Uploaded by אסף בנימיני

מסמכים50

advertisement
1
2
3
4
5
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
‫להלן ‪ 41‬עמודים‪ ,‬אותם שלחתי‬
‫לעובדי קופת חולים כללית‪.‬‬
‫‪1.5.2021‬‬
‫אל‪ :‬עובדי קופת חולים כללית‪.‬‬
‫הנדון‪ :‬חיפוש מסגרת טיפולית‪.‬‬
‫א‪.‬ג‪.‬נ‪.‬‬
‫המסגרת הטיפולית בה הייתי עד היום חדלה‬
‫לתפקד‪-‬וכאדם בן ‪ 48‬שסובל משלל בעיות‬
‫בריאותיות אני זקוק למסגרת טיפולית‬
‫במסגרתה אוכל להישאר בקהילה(או לחלופין‬
‫בסידור מוסדי מתאים)‪-‬מסגרת עליה ניתן‬
‫לסמוך‪ ,‬ושתפעל באופן רציני ואחראי(אחריות‬
‫ורצינות שאין במסגרת בה הייתי עד היום‪-‬ואני‬
‫כותב דבריי אלו ביום רביעי‪ ,‬ה‪.)17.3.2021-‬‬
‫ב‪ 16-‬הדפים הבאים מתוארת המציאות של‬
‫המסגרת הטיפולית הלא מתפקדת אותה אני‬
‫מעוניין לעזוב ולעבור למסגרת אחרת‪.‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫אסף בנימיני‪.‬‬
‫אל‪:‬‬
‫הנדון‪ :‬בעיית התקנה‪.‬‬
‫א‪.‬ג‪.‬נ‪.‬‬
‫לאחרונה(אני כותב דבריי אלו ביום ‪ )17.3.2021‬רכשתי כסא‬
‫רחצה לביתי‪ ,‬אלא שבשל נכותי הגופנית אני לא מסוגל‬
‫להתקינו בכוחות עצמי‪.‬‬
‫שאלתי אליכם היא‪ :‬האם אתם מכירים חברות‪ ,‬דרכן ניתן‬
‫להזמין שירות של התקנת כסא רחצה לבית? ובאילו עלויות‬
‫כספיות?‬
‫בברכה‪,‬‬
‫אסף בנימיני‪,‬‬
‫רחוב קוסטה ריקה ‪,115‬‬
‫כניסה א'‪-‬דירה ‪,4‬‬
‫קרית מנחם‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9662592 :‬‬
‫מספרי טלפון‪ :‬בבית‪ .02-6427757-‬נייד‪.058-6784040-‬‬
‫פקס‪.077-2700076-‬‬
‫נ‪.‬ב‪)1 .‬מספר הזהות שלי‪.029547403 :‬‬
‫‪)2‬כתובות האי‪.‬מייל שלי‪029547403@walla.co.il :‬‬
‫או‪ asb783a@gmail.com :‬או‪assaf197254@yahoo.co.il :‬‬
‫או‪ ass.benyamini@yandex.com :‬או‪:‬‬
‫‪a32assaf@outlook.com‬‬
‫או‪assaf002@mail2world.com :‬‬
‫‪)3‬המסגרת הטיפולית בה הייתי עד תאריך ‪:16.3.2021‬‬
‫עמותת "רעות"‪-‬הוסטל "אביבית"‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫רחוב האביבית ‪,6‬‬
‫קרית מנחם‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9650816 :‬‬
‫מספרי הטלפון במשרדי ההוסטל‪:‬‬
‫‪ .02-6432551‬או‪.02-64283521 :‬‬
‫העובדת הסוציאלית שליוותה אותי בדיור המוגן של ההוסטל‪:‬‬
‫אושרת‪.050-5857185-‬‬
‫‪2‬‬
‫אל‪:‬‬
‫הנדון‪ :‬דיור ציבורי לנכים שקופים‪.‬‬
‫א‪.‬ג‪.‬נ‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬תנועת "נכים שקופים"(תנועת נתגבר‪-‬נכים‬
‫בעלי אחוזי נכות של ‪ 100%-75%‬שלא‬
‫מסתייעים בכסא גלגלים) מבקשים להסב את‬
‫תשומת ליבכם למציאות הבלתי אפשרית‬
‫שמלווה את חיינו‪ .‬אנו מתקיימים מקצבת נכות‬
‫בסך ‪ 3217‬שקלים לחודש מן המוסד לביטוח‬
‫לאומי‪-‬וכן ‪ 770‬שקלים לחודש אותם אנו‬
‫מקבלים ממשרד הבינוי והשיכון כסיוע לצורך‬
‫תשלום שכר‪-‬דירה‪.‬‬
‫הסכום הנ"ל לא מספיק לצורך קיום מינימלי‬
‫בכבוד‪ :‬אנו לא זכאים להנחות בחשבונות מים‬
‫או חשמל‪-‬וגם לא ניתנת לנו הנחה כלשהיא‬
‫בתשלום על תרופות להן אנו זקוקים‪ .‬כמו כן‬
‫רק חלק מאיתנו זכאים להנחה חלקית בתשלומי‬
‫ארנונה או להנחה כלשהיא בתשלום על‬
‫הנסיעה בתחבורה הציבורית‪-‬וזאת בהשוואה‬
‫לציבור הקשישים שזכאי לרבות מן ההנחות‬
‫הללו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬ולמרות היותנו אנשים עם מוגבלויות‬
‫ומחלות קשות אין לנו זכאות לגמלת ניידות‪,‬‬
‫לקצבת מלווה או לקצבה לשירותים מיוחדים‪.‬‬
‫אנו נאלצים להקצות את רובה המכריע של‬
‫הקצבה ממנה אנו אמורים להתקיים לתשלום‬
‫שכר דירה‪-‬וכתוצאה מכך לרבים מאיתנו אין‬
‫את היכולת לרכוש תרופות או מצרכי מזון‬
‫בסיסיים‪-‬ונאלצים לעתים קרובות למדי לעשות‬
‫בחירה בלתי אפשרית‪ ,‬וגם אכזרית במיוחד בין‬
‫השניים‪ .‬הדילמה היום‪-‬יומית בין רכישת מצרכי‬
‫מזון בסיסיים לרכישת תרופות היא לא רק‬
‫בלתי אפשרית‪-‬אלא גם לא אנושית כלפינו כבני‬
‫אדם‪.‬‬
‫לפיכך אנו סבורים כי יש לשקול בדחיפות‬
‫עידכון סכום הסיוע לצורך תשלום שכר‪-‬דירה‪,‬‬
‫וכן את תיקון העוולות האחרות והאפליה‬
‫כלפינו כפי שהוסבר כאן‪.‬‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬מכתב זה נשלח מטעמה של תנועת‬
‫"נתגבר" והמייסדת שלה‪ ,‬ומי שמנהלת אותה‬
‫כיום‪ :‬גברת טטיאנה קדוצ'קין‪ .‬מספר הטלפון‬
‫שלה הוא ‪-052-3708001‬וניתן ליצור עימה‬
‫‪2‬‬
‫קשר למספר זה בימים ראשון עד חמישי בין‬
‫השעות ‪.11:00-20:00‬‬
‫פרטיי האישיים‪:‬‬
‫שם פרטי‪-‬אסף‪ .‬שם משפחה‪-‬בנימיני‪.‬‬
‫מספר זהות‪.029547403-‬‬
‫כתובת מלאה למשלוח דואר‪-‬‬
‫אסף בנימיני‪,‬‬
‫רחוב קוסטה ריקה ‪,115‬‬
‫כניסה א'‪-‬דירה ‪,4‬‬
‫קרית מנחם‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9662592 :‬‬
‫מספרי טלפון‪ :‬בבית‪.02-6427757-‬‬
‫נייד‪ .058-6784040-‬פקס‪.077-2700076-‬‬
‫כתובות האי‪.‬מייל שלי‪029547403@walla.co.il :‬‬
‫או‪ asb783a@gmail.com :‬או‪assaf197254@yahoo.co.il :‬‬
‫או‪ ass.benyamini@yandex.com :‬או‪:‬‬
‫‪ a32assaf@outlook.com‬או‪assaf002@mail2world.com :‬‬
‫המסגרת הטיפולית בה אני נמצא‪:‬‬
‫עמותת "רעות"‪-‬הוסטל "אביבית"‪,‬‬
‫רחוב האביבית ‪,6‬‬
‫קרית מנחם‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9650816 :‬‬
‫‪3‬‬
‫מספרי הטלפון במשרדי ההוסטל‪.02-6432551 :‬‬
‫או‪.02-6428351 :‬‬
‫כתובת האי‪.‬מייל של ההוסטל‪avivit6@barak.net.il :‬‬
‫רופא המשפחה אצלו אני נמצא במעקב‪:‬‬
‫ד"ר ברנדון סטיוארט‪,‬‬
‫"שרותי בריאות כללית"‪-‬מרפאת הטיילת‪,‬‬
‫רחוב דניאל ינובסקי ‪,6‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9338601 :‬‬
‫מספר הטלפון במשרדי המרפאה‪ .02-6738558 :‬מספר‬
‫הפקס במשרדי המרפאה‪.02-6738551 :‬‬
‫גיל‪ .48 :‬מצב משפחתי‪ :‬רווק‪.‬‬
‫תאריך לידה‪.11.11.1972 :‬‬
‫‪4‬‬
‫להלן ‪ 4‬דפים‪ ,‬אותם שלחתי אל‪:‬‬
‫שרותי בריאות כללית‪-‬מרפאת‬
‫"לב תלפיות"(עבור‪ :‬מאבטח המרפאה)‪,‬‬
‫רחוב דרך בית לחם ‪,75‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9362410 :‬‬
1
2
3
4
‫להלן ‪ 5‬דפים‪ ,‬אותם שלחתי לכתובת‪:‬‬
‫שרותי בריאות כללית‪-‬מרפאת הטיילת‪,‬‬
‫רחוב דניאל ינובסקי ‪,6‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9338601 :‬‬
‫להלן ‪ 7‬דפים‪ ,‬אותם שלחתי לכתובת‪:‬‬
‫גברת אלינור פבריקר‪,‬‬
‫מערכת העיתון ידיעות ירושלים‪,‬‬
‫רחוב הרב קוק ‪,8‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9422608 :‬‬
‫להלן ‪ 85‬דפים‪ ,‬אותם שלחתי דרך‬
‫הרשת החברתית פייסבוק לעורכת‪-‬‬
‫הדין שירה ניר‪.‬‬
‫‪2.5.2021‬‬
‫לעורכת‪-‬הדין שירה ניר שלום רב‪:‬‬
‫הנדון‪ :‬חיפוש פתרון‪.‬‬
‫ג‪.‬נ‪.‬‬
‫אני מעסיק בביתי עוזרת בית‪ ,‬ולצערי הסדרת‬
‫נושא העסקתה וזכויותיה לא מתאפשר‪ .‬הסיבה‪:‬‬
‫המוסד לביטוח לאומי מתעקש כי אני צריך‪,‬‬
‫כמי שמתקיים מקצבת נכות בסך ‪ 3217‬שקלים‬
‫לחודש לשלם בדיוק את אותם הסכומים‬
‫שמשלם קבלן או בעל חברה גדולה‪-‬מה שאני‬
‫בכל מקרה לא אוכל לעשות‪ .‬אציין כי כאשר‬
‫בקשתי לבטל את הדיווח הדבר גם כן לא‬
‫התאפשר‪-‬ו"הפתרון" שהוצע לי‪ ,‬כביכול של‬
‫לבטל את העסקתה של עוזרת הבית גם הוא‬
‫אינו אפשרי‪ :‬אני לא אוכל לנקות את דירתי‬
‫בכוחות עצמי בשל נכותי הגופנית שהמוסד‬
‫לביטוח לאומי מסרב גם כן להכיר בה‪-‬ותביעתי‬
‫לקבלת שירותים מיוחדים שהיתה אולי יכולה‬
‫לפתור את העניין גם היא נדחתה כמה פעמים‬
‫בשנים האחרונות‪.‬‬
‫ולסיכום‪ :‬לאחר שגם בית הדין האזורי לעבודה‬
‫בירושלים שבפסיקתו המצ"ב מיום‬
‫‪ 14.1.2020‬סירב בתוקף להתחשב במצבי‬
‫ולהציע פתרון כלשהוא להסדרת הנושא נותרתי‬
‫במבוי‪-‬סתום מוחלט מול מוסדות המדינה‬
‫המרושעים והאטומים‪.‬‬
‫אני מעוניין לדעת איזה פתרון ניתן בכל זאת‬
‫למצוא במצב דברים זה‪.‬‬
‫אציין כי אין בינינו היכרות אישית כלשהיא‪-‬אני‬
‫שמעתי עלייך מאמצעי התקשורת‪.‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫אסף בנימיני‪.‬‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬אציין כי מספר הטלפון הסלולרי‬
‫‪ 052-4575172‬שמופיע בפנייתי זו בוטל‬
‫על‪-‬ידי ואינו קיים עוד‪ .‬מספר הטלפון הסלולרי‬
‫העדכני שלי הוא‪.058-6784040 :‬‬
‫לעורכת‪-‬הדין שירה ניר‪:‬‬
‫להלן ‪ 64‬דפים של הסבר‪ /‬פירוט‬
‫אודות הנושא עליו מדובר כאן‪.‬‬
‫להלן ‪ 33‬מסמכים‬
‫אודות מצבי‬
‫הרפואי‪/‬סוציאלי‪.‬‬
‫להלן ‪ 44‬דפים‪ ,‬אותם שלחתי אל‬
‫"המרכז הישראלי לתעסוקה"‪.‬‬
‫‪3.5.2021‬‬
‫ל"מרכז הישראלי לתעסוקה" שלום רב‪:‬‬
‫הנדון‪ :‬בעיה ביורוקרטית‪.‬‬
‫א‪.‬ג‪.‬נ‪.‬‬
‫לפני מספר חודשים(אני כותב דבריי אלו ביום‬
‫שני‪ ,‬ה‪ )3.5.2021-‬עברתי מבדק תעסוקתי של מכללת ג'ון‬
‫ברייס‪-‬מבדק בו נמצאתי מתאים לקורס בודקי תוכנה‪.‬‬
‫לאחרונה שירות התעסוקה אישר את מימון הקורס‪.‬‬
‫אלא שבשל התנהלות ביורוקרטית מסורבלת של שירות‬
‫התעסוקה ומכללת ג'ון ברייס אני לא מצליח לגרום לכך‬
‫שהללו יצרו קשר אחד עם השני לצורך הסדרת העניין‪-‬וגם‬
‫המכתב המצ"ב אותו שלחתי לאחרונה לשירות התעסוקה‬
‫פשוט לא עוזר‪.‬‬
‫שאלתי אליכם היא‪ :‬האם יש פתרון לכשל הביורוקרטי הזה‪-‬‬
‫או שעליי פשוט לוותר על הקורס בו אני מעוניין?‬
‫אציין כי לפני בערך כשנה וחצי הייתי בקשר עם עובדת‬
‫המרכז הישראלי לתעסוקה בשם מירב לוי‪.‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫אסף בנימיני‪.‬‬
‫להלן ‪ 35‬עמודים‪ ,‬אותם שלחתי אל‪:‬‬
‫גברת דפנה טל‪,‬‬
‫"לשכת התעסוקה בירושלים"‪,‬‬
‫רחוב יפו ‪,21‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9414107 :‬‬
‫‪19.4.2021‬‬
‫לגברת דפנה טל שלום רב‪:‬‬
‫הנדון‪ :‬בקשה לבירור‪.‬‬
‫ג‪.‬נ‪.‬‬
‫אתמול‪ ,‬ה‪ 18.4.2021-‬קבלתי שיחת טלפון‬
‫מעובדת שלכם(אינני זוכר מהו שמה)‪-‬שיחת‬
‫טלפון בה נאמר לי כי יש באפשרותה של‬
‫הלשכה להפנות אותי לקורס בודקי תוכנה עליו‬
‫קבלתי המלצה לאחר מבדק תעסוקתי שעשיתי‬
‫במכללת ג'ון ברייס‪ ,‬וכי לשם כך עליי להגיע‬
‫אליכם לפגישה‪-‬וכך עשיתי‪.‬‬
‫אלא שבהגיעי ללשכה עובדת שלכם בשם ליטל‬
‫דורי אליה הופניתי היום‪ ,‬יום שני‪ ,‬ה‪-‬‬
‫‪-19.4.2021‬פגישה שנערכה בשעה ‪9:30‬‬
‫בבוקר בערך‪-‬אינני זוכר את השעה המדויקת‪.‬‬
‫אלא שלתדהמתי הרבה הגברת ליטל דורי‬
‫סירבה בתוקף להפנות אותי לקורס עליו‬
‫מדובר‪-‬וטענה כי עליי לפנות ליועצת‬
‫התעסוקתית שלכם‪ .‬כל נסיונותיי להסביר לה‬
‫כי הפנייה ליועצת התעסוקתית כבאר נעשתה‬
‫לפני מספר חודשים‪ ,‬וכי לא מדובר כאן כלל על‬
‫ייעוץ תעסוקתי אלא בסך הכל על הפנייה‬
‫לקורס אשר הבדיקה שלכם אודותיו כבר‬
‫נעשתה לפני מנספר חודשים נתקלו בחומה‬
‫בצורה של אטימות והתעלמות‪ .‬זאת ועוד‪:‬‬
‫הגברת ליטל דורי החליטה שלא לאפשר לי‬
‫כלל להסביר את הדברים‪-‬וכאשר נסיתי לעשות‬
‫זאת זו האחרונה "הזעיקה" את כוחות השמירה‬
‫והאבטחה‪-‬וזאת למרות שלא היתה שום‬
‫אלימות או תוקפנות מצדי‪-‬אלא בסך הכל נסיון‬
‫לברר את פשר הסירוב התמוה בו נתקלתי‪.‬‬
‫אציין כי אני עדיין לא מצליח להבין את פשר‬
‫התנהלותכם זו‪-‬אתם מציעים לי להגיע לפגישה‬
‫על מנת לקבל הפנייה לקורס‪-‬וכאשר אניע‬
‫מגיעה אליכם בכדי לקבל הפנייה זו אתם לא‬
‫מוכנים לאפשר את זה‪.‬‬
‫במידה ולא ניתן לקבל הפניה לקורס‪-‬אז מדוע‬
‫מלכתחילה הזמנתם אותי לפגישה בכדי לקבל‪,‬‬
‫כביכול "הפניה" שכלל אינה קיימת? ובמידה‬
‫וההפנייה כן קיימת‪-‬מדוע הגברת ליטל דורי‬
‫מחליטה לעשות דין לעצמה ולא מוכנה להפנות‬
‫אותי לקורס‪.‬‬
‫אני מחכה להסברים אודות התנהלות תמוהה זו‪-‬‬
‫אתם משרד ממשלתי במדינת ישראל‪ ,‬ובתור‬
‫שירות התעסוקה תפקידכם לנסות ולסייע‬
‫לדורשי עבודה במדינת ישראל ולא לטרטר‬
‫אותם לחינם ולהתעלל בהם כך סתם וללא שום‬
‫סיבה‪.‬‬
‫לגברת דפנה טל‪:‬‬
‫להלן מכתב של ‪ 29‬עמודים אותו שלחתי‬
‫אליכם לפני מספר חודשים בעניין עליו‬
‫מדובר כאן‪.‬‬
:‫ אותם שלחתי אל‬,‫ דפים‬70 ‫להלן‬
sales@bialik-publishing.co.il
‫‪7.5.2021‬‬
‫ל"מוסד ביאליק" שלום רב‪:‬‬
‫הנדון‪ :‬ספר שירים‪.‬‬
‫א‪.‬ג‪.‬נ‪.‬‬
‫אני כתבתי את השירים המצ"ב‪-‬ואני מעוניין‬
‫לבדוק את האפשרות של הוצאת ספר שירים‪.‬‬
‫עם זאת יש לקחת בחשבון‬
‫כי יש כאן ‪ 2‬קשיים עיקריים‪:‬‬
‫‪)1‬השקעה כלכלית בתהליך מצדי‪ ,‬ככל שהדבר‬
‫יידרש אינה אפשרית‪ :‬אני אדם שמתקיים‬
‫מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי ושייך‬
‫לאוכלוסייה נזקקת‪.‬‬
‫‪)2‬ישנה בעיית ניידות‪ :‬בשל נכותי הגופנית אני‬
‫לא יכול להגיע פיסית להוצאות ספרים‬
‫שמרוחקות באופן משמעותי מאזור מגוריי(אני‬
‫מתגורר בשכונת קרית מנחם שבירושלים)‪.‬‬
‫כמו כן אין לי רישיון נהיגה או רכב‪-‬ובגלל‬
‫מצבי הרפואי והתרופות אותן אני נוטל כחולה‬
‫כרוני אני גם לעולם לא אוכל להוציא רישיון‬
‫ולנהוג‪ .‬כמו‪-‬כן בשל מצבי הכלכלי‪ ,‬וגם הרפואי‬
‫היכולת שלי להגיע להוצאת ספרים שנמצאת‬
‫בעיר אחרת אינה אפשרית גם באמצעות‬
‫התחבורה הציבורית‪.‬‬
‫אלא שלמרות הקשיים הללו אני מעוניין לבדוק‬
‫באם ביצוע תהליך ההוצאה לאור יתאפשר בכל‬
‫זאת באופן כזה או אחר‪.‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫אסף בנימיני‪.‬‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬מהו שיעור התמלוגים שניתן לדעתכם‬
‫לקבל עבור פרויקט כזה?‬
‫שיר מספר ‪-1‬המטופל הנודד‪.‬‬
‫עובר בין מרפאות‪-‬כי לא עושים לי הנחות‪,‬‬
‫והפרוצדורות תמיד קשות‪.‬‬
‫הליכים פשוטים‪-‬במרפאות תמיד בכח מסבכים‪,‬‬
‫וגורמים תמיד למטופלים להיות עצבניים‪.‬‬
‫בסך הכל טיפול אנחנו רוצים‪ ,‬ולשירות גרוע‪,‬‬
‫שמשאיר אותנו לא מרוצים אנחנו "זוכים"‪.‬‬
‫אז כיצד ייתכן שאנשים אקדמאים ומשכילים‪,‬‬
‫וכולל הרופאים‪ ,‬לעולם לא מקשיבים להסברים הכי פשוטים‪.‬‬
‫אולי גאוותם היא המכשלה‪,‬‬
‫ואם כן אולי כאלו צריכים לשקול‪,‬‬
‫החלפת מקצועם שנהפך לעול ובטלה‪.‬‬
‫בסך הכל מבקש מהפקידה במרפאה‬
‫להדפיס מרשם או אישור‪,‬‬
‫ומופנה מבית המרקחת ואליה הלוך‪-‬ושוב‪,‬‬
‫כך סתם‪ ,‬תוך טירטור מיותר ועצוב‪.‬‬
‫שיר מספר ‪2-‬משרדים‬
‫ממשלתיים‪.‬‬
‫כותב מכתבים למשרדי ממשלה‪,‬‬
‫ומנסה למחות כנגד העוולה ‪,‬‬
‫אבל ככל הנראה המכתבים אינם נראים‪ ,‬או בעצם אולי נקרעים או‬
‫מוזנחים‪.‬‬
‫והפקידים‪ ,‬הו הפקידים!!‬
‫הם תמיד הרי הכי חכמים וצודקים‪,‬‬
‫וגם בעוולות החברתיות הקשות ביותר תומכים‪.‬‬
‫ומדוע שלא תהיה יותר אחריות‪,‬‬
‫ובלי כל כך הרבה רשלנות או טפשות‪.‬‬
‫פגועי נפש ונכים‪-‬אסור שיהיו מושלכים ומופקרים‪,‬‬
‫לשדות הקרב הכלכליים‪,‬‬
‫וזאת בשם ערכי השוק החופשי "הנאורים‪".‬‬
‫להרבה מאיתנו ההתמודדות היא בלתי אפשרית וגם לא אנושית‪,‬‬
‫וחוסר אחריות של משרדי ממשלה‪,‬‬
‫והתנהלות מופקרת הם אף פעם לא תירוץ ראוי להפקרות‪,‬‬
‫חוסר המוסר וחוסר הצדק‪-‬שמביאים‬
‫לאיוולת ‪.‬‬
‫שיר מספר ‪3-‬קופת חולים‪.‬‬
‫הפקידים בקופת חולים‪ ,‬למה הם מבולבלים‪,‬‬
‫למה הודעות של מטופלים לא מעבירים‪,‬‬
‫ולאנדרלמוסיה גורמים‪.‬‬
‫שלחתי פקס‪-‬חזר‪ ,‬לא הועבר‪,‬‬
‫אין אופציה לפנות במייל‪-‬למרות שזה יכול להקל על החיים‪,‬‬
‫שלכם ושל המטופלים‪.‬‬
‫בכזה מצב‪.‬‬
‫אז למה תמיד כל כך מסובך לשלוח אליהם הודעה או מכתב‪ ,‬אנו הריע‬
‫אומת סטארט‪-‬אפ מתקדמת בה לא אמורה להיות בעיה‬
‫הויכוחים הרי מיותרים‪ ,‬מזיקים וגם מאוד לא בריאים‪,‬‬
‫אז למה להמשיך בהם אתם מתעקשים‪,‬‬
‫הרי אין כאן כל היגיון או תוחלת‪,‬‬
‫וכולם מפסידים‪-‬מטופלים וגם אנשי הצוות ‪.‬‬
‫‪4-‬מעמד‬
‫שיר מספר‬
‫הנכה‪.‬‬
‫נכים באים‪ ,‬נכים לא הולכים‪-‬ובעיני הממסד לא קיימים‪,‬‬
‫הרי למה אתם רוצים ומתעקשים‪,‬‬
‫לנהל חיים ככל הניתן רגילים ונורמליים‪.‬‬
‫רובנו באמת רוצים להשתלב בחברה‪,‬‬
‫אז למה היא מתעקשת להדיר אותנו מתוכה‪,‬‬
‫וכך לפגוע בנו ובה‪.‬‬
‫בבקשה לא להתבלבל‪,‬‬
‫אנחנו לא רוצים מראש להיכשל‪,‬‬
‫ומתאמצים‪ ,‬משתדלים עוד ועוד‪,‬‬
‫אבל עולם אכזר סיכוי לא יייתן‪-‬ולאחר מכן הטפות מוסר ממנו נקבל‪,‬‬
‫הטפות ללא שמץ של מוסר ומצפון‪-‬ומייצגות משחק כפול‪ ,‬מכוער ומלא‬
‫צביעות‪,‬‬
‫של המשך ההתעללות‪-‬ואי מתן כל סיכוי לשיפור אמיתי או תיקון‪.‬‬
‫לא הוגן‪ ,‬לא צודק‪-‬אבל למי איכפת הכל הרי פוליטיקאלי‪-‬קורקט‪,‬‬
‫מבחינה משפטית כולם מכוסים‪,‬‬
‫והפגיעות בזכויותינו הן תמיד "חלק מהפרוצדורה‪",‬‬
‫" על‪-‬פי הנהלים‪"-‬וכמובן שתמיד חוקית למהדרין‪.‬‬
‫שיר מספר ‪5-‬כדורים‬
‫פסיכיאטריים‪.‬‬
‫האם הכדורים עוזרים‪,‬‬
‫את אישיותנו הם הרי לא מרפאים‪,‬‬
‫ולתופעות לוואי קשות גורמים‪.‬‬
‫מעייפים‪ ,‬מטשטשים‪-‬ואת המציאות לא משנים‪,‬‬
‫ולמחלות גופניות לפעמים גורמים‪,‬‬
‫אז למה כל‪-‬כך הרבה רופאים‪,‬‬
‫בכדורים הפסיכיאטריים מאמינים‪.‬‬
‫אולי יש דברים שעוזרים יותר‪,‬‬
‫ומצבי חיים ללא שינוי ימשיכו להיוותר‪,‬‬
‫ואני חושב כי יש דברים ומצבים‪,‬‬
‫שבהם לעולם לא יוכלו לעזור הכדורים הפסיכיאטריים‪.‬‬
‫אני יודע שהם לפעמים‬
‫חשובים‪ ,‬אבל אולי מגזימים‪ ,‬וללחצי‬
‫חברות התרופות‬
‫יש רופאים שלעתים נכנעים‪-‬במקום לחשוב רק על בריאות המטופלים‪.‬‬
‫ולסיום אגיד שאני לא מתנגד ולא תומך‪,‬‬
‫ורק להציב סימן שאלה אני מבקש‪.‬‬
‫‪6-‬נכים‬
‫שיר מספר‬
‫פוליטיים‪.‬‬
‫נכים צריכים עזרה במימון‪-‬כדי לקבל כיוון‪,‬‬
‫צריכים משאבים ותמיכה‪-‬כדי להתגבר על המכה‪.‬‬
‫הסעד והתרופה יינתנו רק לפי גחמות השלטון והממשלה‪,‬‬
‫ויש לקחת זאת בחשבון ולפעול‬
‫בהתאמה‪ ,‬ובלי "פקה פקה‪" ",‬נהנהנה"‬
‫או "שאשאשא‪"-‬למה‬
‫מזלזל בנו אדון ראש הממשלה?‬
‫מר בנימין נתניהו‪-‬המשבר רציני‪,‬‬
‫חמור‪-‬וגם אתה מודה בכך‪,‬‬
‫אז לא לזלזל בבקשה בעיתונאים ומגישים‪,‬‬
‫שבמקרה הזה אותנו‪-‬הציבור מייצגים!!!‬
‫התנהגותך זו בלתי נסבלת‪-‬אתה‬
‫אחראי על ניהול מדינתנו‪,‬‬
‫אז אנא הטה אוזן‬
‫לתחושותינו‪ ,‬ואתה יודע‬
‫שאנשים מתים‪-‬אז למה‬
‫אתה ממשיך לזלזל בכולם בלא רחמים‪,‬‬
‫ומלה אחת נוספת אליך נפנה‪-‬מ‪-‬ס‪-‬פ‪-‬י‪-‬ק כבר עם זה !!!‬
‫‪7-‬לחכות‬
‫שיר מספר‬
‫בתור‪.‬‬
‫לא מחכים בתור‪,‬‬
‫ומאחרים לפגישות בכמויות בלתי נסבלות‪,‬‬
‫אין אחריות‪-‬וכתוצאה מכך אנחנו נמות‪.‬‬
‫תחכה לתור שלך אני אומר‪,‬‬
‫וחוטף איומים וקללות במקום לאשר‪,‬‬
‫צריך להודות במחדל ‪,‬‬
‫במקום לתקוף את מי שמנסה להיטיב ולתקן לטובת כולם‪,‬‬
‫לדעת לקבל את הביקורת כמו אנשים מבוגרים ואחראים‪-‬וחסל‪,‬‬
‫ואם לא‪-‬הרי כולם יפסידו בסופו של דבר‪.‬‬
‫תרבות ההבלים וה"כאילו" הם לא תירוץ ראוי‪,‬‬
‫ונורמת העילגות ‪,‬מביאה לריחוק ונידוי‪,‬‬
‫של המתריעים בשער שרוצים רק תיקון וריפוי‪.‬‬
‫והעילגים הם הרי אנשים חכמים ‪,‬‬
‫בוגרי אוניברסיטאות ומשכילים‪ ,‬ולא סתם אנשים‪,‬‬
‫אז למה הם לא מתעוררים‪,‬‬
‫ומשפרים כמו שהם יכולים‪.‬‬
‫הבוגרים דבקים‪-‬בעילגות ובחוסר משמעות‪,‬‬
‫ביודעם שיביאו לתוצאה של חורבן והרס התרבות‪,‬‬
‫חורבן רוחני‪-‬שעלול לגרור חורבן הרבה יותר כואב‪ ,‬מעשי וממשי‪.‬‬
‫‪8-‬שמחת‬
‫שיר מספר‬
‫הציבור‪.‬‬
‫למה לא שומרים‪-‬אולי לחלות בקורונה רוצים?‬
‫אנשים מונשמים‪-‬אותנו לא מפחידים‪,‬‬
‫ואת המוות אנחנו מנצחים‪.‬‬
‫מתנהגים בהפקרות‪,‬‬
‫ואין דוגמא אישית‪ ,‬בטחון או ציות‪,‬‬
‫בכוחות על ניחנים‪-‬ובכל האחרים פוגעים‪.‬‬
‫גאווה מקוללת‪-‬לאסון היא גורמת‪,‬‬
‫לאנשים לא איכפת‪-‬מחבריהם ומי ימות‪,‬‬
‫ולמי ייגרם נזק חמור ולא יוכל להשתקם‪,‬‬
‫ורק בגלל התנהגות אווילית ומטופשת של מי שניסה להתחכם‪.‬‬
‫בפורים נדפוק את‬
‫הראש‪ ,‬אבל רגע‪ :‬לא‬
‫לשמחה הזו התכוון‬
‫כותב מגילת אסתר החכם‬
‫והקדוש‪ ,‬אלא לשמחה אחראית‬
‫ולא מזיקה‪-‬הרי‬
‫זו מהות התורה הקדושה‪.‬‬
‫אז בבקשה לחשוב ולהפעיל שיקול דעת ‪-‬לקבל‬
‫בקורת בונה ולשנות הרגלים‪-‬הרי זה יוכל לעזור לנו להישאר בחיים !!!‬
‫שיר מספר ‪9-‬הרוקחים‪.‬‬
‫רוקחים מתעמרים‪,‬‬
‫למכור תרופות לא מוכנים‪,‬‬
‫תחדש מרשם‪-‬הם אומרים‪.‬‬
‫אבל אני לוקח את אותן התרופות הרבה שנים‬
‫אני אומר‪,‬‬
‫אך שום דבר לא עוזר ‪,‬‬
‫כי כתוב להם במחשב‪.‬‬
‫מתרגז‪-‬נמאס מויכוח מטופש‪,‬‬
‫הרי הדבר חוזר על עצמו שוב ושוב ואני לא מהוסס‪.‬‬
‫אבל קופת החולים בשלה‪,‬‬
‫לא מעניין אותם בריאות שנפגעת‪,‬‬
‫ומטופלים שלא מוצאים מענה סביר לחולי ומצוקה‪.‬‬
‫ובמציאות מייאשת ולא הוגנת‪,‬‬
‫אדישות הקופה אותנו גומרת‪ ,‬מכריעה ומכניעה ‪.‬‬
‫‪10-‬שירי‬
‫שיר מספר‬
‫הנכים‪.‬‬
‫אני כותב שירים‪-‬על נושא הנכים‪,‬‬
‫ממציאות מייאשת לא מצליח לברוח‪-‬ולא יכול לשכוח‪.‬‬
‫מאבקנו תקוע כולו‪,‬‬
‫הנפש‪ ,‬החומריות‪ ,‬המחשבה ובעצם‬
‫מה לא‪.‬‬
‫תשובות שליליות תמיד נקבל‪,‬‬
‫מכל מי ומי עליו לא נסתכל‪,‬‬
‫וללא פתרון תמיד נישאר‪-‬ומי יפתור את המצב לעזאזל?‬
‫שיר מספר ‪11-‬הכאילו‪.‬‬
‫הכל אצלנו בכאילו‪,‬‬
‫לא יכול להמשיך לשמוע אפילו‪,‬‬
‫תרבות ההבלים מנצחת בגדול‪,‬‬
‫וכולם נפגעים‪-‬היום‪ ,‬מחר וגם אתמול‪.‬‬
‫איך הפכה למלכת השפה‪,‬‬
‫כן‪-‬המילה שמשמעה הרחקה‪ ,‬של‬
‫שיקול דעת‪ ,‬היגיון בריא‪ ,‬תיכנון‬
‫לטווח‬
‫ארוך וגם אחריות רבה‪.‬‬
‫אבל חייב תמיד לקבל את המוסכמה‪,‬‬
‫אם אתקומם תמיד אפסיד במלחמה‪,‬‬
‫וכנראה המלחמה אבודה‪,‬‬
‫תרבות ההבלים‪-‬זוכרים ?‬
‫היא תמיד המנצחת הגדולה‪.‬‬
‫האם הדיגיטציה אשמה‪,‬‬
‫מה קשור‪ ,‬ישאלו האנשים‪,‬‬
‫וימשיכו להיות מכורים למסכים‪.‬‬
‫שיר מספר ‪12-‬תיירות‬
‫בירוקרטיה‪.‬‬
‫תיירות בירוקרטיה‪-‬האם משרתת היא את הדמוקרטיה‪,‬‬
‫תיירים לבקר נלקחים‪,‬‬
‫במשרד הפנים‪-‬וגם במשרדי ממשלה אחרים‪.‬‬
‫הייתכן כי יש כאן פוטנציאל‪,‬‬
‫כלכלי בתקופת משבר אולי יהיה כדאי‪.‬‬
‫אבל פגוע‪-‬נפש כותב השיר העלה את הרעיון ‪,‬‬
‫אז אולי הוא נגוע באופן אוטומטי בחוסר היגיון‪,‬‬
‫אז אולי קל להתעלם‪-‬ולא להתמודד עם הביזיון‪.‬‬
‫האם זו יוזמה מטופשת‪,‬‬
‫או מנוע צמיחה בתקופת הקורונה ובעלת סיכוי להיות מבורכת‪,‬‬
‫וכסף המדינה אולי תרוויח‪,‬‬
‫אז אולי כדאי לא לפסול‪ ,‬לחשוב‪ ,‬ואולי גם להצליח‪.‬‬
‫‪13-‬בתי משפט‬
‫שיר מספר‬
‫ונכים‪.‬‬
‫אנחנו לא יכולים להוכיח‪,‬‬
‫אבל בהחלט מופקרים לכל שיג ושיח‪,‬‬
‫שופטים לא מתחשבים‪,‬‬
‫ובאופן אנושי לעולם לא מתנהגים‪.‬‬
‫בתי‪-‬ספר למשפטים‪-‬לא מלמדים להיות אנשים‪,‬‬
‫רק אנשי חוק גסי רוח‪,‬‬
‫שמתחשבים רק בפושעים‪-‬ולא בנכים שזקוקים לחסדים‪.‬‬
‫"תתמודדו‪ ",‬תתאמצו‪"-‬לנו אומרים‪,‬‬
‫ובאין כל אפשרות להגשים את מטרות המאמצים‪.‬‬
‫הרי המציאות לא מאפשרת‪,‬‬
‫וכל הרצונות והשאיפות יישארו ללא כל תקווה או תוחלת‪.‬‬
‫שיר מספר ‪14-‬ההזנחה‪.‬‬
‫הזנחה רפואית‪-‬מחשיבה עצמה‬
‫למקצועית ‪,‬‬
‫דורשת שיתוף פעולה‪ ,‬ומתחזית‬
‫לביצועית‪.‬‬
‫אבל הביצוע פגוע‪,‬‬
‫ומטופל תמיד אמור‬
‫להיות כנוע‪ ,‬שיתוף פעולה‬
‫הרופא דורש‪-‬לא מוכן לקבל‬
‫בקורת‪-‬ועל קביעתו תמיד יתעקש‪.‬‬
‫ולמה לעולם לא מוכנים‪,‬‬
‫להקשיב גם למטופלים‪ ,‬הרי‬
‫גם לפגוע‪-‬נפש יש דעה‪-‬וגם‬
‫אם הוא‬
‫בדרך כלל לא בעל המאה‪,‬‬
‫כי בנוגע לבריאותו ההכרעה‪.‬‬
‫אז רופאים‪-‬בבקשה תנסו להקשיב‪,‬‬
‫מדובר בגורלנו‪-‬ולכן תמיד יהיה לנו מה להגיד‪,‬‬
‫ואל תראו זאת בשלילה‪,‬‬
‫מדובר בחלק מן ההחלמה וההבראה‪.‬‬
‫מטופל צריך להיות אחראי לגורלו‪-‬ויש‬
‫לעודדו לעשות כן ולא להכשילו‪.‬‬
‫‪15-‬עובדי‬
‫שיר מספר‬
‫ציבור‪.‬‬
‫עובדי ציבור נעלבים‪-‬ואותנו תובעים‪,‬‬
‫ומדוע לא מבטלים את החוק אנחנו שואלים‪.‬‬
‫הצביעות חוגגת‪ ,‬זו דמוקרטיה הממשלה אומרת ‪,‬‬
‫אך רק כלפי אויבים מבחוץ על כבודה מוחלת‪.‬‬
‫עובד ציבור שנעלב‪-‬שילך לטיפול ולא יגרור אותנו אחריו‪,‬‬
‫לבתי משפט עסוקים‪-‬שלא עומדים בעומסים‪,‬‬
‫ובשטויות מתעסקים‪.‬‬
‫אז אולי כותב השיר יקבל תביעה‪,‬‬
‫הרי אני אזרח שבעובד ציבור עלב ופגע‪,‬‬
‫הרי קראתי לו ללכת לטיפול‪,‬‬
‫במקום לסתום פיות על שום דבר וכלום‪.‬‬
‫‪16-‬נכים‬
‫שיר מספר‬
‫בעבודה‪.‬‬
‫נכים עובדים‪-‬להתקדם בעבודה לא‬
‫מצליחים‪,‬‬
‫כי את הדיסריגרד לא מעדכנים‪,‬‬
‫ושינויי חקיקה לא נעשים‪.‬‬
‫עובדים סוציאלים שמנסים לעזור בחזית‪,‬‬
‫וללא שום יכולת מעשית ‪,‬‬
‫לעבודתם החיונית אין תקנים ותקציבים‪,‬‬
‫וכולם תמיד אותנו ואותם שוכחים‪.‬‬
‫פקידי האוצר ממשיכים להתעלל‪,‬‬
‫ובגללם לא יכולים להשתקם‪,‬‬
‫שלובים יד ביד מצוקותינו ומצוקתם מונצחות‪,‬‬
‫ולעולם לא נפתרות‪.‬‬
‫תמיד יש נושאים חשובים הרבה יותר‪,‬‬
‫והממשלה על תקציב לא יעיל ובזבזני לעולם לא תוותר‪.‬‬
‫דיכוי הנכים והעובדים הסוציאלים גם יחד‪,‬‬
‫ימשיכו לדהור לתהום עם הרבה מאוד פחד‪,‬‬
‫נשכחים‪ ,‬עזובים‪-‬בלי זכויות אדם ואזרח שנשללות ‪,‬‬
‫ללא כל היגיון וכלאחר‪-‬יד‪.‬‬
‫האם זו המציאות בה אנו רוצים לחיות‪,‬‬
‫או שאפשר וצריך לשנות ?‬
‫‪17-‬נכות‬
‫שיר מספר‬
‫שקופה‪.‬‬
‫נכות שקופה‪ ,‬לא נראית‪ ,‬לא מטופלת‪,‬‬
‫אך נחבית ובהחלט קיימת ובועטת‪,‬‬
‫מנוחה ומזור לעולם אינה נותנת ‪.‬‬
‫מדוע לא מאמינים‪-‬למה שקיים אך לא רואים‪,‬‬
‫בנשמות שרק רוצות לחיות‬
‫מתעללים‪,‬‬
‫וזכויות בסיסיות לא נותנים‪.‬‬
‫ואנחנו סובלים‪-‬אך לא מוכרים כיתר הנכים‪.‬‬
‫נראות חיצונית את האמת והעובדות‬
‫מנצחת‪,‬‬
‫וברחוב מתים נכים רק בגלל התייחסות שטחית‪ ,‬שרירותית אבל למרות‬
‫הכל בוטחת‪,‬‬
‫חברי הכנסת אותנו לא סופרים ‪,‬‬
‫וגם הם פופוליסטיים‪ ,‬לא רציניים ולא מקצועיים‪,‬‬
‫ואת הקטסטרופה שיכולים למנוע לא‬
‫עוצרים ‪.‬‬
‫שיר מספר ‪18-‬שיר‬
‫הפסיכיאטריה‪.‬‬
‫פסיכיאטריה מזלזלת‪ ,‬על אנשים לא מסתכלת‪,‬‬
‫על‪-‬פי הספר עובדת ובחוסר הקשבה‪ ,‬דורסנות וכפייה נוהגת‪.‬‬
‫פגועי נפש לשיטתה תמיד‬
‫מפגרים‪,‬‬
‫ולמעשיהם לא אחראים‪,‬‬
‫וכך מטופלים כבני אדם לא קיימים‪,‬‬
‫אלא רק בתור נתונים סטטיסטיים‪.‬‬
‫עד מתי פסיכיאטרים לא ילמדו בגאוותם והתנשאותם‪,‬‬
‫את הדיאגנוזה יקבעו ולעולם לא יקשיבו‪,‬‬
‫ימשיכו למשטר רגשות המטופלים ‪,‬‬
‫וחלילה לא יקשיבו לפגוע‪-‬נפש‪-‬ששאלה פשוטה‬
‫להעלות מבקש‪.‬‬
‫מטופל מרגיש את שמרגיש‪-‬ולא בהכרח את מה שהפסיכיאטר יחליט‬
‫עבורו שהוא צריך‬
‫להרגיש‪,‬‬
‫ולמה לעולם נותר אטום‪-‬לנשמה אנושית וחולה‬
‫שמבקשת עזרה‪.‬‬
‫שיר מספר ‪19-‬המיואש‪.‬‬
‫נכה במבוי סתום‪ ,‬לא מצליח לעשות כלום‪,‬‬
‫אין עתיד‪ ,‬אין עבר אין הווה‪ ,‬ורק לקיום לא ברור מתאווה‪,‬‬
‫ומטרות ויעדים זה כבר פסה‪ .‬ממשיך כמו‬
‫רובוט‪ ,‬מכונה כאילו אין אנשים בתמונה‬
‫ובלי חלום ראוי לשאיפה‪ ,‬תקווה הצלחה או אכזבה‪.‬‬
‫עבודה‪ ,‬הישרדות אישית‪ ,‬גופנית או רגשית‪-‬בלי תוחלת אמיתית‪,‬‬
‫הכל תקוע‪ ,‬סתום ואטום‪-‬המציאות לא מאפשרת שום כיוון‪,‬‬
‫חיים שמחכים‪-‬ולא יודעים‪.‬‬
‫על העולם כועס‪ ,‬ולא יצליח לפייס‪,‬‬
‫בלי חיוכים או טעם החיים‪ ,‬ולא מאמין בטיפולים‪,‬‬
‫וללא תוחלת‪-‬מחשבות נועל בכספת‪,‬‬
‫בתוהו ובוהו‪-‬הכל נגמר וזהו ‪.‬‬
‫‪20-‬שיר‬
‫שיר מספר‬
‫הקצבאות‪.‬‬
‫הנכים‪ ,‬לגמור את החודש רוצים‪,‬‬
‫מזון ותרופות לא משיגים‪-‬ומאיתנו מתעלמים‪.‬‬
‫אנחנו תקועים ואותנו לא‬
‫מקבלים‪.‬‬
‫כולם עלינו עובדים‪,‬‬
‫ובינתיים מיואשים אבל ממשיכים‪-‬קורת גג ומוצרים בסיסיים בשביל לחיות‬
‫אנחנו חייבים‪.‬‬
‫מוכרחים להיות נחושים ‪,‬‬
‫ולחפש פתרונות אנחנו מוכרחים‪-‬ולכן לא‬
‫מוותרים‪.‬‬
‫‪21-‬עידן‬
‫שיר מספר‬
‫הקורונה‪.‬‬
‫המשבר של המוזיקאים‪ ,‬שקידם את היוטיוברים‬
‫ולכן אנחנו מצפים‪ ,‬מייחלים ומקווים‪,‬‬
‫על הקורונה מתגברים‪.‬‬
‫מחבקים כעת את ההורים‪ ,‬הרי אנחנו כבר מחוסנים‬
‫ולמרות שלא סומכים‪-‬על התקשורת והדיווחים ‪.‬‬
‫מיגור המגיפה אנחנו רוצים‬
‫ובשום אופן לא מיואשים‪,‬‬
‫כלכלית אנחנו מרוסקים‪-‬סגרו לנו את כל העסקים‪,‬‬
‫ולמרות הכל לחזור לחיים אנחנו‬
‫רוצים‪.‬‬
‫ולמרות כל הקשיים‪-‬הנחיות אנחנו שומרים‪,‬‬
‫ולבסוף את מחלת הקורונה מדבירים‪.‬‬
‫הארגון‪.‬‬
‫‪22‬‬‫שיר מספר‬
‫איך תקודם ההשראה‪,‬‬
‫הרי לכתוב שירים על מאבק הנכים נפשי חפצה‪.‬‬
‫אבל מאבק חייב להיות מאורגן ‪,‬‬
‫מסודר ובשום אופן לא מפוזר‪.‬‬
‫אז האם פיזור הדעת אותו דורשת ההשראה‬
‫יכול להרוג את המאבק או המחאה?‬
‫כנראה שלא ברשותי התשובה‪.‬‬
‫ואולי זו מלכודת‪ ,‬והאם מי‬
‫שמתכננים קדימה מהלכים‬
‫באמת יכולים לכתוב שירים?‬
‫ולסיכומו של דבר אני לא יודע את‬
‫התשובות‪,‬‬
‫אבל נכבדות אצלי אלו‬
‫השאלות‪,‬‬
‫ובהתלבטות מתמדת קיימות ‪.‬‬
‫שיר מספר ‪23-‬הסוקרים‪.‬‬
‫חברות הסקרים תמיד משקרות‪,‬‬
‫ובזילזול מוחלט מתייחסות‪.‬‬
‫חשתי בכך באופן אישי‪-‬כאשר‬
‫קבלתי מאה שקלים בתו קנייה‪,‬‬
‫על שנה וחצי של עבודה‪.‬‬
‫התו היה קשה מאוד למימוש‪,‬‬
‫וזה אומר הכל על מדינות הניצול‬
‫בשימוש‪,‬‬
‫שעשתה חברת הסקרים בשיתוף‬
‫הפעולה שלי ובנכונות לעבוד‬
‫במשותף וברצינות‪.‬‬
‫כך חברת הסקרים מתנהגת‪,‬‬
‫בביטול‪-‬ומיישמת כיבוש של‬
‫הממון והרכוש‪,‬‬
‫ובלי שמץ של אנושיות או‬
‫התחשבות‪.‬‬
‫ויש הרבה מודעות ש"חופש כלכלי"‬
‫מבטיחות‪,‬‬
‫אלא שבפועל מביאות רק לצרות‬
‫נוספות ולחובות‪,‬‬
‫ועם רשויות האכיפה והגבייה את‬
‫"לקוחותיהם" מסבכות‪.‬‬
‫סטטיסטיקאים אקדמאים‪-‬למה את הציבור‬
‫המוחלש ביותר‬
‫אתם כך מנצלים ומרמים‪,‬‬
‫ונכון‪-‬יש בגלל הקורונה הרבה יותר‬
‫אנשים במצוקה‬
‫כלכלית קשה‪-‬ולכן עליכם‬
‫להתחשב במקום‬
‫לנצל את מצוקתם לרעה‪,‬‬
‫ולגנוב את פרוטתם האחרונה‬
‫כך סתם וללא כל סיבה‪.‬‬
‫ומתי סוף כל סוף יבינו זאת‬
‫הסטטיסטיקאים‪,‬‬
‫שהתואר האקדמי לא מצדיק את היותם‬
‫כך סתם גאים‪,‬‬
‫כי כך הם מביאים אנשים להיות עוד‬
‫יותר מיואשים‪,‬‬
‫ולעוד עוני ומצוקה חברתית קשה‬
‫גורמים ‪.‬‬
‫שיר מספר ‪24-‬מחדלים ממסדיים‪.‬‬
‫מדינות הזילזול‪ ,‬ההזנחה‬
‫והמחדלים‪,‬‬
‫אני משוכנע כי הללו בכוונה‬
‫נעשים‪.‬‬
‫ובשל כך מכנים אותי פרנואיד‪-‬אבל‬
‫לי לא אכפת כי ממילא אין לי מה להפסיד‪.‬‬
‫אני לא זוכה לשיתוף פעולה‪,‬‬
‫ולעולם אין תיקון או החלטה אמיצה‪.‬‬
‫אז כיצד ייתכן‪ ,‬כי תמיד מי‬
‫שרוצה להתריע ולשפר‬
‫מתוך כוונות טובות הוא האשם‪.‬‬
‫ומספיק עם האגו המנופח‪,‬‬
‫התייחסות עניינית ומתבקשת היא הרי חשובה כל כך‪,‬‬
‫ולמה זה חשוב מי מתריע על המחדל‪,‬‬
‫העזובה‪ ,‬חוסר היעילות וגם השרלטנות‪.‬‬
‫ולסיכומו של דבר‪-‬רק‬
‫התיקון הוא החשוב‪ ,‬ולכן יש‬
‫לדרוש את התיקון והפסקת‬
‫הסירוב‪ ,‬שניתן תמיד באופן אוטומטי‪,‬‬
‫בהתייחס לזהות מפנה הביקורת בלבד‪,‬‬
‫במקום לתקן באופן יותר ענייני וגם אלגנטי ‪.‬‬
‫שיר מספר ‪25-‬עיתון הארץ‪.‬‬
‫של השכבות החלשות‪,‬‬
‫" עיתון לאנשים חושבים‪ ",‬לא מוכן להבין את המצוקות‬
‫ועובדיו בהתנשאות ובגאווה מגעילים‬
‫מתנהגים‪.‬‬
‫עיתון הארץ הוא לא לאנשים הארציים‪-‬ובוודאי‬
‫שלא למעמד הפועלים‪.‬‬
‫צביעות איומה ושקרים‪-‬הרי‬
‫הם לא‬
‫יותר טובים מיתר העיתונים‬
‫הישראלים‪-‬ובהרבה מקרים‬
‫גם לא יותר משכילים‪.‬‬
‫ומי אותם במקומם יעמיד‪-‬אחת‬
‫ולתמיד ‪,‬‬
‫ולמרות שכותב השיר בהם נעזר‬
‫לעתים‪ ,‬אבל בו זמנית כועס על‬
‫התנהגותם ובגלל‬
‫ערכיהם הירודים והלקויים ‪.‬‬
‫שיר מספר ‪26-‬הנימבי‪.‬‬
‫כולם לכאורה תומכים בזכויות הנכים‪,‬‬
‫אבל רק אצל האחרים‪,‬‬
‫וכך מגלגלים אחריות ממשרד למשרד‪ ,‬מרשות לרשות‪,‬‬
‫ונכים נשארים ללא כל מענה עם סמכות ואחריות‪.‬‬
‫אני נכה‪-‬ותשובות הנימב"י אותי מקוממות‪,‬‬
‫אבל זה חוקי ולכן אין מה לעשות‪,,‬‬
‫והכל נעשה על‪-‬פי הנהלים‪,‬‬
‫ולעולם לא בניגוד לכללים המקובלים והמפלים‪.‬‬
‫לא בבית שלי‪ ,‬לא בשכונה שלי‪ ,‬לא בעיר שלי‪ ,‬לא בארץ שלי‬
‫ורצוי ומומלץ מאוד גם לא ביקום שלי‪,‬‬
‫ולכן לנכה אין כתובת לסיוע או לטיפול‪,‬‬
‫ויושלך אל מותו ברחוב בודד ועזוב‪.‬‬
‫אולם מה גבולות הנימב"י אני שואל‪,‬‬
‫ולכן אני לא נחרץ‪ ,‬מדויק ורק מתלבט ומתפתל‪,‬‬
‫הרי יש כאן התנגשות‪,‬‬
‫עם זכויות האדם ועם הזכות לפרטיות‪.‬‬
‫ולכן אני מבקש להציב סימני שאלה ולעורר‬
‫מחשבה‪,‬‬
‫ולא מסקנה גורפת ללא כל‬
‫הצדקה ‪.‬‬
‫‪27-‬ההמנון‬
‫שיר מספר‬
‫הסביבתי‪.‬‬
‫למה כולם מחמירים ללא כל צורך בתקנים‪,‬‬
‫הרי לנזק רב לסביבה אנחנו גורמים‪,‬‬
‫הפרי‪ ,‬הירק‪-‬לא נראים מושלמים‪,‬‬
‫אבל בהחלט טובים למאכל או‬
‫לתרומות‬
‫לנזקקים שבאמת צריכים‪.‬‬
‫ומדוע לא לשנות את ההרגל‪,‬‬
‫הרי כולם ירוויחו מכך ללא כל ספק‪,‬‬
‫ועל הפערים החברתיים והעוני נועל להקל ‪.‬‬
‫אנחנו פושעים בסביבתנו‪,‬‬
‫והיא מחזירה וגםן תחזיר לנו כגמולנו‪,‬‬
‫ותמשיך לנקום בנו ללא כל התחשבות‪,‬‬
‫כי הרי אין לה‬
‫אג'נדה‪-‬לא התרפסות‬
‫ולא התנשאות‪ ,‬והיא‬
‫לנו תאמר‪ :‬הרי‬
‫אתם‪ ,‬בני האדם לא‬
‫התחשבתם בי מאות‬
‫ואלפי שנים‪-‬אז מדוע‬
‫שארחם או אתחשב‬
‫בכם ואתייחס אליכם‬
‫כאל אנשים או‬
‫אנושיים ?‬
‫והאם השינוי ההכרחי באמת אפשרי‪,‬‬
‫הרי התעשייה והתאגידים תמיד יותר חזקים‪,‬‬
‫ובעולמנו הם תמיד בטוחים שהם‪-‬ורק הם‬
‫הכל יכולים‪.‬‬
‫אבל אנחנו הרי חפצי חיים‪,‬‬
‫ולכן יש לפעול‬
‫במהירות‪ ,‬בנחישות‪-‬וללא‬
‫כל היסוס‪ ,‬שטם לא כן‬
‫אסונות הטבע‪ ,‬בצורות‬
‫ועולם‬
‫רעב אנחנו נקבל לבסוף‪.‬‬
‫אבל רגע‪ :‬פגוע נפש כותב דברים אלו‪ ,‬אז‬
‫אולי זו סיבה מספיק טובה להמשיך‬
‫להתעלם גם‬
‫הפעם וגם להמשיך לא לעשות כלום ולהתרשל‪,‬‬
‫ולבסוף מי כאן באמת המשוגע אני שואל‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-28‬החגים‪.‬‬
‫"אחרי החגים"‪-‬זה מה שתמיד אומרים‪,‬‬
‫אבל אילו חגים‪-‬כל החגים כולם‪ ,‬כל השנה‪,‬‬
‫תמיד מונעים טיפול הכרחי וחיוני ופעולה‪.‬‬
‫לקראת חגי תשרי בסוף הקיץ‪,‬‬
‫ותחילת שנת לימודים בבתי הספר ובגנים‪-‬מי יכול‬
‫בכלל לטפל באילו עניינים‪.‬‬
‫ובחגים עצמם‪ :‬ראש השנה‪ ,‬יום כפור וסוכות‪-‬הרי כאשר יש‬
‫סעודת חג‪ ,‬אחרי כן צום ולאחר מכן ישיבה בסוכה‪-‬אי אפשר‬
‫לתת לחולים ולנזקקים מזור או עזרה ראויה‪.‬‬
‫ולאחר מכן תחילת חורף‪ ,‬יום הזיכרון ליצחק רבין‪,‬‬
‫גשם וגם הכנות לחג החנוכה‪,‬‬
‫אז שוב אי אפשר לטפל‪,‬‬
‫אלא רק להמשיך למרוח ולסובב אותנו‬
‫המטופלים‪-‬ממש כמו סביבונים‪.‬‬
‫ובחנוכה עצמו מדליקים נרות‪,‬‬
‫וחושך לנזקקים ולעניים כי שוב מוצאים תירוץ‪,‬‬
‫להיעדר טיפול או פעילות‪,‬‬
‫ואפילו נחוצה או הכרחית היא‪-‬אבל תזכרו‪ :‬זה יהיה אחרי החג‪ ,‬כלומר‪ :‬החגים‪.‬‬
‫ולאחר החנוכה יש כמובן את ט"ו בשבט ופורים‪-‬ולא‬
‫ניתן לעשות פעולות עזרה חיוניות‪,‬‬
‫כאשר תופרים או מתכננים תחפושות‪,‬‬
‫ותוקפו של התירוץ כוחו גם בכל המנוגע לנטיעות‬
‫עצים‪ ,‬וכמובן בהכנות לשים תחפושות על הפנים‪.‬‬
‫ואחרי פורים הכנות לפסח ‪-‬ושוב לא ניתן‬
‫לטפל במאומה כאשר מנקים את הבית ומבערים חמץ‪,‬‬
‫והכל ממשיך להיות מוזנח‪ ,‬לא מטופל ובלי תשובה או מענה‪.‬‬
‫ובחג הפסח עצמו מיותר להזכיר‪,‬‬
‫אי אפשר לעזור כאשר חוגגים‪.‬‬
‫ואחרי חג הפסח‪ ,‬יום הזיכרון לשואה ולגבורה‪,‬‬
‫יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות‪-‬ממשיכה‬
‫ההזנחה כי תוכן החגים הוא התירוץ‪.‬‬
‫וכמובן שהכנות לקראת חופשת הקיץ והקיט‬
‫הקסומים‪-‬שמונעים שוב טיפול בנכים‪.‬‬
‫ולבסוף שוב הכנות לקראת חגי תשרי‪,‬‬
‫ותירוץ "אחרי החגים" שוב חוזר‪.‬‬
‫וכך לא יהיה טיפול כל השנה‪,‬‬
‫ואין שום סיכוי שאאמין כי יש‬
‫שמץ של אמת בתירוץ השחוק של "אחרי החגים"‪,‬‬
‫הרי "אחרי החגים" לעולם לא יגיע‪,‬‬
‫ומדובר בתירוץ עלוב למי שבכל מקרה‬
‫לא מוכן לטפל או להושיט עזרה‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-29‬הטמטום הנצחי‪.‬‬
‫משבר חברתי לא פתור מהווה סכנה‪,‬‬
‫ומדוע לעולם לא מוכנים להבין זאת מנהיגי המדינה‪,‬‬
‫אנשים ממורמרים‪ ,‬ללא אופק ולא פתרון‪,‬‬
‫יפנו לאלימות‪ ,‬הרס ויגרמו לחוסר בטחון‪.‬‬
‫ובבקשה לא להתבלבל‪-‬כותב השיר בשום‬
‫אופן אלימות לא מעודד‪,‬‬
‫אולם עלינו להכיר בכך שזו תמיד התוצאה‪,‬‬
‫כאשר יש הזנחה‪ ,‬הפקרות וחוסר התייחסות‪.‬‬
‫מסיבות אלו יש לפעול ביתר רצינות‪,‬‬
‫שאם לא כן נקבל שוב ושוב את תוצאותיה‬
‫העגומות של חוסר האחריות‪.‬‬
‫אז למה יהירות העשירים והמבוססים‪,‬‬
‫תמנע מהם ללמוד את הלקח המתבקש לעולמי עולמים‪.‬‬
‫והאם זו תהיה תמיד דרך העולם‪,‬‬
‫והאם נתעקש להמשיך ולא להבין‬
‫ולא ללמוד דבר‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-30‬הדרכונים הזרים‪.‬‬
‫אני לא רוצה דרכון זר‪,‬‬
‫זו בטוח שאיפת האויבים מארצות ערב‪,‬‬
‫אז תחשבו על כך בבקשה אחיי הישראלים‪,‬‬
‫ארץ ישראל תהיה מולדתנו לעולמים‪.‬‬
‫דרכון פורטוגלי‪ ,‬דרכון ספרדי‪ ,‬דרכון אירופאי‪-‬האם שכחתם‬
‫את מה שקרה באותה הגולה הנוראה?‬
‫שאיפתם היתה ותהיה לזרוק אותנו לים‪,‬‬
‫וכל המכיר את ההיסטוריה של האיסלאם לא יהיה תמים כך סתם‪,‬‬
‫כי כיום עוצמת המדינה היהודית‪-‬זו הסיבה היחידה‬
‫לאי‪-‬מימוש שאיפתם הזדונית‪.‬‬
‫והאם את שאיפות האויב ברצוננו למלא‪-‬אצלו אפשר‬
‫לקבל דרכון זר בלי לשלם כל כך הרבה‬
‫כספים‪-‬לנוטריונים ולעורכי‪-‬דין‪.‬‬
‫ולסיום אני לא יכול לשוב ולתהות אם‬
‫לגיטימי הדבר לכתוב כל זאת‪,‬‬
‫או שכותב השיר ישלם את המחיר‪-‬הרי הבעתי דעה‪,‬‬
‫וכתבתי דברים שפגוע‪-‬נפש לא אמור להבין‪-‬או חלילה גם להרגיש‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-31‬הנחמדות‪.‬‬
‫להיות נחמד או נחמדה‪,‬‬
‫האם זו תכלית כל המקצועיות ואין בלבדה?‬
‫אנשי מקצוע נחמדים‪-‬לא‬
‫תמיד רמתם המקצועית באופן אוטומטי תהיה טובה‪,‬‬
‫ויש לבחון גם רמה מקצועית ראויה‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬חשוב יחס אנושי‪-‬אבל גם ענייני‪,‬‬
‫נחמדות כשלעצמה‪-‬היא אינה מעידה דבר‬
‫על יכולת או על עוצמה‪.‬‬
‫אז למה תמיד השיפוט קיצוני‪,‬‬
‫שחור‪-‬לא נחמד‪ ,‬וגם לא מקצועי‪,‬‬
‫לבן‪-‬נחמד וגם מקצועי‪,‬‬
‫הרי ברור כי אולי לא הכישורים‬
‫שנדרשים מכל מי ומי שרוצים למלא תפקידים‪.‬‬
‫מורכבות החיים צריכה להיות כנגד‬
‫עיניהם של המחליטים‪,‬‬
‫ובכל מקרה‪-‬לא צריך להיות‬
‫קריטריון אחיד של להיות נחמדים‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-32‬הומור מידתי‪.‬‬
‫חוש הומור‪ ,‬או שמא חוש חמור‪,‬‬
‫לא לבלבל‪-‬כי חשוב לבצע‪ ,‬לעמול וגם לגמור‪.‬‬
‫טשטוש גבולות בין הומור לרצינות‪,‬‬
‫מביא לתוצאות עגומות‪ ,‬כשלונות‪-‬וגם אסונות‪.‬‬
‫עת לצחוק וגם לרצות‪,‬‬
‫עת לרצינות וצחוק במידה הראויה‪-‬וללא דחייה‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-33‬שכחה קטלנית‪.‬‬
‫שוכחים את הילד במכונית‪ ,‬את החולים במסדרון‪,‬‬
‫וגם את הנכה שזקוק לנכונית‪.‬‬
‫וכמובן שאלו לא הנשכחים היחידים‪-‬הרי‬
‫מושלת בנו תרבות ההבלים‪.‬‬
‫כל הכאבים והמצוקות החברתיות‪-‬תמיד‬
‫יימצאו התירוצים להיותן לא מטופלות‪.‬‬
‫ואולי אין תקווה ואין מוצא‪-‬לאיש לא‬
‫אכפת מהנזקק‪,‬‬
‫אבל צריך‪ ,‬דחוף וחשוב לטפל‪-‬כי תרבות ההבלים ‪ ,‬ההזנחה‬
‫והזילזול מביאה לעוד ועוד הרס‪ ,‬חורבן‪ ,‬כאב ותיסכול‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-34‬השר האסור‪.‬‬
‫השר למאסר‪-‬ושוב לשר‪,‬‬
‫האם אבדנו בזה המשטר‪,‬‬
‫וכל הסדר החברתי במדינת ישראל נשבר ונגמר‪.‬‬
‫שחיתות מובנית‪-‬תביא לאסון בטוח‪ ,‬ועל כן מוכרחים לסובב את‬
‫הגלגל לאחור‪,‬‬
‫וזה יותר חשוב אפילו מלהיות על הגלגל כל הזמן‪,‬‬
‫בכל מחיר‪ ,‬ובלי עקרונות ומוסר‪.‬‬
‫שגשוג כלכלי עשוי להביא ליצירת‬
‫שכבות מצוקה‪-‬ולאחר מכן להרס החברה‪,‬‬
‫אז אולי הצפייה של כותב השיר לא מציאותית‬
‫ולא מעשית‪ ,‬אבל ברור שהיא הכרחית‪.‬‬
‫ולכן מהו הפתרון אני שואל‪-‬הרי בשום אופן לא‬
‫נוותר על כל נכסי חברת השפע כדי ליצור שיווין‪,‬‬
‫ובלתי אפשרי למנוע מצוקה‪ ,‬סבל‪ ,‬עוני והשפלה כך סתם‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-35‬פקידים מעצבנים‪.‬‬
‫הטריקים והשטיקים של הפקידים‪-‬אותי מעצבנים‪,‬‬
‫למה זכויות אזרח בסיסיות כך סתם ממני שוללים‪.‬‬
‫הפקידים נואמים לי נאומים בשיחות הטלפון‪,‬‬
‫ולי כבר נמאס משנים ארוכות של זילזול וביזיון‪.‬‬
‫ולבסוף "שיהיה לך יום נפלא"‪ ,‬שיהיה לך אחלה יום"‪ ,‬או‬
‫"שיהיה לך יום טוב"‪-‬‬
‫אומרים לי בציניות מרושעת‪ ,‬ובצפייה גדולה‪-‬אך עם זאת נכזבת‪,‬‬
‫כי בשל היותי פגוע נפש לא אוכל להבין או לחשוב באופן עצמאי או‬
‫אחרת‪-‬וכי לא אבין ואכנע לרשעות הנפסדת‪.‬‬
‫כמה אני שונא אתכם‪-‬אנשי ממסד מרושעים‪,‬‬
‫ותפסיקו כבר עם התירוצים‪ ,‬אתם פשוט מ‪-‬ג‪-‬ע‪-‬י‪-‬ל‪-‬י‪-‬ם!! אבל רגע‪ ,‬הרי‬
‫קראתי לכם מגעילים‪-‬אז מי מכם יבוא להוציא לפועל בדירתי‪,‬‬
‫כי הרי עם בקורת מצד החולים אתם לעולם לא מתמודדים?‬
‫שיר מספר ‪-36‬קצבה עצובה‪.‬‬
‫הקצבה‪ ,‬הקצבה‪-‬לשלום‪ ,‬לשלווה ולאהבה‪-‬האומנם?‬
‫בטוח שאין שלום‪-‬מאבקים אין קץ למען העלאת הסכומים‬
‫והרגשת שמץ של בטחון‪,‬‬
‫וגם כותב השיר נאבק ונתקל בקירות אטומים‪ ,‬נכשל שוב‬
‫ושוב‪-‬אבל ממשיך באין כל אפשרות או חלופה מתאימים‪.‬‬
‫והשלווה גם היא נעדרת‪-‬כאשר בפחי זבל מחפשים‬
‫אוכל ומצרכים לאוכלוסייה הנזקקת‪,‬‬
‫וממשיכים לקבץ נדבות כאשר ידינו אינה משגת‪.‬‬
‫ולבסוף גם האהבה לא מקרינה‪-‬ולבטח במקום בו מופנית‬
‫כל‪-‬כך הרבה משטמה‪ ,‬ובסך הכל על מה‪.‬‬
‫"אז אפשר לחיות מזה"‪" ,‬אפשר למות מזה"‪-‬אנשים‬
‫נוהגים לומר‪ ,‬ואלו לא שטויות‪-‬אלא ייאוש רע ומר‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-37‬הטוב?‬
‫תמיד "הכל טוב"?‬
‫משכנעים אותי כך לחשוב‪,‬‬
‫אבל אין כנות‪-‬הרי "זה ביטוי"‪,‬‬
‫כמו שאומרים‪-‬ביטוי לא נכון‪,‬‬
‫לא מתאים‪-‬שהוא חלק מתרבות ההבלים‪.‬‬
‫הנזק גדול ובל ישוער‪,‬‬
‫האומר "הכל טוב" מבקש להשתיק ויכוחים‬
‫ודיונים מאוד חשובים‪,‬‬
‫ואסור להתחמק מלנהל אותם יום‪-‬יום‪,‬‬
‫שעה שעה ובכל עת שיכולים‪.‬‬
‫וכותב השיר מתחנן ומפציר בכל‬
‫דרך אפשרית‪ :‬תפסיקו כבר עם ה"הכל טוב"‪-‬הרי לעולם‬
‫לא הכל טוב במציאות!!!‬
‫איזה ביטוי נלוז‪-‬מעודד מחדלים אין‬
‫קץ‪ ,‬גיבוי מסודר ומאורגן להשתקת המחשבה‬
‫ללא כל הצדקה‪ ,‬וגם מרשם בדוק לאסונות‪-‬אבל‬
‫איש לא מוכן לשנות או לבדוק‪,‬‬
‫ולכן אין תקוות ולא ניתן לסמוך על‬
‫אנשים לכאורה "אחראים"‪-‬כי את‬
‫ההחלטות מנחות ההזיות‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-38‬המטופל הצועק‪.‬‬
‫מטופלים שקטים‪-‬עליהם "ממליצים"‪,‬‬
‫לא צועקים‪-‬אז זכויות אזרח בסיסיות לא מקבלים‪.‬‬
‫הרמת קול או צעקה‪-‬הם לא באופן אוטומטי תסמין‬
‫של מחלת נפש או סיבה מספיק טובה להזמין את המשטרה‪.‬‬
‫זה ישראל‪-‬זוכרים?‬
‫לא מקבלים זכויות באופן מסודר וכדין‪.‬‬
‫אז איך נקבל זכויותינו‪-‬לא הולך בנימוס‪ ,‬וגם‬
‫לא בצעקה‪-‬ומה הפתרון עבורנו ולמה‬
‫‪.‬לא נותנים לנו לנקוט שום פעולה‬
‫צריך לנסות להקשיב לכל אחת ואחד‪-‬אחרת לעולם‬
‫לא יהיה טיפול לא לחוד ולא בנפרד‪.‬‬
‫וכשכואב לפגועי הנפש הם לעתים‬
‫צועקים‪-‬וכן גם לנו מותר להביע ולצעוק את הכאב‪,‬‬
‫ולמרות שמחבר השיר הוא פגוע‪-‬נפש שעל כך כותב‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-39‬יריות בנכים‪.‬‬
‫היי‪ ,‬שוטרים!! למה אתם תמיד יורים בנכים אשר‬
‫לכם לא עונים? למה להתנהג כמו עבריינים?‬
‫תנסו להבין כי הנכים לפעמים לא‬
‫עונים משום שהם סובלים ולא בגלל רצון‬
‫לפשוע‪ ,‬לפגוע ולהרוס אי אלו דברים‪.‬‬
‫למה האגו הנפוח של האוחזים בנשק מהווה הצדקה‬
‫להרג ולרצח‪-‬ובשם החוק והשיטה‪.‬‬
‫אז אם אדם לא מהווה כל איום או סכנה‪-‬בבקשה‬
‫אל תקפדו את נשמתו ללא כל בושה‪.‬‬
‫שימוש בנשק מול נכים חסרי מגן‪-‬הפסיקו מייד!!! זה לא ראוי‪-‬ואל‬
‫תתנו לזה אחר כך ובאופן אוטומטי גיבוי‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-40‬לחרוג ולהרוג‪.‬‬
‫לא ניתן לחרוג(להרוג)‪ :‬מהנהלים המפלים‪,‬‬
‫מהתקציב שמאפשר הלנת שכר‪ ,‬ומהחוקים‬
‫שמייצבים את הייאוש וההשפלה היום‪-‬יומיים‪.‬‬
‫חריגה(רגע‪ ,‬כבר שכחתי‪ :‬הריגה) לעולם לא תיתן‬
‫לי תקווה‪ ,.‬ואומרים עליי שאני "איש של עקרונות"‪-‬עקרונות‬
‫שמכרסמים בי לאט אבל בטוח‪,‬‬
‫והייאוש כמובן מנצח‪.‬‬
‫איך יכולה להיות תקווה‪-‬אני‬
‫לא יכול להשלים ולחיות בשלום‬
‫עם החריגה שהופכת אצלי להריגה‪,‬‬
‫וכך המקריות של הדברים הטובים‬
‫ממני תמיד נשללים‪.‬‬
‫ולמרות כל המאבקים לא יהיה‬
‫סיכוי לעולם‪-‬המציאות המסודרת אף פעם‬
‫לא תיתן פתרון לפגועי נפש‪.‬‬
‫שיר מספר ‪-41‬אסון ל"ג בעומר‪.‬‬
‫אין מצווה ולא צריך להדליק‬
‫את המדורות‪-‬התוצאות הרי קטלניות‪.‬‬
‫נזקים סביבתיים‪ ,‬ואסון רחב מימדים‪-‬וחיי אדם לא נחשבים‪.‬‬
‫ביום ששי‪ ,‬י"ח באייר ה'תשפ"א‪-‬זה ה‪ 30-‬לחודש אפריל‬
‫‪ 2021‬למניינם‪-‬אין כל קדושה בקיפוד חיי אדם‪.‬‬
‫אז מדוע לא חושבים על תרחיש כזה‬
‫לפני קרות האסונות‪-‬הרי‬
‫כל הדברים היו כתובים על‬
‫הקיר במשך שנים רבות‪.‬‬
‫סביבה‪ ,‬חיי אדם‪-‬אולי סוף כל סוף‬
‫ייכנס מעט שכל ישר והיגיון שימנעו‬
‫את הקטסטרופה שקרתה לה כך סתם?‬
‫מזעזע‪ ,‬מכעיס ומרגיז‪ :‬למה פעם אחר פעם‬
‫לא לומדים‪ ,‬ומתקנים כפי שבאמת צריכים?‬
‫פרטיי האישיים‪:‬‬
‫שם פרטי‪-‬אסף‪.‬‬
‫שם משפחה‪-‬בנימיני‪.‬‬
‫מספר זהות‪.029547403-‬‬
‫כתובת מלאה למשלוח דואר‪-‬‬
‫אסף בנימיני‪,‬‬
‫רחוב קוסטה ריקה ‪,115‬‬
‫כניסה א'‪-‬דירה ‪,4‬‬
‫קרית מנחם‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬מיקוד‪.9662592 :‬‬
‫מספרי טלפון‪ :‬בבית‪ .02-6427757-‬נייד‪.058-6784040-‬‬
‫פקס‪.077-2700076-‬‬
‫כתובות האי‪.‬מייל שלי‪walla.co.il@029547403 :‬‬
‫או‪ asb783a@gmail.com:‬או‪ assaf197254@yahoo.co.il :‬או‪:‬‬
‫‪ ass.benyamini@yandex.com‬או‪a32assaf@outlook.com :‬‬
‫או‪ assaf002@mail2world.com :‬או‪assaffff@protonmail.com :‬‬
‫להלן ‪ 38‬דפים‪ ,‬אותם שלחתי אל‬
‫"ארגון בוני ירושלים והסביבה"‪.‬‬
‫‪7.5.2021‬‬
‫אל‪" :‬ארגון בוני ירושלים והסביבה"‪.‬‬
‫הנדון‪ :‬בעיית מפגע‪.‬‬
‫א‪.‬ג‪.‬נ‪.‬‬
‫אני ושכנה נוספת בבניין אנשים בעלי מוגבלויות‬
‫משכונת קרית מנחם שבדרום מערב ירושלים‪-‬‬
‫ולצערנו עיריית ירושלים סירבה לטפל במפגע‬
‫בטיחותי עליו התרענו‪-‬שקע במשטח האספלט‬
‫שבסמוך לכניסה לבניין‪ .‬לטענת העירייה מדובר‬
‫בשטח פרטי שאינו באחריותה‪-‬ולכן המפגע יוותר‬
‫על כנו ולא יטופל על‪-‬ידה‪.‬‬
‫האם יש דרך לטפל בכל זאת במפגע? מה‬
‫דעתכם?‬
‫בברכה‪,‬‬
‫אסף בנימיני‪.‬‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬אציין כי מספר הטלפון הסלולרי‬
‫‪ 052-4575172‬שמופיע בפנייתי זו בוטל על‪-‬ידי‬
‫ואינו קיים עוד‪ .‬מספר הטלפון הסלולרי העדכני‬
‫שלי הוא ‪.058-6784040‬‬
Download