכליות וביצי זכר ‪ .‬ובר‬
‫סע־פים ‪:‬‬
‫׳ ׳‬
‫ב'‬
‫א ‪ .‬דהא דם המחול‬
‫בלאו גמ״ש בה׳‬
‫דם שחימה ומיין תוס׳‬
‫חולין קי״א ד״ה אבל‬
‫מחול צוד״ה כבדא‬
‫ומהרש״א שם ‪:‬‬
‫ב ‪ .‬־ת״ח כלל ל״א‬
‫^ הטחול א צריך מליחה ‪ ,‬ומליחה מועיל לו לבשלו אח״כ אפי׳ עם‬
‫ב בשר ילא כעי חתיכה ומליחה רק דינו כשאר בשר ‪ ,‬אעפ״י‬
‫שיש בו אחר המליחה מראה אדמומית ונראה כרכוי דם שומנא בעלמא‬
‫הוא ולא דם ‪ ,‬וכן לצלי לענין הדחה ותתיבה ושאר דברים דינו כשאר‬
‫בשר ולא דמי לכבד דלעיל‪ ,‬ואם ג נצלה הט*חול בלא ניקור'אין‬
‫להתירו מסתמא דיש בו ם׳ אלא דוקא אם שיערוהו וידעינן בוודאי‬
‫דיש בו ס׳ אבל מסתמא לא ‪ ,‬ואעפ״י שיש בו ס׳ לבטל חלב האסור‬
‫וש״ך ‪:‬‬
‫צריך נטילת מקום סביב חלב הטחול ‪ ,‬ואם נמלח הטחול בלא ניקור ג ‪ .‬ב״ח ומשבצות א׳ ‪:‬‬
‫אם‬
‫הראה מקופות‬
‫‪126‬‬
‫כו כ ב‬
‫'ר״ד סי מן ע ד ע ה‬
‫מי ע ק ב‬
‫אם ידוע שנמלח עם שאר בשר לא אמרינן דיש לסמוך על המקילין‬
‫דלא אמרינן דבוק ויצטרף הכל לם׳ כיון דבלא״ר‪ .‬יש סברא רבטחול‬
‫גופה יש ם׳ וא״ב יש להתיר גם הטחול בקליפה ‪ ,‬זה לא אמרינן‬
‫ביון דאסור דבוק הטעם דממהר לבלוע הוה ספק תורה בטהול דאין‬
‫הגעלה באוכלין‪ ,‬ושאר בשר שנמלח עמו יש להתיר אע״ג דאין‬
‫הספק בתחילה בחנ״ג דבשאר איסורין הוה דרבנן דנימא ס״ד לקולא‬
‫רק בטחול גופה דהוח ספק מה״ת לבך לא אמרינן כח״ג ס״ד לקולא‬
‫לענין חנ״ג‪ .‬מ״מ יש להתיר שאר הבשר בקליפה במקום שנגע‬
‫בטחול ביון דחנ״ג במליחה הוה חומרא דמשום לתא דבב״ח לא‬
‫'‬
‫שייך למגזר במליחה ולא נהגו חומרא זו אלא בוודאי ולא בספק‬
‫א• יש בטחול נופח ם׳ ‪ ,‬אע״ג דהוה ספק חסרון ידיעה דלא חוה ספק‬
‫ד ‪ .‬שו״ה שבות יטקב כדלקמן סי׳ צ״ח ‪ ,‬מ״מ ד בהפ״ם יש להתיר דהא י״א דבסתם טחול‬
‫ס״ב סי׳ ס״ט ובחדושי יש ם׳ נגד החלב שבו ולא צריכין כלל לשער ‪ ,‬ואם ליתא הטחול‬
‫לפנינו שא״א לשער יש להקל אפי׳ בלא הפ״ם ‪:‬‬
‫הגרשיוני ‪:‬‬
‫ה‪ .‬רמ״א ושפתי ב׳‪ ^ :‬י״א ה שנהגו שלא לבשל הכליות או ביצי זכר בקדירה אפיי׳‬
‫לאחר שניקר אותן ולאחר המליחה משום דאית בהו רוב דם‬
‫ובדיעבד אין לחוש ‪ ,‬ובמדינות אלו נוהגין היתר אפי׳ לכתחילה ופוק‬
‫חזי מה עמא דבר ‪ ,‬ומותר למלוח כל אלו לכתחילה עם שאר בשר‬
‫אעפ״י שיש בהם רוב דם ולא דמי לכבדא עלוי בשרא דאסור לכתחילה‬
‫ובלבד שיסירו הקרומים והחלב מהם ועיין סי׳ ם״ד וסי׳ ס״ה וסי׳‬
‫ק״ה ‪:‬‬
‫סי מן‬
‫ע ה ‪ .‬דין מ לי ח ת ה ט עי ם ‪ .‬ו ב ו ה׳ ס עי פי ם ‪:‬‬
‫א ‪ .‬חולין קי״ג ועיש״י ^ אין א טחזיקין דם בבני טעים מסתמא כגון בכרם ובקיבה ובדקין‬
‫הסובבים סביב הכנתא ובחלחולת היינו הכרכשא והוא המעי‬
‫שס ד״ה אין‬
‫הדבוק בפי הטבעת ‪ ,‬לפיכך בדיעבד אם בישלם בקדירה בלא מליחה‬
‫מחזיהין ‪:‬‬
‫אם אין שומן עליהם מותר ‪ ,‬ודוקא מסתמא לא מרזזקינן בהו דם אבל‬
‫ב ‪ .‬הר״ן בשם רמ‪3‬״ן ; אי חזינן ב דאסמיק צריכין מליחה כשאר בשר ואפי׳ בדיעבד אסור ‪,‬‬
‫ג ‪ .‬רמ״א ומשבצות וכ״ש אם ג נטלחו בכשא׳׳ם ולא אסמיק דמותרים‪ ,‬וכן■ אם‬
‫נמלחו ממש ושחו כשיעור מליחה ולא הדיחם תחילה מותרים לבישול‬
‫* ;‬
‫כי אין דם בעין על הדקין ומשום מעמא דלרכך חא בדיעבד מותר‬
‫כרלעיל סי׳ ס״ט‪ ,‬אבל לכתחילה צריכים מליחה בכלי מנוקב והדחה‬
‫ד ‪ .‬כו״פ וערוגת תחילה וסוף כשאר בשר ‪ ,‬משום ר מדאי אין לומר דלא נמצא שום‬
‫פעם דם בבני טעים דהא חזינן כמה פעמים דם בהם כדאמרינן‬
‫* הבושם ;‬
‫אי אסמיק דצריכין מליחה כרלעיל ‪ ,‬רק דהוי ספק אי יי״י רהם דם‬
‫או לא ולכך בדיעבד מותר דדם שמלחו ושבשלו דרבנן דאין‬
‫‪,‬‬
‫מחזיקין בהם דם קאמרינן דאינן בחזקה שיש בהם דם אבל ספק‬
‫מיהת הוי ולכך צריכין למלחן לכתחילה ולא סמכינן אספיקא דרבנן‬
‫לכתחילה‪ ,‬ולפי טעם )א( זה צריבין מליחה מב׳ צדדין לכתחילה‬
‫כשאר‬
‫קונ ט ר ס א ח רון‬
‫שפתי ה׳ שכתב לא הבינותי וכו׳ פי׳ דקשיא לי׳ למה כתב הש״ך ומה״ט‬
‫)א(‬
‫׳ סגי וכו׳ הא לפי ס ע ס הר״ן נמי סגי במליחת צד א׳ ‪ .‬ולפימ״ש בפנים ניחא‬
‫דהש״ו‬
‫עיין‬
‫כוכב‬
‫סימן עד׳‬
‫מיעקב סל ‪ !27‬מראה‪niDpD‬‬
‫כשאר בשר‪ ,‬ועוד יש שני טעמים‪ ,‬א׳‪ .‬לפי ה שא״א לנקר הב״משלא ה ‪ .‬ש״ך ס^׳לן ח׳ ;‬
‫•שאר בהם מעט שומן שמוחזק בדם לכך צריכין מליחה לכתחילה ‪,‬‬
‫^כ׳ ו דמעט דם יש בב״ם ולכך בדיעבד מותר דבטל במיעוטו ״ אבל ן ‪ .‬הר״ן ולכוש ‪:‬‬
‫לכתחילה צריכין מליחה דאין מבטלין איסור לכתחילה ‪ ,‬ואם בישל‬
‫במזיד בלא מליחה יש לאסיר רהוה כמבטל איסור לכתחילה ‪ ,‬ולפי‬
‫> דגי תרי טעמים א*צ מליחה מב׳ צדדין וסגי לכתחילה מצד ד׳חיציז ז ‪ .‬שפתי ה׳ ‪:‬‬
‫לחוד ששם השומן דבוק וכן לטעם השני דרק מעט דם יש בהם‬
‫נטי סני מליחה מצד א׳ כמו בשומן שעל החלחולת דמולחין רק מבחוץ‬
‫מה״ט דמעט דם יש בשומן כדלקמן ‪ ,‬וא״צ לטרוח למלוח נם מבפנים ‪,‬‬
‫ולדינא יש להקל ‪ ,‬אבל ק ראוי בזה להחמיר לעצמו למלוח סב׳ צדדים רן‬
‫עיין ערוגפ‬
‫ותע״ב ‪ ,‬אבל ‪ u‬כנתא גופי' דהוא שומן הדקין יש בה דם צריכה‬
‫הבושם‬
‫סליחה כמו שאר שומן‪ ,‬ויש י מקילין בקורקבן דדטי לכרם ואין ע ‪ .‬ש״ך ‪:‬‬
‫מחזיקין בו דם ‪ ,‬ולדינא יא אין להקל דקורקבן לא הוה ככלל ב״ם י ‪ .‬דרישה ‪:‬‬
‫זעוד דאפי׳ בכרם גופי׳ קי״ל כי״א דמחזיקין בו דם ואפי׳ בדיעבד יא ‪ .‬מ״ז וש״ך ומשבצות‬
‫א׳ ושפתי א׳ ‪:‬‬
‫אסור וכ״ש בקורקבן וזפק של עוף דדינם כשאר בשר ואפי׳ בדיעבד‬
‫אסור בלא מליחה‪ ,‬ואפי׳ כספק אי נמלח הקורקבן אין לומר ס״ס‬
‫להתיר משום דלפי דאנן קי״ל בכרם לחומרא כ״ע מודים בקורקבן‬
‫‪,‬‬
‫דמחזיקין בו דם ועוד דדעת יחיד הוא להקל בקורקבן ‪ ,‬ואין לצרפו‬
‫לספק ;‬
‫השומן‬
‫קונטרם אחרון‬
‫י‬
‫דהש״ך בא לאפקועי מעם הכו״פ דהוה ספק דרבנן ומה״ס צריך למלוח מב׳ צדדין‬
‫לכתחילה ‪ .‬ועוד י״ל דלפי מעם הר׳ןסגי לב״מ במליחת צד פנימי לחוד באין שומן‬
‫עליהם משא״כ למעס דסה״ת וארה דסגי במליחת צד א׳ אבל מליחת צד החיצון דוקא‬
‫דאפשר שנשאר שם מעע שומן אבל לא צד פנימי לחוד ‪ .‬ועוד י״ל דבשומן לח‬
‫סמכינן אמעמא דלא מוחזק כ׳״כ בדם לחוד אלא גס אעעמא דחלב שעל החלחולת עשוי‬
‫חומי׳ חומי׳ דעשוי קרמי׳ קרעי׳ ולא מיהדק כפירש״י בחולין )דך מ״מ( יערש ‪ .‬וא״כ‬
‫המלח בא גס מצד הפנימי של השומן כיון דלא מיהדק וזהו שכתב הש״ך ס׳ק ז׳ וגם אית‬
‫בי׳ חמי חמי מש״ה שרי בשומן החלחונית בצד חיצון לחוד דהוה כנמלח השומן משני‬
‫הצדדים ‪ .‬משא״כ לפי מעם הר״ן דיש דם בב״מ רק מעמ ‪ .‬לא סמכינן ע״ז לחוד ‪ .‬וצריך‬
‫מליחה מב׳ צדדים בב״מ לכתחילה ‪ .‬וכ״ש לפימ״ש הכרם דספק הוא בב׳מ אם יש בהם‬
‫דם ראוי להחמיר לעצמו למלוח משני צדדים ותע׳ב‪ .‬וכ״כ בם׳ ערוגת הבושם‪ .‬ובזה‬
‫א״ש נמי דברי הפר״ח דס״ל דנמלח החלחולית מפנים לא הוה איםורא רק כנמלח מצד‬
‫א׳‪ .‬ולא כמעס הגש״ד דהוה כלא נמלח כלל כמ״ש בפנים ולכך לצורך יש להקל כמ״ש‬
‫בסי׳ ם״מ ג;׳ בשר שנמלח מצד א׳ דקשה על דבריו דאס ממעס נמלח מצד א׳ אתי‬
‫עלה‪ .‬א״כ ל׳ל לצורך דוקא הא בנמלח מבחוץ לחוד נמי הוה נמלח מצד א׳ ועכ״ז‬
‫שרי לכתחילה ממעס שאין מוחזק כ'כ בדם א'כ מה'מ שרי נמי בנמלח הפנימי לחוד‬
‫טון דנמלח מצד א׳ שרי בשומן ול״ל לצורך ‪ .‬א׳ו דהוה כלא נמלח כלל כמעס הגש״ד‬‫וכמ״כ הקשה על הפר״ח בס׳ ערוגת הבושם והשאיר בקו׳ ‪ .‬ולפימ״ש לעיל א״ש דממעם‬
‫שאינו מוחזק כ״כ בדם לחוד לא שרינן בנמלח מבחוץ רק גס ממעמא דעשוי חומי׳‬
‫תומי׳ כדל ‪ .‬וזהו שייך דוקא רק בנמלח מבחוץ לחוד ‪ .‬אבל בנמלח פנימי לחוד לא ‪.‬‬
‫לכך הצריך הפר׳ח לצורך דוקא;‬
‫עיין‬
‫מראה םקימי״‬
‫‪128‬‬
‫כלכב‬
‫•יו׳ד סימן עה‬
‫מיעקב‬
‫^ השומן ינ שעל ב״מ דינו כשאר בשר לפיכך כשמולחים החלחולית‬
‫^‬
‫ושאר ב״מ אין מולחים אותם בצד הפנימי מעבר המאכל אלא‬
‫* ן׳ ‪ p ,‬׳ ;‬
‫בצד החיצון ששם השומן דבוק‪ ,‬ואע״ג דהשוטן לא נמלח רק מי>ד‬
‫י; עיין ‪ 3‬״י סי׳ ל״‪,‬־ אחד‪,‬ונהי שאין צריך לקלוף השומן ולמלחו מכל צד‪ ,‬יג דזה דומה‬
‫ד־״ה וכמב עוד ‪ pp3‬לחתיכה עבה שא״צ לחתכה לשנים כמו לעיל סי׳ ס״ט ‪ ,‬אבל אמאי‬
‫ן‪ 3‬ף לא ימלח החלחולית מצד הפנימי מעבר המאכל שיועיל גם להשומן‬
‫לך״‪,‬‬
‫כמו בשמולחין יל העצמות ומועיל להמוח שבתוכם כדלעיל סי׳ ע״א‬
‫״ ‪ ,pppp‬ןלן‪: /‬‬
‫כלל ‪ p‬׳ ן ולא אמרינן דהעצם מפסיק בין המלח ובין המוח ‪ ,‬ונהי דלקולא לא‬
‫יל ^ ע‪5‬״י‬
‫סמכינן ע״ז אם מלח החלחולית רק מצד הפנימי ולא מצד החיצון‬
‫אות כ״ג‬
‫דהוה כאילו לא נמלחה כלל כדלקמן ‪ ,‬אבל לחומרא שימלח החיצון‬
‫וגם חפנימי לכתחילה אמאי לא‪ ,‬י״ל דכיון דאין כ״כ דם בשומן וגם‬
‫אית בי׳ חוטי חטי פגי בהכי אפי׳ לכתחילה וא״צ לטרוח ולהפכו‬
‫ולמלחו גם מצד הפנימי‪ ,‬וזהו דוקא בשומן הדבוק ‪ ,‬אבל שומן לחוד‬
‫וודאי לכתחילה צריך למלחו משני הצדדים ‪ ,‬ובדיעבד טו שמלחו‬
‫שו ‪ .‬שפתי ‪P‬׳‬
‫רק מצד א׳ ובישלו כך שרי אף באין הפ״מ כיון דאינו מוחזק כ״ב‬
‫בדם ואם לא בישלו עדיין ימלחנו מצד השני אפי׳ הודח ואפי׳ לאחר‬
‫במה ימים ונה״ט שרי הב״מ אף דאין מחזיקין בהם דם שמולחין‬
‫אותן אף שהשומן דבק בהם‪,‬ולא אמרינן דהב*מ בולעין מהשומן‬
‫וכן אם נתבשל שומן בלי הדחה אחרונה יש לצדד ולומר דיש ם״■‬
‫בשומן גופי׳ ‪ ,‬וכן בנתבשל בלי מליחה ויש ם׳ דבבשר כה׳׳ג אותה‬
‫חתיכה אסור כדלעיל סי׳ ס״ט ‪ ,‬הכא בשומן הכל מותר משום דהשוטן‬
‫נמם בקדירה ואינו ניכר ובטל ועוד דאין הדם נראה לעין בשומן‬
‫כי דמיעוט הוא ‪ ,‬ועיין לעיל סי׳ ם״ט מדין שומן ששהה ג״י בלי‬
‫מליחה‪: ,‬‬
‫‪ , !p‬ג״י ‪ 3‬ק״א ] ‪ j‬אם עז מלח החלחולת מצד פנים לחוד ולא מצד החיצון הוי בלא‪.‬‬
‫‪p‬‬
‫*עןל^ ל‪ ppJp‬כלל ׳ נמלחה כלל ואם נתבשלה כך טריפה‪ ,‬אפי׳ בסתמא )ב( שאינו ידוע׳‬
‫בוודאי שהי׳ שומן דבוק‪ .‬בחלחולית דסתם חלחולית יש בו שומן‬
‫י״כ ‪7‬ין י״‪; 3‬‬
‫דבוק אבל בשאר כ״מ דוקא אי ידעינן בוודאי שהי׳ בהם שומן אבל'‬
‫בסתמא ־ לא אסרינן בדיעבד ‪ ,‬ואפי׳ בחלחולית יז אי ידעינן שלא הי׳‬
‫י ין ^ ‪ p‬׳‪; n‬‬
‫בו שומן אין לאסור בדיעבד משום שא״א לנקר שלא יהי׳ נשאר בו‬
‫’‬
‫שומן ואם יש ם׳ נגד השומן והגידים שבה הכל מותר אפי־ אותה‬
‫‪.‬‬
‫חתיכה‬
‫עייל‬
‫קונטרס אחרון‬
‫ש״ך אות ש׳ והדיוקים סתרי אהדדי ‪ .‬דמתחלה כתב אס ידוע וגי׳ משמע‪,‬‬
‫)ב(‬
‫׳ אבל סתמא לא מחזקינן בשומן ‪ .‬ומסיק אבל אין לאסור ו‪.‬דיעבד משעם‬
‫שא״א לנקרה וכר ‪ .‬משמע דידעינן בוודאי שלא הי׳ שומן דבוק אין לאסור משום שא״א‬
‫לנקרה ‪ .‬אבל סתמא מחזקינן החלחולית בשומן ‪ .‬ולכאורה נראה דש״ס הוא וצ״ל פי׳ אס‬
‫אינו ידוע שהי׳ שם שומן דהיינו אפי׳ סתמא נמי יש לאסור כמ׳ש בסולת למנחה כלל‪,‬‬
‫י״ב דין י״ב יערש ‪ .‬וספר אורח מישור אינו תח״י לעיין בו מ״ש בזה ‪ .‬ואפשר כונת‬
‫הש״ך אם ידוע שהי׳ שם שומן כדי לאסור דהיינו שאין בו ס׳ וה״ה בסתמא נמי אין בו ס׳‬
‫* אבל אין לאסור משעם שא״א לנקרה דאפי׳ יש שם שומן מעט ‪ .‬הא יש בו ס׳ ‪ .‬ובפניס‬
‫כתבתי כמ״ש בסולת למנחה ‪ .‬ועיין משבצות ד׳ ‪:‬‬
‫כוכב ידד סימן עי■ מיעקב סד‪129 ,‬‬
‫•חתיכה משום דאינו מוחזק כ״כ גד ם כמ״ש לעיל ומה״ט לא אמרינן‬
‫איסוד דבוק ולא בעינן ם׳ דק נגד השומן והגידים ולא נגד כל חלחולית ‪,‬‬
‫יאפי׳ למאי דקי״ל לעיל סי׳ ם״ט בנמלה מצד א׳ ונתבשל כך דמותר‬
‫• בהפ״ט הכא יס גרע נ פי כיון שאין דם בב״ם אין דם שבשומן נגדר‬
‫'אחר המלח שמלח בפנים דהחלחולית םפסיק ‪ ,‬םשא״כ בשאר בשר‬
‫כפולה מצד א׳ ביון דיש דם בצד שנמלח נגרר כל הדם דרך שם ‪,‬‬
‫ל׳כך הכא אפי׳ כהפ״ם אסור ‪ ,‬ואע״ג דהמליחה מועיל למוח שבעצמות‬
‫כשמולחים רק עצמות והעצמות וודאי מפסיקין בין המלח למוח עיין‬
‫לעיל סי׳ ע״א ועצם אין בו דם‪ ,‬וציר וודאי יש בחלחולית וב״מ‬
‫דמה״ט לא נאסרו אם מלחם עם בשר כדלקמן‪ ,‬יש יט לחלק‬
‫דבעצם המלח מקיף מכל צד ולכך מחני להמוח שבתוכו אבל כאן‬
‫ידנמלח רק מצר פנים ולא מבחוץ לכך לא מ חני‪ ,‬ועוד יש טעם‬
‫לשבח כ הא דלא מחני מליחת צד פנימי של החלחולית להשומן ‪,‬‬
‫לפי שהשומן שעל החלחולית אין מהודק שפיר ‪ ,‬ומה״ט אע״ג דהוה‬
‫חלב טהור אינו סותם בדלעיל סי׳ מ״ו ס״א ולכך לא מדני מליחת‬
‫החלחולית להשומן דהוד‪ ,‬כאבר אחר כיון דאין השומן מהודק בו שפיר ‪,‬‬
‫דנ״מ מהאי טעמא בשאר מעים דהשומן אדוק בהם ולכך סותם כדלעיל‬
‫סי׳ מ׳׳ו לכך מהני עכ״פ בדיעבד מליחת הדקין מצד פנימי להשומן‬
‫שמבחוץ אפי׳ ירעינן שהי׳ שם שומן משום דהוה כחתיכד‪ ,‬אחת כיון‬
‫•דמחובר ואדוק בו שפיר וראוי לסמוך ע״ז בהפ׳ם להתיר בגתנ של‬
‫כך ‪ ,‬דאטעמא קפא שגתבאר יש חילקין כא ואומרים אדרבא הכא עדיף‬
‫טפי משאר בשר כיון שאין למלח להפליט רק הרם מהשימן שמבחוץ‬
‫ולא הותש כחו של מלח עד בואו שם ומפליט בנקל דם שבשומן‬
‫ולכך מקילין אפי׳ בחלחולית בהפ׳׳מ דהוה כבשר שנמלח מצד א׳‬
‫אף דלא קי׳׳ל כן להלכה ‪ ,‬עכ״פ יש לסמוך עליו בשאר ב״מ בהפ״ם ‪,‬‬
‫ואם כב מלחו מצד פנים לחור ולא נתבשלה עדיין יחזור וידיהנה וימלחנה‬
‫■מבחוץ ואפי׳ הודח ואפי׳ לאחר כמד‪ ,‬ימים כמ״ש לעיל מטעם שהשומן‬
‫אינו מוחזק כ״ב בדם והטעים חלקים הם ואמרינן משריק שריק ופלטו‬
‫כמי ציר ‪ ,‬לכך לא חיישינן דהצד שנמלח מכבר יבלע מהצד שפולח‬
‫עכשיו כמו גבי בשר ‪ ,‬אע״ג דליכא נסי בכשר דם כ״כ כיון שנמלח‬
‫מצר א׳ ולכך מקילינן בסי׳ ס׳־ט כהפ״ם‪ ,‬מ״ם ליכא כג בכשר‬
‫טעמא רשריק כיון דאיכא גומות בבשר ואטעמא דאינו מוחזק כ״כ‬
‫בדם לחיד לא פמכינן‪ ,‬ולפי״ז כשר שד‪,‬ודה הדחה אחרונד‪ ,‬אחר‬
‫סליחתו שנמלח שנית עם שומן יש לאסור הבשר אע״ג רהשומן אינו‬
‫מוחזק ’כ״כ בדם כיון דלא שייך נכי כשד מישרק שריק כג״ל ‪ ,‬וכן‬
‫אם עירה רותחין על צד החלחולית פנימי שמעבר ‪-‬־המאכל קודם‬
‫םל‪T‬זת החלחולית מותר השומן ע׳׳י מליחת החיצון דעירוי אינו מבליע‬
‫דק כדי קליפה ובב״ם אין טחזיקין דם ולכך הם הוי כ״ק רק צריך‬
‫לגרור השומן מעל החלחולית ולמלחו כפ״ע שלא יבלע החלחולית‬
‫שנתבשל מהשומן‪ ,‬דבטבושל לא שייך שריק וכן אינו מפליט ציר‪,‬‬
‫יאטעמא ראינו מוחזק כ״כ בדם לחוד לא סמכינן בשומן כנ״ל‪,‬‬
‫זבריעבד אם לא גרר ה שו ק מעל החלחולית ומלח השומן ע״ג‬
‫החלחולית‬
‫‪q‬‬
‫מדאה מקימות‬
‫יח ‪.‬‬
‫משכצוה ד‬
‫יגי ‪ .‬זהו כוונת המכ״'‬
‫כלל מ׳ו או ת כ׳׳ג‪:‬‬
‫כ ‪ .‬ערוגת הנושם ‪:‬‬
‫פר״׳ח ועיי‬
‫כא‬
‫משבצות ד ‪:‬‬
‫כב ‪ .‬ר מ׳ א יש׳‬
‫כג ‪ .‬שפתי מ׳ וי״ב‬
‫מראה מקומות‬
‫כד ‪ .‬רמ״א ומ״ח כלל‬
‫א׳ ד ו ‪ .‬וכלל ה׳‬
‫ד״ו ‪:‬‬
‫כה‪ .‬רמ״א והמחבר‬
‫ימ״׳ז בשם רש״ל‪:‬‬
‫ס י שפתי פ״ז ‪:‬‬
‫כז ‪ .‬הרשב׳א ומחבר ‪:‬‬
‫כח ‪ .‬לבושי שרד‬
‫בחידושי דינים‬
‫סעיף ל״ה ‪:‬‬
‫כש ‪ .‬יד אפרים בסי׳‬
‫ע״ז ‪:‬‬
‫‪130‬‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סימן עה‬
‫מיעקב‬
‫החלחוליח נראה דיש להתיר מטעם דאיגו מוחזק ב״כ בדם לחוד ‪,‬‬
‫דדוקא לקמן למלוח ב״מ עם בשר דיש בבשר דם הרבה אנו צריכים‬
‫לומר טעמא דשריק ופולטים ציר ‪) ,‬ג( אבל גבי שומן מטעמא דאיגר‬
‫מוחזק כ״כ בדם להוד פגי ‪ ,‬כל וכל שומן אפי׳ של עופות דינו כשאר‬
‫בשר לענין מליחה והדחה ראשונה ואחרונה ומותר למלחו עם בשר‬
‫אע״ג דבבשר יש יותר דם מבשומן אין לחוש ‪:‬‬
‫ך בני כה מעים בלא שומן שעליהם אעפ״י שאין מחזיקין בהם‬
‫דם מותר למלחם עם כשר דאע״נ דאין בהם דם מ״מ ציר יש בהם‬
‫וכ״ז שהם פולטין ציר אינם בולעין ‪ ,‬ועוד דב״מ כיון דחלקים הם‬
‫אמרינן גבייהו משריק שריק ‪ ,‬ויש אוסרין למלחם עם בשר והכי גוהגין‬
‫לכתחילה ובדיעבד מותר ‪ ,‬ויי״א דהמנהג הוא אפי׳ לכתחילה למלחם‬
‫עם בשר ופוק חזי מאי עמא דבר ‪ ,‬והכרם מותר למלחו כו עם שאר‬
‫בשר לכ״ע אפי׳ למאן דאוםר בשאר כ״מ דהא י״ה ככרם ומחזיקין‬
‫בי׳ דם כדלעיל ‪ ,‬ויש אומרים דלמאן דאוטר בשאר ב״מ ה״ה בכרם‬
‫אטור לכתחילה ‪ ,‬דאזלינן בכרם לחומרא אולי אין בו דם כשאר‬
‫ב״מ‪ ,‬ואם מלחו אותו והודח תוך שיעור מליחה והניחו אצל בשר‬
‫תוך שיעור מליחה י*ט לאסרו דילמא אין בו דם רק ציר וכשהודח‬
‫נסתמו נקבי פליטת ציר ואסר אף כהפ״ט ‪ ,‬כבד שנמלח עם ב״מ עיין‬
‫לעיל טי׳ ע״ג ט״ח ‪ ,‬שומן הכנתא כי שעל הדקים מלאה חוטום דקים‬
‫מלאים דם ולפיכך יש אוטרין אותה לקדידה אפי׳ ע״י חתיכה ומליחה‬
‫ועכשיו נוהנין היתר ‪ ,‬ואותם חוטין של דם כשאדם בקי בהם מותחן‬
‫ונפשלים היטב עד שלא ישאר אחר מהם ואם מלחן בלא חתיכה עיין‬
‫לעיל סי׳ ס״ה גבי חוטין שאסורים משום דם ‪ ,‬כס חתיכת עור של‬
‫בהמה שנפל לתבשיל אוסר עד ם׳ משום דם דיש דם גם בעוד‬
‫ויוצא ע״י מליחה אבל בלא מליחה הוה כבשר שלא נמלח שנפל‬
‫לתבשיל ‪ ,‬וי״ח כש דנהי דאית דם בעור אבל עור לאו בשר הוא‬
‫ומקרא מלא דבר הכתוב אך בשר דמו בנפשו גו׳ ודם בצים ממעטינן‬
‫שאינם מין בשר ‪ ,‬והא דאסרינן עור אווזות או שאר עופות משום דם‬
‫שבהם‬
‫•‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ג( ן ז י י ן ת״א כלל מ״ו סי׳ י״ב שכתב שמותר למלוח שומן עס בשר ‪ .‬כמו שמולחין‬
‫^ ' החלחולית עס השומן שעלי׳ אע״ג דבשומן מחזיקין דס ובהלחולית עצמה‬
‫אין בה דס ‪ .‬ולכאורה מה ראי׳ היא דשאני חלחולית דחלק היא ושייך בי׳ מישרק שריק‬
‫בצירוף מעמא דאין השומן מוחזק כ״כ בדם ‪ .‬משא״כ שומן עם בשר דלא שיי־ בשומן‬
‫מישרק שריק ‪ .‬א״ו דסמכינן אטעמא דאין מוחזק כ״כ בדם לחוד גבי שומן ‪ .‬וכ״כ‬
‫מקושית המ״ז לעיל סי׳ ס״מ ס׳ק מ״ו שכתב פמהתי מחלחולית יעו״ש ‪ ,‬רא י״ל שאני‬
‫גבי חלחולית דאיכא נמי מעמא דשריק‪ .‬משא״כ בבשר‪ .‬וחעעמא דאינו'מוחזק כ״כ‬
‫בדם לחוד לא סמכינן ‪ .‬א״ו דס״ל נמי דסמכינן אהאי מעמא לחוד ‪ .‬רק גבי‬
‫בשר למלוח עם ב' מ בעינן האי מעמא דשריק ‪ .‬אבל בשומן לא בעינן מעמא דשריה ‪.‬‬
‫ולפי׳ז מוב הורה המורה הובא בשפתי י״ג שלא צוה לגרור השומן מעל החלחולית ‪ .‬ונכן‬
‫כתבתי בפנים דעכ״פ בדיעבד אס לא גרר השומן מהחלחולית דשרי ‪ .‬אח״כ חפשל^‬
‫ומצאתי בספר עצי לבונה שכתב נמי כמ״ש יעו״ע ‪:‬‬
‫‪ T V‬סימן ע ה עו‬
‫מי ע ק ב‬
‫‪31‬‬
‫‪ ! D‬מראה מקומות‬
‫שבהם ‪ ,‬שאני עור העופות דרכיך והוא נאכל כמו הבשר לבך כמין‬
‫בשר חשוב ודם שבו כדם שבשאר בשר םשא״כ דם שבעור בהמה‬
‫דהעור קשה ואין עליו שם ב שר‪ ,‬ונראה לומר דנהי דמה״ת לאו‬
‫בשר חשוב כדאמרינן חולין )דף ע״ז ע׳׳ב( בנבלתה ולא בעור ‪ ,‬אבל‬
‫ענ״פ מדרבנן אסור כדאמרינן גבי בו״ח לקמן סי׳ פ״ז דעור בחלב‬
‫אסור מדרבנן ‪ ,‬והה״ד לענין דם ‪:‬‬
‫ךן ל בצים הנמצאים בעופות לאחר שחיטה אם לא נגמר החלבון‬
‫שלהם רק החלמון לכד צריכים שרי׳ לא ומליחה כשאר בשר‬
‫ומותר למלחן עם בשר ‪ ,‬כמו לענין בו״ח לקמן סי׳ פ״ז שאם אין‬
‫להם אלא חלמון אסור לבשלם בחלב דחשובין כבשר וה״ה לענין‬
‫מליחה‪ ,‬ואם נגמר אף החלבון אפי׳ הקליפה הקשה עלי׳ כמו שהיא‬
‫נמכרת בשוק נוהגין למלחה אך יזהר שלא למלחה עם בשר ואפי׳‬
‫בדיעבד אסור כרלקמן סי׳ פ״ז שאם יש להם חלבון אעפ׳׳י שמעורה‬
‫בגידים מותר לאכלם בחלב שאינם כבשר וה״ה לענין מל״י״חי׳ י לי‬
‫לא‬
‫לב מדנים שנמלחו עם עופות ‪ ,‬ויש אוסרים לב אפי׳ בדיעבד‬
‫נגמר אלא החלמון לבד ומלחן עם בשר ‪ ,‬דנהי דחשבינן לה כבשר‬
‫לענין בו״ח ס״ם עינינו רואות שאין בו דם וציר וא״כ אינד‪ ,‬טרודה‬
‫לפלוט ובלעה דם ואסורה ‪ ,‬ואם נחבשלה הביצה הזאת הנאסרת אוסרת מה‬
‫שנתבשל עמה עד ם׳ ויש להחמיר בזה‪,‬והעולם אינם נזהרים בזה ויש לגעור‬
‫ולמחות בהם ‪ ,‬ואם לד הקליפה קשה עלי׳ יש להתיר בהפ״ם דהא‬
‫מליחה אינו מבליע בכלי רק כ״ק כדלעיל סי׳ ס״ט ולקמן סי׳ צ׳׳ח‬
‫וקליפת הביצה ככלי דמי והיא במקום קליפה אך הפ״מ בעינן דאל׳׳ר‬
‫י״ל דקליפת הביצה לא דמי לכלי שהיא מנוקבת ‪ ,‬ואם לה לא מלח‬
‫הביצים כלל אפי׳ אין הקליפה קשה עלי׳ רק נגמר החלבון ^יי‬
‫בדיעבד דהא דבעי מליחה אינו אלא ממנהנא לא מדינא ‪ ,‬תרנגולת‬
‫לו שהטילה ביצה בחלמון וחלבון אף שהקליפה רכה אף ממנהגא‬
‫א״צ למלחה דאם איתא דאיכא למיחש משום דם תיתסר לגמרי משום‬
‫אבר מן החי וקי״ל לקטן סי׳ פ״ז דאפי׳ בהכה אותה על זנבה והטילה‬
‫ביצה מותרת משום אמ״ה כשאינה מעורה בגידים אלא ודאי דיש‬
‫חילוק בץ נמצאה במעי אמה ובין הטילה בחיי׳ וא״צ מליחה ‪:‬‬
‫־‬
‫ל ‪ ,‬רמ״א ופר״ח ‪:‬‬
‫לא ‪ .‬מנ״י כלל ע׳‬
‫אות ג׳ בשם מהרי״ל‪:‬‬
‫לב ‪.‬‬
‫לג ‪.‬‬
‫ת״ח שם ‪ :‬־‬
‫מ׳ז וש״ך בשם‬
‫רש׳ל ;‬
‫לד ‪ .‬משבצות ה׳‬
‫ועיין פר׳ח וחרד‬
‫ועיין בר<ר הימב סי׳‬
‫צ״ה ס״ק ד׳ ודברי‬
‫המשבצות צ׳ע ‪:‬‬
‫לה ‪ .‬מ דישם לפרש כן‬
‫דברי הרמ״א ומיישב‬
‫בזה קר אחרונים‬
‫עליו ‪:‬‬
‫לו‪ .‬שרת יעכ׳ז סי׳‬
‫ק״ב ‪:‬‬
‫סיטן ן^ו ‪ ,‬דין בשר לצלי ‪ ,‬ובו ו׳ סעיפים ‪:‬‬
‫^ אם רוצה לצלות בשר א״צ להדיחו הדחה א הראשונה וכן‬
‫א״צ למלחו פ לפי שהאש שואב ושורף כל הדם בין שע״פ‬
‫הבשר וב ; טה שבתוכו ‪ ,‬ולא מיבעי׳ אם נצלה כדי שיעור צלי לצורך‬
‫פליטת הדם דהיינו חצי צלייתו דמותר משום דאז נפלט כל הדם‬
‫לחוץ‪ ,‬אלא אפי׳‪.‬לא נצלה כדי שיעור זה ולא נפלט כל הדם לחוץ‬
‫מ״מ מותר לאכלו כך משום ג שהדם שנשאר בתוכו אף שפי׳ בתוך‬
‫החתיכה ממקום למקים לא חשוב פי׳ כיון שלא פי׳ מחיים ממקום‬
‫למקום ‪ ,‬וי״א דאסור ד לאכלו אם לא נצלה כל צרכו דאפי׳ לאחר‬
‫שחיטה אם פי׳ ממקים למקום מחמת הצלי נ׳׳ב הוה פי׳ ואסור ‪ ,‬ולא‬
‫■‬
‫אמרינן‬
‫א‪ .‬חולין )ח׳ ע׳ב(‬
‫השוחע בסכין‬
‫כו׳ מדח ועיין ר״נשס‪:‬‬
‫ב ‪ .‬עי׳ תוס׳ חולין‬
‫)י״ד ע״א( ד׳׳ה ונסכין‬
‫לאכלו ופסחים )ע״ד‬
‫ע׳א( ד׳ה הא' ‪:‬‬
‫נ ‪ .‬הרא״ש ‪:‬‬
‫ד ‪ .‬ש״ך ס״ק י״ג‬
‫ובדדמ שם ‪:‬‬
‫‪! 32‬‬
‫מראה מקיפיר^‬
‫ה‪ .‬מחכר ש״ך שפתי‪:‬‬
‫ז ‪ .‬רמ״א ‪:‬‬
‫ז‪ .‬מחבר‪:‬‬
‫ח‪ .‬רמ״א סס״ב‪:‬‬
‫‪ . p‬משבצות ב׳ וג׳‬
‫ושפתי סי׳ ע״ח ב׳ ‪:‬‬
‫י ‪ .‬רמ״א וש״ך ‪:‬‬
‫יא ‪ .‬רמ״א ‪:‬‬
‫‪ .‬יב‪ .‬מ״ז‪:‬‬
‫‪■-‬יג ‪ .‬משבצות ה׳ ושפתי‬
‫י‬
‫כוכב‬
‫יו״ד סימן עי‬
‫מיעקב‬
‫אמרינן מה שפי׳ יצא לחוץ‪ ,‬ומה שלא יצא לחוץ לא פי׳ כלל‪.‬‬
‫ועיין לעיל סי׳ ם״ט דהכי קי״ל כי״א ‪ ,‬אבל ה אם דם אחר בעין שנטף‬
‫על הצלי אפי׳ הי׳ הדם צונן אוסר כדי נטילה‪ .‬שהוא כעובי אצבע‬
‫דקי׳׳ל יתתאה גבר‪ ,‬א״ג כיון שהוא אצל האש לא שייך כלל דין‬
‫עלאה ותתאה כיון שהאש מחממו וכחם לתוך חם דמי כדלקמן םי׳‬
‫צ״ב ‪ ,‬ולא אמרינן גבי דם בעין שהאש שואבו ולא כבכ״פ או אנב‬
‫דפליט דם דידי׳ וכו׳ ‪ ,‬ולדידן דלא מחלקין לקמן סי׳ ק״ה כין כחוש‬
‫לשמן בצלי אוסר עד ם׳ ‪ ,‬ואף ראיכא ם׳ בעי נטילה ג״כ דא*א בקיאין‬
‫ואולי אינו בולע רק כ״נ ‪ ,‬וי״א ו דאפי׳ בשר שרוצה לצלותו בלא‬
‫מליחה בעי הדחה תחילה ‪ ,‬משום שאין מוציא רק דם‪ .‬הבלוע אבל‬
‫הדם שעל פני החתיכה מיחשב דם בעין ואין האש מפליטו אדרבא‬
‫מצמית צמית לי׳ והכי קי״ל ‪ ,‬ובדיעבד אם נצלה בלא הדחה תחילה‬
‫מותר דדם שע״פ החתיכה בדיעבד לא מחשבינן לה כדם בעין‬
‫והאש שואבו‪:‬‬
‫^ ו ואחר שהודח תחילה אם רוצה למלחו ולצלותו מיד בלא הדחה‬
‫אחר המליחה קודם צלי׳ עושה ואין לחוש להדם שעל המלח שהאש‬
‫שואבו ומונע המלח מלבלוע דם ומותר לאכלו כך אחר הצלי׳ בלי‬
‫הדחה אחרונה‪ ,‬וי״א רה״ם כשמולחו וצולהו מיד אבל אם שוהה‬
‫קצת במלחו אפי׳ לא כשיעור מליחה אזי המלח בולע דם לפיכך‬
‫צריך להדיחו יפה קודם הצלי׳ ‪ ,‬ס ובדיעבד אם לא הדיחו קודם הצלי׳‬
‫אפי׳ שהה במלחו שיעור מליחה ונצלה כך מותר ‪ ,‬ומיהו לאתר הצלי׳‬
‫בעי הדחה ממלח הנאסר‪ ,‬ואפי׳ בלא שהה במלחו שיעור מליחה‬
‫בעי הדחה אחר הצלי׳ ‪ ,‬ע ואם לא הדיח גם אחר הצלי׳ ובשלו כך‬
‫מותר אפי׳ בשהה במלחו שיעור מליחה משום דוודאי יש ם׳ ננד‬
‫המלח שעליו מאחר שיבר נתייבש והאש שורפו ‪ ,‬ודמי לבשר יבש‬
‫לעיל סי׳ ם״ט‪ ,‬י וכל צלי בין לא נמלח כלל תחילה‪ ,‬ובין נמלח‬
‫תחילה‪ ,‬בין לא שהה ובין שהה במלחו ולא הודח אחר מליחתו ‪,‬‬
‫צריך הדחה ג״פ אחר צלייתו משום דם הדבוק בו‪ ,‬וכן נוהנין‬
‫לכתחילה ‪ ,‬מיהו אם לא הדיחו רק פעם אחת או אפי׳ לא הדיחו‬
‫כלל‪ ,‬ואפי׳ בשלו כך‪ ,‬כבר נתבאר שמותר‪ ,‬וי״א דכל יא צלי‬
‫צריך קצת מליחה עפ״י דין ‪ ,‬והמנהג להדיחו תחילה ולמלחו קצת‬
‫כאשר נתחב בשפוד וצילהו מיד קורם שיתמלא המלח מדם ‪ ,‬וכבר‬
‫גתבאר אם לא הדיחו תחילה וגם לא מלחו כלל ונצלה כך בדיעבד‬
‫מותר‪ ,‬ואם לא הדיחו תחילה ומלחו ולא שהה במליחתו שיעור‬
‫מליחה י״א דמותר לצלותו ‪ ,‬וי״א >כ דאסור אפי׳ לצלי ‪ ,‬אבל אם‬
‫שהה כשיעור מליחה לכ״ע אסור וכבר נתבאר לעיל ם׳ ס״ט' סי״ג ‪,‬‬
‫ולמאן יג דאוסר לצלי אוסר נמי אפי׳ כשמלחו כשנתחב בשפוד‬
‫ומעלהו מיד על האש כשלא הודח תחילה משום דאין שיעור זמן‬
‫לרבר ‪ ,‬ולא דמי למאי דשרינן להדיח תחילה ולמלחו בשפיר וצולהו‬
‫מיד בלא הדחה קורם הצלי ‪ ,‬שאני התם דאמרינן דאינו מפליט הדם‬
‫מהבשר להבליעו תוך המלח כיון שהוא על האש שמנעו מלבלוע‬
‫הד ם‪ ,‬אבל בלא הדיחו תחילה דאיכא דם על פני החתיכה י״ל‬
‫דמבליע‬
‫כוכב‬
‫ידד‬
‫‪ V P'o‬מיעקב ‪ !TD 33‬מראה מקי״ות‬
‫■דטבליע מיר קודם שהריח ריח האש ‪ ,‬ובהפ״ט נתבאר לעיל ם״׳ ס״ט‬
‫שם דאפי׳ לקדירה מותר ע״י הדחה ומליחה שנית‪ ,‬יד ומה שנהגו וך^‬
‫הנשים להדיח הבשר אחר שנצלה קצת ושוב חוזרין וצולין אותו *‬
‫״עד שנצלה כל צרכו ‪ ,‬לאי טדינא נהגי כן משום איסור ‪ ,‬אלא משום‬
‫‪,‬‬
‫שלא יתקלקל טעם הצלי ;‬
‫*‬
‫^‬
‫ט‪,‬־ ואין חילוק בב״ז בין בשר ובין אווזות ושאר עופות החלולים ‪ ,‬מו ‪ .‬רמ״א מ״ז ש״ך ‪:‬‬
‫* שאעפ״י שהדם שבהן פי' ממקום למקום היינו מדופן לדופן וצד‬
‫אהד נצלה יפה מקודם ונבלע בו משני׳ ולא שייך כבכ״פ מ״מ שרי‬
‫דבצלי הבליעה והפליטה באין באחד וכבכ״פ נם בכה״ג כמו שיתבאר‬
‫בסי׳ ע״ז ‪ ,‬ובלבד שלא יהיו ממולאים בבצים או בבשר עם בצים ‪,‬‬
‫■דזה הוד‪ ,‬כבישול וצריך מליחה ואפי׳ בדיעבד אסור‪ ,‬ובבשר לבד‬
‫^‬
‫לכתחילה אסור וצריך מליחה כמו שיתבאר לקמן סי׳ ע״ז‪ ,‬ונהגו‬
‫להחמיר טי כשצולין בשר בלא מליחה או שנמלח ולא שד‪,‬ה שיעור מז‪ .‬רמ״ח וי״ח ‪:‬‬
‫מליחה שלא להפוך השפוד כל שעת הצלי׳ דאז מתגלגל הדם שעליו‬
‫ינשאר על הצלי׳ אלא צריך להדיחו כדי שיזוב דמו ‪ ,‬והיינו דבתחילת‬
‫הצלי׳ לא יהפכנו ואח״כ יהפכנו כל פעם כדי שיצא הדם מכל צדדיו ‪,‬‬
‫‪.‬מיהו בדיעבד נוהנין להתיר אפי׳ הפכוהו כל שעת הצלי׳ ‪ ,‬ואין חילוק‬
‫בב׳׳ז בין אם רוצה לאבלו כך צלי או אם רוצה לבשלו אח״כ ‪ ,‬יי ואפי׳ יז ‪ .‬שפתי מ׳ו ‪:‬‬
‫'אם נמלח הבשר בלא הדחה ראשונה ולא שהה שיעור מליחתו למאן‬
‫דמתיר לצלי כדלעיל מותר ג״כ לבשלו אחר הצלי׳ כיון דאמרינן‬
‫דהצלי מוציא דם שעל פני החתיכה‪ ,‬ושבלעה ע״י המליחה וודאי‬
‫מותר לבשלו אח״ב ‪ ,‬רק שיצלנו תחילה כדי שיהי׳ ראוי לאכילה דהיינו‬
‫כחצי צלייתו דאז זב כל דמו מד‪,‬חתיכה ‪ ,‬ואפי׳ ברוצה לאבלו צלי‬
‫בלי שיבשלנו אח״כ צריך צלותו כחצי צלייתו ‪ ,‬אבל בלא נצלה כחצי‬
‫צלייתו אסור לאכלו צלי משום דקי׳׳ל דם שפירש ממקום למקום‬
‫בתוך החתיכה נמי אסור כדלעיל סי' ם״ט בנמלח בכשא״ם ‪ ,‬או‬
‫‪.‬‬
‫נתבשל בלא מליחה ויש ם׳ דר‪,‬חתיכה‪ ,‬עצמה אסורה ;‬
‫י‬
‫ך לא נקב יט הורידים בעוף כשעת שחיטה כשהדם חם אסור יח ‪ .‬מחכר ש׳ך שפתי‬
‫ולעיל סי׳ כ״ב‬
‫‘ ■‬
‫מליחה ‪-‬לקדירה ואפי׳ ״‬
‫לאבלו ע״י ‪-‬‬
‫ ‪,‬‬‫צלי עד שיחתיכנו אבר אבר״‬
‫וכן אע״ג דמותו־ לאכול בשר חי בד‪,‬דחה בלא מליחה דדם האיברים‬
‫שפתי ג׳;‬
‫שלא פי׳ מותר אבל כל שלא ניקב הורידים בשעה שהדם חם אזי‬
‫נבלע הדם בכל החוטין שבשדרה והדם כנוס בהחוטין הללו‪ ,‬ולכך‬
‫אם רוצה לאכול ממנו בשר חי אסור עד שיחתיכנו א״א וימלחנו‪ ,‬ואם‬
‫נקר הבשר מחוטי הרם שבשדרה אזי הוא כשאר בשר ואוכל חי בלי‬
‫סליחר‪ , ,‬ולקדירה ע׳׳י מליחד‪ , ,‬וצלי אפי׳ כולו כאחד ‪ ,‬כיון שניקר כל‬
‫החוטין ‪ ,‬הדם שבבשר עצמו יוצא וא״צ חתיכת א״א ‪ ,‬וי״א דלא מחני‬
‫נקר החוטים הללו משום דס״ל כל שלא חתך הורידים בשעת שחיטה‬
‫נבלע הדם בהבשר עצמו ואינו יוצא אלא בחתיכת א״א לכך אינו‬
‫מותר להיות כשאר בשר אלא לאחר חתיכת הורידים ורוב שני‬
‫הסימנים דוקא ‪ ,‬ועיין לעיל סי׳ כ״ב מדינים אלו ‪:‬‬
‫מחבר מ׳ז ש״ך‬
‫ךן יש מי יט שאוסר לחתוך בסכין צלי שלא נמלח שאצל האש‬
‫ופ׳מ ‪■ :‬‬
‫ב״ז‬
‫מראה מקומות‬
‫כ ‪ .‬פר״ח ועיין מ״ז‬
‫‪.‬ס״ק מ׳‪ .‬ולב״ח‬
‫לאחר שהוסר מהאש‬
‫לא אמרינן כבכ״פ דלא‬
‫כר״נ ‪ .‬אע״ג דבלא״ה‬
‫הכשר אסור שלא‬
‫נצלה כ״צ כמ״ש הש״ך‬
‫ס״ק י״ג אמנם הב״ח‬
‫כפב כן להרא״ש ‪.‬‬
‫ולהרא״ש לשימפי' לא‬
‫הוה פי׳ כיון שלא‬
‫פי׳ מחיים כמ״ש‬
‫הש״ך ס״ק ב׳ ‪ .‬ומ״ש‬
‫הש״ז וכן מעשים בכ״י‬
‫וכו׳ אע״ג דאין ראי׳‬
‫כיון וצולה שנית לגמור‬
‫הצלי׳ ובזה י״ל דמודה‬
‫הב״ח דע׳י הצלי׳‬
‫שנית נפלע ‪ .‬וצ״ל‬
‫דהע״ז מביא ראי׳‬
‫דעכ״פ לכתחילה הרל‬
‫לאסור להסיר מהאש ‪:‬‬
‫כא ‪ .‬רש״ל מ״ז פ״מ ‪:‬‬
‫כב ‪ .‬מחבר רמ״א‬
‫ש״ך וכו״ז ‪:‬‬
‫כג‪ .‬משבצות ה׳ וי״א‪:‬‬
‫כד‪ .‬שו״ת גבעת שאול‬
‫סי׳ ב׳ ו‬
‫‪134‬‬
‫כוכב‬
‫ירד‬
‫םי מן‬
‫עו‬
‫מיעקב‬
‫ב״ז שלא נצלה כל ערכו מפני הדם שנבלע בסכין‪ ,‬וכן יש מי‬
‫שאוסר אפי׳ השפוד שצלאו בו בשר בלי מליחה משום דלא אמרינן‬
‫גבייהו כבכ׳׳פ משום דאין להם פליטה מגופם ‪ ,‬ואע״ג דבצלי כל‬
‫שהבליעה והפליטה באין כאחד אע׳׳ג שאין לו פליטה מגופו אפ״ה‬
‫אמרינן כבכ״פ בדיעבד כדלקמן סי׳ ע״ז גבי טפילת בר אווזי שאני‬
‫הבא דהבשר מונח על השפוד ומפסיק בין האש להשפוד ולכך אין‬
‫האש שולט כ״כ להשפוד״ וכן עם הסכין חותך בעובי הבשר ולכך‬
‫יש אוסרין אותם עד שילבגם באור ‪ ,‬ויש מי שהורה שאסור להשהורנ‬
‫הצלי על השפוד לאחר שהוסר מן האש והבשר כבר פסק מלזוב‪.‬‬
‫את הדם שמא יחזור הבשר החם ויבלע מהשפוד ‪ ,‬אבל אם הוסר‬
‫מהאש ולא פסק מלזוב דמו מותר דכבכ״פ או איידי דטריד ‪ ,‬וכן אם‬
‫פסק מלזוב דמו ולא הוסר מהאש מותר משום דגורא משאיב שאיב‬
‫ולא מניחו לבלוע או משום כבכ׳׳פ אפי׳ נבה״ג‪ ,‬ויש מתירין בכ״ז‬
‫משום דנורא משאיב שאיב ‪ ,‬כ וגם משום כבכ״פ אפי׳ לאחר שנסתלק‬
‫מן האש קורם חצי צלייתו שמה שנבלע ע״י החום נפלט נ״כ ע״י‬
‫החום ‪ ,‬ואנו כא נזהרין בכ״ז לכתחילה ‪ ,‬ובדיעבד מותר ‪ ,‬וכן אם תחב‬
‫השפוד לתבשיל רותח בדיעבד מותר דלגבי שפוד נמי אמרינן כבכ׳׳פ ‪,‬‬
‫ויש מתירין בשפוד בהפ״מ ‪ ,‬אבל הסכין שחתך בו בשר שלא נצלה‬
‫כ״צ לאחר שהוסר מהאש אפי׳ בהפ׳׳ט אסור ‪ ,‬דטעם נורא משאיב‬
‫שאיב לא שייך הכא כיון שהוסר מהאש ‪ ,‬וגם כבכ״פ לא שייך גבי‬
‫םכין כיון דהוא קר‪ ,‬ובבשר חם שיס״ב גאסר הסכין‪ ,‬משא״כ גבי‬
‫שפור שייך כבכ״פ אף לאחר שהוסר מהאש כיון שיש עליו עדיין‬
‫חמימות שמכבר ‪ ,‬ואם צלה בשר טריפה על השפוד וודאי גאסר ‪,‬‬
‫דלעגין בליעת איסור לא שייך כבכ״פ דמסריך סריך ‪ ,‬ולענין חם מקצתו‬
‫הם כולו אם צלה בשר איסור בקצה א׳ ונגע בקצה השני במאכל‬
‫‪ .‬היתר יבואר לקמן בסי׳ קכ״א‪:‬‬
‫ן צלי כב שלא נמלח וחתכו על גבי ככר ועבר בכל הככר מעבר‬
‫לעבר ואפי׳ המוהל עב ויש בככר מראה אודם מותר אם נצלה‬
‫עד כדי שיהי׳ ראוי לאכילה לרוב בני ארם דהיינו כדי חצי צלייתו ‪,‬‬
‫ואפי׳ המוהל בעין בלא ככר נמי שרי דחמר בשר מקרי ולא חיישינן‬
‫למראית עין משום דאין מראיהו דומה לדם ‪ ,‬וכן בשר שצולין בלא‬
‫מליחה אין נותגין כלי תחתיו לקבל השומן הנוטף ממנו שהוא מעורב‬
‫^בדם עד שיצלה עד שיהי׳ ראוי לאכילה לרוב בני אדם דהיינו חצי‬
‫צלייתו דאז זב כל דמו מטנו‪ ,‬ומה שזב אח״כ אינו אלא מוהל‬
‫בעלמא ולא בעינן שיתן בהבלי תרי גללי דמילחא הנזכר בש״ם ‪,‬‬
‫ובזה אין אנו בקיאין דכיון שכבר נצלה חצי צלייתו וראוי לאכילה‬
‫שנצלה יותר משיעור תעלה תמרתו דבש״ם ‪ ,‬לא בעינן גללי דמילחא‬
‫כלל ‪ ,‬וכן מותר לבשלו אח״כ כיון שאין בו דם כלל ועיין לעיל ס״ס‬
‫ס׳׳ט‪ ,‬כג ואם נמלח קודם צלייתו כדינו ולא הורח באחרונה אף‬
‫דלכתחילה אסור ליתן כלי קידם חצי צלייתו ‪ ,‬מ״מ בדיעבד שרי‬
‫ולרינא צ״ע‪ ,‬מ ובשר ששהה ג׳ ימים בלא מליחה אסור לקבל‬
‫השומן‬
‫'‬
‫כו כ ב‬
‫י ד ד ס י ק ער עז‬
‫מי ^ ק ב‬
‫‪ ! H D 35‬מראה מקומית‬
‫‪ ,‬השומן אף אחר חצי צלייתו כמו ראסור לנשלו אחר צלייתו דשמא‬
‫לא יצא כל דמו ע״י צלי׳ ‪ ,‬מיהו בדיעבד מיתר דהא גם כבישול‬
‫מותר בדיעבד כדלעיל סי׳ ם״ט ;‬
‫סימן עז ‪ .‬דן עופות שנמלאו בבשר שלא נמלח ‪ .‬ובר‬
‫’‬
‫ה׳ ס ד פ י ם ‪:‬‬
‫א ‪ .‬מחכר ורמ״א כו״ז■‬
‫א א עונ‪5‬ות או גדיים שממלאים אותם בנ שר שלא נמלי'‬
‫וש״ך ומשכצות ב׳‪,:‬‬
‫מותר דכבכיפ ואפי׳ פיהם לטעלי׳ י^ייז ליייי* י י ו ל'’'!‬
‫י‬
‫בירידתו ‪ ,‬כיון שמפליט דרך עובי הבשר ‪ ,‬ואפי׳ נמלח החיצון מקודם‬
‫־‬
‫ופלט כל צירו או הודח דנסתמין נקבי הפליטה לא אמרינן כיון‬
‫דוודאי בשר הפנימי פולט דרך החיצון א״כ ודאי בולע החיצון‬
‫ובמליחה היכי דלית לי׳ ציר דירי׳ לא אמרינן כבכ׳׳פ כדלעיל סי׳‬
‫ע ‪ /‬אפ״ה בצלי שרי משום דהבליעה והפליטה באין כאחד דטבע‬
‫הצלי׳ נירא מישב שייב מיד‪ ,‬משא״כ במליחה לא שייך הבליעה‬
‫והפליטה באין כאחד דטיד בולע‪ ,‬והמלח אינו פועל פעולתו להפליט‬
‫כ״א אחר כלות שעה שלימה ‪ ,‬ואם נמלח הפנימי ולא שהה שיעור‬
‫מליחה והחיצון שהה ומכ״ש בהודח דאז בולע החיצון מ ד ע״י‬
‫המליחה טרם הצלי׳‪ ,‬והפליטה היא לאחר זמן דאסור אף לצלי‪,‬‬
‫וכיון דאמרינן בחיצון אע״ג שפלט כל צירו ובלע מהפנימי מ״מ שרי‬
‫דכבכ״פ ‪ ,‬כ״ש הוא אם נמלח ‪.‬הפנימי והודח והחיצון לא נמלח דשרי‬
‫משום דאמרינן דהפנימי אינו בולע כלל מהחיצון משום דנורא‬
‫קרוב להחיצון ומשאיב שאיב הדם מהחיצון ואינו נבלע כלל‬
‫בהפנימי ‪:‬‬
‫כ ‪ .‬ש״ך ושפתי ס י‬
‫^ ויש ב חולקין בזה דלא אמרינן סברת נורא משאיב שאיב‬
‫לגבי כלי כדלעיל סי׳ ע״ו לגבי שפוד דלא נבלע בשפוד אבל‬
‫‪,‬‬
‫וחרד ;‬
‫לא לגבי מאכל דהוא רך לכך נבלע בפנימי ולא שייך נמי בפנימי‬
‫כבכ״פ‪ ,‬ואפי׳ היכי דיש לו דם של עצמו לא אמרינן איידי דיפלוט‬
‫ונו׳ ‪ ,‬רק איידי דטרוד ולא בלע אמרינן גם בפנימי ‪ ,‬משום כיון דהפנימי‬
‫אינו סמוך לאש ‪ ,‬משא״כ גבי חיצון דסמוך לאש ‪ ,‬הדין נמו לדיעה‬
‫הראשונה‪ ,‬ולפ״ז היכי ששניהם תפילים גם הפנימי מותר איידי‬
‫דטרוד‪ ,‬כיון דיש בהפנימי דם של עצמו‪ ,‬והחיצון פשיטא שהוא‬
‫מיתר אף שע״ב בולע דם הפנימי שאין לו מקום מעבר כ״א דדך‬
‫החיצון ט״ם שרי משום כבנ״פ שהוא אצל האש ‪ ,‬ובשניהם מלוחים‬
‫ושתי שיעור מליחה ג״כ שרי אחר שמדיח החיצון אחר הצלי׳ מהמלח‬
‫שעליו בפנים ומבחוק דגגד המלח שעל הפנימי יש ם׳ בהמילוי‬
‫בצירוף העוף דמסתמא העוף הוד‪ ,‬כמו המילוי וכדלעיל סי' ם״ט‬
‫בנתבשל בלא הדחה אחרונה כשיש בקדירד‪ ,‬כ״כ כמו החתיכה מותר ‪.‬‬
‫וכן כשניר‪,‬ם מלוחים ולא שהו ג״כ אף הפנימי מותר משום דטרוד ואינו‬
‫בולע ‪ ,‬והיכי שהפנימי תפל והחיצון לא שהה נאסר הפנימי דבלע מיד‬
‫מהחיצון קודם הצלי׳ וכבכ״פ ע״י הצלי׳ לא אמרינן גבי פנימי ‪ ,‬והיני‬
‫דהחיצון תפל והפנימי שהה והודח אף דהבוה״פ פ״ב ע״י הצלי׳ מ״מ נאסר‬
‫הפנימי‬
‫■מראה מקומות‬
‫‪136‬‬
‫כוכב‬
‫ידד ס^ק עז‬
‫מיעקב‬
‫הפנימי שאינו אצל האש לא אמרינן גבי׳ כבכ״פ ‪) ,‬א( אבל כשהפניטי‬
‫לא הודח דעדיין פולט ציר יש להתיר משום שי״ל איידי דטריד‬
‫למיפלט ציר‪ ,‬והיבי שהפנימי לא שהה והחיצון שהה ולא הודח שרי‬
‫נ מי‪ .‬החיצון דבל שיש לו ציר אמרינן גבי׳ ע״י הצלי׳ כבכ״פ‪ ,‬אבל‬
‫אם הודח החיצון דנסתמין נקבי הפליטה והבליעה ע׳׳י המליחה הי׳‬
‫מקודם הצלי׳‪ ,‬והפליטה הוא ע״י הצלי׳ נאסר דלא אמרינן כה״נ‬
‫כנכ״פ כדלעיל‪ ,‬ג ואין להקשות מ״ש משפוד בתוך הצלי דמותר‬
‫־ג‪ .‬פר״ח ופלתי‪:‬‬
‫בדיעבד משום כבכ״פ כמ״ש לעיל סי׳ ע״ו‪ ,‬ומ״ש בפנימי דלא‬
‫אמרינן כבכ*פ ‪ ,‬דהא השפוד גטי בפנים ‪ ,‬י״ל דשאגי כלים דלא מסרך‬
‫פריך בהו כ״כ דהא מהני בהו הגעלה א״ב שפיר י״ל בהו כבכ״פ‪,‬‬
‫משאי׳ב באוכלים דמסרך סריך בהו ולכך לא מהני בהו הגעלה‬
‫לכך גם כבכ״פ לא אמרינן בהו כיון דאינו סמוך לאש כדלעיל ‪:‬‬
‫^ וכ״ז בצלי ד אבל לקדירה אסור עד שימלח חיצון לבדו ופנימי‬
‫‪■:‬ך ‪.‬‬
‫לבדו וידיח כל או״א בפ״ע‪ ,‬ומיהו בדיעבד אם הדיח החיצון‬
‫* וש״ך משבצות‬
‫לבד מבפנים ובחוץ והפנימי לא הודח שרי משום דמסתמא יש ם׳‬
‫‪; ippp‬‬
‫כדלעיל ‪ ,‬ומיהו אם אין בחיצון כמו הפנימי אין שאר דברים שבקדירה‬
‫מצטרף לבטל דהוה איסור דביק דלא שייך כאן לומר כדלעיל פי׳‬
‫ס״ט דמיר שבא המלח למים נמס כל המלח ודם שעליו במים‪,‬‬
‫דהכא שאגי דהמלח הוא בפנים ‪ ,‬ואם לא מלחם כל או״א בפ״ע אלא‬
‫לאחר שמילאי מלח החיצון לבד אינו מפליט הדם שבפנימי‪ ,‬דלא‬
‫דמי לחתיכה עבה שנתבאר בסי׳ ס״ט דמותר ‪ ,‬דהמילוי שבפנים אין‬
‫י‬
‫נחשב כחתיכה א׳ עם החיצון ‪ ,‬ואפי׳ מלח העוף החיצון בפנים ג״כ‬
‫אינו מועיל להמילוי שבפנים‪ ,‬ואפי׳ נמלח הפנימי ומלח ג״ב אחר‬
‫המילוי את העוף מבחוץ אינו מועיל לצד פנימי של העוף אפי׳‬
‫בהפ׳׳ם‪ ,‬אף דקי״ל לעיל סי׳ ס״ט בנמלח מצד אחד בהפ׳׳ם שרי‬
‫לאחר הבישול הכא נרעי טפי כיון דהמילוי שבפנים סתמו מכל צר‬
‫אין לו מקום לזוב הדם ‪ ,‬ואם הפנימי נמלח והודח ג״כ ‪ ,‬הפנימי אסור‬
‫בכה״ג ‪ ,‬וכ׳־ז בדיעבד ‪ ,‬אכל לכתחילה אפי׳ ברוצה לצלות אין לעשות‬
‫שום‬
‫קונטרס אחרון‬
‫‘ ) א( כ ש כ ת י ב׳ כתב דאפי׳ לא הודח הפנימי נאסר אבל ממוס׳ פסחים )דך‬
‫ע״ד ע׳א( ד״ה כבכ׳פ לא משמע כן שכתבו כגון שמלח הכבד מליחה‬
‫'‬
‫׳במורה לשימת ר״ת דאחר שנמלח הכבד הרי הוא כשאר בשר שנמלח א״כ יקשה דיאסר‬
‫הפנימי ‪ .‬ועיין ש״ך סי׳ ע״ג י׳״ד ומ׳ז שם וא׳ו ‪ .‬ולא שייך לומר דכבד פולמת ואינה‬
‫בולעת ‪ .‬דהא לשימת ר׳ת לאחר המליחה הוא כשאר בשר ‪ .‬ועוד דהא התוס׳ שס קתבו‬
‫׳דמלח הבני מעיס משמע דכל הב'מ נמלחו ולא הכבד לבד א״כ יקשה ד־א ;אסרו‬
‫מהבשר ‪ .‬אלא וודאי דהתוס׳ ס״ל בלא הודחו דפולמים ציר אמרינן איידי דמריו־ לא‬
‫בכו״פ יעו״ש‪ .‬אע׳׳׳ג דהש״ך לעיל סי׳ ע׳ג שם כתב דמעולם לא שמענו‬
‫יבלעו‪.‬וכן מצאתי‬
‫ממש אצל האש‪ .‬והכא‬
‫בצלי חילוק ביןשהוא פולמ ציר או לא‪ .‬י׳לדשס מיירי בצלי‬‫מיירי במולייתא ‪ .‬דס״ל להש״ך דאין האש שולמ בפנימי לכך אין לו דין צלי רק כדין‬
‫*מליחה דאמרינן איידי דמריד אפי׳ גבי ציר ‪ .‬ובפרמ דהרמ״א מיקל בכל גווני לכך יש‬
‫להקל עכ״פ בלא הודח ‪ .‬וכ״כ החו׳ד יעו״ש ‪ .‬ועיין מדי כלל ט׳ ס״ק ו׳ והבין ;‬
‫וקשה‬
‫כ ו כ ב ירד סימן עז עח‬
‫מי? ^קב‬
‫ס ט ‪! 37‬‬
‫טראח טל‪,‬וטו‪1‬ץ‪:‬‬
‫*‬
‫שום מולייתא רק אם נמלחו שניהם משני הצדדים כמו ברוצה לבשלו‬
‫בקדירה ;‬
‫וכי׳ז סיירי שאין במולייתא רק בשר לבד או עשבים ‪ ,‬אבל אם‬
‫■‬
‫יש שם בצים מעורב עם בשר וכ״ש בצים לחור ‪ ,‬אפי׳ בצלי הוה‬
‫בנתבשל בקדירה ואפי׳ בדיעבד אסור אם לא נמלחו שניהם מליחה‬
‫כמורה כאו״א בפ״ע ‪ ,‬ולא מיבעי׳ אם הפנימי לא נמלח דאסור ביון שיש‬
‫נם בצים במולייתא נורם שנקרש ולא יוכל הדם לצאת ‪ ,‬אלא אפי׳‬
‫החיצון לא נמלח לא אמרינן נורא מישב שייב לחיצון מה״ט‪ ,‬ולא‬
‫כי״א ה דם״ל במילוי בצים עם בשר שלא נמלח שרי דהוה כםי^ייי’ ה ‪ .‬מהרש״ל ‪:‬‬
‫בשר לחוד ‪ ,‬רק בבשר שנמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה עם ’‬
‫בצים אז אסור ‪ ,‬דהמלח דוקא עם בצים מעכב הדם לצאת ‪ ,‬אלא‬
‫אין חילוק דהבצים בלי מלח נמי מעכבי הדם ‪ ,‬ו ואם יש ם׳‬
‫ש״ך‪:‬‬
‫)ב( במולייתא נגד האיפור הכל מותר כאלו נתבשל בקדירה אפי׳‬
‫ולא‬
‫לקולא וכבר נתבאר בפרטות לעיל ס׳׳ם ע׳׳ג‪ ,‬י בשר שלא נמלח‬
‫משבצות ע״ח א׳‬
‫הודח שנצלה עם בשר שנמלח והודח בדיעבד מותר‪ ,‬דהבליעה‬
‫והפליטה באין כאחד כדלעיל ולא הוה כדם בעין ממש לצלי כדלעיל‬
‫י‬
‫סי׳ ע״ו ‪ ,‬מיהו לכתחילה אפוד לצלות בשר שלא נמלח אפי׳ הודח עם‬
‫כשר שנמלח אפי׳ לא הודח אח״כ ;‬
‫ח‪ .‬פר״ח ‪:‬‬
‫ךן ח אותן הנוהגין לצלות חתימת בצל אצל חתיכות בשר‬
‫^מלח בשפוד לכתחילה אין לעשות כן ‪ ,‬ובדיעבד שרי כיון דהוא‬
‫אצל האש דשייך נורא משאיב שאיב וכבכ״פ ‪ ,‬ומה שאנו טועמים‬
‫טעם שומן בבצל אין זה ענין להדם לפי שדם משריק שריק‪ ,‬ואמרינן‬
‫בי׳ נמי כבכ׳־פ משא״כ שומן שנפרך ונדבק יפה דלא שייך בי׳ כבכ״פ‬
‫כדלקמן סי׳ צ ‪ /‬ומש״ה נרגש טעם השומן בהבצל‪ ,‬ומ׳׳ם ש המחמיר מ‪ .‬כארהימכושפפי*‪.‬‬
‫*‬
‫תע״ב כיון שהבצל הוא דבר חריף ‪:‬‬
‫ך‬
‫ס י מ ן ח ‪ .‬ובר סעיף א׳ ‪:‬‬
‫^ א הטופל בצק בעוף או ככשר שלא נמלח כשיעור מליי׳י׳ א‪ .‬מחבר‬
‫ומשבצות ‪:‬‬
‫בשעת צלי'‪ ,‬אע״ג דמדינא דש״ם יש חילוק בין סמידי לשאר‬
‫יש״ך־‬
‫קימחי‪ ,‬דסמידי מתברר וי״ל כבכ״פ ובשאר קימחי יש חילוק אי‬
‫אסמיק אסור ואי לא אפמיק מותר‪ ,‬אנן השתא לא בקיאינן במלתא‬
‫יובכל גווני יש לאסור‪ ,‬ואפי׳ בטפילת עיסה שבלילתה רכה‪ ,‬ויש‬
‫לה כל דין בישול בקדירה כין לקילא ובין לחומרא ‪ ,‬ראם יש ס׳‬‫הכל‬
‫'‬
‫קונטרס אחרון‬
‫)ב( ‪ * 1‬ה ש ה הא לעיל סי׳ ס״ת בכתבשל בלא מליחה קי״ל דאך! דאיכא ס׳ אותה‬
‫החתיכה אסורה ומצאתי בבאר הימב שהתעורר בזה והניח בקושיא‬
‫׳‬
‫ונראה דדעת הש״ך כאן כיון דהתס גופי׳ חומרא בעלמא היא כמי׳ש הש״ך סי׳ ע״ב סק״ת‬
‫לכן יש להקל כאן דהא הרמב״ס והסמ״ג ס״ל דבבציס נמי אמרינן כבכ״פ כמ״ש הש״ך‬
‫סי׳ ע״ג סקכ״ה והפריח נמי פסק כוותייהו ‪ .‬לכך■ יש לצרן{ כאן דאפי׳ אותה חתיכה;‪:‬‬
‫’‬
‫נמי מותרת ‪:‬‬
‫■מראה מקים״‬
‫‪ . 5‬משבצות ב׳‪:‬‬
‫‪:‬ג‪ .‬פר״ח‪:‬‬
‫ד ‪ .‬שפתי א׳ ‪:‬‬
‫^ה‪ .‬רמ״א‪:‬‬
‫ז ‪ .‬רמג״ם ‪:‬‬
‫ז ‪ .‬לשון הלכוש וכצ״ל‬
‫שם וכ׳ה בב״י‪.‬‬
‫ובחנם נתקשה בזה‬
‫השפתי אות ב׳ ‪:‬‬
‫■ח‪ .‬רמ״א ומשבצות‬
‫‪.p‬‬
‫א׳ ‪:‬‬
‫מנ״י כלל כ״ח‬
‫אות י״ז‪:‬‬
‫‪138‬‬
‫כלכב‬
‫‪ r v‬סימן עח‬
‫מיעקב‬
‫הכל שרי טלבד א־תה חתיכה אסורה כדין חתיכה שנתבשלה בליא‬
‫מליחה לעיל סי׳ ם״ט ב והכא המיר טפי דאפי׳ לכבוד ‪,‬אירחים‬
‫דמקילינן התם כאותה חתיכה הכא אסור ‪ ,‬דהתם כל ‪.‬מה שפי׳ הרוטב‬
‫מוצא לחוץ ומתכטל כס׳ משא״כ הכא ‪ ,‬וי״א ג דאפי׳ כיש ס׳ מעינן‬
‫נטי נטילה במקום שנוגע בבצק כיון שהוא בלא רוטכ כדלקמן סי׳‬
‫ק״ה ויש להחמיר וכ״ש במליחה ד כה׳׳ג דאם טופל את העוף והבשר‬
‫שמולח בעיסה אפי׳ בלילתה רבה דאסור דהיה כמולח בכשא״מ‪,‬‬
‫ה וכ״ש בפשטיד״א שנותנים בשר שלא נמלח תוך עיסה שבלילתה‬
‫עבה ונותנים תוך התנור לאפות דיש לו דין בישול בין לקולא ובין‬
‫לחומרא ‪ ,‬ובפשטיד״א מדינא דש״ם בעינן ם׳ ‪ ,‬אבל אם הבשר נמלח‬
‫ושהה כדי מליחה ואח״כ הודח ואח״כ טפלי׳ בבצק מותר בכל גווני‬
‫ולא כי״א ו דס״ל רצריך לחלוט את הבשר ■אחר המליחה ברותחין‬
‫דוקא‪ ,‬והכא ז אין רותחין שיחליטנו‪ ,‬דלא קי״ל כי״א אלו כמ״ש‬
‫בסי׳ ם״ט ; ואפי׳ אסמיק קי״ל דלאו דם הוא אלא מוהל בעלמא ‪,‬‬
‫פ ודוקא לטפל בבצק אסור אבל למשוח בשעת הצלי׳ בשר שלא‬
‫נמלח בציר או כשמן או בשומן אווזי או בשומן בהמה דנמם אצל האש‬
‫אין זה מעכב את הפליטה ושרי אפי׳ לכתחילה כיון דסיכה הוה משהו ‪,‬‬
‫ולא מטעם כבכ׳׳פ דה״ט לא שרי לכתחילה ‪ ,‬ט ובבצים מתובלות לא‬
‫שרי לכתחילה למשוח דנקרשים ומעכבים את הפליטה ובדיעבד אפשר‬
‫דשרי כיון דהסיכה דקה היא ומשהו וצ״ע ‪:‬‬
‫תשובת הגאון בעל שרת חסד לאברהם ‪ ,‬ע ‪139‬‬
‫־שלא להניח נייר חלק אעתיק פה תש‪-‬נה אחת מהגאון בעמח״ס שו״ת חסד לאנרהט גיסו*‬
‫של הגאין המחבר ז״ל ‪.‬‬
‫‪.‬ב״ה יום ד׳ שי ט תריי״ד פה בוטשאטש‬
‫שלום‬
‫אשיב לככוד גיסי יקירי‬
‫הרב המאה״ג החרין‪ £‬ושנון‬
‫ירא ושלם הגביר המהולל כש׳ת מו״ה‬
‫דובער עליאש נ״י ‪:‬‬
‫ם כ ת ב ל עס חדושי תורתו האהובים עלי‬
‫קבלתי שבעתי עונג ושמחת לב‬
‫חסרי רואי שקידת לימודו כן ירבה ויפרוץ‬
‫לדוב ‪ .‬ולאשר כ״ת ערך לפני בענינים שונים‬
‫לא אוכל להתהלך בהרחבה כי יארכו עלי‬
‫הדברים ואנקוע בידי כל דהו בקצרה ‪.‬‬
‫‪!.‬במה דסיים אפתח במ״ש המל״מ ריש ה׳‬
‫א״ב בנתקדשה קידושי דרבנן אי חשובה‬
‫ארוסה שלא יממא לה אחיו מקרא דדרשינן‬
‫ביבמות)ס׳( אשר לא הית׳ לאיש פרע לארוסה‬
‫ופשיכו לי׳ מהא דאמרי׳ ביבמות )פ׳יע ע״ב(‬
‫‪ 7‬ה״מ דהבעל מממא לה בקידושין דרבנן‬
‫משוס דהו״ל מ״מ משוס דהבעל יורשה מבואר‬
‫דאי לאו ה״מ לא הי׳ מועיל קידושין דרבנן‬
‫להתיר לבעל לעמא לה וה׳ה דל'מ לאפוקי‬
‫שלא יממא לה אחיו‪ .‬וע״ז תמה רומ״ע דשאני‬
‫התס שאין כח ביד חז״ל לעקור דבר מה״ת‬
‫בקו״ע שיטמא לה בעל ‪ .‬אבל הכא יש כח‬
‫■בידם לעקור דבר מה״ת בשוא״ת שלא יטמא‬
‫לה ‪ .‬ואין בזה השנה דהא וודאי פשיטא לי׳‬
‫להמש״ל דיש כת בידם לעקור דבר מה׳ת‬
‫בשוא״ת לבטל עשה דלה יטמא אלא דמספקא‬
‫לי׳ הואיל ובזה לא באו חז״ל לעקור עשה‬
‫דלה יטמא די״ל דמדרבנן ג״כ לא הוי ארוסה‬
‫רק לשאר ענינים ‪ .‬אולם י״ל דהואיל‬
‫והקורה אמרה דלאחותו אשר ל״ה לאיש יטמא‬
‫כל'שהיתה לאיש אך בקידושי דרבנן אסור‬
‫לטמאור יס״ס היתה לאיש ‪ .‬וע״ז פשיט לי׳‬
‫קידושין דרבנן ל״ח ארוסה מה״ת דהא‬
‫‪1‬‬
‫ביבמות שם אי לאו דע׳י מה שהבעל יורשה‬
‫הוי מ״מ לא הוי כח בידם לעקור דבר מה־״ת‬
‫להתיר להבעל לטמא לה אלמא דזה חשיב‬
‫עקירת דבר מה״ת וממילא באחותו ניהו‬
‫דיש כח בידם לעקור דבר מה׳ת בשוא״ת‬
‫מ״מ בזה לא שמענו שבאו חז״ל להתיר ולבטל‬
‫מ״ע דלה יטמא והואיל וע׳י אירוסין דרבנן‬
‫ל״׳ח ארוסה למילי דאורייתא שפיר מטמא‬
‫לה וז״פ ‪ .‬ואולם בעיקר ראית המל״מ יש‬
‫לפקפק והחילוק מבואר דוודאי ע״י קידושי‬
‫דרבנן ל״ח אשתו שמותר לו לטמא לה דהתורה‬
‫לא התירה לכהן לטמא רק לאשתו והיינו לאשתו‬
‫שהיא נשואה לו מה״ת דאל״ה אינה בכלל נשוא׳‪.‬‬
‫אבל בזה שאמרה תורה אשר לא היתה‬
‫לאיש שפיר י״ל שכוונת התורה למי שלא‬
‫היתה לאיש כלל ‪ .‬אבל כל שיש בה צד אישות אך‬
‫מד״ס אסור לו לטמא לה ‪ .‬ובזה יתישבו כמה‬
‫עניניס הסותרים בענין זה שעמד עליהם‬
‫המשל״מ בפ״ז מה׳ תרומות והבאים אחריו‬
‫וכבר פלפלנו בזה במקומות אין מספר ‪:‬‬
‫מ ״ ש בישוב קושי׳ תוס׳ יבמות )דך ד ט‬
‫ע״א( ד״ה הא לא אשתני שהקשו בהא‬
‫דאמרי׳ בקדושין)ד״י ע״א( דאי תחילת ביאה‬
‫קונה כה״ג מקדש בביאה והא ביאה חשיב‬
‫אשתני גופה ואסור לכונסה אח׳יכ ‪ .‬וע״ז כ׳‬
‫ליישב דמשכחת לה בבעילה שלא כדרשה‬
‫דזהו ל״ח אשתני גופה ‪ .‬דבריו נכונים ואני‬
‫מוסיך כי דבריו מוכרחים בזה מסוגי׳‬
‫דקידושין )דט״ו ע״ב( דאמרי׳ דאצטריך‬
‫למילך מבעולת בעל קידושי ביאה דאי מובעלה‬
‫ה״א עד דמקדש והדר בעיל‪ .‬וכבר תמה בזה‬
‫המל׳מ בה׳ אי״ב פי׳׳ז למאי דמסיק דגמר‬
‫ביאה קונה א״כ בתולה לכ״ג היכי משכחת‬
‫לה דהא קידושין א׳י׳א בלא ביאה ותי׳ דבס״ד‬
‫שם הוי ס״ל תחלת ביאה קונה‪.‬וזה אינו‬
‫מתיישב למאי דאמרן דבעילה הוי שינוי הגוך‬
‫א׳כ אך אי תחלת ביאה קונה אסור לו‬
‫לבא עלי׳ אח״כ אע׳כ כדבריו כן הוא דמשכחת‬
‫לה בבעילה שלא כדרכה ‪ .‬וכד הוינא טליא‬
‫טרם היותי לאיש הוי מרגלא בפומי ליישב‬
‫קו׳ המל״מ הנ״ל לפמ׳״ש התוס׳ בקידושין שם‬
‫ד״ה כל הבועל בשם הר״נ גאון דהא דאמרי׳‬
‫דבעינן גמר ביאה היינו בביאה שעושה‬
‫לקידושין אבל בביאה שאחר הקידושין הוי‬
‫כנשואה בתתלת ביאה וטעם חילוק זה כ׳‬
‫שארי‬
‫‪140‬‬
‫תשובת הגאון בעל שרת חסד לאברהם‬
‫שארי בם׳ המקנה משום דהוי כאילו התנה‬
‫תנאי שלא תתקדש עד גמר ביאה ולכן בביאה‬
‫שאתר קידושין שפיר מתקדשת בתחלת ביאה‬
‫דאין תנאי בנישואין וה׳ע דאין תנאי בנישואין‬
‫משום דהוי תנאי שא״א לקיים ע״י שליח ‪.‬‬
‫והנה בהא דמהני תנאי בקידושין אן‪ 1‬דהוי‬
‫מנאי שא״א לקיים מי״ש אמרי׳ בכתובות פ׳‬
‫המדיר דהוא משום דאיתקוש הוויות להדדי‬
‫וכי היכי דמהני בקידושי כםן‪ 1‬תנאי דהא‬
‫אפשר לקיים המעשה ע״י שלית מהני גם‬
‫בקידושי ביאה דאימקשי להדדי‪ .‬ומעתה בס״ד‬
‫דש״ס קידושין שם דל׳מ קידושין עד דמקד׳ והדר‬
‫בעיל א׳כ א״א לשום קידושין לחול עי״ש הואיל‬
‫וא״א בלי ביאה פשימא דלא מהני מנאי לק‬
‫גם ביאה דקידושין קני בתחלת ביאה והבן ‪.‬‬
‫ובשעה״מ הוסין! להקשות לם״ד דהש״ס דעד‬
‫דמקדש והדר בעיל א״כ‪-‬תקשה דהא דממעמינן‬
‫מקרא דבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל‬
‫לבועל ואי בעינן מקדש והדר בעיל תיפוה‬
‫לי׳ דלא משכחת לי׳ שתקדים שכיבת בועל‬
‫לבעל ‪ .‬ואין בזה התחלת קושי׳ דהא בסועה‬
‫אמרי׳ אשת סריס שותה פשימא ושני לי׳ מ״ד‬
‫מבלעדי אישך‪ .‬אמר‪ ,‬דחמנא ‪ .‬והאי לאו בר‬
‫הכי הוא■ קמ״ל ׳'וכ׳" המוס׳ שם ד^ה וזהו‬
‫דה״ט דלא מקשה הכי ואימא ה״נ דקמ״ל‬
‫׳דהכי ניתן לדרוש שקדמה שכיבת בעל‬
‫■לבועל ונא למעומי סריס אמור מעתה אי‬
‫לאו דדרשינן לי׳ לקדימת שכיבת בעל לבועל‬
‫הוי ממעמינן‪ ,‬סריסי מיני׳י וא״כ לס״ד דש״ס‬
‫דבעינן מקדש והדר בעיל הואיל וע״כ דל״מ‬
‫לאוקמי לקדימא שכיבת בעל לבועל ע׳כ קרא‬
‫למעוטי סריס ואין כאן קרא מיותר וזה ברור‬
‫ופשוט ‪:‬‬
‫מ ה שנתעורר על דברי תוס׳ יבמות )דך‬
‫כ״ה ע״ב( ד״ה לימא ר״י במה‬
‫שנראה מדבריהם דהאי דאומר נתגיירתי‬
‫ביני לבינך דא״נ משום דלדבריו עכו״ס הוא‬
‫ונתקשה בזה דנימא לטובה‬
‫ואאמע״ר‬
‫הוא מתכוין שיתגייר שנית בפני שלשה‪ .‬כבר‬
‫\\■‬
‫'‪44‬״‬
‫מלתי אמורה בזה בתשובתי הנדפסת בס׳ נחלה‪.‬‬
‫יעקב דע״כלא כתבו התום׳ דנאמן לומר‬
‫לטובה אני מתכוין רק בהאי דאכלתי• חלב‬
‫שנאמן לומר מזיד הייתי משוס דהתס הדבר‬
‫נוגע לנפשו והוא אומר שהוא פטור מקרבן‬
‫׳וא׳ר להביא חולין בעזרה אין אנו סומרין‬
‫דבריו לחייבו קרבן בע״כ דאולי מכוין לעשות‬
‫תשובה שלא להביא חולין‪ .‬לעזרהי אבל בדבר‬
‫הנוגע לעדות אין מקב‪-‬לין עדותו והבאתי שם‬
‫ראיות לדבר‪ .‬וכעת אני מוסיך להביא ראי׳‬
‫מדברי הראב״ד דל שנתקשה בהא דאמרי׳‬
‫בהמדיר בעוברת ע״ד דמקשה שם מנא ידע ‪.‬‬
‫‪,‬והקשה הראב״ד ז״ל דלוקמי כשהודית ותי׳‬
‫דאחמע״ר ואמאי לא נימא דמיירי שהאבלתו‬
‫שאינו מעושר ועדיין נמצא אצלו מאותן פירות‬
‫ואומרת שמתכוונת שלא להכשילו בפירות‬
‫הנותרים ‪ .‬אלא ‪.‬הוא אשר דברנו דל״מ‬
‫עדותם לאסור בפירות ‪ .‬ומיושב בזה מה‬
‫שנתקשו איך נאמן החכם שאמרה בשמו שמיהר‬
‫לה להכחישה ולהפסידה ממון דלפי המסקנא‬
‫שפיר נוכל‪,‬לאוקמי‪.‬כשהודית דלענין איסור‬
‫החכם מהימן ולענין‪ ,‬ממון מועיל הודאתה‬
‫דל׳ש אאמע״ר■ הואו| והיא אומרת לטובה‬
‫מתכוונת ‪ .‬ומיוש‪,‬פ‪|;:‬מה שנתקשה בשו״ת‬
‫גאוני בתראי‪,‬סי^||^ו בהא דאמרי׳ שלהי‬
‫טמאה אני לך למשנה‬
‫נדרים דנאמנת‬
‫ראשונה דהאיאאקנדר ‪ .‬ולהדל' א״ש דהואיל‬
‫ושם מהימנא בלי עדות משוס דשיויא אנפשה‬
‫חד״א ומהימנא■; לגבי נפשה לומר דלעשות‬
‫תשובה מתכוונת שלא להכשילו עוד ‪:‬‬
‫יתר‬
‫דבריו ראיתי וישרו בעיני ודבריו‬
‫דברי חכמה ויסלח לי על אשר לא‬
‫באתי לפלפל בכל פרט ופרט והי׳ כי ^בוחו‬
‫דבריו ‪ .‬בענין אחד אקח מועד לשפוט‪ ,‬מי‪,‬שרים‬
‫כיד ה׳ הטובה עלי ‪ .‬דברי גיסו חפז כיירו‬
‫״ ומתעלס בשקידת לימודו‪■ :‬‬
‫אברתם תאומים‬
Download